כולכם יוחנן.
How to Say "John" in Europe.
Politicians, athletes, journalists, NGOs, companies... They all use corporation-owned social networks to communicate with us. Citizens shouldn't have to hand over their data to companies to read content published by public entities. Public Feeds changes that by making posts of popular accounts freely available. Read more.
The Academy of the Hebrew Language (Hebrew: הָאָקָדֶמְיָה לַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, ha-akademyah la-lashon ha-ivrit) was established by the Israeli government in 1953 as the "supreme institution for scholarship on the Hebrew language in the Hebrew University of Jerusalem of Givat Ram campus." More on Wikipedia
עיניכם נשואות לאלישע מדן שיזם מאהל מחאה מול הכנסת. אנחנו עדיין מתפעלים מסבו מאיר שפרש מוועדת הדקדוק בגלל דגש ביו"ד.
מאיר מדן ז"ל היה שנים רבות המזכיר המדעי של האקדמיה ללשון העברית, איש אשכולות ואומן ניסוח וגם יחיד סגולה שנאבק על קוצו של יו"ד.
השאלה שברקע: האם לנקד אות שוואית בדגש חזק?
הכלל שקבעה האקדמיה פשוט: דגש חזק הבא במילה יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית (בִּקֵּשׁ–בִּקְּשָׁה) והוא חל גם על אותיות שוואיות לאחר ה' הידיעה (הַיְּלָדִים) ואף על יו"ד בשווא אחרי מ' השימוש (מִיְּרוּשָׁלַיִם).
מטרת הכלל היא האחדה ופישוט מאחר שבלשון המקורות – ובראשם המקרא – אין אחידות. במקרה הזה בולטות מילים מקראיות שאין בהן דגש אחרי מ' השימוש כשאחריה יו"ד בשווא (ואז היו"ד הופכת נחה), כגון מִיהוּדָה, מִירוּשָׁלַיִם, מִירִיחוֹ, מִימִינָם, מִימֵי־. דוגמות רבות אלו הטרידו חלק מחברי ועדת הדקדוק וחברי האקדמיה (ובהם מאיר מדן), ובישיבת המליאה אף הועלתה ההצעה להחריג את הצורות הרווחות מִיהוּדָה, מִירוּשָׁלַיִם.
כך או כך, לבסוף הוחלט שהכלל יהיה פשוט – היו"ד תנוקד בשווא ובדגש, אבל נוספה ההערה: "המנקד את האותיות השוואיות רפות כבמקרא – לא טעה".
כולכם יוחנן.
How to Say "John" in Europe.
בישראל כל שמות החודשים העבריים* משמשים שמות פרטיים או שמות משפחה (חוץ ממרחשוון).
*הבבליים
tava pensando que em inglês tem gente com nome de mês (April, June…) e achando meio nada a ver
ai me dei conta de que estava segurando minha filha chamada Maria AUGUSTA, que meu nome é JÚLIA e que minha mãe se chama MÁRCIA
mas pelo menos a gente dá uma disfarçada né
שמות פרטיים:
אדר, ניסן, אייר, סיוון
שמות משפחה:
כסלו, טבת, שבט
(שמתם לב לרצפים?)
נדירים אבל קיימים:
תשרי, תמוז, אב, אלול
אתם מסוגלים.
אצלנו 'מלעיל' נהגית במלרע.
'Monosyllabic' is not.
‘Abbreviation’ is 12 letters.
‘Thesaurus’ doesn’t have a synonym.
'Non-hyphenated' is hyphenated.
Say what you will about English, but it has a sense of humor.
למה יפנית? זה השלב שבו אתה שואל אותנו.
אין לנו משהו רשמי, אבל אפשר להתחיל ב"נס לחו".
בטוח שיש מילה ביפנית לרגע הזה שאתה מוציא משהו יבש לחלוטין מהמדיח ואחרי תנועה אחת לא נכונה כל המטבח שלך מוצף מים
אנחנו לא אוהבים את המשחק הזה 🙄
I eat food
"אוריינות פוליטית" – יש לנו מה לחדש לכם בעניין הזה. 🫵
המילה אוריינות היא מילה צעירה בעברית – רק משנות התשעים של המאה הקודמת. ככל הידוע המחדש הוא ד"ר זאב סמילנסקי.
אוריינות היא 'ידיעת קרוא וכתוב', 'שליטה טובה בשימוש בשפה', ובהרחבה: 'כישורים ומיומנות בתחום מסוים' (כגון "אוריינות דיגיטלית", "אוריינות פיננסית"). בלעז: literacy.
>>>>
המילה העברית אוריינות נגזרת מהמילה הארמית אוריין, והיא כשלעצמה לקוחה מהצירוף החז"לי "בר־אוריין", כלומר בן תורה, תלמיד חכם.
אלא שמצד הדקדוק הארמי המילה אוֹרָיָן היא צורת הרבות הלא־מיודעת של אוֹרָיָא (צורת היחיד המיודעת והמוכרת יותר היא אורייתא), ומכאן שאוריין = 'תורות'!
(הפנמתם? מילולית אוריינות = תּוֹרוֹתוּת...)
מה עוד כדאי לדעת? למילה העברית 'תורה' ולמילים הארמיות 'אוריין' ו'אורייתא' יש אותו השורש – יר"י – השורש של הפועל הוֹרָה ושל השמות מורה, הוראה והוריה.
אגב השבוע נחגג חג הסגד ונהוג לקרוא בו ב"ספר האורית". ברור עכשיו מהי אורית, נכון?
שפת עורכי דין
(בלי להעליב אף אחד...)
Welche Sprache ist die hässlichste Sprache der Welt?
ביטויים שצורמים את האוזן:
🚫 לכשעצמו
✅ כשלעצמו
פירוש: 'כשהדבר עומד לעצמו'. מקור השיבוש בהיקש מוטעה ל"לכש־" לפני פועל בעתיד במשמעות 'כאשר' ("ואל תאמר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה").
🚫 באם, בכדי
✅ אם, כדי
אומנם אין בעניין הזה החלטה רשמית, אבל אין סיבה לגבב פה בי"ת.
🚫 מזה זמן, מזה עשור
✅ זה זמן, זה עשור
הביטוי "זה + [ביטוי זמן]" מקראי. הוספת המ"ם נובעת מהרצון לציין את נקודת ההתחלה במפורש (כמו "מכאן ולהבא").
⠀
🚫 מאחר ו־, היה ו־
✅ מאחר ש־, היות ש־
מילת הקישור היחידה שפותחת פסוקית סיבה ויש בה וי"ו היא הואיל ו־.
⠀
🚫 במידה ו־, ככל ו־
✅ במידה ש־, ככל ש־ >> אם
בצירופים אלו יש שיבוש כפול: הווי"ו באה בטעות במקום שי"ן הזיקה, ובכלל הם משמשים להבעת מידה (לציון יחס ישר בין שני גורמים) ולא תנאי.
🚫 מהווה / הינו
✅ הוא
הפועל 'מהווה' ו'הינו' אינם פסולים כשלעצמם, אבל השימוש בהם התפשט מדי גם לתפקיד אוגד – בשונה מייעודם המקורי.
"העסק מהווה את מקור ההכנסה היחיד" >> העסק הוא מקור ההכנסה היחיד.
"התפוז הינו פרי חורף מובהק" >> התפוז הוא פרי חורף מובהק.
ולא כל דבר הוא "חסר תקדים".
ומה יהיה עם "ליבתי"?
הילד צודק.
בן3: לבן של הכבשה קוראים טלה ולבת של הכבשה קוראים טליה
אגב צורת הנקבה עולה לראשונה במשנה, פעם אחת בלבד, במסכת מנחות: "פר ופרה עגל ועגלה איל ורחל גדי וגדיה שעיר ושעירה טלה וטליה" (יג, ז).
אבל בכתב יד קאופמן (ובחלק מעדי הנוסח הטובים של המשנה) הנוסח הוא "טלה וְטָלָה", במשקל המילים יָפֶה ויָפָה, קָשֶׁה וקָשָׁה.
בלהגי הארמית טליא/טליה הוא 'נער' וטליתא/טליתה היא 'נערה': "כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא" [=כאשר היו מטיילים נער ונערה בשוק] (בבלי בבא בתרא צא ע"ב).
מכאן הביטוי (הלא כל־כך נודע) "כד הוינא טליא" הנאמר כפתיח לסיפור זיכרונותיו של אדם.
צורת הנקבה הארמית טליתא מפורסמת במיוחד. היא מוכרת מן הקריאה "טליתא, קומי" שעל פי הברית החדשה אמר ישו לילדה מתה כדי להקימה לתחייה.
בשם 'טליתא קומי' נקרא בעבר בית יתומות גרמני נוצרי שהוקם בירושלים, ששריד לו הוא חזית הבניין המפורסמת שניצבת בכאילו גאון ברחוב המלך ג'ורג'. הצירוף TALITHAKUMI עדיין שם.
מקטורן!
סוגרים את הג׳קט בעמידה.
פותחים אותו בישיבה.
אלה הכללים.
תודה שבאתם להרצאת הטד שלי.
כל האנשים ששאלו אותנו בחודש האחרון למה אין שם עברי לאקדמיה.
מארבע קצוות תבל: הערליש בילד פאראייניגט איבער 6,000 שלוחים פון איבער די וועלט, היינט פארענט פון בארימטער חב"ד הויפטקווארטיר 770 איסטערן פארקוועי אין קרוינהייטס
הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ:
❌ החלום והתנפצותו
✅ החלום ופתרונו
האקדמיה ללשון העברית reposted
אז איך נוצר השם המיוחד "ליל הבדולח" לאירועי הדמים בסתיו 1938?
כמובן, תרגום של קריסטלנאכט מגרמנית (Kristallnacht), קריסטל + נאכט (כמו night באנגלית).
אלא שבצירוף המתורגם "ליל הבדולח" (נמצא בעיתונות העברית משנות החמישים, ובדיבור מן הסתם לפני כן) נבחרה ההוראה הרגילה של Kristall הגרמנית – אבל כנראה לא המדויקת בהקשר הזה.
חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי הסביר זאת כך – למילה קריסטל בגרמנית שתי הוראות: (1) גביש, בדולח; (2) "זכוכית מיוחדת בשקיפותה, בבהירותה ובגמישותה, וממנה עושים בין השאר שמשות לחלונות הבתים ולחלונות הראווה". הפוגרום נקרא על שם הזגוגיות המנופצות, בהוראה 2, אבל השם תורגם לעברית לפי הוראה 1 – וכך קיבלנו את "ליל הבדולח".
ההסבר (שרבים מכירים) הוא שרחובות ערי גרמניה ואוסטרייה נצצו מן הזכוכיות המרובות – כמראה הבדולח. ויושם לב לשם האנגלי הלא־נוצץ: Night of Broken Glass. יש לציין שבחוגים מסוימים השם הזה (בכל הלשונות) נחשב ציני, כאילו היו בפוגרום רק זכוכיות שבורות...
אין לנו חלופה מוצלחת עבורך, אבל לא יכולנו שלא להללך, לאללך ולהאלילך, להישבות בקסמייך, להתאבק בעפר רגלייך ולהתחמם כנגד אורך.
איזו מילה יפה זו adore
הייתי רוצה להגיד I adore you
אבל אין מקבילה אמיתית בעברית
המילה שיש (להעריץ) לא מתאימה
עברית שפה קשה
עברית לא טובה לאהבה
בן־יהודה: איך היה בבית הספר?
איתמר: כֵּיף
בן־יהודה: מה אמרת?
בשנת תרמ"ב (1882) נולד בנם הבכור של אליעזר ודבורה – בן־ציון – "הילד העברי הראשון". לימים שינה בן־ציון את שמו לאיתמר. בן־יהודה קבע שבנו ישמע דיבור עברי בלבד ואסר על דבורה לדבר עם בנה בשפות אחרות.
בן־יהודה טען שמיום לידת בנו "התחילו דברי הימים של התחיה הלאומית שלנו בארץ האבות". בבגרותו היה איתמר לעיתונאי ועסקן ציוני והתפרסם גם כנואם מצוין.
התצלום באדיבות המשפחה.
"ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון... שלא ייעשו בתיהן קבריהן"
כך היה מוסיף הכהן הגדול בתפילתו ביום הכיפורים לאחר שביקש על השנה שתהא גשומה.
שָׁרוֹן הוא שמה של שפלת החוף הפורייה המשתרעת ממרגלות הכרמל ועד יפו.
השם שרון אומנם מסופק, אבל לפי אחד ההסברים שמו גזור מן השורש שר"י במובן 'לשקע דבר בנוזל' (כמו שָׁרָה והִשְׁרָה), בשל הממטרים הכבדים שיורדים בו וכן נחלי השומרון שמתנקזים אליו.
לפי דעה אחרת השם שרון בא מן השורש יש"ר לציון התוואי המישורי (אולי קיצור של "ישרון").
יש מי שסובר ששָׁרוֹן פירושו 'יער'.
השרון מושווה במקרא למקומות מיוערים כגון הכרמל והלבנון, ובתרגום השבעים באה פעם אחת (ישעיהו סה, י) תמורת שָׁרוֹן המילה היוונית δρυμός, היינו 'חורשה', 'סבך' (לפי מילוני היוונית היא גזורה מן δρῦς, 'אלון'), ואין חולק כי בימי קדם לפחות חלק מחבל ארץ זה היה מכוסה יער אלונים.
ההסבר הזה פופולרי למדי בהוויה הישראלית, אבל לפי שעה לא נמצא לו גיזרון מניח את הדעת.
בעברית T-shirt = "חולצת קָמָץ" אז קל לדעת למה היא נקראת כך.
Imagine dating someone who doesn't know the meaning of T in T-shirt 🤦 it won’t work 😂
בקרוב נשיק מדריך מעודכן של כל שמות זוחלי ארצנו בליווי תצלומים יפהפיים. 🐢🦎🐍
ספרו לי דברים מעודדים, אני ממש בחרדה מהכל
בואו נדבר על הביטוי אליבא ד־. 💙
קודם כול כותבים אליבא דקלוד ולא אליבא ד'קלוד – אין סיבה לשים גרש אחרי האות ד.
נפרק את זה:
אַ + ליבּא = על לב
ד־ = של
'על ליבו של' פירושו 'לפי', 'לשיטת' (לפי קלוד, לשיטת קלוד).
ביטויים נוספים שכדאי להכיר:
אליבא דאמת = למען האמת, לאמיתו של דבר
אליבא דכולֵי עלמא = לדעת הכול
לשירות בשפה הארמית הקישו...
דוברי העברית אימצו (מאוחר!) את חֲבָרות, מְלָגות, עֲמָדות, סְדָרות, לְשָׁכות ורְקָמות – יש לנו אמון גם בקְסָדות. 😌
גויסתי לגדודי מגיני השפה 🫡🇮🇱
הכירו את אחיו הבכור של כ"ט בנובמבר – ב' בנובמבר!
היום מונים 109 שנים להצהרת בלפור. 👨💼📜
כולנו מכירים את התאריך כ"ט בנובמבר (29/11/1947), היום שבו אישר האו"ם את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. אבל לא כולם יודעים שמבנה הכלאיים הזה שימש כבר שלושים שנה קודם לציון אירוע ידוע אחר.
ב־2 בנובמבר 1917 הכריז הלורד בלפור על תמיכתה של בריטניה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. יום הצהרת בלפור היה תאריך מכונן עד כדי כך שאליעזר בן־יהודה ואחרים החלו למנות את השנים לפיו: "כך וכך להצהרת בלפור" (לפני כן בן־יהודה מנה את השנים לחורבן), והוא התקבע בצורה המיוחדת: ב' בנובמבר.
לימים התאריך כ"ט בנובמבר האפיל עליו והשימוש במבנה הכלאיים ב' בנובמבר מעט נשכח.
בעברית הקלסית לא שימשו סימנים מיוחדים לציון מספרים, ומספרי התאריכים מצוינים בשלמותם במילים, כגון 'חמישה עשר בשבט', 'תשעה באב'. במאות האחרונות התפתח השימוש באותיות להבעת ערכים מספריים ובכלל זה תאריכים כגון כ"ה בכסלו, אך כנראה בתחילה שימוש זה היה בכתב בלבד (כלומר קראו זאת "עשרים וחמישה בכסלו"). רק בדורות האחרונים השתרש המנהג לומר את שמות האותיות בעקבות הכתוב: הֵא באייר, כַּף הֵא בכסלו, וכך גם כַּף טֵית בנובמבר.
אף בציון תאריכים לועזיים השתמשו תחילה באותיות (כגון "י"ח לחודש פעברואר"). בהמשך אימצו כותבי העברית את הספרוֹת שהיו מקובלות בסביבתם, והחלו להשתמש בהן בין השאר לציון תאריכים. ואולם בכתיבת תאריכים עבריים התקבע השימוש באותיות.
כאשר נקבעו התאריכים ב' בנובמבר וכ"ט בנובמבר במאה העשרים, כבר נהגה שיטת הסימון של תאריכים לועזיים בספרוֹת ולא באותיות, ועל כן הם בולטים בחריגותם.
אנשים שהוגים נכון אֶמְצַ֫ע, אֶצְבַּ֫ע, אַרְבַּ֫ע, כּוֹבַ֫ע וקַרְקַ֫ע.
מכאן:
טבע נאות - שחר חסון
חוגגי ליל כל הקדושים ומתנגדיהם:
דלעת ברבים = דְּלוּעִים (לא "דלעות"). 🎃
לקראת הרכבת הממשלה – אמצו מונחים עבריים:
📷 שְׁדֻלָּה (לובי)
📷 מִסְכָּם (קונסנזוס)
📷 כִּשְׁרוּר (לגיטימציה)
📷 הִזְדַּמְנְנוּת (אופורטוניזם)
📷 אַחְרָיוּתִיּוּת או אַחְרָיוּת דִּוּוּחַ (אקאונטביליטי)
אנחנו גאים לספר שאריאל לייב (לייבעלע) פרידמן הוא חבר מסור של הוועדה לזואולוגיה, מן הפעילוֹת והנמרצות שבוועדות המונחים באקדמיה.
נגלה לכם שעכשיו הם שוקדים על שמות העכְּבישים. 🕸️
פייסבוק הזכיר איך לפני 7 שנים נערך הראיון הכי שונה שנעשה עם חרדי בטלוויזיה
איך אתם "צועקים" בטקסט בעברית?
Hebrew has no uppercase or lowercase letters.
This makes yelling in all caps VERY DIFFICULT.
הייתם מתוחים אמש אז לא סיפרנו לכם שהצורה התקנית היא מָעֻזֵּי הימין/השמאל.
סתם שתדעו שהמילה סֶקֶר הומצאה כדי שלכותבי פיוטים יהיה חרוז לשֶׁקֶר.
ואחר ההלצה – לעוּבדוֹת:
בתנ"ך מופיעה מילה אחת מן השורש שׂק"ר – "מְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם" (ישעיהו ג, טז): יש המפרשים מעין קריצה ורמיזה בעיניים ולדעת אחרים הכוונה לאיפור העיניים.
בלשון חכמים מופיעות מילים מן השורש סק"ר – בסמ"ך ולא בשי"ן שמאלית – למשל בדברי התלמוד על משפט כל באי העולם בראש השנה: "וכולן נסקרין בסקירה אחת", לפי פרשנות מקובלת: 'וכולן נראים (ונשפטים) בהבטה אחת'.
בעקבות זאת השתמשו פייטנים ופרשנים בשורש סק"ר במשמעות ראייה והבטה, ואף חידשו את המילה סֶקֶר במשמעות ראייה. כך למשל כתב ר' אלעזר הקליר בפיוט לראש השנה לפני כ־1400 שנה: "זֵכֶר אֱמוּנָה וָשֶׁקֶר / אִזּוּן שִׂיחַ וָסֶקֶר / אוֹת פְּקֻדַּת בֹּקֶר / לִרְגָּעִים יִזְכֹּר" (כתב היד בתמונה מהמאה ה־13). המילים אִזּוּן שִׂיחַ וָסֶקֶר פירושן 'שמיעה, דיבור וראייה'. עם זאת אפשר שהמילה סֶקֶר הופיעה כבר בפיוט קדום יותר אצל יניי (אבל קריאת כתב היד אינה חד־משמעית).
בעברית החדשה סֶקֶר הוא בדיקה רחבה של עניין כלשהו. למשל: סקר גאוגרפי הוא בחינה ומחקר של חבל ארץ, וסקר דעת הקהל מבקש לראות ולבחון את דעת הציבור בשאלות שונות.
Photo: © Bodleian Libraries, University of Oxford
עדכון: ארבעתם הצביעו.
דיווח: הבלשנים נוהרים לקלפיות.
דיווח: הבלשנים נוהרים לקלפיות.
מה משותף לדמוקרטיה ולמילים העתיקות קלפי, פנקס, פרגוד ופתק?
את כולן לקחנו מהיוונים. 🏛️
יוון, ובפרט אתונה, היא כידוע מולדת הדמוקרטיה, ולכן זה סמלי מאוד שבבואנו לממש את זכות ההצבעה הדמוקרטית שלנו אנחנו פוגשים את כל המילים היווניות האלה.
>>>>
לאחר שנקבל את אישור הוַועדה, ניכנס מאחורי הפרגוד. גם מקורה של המילה פרגוד בשפה היוונית.
פרגוד הוא בִּיסודו גלימה רקומה היכולה לשמש בגד או וילון. פרגוד במשמעות בגד אנחנו פוגשים למשל במשנה במסכת שקלים: "אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְמַנְעָל וְלֹא בְסַנְדָּל וְלֹא בִתְפִלִּין וְלֹא בְקָמֵיעַ".
פרגוד במשמעות וילון וּמחיצה מוכר בייחוד מן הצירוף 'מאחורי הפרגוד'. למשל על השדים אמרו חז"ל שהם "שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת".
מאחורי הפרגוד שלנו, שהוא פחות דמוני, נבחר את הפתק שאנחנו מעוניינים בו, ולאחר מכן נכניס אותו למעטפה. המילה מעטפה היא כמובן מילה עברית מקורית, דבר שעוטף, אבל מניין המילה פתק? לא תנחשו...
המילה פֶּתֶק היא הצורה העברית של המילה הארמית פִּתְקָא, המוכרת מספרות חז"ל, ושתיהן גלגול של המילה היוונית pittakion שמציינת הודעה כתובה, כרטיס, או – לוחית הצבעה.
אהבנו את Petah̠ Tikva
יש מה להשתפר ב־Bet* Zera*.
אני תוהה אם בית זרע ופתח תקווה אי פעם דמיינו שיופיעו זו לצד זו בשקופית בשידור משחק NBA.
קצת בז לנו 👀
New PFP 👀
שם העוף הדורס בז איננו עברי ממקורו. הוא מופיע במקורותינו העתיקים פעמיים בהקשר של בעל המקצוע בַּזְיָר – מאלף בזים.
במסכת סנהדרין (צה ע"א) מסופר על דוד המלך שיצא לצוד באמצעות 'שכר בזאי', מומחה לצַיִד באמצעות בזים. ובמסכת שבת (צד ע"ב) נזכר סוס של "בי וייאדן" = ככל הנראה הכוונה ל'בי זייארן' (בדפוס השתבשה הגרסה), כלומר צורת הרבים הפרסית באזיאראן – הלוא הם הבזיירים.
בעברית זה יפה יותר כי קרן היא גם horn וגם beam. 😌
unicorns exist
אנחנו נסתפק בלהביע דאגה לשלומהּ של מצבת מישע. 🙏
מִזְכֶּה לתמונה: musée du Louvre / Mathieu Rabeau
🇫🇷 Chers visiteurs, en raison d’un mouvement social étudiant, le musée est fermé pour le moment. Nous vous prions de nous excuser de la gêne occasionnée.
🌍Dear visitors, due to student strikes the museum is currently closed. We apologise for the inconvenience.
לבקשת הקהל – ההסבר המלא:
🕎ביתר הייתה עיר קדומה ומבוצרת מדרום־מערב לירושלים. היא נזכרת בתרגום השבעים, באיגרות בר כוכבא, בכתבי יוסף בן מתתיהו ובספרות חז"ל.
🕎השם הקדום הוא בֵּית תֵּר! שם זה מופיע במקורות לפעמים בתיבה אחת: ביתתר, ולפעמים בהתלכדות התי"ו הכפולה: ביתּר. הכפלת ה־ת נשמרה עד ימינו בשם הערבי של הכפר הסמוך בַּתִּיר.
🕎ההגייה המקורית היא ביתֵר בצירי! בתמונה: המשנה המפורסמת ממסכת תענית (ד, י) מתוך כתב יד קאופמן ובה מוצגים שני כתיבים. העיר החדשה בֵּיתָר עִלִּית נקראת על שמה (בהגייה הרווחת בימינו).
🕎בית"ר – ראשי התיבות: 'ברית יוסף תרומפלדור'. השם של תנועת הנוער הציונית מנציח את גבורת לוחמי ביתר בימי קדם ואת גבורת יוסף טרומפלדור בתל חי בעת החדשה (ולכן הכתיב בתי"ו).
ראשי תיבות: בית"ר ירושלים
לא ראשי תיבות: ביתר עילית
שמחנו לעזור.
ראשי תיבות: בית"ר ירושלים
לא ראשי תיבות: ביתר עילית
שמחנו לעזור.
שאלות קשות על ימין ושמאל:
*אם אומרים ימִין – למה ימָני ולא ימִיני?
*אם אומרים שמֹאל – למה שמָאלי ולא שמֹאלי?
*אם יש שמאלני – למה אין ימינני?
🤯🤯🤯
התשובות בקצרה >>>
תשובות:
*אם אומרים ימִין – למה ימָני ולא ימִיני?
תשובה: שם התואר ימָני (בקמץ) הושפע מחברו שמָאלי!
*אם אומרים שמֹאל – למה שמָאלי ולא שמֹאלי?
תשובה: התנועה a היא המקורית (כמו בשמָאלי), אבל בעברית חל "המעתק הכנעני" ובתנאים מסוימים התנועה a הפכה o, ומכאן שמֹאל בחולם (השוו: רֹאש–רָאשי).
*אם יש שמאלני – למה אין ימינני?
תשובה: יש בעברית הסיומת ־ִי ויש הסיומת ־ִני (כמו שמאלי ושמאלני, לאומי ולאומני), אבל שתי ההברות האחרונות של שם התואר יְמָנִי נתפסות באוזנינו כסיומת ־ָנִי, ומייתרות את הצורך ביצירת מילה נוספת.
טריפולי = 3 ערים (Tri + polis)
תרקומיא = 3 כפרים (Tri + kōmia)
ומה הקשר בין הפנטגון לכפר קטן בשומרון?
פנטגון הוא 'מחומש' (מיוונית: '[בעל] 5 זוויות'). הכפר הקטן פנדקומיה מצפון לשכם משמר את השם הקדום Pentakōmia (בתעתיק מיוונית), מילולית '5 כפרים'. שם יישוב זה אף מופיע ב'כתובת רחוב' (פנטאקומוותה), כתובת פסיפס חשובה מן התקופה הביזנטית שנתגלתה בתל רחוב בעמק בית שאן וכיום מוצגת על קיר ענק במוזיאון ישראל.
עדיף בְּפּריז.
אפשר בְּפֿריז.
(הקו העילי מציין הגייה רפה – f).
מן הסתם התכוונת כיסְאות (ולא כיסָאות)
אומרים כיסאות
מגירה באה מהפועל לגרור.
ידעתם את זה, נכון?
"שני מיליון צפיות" – המספר 2 מונה את המיליונים (ו'מיליון' בזכר).
כך גם:
עשרים וחמישה אלף דירות
שלושה מיליארד לירות סטרלינג
איפה @HebAcademy ?
פרסומת של @kann , אומרת ״שני מליון צפיות״, האם המונה בתחילת הסמיכות צריכה להיות בלשון זכר עקב המליון או נקבה בגלל שמונים צפיות?
ובכלל ״מליון״ זה זכר או נקבה???
נכון "שיגעון גדלות" הרבה יותר יפה מ"מגלומניה"?
אגב הצורה התקנית היא "שיגְעון גדלות" (ולא "שיגָעון־") – כמו זיכְרון יעקב, ביטְחון מידע ורישְׁיון רכב. 🙂↔️
הסקר מלמד: רוצו להכיר ביטוי חדש >>>
hebrew-academy.org.il/צווח-ככרוכיה/
את הביטוי "צווח ככרוכיה" אני...
את הביטוי "צווח ככרוכיה" אני...
תזכורת (כן אנשים באולפנים, אנחנו מסתכלים עליכם)
העיר נקראת על שם יישוב הנזכר בספרות חז"ל. המילה סָבָא שבשם הקדום היא מילה ארמית המוטעמת בהברתה האחרונה, ופירושה 'הסב'.
השם אף נזכר בכתביו היווניים של יוסף בן מתתיהו בכתיב Καφαρσαβα – בלא הכפלת האות בטא (β). אילו הייתה הבי"ת דגושה במקור – סביר להניח שהייתה נעתקת ביוונית בהכפלת האות בטא.
שם החודש הוא מרחשוון!
מרחשוון הוא שם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (סופרים מניסן), ומעיקרו הוא מורכב משתי מילים: וַרְחֻ שַמְנֻ – 'ירח שמיני'.
בלשון הבבלית המאוחרת נהגו הדוברים להחליף בין ההגאים השפתיים ו–מ. לימים נשתכח משמעו המקורי של שם החודש, והוא נחלק בתודעת רבים לשני רכיבים חדשים: 'מר' ו'חשוון'.
אחד התיעודים המוקדמים בעברית של שם החודש מרחשוון הוא מכתב ממכתבי בר כוכבא (שנת 134 לספירה) שנפתח במילים: "בעש?רי?ם ושמנה ל?מר?חשון שנת של?ו?ש לשמעון בן כוסבא נשיא ישראל בעין-גדי..."
למרבה האירוניה: קשה להבחין באותיות 'מר' הדהויות.
המכתב באתר רשות העתיקות:
שני דברים שכדאי לדעת על העברית:
המילה הנפוצה בעברית היא 'לא'.
עד העת החדשה רוב דוברי עברית לא אמרו 'כן' במובן yes.
על 'לא':
הנתונים מבוססים על מידע שדלינו ממסד הנתונים של מאגרי מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה. ההערכה בעניין המילים הרווחות בַּלשון המדוברת מבוססת על ניתוח קטעי דיבור מוקלטים של דוברים שונים.
על 'כן':
hebrew-academy.org.il/ממתי-עונים-כן-בעברית/
שימו לב! מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:
❌ מהרסייך ומחריבייך באים מתוכך.
✅ מהרסייך ומחריבייך ייפלטו ממך.
חברים, אומרים בְּדִיוק (be) ולא "בִּדִיוק" (bi).
יש חיריק בב' השימוש רק לפני שווא: בִּבְרכה, בִּפְנים, בִּלְבד, בִּשְׁבט.
תודה על תשומת ליבכם לעניין הזה.
"וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים, הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר – וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב", כך מכריז הנביא ירמיהו בייאוש בנבואת פורענות (ו, יז).
רש"י מפרש "שמעמידין אנשים על המגדלים בעת החירום איש צופה ורואה אם גיִס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להיחלץ ולבוא על החומה".
המילה תַּצְפִּית היא יְציר כפיה של העברית החדשה: יש המייחסים אותה לאליעזר בן־יהודה ויש המייחסים אותה לבלשן בן זמנו יצחק אפשטיין.
המילה תַּצְפִּיתָן, שנגזרה מהמילה תצפית, נוצרה בעגה הצבאית. במילון למונחי צה"ל השם הרשמי עודנו צוֹפֶה, כשמו של תפקיד עתיק־יומין במקרא: "וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל" (מלכים ב ט, יז).
לזכרן של הצופות־התצפיתניות שעמדו על משמרתן בגבורה עילאית עד הרגע האחרון.
יהי זכרן ברוך.
כדי שבכל זאת נתפוס משהו מהעריק: המילה עָרִיק הגיעה אלינו מארמית ופירושהּ 'נמלט, בורח'.
המילה אומצה בעברית החדשה תמורת deserter, כלומר מי שנעדר משירות צבאי, כנראה בראשית המאה העשרים.
אבל לא כולם התלהבו ממנה ורבים ניסו להעמיד במקומה מונח אחר: בּוֹרֵחַ או בַּרְחָן; בָּרִיחַ או מִבְרָח (הצעותיו של הבלשן יצחק אבינרי); מְבוֹרָח (הצעתו של משה שרת); וכן ההצעה החביבה נַיָּס, במשקל חַיָּל ובקרבת צליל אל גי"ס (שמיוחסת למשורר אברהם שלונסקי).
צווחנו ככרוכיה 🪶
סוף סוף הם כאן - מבשרי הסתיו של הצפון: קבוצה ראשונה של עגורים נחתה במהלך הלילה באגמון החולה. בשבועות הקרובים יגיעו לכאן אלפי עגורים במסגרת הנדידה שלהם בסתיו מאירופה הקרה לאפריקה. העגורים עוצרים ללינה והתחזקות באגמון החולה.
צילמה: עינבר שלומית רובין קק"ל
למה למס קוראים בשם המוזר בְּלוֹ?
השם בלו מהדהד מס עתיק שהיה נהוג באימפריה הפרסית לפני כ־2500 שנה. הוא נזכר בספר עזרא במכתב תלונה ששלחו אנשי שומרון למלך פרס ובו הזהירו כי שבי ציון שבונים את המקדש יימנעו מלהעלות מיסים – ואחד מהם הוא בלו.
הטקסט של המכתב כתוב ארמית, אבל ככל הנראה מדובר בַּמס biltu הידוע מן האכדית (לשון האימפריות הקדומות של אשור ובבל). מהמקרא אין לדעת מה היה טיבו, ובמקורות חז"ל המאוחרים ניתנו לו זיהויים שונים, אבל ככל הנראה הם תאמו מיסים ידועים בימיהם.
חתמתי כעת על צו להפחתת מס הבלו, שיוזיל הלילה בחצות את מחיר ליטר הבנזין מ-8.27 ש״ח ל-7.77 ש״ח.
כשמחירי הדלק מזנקים בעולם, אנחנו דואגים שהמחירים בישראל יישארו שפויים. כך גם במחירי החשמל שהם מהנמוכים במערב - בזכות פיתוח מאגרי הגז ופתיחת שוק החשמל לתחרות.
יחד עם ראש הממשלה אנחנו ממשיכים לנהל את כלכלת ישראל באחריות ובביטחון.
וממתי לנו יש סתיו?
התשובה מורכבת:
המילה 'סתיו' – מהתנ"ך.
המשמעות autumn, fall – מהמאה ה־19.
במקור סתיו הוא פשוט 'חורף'.
כך עולה מהפעם היחידה שהמילה הזו מופיעה בתנ"ך: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא), וכך גם עולה מהשוואה לאחיותיה של העברית: חורף בארמית הוא סיתווא ובערבית – شِتَاء (שִׁתַאא).
רק בעת החדשה כשכותבי העברית באירופה ביקשו להתאים שמות עבריים לארבע העונות שהם מכירים נבחרה המילה הנדירה סתיו לציון עונת המעבר שלפני החורף.
'Autumn' entered English in the 1300s.
"The fall of the leaves" was shortened to 'fall' in the 1600s.
אנשים ששווא נע מביא אותם למשבר זהות 😍
אני בהלם.
עכשיו לימדו אותי שלא אומרים יִשְׂרָאֵלי אלא יִשְׂרְאֵלִי.
ממש משבר זהות, אני כבר לא יודע מי אני.
על גשם בסוכה נמשל משל:
"למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו".
חובבי התשבצים שימו לב:
קיתון = כד
קיטון = חדר
גרסת כתבי היד למשנה מעט שונה: 'קוניו' ולא 'רבו'. חוקר הלשון יוחנן ברויאר עמד על ההברקה של המשל המקורי:
באיור מהסרטון היפה שיצר @eranshir
מוצגת דווקא המילה החסרה בפסוק: "עַל *עֲרָבִים* בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ".
ערבים = ערבות!
בתנ"ך צורת הרבים של ערבה היא 'ערבים'. בספרות חז"ל כבר יש 'ערבות', אבל בדרך כלל פשוט 'ערבה' – כשם קיבוצי.
מועדים לשמחה!
מכאן:
Ok, that's mind blowing
Opus 5.5 zero shotted this banger for Jewish history
holy shit
i asked claude to make a video on western civiization
נכון!
כך תזכרו: למילה guidon ('הגה' בצרפתית) יסוד משותף עם הפועל הצרפתי guider שפירושו 'להוביל, להדריך', בדומה למילה guide באנגלית.
צרות של בנים ששמם הוא פועל בעתיד
איך מצילים מסורת לשון עתיקה משכחה?
לפני כ־60 שנה פרסם פרופ' יהודה רצהבי (לימים חתן פרס ישראל) רשימה קצרה של מונחים עבריים לחג הסוכות שהילכו מאות בשנים בפי יהודי תימן – לחלקם יש עדויות ממקורות קדומים. רצהבי ביקש להצילם משכחה, ואנחנו כאן כדי להזכירם.
יהודי תימן דיברו וכתבו בערבית יהודית תימנית, וכשאר לשונות היהודים (כמו יידיש או לדינו) מעורבים בה גם מילים וביטויים בעברית ובארמית, במיוחד בתחומי הרוח וההלכה.
הינה כמה דוגמאות:
אתּרוג
המילה אֶתְרוֹג מנוקדת במילונים בלא דגש בתי"ו, אבל במסורת תימן התי"ו דגושה בדגש קל (שלא לפי כללי הניקוד). הדגש בתי"ו קשור ככל הנראה לשמו המקורי של הפרי: תֻּרֻנג' מפרסית. יש לציין שיהודי תימן שומרים על ההבחנה בין הגיית תי"ו דגושה (t) לתי"ו רפה (th), ולכן הדגש משנה את ההגייה.
לוֹלב
בחולם, ולא לוּלב בשורוק. ייתכן שעדות להגייה הזו אפשר למצוא בדרשה בתלמוד הבבלי: "הרואה לולב בחלום אין *לוֹ* אלא *לב* אחד לאביו שבשמים" (ברכות נז ע"א). מקובל להסביר שהמילה לולב נוצרה מהכפלת המילה 'לב' < *לַבְלָב (כיוון שמדובר בכף תמרים סגורה מלב ליבו של הדקל) – בחילוף ב ב־ו ובכיווץ דו־תנועה – ואולי יש דמיון לצורת המילה כּוֹכָב (שנוצרה מן *כבכב).
שענא
קיצור המילה הושענא. השימוש במילה 'הושענא' לאגודת הלולב או למין אחד מן הארבעה עתיק ומשתלשל מתקופת התלמוד (סוכה לא ע"א). מתגלגל מכאן גם שם החג הנוצרי בערבית أحد الشعانين (אחד א־שעאנין) 'יום ראשון של הדקלים'.
שענון
הפועל שענן במובן 'נענע' (ובמיוחד לשם הלל ושבח) מוכר בארמית ומתועד בלשון חכמים: "מעשה בר' יהודה בן אילעי שהיה יושב ועוסק בתורה ושונה לתלמידיו. עברה כלה לפניהם ואחז ידו בראשו של הדס והיה משענן בה עד שעבר לפני הכלה" (אבות דר' נתן נו"א ט, ב). נראה שאף הוא נגזר מן 'הושענא' ומן ההקשר היהודי המיוחד לה.
תל אביב מקום הרוס!
לא באמת, במקור...
שם העיר תל אביב מבוסס על תֵּל במשמעות גבעה (של שרידי יישוב קדום) ועל אָבִיב במשמעות פריחה והתחדשות. השם מבטא חיבור בין ישן לחדש ולקוח מתרגומו (הגאוני) של נחום סוקולוב לשם הספר אלטנוילַנד (מילולית 'ארץ ישנה־חדשה').
אבל המשמעות המקורית של הצירוף 'תל אביב' כנראה קודרת יותר – 'תל הריסות מתקופת המבול'.
את תל אביב פוגשים בנבואת יחזקאל: "וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר" (ג, טו). פרשני המקרא מציינים שמדובר בשם מקום ותו לא. אבל הבלשן המנוח פרופ' חיים (הרולד) כהן הראה שבטקסטים הקדומים מאשור ומבבל, שלשונם אכדית, הצירוף til abūbi מציין 'מקום הרוס תקופה ממושכת, מימי המבול'. til הוא תל, abūbu הוא 'מבול'.
מעניין שכבר בסמליל העיר הראשון הופיעו המילים "אבנך ונבנית".
תל אביב, בשבילנו את מקום הורס. ❤️
מעט יותר משלושת רִבְעֵי (riv'e) מגרש
(לא "שלושת רֶבְעֵי" ולא "שלושת רֵבֵעֵי").
מה זה היה????! 😱
"בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" – מהם בני מרון?
חכמי התלמוד נתנו 3 אפשרויות:
1. כבשים ("כבני אִמְרָנָא" בארמית)
2. מדרגות צרות ותלולות ("כמעלות בית מרון")
3. גדוד צבאי ("כחילות של בית דוד")
מה הקשר בין "חילות של בית דוד" ל"בני מרון"?
לפי החוקרים 'כבני מרון' הוא שיבוש של 'כבנוּמֵרון' (וכך בכמה עדי נוסח מהימנים). המילה נומרון היא למעשה המילה הלטינית numerus 'מספר'. אבל יש לה עוד משמעות בלטינית: 'גדוד צבאי', כי גדודים צבאיים הם סדורים וספורים.
לפי זה דווקא האפשרות שנראית רחוקה יותר – היא זו שמשמרת את הכוונה המקורית במשנה.
התזכורת התקופתית: שם המדינה הרשמי בעברית הוא "ערב הסעודית".
שם המדינה בערבית הוא אל־ממלכּה אל־ערבִּייה א־סעודִייה, כלומר "הממלכה הערבית הסעודית". 'הסעודית' הוא שם תואר המתייחס אל אבן־סעוד, מייסד הממלכה.
רבים בארץ קוראים למדינה סע֫ודְיה בעקבות שם הייחוס סַעוּדִיָּה (=סַעודית) שבשם הערבי, אבל לצורה הזאת אין בסיס.
לא היה על מה לדבר השבוע בלי איתמר בן אב"י שהמציא את המילה אַגָּבִי.
רימון מקלפים? מפרקים? משליכים?
להפרדת גרגירי הרימון מהפרי יש פועל מיוחד – אל תהססו להשתמש בו.
פטור מתור למי שיודע שאומרים עֵינב.
האם אנחנו יכולים לסלוח? תלוי בתקופה.
בתנ"ך רק האל סולח (או יכול לסלוח). בתהלים למשל הסליחה מוצגת במפורש כנחלתו הבלעדית של האל: "כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא" (קל, ד) – רק לך היכולת לסלוח, כדי שייראו מפניך.
בימי הביניים התרחב השימוש במושג הסליחה לתחום שבין אדם לחברו. הביטוי המקראי "עמך הסליחה" שינה מעט את הוראתו ושימש ביטוי התנצלות.
בעת החדשה נעשתה אף המילה "סליחה" כשלעצמה ביטוי התנצלות – בעקבות לשונות אירופה.
אילון, סלחנו.
אויש, אבוי. אומרים הֶעָשׂוֹר 🤦♂️
סליחה @HebAcademy על הפדיחה
גם וַאני
היום למדתי ש״ואנחנו״ זה וַאנחנו.
עברית שלומדים רק כשמגישים חדשות בטלוויזיה 😅
כל האפשרויות
הפעם זה לא קשור אלינו.
לקראת יומן הגדול של האותיות...
ולכל השואלים: סמליל האקדמיה אכן מורכב מהאותיות א–ל–ע.
וזו גרסתו הקודמת.
בזכות בוב כולכם מכירים את המילה גופן👏
לפני כ-34 שׁנים היתה לי זכות ליעץ ולעזור למיקרוסופט עולמי ליישׂם עברית (וגם ערבית) ב-Windows, ועמדנו מול החלטה (בין הרבה אתגרים יותר טכניים) אם להשתמש במונח: פוֹנט, גופן, או סוג אות. היו כמו כן שאלות של סימני ניקוד ואף טעמי מקרא, הן ב-Windows וגם ב-Unicode.
-- בּוֹבּ רוזנשיין
נהדר!
לא נהדר: קשה לקבוע מה הגיזרון של גּוֹפָן. המילה מופיעה בסוגיה תלמודית אחת במובן "כְּתב, צורת אותיות", ובדוחק היא משויכת למילה היוונית γράφω (גרפו), 'כותב'.
ובכל זאת נהדר: 'גופן' נחשבה מילה נדירה שהתחבאה בבתי הדפוס ובמעמקי המילונים, אבל בזכות כניסת מעבדי התמלילים לחיינו היא זכתה לעדנה, וכך היא מופיעה על צגי המחשבים של רבים מאיתנו.
ג׳ולין, אין שום סיכוי מולך... 💘
הגרסה העברית לשירהּ הנודע של דולי פרטון
שירה: אלונה אלכסנדר
גרסה עברית: הקלדניה (יונתן אנגלר)
נגינה והקלטה: דרור אלכסנדר
פתח תקווה – Petah̠ Tikva (ולא Petah Tiqwa)
ראשון לציון – Rishon LeTsiyon (ולא Rishon LeZion)
בני ברק – Bne Brak (ולא Bnei Brak)
בימים האחרונים עלתה לכותרות יוזמה ממשלתית להאחדת התעתיקים של שמות המקומות. אכן בשלטים רבים בארץ שורר חוסר אחידות, ובמקומות רבים אפשר למצוא יותר מתעתיק אחד. לעיתים חוסר האחידות נובע משרידי תעתיק מיושן, ולעיתים, לא נעים לומר, מקלות ראש שנהגו בשלטים.
לסדר ולאחידות יש חשיבות רבה כשלעצמם, אבל בהיעדר ניקוד התעתיק עשוי לסייע גם לדוברי העברית להגות נכון את שם המקום (או לפחות לדעת מהו), למשל מעלה אדומים – Ma'ale Adummim (ולא Edomim) או יסוד המעלה – Yesud HaMa'ala (ולא Yesod).
הניסיון להסדיר את התעתיק מעברית לאותיות לטיניות החל כבר בימי המנדט. האקדמיה פרסמה לראשונה כללי תעתיק בשנות החמישים, סמוך לכינונה. הכללים המעודכנים פורסמו ברשומות בשנת תשס"ח (2008), והם זמינים לכל דורש באתר האקדמיה.
מטבע הדברים שאלות מתעוררות כשבאים לתעתק עיצורים שאינם קיימים בשפות שמבוססות על הכתב הלטיני. שתי דוגמאות:
האות ח (h̠)
בשלטים רבים במקום ח נמצא את צירוף האותיות ch, אבל הוא איננו מוצלח (מכמה סיבות). הוא מוביל לוויתור על אחידות, כיוון שגם מי שמתעקש על ch בשמות כגון Menachem או Chanan יתקשה לתעתק Cholon או Chadera. יש לציין שבאנגלית ch נהגה בדרכים שונות (השוו cheese, school ו־Chicago).
בתעתיק העיצור ח משפות שמיות מקובל להוסיף סימן ל־h – נקודה או קו תחתי. בתעתיק לצורכי שילוט עדיף לא להוסיף שום סימן לאותיות, אבל במקרה זה (ורק בו) הוחלט לבחור בקו תחתי. הוא מאותת למי שאינו דובר עברית שמדובר בעיצור מיוחד שאולי קרוב ל־h, אבל מבוטָא אחרת.
האות צ (ts)
האקדמיה קבעה שבמקום צ יבוא צירוף האותיות ts, שמציין את ההגייה הקרובה ביותר להגיית צ בעברית של ימינו (אגב זו הייתה ההמלצה של ממשלת המנדט בראשית שנות השלושים). בכללים שקבעה האקדמיה בשנת תשי"ז (1957) סברו שנכון לתעתק באות אחת, לכן נבחר הסימן ẕ (בגרמנית האות z מציינת צ ולא ז). אבל בכללים ה"חדשים" (הם בני כמעט 20 שנה) חזרה בה האקדמיה מההחלטה הזו.
מה עוד חשוב לדעת על תעתיק בשלטים?
כללי התעתיק מעברית לאותיות לטיניות (ולא לאנגלית) באים להסדיר את הכתיב של מילים עבריות באלף־בית לטיני – בשלטים, בטפסים, במודעות ובפרסומים רשמיים אחרים.
מטרתו של התעתיק: למסור את הצליל המקורב של המילה העברית בימינו.
התעתיק בשלטים הוא תעתיק פשוט (להבדיל מתעתיק מדעי): הוא מיועד לשימוש עממי, יש בו ויתור על כמה דיוקי הבחנה בין אותיות (למשל כּ ו־ק מסומנות k), ומשמשים בו צירופי אותיות מסוימים להבעת אות עברית אחת (למשל sh תמורת שׁ).
ועדת השמות הממשלתית (במשרד ראש הממשלה) היא הגוף האמון על קביעת שמות היישובים ואתרים אחרים בישראל, והאקדמיה ללשון העברית היא הגוף האמון על הכתיב, הניקוד והתעתיק של שמות אלו.
hebrew-academy.org.il/רשימת-שמות-היישובים-בישראל/
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" –
מסר חינוכי מרענן ועכשווי? יש לנו משהו לספר לכם.
הפרשנות המקובלת, שבגללה רבים נהנים לצטט את הפסוק הזה, היא שנכון להתאים את החינוך לאופי של הילד, לתכונות שלו, לתחומי העניין שלו וכדומה. אבל ייתכן שאפשר להסביר אותו בדרך אחרת לגמרי.
שם האיבר 'פֶּה' (בייחוד בצורת הנסמך 'פי') משמש בהשאלה במשמעות 'פתח', למשל 'פי הבאר', 'פי התהום'. לפי זה בפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" המשמעות של 'פי' ('פה') היא פתח, וההמלצה היא לחנך אותו כבר בפתח דרכו, בראשית דרכו בעולם.
הפירוש הזה מסתבר גם מהמשך הפסוק (ששוכחים לצטט): "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" – החינוך שאדם מקבל בתחילת דרכו, כלומר בילדותו, נשאר עימו עד זקנתו.
אחד בספטמבר שמח:)
בתמונה: לא קפיצת הדרך.
הביטוי קפיצת הדרך מציין 'מעבר מהיר ממקום למקום בדרך נס', אבל בשונה מהדימוי המקובל (של ניתור, צעדי ענק, תעופה וכו'), משמעות המילה קפיצה כאן אחרת.
אחד ממשמעיו של הפועל קָפַץ הוא 'כיוֵוץ', 'סגר' – כגון 'קפץ את ידו', 'קפץ את פיו'. קָפַץ במשמע זה קרוב אל קָמַץ (אגרוף), ואל השורשים כו"ץ, קב"ץ.
קפיצת הדרך פירושה התכווצות הדרך וצמצום המרחק.
מה אחוז החלק הצבוע כאן שאימץ אלף־בית שמבוסס על כתב שנוצר בכנען?
6,000 years of world history on a single timeline. Zoom in. You could spend 30 minutes exploring this.
עורך הלשון 10/10
למה אומנית ולא אמנית?
@naamuli84
אָמָּן (ההגייה: אוֹמן) – artist
אֻמָּן (ההגייה: אוּמן) – בעל מלאכה
הארלד החמישי מלך נורווגיה (לא נורבגיה)
ומה אצלנו?
מקף: ־ (בגובה השורה)
בעיקר בצירופים בעלי תחיליות (אי־ודאות), אבל אפשרי גם בצירופים אחרים, כולל שמות (בן־יהודה), וכן ברצף אותיות ומספרים (המאה ה־12).
במקלדת: אלט ימני והסימן -
קו מפריד: – (באמצע השורה)
*בד"כ ללא רווח: לציון טווח (עמ' 46–53)
*רווח משני הצדדים: לציון הפרדה יתרה בין חלקים במשפט (במקום פסיק או נקודתיים או סוגריים).
במקלדת: אלט ימני והסימן +
דוגמה לשני הסימנים:
"לואי ה־14 (1643–1715) – שליט רב־עוצמה או בזבזן נטול־רסן?"
hyphen: -
Often used in words or names
"Merriam-Webster"
en dash: –
Often used in number ranges and dates
"August 1–August 31"
em dash: —
Can function like a comma, colon, or parenthesis
"The stray cat—fat and fluffy—fell asleep."
עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל – במלעיל או במלרע?
רש"י ידע עברית, ללא ספק – וקוראיו?
מחקר ראשוני ומיוחד במינו שמתפרסם בכתב העת 'לשוננו' מנסה לברר מה הייתה ידיעת העברית בקרב יהודים בימי הביניים, בתקופה שבה העברית לא הייתה שפת אם.
חוקר הלשון ד"ר חנוך גמליאל בחן לשם כך את פירושי רש"י (צרפת ואשכנז, המאה ה־11) ורמב"ם (ספרד, המאה ה־12) למשנה מסכת שבת – מסכת ארוכה, מפורטת ומגוונת – שהייתה ועודנה אחת המסכתות הנלמדות ביותר. שני הפרשנים הדגולים היו נטועים במרכזים יהודיים חשובים, ושניהם הכירו היטב את קהל הלומדים שלהם. כמובן אין מדובר בכלל הקהילה היהודית (נשׁים למשל לא זכו להשכלה של ממש), אלא קבוצת לומדים ברמה מתקדמת כלשהי (שמעבר לידיעת תפילה וחומש).
איור: APRR / Toni
>>>
כיצד נבדקה ידיעת העברית?
במחקר נאספו כל המילים ששני הפרשנים בחרו לפרש (בדרך מילונית) לעומת המילים שהם לא פירשו, מתוך הנחה שהלומדים מכירים אותן. נמצא שבמסכת שבת יש כאלף ערכים מילוניים – 60% מהם לא פורשו כלל (את המילה 'קיתון' למשל ['כד'], שספק אם דוברי העברית מכירים כיום, שני הפרשנים הניחו שהלומדים מכירים; לעומת זאת את הפועל 'להתעמל' שניהם מפרשים). בסך הכול רש"י מפרש כ־25% מכלל המילים, ואילו הרמב"ם כ־35% מכלל המילים.
עולה מכאן שרש"י הניח ידיעה נרחבת יותר של אוצר מילים אצל קהל הלומדים שלו לעומת מה שהניח הרמב"ם לגבי קהל הלומדים שלו. מנגד נמצא שהרמב"ם הניח ידיעה טובה יותר של המקרא בקרב לומדיו.
ממצאים אלו (בכל ההסתייגויות הנדרשות) תואמים מסקנות דומות מתחומי מחקר אחרים אשר להשכלת הלומדים במרחב האשכנזי והספרדי בראשית האלף השני. כמו כן יש לזכור כי במרחב דובר הערבית שלטה הערבית בכל תחומי הדעת (ולכן ההיזקקות לעברית הייתה מעטה), ואילו במרחב האשכנזי (שבו הלשונות המקומיות גם היו שונות זו מזו) נרכש הידע הזה בעיקר בעברית.
מראה מקום:
ח' גמליאל, "בין ספרד לאשכנז: ביאורי מילים במשנה כתבחין לידיעת העברית בימי הביניים", לשוננו פח, ב (תשפ"ו), עמ' 158–183
בחדשות: "האונייה אלטלנה אותרה *מערבית ל*חופי ישראל" (יש אפשרות אחרת?)
בכל מקרה, אנחנו כאן בשביל הלשון: האם אפשר לומר "מערבית ל־"?
בעברית יש כמה דרכים להבעת כיוון יחסי:
(1)ממערב ל־ – הדרך הרגילה והמומלצת.
(2)מערבה ל־ – נדיר בלשון המקרא. קיים בימינו.
(3)למערבו של – רגיל בלשון חז"ל. נדיר בימינו.
(4)מערבית ל־ – לא קיים בעברית הקלסית. ניצנים ראשונים בימי הביניים. נחשב לא מומלץ.
האם נכון לפסול את "מערבית ל־"? האקדמיה אינה פוסקת בענייני תחביר וסגנון. מתקני הלשון הסתייגו מן המבנה הזה, אבל נראה שקשה לפסול אותו, משני טעמים: (א) הוא מהלך בספרות העברית מאות בשנים; (ב) בעברית ימינו יש שימוש נרחב בשם התואר בנקבה בתפקיד תואר הפועל (כגון [מבחינה] טכנית, דקדוקית, מוסרית), והרי זה חלק מהתפתחות טבעית שכבר קנתה שביתה בלשוננו.
תמונה: הנס חיים פין/לעמ
ברכות לשחקן הישראלי ענאן ח'לאילה על הופעת הבכורה במדי קריסטל פאלאס (או ארמון הבדולח).
השם עַנַאן (عنان) פירושו בערבית: 'עננים'. בערבית קיים גם הביטוי הציורי ענאן א־סמאא (عنان السماء) שמתפרש "גובהי מרומים" – אז נאחל לענאן שירקיע שחקים בקבוצתו החדשה ובנבחרת ישראל.
Palace debut ✅
Anan Khalaili.
גם בשפות אחרות אפשר למצוא שמות במשמעות דומה:
השם मेघ megha ניתן לבנות ופירושו בסנסקריט 'ענן'.
השם 雲, בסינית yún וביפנית kumo, הוא שם משפחה, ואף הוא 'ענן'.
השם המקראי עָנָן לוט בערפל (הבנתם?), אבל מקובל לפרשו כקיצור של השם התאופורי עֲנָנְיָה – "האל ענני".
אגב המילים הרגילות בערבית לציון 'עננים' הן سَحَاب (סַחַאבּ) או غَيْم (רַ'יְם).
שמות רבים של בעלי חיים משמשים לזכר ולנקבה יחד.
בשמות כמו 'אריה ים', 'גמל שלמה' ו'פרת משה רבנו' הזיקה לבעלי החיים שביסודם – אריה, גמל ופרה – רחוקה למדי, ולכן גזירת צורות הנקבה 'לביאת ים' ו'נאקת שלמה' או צורת הזכר 'שור משה רבנו' איננה טבעית (אבל היא איננה מנועה באופן עקרוני).
בלשון המקצועית ודאי לא נאמר כך – אלא 'גמל שלמה נקבה' או 'נקבת גמל שלמה' וכדומה, אך בלשון הספרות (אם זה ממש דחוף לסופר) נראה שאין פסול בנטיית נקבה כגון 'גמלת שלמה', 'אריית ים', ואולי אף 'נאקת שלמה', 'לביאת ים'.
האם צורת הנקבה של "גמל שלמה" היא "נאקת שלמה"? ואם לא, למה?
@HebAcademy
#סליחה אבל ברצינות
(אה, והזכר של חיפושית "פרת משה רבנו" זה "שור משה רבנו"?)
לא היו ימים טובים לישראל כיום פתיחת קו רכבת קלה בירושלים. 🥳
ולא זו בלבד – התחנה הקרובה ביותר לבית האקדמיה קרויה תחנת פארק העברית!
התחנה אומנם נקראת על שם פארק הטכנולוגיה העילית של האוניברסיטה העברית בגבעת רם, אבל יצא לנו טוב…
סימן שאתה צעיר: קם ב-4 ומשהו כדי לעלות על הרכבת הראשונה של הקו החדש ❤️
וכיצד חודשה המילה רכבת? בעקבות דיווח של בן־יהודה על השלמת הנחת מסילת הברזל מיפו לירושלים בשלהי המאה ה־19.
אליעזר בן־יהודה דיווח על האירוע בעיתונו 'האור' ונקט את המילה קיטור הן לציון כלי התחבורה הן לציון העשן העולה ממנו. דוד ילין, אף הוא ממייסדי ועד הלשון, העיר על כך במכתב למערכת, והציע לקרוא לכלי התחבורה קַטָּר בהשראת המילה הערבית לרכבת – קִטַאר (قِطَار; במקור 'שיירת גמלים'; המילה אינה קשורה אפוא לשורש העברי קט"ר שעניינו אד ועשן, אך אפשר שילין כיוון לשני המשמעים).
בעקבות ההערה ניסה בן־יהודה למצוא שם עברי אחר לכלי התחבורה, ולאחר שפסל את השמות מַסָּע ואוֹרְחָה, הציע מילה משלו בהשראת הצעה של יחיאל מיכל פינס:
"החכם הרי"מ פינס הציע לבנות שם על משקל חַמֶרת, גַמֶלת, שבתלמוד, שפרושן: שירה של חמורים, שירה של גמלים, וכן נבנה מהשם "עגלה" (או קרון לפי דעת הרי"מ פינס) עַגֶלת (או קרנת?) שפרושו שירה של עגלות רבות. ואולי עוד יתר טוב 'רַכֶבת' והוא שירה של רכב, של מרכבות". (האור, כ"ז בכסלו תרנ"ג, 16 בנובמבר 1892)
כך קיבלה העברית את הרַכֶּבֶת, ואילו הצעתו של ילין קַטָּר יוחדה לעניין קרוב – 'מכונת הקיטור הגוררת את קרונות הרכבת'.
חברי האקדמיה בשנת 1961 בדרך להחליף את ספרינט במָאוֹץ.
כן, מרתון נשאר מרתון.
מאוץ הוא מרוץ תחרותי למרחקים קצרים. הספורטאי המתחרה במאוץ הוא אָצָן.
הפועל אָץ פירושו מיהר: "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא (=לשקוע) כְּיוֹם תָּמִים" (יהושע י, יג). משמעות קרובה היא זירז, לָחַץ: "וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם..." (שמות ה, יג).
נראה שקרבת הצליל בין הפעלים אָץ ורָץ עומדת ברקע החידוש מאוץ לציון ריצה מהירה. מילים חדשות אחרות מן השורש או"ץ מציינות הגברת מהירות: תְּאוּצָה, הֶאָצָה, (דופק) מוּאָץ.
המונח מאוץ נקבע במילון לתרבות הגוף בפרק מונחי אתלטיקה קלה בשנת תשכ"א (1961).
בן־יהודה ייסד לא פחות מארבעה עיתונים!
אליעזר בן־יהודה עסק בעיתונות כשלושים שנה – מעלייתו לארץ ועד זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה (הוא נפטר בשנת תרפ"ב, 1922).
בשנת תרמ"ג (1883) ייסד בן־יהודה בירושלים את השבועון "הצבי – מבשר ירושלם". בהמשך ייסד את העיתונים "האור" ו"השקפה" ואת "עולם קטֹן" (בחולם חסר!) לילדים. בעיתוניו הופיע המדור "לתחית הלשון" ובו חידושי מילים ודיונים בסוגיות לשוניות שונות. עיתוניו עוררו עניין רב בארץ ובחו"ל, וטובי הסופרים נטלו חלק בכתיבתם.
אימא ביו"ד
תנו את הדל"פ הכי דל"פי שלכם
מזרן חלקלק*
שמעתי עכשיו מישהי אומרת לחברה שלה "תקשיבי זה מזרון חלקלק" והוקסמתי
המתרגם הדגול וחבר האקדמיה ללשון העברית אמציה פורת ז"ל כתב: "אם משפט תלוי בפיסוק כדי שיהיה אפשר להבין אותו, משמע שהיה אפשר להיטיב לכתוב אותו מלכתחילה".
אז אם למשל כתבתם כבר כמה שורות ופסקאות שיש בהן תוכן מרתק ומפורט הרצוף בהסברים משכנעים ודוגמאות ציוריות המיטיבות להבהיר את הרעיון שלכם לכל המתעניינים ואף עשויות למשוך קוראים חדשים שעד עכשיו לא הביעו עניין בתחום שלכם, אבל עדיין לא הנחתם נקודה אחת לרפואה – ייתכן שהמשפט שלכם פשוט ארוך ומורכב מדי, והבעיה שלו איננה הפיסוק. 😎
קחו לכם כמה עצות לפיסוק נכון:
1️⃣ בעברית וגם בשפות אחרות משפטים מסתיימים בנקודה.
⠀
2️⃣ לעומת זאת כותרות, שמות של ספרים וכדומה – אינם מסתיימים בנקודה, אפילו אם שם הספר הוא משפט (כמו "הוא הלך בשדות") או שהוא סתם ארוך (כמו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם").
⠀
3️⃣ כמעט בכל סימני הפיסוק יבוא הרווח לאחר הסימן, ולא לפניו. למשל: שלום, (ולא: שלום ,), למה? (ולא: למה ?).
⠀
4️⃣ קיצורים נכון לסמן בעברית בגרש או בגרשיים ולא בנקודות: מס', טל', מ"ז, ת"ד, ולא עלינו גם תנצב"ה (ולא מס., טל., מ.ז., ת.ד., ת.נ.צ.ב.ה.).
⠀
5️⃣ ביטוי שהוא הסגר, אמירה קטנה העומדת לעצמה, יופרד בדרך כלל משאר המשפט בפסיקים: "לעניות דעתי, אתה טועה ומטעה!", "כבר אין לנו, לצערנו הרב, עוד כיסאות מן הדגם הזה".
⠀
6️⃣ אבל אם ההסגר קצר מאוד, אפשר בהחלט שיבוא בלא פסיקים: "אני למשל חושב אחרת" או "אני, למשל, חושב אחרת".
⠀
7️⃣ אחרי ביטויי קישור, כמו "אבל", "למרות זאת", "ואולם", "לפיכך" – אין צורך בפסיק.
⠀
8️⃣ טווח של מספרים נכתב בעברית מימין לשמאל, ובין המספרים יבוא קו מפריד ארוך בלא רווחים: בשעות 8:00–14:00, עמ' 48–53.
בטלו את הפריימריז.
בעברית יש בחירות מקדימות.
בשנת תשנ"א (1991) נקבע מונח עברי תמורת פריימריז – "בְּחִירוֹת מַקְדִּימוֹת", ובקיצור: "מַקְדִּימוֹת" (כמו שם התואר ברבים primaries).
למרימים גבה על "מקדימות", זכרו שאין לכם בעיה עם שם התואר המועצם (כלומר שם תואר שהפך לשם עצם) "מוקדמות" בתחרויות ספורט.
שום דבר מיוחד חוץ מאליעזר בן־יהודה ממתין במדרגות לרב קוק (1920).
היום ג' באלול, 91 שנים לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
התמונה לקוחה מן הסרט "שיבת ציון" שצילם הצלם יעקב בן־דב ובו הנציח אירועים שהתרחשו בארץ ישראל בראשית המאה העשרים. הסרט הופק בשנת 1921 ובמשך שנים רבות נחשב אבוד, עד שהתגלה בפראג ב־1989.
קטע הסרט הזה צולם בכ"א בתמוז תר"ף (7.7.1920), והוא מתעד את הנציב העליון סר הרברט סמואל מקבל את פניהם של אנשי רוח, מנהיגים ונציגי דתות וקהילות שונות מארץ ישראל המנדטורית בבניין אוגוסטה ויקטוריה שבהר הצופים בירושלים.
הרהורים על קימה וקינה.
זה לא מקרי שבאנגלית morning ו-mourning נשמעים בדיוק אותו דבר. כל בוקר הוא סוג של אבל
אורן נהרי – העיתונאי ואיש הרדיו והטלוויזיה האהוב – נפטר היום לבית עולמו.
נהרי הוא עברוּת שם המשפחה טייך, שמשמעותו ביידיש 'נהר', 'נחל' (בגרמנית המילה Teich מציינת בעיקר אגם, בריכת מים).
שם המשפחה נהרי מוכר גם בקרב יהודי תימן, אבל הוא ככל הנראה מכוון למילה הערבית נהאר, 'יום', 'שעות האור ביממה' (כמו נה"ר במובן או"ר בעברית).
יהי זכרו ברוך.
והיא ראויה לכך!
לפי חז"ל "למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה" (בבלי חולין סג ע"א).
עובד חברת חשמל הבחין בחסידה מותשת ומבולבלת באזור הר צין, מהלך עבודות אחזקה לקווי מתח עליון. בחוץ שרבי והטמפרטורה הגיעה לכ-41 מעלות.
העובד ניגש אל החסידה, דאג לה למים והציב מעליה שמשייה כדי להגן עליה מהשמש ולאפשר לה לנוח ולהתאושש. במקביל, יצר קשר עם רשות הטבע והגנים והמתין לידה עד שהגיע פקח. רק בריאות לחסידה. תודה לעובד חח"י המסור
החות'ים תוקפים את עיר הנמל מֻחַ'א (مخا). ידעתם שאתם חולפים על פני שם העיר בכל שיטוט ליד מקרר החלב במרכול?
העיר אלמח'א העניקה את שמה למשקה הידוע מוקה. בעבר הייתה מֻחַ'א (במלרע) עיר הנמל החשובה של תימן, ובין השאר התנהל בה מסחר קפה ענף למדי. אחד מזני הקפה הפופולריים שעברו בה קיבל את שמה – מוֹקָה (בהגייה שבלשונות אירופה).
כיום מוקה (או מוקצ'ינו) הוא משקה מעט שונה שמחקה את טעמו של משקה המוקה המקורי.
לפנינו סוגיית הגייה מרתקת!
בהגיית העברית הישראלית ח נהגית לרוב כמו כ רפה – kh – כהגיית خ בערבית.
ההגייה המקורית (המצויה בקרב חלק מהדוברים) היא לועית – h̠ [בתעתיק מדעי ḥ] – כהגיית ح בערבית.
וכך בישראל נשמע בפי דוברי העברית גם ח'ומוס (khumus) וגם חומוס (h̠umus), ובפי דוברי הערבית בכלל חֻמֻּס' حُمُّص – בדגש וב־ס נחצית (לפי כללי התעתיק מערבית לאותיות לטיניות המילה תיכתב h̠ummus או hummus).
מקרה משונה בברלין: מסעדה בפרנצלאואר ברג סירבה להגיש חומוס לישראלי משום שהוא הגה את הח' כמו שצריך. "אצלנו קוראים לזה הומוס", הם אמרו לו. עכשיו הוא תובע את המסעדה, כחלק מהמאבק המשפטי ההולך וגדל נגד אנטישמיות ואנטי-ישראליות בבירת גרמניה. התקרית אירעה בפברואר. taz.de/Antisemitische-Diskriminierung/!6201981/
השם המדעי של הקטנית הזו בעברית הוא חִמְצָה.
שורש המילים חומוס וחמצה זהה, אלא שבמקרה הזה המקבילה הערבית לצד"י העברית (ص) נשמעת לאוזנינו כסמ"ך (בדומה למילה ס'ולחה, הנכתבת בערבית صلحة ואינה קשורה למילה סליחה).
כנראה קשה יותר למצוא "מילות קנגורו" בעברית (בתוכו > בו, אילו > לו).
תנסו?
A ‘kangaroo word’ is a word that contains all of the letters of one of its synonyms in order.
E.g. ‘chicken’ contains the word ‘hen.’
The word inside the kangaroo word is called a ‘joey word.’
🧵⬇️
צחוק בצד, על הקשר בין לנווט ו־navigate:
המילה נַוָּט נראית עברית מקורית אבל היא מילה שאולה. היא מתועדת בספרות חז"ל במובן מַלָּח, סַפָּן, ואין היא אלא המילה היוונית ναύτης [בתעתיק: nautes].
כמו כן ναῦς [בתעתיק: naus] ביוונית היא 'אונייה', ויש לה מקבילה בלטינית (navis) וגם בסנסקריט ובפרסית.
בעברית החדשה נגזר מן המילה נווט השורש נו''ט וממנו המילים ניווט, לנווט ועוד. גם מוצאו של הפועל navigate מאותן מילים קדומות בלשונות הודו־אירופיות, והן גם המקור למילים אסטרונאוט, navy ('חיל ים') ו־nautical ('ימי').
אגב השם העברי של GPS navigator הוא נווטָן.
This sounds like a typical "Irish" joke, but it's true:
The Irish Government bought a new €53m jet.
And insisted on removing an Israeli-made navigational system.
Now it can't land in the fog 🤣🤣🤣
www.thejournal.ie/dassault-falcon-6x-irish-air-corps-gove…
אבל בעברית צ'לו ברבים = צ'לואים, לא צ'לי.
A single piece of confetti is called a ‘confetto.’
spaghetti = spaghetto
graffiti = graffito
התעוררתם ב־3:00 ושאלתם את עצמכם למה בעברית האדמה "רועדת"? אנחנו כן 😊
השם המקראי והקדום ל־earthquake הוא רַעַשׁ (והאקדמיה מעולם לא ויתרה עליו).
אירוע הרעש המקראי בימי עוזיהו (המאה ה־8 לפנה"ס) הותיר רושם עז על יושבי הארץ, והוא מתואר בשלל פעלים מאיימים: "וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה" (ישעיהו ד, יח–כ).
במשנה (ברכות ט, ב) מופיע שם אחר: 'זועה' (בכתבי היד: זוֹעה או זוּעה), ובמילים אחרות: "זעזוע".
כשהתלמוד הבבלי מסביר מהי "זועה" הוא משתמש במילה ארמית 'גוהא', וכדי להסביר את המילה הארמית מפרש רש"י: "בלשונם קורין *רעידת הארץ* גוהא".
אבל למה המציא רש"י ביטוי חדש ולא השתמש במילה המקראית 'רעש' (או בכל פועל אחר שתיאר אותו)?
אין ספק שביסוד הצירוף "רעידת הארץ" עומד פסוק: "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד" (תהלים קד, לב). אבל שמא בחר רש"י בדרך יצירתית לתרגם צירוף לועזי שהיה מוכר לו? איננו יודעים, אבל בצרפתית של ימי הביניים מתועד הצירוף terremote (מילולית "תזוזת/תנועת הארץ").
הצירוף 'רעידת הארץ' מצוי בספרות ההשכלה, וסביר להניח שמדובר הן באימוץ הצירוף של רש"י הן בתרגום שאילה של ביטויים אחרים מן הלעז, למשל Erdbeden בגרמנית (Erde – אדמה, ארץ; Beden – רעד, רעידה), ערדציטערניש ביידיש, землетрясение ברוסית.
לצד 'רעידת הארץ' אפשר למצוא בעיתונות העברית בסוף המאה ה־19 גם את הצירוף 'רעידת אדמה', ומכאן שהד פירושו של רש"י נשכח ונותר רק תרגום השאילה.
הצירופים 'רעידת הארץ' ו'רעידת אדמה' התרוצצו בעיתונות העברית, אבל כבר בשנות העשרים של המאה ה־20 (אז פקד את הארץ אירוע הרעש הקשה, בשנת 1927) גבר הצירוף 'רעידת אדמה' על 'רעידת הארץ', ובעשורים שלאחר מכן השכיח אותו כליל.
ומי העיתון שעד שנות השישים התקשה להיפרד מהצירוף 'רעידת הארץ'? נכון מאוד, 'הארץ'.
ישעיהו כד*
הביטוי "דרך השחתה" עולה לראשונה במשנֶה תורה לרמב"ם.
ספרד: פסלו של הרמב"ם ברובע היהודי בעיר קורדובה רוסס בצלב קרס. בעירייה גינו את ההשחתה ומסרו כי מדובר ב"פגיעה במורשת ההיסטורית של העיר ובמסר של שנאה". המשטרה הלאומית פתחה בחקירה, ועד כה לא נעצרו חשודים
@AmgarHagar
נשכח = אבוד
שכיח = מצוי
שם התואר שָׁכִיחַ נוצר בימי הביניים על פי מקבילו הארמי שְׁכיח(א).
ייתכן שהשורש הזה והשורש העברי שכ"ח במשמעות 'לא זכר' הם גלגולי משמעות של שורש אחד המציין מושג כללי של הימצאות (בגוון חיובי או בגוון שלילי).
לפעמים שורש יכול להביע דבר והיפוכו, למשל השורש נכ''ר: הפועל הִכִּיר מן השורש הזה מציין את ההפך של נכָר, נוכרי והתנכר.
ואולי אין באמת קשר בין השורשים, והדמיון מקרי בלבד.
אני מזדהה עם שחר וזה גם נשגב מבינתי איך ״שכיח״ זה ״נפוץ״ כי אולי זה הגיוני אבל זה תמיד משגע אותי.
ברכת יעקב לבניו העניקה שמות כפולים ליהודי אירופה למן ימי הביניים:
יהודה לייב כי "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"
בנימין זאב כי "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף"
נפתלי צבי (וגם הירש/הרץ) כי "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה".
אם כך – למה יששכר דֹב? ("יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם")
ברכות לחבר האקדמיה ללשון העברית הרב חיים סבתו לרגל קבלת עיטור הנשיא לשנת 2026!
עיטור נשיא מדינת ישראל ניתן משנת 2012 לאישים שתרמו תרומה ייחודית למדינת ישראל.
וכך נכתב על הרב חיים סבתו באתר בית הנשיא: "יצירתו הספרותית משלבת בין עולם התורה, הזהות היהודית ציונית והחוויה הישראלית, והיא זכתה להכרה רחבה בארץ ובעולם. סבתו פרסם שבעה ספרים, בהם רומנים וספרי עיון, ובהם 'תיאום כוונות', 'כעפעפי שחר' ו'בואי הרוח' שזכו להצלחה רבה, תורגמו לשפות שונות והיו לרבי מכר [...] על פועלו הספרותי זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ספיר לספרות, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס ניומן, פרס עמינוח ופרס יצחק שדה לספרות צבאית. הרב סבתו העמיד ומעמיד הרבה תלמידים ובתפיסתו מעודד קירוב לבבות וכבוד הדדי בחברה הישראלית".
צילום: אפרת קופר
האודיסאה? קראו לנו כשנולאן ייצור עיבוד קולנועי לאפוס רציני.
(יצאנו ידי חובת היום.)
חופש הוא freedom וחופשה היא vacation –
ובכל זאת רבים מאיתנו נוהגים לומר שהם יוצאים באוגוסט לחופש ולא לחופשה.
מעניין לגלות שבשלבי התגבשותה של העברית החדשה גם למילה חופשה הייתה המשמעות של freedom לפחות עד שנות העשרים של המאה הקודמת, למשל "הממשלה נכונה להכיר בחופשת פולניה" (הארץ, 1920).
בימינו השתרשה במידה רבה ההבחנה בין חופש כמילה מופשטת לחופשה לציון תקופת זמן. אבל עדיין לצד 'חופשה מרוכזת', 'חופשה שנתית', 'חופשת לידה' ו'חופשת מחלה' אפשר למצוא הן בכתיבה הן בדיבור 'יום חופש', 'יצא לחופש' וכמובן 'החופש הגדול'.
במקרא חֹפֶשׁ וחֻפְשָׁה הן מילים יחידאיות.
המילה חופש באה בפסוק: "דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְּבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה" (יחזקאל כז, כ). הצירוף 'בגדי חופש' מתפרש כבגדים יקרים הראויים לאדם חופשי.
המילה חופשה באה בפסוק: "וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" (ויקרא יט, כ). המילה מתפרשת כשטר שחרור. אפשר שמדובר בצורה נוטה של חופש – חֻפְשָׁהּ, כלומר 'החופש שלה', אלא שבמסורת הניקוד אין מפיק בה"א.
את המילה חופש אנחנו מוצאים מחוץ למקרא במשלי בן־סירא ובהמשך בפיוט הקדום, ואומנם גם בספרות ימי הביניים נראה שהמילה משמשת בעיקר בלשון השירה. בספרות חז"ל אין חופש וחופשה אלא חירות.
דברים שהם לא חרוז:
"אל תִּירָא" ו"אל תִּירֶה".
לפחות משתמשים נכון במילה מסך...
אני חייב להתעכב רגע על זה שהפרגוד בבחירות בציונות הדתית הוא קרטון משומש של פלזמה
עם זאת לפני כעשור החליטה מליאת האקדמיה שאין עוד טעם לפסול את השימוש הכללי במילה מָסָךְ לציון screen.
מילה זו נחשבה בעבר לא תקנית משום שמסך – כעולה משורש המילה סכ"ך – הוא מעין וילון שתפקידו להסתיר ולחצוץ.
למדייקים בלשונם – מומלץ לנקוט את המונחים צָג ומִרְקָע.
"האודיסאה" הוא הסרט המדובר של השנה!
מן הסתם ידעתם שהיא מופיעה במשנה.
טוב, לא ממש בשמה, אבל מוסכם ש"ספרי המירס" שבמשנה הם כתבי הומרוס, גדול משוררי יוון העתיקה ומי שמייחסים לו את כינוס היצירות האיליאדה והאודיסאה.
המשנה במסכת ידיים (ד, ו) מספרת על פולמוס בין שתי קבוצות בימי בית שני. הצדוקים התנגדו להלכת הפרושים ש"כתבי הקודש מטמאין את הידיים" ואילו "ספרי המירס אינן מטמאין את הידיים". בלי להיכנס לפרטי העניין ההלכתי, ספרי הומרוס (שאין בהם קדושה) נמצאים במעמד נחות משל כתבי הקודש, ובכל זאת כתבי הקודש מטמאים וכתבי הומרוס לא.
בהמשך מובאת הלכה דומה נוספת, בסגנון לגלגני: "עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים". מבחינה הלכתית אין הבדל בין עצמות כהן גדול לעצמות סתם אדם – אלו ואלו מטמאות (לעומת עצמות חמור שאינן מטמאות), והרעיון הכללי הוא שדבר חשוב עשוי לגרום לטומאה ודבר פחות חשוב ממנו לא.
אבל למה דווקא "עצמות חמור"?
חוקרים הרגישו שמסתתר כאן רמז נוסף, ומי שהעלה פתרון מבריק היה הבלשן חיים רוזן.
ביוונית ᾆσμα [אַיְסְמָה] הוא 'שיר'. ואיך אומרים "שירי הומרוס"? ᾄσμαθ' Ὁμήρου [אַיְסְמַת' הוֹמֵרוּ] – דומה ל"עצמות חמור"!
(בתקופה ההיא בארץ ישראל העיצורים הגרוניים התערערו למדי: ע–א; ח–ה; ובכלל צ הייתה קרובה יותר ל־ס מל־ts של ימינו).
חידה לאחר תשעה באב: אם שם האימפריה הוא ROMA, למה בספרות העברית היא נקראת רומי?
*תשעה באב*
מה זה במציאות: יום צום לזכר חורבן בית המקדש
מה זה בשביל מורים ללשון: דוגמה לאיך אומרים תאריך בעברית
תודה אילון על ההזדמנות לספר לעולם שהמשמעות הקדומה של המילה מחוז היא נָמֵל!
כיום אנחנו משתמשים בביטוי "מחוז חפצו" במשמעות 'יעדו, המקום שאליו הוא חפץ להגיע', אבל המשמעות הזו מאוחרת (יחסית) ומבוססת על הבנה לא מדויקת של חלקי הביטוי.
המילה מחוז נזכרת פעם אחת בלבד בתנ"ך: "וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם" (תהלים קז, ל). את מי מנחים אל מחוז חפצם? את "יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים" הנזכרים שם לפני כן. ולאן פניהם מועדות? לנמל שבו הם עושים עסקים – "אֶל מְחוֹז חֶפְצָם".
חוקר הלשון יחזקאל קוטשר הראה שהמילה מוכרת מאכדית, ומהשוואה לשפות שמיות שונות עלה שמחוז הוא 'נמל'. עם גילוי איגרות בר כוכבא אפילו צצה ראיה יפה נוספת: המילה 'מחוז' הופיעה לצד 'ספינה'.
יחידאיותה של המילה מחוז הקשתה על פרשני המקרא, והם נטו לפרש 'גבול, אזור, מקום'. הפירוש הזה התקבע והפירוש המקורי נשכח.
מה רע ב'אבדות ומציאות'?
הצעה:
יש לקרוא לאבידות ומציאות ״מחוז חפציך״.
@HebAcademy
אם מוכרחים לדבר על למין...
במקורות חז"ל מופיעה לא פעם המילה "למין". מהו למין? אחת מצורות הכתיב של המילה היוונית השאולה – λιμήν (כלומר limen), למשל: "כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה" (ירושלמי יומא ג, י).
"למינה של יפו" = נמל יפו! אכן המילה הזו משמשת אותנו היום בשיכול האותיות – נָמֵל.
אבל הצורה הקדומה לא נעלמה לחלוטין. מכירים את מושב לִימָן הסמוך לחוף אכזיב? הוא אומנם נקרא על שמו של הסנטור היהודי הרברט ליהמן (על פי ההגייה באנגלית של Lehman), אבל מעניקי השם טרחו להטעים שלימן היא מילה ממקורות חז"ל – צורה אחרת של נמל.
מכם ספציפית דווקא הייתי מצפה לקצת פרגון לפלינדרום היחיד במונדיאל...
כשוועד הלשון צידד במסורת הספרדית הוא לא התכוון לזה. 🙄
דקל היקר, להבא תוכל למצוא באתר האקדמיה את כל נטיות הפועל. 🙂
משיחותיי עם אבא:
לכבוד תניני המאסר החדשים 🐊
התנין כידוע מופיע במקרא, אלא ששאלת זיהויו שנויה במחלוקת, ובכלל נראה שכבר במקרא עצמו הוראת השם אינה אחידה: נחש, תמסח, בעל חיים ימי (לווייתן?).
מן המיתולוגיה האוגריתית עולה כי המילה תנין הייתה ביסודה שם של מפלצת ים, יצור־ים אגדי שהאל הכניעוֹ, וייתכן שאומנם זהו המשמע הראשוני של המילה, אלא שכבר בעת העתיקה השתמשו בה גם לציון יצורים (אימתניים) מציאותיים.
אגב, בפסוק ''וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים'' (בראשית א, גא) מקובל לזהות מגמה אנטי־מיתולוגית, אשר מציגה את התנין כאחד הנבראים, ולא כיצור מיתולוגי קדום שהיה על האל להכניעו (לעומת פסוקים אחרים, מישעיהו כז ו־נא ומתהלים עד ועוד, שכנראה משמרים משהו מן הסיפור המיתולוגי הזה).
גם בספרות העברית בתקופת ההשכלה שימשה המילה תנין בהוראות שונות – בעיקר לציון לווייתן ותמסח (ולעיתים בשתי ההוראות אצל אותו הכותב!), עד אשר התקבעה ההוראה המוכרת לנו כיום, וכמו שנקבע במפורש במונחי ועד הלשון בשנת תרצ"ח (1938).
מה משותף לבלם נבחרת אנגלייה ג'ון סטונס ולח'ואן מוסו השוער (על הספסל) של נבחרת ארגנטינה?
נכון מאוד, לשניהם קוראים יוחנן.
ג'ון באנגלית, ז'אן בצרפתית, ח'ואן בספרדית, ג'ובני באיטלקית, שון באירית, יוהאן בגרמנית, איוון ברוסית, יאן בפולנית – כולם נגזרו מהשם העברי יוחנן (בתיווך צורתו היוונית יוֹאָנֵס, Ιωάννης).
עם נציגות עברית כזו אין לנו אלא לאחל הצלחה לשתי הנבחרות.
כששואלים אותנו למה אין שם עברי לאקדמיה... 🙄
לא הבנתי שאול אמסטרדמסקי נתן 2 פרקים 60 דקות כל אחד בהם הוא אומר כמה חשוב לדבר על המשכורת ומעודד אנשים לספר כמה הם מרוויחים ולא סיפר על המשכורת של עצמו?
אבל לפרוטוקול לנו יש תשובה:
hebrew-academy.org.il/אקדמיה-לשאלת-שמו-של-המוסד-העליון-ללש/
אי אפשר לומר את זה על חצי הגמר השני, אבל תשמחו לדעת שצרפת וספרד מככבות כבר בתנ"ך באותו המגרש – בפרקו הבודד של ספר עובדיה.
"וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב".
ספרד וצרפת של המקרא אינן España ו־France של ימינו.
מקובל לזהות את ספרד עם הממלכה העתיקה סרדיס שבאסיה הקטנה. צרפת לעומתה קרובה יותר – כיום הכפר ס'רפנד (صرفند) על חוף הים בין צור לצידון אצל שכנתנו הצפונית.
לשמור למצגת על "אתגרי תרגום באמצעות בינה מלאכותית"...
Big time jude
כמה יפה העברית ש*מעפילים* בה לחצי הגמר 🥹
אלופת העולם ממשיכה הלאה: ארגנטינה ניצחה 1:3 את שוויץ בתום הארכה והעפילה לחצי גמר המונדיאל
@yuval_israelov
אנחנו תמיד שמחים על העיסוק הלשוני!
כבר בתנ"ך מופיע הפועל קֵרָה במשמעות 'התקין קורות או תקרה'. שם העצם קירוי מוכר מן התלמודים. בימי ועד הלשון נקבע הפועל לְקָרוֹת תמורת to roof.
השם קירוי (מן השורש קר"י) אינו מתאים כל כך במשמעות 'הצבת קיר'; אם כבר – קיור (מן השורש קי"ר).
שורש המילה גג הוא תאורטית גג"ג, ולכן ההצעה "גיגוי" אינה מתאימה כאן. אבל אולי תשמח לשמוע שהצורה גיגוי (מן גַּג) אינה מופרכת כל כך – בעבר התירה האקדמיה את הצורות מיסוי (מן מַס) וגיבוי (מן גַּב), שכבר השתרשו בציבור.
גם היום אני מזכיר שאין שום היגיון בקירוי:
קירוי צריך להיות הפועל של לעשות קיר,
וגיגוי צריך להיות הפועל כדי לעשות גג
אין מצרִים ברבע הגמר – תתפלאו לשמוע שגם בתנ"ך.
יש "הַמִּצְרִים" (ביידוע) 6 פעמים, וכן מִצְרַיִם (שם הארץ) – מעל 600 פעם, אבל שם הייחוס מִצְרִים (ללא יידוע) אינו מופיע אפילו פעם אחת. וזה מפתיע במיוחד לאור קיומם של שמות ייחוס דומים ופחות נפוצים כגון פלשתים, צידונים או כשדים...
חוקרים זיהו שהתשובה טמונה בשם הארץ מצרַים (Egypt), שבינו ובין שם הייחוס מצרִים (Egyptians) אין הבדל בכתיב.
במסורת טבריה, מסורת ניקוד המקרא שלנו עד היום, בכל פעם שנתקלים במילה מצרים, הוגים אותה כשם הארץ, גם כשברור שמדובר באנשי המקום (וזה בולט במיוחד כשההתאם התחבירי ברבים), לדוגמה: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ, וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה".
והינה באותו הקשר, מקורות אחרים דווקא מבחינים ביניהם, למשל במשנה: "מרורים? על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצרים". ההבחנה הזו עולה גם מהתרגומים לארמית וליוונית, ולאחרונה התברר שגם ממגילה מקראית עתיקה ממדבר יהודה מסוף ימי בית חשמונאי: באותם פסוקים ממש נכתב מצריים (כשם הייחוס) ולא מצרים.
לדעת החוקרים מתקבל על הדעת שבמקומות רבים במקרא ההגייה המקורית הייתה מצרִים/מצרִיים ולא מצרַים. במרוצת הדורות, בשל דמיון הכתיב, ההבחנה הזו אבדה – ולכן אין מצרִים בתנ"ך.
אלישע קימרון וחנן אריאל, "למה אין מִצְרִים בתנ"ך?", מגילות: מחקרים במגילות מדבר יהודה טז (תשפ"ב–תשפ"ג), עמ' 131–142
www.jstor.org/stable/27321579?seq=1
הַמּוֹלַדְתָּנִים?
אגב איחוד גנץ-דדי שמחי שמעורבים בה אלדד יניב וגיא בוסי, אני שומע שאחד השמות שהוצעו שם למפלגה החדשה ונשקלו זה "הפטריוטים".
יאפ.
אם כבר סערת תפילין: מה צורת היחיד של 'תפילין'?
בעצם רק היינו צריכים לוודא שמורות לאנגלית יודעות את כללי התעתיק כדי להציל את שחר (Shaẖar), איתן (Etan) ומיכאל (Mikha'el)?
איזו השפעה מטורפת יש למורה לאנגלית בכיתה ג' שבהינף יד קובעת איך יאייתו את השם שלנו באנגלית
חידשתם 200 מילים ורובן בשימוש?
ייסדתם ארבעה עיתונים?
כתבתם מילון מקיף?
החייתם שפה?
אתם בהחלט יכולים להיות מרוצים מעצמכם! אבל לא כן אליעזר בן־יהודה...
בקופסת קרטון עלומה בארכיון האקדמיה נתגלה לאחרונה (מחדש) תצלום של בן־יהודה חתום בכתב ידו. התצלום צולם בניו יורק בחודש אב בשנת תרע"ו או תרע"ז (קיץ 1916 או 1917). תחתיו הוסיף בן־יהודה הערה, שבה הפגין את חוסר שביעות רצונו מן התצלום:
"אינני מרֻצה כלל בצורה זו.
היא כמו אדון מרֻצה בהעולם ובעצמו!"
בן־יהודה לא אהב שדמותו הניבטת מן התצלום נראית זחוחה מדי (בגלל חיוך קל בזווית הפה, כן?).
שבוע של צניעות גם לכם.
"ארצות הברית אשר באמעריקא"
"המדינות המאוחדות של אמריקה"
"מדינות הברית"
"המדינות המאוחדות"
"ארצות ממשלת הברית"
"כנסיות הברית"
"כנסיות הברית האמעריקאניות"
"ארצות הברית הצפוניות"
"אמעריקא הצפונית"
משמותיה של ארצות הברית בעיתונות העברית המוקדמת... מזל טוב! 😁
חידה לא קשה: מהו "גליל ניו זשערסייא" (עיתון המגיד, 1890)?
אנשים שאומרים פורטוגזי: אתם אומרים גם רוטב בולונזי?
בסדר, לא נדריך כאן לומר 'רוטב בולוני' (או בגרסה הישראלית: ספגטי בולוני), אבל אתם מוזמנים לקרוא⬇️
אנשי הלשון (מתקנים, עורכים, יועצים) מעדיפים בדרך כלל את הצורות הגזורות ישירות משם המקום: התושב הוא פורטוגלי (ולא פורטוגזי) והשפה היא פורטוגלית (ולא פורטוגזית).
ובכל זאת ועדת הדקדוק של האקדמיה החליטה שלא להתערב בשאלת גזירתם של שמות ייחוס משמות של ארצות וערים בעולם. ונזכיר שיש בעברית מקרה אחד (עתיק למדי) של יצירת תואר ייחוס משם של ארץ בתיווך לשון אירופית: איטלקי (מן היוונית – italikos).
אגב לפני כמעט מאה שנה ניסה ועד הלשון לקרוא למיונז בשם 'מיונית'.
חובבי כלבי פקינז... מה דעתכם על כלב פקיני?
השגריר זייברט עוזב אבל הגרמנית פה כנראה כדי להישאר.
רשימה חלקית של מילים גרמניות שהעברית המדוברת אימצה: אזולירבנד, אינטרפוץ, אינסטלטור, דיבל, וינקר, וישר, ונטיל, טוש, טפט, טרמפ, לאגר, לֵק, נירוסטה, פלקט, פרינציפ, צוֹל, צימר, קרניז, רפרט, שאלטר, שטוצר, שיבר, שליכט, שנורקל, שפגט, שפכטל.
וגם את ההגייה של כל שמות החודשים הלועזיים...
I say farewell to Israel. Here are 25 reasons why I will miss this place. Thank you for following this account over the past four years.
עוד יום שבו יותר מדי אנשים יכתבו "על אף ש־". 😔
על אף ש־ הוא מיזוג של שני ביטויים שונים – "על אף" ו"אף ש־" – ובכל אחד ה"אף" שונה.
על אף – אף במשמעות המקורית של 'כעס' (כמו חרון אף), על אפו וחמתו
אף ש־ – אף במובן 'אפילו', אפילו ש־, אף על פי ש־
כביטוי ויתור במשפט פשוט: 'על אף (ה־)'; בתחילת פסוקית ויתור במשפט מורכב: 'אף ש־' או 'אף על פי ש־' בלבד.
מטאָנליזה היא חלוקה מחדש של צורה מקורית (על יסוד הבנה שגויה של רכיבי המקור) ויצירת צורה חדשה.
המילה סְחוּס מופיעה בספרות חז"ל גם בצורה 'חסחוס' (וכן בארמית 'חסחוסא'), וזו כנראה הצורה המקורית.
מה השתנה? בשלב כלשהו האות ח (הראשונה) הפכה לאות ה (בשל דמיון צלילי או גרפי), והמילה נכתבה 'הסחוס'.
מאוחר יותר הצורה המקורית כבר לא הייתה ידועה, והאות ה נתפסה ה' הידיעה, ולכן הושמטה כשלא היה בה צורך – וכך נוצרה הצורה 'סחוס'. עד היום.
חסחוס > הסחוס > ה+סחוס > סחוס
מכירים עוד מילים מהסוג הזה? ספרו לנו.
הדרך היחידה לאכול מילקי
יפה שלא מיהר לקרוא לזה טראפיק לייט.
אוי זה מעולה! מישהו בנה לעצמו רמזור 🚦 לקלאוד קוד כדי שלא יצטרך לבדוק כל הזמן אם הוא עדיין בעבודה. הנורה משנה צבע אוטומטית:
🔴 ממתין לאישור
🟡 עובד על המשימה
🟢 סיים ומוכן למשימה הבאה
הוא מספר שזה התחיל כפתרון לעצמו, אבל עכשיו הוא בודק אם יש עוד משתמשים שהיו רוצים את זה. הדיון פה:
www.reddit.com/r/ClaudeCode/comments/1ue5inx/i_built_a_st…
תודה לך שר התחבורה דוד רמז
רובכם צדקתם!
מי שחידש את המילה רַמְזוֹר היה שר התחבורה הראשון של ישראל דוד רמז. אין עדות מפורשת שהוא ניסה להנציח בה את שמו – אבל גם אם לא ניסה הוא בהחלט הצליח. אגב הוא חידש גם את המילה תַּחְבּוּרָה...
רמז היה חבר פעיל ונמרץ בוועד הלשון בשנים שלפני קום המדינה, ותרם ללשוננו לא מעט מילים חדשות ובהן ניקוז, תעסוקה, מובטל, שיכון, ותק, דחפור, ממצא, כנס, תמרור, רישוי, חד־סטרי, אשרה, המראה והשקה.
בתמונה: השר דוד רמז בחנוכת קו רכבת לירושלים (צלם: בוריס כרמי; הספרייה הלאומית).
מי מהפוליטיקאים הנציח את שמו במילה שחידש?
במוקדם או במאוחר נקבל את ההצעה "רמזורית".
איך הֲלַךְ הרוח הבוקר?
אכן הֲלַךְ רוח ולא "הֶלֶךְ רוח".
יום טוב! 🙂
ידעתם שארגנטינה מוזכרת במקורות העברית העתיקים?
כלומר, בערך...
מדרש נחמד (בכמה גרסאות בספרות המדרשית המאוחרת) פותח כך: "משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש להשיאו. והיה למלך ארגנטריאה ישנה. אמר המלך: אם נשיא את בני – הרי אין לי אלא הארנגטריאה הישנה. ואם נמתין עד שנעשה אחרת חדשה – הריני משהא בשמחת בני. מה עשה המלך? קרא לכַּסָּפים ואמר להם: צחצחו אותה והיא נעשית חדשה..." (במדבר רבה ז, א).
"ארגנטריאה" (או "ארגנטרין") הוא כלי הגשה יקר־ערך. המילה שאולה אצלנו מלטינית (ואולי מיוונית): argentarium, מן argentum, 'כסף' (אגב, בטבלה המחזורית: Ag).
ומניין שם המדינה ארגנטינה? אתם כבר יודעים מה המתיישבים מאירופה קיוו למצוא שם...
עבריין מי שהוגה צַרְצָרִים.
ההגייה התקנית: צִרְצָרִים.
אני לא אשקר אני מתפתה לעבור על החוק רק כדי להיות עבריינית הצרצרים
👋
אלוהים ישמור, מישהי עכשיו נתנה לי כתובת אימייל והיא אמרה "כרוכית" במקום שטרודל. מדובר בפסיכופטית
מַשְׁחֵל, מַשְׁחִילוֹן, מִשְׁחוֹל, משחלון, שְׁחִיל, משחלת, תַּשְׁחִיל, הֶשְׁחֵל, מַשְׁחִילִית, שׂוֹרְכָן, שַׂרְכָן, שְׂרוֹכָן, מַשְׂרֵךְ, מַשְׂרוּכִית, שְׂרוֹכָנִית, שְׂרִיךְ, תַּשְׂרִיךְ, קצית, קצוון, קצון, קצווית, קַצְרוֹךְ, מוֹרֵה הַשְּׂרוֹךְ, מוֹבִיל הַשְּׂרוֹךְ, רֹאשׁ הַשְּׂרוֹךְ, עֹקֶץ הַשְּׂרוֹךְ, מַחַט הַשְּׂרוֹךְ, קוֹץ הַשְּׂרוֹךְ.
אלו מקצת ההצעות שקיבלנו לפני כמה שנים במקום השם הלועזי אגלט.
למליאת האקדמיה הובאו ארבע – קוֹץ הַשְּׂרוֹךְ, עֹקֶץ הַשְּׂרוֹךְ, מַשְׁחֵל, שְׂרוֹכָן – אבל אף אחת מהן לא קיבלה רוב של ממש, והעניין הוסר מסדר יומה של האקדמיה.
בוקר אור זה היום הכי טוב בחיים שלי
נניח שאתם כותבים מילון, ונניח שהגעתם לערך 'חלשלוש': איך תנקדו?
1. חֲלַשְׁלוּשׁ (חטף־פתח בחי"ת) – על דרך משקל פְּעַלְעוּל (אֲסַפְסוּף, חֲתַלְתּוּל)
2. חַלַּשְׁלוּשׁ (פתח בחי"ת ודגש בלמ"ד) – לפי הבסיס חַלָּשׁ
אתם: אבל איך הגעתם לזה שאפשר לומר חיכֵּיתי?
אנחנו:
מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור?
פשוט: במקרא יש בערך 75 צורות כאלה, ומתוכן כשליש(!) בצירי (גִּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי). כמובן מתועדות גם הצורות בחיריק (גִּלִּיתִי, צִוִּיתִי, כִּסִּיתִי, קִוִּיתִי).
נחמד.
בניתי מחולל כריכות, בסגנון הש"ס הלבן.
יש לכם הלצה מוצלחת לשלוח לחברותא?
חפצים מרוב שקיקת חדות דודים להשתעשע בכריכותיו אשר אהבנו אהבת־נפש לעולמים? (ע"פ עולת ראיה ב)
הקליקו:
harav.hamigdar.workers.dev
(מוזמנים לשתף כאן ממיטב יצירותיכם)
שלושער למסי!
ההלחם היפה והמתבקש 'שלושער' נוצר ככל הנראה בעיתונות הספורט העברית בסוף שנות החמישים. עד אז אפשר עדיין למצוא את המקבילה האנגלית "האט־טריק" (hat-trick), שהגיעה לעולם הכדורגל בכלל מקריקט.
תודו שהחלופה העברית מוצלחת יותר.
מה הקשר בין שריר היד לכפר נידח בסוריה?
לַשריר biceps אנחנו קוראים "הדו־ראשי", אבל בעברית יש לו גם שם ייחודי ומעט מוזר: קיבורת. למה?
שנים מקובל היה להסביר שהמילה קִבֹּרֶת, המוכרת לנו מספרות חז"ל, היא גלגול של המילה הארמית קִבּוּרָא, 'פקעת חוטים' או 'אשכול תמרים' (דומה?).
במחקר חדש בכתב העת "לשוננו" מוצע כיוון אחר לחלוטין. בניבי הארמית החדשה, ובהם הניב של דוברי הארמית (יש כאלה) בכפר מעלולא בדרום־מערב סוריה, המילה לשריר הקיבורת (ביד או ברגל) מציינת גם 'עכבר'. בלי להלאות בתיאור התהליכים הפונטיים, אפשר לשחזר את המילה קיבורת מהמילה הארמית הבבלית לעכברה!
למי שהקשר בין שריר לעכבר נשמע מפוקפק: המילה האנגלית muscle התגלגלה מהמילה הלטינית musculus, צורת הקטנה של mus 'עכבר'.
נסו לקפל את הזרוע (או לעמוד על קצות אצבעות הרגל) והחליטו אם תנועת הקיבורת מזכירה לכם תנועת עכבר (לקדמונים היא הזכירה).
הסלמה מן המילה סולם.
וכך כבר כתב עליה המזכיר המדעי עלי איתן לפני 56 שנה:
"אין 'הסלמה' אומרת לעברי מאומה מן המושג שכיוון אליו ממציאה. כשם שדחליל, הלבוש בגדי אדם, אינו אדם, כך הסלמה אינה מלה עברית מצד תוכנה, אלא בבואה מעוותת ומטושטשת של 'אסקלציה'."
וידוי, כשהייתי ילדה חשבתי שמקור המילה מסלים/הסלמה זה מלשון איסלאם כי זה בא לתאר משהו שהופך לרע
ובסוף המאמר שבו הסביר כיצד היא נוצרה:
"אם גזרה היא ש'הסלמה' כבר נשתרשה בלשוננו, ושוב אין לעקרה, אולי יש בהסברת תולדותיה משום התראה לזריזים לחדש מלים אגב חיקוי הלעז".
גי'נגל בעברית = זַמְרִיר.
המילה זמריר היא מעין 'זמר קטן' – כפי שחֶלְקִיק הוא חלק קטן וסַמְלִיל (לוגו) הוא סמל קטן.
שאלה לשבוע חדש: מה ג'ינגל הבחירות הכי טוב שאיזושהי מפלגה בישראל עשתה אי פעם? ביו אם זו מפלגה שהסכמתם איתה ובין אם ממש לא.
שלוש נקודות, כשאני באה להוסיף להן את הרביעית...
איך נאמר קאמבק בעברית?
ישיבות ההסדר? ישיבות המִסדוֹר!
לפחות לפי אדם אחד...
את המילה הֶסְדֵּר חידש ככל הנראה התשבצאי הלל הרשושנים (מי שהעניק לעברית החדשה את המילים היום־יומיות הפיך, חקיין, מחירון, צנחן, רודן, תחקיר ותקרית).
לפני שהמילה הזו התקבעה הילכו כמה חלופות מן השורש סד"ר (למילה arrangement) – אחת מהן היא מִסְדּוֹר, חידושו של המשורר יונתן רטוש.
12 ישיבות הסדר הודיעו על הפסקת הגיוס לשריון, בעקבות ההחלטה על פיילוט לשילוב נשים במערך המתמרן.
בשולי הדיון על מחוננים: מי שמחונן יודע מן הסתם שההגייה היא מחוֹנן (o) ולא "מחוּנן" (u).
הסבר:
לבניינים הדגושים פִּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל יש "דגמים" מיוחדים נוספים – לא דגושים – בגזרות ע"ו וע"ע: פּוֹלֵל, פּוֹלַל והִתְפּוֹלֵל, ומכאן קוֹמֵם והִתְקוֹמֵם (שורש קו"ם) או סוֹבֵב והִסְתוֹבֵב (שורש סב"ב).
לפעמים יש הבדל של משמעות בין פיעל ופולל מאותו השורש: לְאַשֵּׁשׁ פירושו 'לחזק', 'לבסס' (טענה, השערה), ואילו לְאוֹשֵׁש פירושו 'להשיב למצב הקודם והתקין'. אף בבניין התפעל יש הִתְאַשֵּׁשׁ במובן 'התאשר', 'נעשה מבוסס' ("החששות התאששו"), וכנגדו הִתְאוֹשֵׁשׁ במשקל הִתְפּוֹלֵל במובן 'התחזק', 'שב לאיתנו' ("חדר התאוששות").
לפי זה כנגד צורת הפָּעיל פּוֹלֵל יש צורת סביל פּוֹלָל – וכנגד חוֹנֵן (ולא "חִנֵּן") יש חוֹנָן – ובצורת הבינוני: מְחוֹנָן.
עם זאת האקדמיה החליטה שצורת הסביל יכולה לנטות גם על דרך השלמים, ומכאן שהצורה מְחֻנָּן אינה פסולה.
*פּוֹלַל, חוֹנַן
לוויכוח אם הצליל החדש נעים לאוזן נצרף למענכם מונח חדש: קקופוניה בעברית – תַּצְרוּם.
"משא ומתן" בספר בן־סירא –
באיזו שפה הכלב שלכם נובח?
אז איך נוצר השם המיוחד "ליל הבדולח" לאירועי הדמים בסתיו 1938?
כמובן, תרגום של קריסטלנאכט מגרמנית (Kristallnacht), קריסטל + נאכט (כמו night באנגלית).
אלא שבצירוף המתורגם "ליל הבדולח" (נמצא בעיתונות העברית משנות החמישים, ובדיבור מן הסתם לפני כן) נבחרה ההוראה הרגילה של Kristall הגרמנית – אבל כנראה לא המדויקת בהקשר הזה.
חוקר הלשון גד בן־עמי צרפתי הסביר זאת כך – למילה קריסטל בגרמנית שתי הוראות: (1) גביש, בדולח; (2) "זכוכית מיוחדת בשקיפותה, בבהירותה ובגמישותה, וממנה עושים בין השאר שמשות לחלונות הבתים ולחלונות הראווה". הפוגרום נקרא על שם הזגוגיות המנופצות, בהוראה 2, אבל השם תורגם לעברית לפי הוראה 1 – וכך קיבלנו את "ליל הבדולח".
ההסבר (שרבים מכירים) הוא שרחובות ערי גרמניה ואוסטרייה נצצו מן הזכוכיות המרובות – כמראה הבדולח. ויושם לב לשם האנגלי הלא־נוצץ: Night of Broken Glass. יש לציין שבחוגים מסוימים השם הזה (בכל הלשונות) נחשב ציני, כאילו היו בפוגרום רק זכוכיות שבורות...
מילה בחדשות — פרגוד
מן הסתם שאלתם את עצמכם: מניין לנו הפרגוד? התשובה: מיוונית!
פרגוד ביסודו הוא גלימה רקומה: "אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְמַנְעָל וְלֹא בְסַנְדָּל וְלֹא בִתְפִלִּין וְלֹא בְקָמֵיעַ" (משנה שקלים ג, ב).
"פרגוד חפות" הוא גלימה בעלת שפה כפולה, ואין נכנסים איתה ללשכת השקלים (במקדש) "שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות הלשכה".
פרגוד במשמעות וילון ומחיצה מוכר בייחוד מן הצירוף 'מאחורי הפרגוד'. למשל על השדים נאמר שהם "שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת". בספרות חז"ל ביטוי זה בא בהקשר של מידע ממקור אלוהי, ובספרות העברית החדשה – בהקשר של סוד ודבר שהוחלט בחדרי חדרים.
"מְתֵי מעט" – מה זה אומר? מי מת כאן?
המילה מְתֵי היא צורת הנסמך של המילה המקראית מְתִים – ומשמעה: 'אנשים'.
מְתֵי מְעַט = אנשים מעטים
מְתֵי מִסְפָּר = אנשים מעטים שקל לספור
האם יש קשר בין מְתִים 'אנשים' ובין מֵתִים 'שאינם חיים'? מקובל לומר שלא, אבל היה מי שהציע שמתים במשמע אנשים משמעו היסודי 'בני תמותה', ומכאן 'בני אדם'.
בכל אופן יש הבדל בניקוד, וכמו שניסח יפה הפרשן אבן עזרא: "מתים שוכבים מתים, מתים עומדים חיים", כלומר כאשר המילה מנוקדת בצירי (שתי נקודות שוכבות) מֵתִים, הכוונה לאנשים שמתו, ואילו כאשר היא מנוקדת בשווא (שתי נקודות עומדות) מְתִים הכוונה לאנשים חיים.
אגב זה גם המשמע של הרכיב מְתוּ בשמות הפרטיים מתושלח ומתושאל. למילה יש מקבילות בשפות שמיות רבות, כגון mutu באכדית, met באתיופית.
מי אשם בחסימות כבישים? זאב יעבץ כמובן!
את המילה כביש חידש הרב זאב יעבץ (תר"ח–תרפ"ד, 1847–1923), שהיה מראשוני ועד הלשון העברית.
במילון בן־יהודה המילה מופיעה בניקוד כָּבִישׁ, וכך נכתב עליה שם: "נהוג בדבור העברי בא"י ובעתונים במשמעות דרך כבוש עשוי בצרורות ועפר כבוּש יחד".
המילה כביש מתקשרת למילה כֶּבֶשׁ שמקורה במקרא – משטח משופע לעלייה או לירידה.
זה הסימון לשירותי גברים ונשים, בלי גוגל וכו'.*
*לא כולל שם המספר.
הודעה משמחת: לוחות נטיות השם באתר האקדמיה חזרו לפעול.
אני בתגלית עם הסטודנטים שלי והם ביקשו תפריט באנגלית...
איך אני מסביר להם מה ההבדל בין פיתה ל- for the nose?
כבר מוכרים מילון בן־יהודה באושר עד?
ובעברית? שתיהן בשי"ן ימנית (שׁ). עדיין מבלבל.
יש לציין שברומנית השם הוא "בוקוּרשטִי" (Bucureşti), ובלשונות אחרות – בעיקר במערב אירופה – "בוקרסט"; וכך למעשה הצורה בוקָרשׁט היא מעין צורת כלאיים (ובאיזה עוד שפה השם הוא בוקָרשׁט? נכון מאוד, בהונגרית).
לא משנה כמה הסופ״ש שלכם היה לא משהו, הוא לא מתקרב לזה של אוהד פ.ס.ז שרצה לנסוע לגמר הצ׳מפיונס, אבל במקום לנסוע לבודפשט נסע לבוקרשט
התוצאה 1:1 בתום 90 דקות.
זמן טוב להזכיר שמקור המילה תיקו בארמית.
בתלמוד הבבלי כאשר ויכוח בין חכמים נותר בחוסר הכרעה אומרים על השאלה "תיקו". מקור המילה כאמור בארמית, ושם מדובר בצורת פועל בעתיד – 'תיקום', כלומר 'תעמוד', כלומר השאלה תמשיך ותעמוד בלא פתרון, השאלה בעינה עומדת, אין הכרעה לכאן או לכאן.
בארמית הבבלית פעמים רבות נשלו העיצורים הסופיים, וכך נותרנו עם הצורה תיקו.
ההגייה התקנית היא תֵּיקוּ בשורוק.
האיור היפה שלנו (המאיירת: נגה קאופמן) למיזם ספירת הציפורים התגלגל לכאן, אז חבל שתפספסו את המידע הלשוני.
אלו חמש הציפורים הנפוצות בישראל:
למה בעצם העורב הוא לא הציפור הלאומית
מישהו ראה דוכיפת בחיים שלו?
2️⃣ מיינה
מיינה היא ציפור שיר ממשפחת הזרזיריים, מהמינים הפולשים ההרסניים בארצנו. המיינה היא ציפור שתלטנית וחובבת חברת אדם ודוחקת מבית גידולם מינים מקומיים ובהם דרורים, נקרים ודוכיפתים.
מקור השם בלשונות הודו, מכורתה של המיינה. ההשערה היא שהמילה התגלגלה ממילה בסנסקריט שעניינה שמחה ועליצות.
3️⃣ יונה
היונה מתועדת היטב במקורות קדומים. בספרות חז"ל נמנים סוגים שונים של גידולי יונים, ואין ספק שהיא בויתה בימי קדם; השם הרשמי 'יונת הבית' עוקב אחר השם המדעי־לטיני Columba livia domestica. היונה נזכרת במקרא בהקשרים שונים, רובם חיוביים למדי, ובחלקם יש לה מקום מרכזי (כגון בסיפור המבול).
קולהּ של היונה נשמע לקדמונים כקול המיה עמוק ועגום, והוא משמש דימוי לקינה ואבל: "וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים, מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן" (נחום ב, ח), ויש הקושרים בין השם יונה לשורש אנ"י, שמציין קול קינה.
4️⃣ דררה
התוכי הקטן והירוק נפוץ בארצנו, במיוחד בגנים וביישובים. תפוצתה של הדררה רחבה מאוד באסיה ובאפריקה, אבל בישראל היא נחשבת מין פולש – כנראה פליטת תרבות שאוכלוסייתה גדלה והתבססה.
גיזרון השם לא הוברר. אם מדובר בשם עברי אולי הוא גזור מן השורש דר"ר (בהקשר של חופש ודרור?), ולפי זה יש להגות את השם במלרע. בערבית השם דומה: دُرَّة (דֻרַּה) ואפשר שהשם העברי הוא בבואה שלו.
5️⃣ צוצלת
צוצלת היא מין של תור, ובארצנו היא נחשבת פולשת. מקובל לומר שהיא הגיעה לכאן עם המוסלמים, שחיבבו את המייתהּ בחללי מסגדים. התפשטותה בארץ במאה ה־20 מתועדת היטב, ובעקבות התבססותה במקומות יישוב היא נקראה בעבר "תור העיר" – שם שנתן לה המורה ואיש הטבע יהושע מרגולין.
מי שהעניק לה את השם צוצלת היה ישראל אהרני, "הזואולוג העברי הראשון", על שום קולהּ הנשמע כצלצול ובהשראת השם הארמי ציצלא, צוצלא או צוצילתא שבתלמוד הבבלי (סנהדרין ק ע"א). קולהּ נתן לה את שמהּ גם בלשונות אחרות – באנגלית ובערבית היא נקראת "יונה צוחקת".
לכבוד עונת הנחשים – דברים שלא ידעתם על המילה נסיוב*:
א. ההגייה היא נַסְיוּב (ולא "נַסְיוֹבּ").
ב. נסיוב היא מילה ארמית.
*נסיוב הוא נוזל הנשאר מן הדם לאחר קרישתו ומשמש לחיסון מפני מחלות שונות (בלועזית: סֵרוּם).
באיור: שְׂרַף עֵין־גֶּדִי
תזכורת להחלטה מן השנה שעברה:
hebrew-academy.org.il/האקדמיה-ללשון-העברית-שינתה-את-שמו-ש…
יש רופאה בקהל?
מה ההתמחות שלך – את רוֹפְאַת ילדים או רוֹפֵאת ילדים? רוֹפְאַת שיניים או רוֹפֵאת שיניים?
למרבה הפלא הצורה הנפוצה רוֹפְאַת־ (rof'at) היא חידוש, ואילו רוֹפֵאת (rofet) היא הצורה המתבקשת מצד הדקדוק, כמו נוֹשֵׂאת־(מטוסים) או יוֹצֵאת־(8200).
אומנם איננו רגילים לומר "נוֹשְׂאָה" או "יוֹצְאָה" כמו רוֹפְאָה, אבל בעוד שצורות הבינוני האלה (בה"א סופית) הן חלק ממערכת הפועל הסדירה (למשל בשירו של ביאליק: "הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ"), הצורה רוֹפְאַת־ היא בבחינת חידוש שאין ממש דוגמתו.
@rofatyeladudes
רקע קצר: ועדת הדקדוק של האקדמיה התלבטה בשאלה מה תהיה צורת הנסמך של רוֹפְאָה. האפשרות שהועדפה בעבר היא להשתמש בצורה־האחות רוֹפֵאת – ולפי זה נהגו המקפידים על לשונם לומר רוֹפֵאת ילדים.
אבל בשנת תשס"ח (2007) החליטה מליאת האקדמיה להכשיר גם את צורת הנסמך הנגזרת ישירות מן רוֹפְאָה: רוֹפְאַת־(ילדים), בדומה לשמות עצם כגון סוֹלְלַת־עפר (מן סוֹלְלָה), ובהסתמך על הצורה המקראית "אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים" (מן אוֹרְחָה) הבנויה בדגם דומה.
בְּאֵר־שִׁבְעִים יקרים,
ברכות על הזכייה באליפות!
שם התואר הנגזר משם המספר שֶׁבַע הוא שִׁבְעִי בחיריק (ולא "באר־שֶׁבָעִי"), בדומה לשמות תואר אחרים הנגזרים משמות עצם במשקל הזה:
טֶבַע > טִבְעִי
צֶמַח > צִמְחִי
רֶגַע > רִגְעִי
רֶוַח > רִוְחִי
שֶׁטַח > שִׁטְחִי
שֶׁבַע > שִׁבְעִי (החיריק מתגלה גם בשמות המספר שִׁבְעָה ושִׁבְעִים וכיו"ב).
הכי טובים, הכי ראויים: קבלו את אלופת המדינה לעונת 2025/2026 - הפועל ״ויקטורי״ באר שבע.
למענכם, בזכותכם. צאו לחגוג באר שבע ❤️❤️❤️
שתי מילים זרות בעברית לבעל מקצוע אחד: אדריכל וארכיטקט.
אדריכל – מאכדית 'עבד ההיכל'
ארכיטקט – מיוונית 'ראש הבנאים'
אדריכליותינו וארכיטקטינו – מה לדעתכם משקף יותר את היחס למקצוע? 🙂
המילה ארכיטקט רגילה בלשונות אירופה. היא התגלגלה אליהן מן המילה הלטינית architectus, אף היא שאולה מן היוונית: ἀρχιτέκτων (בתעתיק: arkhitekton), מילולית 'ראש הבנאים'.
מילה יוונית זו נקרית פעם אחת בספרות חז"ל (ירושלמי ברכות ט, א).
בעברית החדשה המילה שאולה מלשונות אירופה, ואין לראות בה המשך ישיר לאותה היקרות נדירה בלשון חכמים.
**העירו בצדק שהמילה מופיעה בספרות חז"ל לא רק בתלמוד הירושלמי.
המשט נעצר במים הבין־לאומיים, הידד! ולהפך?
(בחרו בחלופה האהובה עליכם):
מַיִם תְּחוּמָתִיִּים – על־פי החלופה העברית לטריטוריה = תְּחוּמָה
מֵימֵי חוֹפִין – מונח ותיק מלשון החוק (מן coastal water)
בשורה נהדרת!
ובהקשר זה זכרו:
א. תְּדִירוּת (ולא "תָּדִירוּת") – הקמץ של תָּדִיר נחטף עם ההתרחקות מהטעם, כמו רְגישות מן רָגיש.
ב. סימני הפיסוק המומלצים: תל־אביב–ירושלים (מקף עליון קצר לחבר; קו אמצעי דק וארוך להפריד).
אם מוותרים על המקף מוטב לרווח משני צידי הקו המפריד: תל אביב – ירושלים.
נסיעה טובה ובטוחה. 😌
בנות בשם סיוון – זה בשבילכן!
סיוון הוא שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי – במקור: simānu.
הצורה סיוון מקורה בחילופי ו–מ. בלשון הבבלית המאוחרת נהגו הדוברים להחליף בין ההגאים השפתיים וי"ו ומ"ם (והשוו שמות החודשים: מרחשוון – waraḫsamna ['ירח שמיני'], כסלו – kissilimu).
משמעות שם החודש אינה ברורה. יש שהציעו כי הוא בא מלשון simanu, כלומר 'מועד', 'זמן קבוע'. אין קשר למילה סימן במובן 'אות', היא שאולה מיוונית.
החודש נזכר במקרא לצד מספרו: "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ" (אסתר ח, ט).
חודש טוב!
השם הצרפתי מישל התגלגל מהשם העברי מיכאל וצורת הנקבה שלו מיכאלה, אבל הלכנו על מיכל.
בהצלחה לנועם!
ביצוע: קוינטה וחצי ואוהד שרגאי
תרגום: הקלדניה
ייתכן שאם תקראו לזה בשם העברי "טלאי" במקום patch התופעה תיעלם מהר יותר...
צפיתם בחצי גמר היורוויזיון? טסים בקיץ ליורופה?
אה, לא? זה סתם מוזר?
אז גם למטבע אפשר לקרוא אֵירוֹ ולא "יורו".
אֵירוֹ (ולא יוּרוֹ) הוא שמו התקני של המטבע האירופי בישראל. ההחלטה התקבלה באקדמיה בעצה אחת עם בנק ישראל בשנת תשנ"ט (1999).
הנימוק הוא שעל פי החלטת האיחוד האירופי, בכל מדינה ממדינות אירופה שם המטבע נהגה על פי דרך ההגייה של שם היבשת באותה המדינה. לדוגמה: בגרמנית שם היבשת נהגה אוֹיְרוֹפָּה ושם המטבע אוֹיְרוֹ, באיטלקית ובספרדית שם היבשת אֵאוּרוֹפָּה ושם המטבע אֵאוּרוֹ, ברוסית שם היבשת יֶבְרוֹפָּה ושם המטבע יֶבְרוֹ. הצורה יוּרוֹ היא זו הנוהגת באנגלית, שכן שם היבשת בלשון זו נהגה יוּרוֹפּ.
השם אֵירוֹ נכתב ביו"ד בניקוד ושלא בניקוד, על פי הכלל האומר שהתנועה שמקורה ב־eu נכתבת בצירי מלא, דוגמת אירופה, איקליפטוס, ניטרלי.
גם אנחנו נשמח...
בשולי: אני כל כך אשמח אם אנשים יפסיקו להשתמש ב״רשם״ על מכתבים (וכל מה שאינו רשימות, מספרי טלפון, פתקים קצרים וכיו״ב). מכתבים לא רושמים, מכתבים כותבים.
הוא הושמץ לחינם – 5 עובדות מרתקות על השם נהוראי. ומה הקשר למנהרה?
1) השם נְהוֹרַאי נגזר מהמילה הארמית נְהור/נְהורא, שמשמעותה 'אור'. המילה נְהוֹרָא מופיעה בפרקים הארמיים של המקרא: "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" (דניאל ב, כב).
2) השורש נה"ר קרוב לשורש נו"ר, שממנו יש בעברית נֵר ומְנוֹרָה (ובדומה לזה מילים מן השורש נו"ר מהלכות גם בארמית ובערבית – כן, צבאח אלנור). נראה שדומים לעניין זה צמדי השורשים: מו"ל ומה"ל או רו"ץ ורה"ט (כנגד צ עברית באה לעיתים ט בארמית).
3) הכתיב נהוראי באל"ף בספרות חז"ל מייצג מסורת כתיב בבלית, ובמקורות המייצגים מסורת ארץ־ישראלית השם נכתב נהוריי ביו"ד. חילופי כתיב אלה מוכרים גם מן השמות ינאי–יניי, יוחאי–יוחיי, שמאי–שמיי, זכאי–זכיי (במקרא: שַׁמַּי וזַכַּי) ועוד.
4) השם נהוראי ידוע משמו של התנא ר' נהוראי (או ר' נהוריי). במסכת אבות (ד, יד) מובאת משמו מימרה שעוסקת בשבח הלימוד בחבורה: "הוי גולֶה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, 'וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן' (משלי ג, ה)".
5) ומה הקשר למנהרה? במקרא יש מי שפירש את המילה היחידאית מנהרה על פי השורש נה"ר בהוראת אור: "מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת" (שופטים ו, ב) – אולי הכוונה למקום חשוך שנהגו להדליק בו אור ואולי מדובר בבור שהאור נכנס בו דרך פתח (יש גם פירושים אחרים). בספרות ההשכלה היו ניסיונות לאמץ את הכיוון הזה: המילה מנהרה מתועדת במובן 'עששית, פנס'. ואם כבר, היא מתועדת גם במשמעות מינרט, צְריח המסגד הנקרא בערבית מַנארַה (מן השורש נו"ר; גם 'מגדלור').
עונת החתונות כבר כאן, וזוגות רבים שואלים אותנו:
מה עדיף לכתוב בהזמנה לחתונה – מתחתנים או נישאים?
בלשון ימינו מדובר בפעלים נרדפים, אבל יש ביניהם הבדל משלבי: 'מתחתנים' בלשון היום־יום ו'נישאים' בהקשרים רשמיים ובלשון גבוהה. מבחינה זו ההכרעה מה לכתוב בהזמנה תלויה באופי שרוצים לשוות לה – פשוטה ואישית או טקסית וחגיגית.
למי שמבקש להכריע על פי המקורות צפויה אכזבה, שכן שימושם של פעלים אלו בספרות העתיקה שונה מזה של ימינו...
'התחתן' בלשון המקרא פירושו 'התקשר עם משפחה אחרת בקשרי נישואים'. בעולם העתיק נתפס קשר הנישואים כקשר בין משפחות, ובפרט בין אבי האישה ובין האיש הנושא אותה. משמעות זו של השורש חת"ן השתמרה עד היום במילים המקראיות 'חתן' (האיש ביחס להורי אשתו), 'חותן' ו'חותנת', וכן במילה 'מחותנים' (הורי בני הזוג אלה ביחס לאלה) אשר נוצרה בימי הביניים.
בלשון המקרא הפועל המציין את פעולת הנישואים עצמה הוא לָקַח. בלשון חז"ל משמש באותה המשמעות הפועל נָשָׂא – האיש נושא את האישה והאישה נישאת.
שימושי הלשון האלה משקפים את המציאות החברתית והתרבותית שהייתה בימים עברו. אך בעת החדשה נעשו הנישואים שוויוניים יותר ונוצר צורך בפועל המביע את הדדיות הפעולה. הפעלים 'התחתנו' ו'נישאו' – בבניינים התפעל ונפעל – קיבלו הוראה הדדית בדומה לפעלים רבים בבניינים אלו: 'התכתבו', 'התקוטטו', 'התפייסו', 'התנשקו', 'נפגשו', 'נועדו' ועוד.
יש לציין שגם בלשון המקורות אפשר למצוא פה ושם שימושים דומים לאלו של לשון ימינו: במדרש שיר השירים רבה א, ד מצאנו 'התחתן' לציון הקשר בין בני הזוג עצמם ("יום שנתחתן שלמה לבת פרעה נְכֹה מלך מצרים"), ובמשנה כתובות ז, י מצאנו את הפועל 'נישא' גם ביחס לאיש.
שימושים אלו אינם מעידים על שינוי במעמד האישה או בתפיסת הנישואים, אלא נובעים מגלגולי משמעות פשוטים כגון מעבר מן המשמעות הכללית של יצירת הקשר בין המשפחות למשמעות המצומצמת של התקשרות בין בני הזוג.
מזל טוב!
איך אני שמח בשבילם. אני כולי דמעות של אושר
בהצלחה לכל אלפי התלמידים והתלמידות שניגשים בדקות אלה לבחינת הבגרות בלשון!🤞
*הפרכת מיתוס נחוצה: אין מקבלים ציון 100 בגין חידוש מילה בעברית.🤷♂️
מוזמנים לנער אבק מהתיכון...
שרון הרימה להנחתה, אז נאמר משהו על ביתנו הצנוע.
בית האקדמיה ללשון העברית על שני בנייניו שוכן בתוך חורשת אורנים בדרומה של קריית האוניברסיטה בגבעת רם. המבנה הוותיק מן השניים הוא מן המבנים הראשונים שנבנו בקריית האוניברסיטה.
עם הקמת האקדמיה בשנת תשי"ד (שלהי 1953) התעורר הצורך באכסניה למוסד העליון ללשון העברית, בפרט במרכז עבודתו בירושלים. עד אז פעילותה המדעית והמנהלית של האקדמיה הייתה מפוזרת בין דירות קטנות וחללים שכורים ללא משכן קבוע.
מנהלי האקדמיה הצליחו לאתר תורם בארצות הברית, מר שמחה זאב זלצמן מניו־יורק, ועל שמו ועל שם רעייתו נקרא בניין האקדמיה. האוניברסיטה העברית ונשיאה הקצו מגרש נאה בקריית האוניברסיטה בגבעת רם, וגם משרד האוצר, בראשות לוי אשכול, הקציב תרומה להוצאות המפעל.
אקדמיה ללשון
גבעת רם
אדר׳: קשטן -אטיאס גרינברג
בין תחיית השפה העברית לתחיה אדריכלית
1957
#שימור #ירושלים
מפני חשיבות העניין היה צורך במכרז פומבי לשם קביעת התוכנית של הבית שעמד לקום. בתחרות האדריכלים זכו האדריכלים החיפאים אהרן קשטן ולאה אטיאס (האדריכלית הראשונה בטכניון).
השניים בחרו למבנה את הסגנון הבין־לאומי בהשראת האדריכל הצרפתי ממוצא שוויצרי לֶה קוֹרְבּוּזְיֶה (Le Corbusier). סגנון זה מאפיין בניינים רבים משנות ה־50 של המאה העשרים, ובכללם רבים מבנייני גל הבנייה הראשון בקריית האוניברסיטה בגבעת רם.
ממאפייני הסגנון הבין־לאומי כפי שהם באים לידי ביטוי בבית האקדמיה: מבנה האגף הראשי של הבית הוא מלבני ישר זווית. למבנה דגש אופקי חזק, ובכלל זה חלונות אופקיים. מְבוֹאַת הבית מפולשת, יש בה עמודים עגולים (pilotis), וחזיתה מעוצבת כסריג של חלונות גדולים. חלק מחלונות הבית הם חלונות רְפָפוֹת (brise-soleil).
כמו כן חזית האורך של הבית מצופה אבנים לבנות נסורות, וחזית הרוחב שלו מצופה אבן פראית.
התוכנית שהוכתרה בפרס הראשון נמסרה לביצוע לחברת רסקו, החברה להתיישבות עירונית וחקלאית בע"מ. הבנייה החלה בשנת 1957 והושלמה בראשית 1959.
בי"ט באייר תשי"ט, 27 במאי 1959, חנכה האקדמיה את ביתה בטקס רב רושם.
נוסף על חברי האקדמיה ובראשם הנשיא פרופ' נפתלי הרץ טור־סיני, כיבדו את הטקס בהשתתפותם שר החינוך והתרבות זלמן ארן, נשיא האוניברסיטה העברית בנימין מזר, חבר הכנסת באותם הימים משה שרת, ראש עיריית ירושלים גרשון אגרון, ראש עיריית תל אביב חיים לבנון.
טקס חנוכת בית האקדמיה ללשון העברית לווה בסיקור עיתונאי רחב. לפני מועד הטקס נערכה מסיבת עיתונאים בנוכחותם של כמה מחברי האקדמיה ושל שמחה־זאב זלצמן.
ביום הטקס (27 במאי 1959) הובא בעיתון "דבר" מאמר מאת נשיא האקדמיה פרופ' נ"ה טור־סיני. גם המשורר נתן אלתרמן דיווח בטור השביעי בעיתון "דבר" על חנוכת בית האקדמיה.
הכירו את הַדְהֶדֶת, קַב אַמָּה ורוֹפֵא זִקְנָה. אושרה רשימה של יותר ממאה מונחים עבריים ברפואת שיקום!
הוועדה למונחי בריאות ורפואה באקדמיה מורכבת ממומחים בתחום הרפואה ובריאות הציבור (ובפרט ברפואת שיקום), והיא פועלת במתכונתה הנוכחית משנת תשפ"ד (2024).
ברשימה שאושרה הוסדרו המונחים הראשיים בתחום המוגבלות. מונח הגג שנקבע הוא מֻגְבָּלוּת (disability). סוגי המוגבלות הם שלושה: (1) לָקוּת (impairment, אי־תקינות במבנה או בתקפוד של רכיב גוף); (2) נָכוּת (קושי בקיום פעילות; הפרעה בתפקוד היום־יום הבסיסי); (3) מִגְבָּלָה (קושי בהשתתפות; הפרעה תפקודית [למצב או לאדם] בתפקוד המורחב).
ברשימה נכללים אביזרים ומכשירי עזר, ובהם מקלות הליכה, הליכונים וקביים למיניהם, כגון קַב חוֹבֵק אַמָּה, ובקיצור קַב אַמָּה ("קב קנדי"), קַב חוֹבֵק זְרוֹעַ (Kenny crutch) וקַב בֵּית שֶׁחִי (קַב אַקְסִילָרִי).
העקצוץ המוכר של "נמלים" בגוף ייקרא נִמּוּל (ולא "נמלול"; השם הלועזי: tingling) – חלק ממגוון תחושות שמונח הגג שלהן הוא תְּחוּשָׁה מְשֻׁבֶּשֶׁת (paresthesia בלעז).
עוד נקבעו מונחים עבריים למחלות: הַדְהֶדֶת (אֵקוֹלַלְיָה, במקום הֵדִיּוּת שנקבעה בעבר), ניוון שרירים (במקום דיסטרופיית שרירים), מַחֲלָה נִשְׁלֶטֶת (manageable disease, כלומר מחלה שאי אפשר להביא להיעלמותה אבל אפשר להשתלט על תסמיניה באמצעות טיפול).
ולסיום – שמות עבריים לגריאטרייה ונפרולוגיה: נקבעו החלופות העבריות רפואת זִקנה ורופא זִקנה (גריאטרייה וגריאטר), רפואת כליות ורופא כליות (נפרולוגיה ונפרולוג). נכון, "בוחן כליות" מתבקש, ובכל זאת...
הרשימה המלאה בציוץ העוקב.
רפואה שלמה לכולם!
הרשימה
hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/2026/05/מונחי-שי…
חגגתם בל"ג בעומר? מה הקשר בין דיר באלכ למדורה?
מכירים עוד מילים דומות בעברית ובערבית? ספרו לנו.
@Hurriya_its_me
בהזדמנות זו נזכיר שענייני גיזרון (אטימולוגיה) עשויים להיות מסופקים ומפוקפקים, גם אם במבט ראשון נראה שיש קשר. כך למשל ייתכן שהמילה "דואר" שבלשון חז"ל מקורה במילה פרסית שמשמעה המקורי 'שופט', וממנה דוור וגם דואר בימינו.
התשובה היא מוֹנֶה.
ולנבחנים השבוע בבגרות בלשון – השורש הוא ינ"י. 🤯
הפועל הוֹנָה שייך לשתי גזרות: פ"י ול"י (ולכן רק הנו"ן מופיעה בכל הנטיות).
מצד אחד הוא נוטה כפועלי פ"י: הוֹרִיד, הוֹצִיא, הוֹדִיעַ.
מצד שני הוא נוטה כפועלי ל"י: הִפְנָה, הִשְׁוָה, הֶרְאָה.
דומים לו השורשים יד"י ויר"י:
הוֹדָה, מוֹדֶה (הוֹדָאָה, הוֹדָיָה)
הוֹרָה, מוֹרֶה (הוֹרָאָה, [מסכת] הוֹרָיוֹת)
חידת לשון:
אתמול הוא הוֹנָה אותי.
היום הוא ______ אותי.
חידת הגיון:
איפה תלוי השלט הזה?
תודה אילון! כמה נקודות על הטענה הזו:
1. הסיבה שדוברי עברית רבים מיידעים את התאריך שבעה באוקטובר אינה נעוצה בייחודיותו כ"אירוע", אלא מפני שרבים התרגלו, בהשפעת הלעז (אנגלית למשל), ליידע *כל* תאריך לועזי ("מתי נקבע? השמונה ביולי פנוי לי").
2. סביר שמשפיע כאן גורם נוסף – הנטייה להביע תאריכים במספר סודר (הראשון, השני, השלישי...) ולא במספר מונה (אחד, שניים, שלושה...), לפעמים אפילו עד כדי יצירת צירופים שאינם קבילים בעברית ("עשרים וחמישי"). סתם מספר סודר בעברית יכול לקבל יידוע ("האדם הראשון על הירח", "השורה השתים עשרה באולם"), ולכן מי שנוקט תאריך במספר סודר שלא כדרך העברית ("שביעי באוקטובר") גם מרגיש בנוח ליידע אותו ("השביעי באוקטובר"), ומכאן אולי היידוע בתאריך שמובע במספר מונה ("השבעה באוקטובר").
3. בעברית כאמור אין מיידעים תאריך, ולכן שבעה באוקטובר נשאר שבעה באוקטובר כמו ששישה באוקטובר נשאר שישה באוקטובר. גם תשעה באב אינו מיודע ובכל זאת אין חשים צרימה באזכור יום החורבן לעומת יום הזיכרון השנתי לחורבן (אנחנו אומרים "בְּתשעה באב חרב הבית" וגם "בְּתשעה באב נשארתי בבית"). אומנם בימינו התרגלנו לציין בעל־פה תאריכים עבריים בשמות האותיות (יו"ד אל"ף באדר), בניגוד למה שציינו האותיות האלה מלכתחילה (מספר), אבל אין זה משנה את דרכה של העברית בהבעת התאריך.
4. גם אילו חשבנו שיש ליידע את הצירוף "שבעה באוקטובר" מחמת היותו "אירוע", משל היה שם פרטי, היינו חוזרים לאותה בעיה: אפשר לייחד בעברית שם כללי באמצעות יידוע – אם הוא כשיר בעברית לקבל יידוע (התשה – מלחמת ההתשה, שישה ימים – מלחמת ששת הימים), אבל תאריך מעיקרו אינו כשיר לקבל יידוע, כמו ששם פרטי (להוציא מקרים מיוחדים) אינו כשיר לקבל יידוע (לא נאמר "מלחמת האיראן").
סוף דבר – אנחנו ממליצים להקפיד, ודאי כשהדברים נאמרים באולפנים לעם רב או מוצגים על גבי מצבות ואנדרטאות: שבעה באוקטובר, טבח שבעה באוקטובר, חללי שבעה באוקטובר.
ומי ייתן שלא ניזקק לשאלות לשון כאלה בהקשרים כה מחרידים.
אבל מדובר בשבעה באוקטובר ספציפי. לא בתאריך, אלא באירוע.
חידת לשון:
אתמול הוא הוֹנָה אותי.
היום הוא ______ אותי.
חידת הגיון:
איפה תלוי השלט הזה?
אחד במאי!
וגם אחד באפריל ועשרה בטבת ותשעה באב ואחד עשר בספטמבר ו*שבעה* באוקטובר.
לא "השבעה באוקטובר"
לא "שביעי באוקטובר"
ולא "השביעי באוקטובר".
תאריך כותבים במספר מונה בלשון זכר וללא יידוע.
קריינים, פרשנים, ראשי רשויות ובוני אנדרטאות – אנא הקפידו.
בעברית יש שני מונחים:
כיכר = circus, square; 'שטח ציבורי פתוח עם דרך המקיפה אותו; על פי רוב הכיכר עגולה ומוקפת בניינים'.
מעגל תנועה = roundabout; 'צומת או מערכת צמתים שהתנועה מתנהלת בהם במסלול מעגלי, מסביב לאי מרכזי, נגד כיוון השעון'.
למילה כיכר בעברית כמה וכמה משמעויות, ולא לגמרי ברור אם הן קשורות זו לזו. חוץ מכיכר לחם, כיכר במקרא היא גם 'משקל עתיק למתכות' וגם 'עֵמֶק' (כיכר הירדן = עמק הירדן). במילון בן־יהודה למשל נכתב שלמילה במקורה לא היה שום קשר לצורת עיגול (עמק הירדן צר וארוך, ואין כל ראיה שכיכרות הלחם הקדומות היו עגולות).
המשמעות square לכיכר היא משמעות שנוספה למילה בעברית החדשה. אם רואים בה התפתחות מן המושג הגאוגרפי (כיכר הירדן), הרי שאיננה חייבת להיות עגולה. עם זאת דוברי העברית מקשרים בין כיכר (העיר) ובין עיגול, כנראה בגלל תפיסה דומה של צורת כיכר הלחם (ולכן גם מכנים מעגלי תנועה בשם כיכרות). ובאמת חלק מכיכרות העיר עגולות, אך רבות מהן אינן עגולות כלל וכלל אלא מרובעות, ובאנגלית זה בא לידי ביטוי בשְמן.
דוגמאות למקומות שמכונים "כיכר" ובאנגלית יש להם שמות אחרים:
כיכר טרפלגר בלונדון – Trafalgar Square
כיכר פיקדילי בלונדון – Piccadilly Circus
כיכר קולומבוס בניו יורק – Columbus Circle
איך square זה גם ריבוע וגם כיכר באנגלית?
משט שוב עושה צרות? לא תאמינו כמה הוא הטריד את האקדמיה...
המילים משט ומטס פרצו אל חיינו כנראה בשנות השישים – כך עולה מעיתונים בני התקופה (גם המילונים מכירים אותן רק משנות השישים). ייתכן ששתי המילים נוצרו בצה"ל, וכמו חברותיהן מִפְגָּן ומִצְעָד – במשקל מִפְעָל – הן נועדו לציין סוג של מפגן צבאי (ביבשה, באוויר ובים).
אלא שהמילים משט ומטס גזורות משורשים מגזרת ע"ו (שו"ט וטו"ס) ושיבוצן במשקל מִפְעָל אמור היה להניב את הצורות "מָשׁוֹט" ו"מָטוֹס" – שתיהן, מה לעשות, כבר תפוסות: 'משוט' יש במקרא ול'מטוס' אחראים האחים רייט וחיים נחמן ביאליק.
ועדת הדקדוק של האקדמיה כבר עמדה מול מציאות מוגמרת – יש 'משט' ויש 'מטס' ועכשיו צריך להחליט איך לנקדן. בתחילה החליטה האקדמיה לקבוע את הניקוד מְשָׁט ומְטָס, בשווא במ"ם, כמתבקש מן השורש (האות ו של השורש אמורה להיות חסרה או נחה), בדומה למילה המקראית מְצָד.
אלא שבשלב מאוחר יותר החליטה ועדת הדקדוק לאמץ את ההגייה הרווחת בציבור ולנקד את המילים על דרך גזרת פ"נ – מַשָּׁט ומַטָּס (כמו מַפָּל, מַבָּט), שהרי אין זה המקרה הראשון שבו מילה מגזרת אחת מנוקדת על דרך גזרה אחרת (למשל הֶצֵּף מן השורש צו"ף על דרך גזרת פ"נ, כמו הֶבֵּט).
תודה לתומכינו מכרכי הים שטורחים להזכיר לנו!
קצת באיחור: התנקשו בחייו של הנשיא טראמפ?
תודה לאל, לנשיא שלום. אבל לפחות במקורו הפועל 'התנקש' אינו כולל בהכרח תוצאה של מוות (ולכן אין חובה לתקן ל"ניסו להתנקש").
מקורו של הפועל התנקש בדברי בעלת האוב לשאול: "הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי" (שמואל א כח, ט). השורש המקראי נק"ש עניינו לכידה והפלה בפח, והוא קרוב לשורש יק"ש, המוכר למשל מן המילה מוֹקֵשׁ (במקור 'מלכודת'). "מתנקש בנפשי להמיתני" פירושו 'טומן לי פח כדי להורגני' (אבל לא בהכרח מצליח).
בעיתונות העברית מן המאה ה־19 יוחדו הצירופים 'התנקש בנפש', 'התנקשות בנפש' לפעולה שנועדה להביא למותה של אישיות ציבורית. לימים קיבלו הפועל 'התנקש' ושם הפעולה 'התנקשות' (בלי המילה 'בנפש') את משמעות הצירוף כולו, או לחלופין המילה 'נפש' הוחלפה ב'חיים'. ואומנם במילונים המוקדמים של העברית החדשה אפשר למצוא הגדרות המדגישות את הפעולה ולאו דווקא את התוצאה.
האקדמיה ללשון העברית לא עסקה בתכולת המשמעות של המילה התנקשות, ואין אפוא החלטה מחייבת בעניין.
התשובה היא (🥁🥁🥁) מילון!
45% השיבו (או ניחשו או בדקו) נכון.
במאמר "שתי מלות חדשות" מאת אליעזר בן־יהודה (תר"ם, 1880) הוא יוצא נגד צירוף המילים 'ספר מלים' שאינו אלא תרגום בבואה של המילה הגרמנית Wörterbuch, ומסביר איך סיומת ־וֹן מתאימה ליצירת המילה החדשה מִלּוֹן.
אגב במילה מקלחת הוא התכוון למקלח, כלומר "דוש".
בלי לבדוק: מה המילה הראשונה שחידש בן־יהודה?
בלי לבדוק: מה המילה הראשונה שחידש בן־יהודה?
על חאקי ועל חאקי
חאקי (וגם חאקו) הוא כינוי חיבה של השם יצחק, כשם שסאלי הוא כינוי חיבה של השם ישראל. "בבא סאלי" ו"בבא חאקי" הם שמות חיבה וכבוד של הרב ישראל אביחצירא ואחיו הרב יצחק אביחצירא, מגדולי רבני מרוקו.
בדרך זו מוכרים בקרב יהודי מרוקו גם כינויי חיבה אחרים כגון דודו (דוד), יאהו (אליהו), הדו (יהודה), יסו (יוסף), מו (שלמה) וגם יגו (יעקב) – בשל קרבת העיצורים ק ו־ג שמוצאם מן החֵךְ (כמו קלף וגלף); אגב השוו לכאן את השם הספרדי סנטיאגו (סנט + יאגו = 'יעקב הקדוש').
*
חאקי הוא שמו של צבע בגוני צהוב–חום–בז', ובהשאלה גם שְׁמם של בגדים, בעיקר מדים, בצבע הזה (מדים בצבע ירוק זית אינם בצבע חאקי!).
מקור המילה חאקי בפרסית, מן חאק (خاک), 'אבק'. לאנגלית (Khaki) המילה הגיעה בתיווך לשונות הודו בעקבות המגע ביניהן בצבא הודו הבריטית (ומשם לשפות אחרות וגם אלינו).
הפרגוד: תמונה נדירה: הבבא חאקי, ר' יצחק אבוחצירא יחד עם ראש הממשלה בן גוריון
לפי כללי התעתיק: Ittay*
*אבל כל אחד רשאי לכתוב ולתעתק את שמו כרצונו.
דירוג דרכים לרשום את השם איתי באנגלית:
Itay - פשוט, קלאסי, כבר רגיל לזה 8/10
Ittay - מיותר, נסיון להיות מיוחדים אבל רואים לכם 1/10
Etay - וייב של אתי מעלי אקספרס 2/10
Etai - טרללת אבל איכשהו הגוגל תרגם מקריא את זה נכון 4/10
Itai - יפה, קל להבנה לזרים, צנוע בקטע עוצמתי 10/10
הסבר קצר:
בשם אִתַּי התי"ו דגושה בדגש חזק (המציין הכפלה של העיצור t) ולכן היא תסומן באות t כפולה.
הסופית היא ay כיוון שהיו"ד עיצורית (כלומר שומעים את צליל העיצור y, בשונה מהיו"ד בשם Adi למשל, שבה היא מציינת תנועה בלבד – את התנועה i).
להרחבה על השיקולים שמאחורי כללי התעתיק מעברית לאותיות לטיניות:
hebrew-academy.org.il/בין-טרנסקריפצייה-לטרנסליטרציה-התעתי/
בשולי סערת הדגל ההונגרי 🇭🇺
דמיון מקרי בין הונגריה לערב לא נולד היום...
הונגריה נקראת במקורות יהודיים מאוחרים בשם "ארץ הָגָר". כך למשל עיתון יהודי שיצא בבודפשט בראשית המאה העשרים נקרא "הצופה מארץ הגר", ואפילו עגנון מכנה בספריו את ההונגרית בשם "הגרית" – מילה שדווקא ציינה במרוצת הדורות את הערבית, על פי 'הגרי, הגרים, הגריאים' במקרא – שם של שבט נוודים ויושבי אוהלים (כגון "אׇהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים").
מימי הביניים ואילך נהגו יהודים לכנות מדינות באירופה על פי שם מקראי הדומה להן בצלילו: ספרד וצרפת שרדו עד ימינו, אבל בעבר היו גם אשכנז [גרמניה] ותוגרמה [טורקייה] ועוד.
הזיהוי הזה התגלגל אפילו לנוסח התרגום הארמי לפסוק מתהלים שלעיל:
מִשְׁכְּנֵי אֱדוֹמָאֵי וְעַרָבָאֵי מוֹאֲבָאֵי *וְהוּנְגְרָאֵי*.
כת ברבים – כיתות!
כמו מס–מיסים, גת–גיתות, פת–פיתו, צד–צידו, סף–סיפו. המילה כת שייכת לקבוצת שמות בנות שתי אותיות שבנטייה (למשל בצורת הרבים) משתנה הניקוד מפתח לחיריק (וכך תמצאו אותן בכל במילונים...).
המילה כת מוכרת לנו מלשון חז"ל במשמעות חבורה, קבוצה. ביסודה היא כנראה מציינת חלק משלם – מן השורש כת"ת שעניינו חיתוך.
מצורת הרבים כיתות נגזרה לאחור בעת החדשה צורת היחיד כיתה, בלימודים ובצבא.
בדחיפה קלה של יצירתיות:
אייל ציונוב = ראשון לציון 🤯
למילים אַיָּל (בעל חיים בעל קרניים מסועפות), אֱיָל (כוח), אַיִל (כבש) שורש משותף: או"ל/אי"ל, שעניינו כוח והובלה. אַיִל ביסודו מציין את הכבש ההולך בראש ומוביל את העדר. בערבית אַוַּל הוא ראשון או ראשית.
השם ציונוב מורכב מהשם ציון, וכשמות רבים ממרכז אסיה ובהשפעת הרוסית, מהסופית 'וב', המציינת את יחסת השייכות, (הגנטיב) = 'של ציון'. בלשון המקרא מילית היחס 'של' נדירה ומאוחרת, ובדרך כלל שייכות מציינים במילית ל', והרי לנו 'לציון'.
אחר ההלצה נזכיר כי הצירוף ראשון לציון מקורו במקרא: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן" (ישעיהו מא, כז).
יִשְׂרָאֵל הוא שם אדם, שמה של ממלכה עתיקה, שמם של עם וארץ למודי היסטוריה – וגם שם מדינתנו.
*
המילה ישראל כשמו של עם או שבט מוכרת משלושה מקורות קדומים וחשובים מחוץ למקרא: (א) מצבת פרעה מרנפתח (שיש המכנים גם 'מצבת ישראל') מן המאה ה־13 לפסה"נ במצרים המזכירה את השם 'ישראל' (בשינוי קל) במסע כיבושי פרעה מרנפתח; (ב) שם הייחוס 'ישראלי' נזכר במצבת שלמנאסר (הנודעת בכינוי המונולית מכורח'), מצבה אשורית מן המאה ה־9 לפסה"נ; (ג) ושוב השם 'ישראל', באותיותיו ובכתב עברי קדום, במצבת מישע מלך מואב מעבר הירדן המזרחי, אף היא מתוארכת למאה ה־9 לפסה"נ.
*
ערב קום המדינה, ובמיוחד עם הצהרת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 על תוכנית החלוקה, נדרשו בני היישוב היהודי בארץ ישראל (פּלשׂתינה בפי העמים) למצוא שם למדינה החדשה שבדרך. לקורא בן ימינו השם 'ישראל' נשמע הטבעי ביותר, אך כלל לא הייתה זו האפשרות המועדפת.
ממחקרים בני־ימינו עולה שהשמות המובילים בציבור ובהנהגת היישוב היו דווקא 'ארץ ישראל', 'ציון' ו'יהודה'. הם נדחו בעיקר מפני אי־חפיפה גאוגרפית למקומות ההיסטוריים שנשאו את השמות הללו.
זכות הראשונים להצעת השם 'ישראל' נתונה במחלוקת, ומן הטוענים לכתר נהוג לציין את הסופר אהרֹן ראובני, אחיו של הנשיא יצחק בן־צבי.
חג עצמאות שמח!
לזכרו של ד"ר בנימין קלאר, חבר ועד הלשון העברית משנת תרצ"ט (1938) עד ליום נופלו ב"שיירת הדסה" להר הצופים בניסן תש"ח (אפריל 1948).
בנימין קלאר נולד בעיר הלינציה בחבל בוקובינה ב־29 בינואר 1901, ובשנת 1916 עבר עם משפחתו לווינה. הוא למד באוניברסיטת וינה בלשנות שמית (1926) ובבית המדרש לרבנים. קלאר עלה ארצה בשנת 1936, ולימד בבית המדרש למורים "המזרחי", ומשנת 1944 לימד באוניברסיטה העברית בחוג ללשון העברית.
קלאר היה חוקר מחונן ועסק במגוון רחב של תחומי מחקר: השירה העברית, הגאונים, הקראוּת והדקדוק, ואף שלח ידו בתחומים נוספים: הוא כתב ביוגרפיה על ח"נ ביאליק ותרגם משירי גתה. משנת 1934 פרסם מחקרים רבים בשפה הגרמנית, אך מאז עלייתו ארצה הקפיד לכתוב בעיקר בעברית.
משנת תרצ"ט (1938) היה בנימין קלאר חבר ועד הלשון. בארכיון האקדמיה נמצאה ההמלצה שכתב עליו פרופ' דוד ילין שהיה נשיא ועד הלשון לקראת בחירתו לוועד: "יודע עברית וערבית על בֻּרְיָן. בקי בספרות העברית בכל הזמנים... הכרתי בו כי הוא בעל הגיון ישר ומחשבה צלולה, ובעל כשרונות גדולים."
קלאר היה חבר פעיל בוועד הלשון, והיה שותף מסור בוועדות המינוח ששימש חבר בהן. בוועדות אלו נקבעו שלל מילים וביטויים, ובכללן מדגם, דירוג, זרנוק ותקן.
בד' בניסן תש"ח (13 באפריל 1948) יצאה שיירה של כלי רכב לאוניברסיטה העברית ולבית החולים הדסה בהר הצופים. מאז כ"ט בנובמבר 1947 הפכו המוסדות בהר הצופים למובלעת הנתונה להתקפות. בשיירה היו עובדי רפואה, אנשי האוניברסיטה העברית, חברי "ההגנה", וכן אזרחים. בשכונה הערבית שיח' ג'ראח הותקפה השיירה בידי פורעים בהתקפה מתוכננת היטב, ושבעים ושבעה מנוסעיה נרצחו.
בנימין קלאר היה בן 47 בנופלו. הוא נקבר בקבר אחים בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
ב"יומני ועד הלשון" בתאריך ד' באייר תש"ח נמצאה שורה בודדת על אודות אזכרה לזכרו ולזכר חברו שנפל עימו פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה (שהיה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה). האזכרה התקיימה בבית ביאליק בתל אביב יום לפני הכרזת המדינה.
עיזבונו ובו חומר רב – מבירוריו הראשונים בערבית דרך עבודה רבה על העברית של ימי הבינים – שמור בספרייה הלאומית.
יהי זכרו ברוך בתוך שאר חללי מערכות ישראל.
אם זה נראה כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז – הרי שזה בר־אווז!
כן, כן, ברווז הוא הלחם המילים "בר אווז".
השם 'אווז' עולה לראשונה במשנה. בתלמוד ובארמית מוצאים גם 'בר אווזא', מילולית 'בן אווז' – יש הסבורים שמדובר בברווז ויש הסבורים שהכוונה לאווז צעיר. כך או כך, בספרות העברית של המאה ה־19 אימצו את ההבחנה: 'אווז' = goose (בגרמנית: Gans) ו'בר־אווז' = duck (בגרמנית: Ente).
מתי הפך בר־אווז לברווז? כנראה בתחילת המאה העשרים.
במילון בן־יהודה עדיין אין ברווז. ב"מִלּוֹן שֶׁל־כִּיס" מאת יהודה גרזובסקי משנת תרס"ז (1907) עדיין בשתי מילים: בַּר־אַוָּז (ענטע), אבל במהדורה "הַמִּלּוֹן הָעִבְרִי" מאת יהודה גרזובסקי ודוד ילין משנת תרע"ט (1919) השם בא במילה אחת בניקוד המשמר את ההגייה של הצירוף (בבליעת האל"ף ובשימור תנועתה): בָּרַוָּז, בָּרַוָּזָה.
אלא שמקור מוקדם יותר לכתיבה במילה אחת נמצא בירחון לבני הנעורים "מולדת" משנת תרע"ב (1912) – בכלל בתיאור בעל חיים אוסטרלי שייקרא כמה שנים מאוחר בשם ברווזן, פלטיפוס בלעז.
סביר להניח שההלחמה של 'בר אווז' והפיכתו ל'ברווז' התרחשה בדיבור, בפיהם של דוברי העברית הראשונים בארץ ישראל.
עידן הקרח - לראשונה מאז 1986 ובפעם הראשונה אי פעם, בצפון הארץ - נצפה בישראל ברווז קרח, שלא נראה בארץ, 40 שנה.
אתמול (שישי), מצא הצפר גיא שביט, ברווז קרח נקבה, במאגר קולחין, הסמוך לקיבוץ הגושרים, שבצפון עמק החולה.
בחסות הפסקת האש, צפרים רבים נהרו היום (שבת) לאזור, שרק יממה קודם, היה תחת אש כבדה מלבנון, וצפו באורחת הנדירה.
"ברווז הקרח, דוגר בחוג הקוטב הצפוני. אזור החריפה הקבוע שלו, הוא צפון אירופה וצפון אמריקה", מסביר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות, בחברה להגנת הטבע.
בחברה להגנת הטבע, מסבירים כי הוא נצפה בישראל חמש פעמים בעבר, בין 1979 ל - 1986, כולן באילת ומאז לא נראה בישראל, 40 שנה, עד אתמול.
(צילומים: יהונתן מירב).
חסידי השוק החופשי, זכרו:
היצֵעַ וּבֿיקוש (ולא "היצַע וְבּיקוש").
הֶצֵּעַ – פתח גנובה באה לפני העיצורים הח"ע בסוף מילה אם התנועה שלפניהם אינה a, לדוגמה: רָקִיעַ, רוּחַ, מַדּוּעַ, גָּבוֹהַּ, מַפְתֵּחַ, נוֹכֵחַ, בְּהֶכְרֵחַ.
וּבִקּוּשׁ – ו' החיבור מנוקדת בדרך כלל בשווא, אבל כאשר המילה פותחת באחת מאותיות בומ"ף – היא תנוקד בשורוק (מקובל להסביר את התנועה u לפני אותיות בומ"ף כהידמות לעיצורים ב, ו, מ, פ, שבסיס חיתוכם בשפתיים). כמו כן במקרה הזה האות ב' כבר אינה בראש המילה ולכן אין בה דגש קל.
אז איך אומרים פלייאוף בעברית? 😏
IN CASE YOU MISSED IT, DENI IS HIM.
המצור על המצר – סדר בעניינים:
המילה מֵצַר נכתבת בלי יו"ד – מצר (ולא "מיצר").
במשקל המילה מֵצַר (מן השורש צר"ר) אנחנו מכירים את המילה מֵחַם (מן השורש חמ"ם; ולא "מיחם"), וכן מֵסַב (סב"ב), מֵמַד (מד"ד).
מצר היא מילה מקראית – 'צרה' או 'מקום צר'; בתהלים למשל יש 'מצר' כנגד 'מרחב': "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ". מפסוק אחר באיכה נלקח הביטוי "בֵּין הַמְּצָרִים" – כינוי לשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז (שבו הובקעה חומת ירושלים) לתשעה באב (שבו חרב המקדש).
מצר בהוראת 'מעבר ימי צר' החל לשמש מאוחר יותר, ונראה שהוא קיצורו של הצירוף "מצר ים" – אולי בבואת המילה הגרמנית Meerenge, המורכבת מן Meer, 'ים' ו־enge, שם עצם הנגזר מהמילה eng, 'צר'.
יש בעברית גם מצר המציין רצועת יבשה, כגון מצר פנמה.
רגע, אתם מנסים להגיד לי שמיצר זה לא מי-צר, יעני נקודה צרה במים?
מצר אחר מופיע בלשון חכמים, בהוראת 'גבול'. מכאן הביטוי "בלי מצרים" או "ללא מצרים", כלומר "בלי גבולות". בשאלת גיזרונה של המילה הזו יש דעות שונות, והן קשורות למסורות השונות בצורתה: מֶצֶר, מֵצֶר, מֵצַר, מְצָר.
שני המצרים נתנו את שמם לשני יישובים בישראל: קיבוץ מֶצֶר במועצה האזורית מנשה ומושב מֵצַר (בתעתיק: Metsar) בדרום רמת הגולן. אגב יישובים בשם מצר – העיר דטרויט שבמדינת מישיגן בארצות הברית היא למעשה המילה הצרפתית détroit, מֵצַר.
גם המילה מצור מן המקרא, ולצד המשמעות 'צרה' או 'מצוקה' היא מציינת כיתור עיר וכיו"ב כדי לכובשה ולהכניעה. הכוח שמכתר את העיר – צר עליה; שם העצם מצור והפועל לצור שניהם מן השורש צו"ר.
כך נראים הבוקר מטבחים בשוודיה? 😏
טוב לדעת: השם הרשמי של "מפתח שוודי" הוא מפתח מתכוונן.
בשוודיה הוא נקרא Skiftnyckel, מילולית 'מפתח שינוי', כלומר מפתח שמשתנה לפי המידה הרצויה.
האקדמיה קבעה את הצירוף מַפְתֵּחַ מִתְכַּוְנֵן (או מַפְתֵּחַ כַּוְנִין) תמורת המונח הלועזי adjustable spanner (בארה"ב הוא נקרא adjustable wrench).
בלשונות רבות שמו של כלי העבודה הזה הוא "מפתח אנגלי" (אפילו במילוני מונחים ישנים של האקדמיה) בעקבות דגם פופולרי שהגיע מאנגליה. בלשונות אחרות הוא נקרא "מפתח צרפתי" או "מפתח שוודי". מגוון השמות נובע משכלול הדרגתי של כלי העבודה הזה בארצות אירופה.
השם "מפתח שוודי" קשור למהנדס השוודי יוהאן פטר יוהאנסון (והחברה Bahco) שעשה למען שכלולו ושדרוגו, ודוברי העברית מחזיקים לו טובה עד ימינו.
ציוץ בתר שביעי של פסח – האם ים סוף באמת נקרע?
אם נעיין בסיפור הנס שבתורה נגלה שהמילה קריעה כלל אינה נזכרת בו. לפי ספר שמות, הציווי למשה הוא: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ". כך גם במעשה הנס עצמו: "וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". את הפועל לבקוע בהקשר של ים סוף אנחנו מוצאים גם בספר תהלים: "בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם", ובנחמיה: "וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם".
אם מרחיבים את החיפוש במקרא מוצאים גם תיאורים אחרים: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (יהושע) או "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב", "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס", "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" (כולם בתהלים).
בלי להיתמם יותר מדי: ים סוף אכן נקרע – מאוחר יותר – במקורות חז"ל, והשימוש במילים מן השורש קר"ע בהקשר הזה נפוץ גם בפיוט ובתפילה. אז למה אנחנו זוכרים רק את הקריעה ולא את הבקיעה, הגזירה, ההובשה וכו'?
אפשר לייחס זאת לעובדה שכולנו שרים בליל הסדר "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים – דיינו" (או לביטוי התלמודי השגור "קשה כקריעת ים סוף"). אבל ייתכן שמעורב כאן גם טעם לשוני מעט נסתר מן העין: היווצרותה של קטגוריה דקדוקית סדירה בלשון חז"ל שכמעט לא הייתה קיימת בלשון המקרא – שמות הפעולה.
מצאי שמות הפעולה במקרא במשקלים הרווחים בעברית דל מאוד (למשל אכילה או בקרה). את התפקיד שימלאו בהמשך שמות הפעולה ממלאות בלשון המקרא במידה רבה צורות המקור, לדוגמה בספר נחמיה: "וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים" – ולא "עליית השחר" או "יציאת הכוכבים". בלשון חז"ל הצטמצם מאוד השימוש בצורות המקור (חוץ מצורות המקור הפותחות בלמ"ד, דוגמת ליפול ולומר, המכונות שם פועל). בד בבד התרחב השימוש בשמות הפעולה, ואלה החלו לשמש במקומות שבלשון המקרא משמשות צורות המקור.
אצל חז"ל כאמור מופיע הצירוף "קריעת ים סוף", ולעומת זאת במקרא לא ראינו "בקיעת ים סוף" או "גזירת ים סוף". כנראה בשל כך ים סוף בפינו בעיקר "נקרע"...
עם ובלי קשר לשביעי של פסח, תראו את גשר משה שבעיירה האלסטרן, הולנד. הגשר נבנה בתוך המים ומדמה את תחושת חציית ים סוף, כשבזמן המעבר המים מגיעים כמעט עד גובה הכתפיים. הוא עשוי מעץ שעבר תהליך של אצטיליציה (שינוי כימי של התא) שמעניק לו עמידות בפני ריקבון. עבודה של משרד האדריכלים RO&AD
למה להגר?
(לא עדיף להגור?)
המילים להגר, מהגר והגירה הן מחידושיו של אליעזר בן־יהודה – על פי השורש הערבי הג'ר (هجر) שעניינו 'יצא ממקום למקום'. בן־יהודה שיער שיש קשר בין השורש הזה לשם המקראי הָגָר, שמהּ של שפחת שרה ואם ישמעאל.
חידושי בן־יהודה מעלים כמה שאלות:
1. הפועל הִגֵּר שייך לבניין פיעל, ואילו שם הפעולה הֲגִירָה נתון במשקל שמות הפעולה של בניין קל (כמו הֲלִיכָה). איך נוצר חוסר ההתאמה בין הפועל לשם הפעולה?
ובכן, ממילון בן־יהודה עולה שהוא חידש את הפועל בבניין קל – הָגַר ולהגור!
2. אם כן – מניין לנו הפועל היגר?
מתברר שעוד לפני חידוש הפועל הגר ושם הפעולה הגירה חידש בן־יהודה את המילה מְהַגֵּר. מילה זו מופיעה בעיתוניו משנת 1900 (כשלוש שנים לפני הפועל ושם הפעולה). בן־יהודה מסביר במילונו את הצורה מְהַגֵּר על פי הערבית مُهَاجِر (מֻהַאגִ'ר) – צורת בינוני של הבניין השלישי. הצורה נבחרה כמסתבר בשל קרבתה הצלילית לצורה הערבית.
3. אם כן – מדוע חידש בן־יהודה את הפועל בבניין קל (הָגַר)?
איננו יודעים. סביר שחברו כאן כמה סיבות: (א) מדובר בפועל תנועה שיפה לו בניין קל, כמו הָלַךְ, נָסַע, עָבַר; (ב) בגלל קרבת הצליל לפועל הערבי הַאגַ'רַ (هَاجَرَ).
לימים גברה הצורה מְהַגֵּר (בבניין פיעל) על הפועל הָגַר (בבניין קל) והתרחבה גם לצורות הפועל בעבר – הִגֵּר, הִגְּרוּ, ובעתיד – יְהַגֵּר, יְהַגְּרוּ.
4. תהייה לסיום: שמא יצר בן־יהודה את שם הפעולה 'הגירה' בהשראת המונח הערבי אַל־הִגְ'רַה (أَلْهِجْرَة) המציין את הגירתו המפורסמת של הנביא מוחמד מעיר הולדתו מכה? יש לציין ששם הפעולה ('מצדר' בערבית) של הפועל הַאגַ'רַ (בבניין השלישי) הוא מֻהַאגַ'רַה (مُهَاجَرَة), וזו המילה הרגילה בערבית לציון 'הגירה'.
הישארו עימנו.
עמד בפרץ!
הופעתו המרשימה של השוער הישראלי דניאל פרץ ברבע גמר הגביע האנגלי הזכירה לנו לחדד מה משמעות מטבע הלשון החביב על מדורי הספורט...
כידוע הביטוי 'עמד בפרץ' משמש אותנו במשמעות 'הגן בתוקף', 'עמד על שלו'.
רבים מדוברי העברית רואים בעיני רוחם זֶרֶם, שֶׁטֶף, סַעַר (כמו בצירוף "פרץ מים"), כלומר מה שפורץ בכוח, אבל למען האמת פֶּרֶץ בביטוי הוא פשוט פִּרְצָה, מה שפורצים דרכו. מי שעומד בפרץ חוסם בגופו את הפרצה בגדר או בחומה ומונע כניסה של גורם לא רצוי.
הביטוי מופיע במזמור קו בתהלים המדבר על חטאי ישראל והתנהגותם במדבר. גם חטא העגל נזכר ועימו מחשבתו של אלוהים להשמיד את העם: "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית" (פסוק כג).
פֶּרֶץ, כמו פִּרצה, הוא בראש ובראשונה מקום פרוץ בגדר שדרכו אפשר לחדור. הפֶּרֶץ יכול להמיט אסון על יושבי המקום, ומכאן השימוש במילה פֶּרֶץ גם במשמע 'פגיעה', 'אסון'.
הביטוי מבואר יותר בפרק כב בנבואת יחזקאל, שם לא היה מי שיעמוד בפרץ וימנע את האסון: "וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי" (פסוק ל).
על ההופעה הבלתי צפויה של המילה שאור – ספרו למסובים סביב שולחן הסדר...
המילה המקראית שְׂאוֹר מזוהה עם פסח. בציווי על חג המצות נאמר: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג, ז). שְׂאוֹר הוא חתיכה של בצק חמוץ המתפיחה את העיסה לפני האפייה והופכת אותה לחמץ.
מספרות חז"ל קיבלנו את הביטוי הידוע "חזר לסורו" (בבלי גיטין מה ע"ב ועוד), כלומר 'שב לדרכו הרעה'. אלא שצורתו המקורית של הביטוי הייתה כנראה 'חזר לשְׂאוֹרוֹ'. בתלמוד הירושלמי מצוי הכתיב "חזר לסיאורו" (עבודה זרה ב, ב, מא ע"א), ובמקצת כתבי היד של מכילתא דרבי ישמעאל מוצאים "לפי שסיאורו רע" (נזיקין, פרשה יח).
מה הקשר בין שאור לסור? שְׂאוֹר הוא בהשאלה יסוד ושורש, מקור היווצרות הדבר, וסור היא צורתו החז"לית המאוחרת.
הביטוי 'חזר לסורו' משמש אצל חז"ל בהקשרים שליליים שבהם המצב ההתחלתי שחוזרים אליו הוא מצב רע. כך נתפרש לימים הביטוי במשמע 'שב להתנהגותו הקלוקלת', והמילה 'סוֹר', שבינתיים נהגתה בביטוי "סוּר", נותרה בלתי מובנת.
חג שמח!
שאלתם את עצמכם פעם למה ברשימת "קדש ורחץ" בהגדה של פסח כתוב פעם "רחץ" ופעם "רחצה"? הרי בשני המקרים מדובר בנטילת ידיים (לפני אכילת הכרפס ולפני אכילת המצה)...
תשובה: במקור (כנראה) שניהם היו רחץ!
כך מתקבלת חריזה מעט שונה (שימו לב לניקוד הסופיות):
קדש ורחַץ, כרפס יחַץ, מגיד רחַץ / מוציא מצָה
מרור כורֵךְ, שולחן עורֵךְ, צפון ברֵךְ / הלל נרצָה.
תזכורת: ליל הסדר גדוש בפרטים, וכדי להימנע מבלבול חוברו בימי הביניים, לפחות למן המאה האחת עשרה, רשימות מחורזות של סימני הסדר כדי לסייע במעקב אחר הפרטים. הידועה בהן היא רשימת "קדש ורחץ", והיא מיוחסת לר' שמואל מפלייזא בן המאה השתים עשרה, מבעלי ה"תוספות" (הפירוש הנודע לתלמוד).
ובכן – מה נשתנה? 🙃
אין לדעת, אולי השפיעה כאן החריזה שכולנו מכירים: 'מגיד רחצָה / מוציא מצָה'.
ומהי רחצה?
אפשר שהכוונה לשם העצם רַחְצָה – כלומר רַחֲצָה, כניקודה של מילה זו בנוסח המסורה: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה" (שיר השירים ו, ו). רַחְצָה בפסוק היא שם הפעולה, כלומר 'רחיצה', ובפסוק הוראתה "מקום הרחיצה", בריכת מים שהצאן רוחץ בה.
עדות לתפיסה זו של הגרסה 'רחצה' מתקבלת מהנוסח "מגיד רחיצה / מוציא מצה" שמתועד בהגדות מימי הביניים (בהתאם לצורת מילה זו בכתבי היד של המשנה).
ואולם בהגדות רבות הניקוד הוא רָחְצָה בקמץ ברי"ש – צורת מקור של הפועל רָחַץ, אף הוא מוכר לנו מן המקרא: "וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרׇחְצָה" (שמות מ, ל).
במילה רָחְצָה הקמץ ברי"ש הוא קמץ קטן שהגייתו o, ואומנם יש המקפידים להגות כך, בעיקר בקרב עדות המזרח.
אליעזר
יש שמות שלנצח יהיו מקושרים עם אדם ספציפי
תאיר - זה תמיד יהיה תאיר ראדה
גילה - לנצח גילה אלמגור
ג׳ובאני - שם מאוד נפוץ, אבל אתם חושבים עכשיו על רוסו
איזה עוד יש?
"משנתמעטו הדורות, ודברי ראשונים שוב אינם שגורים בפי הבריות כדרך שהיו שגורים לפנים, וניסוחם שוב אינו מתנגן בלב, נתמעטו גם אנשים המסוגלים לצקת את פרי רוחם בכֵּלים המתוקנים שנועדו לכך מימים ראשונים, ועל כורחם משמשים אותם כלי הלשון שמקרוב באו."
(שושנה בהט ז"ל, המזכירה המדעית המיתולוגית של האקדמיה)
יש שכתיבה יצאה מכלל משובשת, אבל לכלל עברית נאה לא באה...
כל תוכן מובנה, בהיר, מהוקצע, נטול שגיאות כתיב ומדויק תחבירית ודקדוקית ייחשד מעתה כאילו נוצר על ידי מכונה, ולא משנה כמה מוניטין צברת לפני שהטכנולוגיה הזו הפכה למיינסטרים. טרגדיה למי שכותב, טרגדיה למי שקורא.
אנחנו פוגשים אותן בחדשות יום־יום –
הבה נדייק בשמות מדינות המפרץ!
ערב הסעודית
בעברית השם הרשמי הוא ערב הסעודית ולא "סעודיה". שם המדינה בערבית הוא أَلْمَمْلَكَة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّعُودِيَّة (=אל־ממלכּה אל־ערבִּייה א־סעודִייה), כלומר "הממלכה הערבית הסעודית". 'הסעודית' הוא שם תואר המתייחס אל אבן־סעוד, מייסד הממלכה.
רבים מדוברי העברית קוראים למדינה סע֫ודְיה – שיבוש של שם הייחוס סַעוּדִיָּה (=סַעודית) שבשם הערבי.
איחוד האמירויות
השם הערבי של המדינה הוא الإمارات العربية المتحدة (אַל־אִמַארַאת אֶל־עַרַבִּיַּה אֶל־מֻתַּחִדַה). התרגום המילולי: "האמירויות הערביות המאוחדות".
השם הרשמי בעברית הוא "איחוד האֵמירויות", בהשמטת שם התואר 'הערביות', שכן בשונה מן הערבית המילה 'אמירות' בעברית מציינת נסיכות ערבית בלבד.
בחרין וכווית
השם הרשמי הוא ממלכת בחרין (בערבית: مَملَكة البَحرَين). משמעות השם 'בחרין' הוא שני יַמִּים (בַּחְר = ים), והשם בערבית נתון בצורת הזוגי: בַּחְרַיְן – בערבית קלסית, בַּחְרֵין – בערבית מדוברת.
לפי כללי התעתיק מערבית, הכתיב נקבע לפי ההגייה בערבית מדוברת, ולכן בחרין ביו"ד אחת גם בכתיב המלא – בדומה לכתיב השם כווית (השם המלא בערבית: دَوْلَةُ ٱلْكُوَيْتِ).
קטר
שם המדינה קטר נכתב בערבית בשלוש אותיות – قطر (ללא אלִף) – ונהגה בהטעמת מלעיל: קַ֫טַר.
על פי כללי התעתיק מערבית, גם בעברית לא תיכתב האות אל"ף, בייחוד שהיא גוררת הגייה שגויה בהטעמת מלרע.
בתנ"ך אפילו קראו לה "יהודית"...
hebrew-academy.org.il/עברית-על-שמה-של-לשוננו/
Hang on??!!
What???
Jews have their own language???
Hebrew????
Why do they need their own language!!!
התשובה היא... ספרדי!
ברכות לזוכים.
שם הייחוס יווני נזכר לא מעט בלשון חז"ל (יש אפילו דלעת יוונית...).
שם הייחוס איטלקי מוכר בעיקר מהצירופים במשנה "יין האיטלקי" או "איסר האיטלקי". למה איטלקי ולא איטלי (מן איטליה)? הצורה איטלקי נכנסה לעברית מן הלטינית (italicus) או מן היוונית (italikos). במקום הסיומת os/us באה בלשון חז"ל סיומת התואר העברית ־ִי, ואילו הסיומת k נותרה (ותנועת i שלפניה בטלה). עד ימינו.
שם הייחוס גרמני אכן נדיר יותר; פעם אחת במשנה במסכת נגעים: "בהרת עזה נראית בגרמני כהה" (ב, א), כלומר במי שיש לו עור בהיר גם נגע שנחשב בהיר נראה כהה (בפרשנות הקלסית יש מי שחושב שמדובר במילה שגזורה מ'גֶּרֶם', עצם). המתקדמים ינדדו לירושלמי יומא ח, ה וימצאו שם שומר בשם 'גרמני'.
שם הייחוס ספרדי אכן לא נקרה בלשון חז"ל. המילה ספרד עצמה נזכרת במקרא (לצד צרפת) אבל ודאי אין מדובר בארץ שבמערב אירופה. יש המזהים אותה עם סַרדיס, הממלכה הלוּדית שבאסיה הקטנה. השם שבו נקראת ספרד במקורות הוא אספמיא וכיו"ב.
חידה לעת ערב (בלי לבדוק):
איזה שם ייחוס *אינו* מופיע בלשון חז"ל?
לא הייתם רוצים לקרוא ל"ריח שאחרי הגשם הראשון" בשם פטריכור, נכון?
למונח הזה אין כרגע שם רשמי בעברית, אבל תשמחו לדעת שלא מזמן קיבלנו את ההצעה היפה גְּשֹׁמֶת מתלמיד התיכון איתי שאלתיאל.
ההצעה גשומת, בדומה למילה בשׂומֶת (ארומה), שקולה במשקל המילה קְטֹרֶת, וכן במשקלן של מילים המציינות שיירים דוגמת פְּסֹלֶת ונְסֹרֶת. כמותן גם גשומת ובשומת הן תוצר נלווה.
הצעה אחרת שקיבלנו היא יוריח (יורה + ריח).
השתדלו לזכור עד היורה הבא.
חידה לעת ערב (בלי לבדוק):
איזה שם ייחוס *אינו* מופיע בלשון חז"ל?
😐חשבתי שהיום עובדים מהבית, אבל מסתבר שצריך לבוא למשרד וכולם כבר מחכים לי.
😐מה מסתבר? הצ'ט הכניס לי קמח למתכון כשביקשתי "עוגה יצירתית ללא גלוטן".
שימו לב! רבים משתמשים במילים 'מסתבר' ו'מתברר' באותה משמעות, אבל המקפידים בלשונם מבחינים ביניהן:
*מתברר = נעשה ודאי וברור, נעשה גלוי וידוע.
לעיתים המילה מתברר מציגה מסקנה שעולה מעובדות שהתגלו, מבדיקה שנעשתה או ממחקר מדעי.
*מסתבר = מתקבל על הדעת, נראה הגיוני וסביר.
המילה מסתבר קרובה מאוד למילה סביר.
ההבחנה בין מסתבר למתברר מאפשרת למשל להבחין בין ההשערה הראשונית של הרופא "מסתבר שיש לך שבר ברגל" ובין המסקנה העולה מן הצילום "מתברר שיש לך שבר ברגל".
איך החמיצו את השם יחץ... 😔
המתנה המושלמת לפסח לא קיי
הצירוף "נמל בנדר עבאס" מזמן לנו תופעה לשונית מעניינת: עודפות בשל אי־ידיעת המקור.
בנדר הוא 'נמל' בפרסית, ומכאן שאנחנו אומרים "נמל נמל עבאס"... 🙄
הינה כמה דוגמאות ידועות אחרות – מכירים עוד?
הר מון בלאן – מון = 'הר' בצרפתית
הר קילימנג'רו – קילימה = 'הר' בסווהילי
הר מאונה קאה – מאונה = 'הר' בהוואית
אגם לוך נס – לוך = 'אגם' בגאלית
מדבר סהרה – סהרה (או צחארא) = 'מדבריות' בערבית
האי קו פי פי – קו = 'אי' בתאית
נהר אבון – אבון = 'נהר' בוולשית
נהר מיסיסיפי – מיסי = 'נהר' בשפה הילידית אוג'יבווה
(תודה לחברנו אלירן לוי על שלל הדוגמאות.)
היום כ"ט באדר – ערב ראש השנה!
(לפי הלוח במקרא א' בניסן הוא ראש השנה...)
מעניין לשים לב שבעוד שבעברית היום הראשון של השנה נקרא 'ראש השנה' (וגם בערבית 'ראס א־סנה'), בשפות אירופה אין מדברים על 'תחילת שנה' אלא על 'שנה חדשה', ולכן באנגלית מאחלים זה לזה Happy New Year. גם ברוסית למשל נוֹבִי גוֹד (Новый Год) פירושו 'שנה חדשה', ואף בסינית כך קרוי החג (新年, כלומר שִׁין נִיאָן 'שנה חדשה').
דרך שלישית נהוגה בפרסית. ראש השנה הפרסי, החל ביום השוויון האביבי, קרוי نوروز (נהגה נוֹוְרוּז, כלומר Nowruz) ומובנו 'יום חדש'. פרסית אומנם כתובה באותיות ערביות, אבל היא שפה הודו־אירופית, קרובתן של שפות כמו יוונית ולטינית. now 'חדש' קרוב אל νέος ביוונית, novus בלטינית או new באנגלית; ruz בפרסית הוא 'יום' או 'אור היום'.
השנה נחגג 'היום החדש' באיראן ובמקומות נוספים ב־20 במרץ, כלומר יום אחד אחרי א' בניסן, ראש השנה למלכים ולרגלים שלנו.
מה נגיד, שנה טובה לנו ולהם.
זו ההזדמנות להזכיר שהמילה המתאימה היא שֹׁבֶל (במלעיל) ולא שׁוֹבָל.
שתי המילים מקראיות; הראשונה מציינת כנראה שוליים (של בגד) והשנייה היא שם פרטי.
השאלה שנשאלנו הכי הרבה היום: איך אומרים "בריסטה" בעברית?
בעבר קיבלנו הצעות כמו קַפְאָן, פּוֹלַאי וקַפְיָן (כמו יינן).
למה לא אימצנו את החידושים האלה? כי המילה קפה בעצמה מילה לועזית וכי המילה בריסטה באיטלקית משמעותה מוזג, ברמן (=בר+יסט[ה]; לשם השוואה רופא שיניים באיטלקית הוא דנטיסטה).
בקיצור האקדמיה לא קבעה חלופה מיוחדת למונח הזה. אפשר להשתמש בצירופים מֵכִין קָפֶה או מוֹזֵג קָפֶה, ואפשר להמשיך לומר בָּרִיסְטָה.
יש הצעות מעניינות אחרות?
אחרי לילה נטול שינה – אנחנו טרוטים?
אחרי לילה נטול שינה העיניים שלנו טרוטות ואילו אנחנו טרוטי עיניים (וגם עייפים, לֵאים, יעֵפים, תשושים, רצוצים, יגֵעים ונרפים...). כשם שהצירוף 'כחול עיניים' לא הופך אותנו לכחולים כך הצירוף 'טרוט עיניים' לא הופך אותנו לטרוטים.
מקור הצירוף 'עיניים טרוטות' (או 'תרוטות') בספרות חז"ל – למשל בסיפור הידוע על האדם שביקש להקניט את הלל הזקן, ושאל אותו שאלות משונות רבות, ובהן: "מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות?" (בבלי שבת לא ע"א).
לשם התואר 'טרוטות' ניתנו פירושים מפירושים שונים, ובכללם 'רכות', 'דומעות', 'מרובעות', 'מוארכות', 'שעפעפיהן נוטים להיסגר', 'שריסיהן דלים', 'שגבותיהן דלות' ועוד. אף מְקור המילה איננו מחוּור – יש הקושרים זאת למילה דומה ביוונית, ויש ביקשו לקשור זאת דווקא לערבית. בימינו הצירוף 'עיניים טרוטות' משמש בעיקר לתיאור עיניים חלשות ממאמץ ומעייפות.
הבהרה: אין קשר לדג טְרוּטָה – דג מאכל ממשפחת הסַלמוֹניים (פוֹרֵל בלעז).
הבוקר נפרץ אתר האקדמיה ללשון העברית, ופורסמה הודעה שלפיה בקרוב לא יהיה עוד צורך ללמוד עברית.
גם הפרצנים שפרצו לאתר מבינים שהשפה העברית היא חלק בלתי נפרד מן התנועה הציונית, והיא נדבך חשוב בתרבות, בהוויה ובזהות הישראלית.
האירוע מטופל בשיתוף מערך הסייבר הלאומי, ואנו פועלים להשבת האתר לפעילות תקינה בהקדם.
ולחברים שפרצו לנו הלילה לאתר – מסר חשוב מאיתנו:
אנחנו לא לומדים עברית כי אנחנו צריכים אותה, אנחנו לומדים עברית כי אנחנו אוהבים אותה. 😍
عبری یاد گرفتن ما نه به خاطر نیاز ه، بلکه به خاطر عشق به زبان عبریه. 😍
لا نتعلم اللغة العبرية لاننا نحتاج اليها. نتعلم اللغة العبرية لاننا نحبها. 😍
We don't learn Hebrew because we need it, we learn Hebrew because we love it. 😍
שמה (הלא כל כך עברי) בישראל: טִיפּוּלָה
שובה של החיה המיותרת בטבע
תרגילי הסדר הנהוגים בטקסים רשמיים ובמיוחד בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל מפגישים אותנו עם הפועל הנדיר הִכְתִּיף, 'הצמיד רובה אל הכתף', בצורת הציווי היוצאת מפי מפקד הטקס: "הכתף 'שק!".
הפועל הִכְתִּיף הוא פועל גְּזוּר־שֵׁם (denominative verb) – משם האיבר כָּתֵף (בדומה לפעלים אחרים כגון עיין, האזין, הצדיע, הלשין, יידה, גיבה, ריגל). לפועל הצעיר הִכְתִּיף, בבניין הפעיל, יש אח גדול בבניין פיעל; למן לשון חז"ל אנחנו מכירים את הפועל כִּתֵּף, במשמעות 'נשא משא על הכתף', ומכאן נגזר באותה העת גם שמו של בעל המקצוע כַּתָּף.
לזכרו של מפקד טקס הדלקת המשואות אל"ם במיל' דוד רוקני, 1932–2026.
רגע של עברית: המילה 'משמרות' בצירוף "משמרות המהפכה" היא צורת הרבים של 'משמר' (ולא של 'משמרת').
לפי מילון צה"ל מַטָּח הוא ירי מכמה כלי נשק בבת אחת (וכן כמה פצצות הנורות יחד בבת אחת ממטוס וכדומה).
השאלה אם שני טילים יכולים להיחשב 'מטח' הזכירה לנו את פרדוקס הערמה. השאלה הניצבת בבסיסו של פרדוקס הערמה היא "כמה גרגרים צריכים להיות בערמה כדי שתיחשב ערמה?" – גרגר חול אחד ודאי אינו נחשב ערמה, ואילו כמות גדולה של גרגרים תיחשב ערמה לכל הדעות, אך קשה מאוד לקבוע את הגבול שממנו נתחיל להחשיב זאת לערמה. בעניין זה אנו מתבססים בעיקר על התחושה שלנו (שכמובן יכולה להיות שונה מאדם לאדם) ולא על הגדרה מספרית מדויקת (אלא אם כן לגופי הביטחון יש הגדרה כזו).
בהקשר של מטח אפשר לכאורה לדבוק בכלל הידוע 'מיעוט רבים – שניים' (כלל שמקורו בעולם ההלכה), ולומר שאם יש לפחות שני טילים שנורו יחד – לפנינו מטח. ואולם סביר שרוב הדוברים ידמיינו לנגד עיניהם יותר משניים שלושה טילים. נעיר גם כי במקרה של טילים רבים במיוחד מקובל לנקוט את הצירוף 'מטח כבד'.
שאלה מהאולפן ל@HebAcademy: אם שוגרו שני טילים אפשר לקרוא לזה ״מטח״?
יש בארץ ישראל וסביבותיה יותר משתי טייבה...
לשאלת ריבוי הכפרים והעיירות בשם טייבה או א־טייבה (מילולית: "הטובה") הוצע הסבר מדהים כבר לפני 115 שנה במאמר קצר של מזרחן גרמני בשם ריכרד הרטמן, והוא שוכלל והתבסס מאוחר יותר, במיוחד במחקריו של פרופ' יואל אליצור.
החוקרים שמו לב שהשם הקדום בכל המקומות שנקראים טייבה היה גזור מן השורש עפ"ר. כך למשל הכפר טייבה שבבנימין, ליד רמאללה, נמצא בקרבת המקום המזוהה עם עפרה המקראית.
ומה כל כך רע בשמות מן השורש עפ"ר שהיה צריך להחליף אותם? הם הזכירו לדוברי הערבית דברים שליליים ומבשרי רעות, כגון עִפְרית, מין שד או רוח רעה. לפי עדויות מוצקות למדי מניחים שהשם שונה לטייבת אלאסם (طيبة الاسم), בלשון סגי נהור, "טובת השם", ועם הזמן התקצר לטייבה.
עצרו הכל, אתם ידעתם שהם פתחו סניף בצפון?
בשנת 1026, בדיוק לפני אלף שנה, הלך לעולמו ר' אלחנן בן שמריה, רב הקהילה היהודית בפוסטט שבמצרים.
בגניזה הקהירית נשמרה איגרת לפורים שכתב לבני הקהילה:
"אחינו יקירינו. גדולינו אהובינו... היקרים הברים. הישרים הטהורים. יהיו ימי הפורים עליכם ולכם סימן טובה ואהבה. סימן ברכה ערוכה. ושמחה צמֵחה. וצהלה וגילה. וזכר?ה?ם בבינות. ומשלוח מנות. תבורכו בצינות."
"צינות" היא צורת הרבים של צינה, כלומר 'מגן', כגון בתהלים: "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי" (להף ב).
בפורים תשפ"ו נאחל לכם ולכל בית ישראל שתבורכו בצינות, וגם בשקט ובשלווה.
לכתב היד מתוך ספריית קיימברידג':
cudl.lib.cam.ac.uk/view/MS-TS-00013-J-00011-00007/1
אחד מחוקרי המילון ההיסטורי באקדמיה הציץ בכתב היד והעיר שסביר לקרוא "כצינות" בכ"ף, על פי הפסוק בתהלים ה, יג: "כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה' כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ".
מגילת אסתר (וגם המציאות) מפגישה אותנו עם שלל בכירים במרחב הפרסי...
אחשדרפנים – בפרסית: חְ'שַׁתְ'רַה־פָּאוַן, 'מְגיני הממלכה'. במילה אחשדרפן נוספה אל"ף מקדימה (אל"ף פרוסתטית) להקלת ההגייה (השוו אצטדיון ו־stadium).
פַּחוֹת – צורת הרבים של פֶּחָה, 'שליט מקומי' (במקרא גם פַּחֲווֹת). המילה שאולה מאכדית (paḫâti).
אולי תתפלאו לשמוע – גם השם איראן מסתתר במגילה: בתחילת שמות בני המן: אֲרִידָתָא, אֲרִיסַי ואֲרִדַי.
בפרסית עתיקה אריא הוא 'אָרִי', שם העם שממנו גם נגזר שם המדינה. המילה aryānām בפרסית עתיקה – '(ארצם) של הארים' – התקצרה עד שהפכה לאיראן.
המידע מבוסס על רשימה של @thmr באתר האקדמיה
הציור 'משתה אסתר' מאת אדוארד ארמיטאג' (1865)
איך קיבל הכותל המערבי את שמו?
נתחיל מההתחלה: המילה כֹּתֶל נזכרת בעברית המקראית פעם אחת בלבד. המילה הרגילה יותר היא קִיר (למעלה מ־70 פעם).
כותל הוא קיר של בניין (שמחזיק גג) ולא חומה (שמקיפה עיר), ואולי רמז יש כבר בפסוק משיר השירים, שהרי מי ש"עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" גם "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת", ולא זו בלבד – המילה חומה נזכרת אף היא בשיר השירים ("שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת").
המילה כותל החליפה בהדרגה את המילה קיר – ובעוד שבלשון המקרא יש לבית (ולמקדש) קירות, בלשון חז"ל הם הופכים לכתלים. העברית החדשה בחרה אומנם את קיר על פני כותל, אבל הכפילות הולידה עד ימינו ביטויים כמו "לחץ אל הקיר" על פי לשון המקרא ו"אוזניים לכותל" מלשון חז"ל.
אז כיצד קיבלה חומת הר הבית המערבית את השם הכותל המערבי? מן המדרש שעוסק בקיר של בית המקדש...
כך מובא במדרש: "הנה זה עומד אחר כתלינו – אחר כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם" (המקור הקדום הוא פסיקתא דרב כהנא, חיבור ארץ־ישראלי מן המאה ה־5 לסה"נ; אבל הוא ידוע גם ממדרשים מאוחרים יותר).
"כותל מערבי של בית המקדש" הוא אחד מקירות בית המקדש ולא החומה שסובבת את הר הבית. אומנם אין מדובר בחומה של ממש, אלא לקיר תומך שמחזיק מילוי עפר, ובכל זאת הוא יותר 'חומה' מ'כותל', ובשם חומה הוא נזכר גם במקורות אחרים.
במרוצת הדורות נהגו יהודים להתפלל סביב שרידי בית המקדש והר הבית, בנקודות שונות, אבל מקובל להסביר שהשם "כותל מערבי" הועתק בהשפעת המדרש מקיר המקדש אל השריד שנמצא לפני המתפללים והתאים לתיאור – החומה המערבית.
העברית החדשה בחרה כאמור במילה קיר, והמילה כותל הפכה גבוהה וספרותית יותר, ואף זה חיזק את הצירוף "הכותל המערבי" – או רק "הכותל" – כמכוון למקום מרוֹמָם ורב רושם. יש לציין שהאנגלית בתורהּ לא מסייעת להבחנה – המילה wall מציינת הן קיר וכותל הן חומה.
לדוברי העברית יש יחס מיוחד להודו!
עברית היא השפה היחידה (למיטב ידיעתנו) שמשמיטה בשם הארץ את הנו"ן...
הודו נזכרת פעמיים במקרא, במגילת אסתר, בתיאור גבולות ממלכתו של המלך אחשוורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ". השם העברי התגלגל מן השם הפרסי Hindush שנגזר מן המילה בסנסקריט sindhu, 'נהר'.
השם המקראי הֹדּוּ מופיע בהיבלעות הנו"ן (ובדגש חזק בדל"ת לציון נשילת הנו"ן), בשונה מרוב הלשונות שבהן הוא נקלט, ובכלל זה Ἰνδός (=אִינְדוֹס) ביוונית – מה שהתגלגל דרך הלטינית אל המילה India באנגלית ובשאר לשונות אירופה.
למען האמת אפילו בלשון חכמים השם מופיע בנו"ן: הנדי, הנדווי והנדקי וכו'; בדרך כלל כמקום מוצאן של סחורות: "משל למה הדבר דומה? לברזל הנידוי שהוא עובר ממקום למקום".
הצורה המקראית 'הודו' חזרה לשמש בעברית כשם הארץ ככל הנראה הודות למתרגם רבי יהודה אבן תיבון בן המאה ה־12. הוא תרגם לעברית את החיבורים "חובות הלבבות" לרבנו בחיי אבן פקודה ו"ספר הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, שנכתבו בערבית, ובהם כנגד 'אלהִנְד' (שמה של הארץ בערבית עד היום) ו'הִנדי' כתב 'הודו' ו'הודי'.
הפיצול נשאר עד ימינו: אנחנו משתמשים בשם הודו ובשם הייחוס הודי, ואילו לשפה המדוברת ביותר בהודו איננו קוראים "הודית" כי אם הִינְדִּי (או הינדית).
אגב השם המקראי סייע לדוברי העברית להבחין בקלות בין הודים, ילידי הודו, לאינדיאנים, ילידי אמריקה.
"עבודת LLM" זו הברקה יפה, אבל מה אם נגיד לכם שלמילה אליל אין קשר לאל?
או לפחות – אין בהכרח קשר לאל...
המשמעות היסודית של המילה אליל היא שווא, הבל, דבר שאין בו ממש, למשל: "חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם" (ירמיהו יד, יד), ובכלל זה הצירוף "רֹפְאֵי אֱלִל" (איוב יג, ד). במשלי בן־סירא נאמר "אליל בעוף דבורה", כלומר דבורה היא עוף קטנטן ו"חסר ממשות". למילה אליל במובן הזה יש מקבילות בכמה שפות שמיות.
לעומת זאת ניתנו פירושים רבים למילה אלילים במשמעות הידועה יותר – 'אלוהויות זרות' (שקיימת רק בעברית).
אלה העיקריים:
(א) הסתעפות מהמשמעות הבסיסית של שווא והבל.
(ב) 'אלילים' היא בבואה מלאכותית ולעגנית בהנגדה לצורת הרבים 'אלוהים'.
(ג) זו אכן המילה אֵל, בחזרה על הלמ"ד או בסיומת ־ִיל – להבעת לגלוג.
(ד) גלגול משמו של האל אנליל מן הפנתאון המסופוטמי.
לשיפוטכם.
שימור לקוחות – לא מה שחשבתם...
המילה הרווחת לָקוֹחַ היא שריד לתקופה קדומה שבה לָקַח היה הפועל הרגיל במשמעות קָנָה. העברית החדשה נטתה לאמץ את אוצר המילים של לשון המקרא, ובכלל זה את הפועל קָנָה במובן buy ואת הפועל לָקַח במובן take, אבל את הלָקוֹחוֹת של חז"ל היא דווקא החליטה לשמר (לצד צורת הבינוני המתבקשת קוֹנֶה).
איך קרה המהפך בלשון חז"ל? חוקר הלשון יחזקאל קוטשר הצביע על שני כיוונים אפשריים: הפועל לָקַח אומנם בא במקרא קרוב לאלף פעם, אבל ייתכן שעם הזמן, וביתר שאת בתקופה מאוחרת, הוא סיגל הוראה ייחודית של 'לקח בכסף', כלומר 'קנה'. במקרא מוצאים "לקח במחיר" (מל"א י, כח; דה"ב א, טז), ואולי הוא התקצר, בדרך של אליפסיס, הֶשְׁמֵט אל 'לקח', כמו שעולה מהקטע 'אשת חיל' שבספר משלי: "זממה שדה ותקחהו" (תכננה – וקנתה).
כמו כן אפשר שסייעה כאן גם האכדית, שתרמה לעברית כמה וכמה מונחי מסחר (מחיר, שטר, נכסים), ובה הפועל lekū (באכדית התערערו הגרוניות) משמש גם בהקשר של מסחר.
התייחדות השורש לק"ח לעולם המסחר (גם 'לקוחות' ו'מקח וממכר') העלתה על פני השטח בימי חז"ל את הפועל נָטַל בהוראת take. כך יוצא שלעניין ארבעת המינים מצווים בני ישראל במקרא "ולקחתם לכם", אבל הברכה מתקופת חז"ל היא "על נטילת לולב".
כמובן באכדית leqû*.
"כדרך שאין מקשין על אגדות, כך אין מקשין על שירי ילדים. אלא מטבעם של שירי ילדים שהם קובעים הרגלי לשון לכל החיים... שום הצדקה אין כאן ואין להזיז את 'אסתר המלכה' ממקומה ולהמליך את 'מלכת אסתר' תחתיה" ("טור הלשון", הארץ, 15 במארס 1963).
שאלת "מלכת אסתר" הטרידה את דוברי העברית לפחות משנות השישים, ואיש הלשון משה גושן־גוטשטיין (לימים בלשן נודע וזוכה פרס ישראל) נחלץ להשיב עליה בטור הלשון שלו בעיתון הארץ.
הוא פקפק באפשרות שביטוי כה נפוץ ישתרש אך ורק משיבוש שורת השיר "משחק פורים" (תרפ"ט, 1929) של לוין קיפניס "מלכה אסתר אני, וזר זהב יש לי", וניסה כוחו בהסבר אחר: דוברי העברית יצרו הבחנה בין הדמות המקראית – "אסתר המלכה" – ובין התחפושת שכמוה אפשר שיהיו רבות: "מלכת אסתר", ובצורת הרבים: "מַלְכּוֹת אסתר". דא עקא כיום אנחנו יודעים שאפשר למצוא "מלכת אסתר" לציון המלכה ההיסטורית כבר מזמן סמוך לחיבור השיר, למשל "קברה של מלכת אסתר היהודיה מכובד באיראן" (דבר, 19 באוגוסט 1935).
ייתכן שכמה הסברים אפשריים, ובהם גם הסבר אחר שהעלה גושן־גוטשטיין (ודחה): השפעה של הצירוף "מלכת שבא" המוכר לנו מן המקרא + התבנית שנוצרה בעברית החדשה בצורת הסמיכות "מלכת x", כגון מלכת היופי, מלכת המדבר.
למְלָכוֹת (ולא מַלְכּוֹת) פתרונות.
בשולי- איך לעזאזל תפס הביטוי הכל כך שגוי "מלכת אסתר"?
זה כמו שיגידו "מלכת אליזבת"
מפתיע אתכם "אהבת השם" לְבן?
בתנ"ך בנים נקראו אלה, דקלה, יונה, רינה ותקווה.
"האדם הוא תבנית נוף מולדתו" – אִמרת כנף נעימה ונוסטלגית? חשבו שוב.
המשפט המקורי "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ" לקוח משירו הנוּגֶה של שאול טשרניחובסקי ("האדם אינו אלא...").
בקצרה: "אין... אלא..." הוא מבנה בלעדיות שפירושו 'הוא רק'. בספרות חז"ל זו הדרך הרגילה להבעת בלעדיות, כגון "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (משנה שבת ב, ב); ויש שהמבנה משמש להדגשה, כגון 'אינו אלא טועה'.
אצל טשרניחובסקי המבנה הזה משמש לצמצום, ובמקור הייתה המשמעות מעט טרגית: האדם, למרות כל מאמציו, אינו מצליח להשתחרר מן הדפוסים, המחשבות וההרגלים שהושרשו בו בסביבתו הראשונית. לימים הוצא הציטוט מהקשרו המקורי, והמילים "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" נתפסו כמציינות הדגשה בלבד.
כך נעשה הציטוט ביטוי חיובי מעורר השראה לציון הקשר ההדוק שבין האדם ובין מולדתו, ואף נוצרה לו גרסה קצרה ומוכרת יותר: "האדם הוא תבנית נוף מולדתו".
חודש רמדאן מזמן לנו דיון לשוני מרתק על האות צ.
או: איך קשור רמדאן לשירת דבורה ולהארקה בבית?
רמדאן (ולא "הרמדאן") – رَمَضَان באלף־בית ערבי – הוא שמו של החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי. השם רמדאן גזור מן השורש רמצׄ (رمض) שעניינו חום לוהט (כנראה על פי זמנו במקור בקיץ), והוא מקביל לשורש העברי רמ"ץ – שממנו המילה רֶמֶץ, 'אֵפֶר חם ולוהט'.
מה בין رمض בערבית לרֶמֶץ בעברית? או מה בין ض בערבית ל־צ בעברית?
האות ض (שמהּ: דאד) בערבית נהגית קרוב ל־ד בהגייה נחצית (בלחץ), ולכן בתעתיק הפשוט היא מסומנת ב־ד. כך למשל המילה قاضي 'שופט' נכתבת קאדי, אבל לצרכים מדעיים נשתמש בסימן מיוחד (צ ונקודה מעליה; כמנהג הערבית היהודית) ונכתוב קאצׄי (מקבילה לה בעברית המילה קָצִין).
למיטיבי לכת:
המעתק צׄ > ע בארמית מציג רק חלק מן התמונה. בכתובות ארמיות עתיקות אין מוצאים ע במקום צׄ אלא ק! כך לדוגמה המילה ען ('צאן') נכתבת "קן".
מה פשר הדבר? הארמים (כמו העברים) אימצו את האל"ף־בי"ת הפניקי. דא עקא, לא הייתה בו אות מיוחדת לציון העיצור השמי צׄ (בפניקית הגייתו כבר אבדה ובארמית טרם).
דוברי הארמית סימנו אותו באות אחרת שצלילה דומה – ק (יש לזכור שהעיצור הזה היה נחצי, כמבטא ق בערבית, ולכן הזכיר בצלילו את ض). אלא שכאמור בשלב מאוחר יותר בתולדות הארמית איבדו דובריה את הגיית העיצור צׄ והוא נעתק ל־ע, ומכאן והלאה עברו לסמן אותו באות ע.
כאמור מעתק ההגאים מסייע בידינו בפרשנות מילות המקרא.
בשירת דבורה נאמר על מעשה יעל וסיסרא: "יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה... וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" (שופטים ה, כו). בפסוק משמש אותו הפועל משני מקורות שונים: הראשון מרובד ארמי קדום שאולי התגלגל אל העברית בשלב שלפני המעתק צׄ > ע בארמית (מחק) והשני מעברית (מחץ).
גיוון ספרותי דומה מוצאים בפסוק הארמי הנדיר בירמיהו: "כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה [=כה תאמרו להם: האלוהים שאת השמיים והארץ לא עשו – יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים האלה]" (י, יא). ירמיהו משתמש בשתי מילים ארמיות לציון 'ארץ': אחת מרובד ארמי קדום (ארקא) והשנייה מן הארמית הקלסית (ארעא).
העברית החדשה ניצלה את השורש הארמי הקדום אר"ק לחידוש המילה 'הארקה' במובן 'חיבור מכשיר חשמלי לקרקע'.
בתמונה: יעל הורגת את סיסרא מאת גוסטב דורה
רובכם צדקתם!
מי שחידש את המילה רַמְזוֹר היה שר התחבורה הראשון של ישראל דוד רמז. אין עדות מפורשת שהוא ניסה להנציח בה את שמו – אבל גם אם לא ניסה הוא בהחלט הצליח. אגב הוא חידש גם את המילה תַּחְבּוּרָה...
רמז היה חבר פעיל ונמרץ בוועד הלשון בשנים שלפני קום המדינה, ותרם ללשוננו לא מעט מילים חדשות ובהן ניקוז, תעסוקה, מובטל, שיכון, ותק, דחפור, ממצא, כנס, תמרור, רישוי, חד־סטרי, אשרה, המראה והשקה.
בתמונה: השר דוד רמז בחנוכת קו רכבת לירושלים (צלם: בוריס כרמי; הספרייה הלאומית).
מי מהפוליטיקאים הנציח את שמו במילה שחידש?
מי מהפוליטיקאים הנציח את שמו במילה שחידש?
בשבוע שעבר הלך לעולמו פרופ' טָקָמִיצוּ מוּרָאוֹקָה, מגדולי חוקרי השפות השמיות, ובראשן העברית והארמית.
מוראוקה נולד בהירושימה שביפן בשנת 1938, ואת עבודת הדוקטור כתב באוניברסיטה העברית בירושלים. את רוב שנותיו עשה בליידן שבהולנד. משנת תשס"ו (2006) היה פרופ' מוראוקה חבר כבוד באקדמיה ללשון העברית.
לזכרו נביא כאן הערה קצרה על פיענוח של כתובת עתיקה, שגילויה הסעיר את עולם המחקר לפני כשלושים שנה.
>>>
בשנת תשנ"ג (1993) נמצאה בחפירות בתל דן אחת הכתובות החשובות ביותר מתקופת המקרא: כתובת בזלת כתובה ארמית עתיקה בכתב עברי־כנעני קדום. הכתובת תוארכה למאה ה־9 לפסה"נ, כלומר לימי הבית הראשון.
הכתובת מגוללת ניצחון של מלך ארמי על מלכי ישראל, ועיקר פרסומהּ בא לה מהמופע הייחודי של הצירוף "בית דוד" מחוץ למקרא (בתמונה).
מפענחי הכתובת היו שני מומחים מן השורה הראשונה, הארכאולוגים פרופ' אברהם בירן, שתֵל דן היה אתר החפירה המרכזי במפעלו המדעי, ופרופ' יוסף נוה, מומחה בעל שם עולמי לכתובות עתיקות.
וכך הסביר: בכתובות ארמיות עתיקות אין תיעוד של המספר 'אלף' ברבים, אבל באיגרות מאוחרות יותר ממצרים (מהמאה החמישית לפסה"נ) המספר אלפיים נכתב במשולב: '2 (א)לף'.
כמו כן הוא השווה למספר אחר שדווקא כן מתועד בצורת הזוגי – מאתַיִן, הן בארמית המקרא: "דִּכְרִין מָאתַיִן" ('מאתיים אֵילים') הן בארמית ממצרים, בהיפוך הסדר: "מאתין עקי ארז" ('מאתיים עצי ארז') – תמיד בצורת הנפרד (ולא "מאתי־").
מוראוקה העיר שגם בעברית המקראית יש אלפיים בנפרד כמספר מונה: "וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ" (שופטים כ, מה), ולעולם לא בנסמך ("אַלְפֵּי איש"). כמו כן, בעוד שהמספר מאה אינו בא במקרא בצורת הנסמך מאות־ כדי לציין מספר כללי (שלא כמו בימינו: "נשלחו אליי מאות הודעות"), הוא לחלוטין רגיל בצורת הנסמך אלפי־: "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים" (מיכה ו, ז).
כל הסימנים מראים שאין מדובר באלפּיים פרשים אלא באלפי פרשים. ואומנם כבר בשעה שהובאו הערותיו של מוראוקה לפרסום, התגלו באתר החפירות בתל דן שני שברים נוספים של הכתובת.
המשפט השלם (ומקצתו המשוחזר) לא הותיר מקום של ספק: "ואקתל.מל[כן.שב]ען.אסרי.א[לפי.ר].כב.ואלפי.פרש."
כלומר: והרגתי שבעים מלכים ואלפי אוסרֵי רכב ואלפי פרשים.
המספר שבעים במקרא הוא מספר טיפולוגי, סמלי (למשל: "וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן") וממילא נפתחה האפשרות שלא לפרש את המילה "אלפי" כמספר מדויק.
נוה ובירן פרסמו את הממצאים המעודכנים שבעקבות גילוי שתי החתיכות הנוספות, והודו כי יש לפרש "אַלְפֵי פרשים" (או "אלפי סוסים"), ממש כפי שהסיק מוראוקה מסברה על פי ידיעותיו בלשון המקרא ובלהגי הארמית, עוד בטרם נמצאו החתיכות החסרות.
יהי זכרו ברוך.
משחק רַאֲוָה ra'ava (ולא רְאָוָה)
חשים גַּאֲוָה ga'ava (ולא גְּאָוָה)
שדרים יקרים, אנחנו סומכים עליכם.
למען הסר ספק: מדובר בשני שורשים שונים. 🙃
חוֹל (אדמת גרגירים) – שורש חו"ל, צורת רבים: חוֹלוֹת.
חֹל (ההפך מקודש) – שורש חל"ל, צורת רבים: חֻלִּין.
הכתיב המלא של שתי המילים הוא כמובן חול.
שבת או יום חול?
🫢
ג'רלד פורד, ברוכה הבאה!
מי את? נושאת מטוסים או נושאת אווירונים?
בראשית המאה העשרים הילכו שני החידושים: "מטוס" של ח"נ ביאליק ו"אווירון" של איתמר בן אב"י. שתי המילים התרוצצו בקרב דוברי העברית. אומנם אין ספק שידו של ביאליק גברה, אבל עד ימינו גם לאווירון יש מקום של כבוד (מ"רד אלינו אווירון" ועד אווירונוטיקה).
החלופה שהתקבעה ל־aircraft-carrier היא נושאת מטוסים, אבל במילון למונחי ספנות של ועד הלשון משנת ת"ש (1940) מופיעה לצידה גם נושאת אווירונים.
התצלום מעיתון "דבר" מ־27 בספטמבר 1929 (מ'עיתונות יהודית היסטורית'). אגב "הצבא" בידיעה האחרונה הוא כמובן קבוצת הכדורגל של החיילים הבריטים. פרמייר־ליג מקומי.
בראשית המאה העשרים האווירון לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוף, והטייס מְעוֹפֵף.
ביאליק התנגד לשימוש בפועל עוֹפֵף, כנראה משום שאינו מביע את המהירות, והעלה הצעה אחרת: הפועל טָס.
הפועל טָס מופיע רק פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, והוא מתאר את מעופו המהיר של הנשר: "כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (ט, כו). הכתיב ב־שׂ (שי"ן שמאלית) התחלף בלשון המאוחרת יותר בסמ"ך.
ביאליק הציע ליצור מן הפועל טָס את המילה מָטוֹס, במקום אווירון, חידושו של איתמר בן אב"י, ולצידה גם את טַיִס, טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים). הצעתו של ביאליק התקבלה בציבור, ובהמשך אף נוצרו בדרך זו מילים נוספות כגון טִיסָן ומַטָּס.
וכך פועל עתיק יומין ונדיר נעשה מקור לקבוצת מילים המתארת תופעה מודרנית וחדשנית.
ראינו שיש דיון על "אין הבור מתמלא מחולייתו".
הנמשל בקצרה: מערכת סגורה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן ללא משאבים מבחוץ.
הזווית הלשונית: המשל מתפרש בשתי דרכים שונות לפי שני פירושים למילה 'חוליה'.
פירוש א: בור שחפר אדם בקרקע – אי אפשר למלאו בחזרה רק מאותו העפר שהוציאו כדי לחפור אותו.
>>> המילה חוליה גזורה מן השורש חו"ל – כלומר החול שהוצא מן הבור.
פירוש ב: הכוונה לבור מים, מאגר מי גשמים חצוב בקרקע. החוליה היא אבן חלולה, שצורתה טבעת, שמניחים על פי הבור – ולפי זה הבור לא יתמלא רק ממי הגשמים שיעברו ישירות דרך האבן החלולה, אלא הוא זקוק למים שיזרמו אליו מתעלות וכיו"ב.
>>> המילה חוליה גזורה מן השורש חל"י או חל"ל – כלומר האבן החלולה באמצעה.
במאמר בן 35 שנה בכתב העת המדעי "לשוננו" שבהוצאת האקדמיה פרופ' יואל אליצור מסביר מדוע פירוש ב מתאים לאופיים של בורות המים בארץ ישראל החצובים בקרקע ההררית, ואילו פירוש א מתאים למציאות החיים בבבל. המשפט המקורי נאמר על הבור בארץ ישראל, המתמלא ממי הגשמים, ואילו בבבל, שאינה זקוקה לבורות כאלה, הובנה המילה חוליה על פי מילים ארמיות דומות כקשורה אל חול – וכך השתנה גם ציור המשל.
חוליית בור נטושה בקרבת מודיעין.
התשובה בקצרה: סווהילית, אבל זה מורכב יותר.
אל העברית הגיעה המילה ספארי מאנגלית, ואל האנגלית היא הגיעה מסווהילית – משמעותה: 'מסע'. אבל זה לא נגמר כאן, כי היא מבוססת על המילה הערבית סַפַר, 'נסיעה' או 'טיול'. אז אומנם היה פה טיול באפריקה, באמריקה ואולי גם באירופה, אבל בסוף הכול נשאר במשפחת השפות השמיות.
אגב הכתב המשמש את דוברי הסווהילית הוא האלף־בית הלטיני – כך שממש מדובר במילה safari.
בצל הדיווחים על סגירת הספארי:
מה מקור המילה ספארי?🦏
בצל הדיווחים על סגירת הספארי:
מה מקור המילה ספארי?🦏
אתגר לדוברי העברית במאה ה־21:
נסו לקרוא משפטים בני 2500 שנה מכנען וסביבותיה.
מואבית:
וישראל אבד אבד עלמ. וירש עמרי את ארצ מהדבא.
עמונית:
מעבד עמנדב מלך בנ עמנ... הכרמ והגנת... יגל וישמח ביומת רבמ ושנת רחקת.
פניקית:
ועד יתנ לנ אדנ מלכמ אית דאר ויפי ארצת דגנ האדרת אש בשד שרנ.
אדומית:
השלם את? והברכתכ לקוֹס [שם אל] ועת תנ את האכל אשר עִמד אחאמה [שם אדם].
תרגום לא־מתאמץ בציוץ העוקב >>>
Hebrew is literally a “colonizer language”; it replaced languages like Phoenician, Moabite, and Ammonite that were spoken in Biblical-era Canaan. It’s even alluded to in the Bible
מואבית:
וישראל אבֹד אבד עולם. וירש עמרי את ארץ מהדבא.
[מצבת מישע מלך מואב, המאה ה־9 לפנה"ס]
עמונית:
מעשי עמינדב מלך בני עמון... הכרם והגינה... יגיל וישמח בימים רבים ושנים רחוקות.
[כתובת בקבוק מתל סיראן בעמאן, המאה ה־6 לפנה"ס]
פניקית:
ועוד נתן לנו אדון המלכים את דור ויפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון.
[מקור: ארון הקבורה של אשמנעזר מלך צידון, המאה ה־5 לפנה"ס].
אדומית:
השלום אתה? בירכתיך לאל קוֹס, ועתה תן את האוכל אשר עם אחאמה.
[מקור: אוסטרקון מחורבת עוזה שליד ערד, המאה ה־6 לפנה"ס]
העברית שייכת למשפחת השפות השמיות, ובתוכה היא שייכת לענף הצפוני־מערבי (לצד הארמית למשל), ובתוכו לקבוצה הכנענית, הכוללת – מלבד העברית – את הפניקית, המואבית, העמונית והאדומית (אם כי ידיעותינו על כמה מן הלשונות האלה מועטות ביותר). הן קרובות זו לזו בקווי לשון ובאוצר המילים.
הכתב שבו נכתבו הכתובות העתיקות הללו הוא הכתב העברי־כנעני הקדום (לתתי־סוגיו).
על שמה של העברית:
hebrew-academy.org.il/עברית-על-שמה-של-לשוננו/
טוב, לא נוכל להתחייב שהומר סימפסון הוא הומר שמשון (לפי אפשרות מקובלת יותר השם האנגלי סימפסון הוא דווקא גלגול השם העברי שמעון, אבל יש עוד אפשרויות).
השם המקראי שמשון נכתב בתרגום השבעים – תרגום המקרא ליוונית – Σαμψών, כלומר סַמפּסון. ביוונית רצף העיצורים ps מיוצג באות אחת – ψ, פְּסַי. הוספה כזו של מין הגה מעבר אחרי העיצור האפי m מוכרת גם מתעתיק שמות אחרים במקרא: עמרם למשל נכתב (גם) Αμβραμ, 'אמבּרם'.
ובכלל אין מדובר בתופעה נדירה כל כך: אוגר באנגלית הוא hamster, אבל נהגה לרוב בפי הדוברים "hampster".
מתתיהו כספי ז"ל היה אחד מכוהניה הגדולים של המוזיקה הישראלית.
לזכרו – כמה מילים על השם מתי.
השם מַתִּי הוא קיצור השם מַתִּתְיָהוּ ופירושו 'מתת האל', כלומר 'מתנת האל', בדומה לשם מַתַּנְיָה. במקרא מתתיה או מתתיהו הוא שמם של ארבע דמויות, אבל מוכר מהם מתתיהו החשמונאי, נושא נס המרד בסלווקים בימי הבית השני (מתי כספי נולד כשבועיים לפני חנוכה תש"י – כלום יש קשר?).
אם השם מתתיהו מורכב מן המילה מתָת – מדוע יש חיריק בשם מתִתיהו? ובכן, תרגומי המקרא העתיקים ליוונית אכן מוסרים את השם בתנועה a – למשל (בתעתיק) Mattathias. חילופי התנועות a ו־i בנסיבות דומות מוכרים גם ממילים אחרות (כגון מִגדל בעברית לעומת מַג'דל בערבית).
כך או כך, השם בתנועה a נשתמר גם בשם נודע אחר – מַתַּי, אחד משנים־עשר שליחי ישו הנוצרי (ביוונית מתיאס; באנגלית מוכר בשם מת'יו).
ולמען האמת מַתַּי (בכתיבים מתיי או מתאי) הוא ככל הנראה גם אחד מחכמי ישראל הידועים – ניתאי הארבלי ממסכת אבות. בכתב יד קאופמן למשנה (וגם בעדי נוסח אחרים) שמו נכתב מתיי הארבלי, ולא ניתאי.
יהי זכרו ברוך.
גם דו"ח חיובי הוא דּוּחַ (ולא "דּוֹח").
בפרדס חנה מחלקים דוחות חיוביים 😆
גם ראשי תיבות – כשהם נהגים כמילה – כפופים לכללי ההגייה של העברית, וכמו רוּחַ ולוּחַ – כן דוּחַ.
כאשר החי"ת באה בסוף המילה תתווסף לפניה תנועת העזר הידועה בשם פתח גנובה (אלא אם כן יש כבר תנועת a לפניה), כגון רֵיחַ, כּוֹחַ ושִׂיחַ.
אולי לא חילקו דו"חות בתקופת חז"ל, אבל כדאי לדעת שראשי התיבות "דין וחשבון" מבוססים על צירוף מהמשנה במסכת אבות: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן" (ג, א).
דו"ח הוא מהמקרים המעניינים שבהם נגזר מראשי תיבות שורש – ד־ו־ח, ומכאן לדווח ודיווח.
מילה בחדשות: נִשְׁכַּת גיוס!
רגע, מה? נשכה? לא לשכה?
המילה לשכה מופיעה במקרא עשרות פעמים, רובן המוחלט בספרי המקרא המאוחרים. בכל ההקשרים מדובר בחדר, ולרוב הוא מוקצה לשימוש ייעודי (אחסון), למשל במקדש.
לצד לִשְׁכָּה, מתועדת בספר נחמיה הצורה המקבילה נִשְׁכָּה – בנו"ן – 3 פעמים. הצורה נִשְׁכָּה מוכרת גם ממגילות מדבר יהודה, בעיקר ממגילת המקדש, וגם (מעט) מן הארמית. מתבקש אולי לראות בנשכה צורה מאוחרת, ובכל זאת המילה הרגילה בספרות חז"ל היא לִשְׁכָּה – בלמ"ד – כמו במקרא, וזו צורתה עד ימינו.
רגע של דקדוק:
ביחיד: לִשְׁכָּה – לִשְׁכַּת־(גיוס)
ברבים: לְשָׁכוֹת – לִשְׁכוֹת־(גיוס)
מקובל להסביר את הצורה נשכה בחילופי העיצורים השוטפים ל–נ. חילופי למנ"ר אחרים מוכרים לנו ממילים כגון שלשלת–שרשרת, גלעין–גרעין.
מוצא המילה לשכה–נשכה אינו ידוע (ובאמת במילון בן־יהודה צוין "לא נתברר מקורו") – ובכלל קשה לדעת אם מדובר במילה שמית או לא.
יש מי שחשב שהיא שאולה מיוונית, על בסיס מילה יוונית דומה במשמעות 'אולם ציבורי', אבל ההצעה הזו מעוררת קשיים. היה מי שהציע שאולי שתי המילים, העברית והיוונית, על גוני משמעויותיהן, יונקות ממקור קדום אחר – אולי אנטולי (הבנתם).
בקיצור קשה לדעת.
סוגיית הרפתנים מאתגרת במיוחד –
למה אין דגש קל בתי"ו של רַפְתָן? 🐮🥛
המילה מנוקדת רַפְתָן (ולא "רַפְתָּן") על דרך משקל פַּעְלָן, שבו אין דגש קל לאחר השווא הנח, כמו צַרְכָן (ולא "צַרְכָּן"), סַרְבָן (ולא "סַרְבָּן"), וכן אַסְפָן, רַחְפָן, שַׁדְכָן, חַנְפָן וחַיְכָן. זהו ניקודו של המשקל הזה במקורות העברית.
אבל למען האמת המילה רפתן מעוררת קושי מיוחד, שכן לא ממש "סחטנו" (או "חלבנו") את השורש רפ"ת מהמילה רֶפֶת והעמדנו במשקל פַּעְלָן (עובדה – לא נגזרת מהמילה רֶפֶת שום מילה אחרת – הרפתן אינו "רוֹפֵת"). לכאורה פשוט הוספנו את הסיומת ־ן למילה רפת (כמו מנעולן = מנעול + ־ן).
מנגד – המילה רפתן אינה נשענת לחלוטין על דרך התצורה של בסיס וצורן סופי, כי אם כן היה עלינו לגזור ממנה את הצורה "רִפְתָּן" בחיריק ברי"ש (כמו גִּזְעָן – גֶּזַע) ובדגש בתי"ו.
בקיצור נבחרה כאן דרך אמצע – השם רפתן אומנם נוצר בדרך של בסיס וצורן סופי, אבל ניקודו הולך אחר משקל פַּעְלָן.
התשובה: תילה אביב! 🥳
הבהרה: האקדמיה לא עסקה בזה. זו הצורה המתבקשת על־פי מקורות העברית.
ועתה להסבר:
א. ה"א המגמה מצטרפת לסוף המילה: ירושלימָה, עזתָה, הביתָה, צפונָה, קדימָה ואחורָה.
ב. בצירופים היא באה בסוף המילה הראשונה, כגון: ארצָה כנען (=לארץ כנען), פדנָה ארם (=לפדן ארם), ביתָה יוסף (=לבית יוסף).
ג. אז למה תִּילה אביב ולא תֵּלה אביב? כי המילה תֵּל נוטה בחיריק – כמו בביטוי "עומד על תִּלּוֹ" – ולכן תִּלָּה אָבִיב.
ד. שאלת ההטעמה אינה כה פשוטה במקרה הזה. נראה שעדיף מלרע על דרך "גִּתָּ֫ה חֵפֶר" במקרא.
אז כבר נלך רמתה גן?
לירושלים – ירושלימה.
לתל אביב – ?
נו, אז איך נגיד אולסטאר בעברית?
DENI AVDIJA. ALL-STAR.
רב־כוכב? כוכב־רב? המאור הגדול? ממשלת הלילה?
לירושלים – ירושלימה.
לתל אביב – ?
איך להגות "2 תינוקות":
*שני* תינוקות = תינוק + תינוק או תינוק + תינוקת
*שתי* תינוקות = תינוקת + תינוקת
שם העצם תִּינוֹק מוכר בלשוננו למן ספרות חז"ל. צורת הרבים שלו היא תִּינוֹקוֹת, כגון בצירוף 'תינוקות של בית רבן'.
צורת הנקבה 'תינוקת' נגזרת מצורת הזכר ואף היא נקרית במקורות חז"ל. כמילים אחרות בסיומת ־ֶת צורת הרבים שלה מסתיימת בסיומת ־וֹת (כגון סִיֹּמֶת–סיומות) – ומכאן שצורת הרבים תינוקות יפה הן לזכר הן לנקבה.
כך גם בצורות הרבים של המילים לָקוֹחַ–לָקוֹחָה, פָּעוֹט–פָּעוֹטָה – צורות הרבים לָקוֹחוֹת ופָעוֹטוֹת יפות הן לזכר הן לנקבה.
התשובה היא: יותר מ־1500!
סביב 1600, תלוי איך מגדירים מילים מסופקות. וזה מרשים במיוחד, כיוון שמקובל להעריך שאוצר המילים של ספרות חז"ל כולל כ־13,000 ערכים מילוניים.
אחת המילים האלה היא אוויר.
לא סתם היא נשמעת לנו דומה מדי למילה air.
היא נזכרת במשנה לבדה למעלה מ־50 פעם, ואין ספק שהיא שאולה מיוונית: ἀήρ [בתעתיק לאותיות לטיניות: aer]. לדעת החוקרים כנראה דווקא על פי הצורה ἀβήρ [בתעתיק: aber] באחד מלהגי היוונית העתיקה.
בעדי הנוסח הטובים של המשנה הניקוד הוא אוֵיר בצירי, ולא אוויר בחיריק כמו בימינו.
המילה היוונית נשאלה ללטינית בצורה aer, היא התגלגלה לצרפתית וללשונות רומאניות אחרות כגון ספרדית ואיטלקית, וממנה היא נשאלה לאנגלית: air.
בלי לבדוק: איזו מילה מופיעה בתנ"ך – פיל או פסנתר?
אני לא מאמין הם פסינתרו את הפיל
אז זה המִשְׁקָף שמדברים עליו...
כמה מילים על החידוש המבריק מִשְׁקָפַיִם ועל מחדשוֹ שנרצח בשואה.
את המילה מִשְׁקָפַיִם חידש בשנת תר"ן (1890) מורה צנוע מגראדנא (בכתיב היידי) שבבלארוס העונה לשם חיים ליב חזן. ככל הידוע הוא נרצח בווילנה "כשהוא עטוף טלית ותפילין" עם פלישת הנאצים ביוני 1941.
חזן הציע את חידושו בעיתון 'הצפירה', שיצא לאור אז בוורשה, במאמר "צעד לפנים להרחיב שפת עֵבֶר". עד אז, לפי דבריו, שימשו בספרות העברית צירופים שונים ומשונים ובראשם: "כלי מחזה", "כלי ראות", "כלי ראי", והידוע מכולם: "בתי עיניים". למען האמת כבר בימי הביניים היו מוכרים הצירופים העבריים "כלי זכוכית" (בעיקר באשכנז) ו"מראות זכוכית" או בקיצור "מראות" (בעיקר בספרד).
חזן סבר שצירוף של שתי מילים מסורבל מדי, ועל כן הציע מילה אחת בצורת הזוגי (בסיומת ־ַיִם) על דרך המילים המקראיות מאזניים ומלקחיים, לציון כלי אחד המורכב משני חלקים זהים.
לחזן הייתה גם הברקה מעניינת, הוא נטש את השימוש במילים עין, מראה או זכוכית, והעדיף את השורש המקראי שק"ף, שכן הוא מזכיר בצלילו את המילה היוונית σκοπέω (בתעתיק: skopéō) שעניינהּ ראייה, וממנה נגזרים שמות רבים של מכשירים כמו טלסקופ או מיקרוסקופ.
בעת החדשה, פחות או יותר במקביל להצעה משקפיים, הוצעו גם החידושים זכוכיתַים, רואותַים ושקופַיִם, אבל חידושו של חזן היה האהוב מכולם, ודחק בהדרגה את כל מתחריו, הישנים והחדשים.
תנו כבוד לחיים ליב חזן, אל תתעצלו לומר משקפיים.
[אגב מעניין מדוע לא נתן את הדוגמה המקראית המתבקשת מִכְנָסַיִם, שבה צורת הזוגי עוקבת כנראה אחר צורת הזוגי רַגְלַיִם, ולזה אפשר להקביל את עֵינַיִם–מִשְׁקָפַיִם. תשובה אפשרית: המילה באה במקרא רק בצורת הנסמך "מכנסי בד" וכיו"ב, ואולי הוא לא ראה בה דוגמה חד־משמעית. עם זאת במשנה המילה באה צורת הנפרד – והיא כמובן מִכְנָסַיִם בזוגי.]
כשמלומד טייוואני כותב בעברית על התרגום הארמי לשיר השירים זה חייב להיות מעניין.
המלצה על ספר חדש בהוצאת הספרים של האקדמיה!
מהדורה ביקורתית מוערת לתרגום שיר השירים על פי שנים עשר כתבי יד, פרי מחקרו של שין ג'י פֶּרְנְג.
התרגום הארמי לשיר השירים הוא פירוש אלגורי למגילת שיר השירים המספר את סיפור האהבה בין ה' לכנסת ישראל מיציאת מצרים עד ימות המשיח.
המחבר האלמוני שאב ממקורות רבים בספרות היהודית ויצר חיבור ייחודי ויצירתי להפליא בארמית מעורבת ומיוחדת. חיבור זה הוא גם עדות חשובה ללשונותיהם, לתרבותם ולהשקפת עולמם של יהודי אירופה בימי הביניים.
הוא נמצא ביותר ממאה כתבי יד ואף תורגם ללשונות יהודיות רבות, אך הוא אינו מוכר לציבור הרחב בימינו.
פרקי הספר עוסקים בהבנת הנוסחים השונים של החיבור, בניתוח לשון התרגום בהשוואה לניבים וטקסטים ארמיים אחרים, בתיאור שיטות הניקוד השונות בכתבי יד נבחרים ובשאלת מוצאו וזמנו של החיבור.
בפרק האחרון מובא תרגום עברי של הטקסט הארמי כולו בלוויית הערות בענייני לשון, פרשנות, מקורות ומקבילות בספרות היהודית.
ד"ר שין־ג'י פֶּרְנְג הוא חוקר בחוג לשפות וספרויות זרות באוניברסיטת טייוואן, בעל תואר שני בתרבות ישראל ותואר שלישי בלשון עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
מחקרו עוסק בעיקר בניבי הארמית היהודית ובתרגומים הארמיים למקרא על סמך כתבי יד מאירופה ומגניזת קהיר.
אין־סוף! (ולא "אינסוף")
שמחנו לעזור.
... #龍が如く #yakuza
וגם: בין־לאומי (ולא "בינלאומי").
ומה לעזאזל רואים כאן – זכוכית או זגוגית?
זכוכית – שם החומר
זגוגית – שִׁמשה, לוח זכוכית
שתי המילים התגלגלו ממקור אחד – העיצורים כ ו־ג נוצרים שניהם בסביבת החֵךְ (השוו למילים סגר וסכר).
המילה 'זכוכית' מופיעה במקרא וגזורה מן השורש זכ"ך המציין שקיפות וצלילות (כמו המילה זַךְ). המילה 'זגוגית' נוצרה בעברית החדשה על פי המילה הארמית זגוגיתא (שם המקצוע זַגָּג נזכר כבר בספרות חז"ל).
אוקיי מה לעזאזל ראיתי עכשיו מהחלון
ואם שאלתם את עצמכם למה אתם אומרים "סכוכית", זו התשובה (החזיקו חזק):
העיצור הקולי ז הידמה לעיצור הלא־קולי כֿ הסמוך לו: הדובר מכין את עצמו להגייה הלא־קולית, וכך הוגה במקום ז את המקבילה הלא קולית שלו ס.
זו גם הסיבה שרבים הוגים "ספתא" ולא סבתא – בֿ (v) הוא עיצור קולי ואילו פֿ (f) אינו קולי, והוא נוצר כתוצאה מהידמות ל־ת (t) הלא־קולי.
נחשו מה דעתנו על הלוכסן הזה (ו/או שימוש בלעז בחתונה עברית)...
הייתי אתמול בחתונה של חופית ו/או
הרצף ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית. האקדמיה ממעטת לעסוק בענייני ניסוח ולא דנה בשאלת ו/או, אבל רבים מסתייגים משימוש זה – משפטנים ואנשי לשון כאחד.
ראשית נציין כי הלוכסן אינו חלק ממערכת סימני הפיסוק הרגילה בכתיבה העברית.
שנית הרצף ו/או, שבו ו' החיבור מנותקת מהמשך המשפט ומילית הברֵירה 'או' מנותקת מראשיתו, חורג משימושן הרגיל של מיליות הקישור, שתפקידן לקשר בין מה שלפניהן למה שאחריהן.
מבחינה לוגית במקרים רבים אין כל צורך ברצף ו/או. אם למעסיק כלשהו דרוש פקיד דובר אנגלית או צרפתית, אין צורך לכתוב ו/או כדי להבין שאין למעסיק התנגדות לפקיד הדובר אנגלית וצרפתית גם יחד.
מההשפעות המפתיעות של טבריה על חיינו.
בן 6 שוכב במיטה: אבא, לא הבנתי למה צריך חטף קמץ וחטף פתח
אני: האמת שגם אני לא, חמודי
הוא באכזבה: חשבתי שאתה יודע הרבה דברים
חטפים באים תמורת שוואים בעיצורים הגרוניים (א, ה, ח, ע) ובמקרים נדירים גם בעיצורים אחרים.
שלושת החטפים הם:
חטף פתח – םֲ (הגייתו a),
חטף סגול – םֱ (הגייתו e),
חטף קמץ – םֳ (הגייתו o).
שווא נע מומר תמיד בחטף, למשל: עֲבָדִים (השוו מְלָכִים), שָׁאֲלוּ (השוו הָלְכוּ); חֳרָפִים (השוו כְּתָלִים); אֱכֹל (השוו כְּתֹב).
שווא נח מומר לעיתים בחטף, למשל: מַעֲבָר (השוו מַרְגָּשׁ), נֶהֱדָר (השוו נֶחְמָד), פָּעֳלוֹ (השוו צָרְכּוֹ).
אתם מוזמנים להאזין:
hebrew-academy.org.il/טבריה-והניקוד-העברי/
קראו לי פֻּמְפִּיָּה קראו לי מִגְרֶרֶת, אבל זכרו שאני בת של ספסל.
רק בבאר שבע
לפרוטוקול: תושבת באר שבע היא בְּאֵר שִׁבְעִית (לא שְׁבָעִית).
ברוך הבא חודש שבט! 🥳
שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu). מקור השם בפועל האכדי šabāṭu שפירושו לחבוט, להכות, להצליף – ככל הנראה על שום הגשם המכה והמצליף בחודש זה.
השם שְׁבָט נזכר בזכריה א, ז לצד מספרו: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט".
Justice for Tu B’shvat
רגע לפני שאתם משליכים בעלי קמין לכבשן האש –
סַפּרו להם שהמילה היוונית קמין הייתה החלופה למילה המקראית כִּבְשָׁן כבר לפני יותר מ־2000 שנה!*
*בתרגום השבעים
וכך גם במשל מלבב ואופטימי במקורות חז"ל:
"משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שסרח בעיר, ומסרוהו לרצען וריצעו, היה קשה מן הרוצען, מסרוהו לבעל זמורה וחבטו, היה קשה מבעל זמורה, מסרוהו לקטרון [מפקד בצבא] וחבשו, והיה קשה מקטרון, מסרוהו לשלטון והטילו ב**קמין** –
אף כך ישראל צרות האחרונות משכחות את הראשונות."
(תוספתא סוטה טו, ז)
חיילת צה"ל? לוחמת שב"כ? זה מה שצריך לעניין אותך היום!
מליאת האקדמיה מתכנסת היום לאשר כמה החלטות בדקדוק – אחת מהן היא צורת הנקבה פַּקּוּדָה.
מה הבעיה? המילה היסודית היא פָּקוּד, וצורת הנקבה שנגזרת ממנה היא פְּקוּדָה, כמו צָרוּד–צְרוּדָה (ולא "צָרוּדָה").
אלא שבגלל הדמיון הצלילי למילה פְּקֻדָּה ('צו') יצרו דוברי העברית את הצורה הלא־דקדוקית "פָּקוּדָה" (הקמץ אמור להתקצר ולהפוך לשווא). כדי להתגבר על המכשול ולשמור על התנועה a מוצע לשנות את כל הנטייה: להפוך את פָּקוּד ל־פַּקּוּד, ומכאן פַּקּוּדָה (וברבים: פַּקּוּדִים, פַּקּוּדוֹת).
האם יאושרו הצורות החדשות פַּקּוּד, פַּקּודָה?
ההחלטה תפורסם בהמשך.
הרחבה:
לפועל פָּקַד כמה מובנים, אחד מהם הוא סָפַר, מָנָה. הצורה פָּקוּד היא צורת בינוני־פָּעוּל ולכן הוראתה סבילה: פָּקוּד הוא פשוט 'סָפוּר' – 'מי שפקדו אותו' הוא 'מי שספרו אותו' – ובהרחבה גם 'מי שפקדו עליו'.
כיצד נצדיק את פַּקּוּד בפתח? בעברית יש מילים במשקל קַטּוּל שמציינות מצב או תכונה, כגון חַנּוּן, קַשּׁוּב, רַחוּם, ולכן גם על הצורה החדשה פַּקּוּד אפשר להחיל את המשמעות 'חייל במצב של פקודה'.
מי שפקדו *אותו* יישאר פָּקוּד, אבל מי שפקדו *עליו* הוא מי שנתון לפקודות, ולכן יהיה פַּקּוּד. ובכלל אילו דוברי העברית היו תופסים את פקוּד כצורה סבילה – הם היו מקצרים את תנועתהּ, כרגיל במילים דומות כגון פָּתוח–פְּתוחה או סָגור–סְגורה.
השבוע לפני 133 שנה הכריז בן־יהודה על חידושו מַגֶּבֶת!
תגובות הציבור
ירושלים: "על השם הסכימו בלשני עירנו".
זיכרון יעקב: "מורי בית ספרנו מסכימים כי עלתה לכם יפה".
החמוצים מפתח תקווה: "שם חדש בלתי נאצל... והשם אלונטית אשר במשנה מיוחד רק לזה".
אין כאן כלום, רק ציפור צדה כריש... עכשיו תשאלו: איך כל זה קשור להברקה של ביאליק?
העוף הדורס בסרטון הוא שָׁלָךְ (Osprey), החורֵף גם בארצנו.
שמו העברי לקוח מרשימת העופות האסורים במאכל בספר ויקרא: "וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף" (יא, יז). השלך מזוהה כעוף מים אוכל דגים: בתרגום הארמי הוא נקרא "שָׁלֵי־נוּנָא", ובתלמוד: "זה השוֹלֶה דגים מן הים". נוּן בארמית הוא 'דג' (כמו שכולנו מכירים משמות היצורים הימיים: אמנוּן, לבנוּן, שפמנוּן, דיונוּן, תמנוּן וכו').
ח"נ ביאליק חשב שחבל לבזבז את הצירוף הארמי היפה, תרגם אותו לעברית – והוא ניתן לעוף חובב דגים אחר שכולנו מכירים: שַׁלְדָּג.
In case you’ve never seen an eagle flying with a shark before.
השלך המקראי זוהה על פי רוב, כבר בימי קדם, דווקא עם עוף מים אחר, לא דורס ואף נפוץ יותר בארץ: הקורמורן (cormorant). אפילו רש"י על התלמוד פירש "עורב מים", ובאמת השם שאול מצרפתית, והוא התגלגל מן הצירוף הלטיני: corvus marinus, 'עורב מים'. יש גם מי שפירש שקנאי או אנפה.
זיהוי אחר, מודרני יותר, הוא קְטוּפּה (fish owl). דורס לילה נדיר החי בקרבת מקווי מים. הסיבה לבחירתו היא מיקומו בפסוק בספר ויקרא בין דורסי לילה: הכוס והינשוף.
תודה לארצנו היפה (ולשחר) על ההזדמנות לעסוק בצורות הרבים בעברית!🥳
למה שמן דקלים אבל לא "שמן זיתים"?
למה מיץ תפוזים אבל לא "מיץ פטלים"?
למה יורד שלג, אבל אומרים "מפולת שלגים"?
השאלה הזו אינה כה פשוטה, אבל ננסה בקיצור.
אין בעולם הרבה מקומות עם דקלים, תפוזים ושלגים באותו פריים :)
להרחבה:
hebrew-academy.org.il/מרק-בצל-ומיץ-תפוזים-על-שימוש-היחיד-וה/
למתקדמים במיוחד:
hebrew-academy.org.il/ציודים-וקהלים-על-ריבוי-שמות-קיבוציי/
לא פעם שואלים אותנו למה יש גרשיים בשמות אותיות (בי"ת, דל"ת, קו"ף) אם אין מדובר בראשי תיבות.
התשובה: כדי לציין שהן אינן מילים ממשיות (🏠🚪🐒).
אבל מותר גם בלי גרשיים...
ברכות חמות לאבא של יהושע 🤗
מה משותף לתרנגול, עכשיו, מרדף, משוב והחזיק מעמד?
מילים שמתועדות לראשונה בעברית במגילות מקומראן.
נחל קומראן
צילום: יחל"צ מגילות
מילים נוספות: אגודל, גְּמר, הזדעזע, ידיעה, כְּלל, כנסת, מועט, נחשול, סגֶר, פירוש, תלמוד, אגף, כְּליל, מבע, מולד, סגלגל.
רק נגיד שהשם לְבָנוֹן מגיע מהמילה לָבָן, על שום לובֶן ההרים המושלגים.
בזמן שאנחנו עדיין מחכים לשלג, לבנון חוגגת
זו כְּמֵהָה. לא כְּמֵהִין.
כְּמֵהִין היא צורת רבים, כלומר כְּמֵהִים.
כמו זיקוקין, מודיעין, ביודעין, קרני חיטין ואבן שאין לה הופכין.
על צורות הרבים ־ים ו־ין:
hebrew-academy.org.il/נישואין-ונישואים-על-סיומת-הרבים-־ִי/
עובדה יפה 1: המילה סְנָאִי באה מהמילה סְנֶה.
עובדה יפה 2: פעם לסנאי היה שם של אדריכלית – קֶרֶן הָאַלּוֹנִי.
בקצרה: במשנה נזכרת חיה בשם "חולדת הסנאים/הסניים" (השוו: צבי–צבאים–צביים). כבר בימי הביניים התקבל כי סנאים היא צורת הרבים של השיח המקראי סנה, ומכאן שהכוונה לחיה שסביבתה הטבעית שיחים קוצניים. הזיהוי אינו ודאי, אבל מקובל להניח שמדובר בנמייה או בדָלָק, טורף קטן ממשפחת הסמוריים.
בתקופת ההשכלה החלו לצוץ ספרי טבע בעברית (חלקם תרגומים לספרי מדע בלשונות אירופה), ובהם ביקשו לתת שמות עבריים לבעלי החיים. החיה החביבה Squirrel קיבלה אצל מנדלי מוכר ספרים את השם "קרן האלוני" – תרגום מילולי של השם הגרמני: Eichhörnchen (השם הגרמני עצמו משקף אטימולוגיה עממית).
השם הזה לא תפס כל כך, ומנגד החל לשמש השם המוכר מן המשנה "חולדת הסנאים". כדרכם של צירופים ארוכים מדי הוא התקצר – ומצורת הרבים סנאים נגזרה צורת היחיד סנאי.
"גורד שחקים" (skyscraper) איתנו לפחות משנות העשרים של המאה הקודמת, ולא לגמרי ברור מי חידש אותו.
אבל אולי תשמח לדעת שהוא ניצח את הצירופים: גורד שמיים, מגרד עננים, בוקע עבים, מרקיע שחקים, קורע שחקים ומגרדון.
החן שיש בצירוף "גורד שחקים" קשור בבחירת הפועל הנדיר גָּרַד בבניין קל (ולא גֵּרֵד בבניין פיעל המצוי בפינו) ובחלופה שְׁחָקִים הלקוחה מן השירה המקראית (להבדיל משָׁמַיִם הרגילה).
הבלשן יצחק אבינרי לא חיבב את רוח הלעז שבמילה גָּרַד (בבואת הפועל to scrape), ולכן העדיף את "בוקע עבים" או "מרקיע שחקים", כנראה בהשראת פסוקים מספר איוב: "צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם" (כו, ח), "תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים" (לז, יח). ובכן, לא הלך לו.
גורדי שחקים זה כנראה אחד הביטויים המתורגמים הכי יפים בשפה העברית.
ויוזכר הצירוף "בתי שחקים" שבשיר "גן השקמים" שכתב יצחק יצחקי.
www.nli.org.il/he/items/NNL_MUSIC_AL990032559010205171//NLI
מילת השנה – הַבַּיְתָה
לקראת יום העברית תשפ"ו המצוין היום הזמינה האקדמיה ללשון העברית את הציבור לבחור את מילת השנה.
עשר מילים בולטות הועמדו להצבעה באתר האקדמיה מתוך מאות ההצעות שהגיעו מן הציבור. בהצבעה השתתפו אלפים, והם שבחרו את מילת השנה.
אל המקום הראשון הגיעה המילה הַבַּיְתָה (25%), במקום השני נמצא הצירוף בִּינָה מְלָאכוּתִית (15.2%), ומייד אחריו במקום השלישי – המילה תִּקְוָה (14.6%).
בהקשר של השנה החולפת, המילה הַבַּיְתָה מסמלת בעיני רבים את שובם של רוב החטופים לביתם – לאחר שנתיים איומות של כאב וציפייה. לאורך תקופה זו עלתה המילה שוב ושוב בשיח הציבורי, ואף הרטיטה את הלבבות בשיר שנעשה לאחד מסמלי המאבק והציפייה. עוד מייצגת המילה הַבַּיְתָה את החזרה (ואת השאיפה לחזרה) ליישובי העוטף וליישובי הצפון.
hebrew-academy.org.il/מילת-השנה-לשנת-תשפו-הַבַּיְתָה/
אתם יודעים עברית טוב מכולם?
בואו להוכיח לנו!
לכבוד יום העברית שיחול מחר (י"ט בטבת) אתם מוזמנים להשתתף בחידון אליפות העברית, ואולי תזכו בשובר על סך 150 ש"ח ברשת צומת ספרים.
hebrew-academy.org.il/אליפות-העברית-תשפו/
מה הקשר בין החרמון לחרם צרכנים?
בקצרה: המילה 'חרמון' באה מ'חרם', אבל לא של צרכנים.
המשמעות היסודית של המילים חרם והחרים במקרא היא 'הפיכת דבר מה לאסוּר או לקדוש' – בספר ויקרא למשל נזכר סוג של הֶקדש בשם 'חרם'. גם בערבית حَرَم (חַרַם) פירושו 'אסור', 'קדוש', והמקומות הקדושים לאסלאם מכונים الحرم الشريف (אל־חרם א־שריף), 'הקדוש והמכובד'.
המשמעות היסודית הזו נשמרה בפינו עד היום בשמו של ההר הגבוה בישראל – החֶרְמוֹן. בימי קדם נחשב ההר קדוש, אם בשל רוּמוֹ ואם בשל פולחן אלילי שנהג בו (או שניהם).
החרמון בלבן, תועד היום מעמק החולה. מדהים!!
תפנית במושג החרם, במשמעות הקרובה ללשון ימינו, עולה במקרא בספרי ימי הבית השני: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה" (עזרא ז, ח). כאן חרם כולל נידוי מן הקהל והפקעה של הרכוש.
בימינו התרחבה תחולת החרם, וכך אפשר להכריז חרם גם על חֲבָרות ואפילו על מדינות. אֶמְבַּרְגּוֹ למשל ('הֶחְסֵם' בעברית) הוא חרם כלכלי וניתוק דיפלומטי המושת על מדינה שאינה נענית למוסכמות בין־לאומיות.
hebrew-academy.org.il/חרם/
שישה...
אתם מהמרים בבורסה לטווח קצר? אתם חשבּזים!
לכבוד היום ההיסטורי בשוק ההון הישראלי (לראשונה, הבורסה עוברת לפעול בימי שני עד שישי, סתם שתדעו), נכיר לכם מונח נאה מן המילון למונחי בנקאות של האקדמיה: חַשְׁבָּז – scalper.
המונח חַשְׁבָּז נקבע בהשראת הפסוק הנודע בספר ישעיהו "וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז..." (ח, א), "חש בז" פירושו ממהר לביזה, והוא שם נרדף לשם שלפניו – "מהר שלל".
חמישה דברים שכדאי לדעת לקראת פתיחת המסחר בבורסה www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001531051
האגדה הכי אהובה עלינו היא שלגייה ושבעת הא־רמים.
פעם לקחתי כמה פולנים באוטו נסענו נסענו הגענו לפולין הם אמרו תעצור אנחנו פה לנים
המילה אַגָּדָה היא בבואתה הארמית של המילה הַגָּדָה – באל"ף, שכן בארמית האל"ף היא המשמשת את הבניין הגורם אַפְעֵל, המקביל לבניין הִפְעִיל בעברית.
hebrew-academy.org.il/אגדה-והגדה-אגדות-ומעשיות/
אז איך נאמר "טריפל דאבל" בעברית?
(בינתיים נספר שבעבר הוצע לנו המונח "טפירו". לטענת הפונים מאיר טפירו היה שחקן הכדורסל הישראלי הראשון שהשיג את הנתון הזה...)
What better birthday gift than a TRIPLE-DOUBLE?🎂💥
Deni Avdija is ON ANOTHER LEVEL.
מחוץ למשרדינו עלו כּרכּוּמים!
ביחיד: כַּרְכֹּם
ברבים: כַּרְכֻּמִּים (לא "כּרכּוֹמים")
כמו דֹּב–ּדֻּבִּים, צָהֹב–צְהֻבִּים, אַלְמֹג–אַלְמֻגִּים.
גם אצלנו יש לקראקס מקום של כבוד!
בכללי התעתיק כמובן.
לכל כללי התעתיק:
hebrew-academy.org.il/כללי-התעתיק/
למה אנחנו אומרים ינואר ולא ג'ניוארי? ואיך זה קשור ל־BMW?
.
.
.
.
את שניהם אנחנו הוגים על־פי הגרמנית!
למרות נטייתם של רבים מדוברי העברית לתפוס כל לעז (באותיות לטיניות) כאילו הוא אנגלית, כדאי לזכור שהעברית החדשה בהתהוותה הושפעה לא מעט מלשונות הסוּבְּסְטְרָט, לשונות התשתית שהילכו בפיהם בתפוצות (ואנגלית בדרך כלל לא הייתה אחת מהן).
עם התגבשות העיתונות העברית במאה התשע־עשרה הסתמנה נטייה ברורה להעדפת הכתיב של שמות החודשים הלועזיים על־פי ההגייה היידית והגרמנית, וכך אנחנו אומרים וכותבים עד היום ינואר, וכן דצמבר ולא "דסמבר" או יוּני ולא "ג'וּן".
הבחירה בגרמנית וביידית אינה מובנת מאליה; כך למשל בשמות המדינות נבחרה לרוב ההגייה הרוסית ולא הגרמנית, למשל בשמות רוסיה ואנגלייה (ולא "רוסלנד" ו"אנגלנד" כמו בגרמנית).
ובכן, אנשים שאומרים בי־אם־דבליו – הפסיקו להתנשא.
היום מתחילה שנה _________ חדשה.
האקדמיה לא עסקה בשאלה הזו, אבל טוב לדעת שהצירוף הרווח "שנה אזרחית" נחשב מעורר מחלוקת. בראש המתנגדים לו היה יועץ הלשון המיתולוגי של רשות השידור – אבא בנדויד, שהעדיף לצרף לשנה שמתחילה באחד בינואר כינויים אחרים, למשל "השנה החדשה ללוח העמים" או "למניין העמים", "ללוח האומות", "למניין האומות", "לפי לוח אומות העולם", "למניין הנוצרים", ולמהדרים: "לפי הלוח הגריגוריאני" או "לפי לוח גריגוריוס" (מדריך הלשון לרדיו ולטלוויזיה, תשל"ד).
שיטוט בעיתונים עבריים שיצאו לאור באירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה (מאתר "עיתונות יהודית היסטורית") מלמד שבאותם ימים רווח יותר הצירוף "שנת האזרחים" דווקא (ולא "השנה האזרחית") – והוא באמת אולי מתבקש יותר כשהאזרחים מסביב הם בעיקרם נוצרים.
לאחר שקיבלנו מכם אלפי הצעות למילת השנה תשפ"ו – אנחנו מעמידים להצבעה עשר מילים בולטות שהצעתם לנו.
ועכשיו תורכם להצביע ולהכריע: מה המילה שמסמלת בצורה הטובה ביותר את השנה החולפת?
להצבעה: hebrew-academy.org.il/מילת-השנה-תשפו/
האם אתם חושבים שאתם יודעים הכול על שפתנו היפה?
אחד התחביבים שלכם הוא לתקן לאחרים את העברית?
נראה לכם שאתם יכולים לזכות בתואר אלופי העברית?
אם התשובה שלכם היא "ודאי" (או "בוודאי" או "בודאי", לא באמת חשבתם שנגלה לכם כאן את הפתרון...) –
אנחנו מזמינים אתכם להשתתף בחידון אליפות העברית!
בשנה זו אנו גאים לשתף פעולה עם רשת @Sfarim – כל אחד מחמשת האלופים יזכה בשובר זכייה על סך 150 ₪ מתנת הרשת.
שחקו עכשיו, ואולי תהיו אלופי העברית לשנת תשפ"ו! 🏆
גם השנה אתם מוזמנים להשתתף ב'אליפות העברית' – חידון ידע בעברית ובו שפע רב של שאלות מכל תחומי הלשון: מטבעות לשון, מילים ומשמעותן, חידושים ומחדשים, מקורן של מילים, הגייה נכונה, כתיב תקני, צורותיהן של מילים ועוד ועוד. שימו לב: התחרות תסתיים בכ"ד בטבת (13 בינואר) בשעה 12 בצוהריים.
קישור להשתתפות בתחרות: hebrew-academy.org.ilאליפות-העברית-תשפו/
אילו תרגומים משונים אתם מכירים? @BenLevko
דור היקר, אתה לא לבד!
גם לנו יש רשימה (לא קצרה) של מילים שאנחנו אוהבים מאוד – אף שכמעט איש מלבדנו אינו משתמש בהן.🙄
הינה חלקיק צנוע מתוך הרשימה שלנו:
עוּגוֹנִית (קפקייק)
פְּתִיתוֹנִים (קונפטי)
פִּימָה ("סנטר כפול")
לְפַלְבֵּל ("לגלגל עיניים")
יַעֶפֶת (ג'ט לג)
בּוֹרְחָנוּת (אסקפיזם)
מַכְבֵּנָה ("סיכת סבתא")
אַנְפִּילָאוֹת (שם ספרותי לנעלי בית)
מַמְעֵךְ (כְּלִי מִטבח למעיכת דברי מַאכָל)
שִׁזְרָה (הציר המרכזי והמעובה של אשכול ענבים)
שְׁלוּגִית ("שלולית" של השלג שנותר, באנגלית slush)
שִׁיפָה (ה"חוטים" שמתגלים כשמקלפים את הבננה)
לִפְלוּף (ההפרשה שנקווית בזווית העין כשמתעוררים בבוקר)
אחת המילים הכי אהובות עלי בעולם - סמטוחה
ומה לגבי 'סמטוחה'?
מדובר כמובן במילה מלשון העגה (סלנג), המתארת מהומה ובלגן. על פי המידע המובא ב'מילון הסלנג המקיף' שערך רוביק רוזנטל, למילה 'סמטוחה' יש מקבילות ביידיש וברוסית.
ראשית טוב לדעת כי דְּלָתוֹת היא צורת הרבים של המילה דֶּלֶת, ואילו דְּלָתַיִם היא צורת הזוגי שלה. שתי הצורות מתועדות כבר בלשון המקרא.
הצורה "דלתיים" מציינת על פי רוב זוג דלתות, והיא מצויה בלשון המקרא בהקשר של שערי חומה שמן הסתם היו נסגרים בזוג דלתות. למשל בישעיהו מה, א: "וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ".
במאה התשע עשרה החלו להשתמש בצירוף "בדלתיים סגורות" לתיאור דיונים משפטיים ודיונים אחרים שאינם פתוחים לציבור – על פי ביטויים מקבילים בלשונות אירופה. ייתכן שהצורה המיוחדת דלתיים נבחרה בתחום המשפט כדי לשוות פאר והדר לדלתות שבאולמות בית המשפט, ואולי משום שלעיתים מזומנות הדלתות המפוארות בכניסה לאולמות המשפט אכן עשויות שתי דלתות.
גרביים יקרים וגרביים נכבדות, זה נכון:
המין הדקדוקי של המילה גרב הוא גם זכר וגם נקבה. 🧦
בעבר המין הדקדוקי של גרב היה זכר בלבד (כך למשל במילונים), אך בשנת תשפ"א (2021) החליטה האקדמיה (לאחר שנים של התלבטות) לאשר את השימוש במילה גרב גם במין נקבה (לצד מין זכר), ולכן:
🦶🏼 שוב לבשתי גרב לבנה וגרב שחורה.
🦶🏼 לפני רגע קניתי את הגרביים האלה, וכבר יש בהם חורים!
🦶🏼 היכן מסתתרות הגרביים שנעלמות בכביסה?
#סדרתהחפצים
למה אישרה האקדמיה את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר?
המילה הופיעה לראשונה בדפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מיוחס לו אף שבמילונו הוא אינו מסמן את המילה כחידושו. במילון עצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומושווה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). לעומת זאת ב"מלון עברי" שפרסם בן־יהודה כעשר שנים קודם לכן (תרס"ג–1903) המילה מנוקדת: גֶּרֶב. מין המילה הוא זכר. בשתי מהדורות של מילון גרזובסקי–ילין – משנת תרע"ט (1919) ומשנת תרפ"ז (1927) – צוין שמין המילה גֶּרֶב נקבה! ואולם במילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נקבע בזכר, וכך גם במילונים המקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלשונאי יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מונה שלושה טעמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סמיכות הגרב לנעל ולרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא ראיה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורגת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100).
המונח העברי שנקבע תמורת binary הוא שְׁנִיּוֹנִי, ולצידו משמש במילוני האקדמיה גם המונח הלועזי בִּינָרִי.
עורכי דין יקרים ועורכות דין נכבדות,
רק רצינו להזכיר שלפעמים אפשר להסתפק במילה או שתיים – במקום במשפט שלם...
הינה כמה המלצות נוספות שעשויות להוביל לחיסכון משמעותי בעצים:
▪️ "הינה כי כן"? אפשר גם "לכן".
▪️ במקום "לכל מאן דְּבָעֵי" – מותר גם בעברית: "לכל המבקש".
▪️ במקום "בנידון דִּידַן" – "בענייננו".
▪️ "על מנת"? לרוב מוטב להשתמש ב"כדי" או "בשביל".
▪️ במקום "איפכא מסתברא" אפשר פשוט לכתוב "להפך".
▪️ לא כל הקדמה חייבת להיות "אקדמות מילים" – היא יכולה גם להיות "הקדמה".
▪️ "לֵית מאן דפליג" – זה בסך הכול אומר "מוסכם".
▪️ "הטענה נסתרת מאליה, ואין צורך להכביר מילים בדבר זה" – אם אין צורך להכביר, לא חייבים להכביר.
זה תן? זה שועל? זה זאב?
שלושתם משתייכים למשפחת הכלביים ואת שלושתם נוכל למצוא בארצנו.
אז איך מבדילים בין תן זהוב, שועל מצוי וזאב אפור?
שועל: הקטן והרזה מן השלושה. צבע פרוותו אפור־חום־אדמדם; אוזניו ארוכות ופניו מחודדים; זנבו ארוך, עבה ומגיע עד לקרקע – ובקצהו כתם לבן.
זאב: הגדול מכולם (אם כי זאבי הגולן גדולים מזאבי הנגב והערבה); צבע פרוותו אפור־חום: הגב כהה והצדדים בהירים יותר; החלק התחתון של הפנים בדרך כלל לבן או אפור בהיר.
תן: התן קטן מן הזאב וגדול מן השועל. צבע פרוותו אפור־אדמדם: בדרך כלל הגב קרוב לאפור והצדדים זהבהבים (בקיץ) או אדמדמים (בחורף); זנבו קצר ודק יחסית וקצהו שחור.
דולק או דלוק? שאלות ששאלתם אותנו על חנוכה! @BenLevko
אתם בטוחים?
*גם* קריספי מבחוץ ו*גם* פריך מבפנים? 😳
ואולי גם תאורטי מצד אחד ועיוני מצד שני?
רדיקלי מלמעלה וקיצוני מלמטה?
אינטנסיבי ביסודו ועָצִים במהותו?
האכיפה כאן היא גם סלקטיבית וגם בררנית?
לארוחת הערב נאכל בלינצ'ס וגם חביתיות?
הבנתם את הנקודה...
אם אתם שואלים אותנו,
אפשר לומר את אותו הדבר פעמיים – ואפשר פשוט לדבר ברור ובעברית.
שמחנו לסייע.
נגה היקרה, אולי תופתעי לדעת, אך הלביבה המקורית הייתה מתוקה ולא מלוחה!
👩🏻🍳 המילה לביבה מופיעה כבר במקרא, בסיפור הנורא על אמנון ותמר, ושם מדובר במאכל העשוי מבצק. בתרגומי המקרא לערבית מתוארת הלביבה הזאת כמאכל עשוי בצק המטוגן בשמן ובדבש.
👩🏻🍳 בכמה שירי ילדים הלביבה מתוקה ואחד מֵרכיביה הוא סוכר, למשל: "עוֹד נוֹסִיף בֵּיצָה מִסַּל / עוֹד סֻכָּר דַּק וַחֲסַל" ('לביבות נעשה' מאת לוין קיפניס), "הִנֵּה חַנָּה זֶלְדָּה, זוּגָתִי הָאֲהוּבָה / הִנֵּה הַסֻּכָּר, הָכִינִי לְבִיבָה" ('מעשה בלביבות' מאת חיה פרנקל ותלמה אליגון רוז).
👩🏻🍳 לימים התקבעה המילה לביבה בעיקר לתרגום שם המאכל לאטקע (מיידיש) – מאכל מטוגן מבלילה, וביייחוד מתפוחי אדמה וביצים.
חג חנוכה שמח!
הידעתם כי לפיוט 'מעוז צור' יש לא פחות משישה בתים? 🤯
כן כן, רובכם כנראה מסתפקים בארבע השורות הראשונות, אבל לטובת אלו שממשיכים לשיר גם אחרי הבית הראשון –
הינה מה שחשוב לדעת על המילים שאתם שרים בעל פה, בלי להבין מה משמעותן...
🎵 הבית השלישי:
מתאר כיצד לאחר שהקב"ה הביא אותנו לארץ ישראל ולבית הבחירה ("דביר קודשו") הגיע נבוכדנאצר מלך בבל ("נוגשׂ") וגרם לגלות בבל. קץ הגלות ("קץ בבל") הגיע בזכות זרובבל בן שאלתיאל, מנהיג העולים הראשונים מבבל לישראל, כעבור שבעים שנה ("לקץ שבעים נושעתי").
🎵 הבית הרביעי:
מדבר על נס חג הפורים: "ברוש" ו"ימיני" הם כינוייים למרדכי היהודי, ואילו השורה "ונהייתה לו למוקש" מתארת את קורות המן, שסופו שנתלה על העץ לאחר שביקש להשמיד את מרדכי ואת העם היהודי.
🎵 הבית החמישי:
עוסק בַּסבל שסבלו בני ישראל מאת היוונים, אשר "פרצו חומות מגדליי" ו"טימאו כל השמנים". מתואר גם נס פך השמן ("נס לשושנים" – כינוי לכנסת ישראל) שלאחריו החליטו חכמי ישראל ("בני בינה") להנציח את האירוע לדורות ("קבעו שיר ורננים").
🎵 הבית השישי:
מסיים את הפיוט בתפילה לגאולה שלמה ("קרב קץ הישועה"), ומתאר כיצד הגלות האחרונה נמשכת לאין קץ ("ואין קץ לימי הרעה"). הפיוט מסתיים בבקשה כי הקב"ה ימגר את עשו ואת מלכויות הנוצרים החוסות בצל הצלם והצלב ("דחה אדמון בצל צלמון") ובתפילה להקמת הנהגה ראויה לעם ישראל ("הקם רועים שבעה").
האקדמיה ללשון העברית מבקשת לחזק את הקהילה היהודית באוסטרליה.
אנחנו משתתפים בצער משפחות הנרצחים ומאחלים החלמה מהירה לפצועים.
אסף היקר,
אנחנו היינו נותנים לך הנחה רק על היצירתיות...
טוב לדעת כי השימוש במילה שורש גם בדקדוק וגם במתמטיקה נוצר בימי הביניים בעקבות שימושים דומים של המילה הערבית המקבילה ג'ידר (جِذر).
אני: כמה עולים סנדלי שורש?
מוכר: 400
אני: אז 20 בעצם?
מוכר: מה?
ואם כבר שורשים: השורש שר"ש משתייך לקבוצת מילים ושורשים מיוחדים בעברית, שמשמשים במשמעויות הפוכות בבניינים שונים:
הִשְׁרִישׁ – 'החדיר שורש לאדמה', ובהשאלה 'ביסס דבר וגרם להתפשטותו'.
שֵׁרֵשׁ (בלי ניקוד: שירש) – 'הוציא מן השורש' ובהשאלה 'מיגר את התופעה'.
כך הוא גם השורש תל"ע מן המילה 'תולעת':
תִּלַּע (וגם תִּלֵּעַ, בלי ניקוד: תילע) – הוציא תולעים (למשל מתוך פרי).
התליע – נמלא תולעים.
אין ספק שאירועי השנה החולפת בישראל היו יכולים לספק עלילה (לא בהכרח אמינה) לכמה וכמה עונות של סדרת מדע בדיוני טלוויזיונית...
אז מה תהיה מילת השנה לשנת תשפ"ו?
מלאו את הטופס שבתגובות וספרו לנו על המילים שבלטו השנה במיוחד או שמייצגות בעיניכם את השנה האחרונה.
את ההצעות הבולטות נעמיד להצבעת הציבור, ואחת מהן תיבחר למילת השנה.
להצעת מילים למילת השנה: hebrew-academy.org.ilמה-תהיה-מילת-השנה-תשפו/
ההצעה שלנו: כדי למנוע אי־הבנות, פשוט השתמשו במילה "צְרוּפָה".
צרופה היא החלופה העברית היפה ל"אטצ'מנט". המונח נקבע במילון למונחי דואר אלקטרוני [טכנולוגיית המידע] בשנת תשס"ד (2004).
השנה היא 2025 – כנראה כולנו נתקלים בשלל משפטי העצמה רוחניים, ולרובנו יש לפחות חבר אחד שפותח את הבוקר ב"רשימת תודות"...
אתם משתייכים לאנשי העידן החדש? סתם רוצים להבין על מה הם מדברים?
אנחנו מזמינים אתכם לעיין במילון העידן החדש הראשון מסוגו.
אולי תלמדו משהו חדש. ואם לא – תמיד תוכלו לומר לעצמכם שזה פשוט היה שיעור שהייתם צריכים לעבור. 🙄
בזמן שהכול עסוקים בסיכומי השנה שלהם במרשתת, יצאנו לבדוק: מה ישראלים לא יודעים להגיד בעברית?
התוצאות הנפוצות ביותר (וגם תשובות) ברשומה שלפניכם:
איך אומרים ג'ט לג בעברית? יַעֶפֶת.
איך אומרים פלייר בעברית? מֶלְקַחַת.
איך אומרים בעברית אנגלית? אנגלית.
איך אומרים בעברית פיקניק? פיקניק (ובתשבצים גם טוזיג וסיבולת).
איך אומרים בעברית שלום? שלום.
איך אומרים בעברית ביסקוויט? מַרְקוֹעַ.
איך אומרים בעברית טלפון? טלפון (ובמשפחת בן־יהודה "שח־רחוק").
איך אומרים בעברית פנקייק? חֲמִיטָה.
איך אומרים בעברית האקדמיה?
hebrew-academy.org.il/אקדמיה-לשאלת-שמו-של-המוסד-העליון-ללש/
איך אתם אומרים?
גבירותיי ורבותיי, אנחנו מזכירים:
אם אתם רוצים לפנות לאישה בתואר של כבוד –
עליכם להגות גְברת בשווא, ולא "גִיברת" בחיריק.
בדומה לכך, נכון לומר בְּדיוק בשווא בבי"ת, ולא "בִּידיוק" (או "בִּדְיוק") בחיריק.
אם המצב כה חמור, אולי כדאי לשקול חופשה קצרה...
ומה באשר להצעה היצירתית "עובדני" במקום workaholic?
אולי תתפלאו לשמוע כי אין זו הפעם הראשונה שהרעיון הזה מגיע אלינו, ואף שהוא בהחלט מקורי נבהיר כי לא נקבעה חלופה עברית רשמית למילה הלועזית workaholic.
אם תרצו בכל זאת לתאר בעברית יפה אדם שחייו סובבים סביב העבודה, תוכלו בהחלט להשתמש בצירוף "מכור לעבודה".
טוב לדעת:
👈 מְתֵי מְעַט = אנשים מעטים:
המילה המקראית מְתִים משמעה אנשים, גברים. מכאן גם מְתֵי מִסְפָּר – אנשים מעטים שקל לספור אותם.
👈 מתושלח = הגבר שֶׁלַח:
הרכיב מְתוּ שבשמות הפרטיים מתושלח ומתושאל בא גם הוא באותה משמעות: איש, גבר.
👈 האם יש קשר בין מְתִים 'אנשים' ובין מֵתִים 'שאינם חיים'?
על פי הדעה המקובלת התשובה שלילית, אך יש מי שהציע שמתים במשמע אנשים משמעו היסודי 'בני תמותה', ומכאן 'בני אדם'. מכל מקום יש הבדל בניקוד בין המילים: כאשר המילה מנוקדת בצירי (מֵתִים) הכוונה לאנשים שמתו, ואילו כאשר היא מנוקדת בשווא (מְתִים) הכוונה לאנשים חיים.
למען הסר ספק: הצורה "מעטי מעט" היא שיבוש של הביטוי המקורי! וזה גם המקום להזכיר כי בעברית הקדומה הייתה הבחנה בין ט' ובין ת', וכמובן הגו את הע' כעיצור גרוני של ממש.
גם אם אתם "מבואסים" מפתיחתו של שבוע חדש, לפחות אִמרו זאת בעברית עשירה.
לא כל מצב רוח שלילי הוא "באסה", "לוֹאוּ" או "שביזות" –
הינה כמה ביטויים עבריים שתוכלו לתאר באמצעותם את מצב רוחכם השפוף. ומי יודע, אולי הם אפילו ישפרו אותו...
ייסורי־רוח תקפוני, צער־העולם על כתפיי, לבי נדאב, נדכאה רוחי, שִׁפלות־רוח פקדתני, רפיון אחזני, לבשתי קדרות כשק, רוח נכאים שרתה עליי, מלא תוגה אנוכי, אחזני מפח־נפש, נפלה רוחי, חשוך תקווה ודל נחמות אנוכי, כלו עיניי, טעון לב אנוכי, מרה שחורה באה עליי, יגון ואנחה בליבי, נחמצה רוחי, הידכדכה רוחי, דלפה נפשי מתוגה, השתוחחה נפשי, קדרו פניי, רוח עכורה אפפתני, עוגבי היה לקול בוכים, שבת משוש ליבי, קדר עליי היום, עגמומיות באתני, השחירו פניי כשולי קדרה, התהלכתי כצל, יגעתי באנחתי, כבתה להבתי.
עם כל הכבוד לחיבתנו לעיסויים,
כשמציעים לנו מסאז', מסאג' או חלילה "משאז" –
אנחנו נאלצים לסרב בתוקף!
נזכיר לכל המתבלבלים:
המילה עיסוי היא החלופה העברית התקנית למילה הלועזית מסאז'.
אם אתם מתעקשים לנקוט בכל זאת את המילה הלועזית, טוב לדעת כי הכתיב הנכון הוא מסאז' (או מסז') – לא מסאג', ובוודאי שלא משאז, משאז' או משז.
מכורים לרימון?
מתחשק לכם לזלול פומלו?
חולמים על אבטיח גם באמצע החורף?
תשמחו לדעת שלא כל פרי וירק "חותכים" או "פותחים" –
בעברית יש פעלים ייחודיים להתקנה למאכל של פירות וירקות שונים!
👈 קלמנטינה: פעולת ההפרדה לפלחים בפירות הדר כגון פומלו, אשכולית, תפוז וקלמנטינה נקראת בעברית פילוח.
"אני מעריכה במיוחד את מי שאינו מפלח קלמנטינה בציבור".
👈 רימון: גרגיר הרימון קרוי בלשון חכמים פֶּרֶד או פְּרִידָה, וכשאתם מפרידים את גרגירי הרימון מהפרי תוכלו לומר שאתם מפרדים או פורטים את הרימון.
"ניסיתי לְפָרֵד רימון והתלכלכתי כהוגן".
👈 אבטיח: מי שמתכוון לפרוס אבטיח לפרוסות יכול לומר שהוא עומד לספות (או לספוף) באבטיח.
"ספתּי באבטיח ושמתי אותו במקרר".
👈 ענבים: קוטפים עינב אחרי עינב מאשכול הענבים? בעברית יפה תוכלו לקרוא לפעולה הזו לגרגר.
"הענבים האלה כל כך מתוקים, גרגרתי באשכול עד שלא נותר בו כלום".
👈 עלים למאכל: הסרת העלים הנובלים מצרור פטרוזיליה, כוסברה או חסה ודומיהן נקראת קִנּוּב. לעלים שהסרנו נקרא קנובֶת.
"מתחשק לי להכין סלט, אבל אין לי כוח לקנב את החסה".
בשנים האחרונות נוצרה מחוץ לאקדמיה ללשון העברית המילה "צִדְלוּל" – הלחם של המילים צַד ושַׁבְּלוּל, ומכאן גם הפועל לְצַדְלֵל. את הפועל המציאו אנשים שחסים על השבלולים ומקפידים להזיז אותם מן השביל לצד כדי להצילם ממרמס רגליהם של בני האדם.
🐌 האם המונח לצדלל תקני? ככלל האקדמיה ללשון העברית ממעטת לחדש מילים בדרך של הלחם – אין זו דרכה של העברית הקלסית, ועל פי רוב נוצרות כך מילים מסורבלות וקשות לנטייה...
🐌 נראה שמקומו של הפועל לצדלל בלשון העגה (סלנג), אבל כדרכן של מילים, ימים יגידו – אולי לצדלל וצדלול יכו שורשים בשפה שלנו גם ללא עזרת האקדמיה.
🐌 מה מצדללים – שבלולים או חלזונות? טוב לדעת כי השבלולים הם תת־מחלקה בתוך מחלקת החלזונות בקבוצת בעלי החיים הגדולה המכונה מערכת הרַכִּיכוֹת – לכן כל שבלול הוא חילזון, אך לא כל חילזון הוא שבלול.
האם אתם שייכים למתי המעט שיודעים מה זה מתי מעט? 🧵
האם יש קשר בין מְתִים 'אנשים' ובין מֵתִים 'שאינם חיים'? על פי הדעה המקובלת התשובה שלילית, אך יש מי שהציע שמתים במשמע אנשים משמעו היסודי 'בני תמותה', ומכאן 'בני אדם'. מכל מקום יש הבדל בניקוד בין המילים: כאשר המילה מנוקדת בצירי (מֵתִים) הכוונה לאנשים שמתו, ואילו כאשר היא מנוקדת בשווא (מְתִים) הכוונה לאנשים חיים.
למען הסר ספק: הצורה "מעטי מעט" היא שיבוש של הביטוי המקורי! וזה גם המקום להזכיר כי בעברית הקדומה הייתה הבחנה בין ט' ובין ת', וכמובן הגו את הע' כעיצור גרוני של ממש.
עדשות, וביחיד: עדשה
עדשים, וביחיד…
צורת היחיד הן של 'עדשים' הן של 'עדשות' היא עֲדָשָׁה (ולא "עדש"):
עדשה שחורה, הנסיכה על העדשה, עדשת שוקולד (כן, גם זה!).
טוב לדעת כי מינן הדקדוקי של 'עדשות' וגם של 'עדשים' הוא נקבה:
"קניתי עדשים כתומות למרק" ולא "קניתי עדשים כתומים למרק".
עדשה ועדשים כמו חיטה וחיטים, שעורה ושעורים, תאנה ותאנים, שקמה ושקמים.
האם יש קשר בין עדשים לעדשות? בהחלט!
עֲדָשִׁים הן זרעיו של צמח בעל צורה קמורה ממשפחת הקטניות. צורתו המיוחדת שימשה השראה לשאילת המילה עֲדָשָׁה לציון לוחית שקופה קמורה או קעורה במכשירים האופטיים, ומכאן גם עַדְשַׁת העין.
דנה היקרה, יש לנו מידע מפתיע עבורך:
אומנם הצורה פַּרְמֵזָ'ן קרובה לשם הגבינה באיטלקית – Parmigiano – אבל ברבות מן השפות השם הוא פַּרְמֵזָן על פי הצרפתית (fromage parmesan).
אם יש משהו שאני שונאת זה שאומרים פרמזן ולא פרמז׳ן
אם בפרמזן עסקינן – הידעת כי מקור שמה של הגבינה האיטלקית האהובה במחוז פַּרְמָה שבאיטליה?
והינה עוד כמה מאכלים ומשקאות הקרויים על שם המקומות שמהם הגיעו:
• שמפניה: היין המבעבע הפופולרי נקרא על שם חבל שמפאן שבצרפת.
• קוניאק: המשקה הכוהלי קרוי על שם העיירה קוניאק שבדרום־מערב צרפת.
• בולונז: שמו של רוטב הפסטה העשיר מרמז על מקורו בבולוניה שבאיטליה.
• סלט ניסואז: מקור שמה של המנה בעיר ניס שבצרפת.
• חרדל דיז'ון: הממרח האהוב נקרא על שם העיר דיז'ון שבמחוז בורגון בצרפת.
• המבורגר: מקור שמה של קציצת הבשר בעיר המבורג שבגרמניה.
• תירס: כינוי לטורקייה (על שם אחד מבני יפת בבראשית). הדגן הובא לטורקייה ונקרא בתחילה "חיטי תירס" ובקיצור – תירס.
יונית, זה אכן מבלבל.
בַּפּוֹעל ולא "בַּפוֹעל"!
למה? אחרי ה' הידיעה הנבלעת במילת היחס בְּ יבוא דגש חזק: בְּ+הַ+פּועל > בַּפּועל.
שימו לב! יש שתי הגיות תקניות לצירוף "בפועל":
בַּפּוֹעל – בפתח בבי"ת ובפ"א דגושה כמו בַּפִּנָּה,
בְּפוֹעל – בשווא בבי"ת ובפ"א רפה כמו בְּפֵרוּשׁ.
אבל לא "בַּפוֹעל". שמחנו לעזור.
@N12News
מדובר במעשה שהיה באמת:
לאחרונה פרסמנו שאנחנו מחפשים סטודנט או סטודנטית שיצטרפו לצוות הרשתות החברתיות שלנו ויסייעו לנו ביצירת התוכן שממנו אתם נהנים ברגע זה ממש.
להפתעתנו, בתיבת הדואר שלנו – האקדמיה ללשון העברית – נחתו קורות חיים באנגלית.
*הכניסו כאן בדיחות על כך שלאקדמיה ללשון העברית קוראים 'אקדמיה'*.
אומנם חלקים רבים משוק העבודה מתנהלים כיום באנגלית, ובפרט בתחום הטכנולוגיה העילית ("הייטק"), אך מטבע הדברים לא תיארנו לעצמנו שהתופעה תגיע לפתחנו...
ובהזדמנות זו נשיא עצה:
כאשר אתם פונים לאקדמיה ללשון העברית, עדיף שתשלחו 'קורות חיים' – ולא CV.
חברים וחברות, הרשו לנו לנרמל משהו:
זה לא רק אצלכם בראש – המילה "לנרמל" באמת נשמעת לאחרונה בכל מקום, כל הזמן.
ספרו לנו אילו מילים גורמות לכם לגירודים ותנו לנו לנרמל למענכם את התחושה...
איך אתם אומרים: דרכון אירופי או דרכון אירופאי?
עקרונית אין מניעה דקדוקית להשתמש גם באירופי וגם באירופאי.
אבל בקרב דוברים רבים מקובלת ההבחנה הזו:
👈 "אירופי" – שייך לאירופה (ובעיקר לציון תואר כללי).
(-) קיבלתי דרכון אירופי ואני מתכננת לבקר בכל אחת מ־27 מדינות האיחוד האירופי.
👈 "אירופאי" – לציון תושב אירופה או תכונה אופיינית.
(-) אירופאים נוטים לוותר על מזגן בקיץ, ובאמת יש בנטייה הזאת משהו שרבים יגדירו "אירופאי".
מזג האוויר הסגרירי משרה עלינו מצב רוח נוסטלגי, ועל כן אנחנו אנחנו מכריזים על הפעלה: לאילו מילים אתם מתגעגעים?
גם אתם קוראים כמעט לכל הציפורים בגינה בשם "יונה"?
אל חשש, אנחנו כאן כדי לעשות סדר בשמות ציפורי הבר הנפוצות בארצנו, והפעם – משפחת היוניים! 🧵
התור השכיח בארץ הוא תור צווארון. הוא בהיר יותר ולצווארו פס שחור.
צוֹצֶלֶת: קטנה ורזה מן היונה ומן התור. מרבה להלך על הקרקע ולרוב נמצא את זוגהּ לצידה. מבנה גופה מזכיר את זה של התור (ולמען האמת היא מין של הסוג תור), אך צבע נוצותיה חום, וצידי צווארה מנוקדים בנקודות שחורות. הצוצלת היא אורחת ותיקה בארצנו (כלומר מין פולש) ויציבה בה למדי.
ועכשיו לאחר שקראתם והחכמתם, עזרו לנו להפיץ את הבשורה.
ניסוי וטעייה או ניסוי ותהייה?
הצירוף 'נסייה וטעייה' מתאר שיטה לפתרון בעיות המבוססת על ניסיונות מעשיים חוזרים ונשנים, מתוך תיקון הטעויות, עד להשגת ההצלחה.
עם זאת הצירוף הרווח בציבור הוא ניסוי וטעייה, ואין בו כל טעות.
ומה לגבי "ניסוי ותהייה"? המונח הזה נוצר ככל הנראה בטעות, בשל דמיון הצליל ל"טעייה" ואינו מתאים לתרגום המונח המקורי.
סגן הדר גולדין ז"ל הושב למנוחת עולמים על אדמת ישראל.
באוגוסט 2014, בעת מבצע צוק איתן בעזה, נפל סגן משנה הדר גולדין וגופתו נחטפה. הוא הותיר אחריו הורים, שלושה אחים וארוסה, שבמשך 11 שנים נלחמו להשבת גופתו ארצה.
הדר גדל ביישוב אשחר שבצפון הארץ. הוא היה מלח הארץ, הלך למכינה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי ושירת כקצין בסיירת גבעתי. כבר בטירונות היה הדר מצטיין, ומספרים שכל דבר שעשה, הוא עשה במקצועיות ובשמחת חיים. הדר היה צייר ואומן, ובשטחי ההתכנסות לפני כניסתו לעזה, הספיק לצייר את ההזמנה לחתונה של עדנה ושלו.
הדר נהרג ונחטף במהלך הפסקת אש ביום ה' באב תשע"ד (1.8.2014), בן 23 בנופלו. הרשומה הזו מוקדשת לו ולשמו היפה.
------
💜 אוהבים את הדר! לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 16,909 נשים וגברים נושאים בגאווה את השם הנהדר.
💜 הדר יפה התואר: המילה הָדָר נזכרת בתנ"ך בעיקר בפרקי הנבואה ובשירה המקראית, ומובנה 'יופי', 'כבוד', 'פאר', 'הוד'.
💜 והדרת את הדר! בלשון המקרא מופיעים כמה פעלים בשורש הד"ר במשמעות 'כיבד', 'נשא פנים', 'פיאר'. למשל: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג, ג).
💜 פרי עץ הדר: הביטוי פְּרִי עֵץ הָדָר מוכר מן הציווי המקראי על ארבעת המינים בחג הסוכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ). לפי מסורת קדומה הביטוי "פרי עץ הדר" בציווי המקראי אינו אלא פרי האתרוג.
האקדמיה ללשון העברית מבקשת לחזק את משפחת גולדין ברגעים הרגישים האלה.
יהי זכרו של הדר ברוך.
הטלפון הנייד של הפצ"רית אותר, ואנחנו רק רוצים להזכיר: טלפון נייד ולא "פלאפון".
ולמה רבים קוראים לו "פלאפון"? כי חברת פלאפון הייתה הראשונה ששיווקה טלפונים ניידים בישראל והיא הצליחה להטמיע בפי רבים את שם המותג לטלפונים ניידים בכלל.
מדובר בתופעה מוכרת לבלשנים – שמות של מותגים מסחריים חודרים לשפה והופכים לשם כללי, ולעיתים מחליפים בקרב הדוברים את מקומה של המילה התקנית.
כך גם השם "טיטול" הוא שם מסחרי של חיתולים חד־פעמיים שהיו נפוצים בארץ,
וגם ארטיק וקרטיב היו במקור שמות מסחריים של חֲבָרוֹת לייצור שלגונים בשנות החמישים של המאה הקודמת.
גורם במשטרה ל-N12: "זה הטלפון של הפצ"רית לשעבר - בוודאות" | האזרחית שמצאה את הטלפון: "שחיתי וראיתי את המכשיר, הוא היה דלוק"
n12.pro/47H5AiG
את הבלדה לסוכן הכפול העניקה לנו משינה, אבל מניין הגיעה המילה הסוכן? 🧵
רק לוודא: כולנו על זה ש"בלדה לסוכן כפול" של משינה, שיצא לפני 40 שנה (!), הוא אחד הטרנדים הכי חזקים בטיקטוק כרגע, כן?
"סוכן" הוא אפוא מי ש"שוכן" במקום המלך, ממלא את מקומו, כפי ש"נציב" הוא מי שניצב במקומו. מאותו שם תפקיד אכדי נתגלגלה גם המילה "סגן", שנשאלה לעברית כנראה בשלב מאוחר יותר, אף היא מוזכרת במקרא ורגילה במשנה.
בעת המודרנית בחר צה"ל במילה הזו לציון הדרגה הצבאית (המקבילה אל lieutenant), לצד מילה מקראית (שאולה) אחרת – סרן – לציון דרגה צבאית גבוהה יותר (המקבילה אל captain).
ראש העיר ניו יורק או ראש עיריית ניו יורק?
שני הצירופים כשרים, והבחירה ביניהם איננה שאלה של דקדוק אלא שאלה של דיוק במינוח. מבחינה זו יש עדיפות מסוימת לצירוף ראש עירייה – היושב בראש מועצת העירייה. הצירוף ראש עירייה מקביל לצירוף 'ראש מועצה' ברשויות מקומיות אחרות (מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) וכמוהו כצירוף 'ראש ממשלה'. ואכן ראש עירייה הוא המונח המשמש בלשון החוק.
עם זאת אין פסול בצירוף ראש עיר – האיש שאנשי העיר בחרו בו לעמוד בראשם, האיש המופקד על ענייני העיר והמייצג אותה לפני רשויות המדינה.
דורי, את יכולה להפסיק להתלבט מה הצורה הנכונה ולהתרכז בדרך הביתה.
נאבדתי, אבדתי והלכתי לאיבוד – שלושתן אפשריות!
והינה הרחבה למי שדרך ארוכה עוד לפניו...
👈 אָבַד (במקורות) – הושמד! במקרא שימש הפועל אָבַד (בבניין קל) במשמעות 'כָּלָה' או 'הושמד'. רק במקרים אחדים הופיע הפועל במשמעות המוכרת בלשון ימינו – 'נעלם' או 'לא נמצא במקומו'.
👈 נֶאֱבַד – הפך לאבוד! סביר להניח שדוברים רבים בימינו בוחרים שלא במודע בפועל נֶאֱבַד משום שהם חשים במשמעות המיוחדת של "שינוי המצב" שיש לבניין נפעל (כמו נעלם). הפועל נֶאֱבַד בבניין נפעל נמצא בספרות חז"ל לצד הפועל אָבַד, ושניהם משמשים במשמעות המוכרת כיום.
ולאן הולכים כש"הולכים לאיבוד"?
👈 הצירוף 'הלך לאיבוד' עשוי להיתפס כביטוי מודרני של לשון הדיבור, והוא אפילו מזכיר ביטויי עגה כמו "הלך פייפן" (מן היידיש) או "הלך עליו". ואולם הוא הוא נוצר, ככל הנראה, בהשפעת הצירוף 'אזל ('הלך' בארמית) לאיבוד' מן התלמוד הבבלי.
שמהּ של פרשת השחיתות בהסתדרות: "יד לוחצת יד".
השם עלול לבלבל, ולכן נזכיר שכדי להביע את המשמעות "שמור לי ואשמור לך" נשתמש בביטוי 'יד רוחצת יד'.
משמעות הביטוי 'יד רוחצת יד' היא עזרה למישהו על מנת שישיב עזרה: "אין לך על מי לסמוך, יד רוחצת יד, והשחיתות חוגגת".
מקור הביטוי בלטינית: manus manum lavat (אם כי יש לו יסוד ביוונית) והוא התגלגל גם לרוסית ולשפות נוספות. במקור לא הייתה לביטוי משמעות שלילית; להפך, יש בו היבט חיובי של עזרה הדדית – כשם שיד אחת אינה יכולה לנקות את עצמה ללא עזרת חברתה, כך בני אדם לא תמיד יכולים להסתדר זה ללא זה. בימינו הביטוי נושא גוון שלילי מובהק, ונזכיר כי הדימוי של רחיצה לשם הצגת ניקיון כפיים (במובן הרחב של התנערות מחטא) מוכר לנו מן המקרא: "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי" (תהלים כו, ו; עג, יג).
היום אנו מציינים את יום הזיכרון ה־30 ליצחק רבין, שנרצח בהיותו ראש ממשלת ישראל בי"ב במרחשוון תשנ"ו.
בצל היום העצוב הזה, אנו מביאים תכתובת מעניינת מתוך ארכיון האקדמיה – חלופת מכתבים בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ׳ משה בר־אשר.
המכתבים נשלחו בשנת 1994, בעקבות נאום הזכייה שנשא ראש הממשלה בטקס פרס נובל לשלום בשפה האנגלית. אופי התכתובת מסרטט, בין השאר, את אופיו המיוחד של יצחק רבין.
כך כתב נשיא האקדמיה דאז פרופ' משה בר־אשר:
"כבוד הוא לי לברך אותך בשם האקדמיה ללשון העברית ובשמי לרגל קבלת פרס נובל לשלום. […]
בדור האחרון נשתרש המנהג להביא את דבר ישראל בעמים בכל מעמד בלשון זרה דוקא. אין ספק שיש שעות שהדבר מתבקש והכרחי. אך לטעמי, לא היה כל הכרח בדבר בשעת הענקת הפרס. […]
מה היה מפסיד העולם הגדול לו היה עוקב אחרי הנאומים של ראש ממשלת ישראל ושר החוץ שלה בתרגום מעברית […] אל יתפרשו דבריי חלילה כתוכחה, אלא כהבעת כאב אמיתי על כבוד ישראל וכבוד לשונו ותרבותו".
ראש הממשלה דאז יצחק רבין השיב לו במילים האלה:
"עניין הנאום בעברית נשקל וגברה הדעה שזו הזדמנות להעביר מסר למאות מיליונים בשפתם. מכל מקום, אין ספק בדבר קדימותה של השפה העברית על פני כל שפה אחרת.
ואולי טעיתי? אולי.
אקווה לתקן בהזדמנות קרובה, אם תיקרה על דרכי."
בתמונה: מכתבו המקורי של רבין כלשונו.
יהי זכרו ברוך.
ומי ייתן ונדע לקיים כאן יחד חברה מגוונת אשר ההקשבה, הסובלנות והתקווה הן נר לרגליה.
🔍 האקדמיה, מה ההפך של מאוהב?
🔍 האקדמיה, מה ההפך של הפך?
על פי רוב, כששואלים אותנו שאלות מסוג זה אנחנו נאלצים לאכזב את הפונים ולהשיב להם שלמרבית המילים בעברית ובכל לשון אחרת אין הפכים מובהקים או אין הפכים כלל...
אבל לא היום!
את הרשומה הנוכחית אנחנו מקדישים למילים שרבים משוכנעים שאין להן הפך (או שההפך שלהן לא נשמע כמו מילה תקנית בעברית...) – ובפועל יש להן הפכים מפתיעים ביותר!
הכירו את מתי – מלחים בסיסים מורשה.
@BenLevko
צרכני חדשות ומגישים, שימו לב:
תפקידו של הפרשן הוא לפרש – ולא "לפרשן".
בהזדמנות זו נזכיר: את האוכל יש לתבל ולא "לתבלן"!
בשנים האחרונות השתרש בלשון הדיבור של מקצת הדוברים המנהג לגזור מן המילה תַּבְלִין את הצורות לְתַבְלֵן ומְתֻבְלָן.
עד כה נהגנו, כמו במקורותינו, לתבל את המאכלים, ואנחנו מזכירים שכך מומלץ לנהוג גם במטבח בן ימינו: ה'תבלון' לא שונה במשמעותו מן התיבול ואינו מוסיף שום טעם לפועל הישן והטוב, ומוטב לומר כבעבר: לתבל ולא "לתבלן".
למילה תַּבְלִין היסטוריה מעניינת: מעיקרה היא צורת הרבים של המילה תֶּבֶל בשפה הארמית. גם בלשון חכמים המילה תַּבְלִין היא צורת רבים, כפי שאפשר ללמוד ממשפטים כגון "תַּבְלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ" (משנה ביצה א, ז). מאחר שהצורה הארמית לא הייתה מובנת (שהלוא בעברית היינו אומרים תְּבָלִים, על דרך מֶלֶךְ–מְלָכִים) החלו לראות בה צורת יחיד והוסיפו על גביה את סיומת הרבים העברית. כך התקבלה צורת רבים חדשה – תַּבְלִינִים. בצורה זו יש ריבוי כפול, כמוה כמאמר הילדים: צ'יפסים. המילה צ'יפס נתפסת אצל הילדים כיחיד, והם מוסיפים לה את סיומת הרבים העברית. היום אין להשיב, כמובן, את התהליך הזה לאחור, ולכן בלשוננו תַּבְלִין – יחיד, והרבים – תַּבְלִינִים.
hebrew-academy.org.il/לתבל-או-לתבלן/
איך אתם אומרים: דֵּי קשה או דַי קשה?
בזמן שאתם מהרהרים בתשובתכם,
אתם מוזמנים לקרוא על המילה די:
👈🏽 במקרא משמעות המילה די היא 'מספיק', 'בכמות מספקת'.
צורת היסוד היא דַּי בפתח, ובמקרא מוצאים אותה פעם אחת בלבד (בקמץ, מחמת ההפסק): "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (מלאכי ג, י), ובמעמד נסמך היא מנוקדת בצירי – דֵּי־.
👈🏽 בעברית החדשה השתנתה במקצת המשמעות – 'במידה מסוימת, אך לא רבה מאוד'.
כך תיאר את השינוי איש הלשון יצחק פרץ במאמר ב'לשוננו' בשנת תשכ"ב:
"דַי נחשב פעם לכמות או לאיכות מַספקת ומסַפקת – למידה של שובע ורוויה, שכן לא היה צורך ביותר ממה שהוא די לאדם… אולם בימינו: תלמיד הלומד דֵי טוב – לא יקבל פרס; בחורה דֵי יפה – לא תוכל להיות מלכת היופי."
בעברית החדשה החל המבנה הזה לשמש גם בתוארי פועל הפותחים בבי"ת היחס, כגון 'די בקלות', 'די בהצלחה', ואפילו לפני פועל: "נראה לי שדי הצלחתי במבחן".
שלחו לרועי!
מוקדש ל־@BitanRoey כמחווה ובאהבה! 🫶🏼
לפי כללי האקדמיה התעתיק הנכון הוא Ro’i, ובין שתי האותיות האחרונות יש גרש (לציון העי"ן).
רגע לפני שמזיזים את המחוגים ועוברים לשעון חורף, תהינו:
למה השעות *הקטנות* של הלילה נקראות כך?
השעות הקטנות של הלילה הן השעות האחרונות של הלילה, השעות שלפני עלות השחר.
הצירוף "השעות הקטנות" הוא תרגום מלשונות אירופה, למשל –
באנגלית: The wee hours 'השעות הזעירות'.
בצרפתית: les petites heures
בגרמנית: die kleinen Stunden
ומה קטן או זעיר בשעות האלה? המספרים שמציינים אותן!
בשעות הלילה, לקראת חצות, המספרים הולכים ונעשה "גדולים" (10, 11... [או 22, 23...]).
ולאחר חצות, השעות חוזרות למספרים ה"קטנים" של ראשית הספירה: 1, 2, 3...
לילה טוב. 😴😙
היום א' במרחשוון תשפ"ו, ושאלה אחת מעסיקה אתכם:
למה רק החודש הזה זכה בתואר הכבוד "מר"?
הינה ההסבר לכל המעוניינים:
השם מרחשוון שאול מן הבבלית ומורכב משתי מילים בבליות: וַרְחֻ (waraḫ) שַׁמְנֻ (samna), שפירושן היֶרח השמיני.
בבבלית המאוחרת נהגו להחליף בין ההגאים ו–מ (וַרְחֻ הפך ל"מרח", שַׁמְנֻ הפך ל"שוון"), וכך נולד בעברית צירוף המילים "מרחשוון".
לימים שכחו דוברי העברית את משמעו המקורי של שם החודש, והוא נחלק בתודעת רבים לשני רכיבים חדשים: 'מר' ו'חשוון', ומשם קצרה הדרך ל"חשוון" בלבד.
גימ"ל זה גמל גדול...
מהי דל"ד? זו בהחלט לא אחת מ־22 אותיות האל"ף־בי"ת!
הינה כמה תיקוני הגייה לשגיאות נפוצות בשמות האותיות:
👈 דָּלֶת ולא דָּלֶד.
👈 יוֹד וגם יוּד (אפשר להגות בשתי הצורות).
👈 צָדִי ולא צַדִּיק (מקור הטעות הנפוצה כנראה בחיבורה אל האות הבאה אחריה באמירת רצף האותיות: "צדי קוף ריש...").
👈 קוֹף וגם קוּף (אפשר להגות בשתי הצורות).
👈 תָּיו ולא תָּיף.
הדרבי אתמול בוטל או התבטל?
אירוע יכול להיות מבוטל ויכול להתבטל.
הצורה "בוטל" שייכת לבניין פֻּעַל והיא מבטאת פעולה סבילה – לרוב תוצאה של פעולה שמישהו עשה: מישהו החליט לבטל (בבניין פיעל) את האירוע, והתוצאה היא שהאירוע בוטל (בבניין פועל).
הצורה התבטל (בבניין התפעל) גם היא מציינת סבילות, אך מודגשת פחות, וזה גם יכול לקרות מאליו, בלי שמישהו החליט על הביטול. למשל: בשל מיעוט משתתפים האירוע התבטל.
בפרשת השבוע שנקראה אתמול הופיע השם יֶרֶד – ובצורת הפסק: יָרֶד (השוו כֶּסֶף לעומת "חינם אין כָּסֶף"), למשל בפסוק הראשון שבו השם מופיע: "וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד" (בראשית ה, טו).
ובכן, זהו שמו של ג'ארד קושנר.
צורות הֶפְסֵק והֶקְשֵׁר
hebrew-academy.org.il/צורות-הֶפְסֵק-והֶקְשֵׁר/
הידעתם?
החלופה העברית לפרספקטיבה היא תשקופת. המילה חודשה כבר בשנת 1940, והיא משמשת חלופה לכל משמעויותיה: שינוי גודל העצמים בעיני המסתכל ממרחק; יצירת עומק מדומה בציור או בסרטוט דו־ממדי; נקודת מבט מרוחקת בזמן על התרחשות, שמאפשרת הערכה שקולה יותר מן ההתרשמות הסמוכה להתרחשות.
טוב לדעת כי מלבד תשקופת השורש המקראי שק"ף תרם לעברית החדשה חידושי לשון רבים הקשורים לראייה – בהם משקפיים, מִשְׁקֶפֶת, שֶׁקֶף, שְׁקוּפִית, תַּשְׁקִיף.
hebrew-academy.org.il/עניין-של-השקפה/
ברוכים השבים. 🫶🏼
מה הצורה התקנית?
צורת הרבים המיוחדת של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים).
הווי"ו העיצורית באה גם בנטייה – שְׁוָקֶיךָ (שווקיך), שְׁוָקֵינוּ (שווקינו) וכיו"ב.
אבל שימו לב! צורת הנסמך היא שׁוּקֵי־ (ולא "שווקי") – שׁוּקֵי ארבעת המינים, שוקי ההון. וכך גם בצורות הנוטות הארוכות: שׁוּקֵיכֶם, שׁוּקֵיכֶן, שׁוּקֵיהֶם, שׁוּקֵיהֶן.
השתתפו בבדיקה שלנו: האם תליתם השנה שרשרות בסוכה או שמא שרשראות?
שתי הצורות תקינות:
👈 שַׁרְשְׁרוֹת – בתנ"ך 'שרשרת' באה רק בצורת הרבים שַׁרְשְׁרוֹת.
👈 שַׁרְשְׁרָאוֹת – סיומת הרבים ־אוֹת מוכרת מלשון חכמים והיא עשויה להצטרף למילים רבות: שלשלת–שלשלאות, מרחץ–מרחצאות, תיאטרון–תיאטראות, דוגמה–דוגמאות ועוד.
טראמפ, רגע לפני שאתה מגיע ארצה,
הינה חלופה שכדאי לך להכיר:
פטריוטים, ובעברית: מוֹלַדְתָּנִים.
המילה פטריוט מקורה בצרפתית ומשמעותה המקורית הייתה תושב של מדינה. עם השנים קיבלה המילה בלשונות אירופה את המשמעות המוכרת כיום: אדם האוהב את מולדתו, נאמן ומסור לה.
למילה מקור יווני ולטיני – pater (אב), שממנו התגלגלה גם המילה patria (מולדת). לצד פטריוט יש גם השם המופשט פטריוטיות.
בסיוון תשפ"ב, יוני 2022, אישרה מליאת האקדמיה ללשון העברית את רשימת מונחי מדע המדינה, ובהם את המונח מוֹלַדְתָּנוּת תמורת פַּטְרִיּוֹטִיּוּת.
ראשון:
הבוקר, עם בוא הגשם, התבשרנו על ההסכם שנחתם להשבתם של 48 החטופים מהשבי.
כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, לכל אחד מהם יש שם, ולכל שם יש משמעות.
אנחנו מזמינים אתכם לקרוא על שמותיהם במיזם המיוחד באתר האקדמיה:
hebrew-academy.org.il/מחכים-לכם-בבית/
האם אי פעם שאלתם את עצמכם מניין קיבלנו את הצירוף "חול המועד"?
איך יום יכול להיות גם "חול" וגם "מועד" (=זמן שנקבע מראש, ובמילים אחרות: חג)?
אנחנו כאן כדי להשיב! 🧵
המעמד הייחודי של ימי חול המועד בא לידי ביטוי באיסור עשיית מלאכה, אבל בהקלות נרחבות בהשוואה ליום טוב (שמעמדו ההלכתי כמעט זהה לזה של שבת). כמו כן נהוג לכבד ימים אלו במאכל ובמשתה ובבגדים נאים, משל היה זה יום חג ממש.
אף בימינו נוהגים רבים להקדיש ימים אלו לחופשה ולמנוחה, בחיק הטבע ובחיק המשפחה.
בספרות חז"ל ימים אלו מכונים בדרך כלל "חוּלו של מועד" (במבנה הקרוי 'סמיכות כפולה'), ולפעמים גם "מועד" בלבד (לעומת "יום טוב" לציון החג), ומימי הביניים ועד ימינו משמש צירוף הסמיכות "חול המועד".
היום, ערב חג הסוכות תשפ"ו, אנחנו עוצרים מפרסום הרשומות הרגילות ומקדישים את הבמה הזו לתקווה ולייחול שהחג הזה יביא עימו בשורות טובות ושנזכה לשובם של כל 48 החטופים הביתה.
נראָה לי או נראֶה לי?
שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן!
שימו לב: בפעלים שבהם האות האחרונה של השורש (ל' הפועל) היא יו"ד (גזרת ל"י), יש הבדל קבוע בתנועה האחרונה בין הצורות בעבר נסתר ובין הצורות בהווה יחיד:
בזמן עבר – תנועת a: נִרְאָה, נִתְלָה, נִבְנָה:
✅ את יודעת מה עם שאול? הוא נראָה חיוור אתמול.
✅ הבניין שמולנו נבנָה בשנות השלושים של המאה הקודמת.
בזמן הווה – תנועת e: נִרְאֶה, נִתְלֶה, נִבְנֶה:
✅ נראֶה לי שאישאר בבית הערב.
✅ הבניין ממולנו נבנֶה במהירות.
מילים מילים
הוא בדה ממוחו הקודח...
שחקנים:
@BenLevko ויובל קלו.
יום הכיפורים בפתח. אתם מוזמנים לשחק ולבחון את עצמכם. 🫶🏼
מה אתם מאחלים?
ההבדל בין האיחולים הוא בעיקר הבדל של מסורות: אצל יוצאי עדות המזרח מקובלת יותר ברכת "חתימה טובה", ואצל רוב יוצאי אשכנז – "גמר חתימה טובה" (ובראשי תיבות גמח"ט) או "גמר טוב". הברכה "כתיבה וחתימה טובה" מיועדת בעיקרהּ לראש השנה; ויש המאחלים "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו".
יש המקפידים לאחל "חתימה טובה" עד יום הכיפורים, ומיום הכיפורים ועד הושענא רבה (היום האחרון של חול המועד סוכות) – "גמר חתימה טובה". המנהג הזה, שהוא אולי המקור לעצם האיחול "גמר חתימה טובה", מתבסס על התפיסה הקבלית שלפיה החתימה הסופית של הדין נעשית בהושענא רבה. ההבחנה הזו מופיעה אפילו ברשימת "ברכות וביטויי נימוס" שפרסם ועד הלשון בשנת תרפ"ח (1928).
השלימו: אם בארזים נפלה שלהבת...
לרשומה המלאה באתר האקדמיה:
hebrew-academy.org.il/אם-בארזים-נפלה-שלהבת-מה-יעשו-אזובי-…
הפעלה: קראו את הקטע הבא, המתאר את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים:
"וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת – גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא טז, ח–י).
ובכן, אלו הם שלושת הפירושים שניתנו למילה, ועליהם תמצאו הרחבה בתגובות. הפירוש הנפוץ ביותר הוא זה הרואה במילה עֲזָאזֵל שם של שד, ישות דמונית, על פי ההקבלה בלשון הכתוב: "גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".
כך או כך המילה "עזאזל" משמשת היום בהקשרים שליליים: "לעזאזל!", "לך לעזאזל!" וכמובן בביטוי "שעיר לעזאזל" המציין אדם חף מפשע הנענש על פשעי אחרים.
המילה עֲזָאזֵל איננה נזכרת בשום מקום אחר בתנ"ך, והיא נתפרשה בדרכים שונות. תשובה חד־משמעית לא נוכל לתת בעניינה, אך נביא בקצרה את ההסברים השונים שניתנו לה, בעיקר על פי המסוכם באנציקלופדיה המקראית ובסדרה 'עולם התנ"ך'.
hebrew-academy.org.il/דף-מילה/שָׂעִיר/
הגשם הראשון הופיע עם בואה של השנה החדשה... 🥹
על מה הוא מוֹרֶה? ומדוע קוראים לו "היורה"?
יוֹרֶה הוא הגשם הראשון של עונת הגשמים בארץ ישראל. מקור המילה בתנ"ך, וכמותה גם המילה מַלְקוֹשׁ – הגשם האחרון.
למילה יוֹרֶה ניתנו בתלמוד שלושה הסברים: "שמוֹרֶה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן", "שמַרְוֶה את הארץ ומשקה עד תהום", "שיורד בנחת ואינו יורד בזעף". ההסבר האחרון מבוסס כנראה על הפועל יָרָה המציין השלכה מכוונת של דבר.
לסיום נביא את ההסבר שנתן למילה המדקדק והפרשן הנודע אברהם אבן עזרא בפירושו לדברים יא, יד:
"יורה – גשם שיורה על שנה טובה, והוא בתחלת השנה". 🙏🏼
גם במחקר בן ימינו חלוקות הדעות בשאלת גיזרון המילה יוֹרֶה, ושתי הדעות העיקריות זהות לשתיים מאלו של חז"ל: לפי הדעה הרווחת יותר יוֹרֶה גזור מן השורש יר"י ומציין את הטחת הגשם מן השמיים, ואילו הדעה השנייה קושרת את המילה אל השורש רו"י ולפיה יוֹרֶה מציין את הרוויית האדמה היבשה.
משווים ומעלים:
אנשים שהשם שלהם הוא פועל בגוף שלישי עתיד. 🙄
סליחה על השאלה אנשים שהשם הפרטי ושם המשפחה יכולים להיות שניהם שמות פרטיים
איחולי שנה טובה לאוהבי העברית ולאוהבותיה
מן האקדמיה ללשון העברית
תקופת החגים מזמנת לכולנו שלל נושאים שאפשר לריב עליהם, אבל על דבר אחד אין ויכוח:
את החג אפשר לעשות אצלם – אבל לא "אצלהם".
שימו לב: מילת היחס אֵצֶל שייכת לקבוצת מילות היחס הנוטות כמו שם עצם ביחיד – אֶצְלָם כמו סוּסָם (הסוס שלהם), סִפְרָם.
ואיך זוכרים זאת?
✅ אם בגוף ראשון יחיד המילה נגמרת בצליל i (אצלי, בגללי, למעני, לעומתי), לא נוספת ה”א בצורת הרבים: אצלם, בגללם, למענם, לעומתם.
✅ לעומת זאת אם בגוף ראשון יחיד המילה נגמרת בצליל ay (לפניי, אחריי, לגביי), יש ה”א בצורת הרבים: לפניהם, אחריהם, לגביהם.
איורים: נגה קאופמן
הפעלה: איזה מסר מסתתר בראשי התיבות של שנת תשפ"ו?
אנחנו נתחיל: תהא שנה פשוטה ומשעממת.
השבוע אנו מציינים את תאריך הפטירה העברי של דבורה בן־יהודה, האם העברייה הראשונה. דבורה נפטרה ממחלת השחפת בחודש אלול תרנ"א (1891), והיא בת 36.
דמותה לעיתים נשכחת, ולכבודה אנו מבקשים להביא את הדברים היפים והמרגשים שכתב לזכרה הנין גיל חובב בדף הפייסבוק שלו:
כל כך מעט נותר מדבורה בן יהודה לבית יונאס, שהלכה לעולמה היום לפני 134 שנים. שתי תמונות (בזו שכאן היא מצולמת עם אליעזר בן יהודה, שאין ספק שלא ממנו ירשתי את השיער), קבר נידח שלא באחוזת הקבר המשפחתית, שני ילדים ששרדו מתוך חמישה שהביאה לעולם וזיכרון מתוק-מריר של פרח צחור שהקריב את עצמו על מזבח העברית והאהבה.
אבל נשארה השפה.
וכך הספיד אותה אביה, עם עלותו ארצה אחרי מותה:
"מפי עוללים ויונקים שפת קודש נשכחה
עד שקמת, דבורה, לתהילה ולברכה
ותחיי שפת קודש על הררי ציון
ותקימי דור חדש: ימימה ובן ציון".
דבורה בן יהודה, האם העברייה הראשונה. יהי זכרה ברוך.
המילה ערק אכן נכתבת בעברית בעי"ן – ולא באל"ף!
🥃 מאחר שבערבית המילה היא عرق בעי"ן (ع), כך יש לאיית אותה גם בעברית: ערק.
🥃 אז למה על חלק מבקבוקי הערק כתוב 'ארק'? הכתיב 'ארק' הגיע כנראה מן הטורקית (Arak). בשפה זו העיצור הלועי ע אינו קיים, ולכן הם הוגים את שם המשקה ב־א. אפשר שהכתיב הטורקי התגלגל אל דוברי העברית בארץ ישראל בתקופת השלטון העותמאני.
הידעתם? ערק = זיעה!
מקור המילה ערק בערבית ומשמעותה 'זיעה'. המשקה הפופולרי נקרא כך על שם תהליך הזיקוק שבו הנוזל (שהותסס מפירות) מתאדה ו"מזיע" טיפות אלכוהול.
אנשים שכותבים ערק באלף, חושבים באשכנזית.
אם באנגלית אומרים "strategy" ו"school" –
מדוע בעברית אומרים *א*סטרטג ו*א*סכולה?
אמל"ק: מדובר בתופעה לשונית שנקראת "אל"ף מַקדימה".
שימו לב:
✏️ בעברית יש קבוצת מילים שבראשן נוספה אל"ף כדי להקל על הגייתן:
כך למשל לצד המילה הנדירה תְּמוֹל אנחנו אומרים בעיקר אֶתְמוֹל; המילה הלועזית stadium הפכה אצלנו לאִצטדיון והפילוסוף היווני הנודע Plato נקרא בעברית אפלטון.
✏️ אל"ף זו מכונה אל"ף פרוסתטית (prosthetic aleph), והמונח העברי שנקבע לה הוא אל"ף מַקדימה.
✏️ התופעה מתרחשת בדרך כלל במילים שמתחילות בעיצור ללא תנועה, כלומר בצרור עיצורים, והיא בולטת במיוחד לפני עיצורים מסוימים, ובראשם העיצורים השורקים (ז, ס, צ, ש):
כך נוצרו בעברית כבר בתקופות קדומות הצורות אצטרובל במקום Strobilos ואספקלריה ('מראה') במקום specularia.
✏️ רוב המילים שנוספה להן אל"ף מקדימה הן מילים שאולות, אך התופעה מוכרת גם ממילים עבריות: לצד המילה זְרוֹעַ יש במקרא גם אֶזְרוֹעַ, וכך מקובל להסביר את צורת השם אבטיח, שבערבית וארמית נקרא בטיח.
הפעלה: נסו לומר "תתחדש" בשפה אחרת.
@BenLevko
איך אתם קוראים לסימן הזה?
במילוני האקדמיה לא נקבעו שמות לסימני ההגהה השונים; להוספה, למחיקה, לשיכול אותיות, להשמטת פסקה ועוד.
במילון אלקלעי באים כנגד המונח הלועזי (caret) בעברית השמות 'חָסֵר' או 'סימן ההשמטה', אבל אין מדובר במונחים רשמיים.
רבים נוהגים לקרוא לאימו של בן הזוג "חמתי" – אך זו טעות: הצורה הנכונה היא 'חמותי' מהמילה 'חמות', ולא "חמתי" מהמילה "חמה".
חמות כמו אחות: המילים חם וחמות נוטות כמו המילים אח ואחות, למשל: אָחִיו, חָמִיו; אָחִיהָ, חָמִיהָ; אָחוֹת, חָמוֹת; אֲחוֹתִי, חֲמוֹתִי.
ואיך אומרים את המילה חמות ברבים? חֲמָיוֹת!
שמחנו לעזור.
אי פעם תהיתם למה כותבים יָרֵחַ אבל הוגים "יָרֵאַח"?
אבל למה "גנובה"?
הפתח שאנחנו מוסיפים הוא תנועת עזר ללא אות. אין מדובר בתנועה של האותיות ח, ע או ה – פתח זה בא לפניהן, ולכן הוא נקרא "פתח גנובה" – פתח של אות "גנובה".
במקור כנראה סומן הפתח לפני העיצור האחרון, כשמעליו אין שום אות ("רו ַח"), אבל כיום בגלל בעיות טכניות בדפוס הפתח מודפס בדרך כלל מתחת לאות כשאר סימני הניקוד.
במילים שמסתיימות בעיצור ח בדרך כלל קל יותר להגות את הפתח לפני העיצור, אבל חשוב לזכור שגם במילים שמסתיימות בעיצורים ה או ע כגון הִגְבִּיהַּ והִשְׁמִיעַ התנועה באה לפני העיצור.
בכך שונה הגיית צורות הזכר האלה מהגיית צורות הנקבה, כגון הִשְׁמִיעָה והִגְבִּיהָה, שבהן התנועה האחרונה (קמץ) נהגית אחרי העיצור הגרוני. גם צורת הרבים של מילים בפתח גנובה היא ללא פתח כיוון שהעיצור הגרוני כבר אינו האחרון במילה – לא "תפואחים" אלא תפוחים.
מה הקשר בין המילה "לבן" למילה "לבקן"? אין קשר!
המילה לָבָן מוכרת מן העברית המקראית ומלשונות שמיות קרובות – מכאן אגב "לְבָנוֹן", שמם של ההרים המתכסים לבן מצפון.
המילה לבקן – גם בכתיב לווקן – מוכרת מן המשנה ומקורה ביוונית: λευκόν או λευκός – 'לבן, בהיר, חיוור'.
ככל הידוע גם השם הלועזי albino ('לבקן') מגיע ממקור אחר לגמרי.
ייתכן שמי שחושב שיש קשר בין לבן ובין לבקן מדמה לעצמו שה־ק נועדה לציון שם התואר, אולי כמו ה־ק בשם הייחוס איטלקי (לעומת איטליה).
אז למה באמת לא "איטלי"? הצורה איטלקי מצויה כבר בלשון חכמים. היא נכנסה לעברית מן הלטינית (italicus) או מן היוונית (italikos), וכיוון שהיא התקבעה בספרות דורות רבים, אין סיבה לשנותה.
השלימו:
לראשונה ____ עשור: נבחרת ישראל בכדורסל בשמינית גמר אליפות אירופה.
המבנה "זה x" לציון "זמן מסוים עד עכשיו" מוכר לנו מן המקרא, כגון "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ" (בראשית לא, לח), "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי", (במדבר יד, כב), "זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (זכריה, ז, ג). הנוקטים בטעות "מזה" חשים כנראה בצורך להביע את תחילת פרק הזמן ולכן מוסיפים מ־ (בשיעור "מ־... עד..."), אבל אין בה שום צורך.
הפעלה: אילו עוד מילים חסרות לכם, ובמקומן אתם אומרים "הזה של הזה"?
אחד בספטמבר שמח למי שחוגג!
לכבוד שנת הלימודים החדשה החלטנו לצייד אתכם במילון תירוצי–מליצי...😊
אולי חשבתם שנדבר על מכנסיים (ולא “מכנס”), אבל דווקא הפעם נשמח לעסוק בבשורות המרגשות שהגיעו מעבר לים:
האירוסין של טיילור סוויפט, או שמא אירוסים?
איך אתם אומרים?
בקצרה: אפשר גם וגם!
אומנם במילון למונחי הדמוגרפיה של האקדמיה הועדפו הצורות בסיומת ־ִים משום שהן נתפסות צורות עבריות טהורות. אבל לא נפסלו הצורות הרווחות בסיומת ־ִין – סיומת הרבים הרגילה בארמית שחדרה גם אל העברית.
לכן בעברית אפשר לומר אירוסים וגם אירוסין, נישואים וגם נישואין, גירושים וגם גירושין.
איזה סוג מתקנים אתם?
הכלב ממאן להישמע למוצא פיכם? אולי אינכם מדייקים בהוראות...
נזכיר שוב:
הֵבִיא (באנגלית: bring), משמעותו 'לקח דבר־מה ממקום אחד ושָׂם אותו במקום אחר או מסר אותו לידי מישהו'. לכן כאשר הדבר נמצא במקום מרוחק ויש צורך לקחת אותו ממקום למקום, נכון להשתמש בפועל הֵבִיא.
נָתַן (באנגלית: give) משמעותו 'העביר דבר לרשותו של אחר'. לכן כאשר הדבר נמצא בידי או ברשותי ואני מוסר אותו לאחר, אינני 'מביא' אותו אלא פשוט 'נותן' אותו.
הידעתם?
ברזל – וברבים: ברזילים
למה צורת הרבים של ברזל היא ברזילים?
ומה משותף לברזל, כרמל, גרזן, ערפל ואמת?
התשובה היא שפשוט אין עוד מילים כאלה – אלו הם שמות עצם מלרעיים (מן המקרא) שמנוקדים בסגול בהברה האחרונה (אף שאינם מסתיימים בה"א).
שימו לב – בנטייה של שמות העצם הללו הסגול הופך לחיריק:
👈🏼 אמֶת – בתנ"ך: אֲמִתּוֹ, ובימינו: אמת לאמִיתה, לאמִיתו של דבר
👈🏼 ברזֶל – בתנ"ך: השם בַּרְזִלַּי הגלעדי, ובימינו: יושבים על ברזילים (ולא "ברזלים")
👈🏼 כרמֶל – בתנ"ך: יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ
👈🏼 ערפֶל – ערפִילים, מזג אוויר ערפִילי
👈🏼 וכך גם גרזֶן – גרזִינו, גרזִינים (ולא "גרזנו", "גרזנים")
-----
נשים לב ששמות מלרעיים שמסתיימים בתנועה e אבל מנוקדים בצירי – כגון מַבְרֵג או מַעֲדֵר – נוטים אחרת: מַבְרְגִים או מַעַדְרִים.
חרבות ברזל, חומת ברזל, אגרוף ברזל, אתם מודעים לכך שיש עוד איזה 90 סוגים של מתכות, כן?
עו"ד לבקוביץ, אותנו לא תצליח "לבלבל עם ארמית".
@BenLevko
כן, זה לא נעים.
דגים נאים הם דגים מבושלים במקצת.
מקור המילה במקרא: ''אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ'' (שמות יב, ט).
הביטוי 'אין בו מתום' פירושו:
'אין בו מתום' – הוא לא מושלם אלא בדיוק ההפך!
טוב לדעת שהשימוש בצירוף 'אין בו מתום' או 'ללא מתום' במשמעות 'אין בו פגם' הוא טעות.
מְתֹם (ללא ניקוד: מתום) הוא מקום שלם ובריא בגוף. שורש המילה תמ"ם מציין שלמות, כמו המילים תֹּם, תמים. לכן הביטוי 'אין בו מתום' פירושו: אין בו אפילו איבר אחד שלם, כולו פצוע ופגום.
מקור הביטוי בנבואת ישעיהו במקרא – עם ישראל החוטא מדומה לגוף שאין בו איבר אחד שלם: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ" (ישעיהו א, ו).
זאת עומדת להיות רשומה שקשה לעכל,
אבל אנחנו בסך הכול רוצים להקל עליכם:
בעברית יש צמדים רבים של מילים שנשמעות זהות או דומות, אבל נכתבות בכתיב שונה.
כשגם משמעות המילים האלו דומה – זה מתחיל להיות מבלבל!
אז מבלי השהיה (ולא השעיה!) נוספת, הינה ההסבר:
👈🏼 עיקול הוא החרמה זמנית (של הון או של שְוֵוה הון) בתוקף של צו בית משפט עד לפירעון חוב.
👈🏼 עיכול הוא תהליך של פירוק מזון.
👈🏼 איכול מציין שרפה וכילוי, בעיקר בתהליך כימי.
אילו עוד מילים מבלבלות אתכם?
בזמן שאתם מחכים לתיקון התקלה ברשת החשמול של רכבת ישראל,
ועד שהיא תתחיל לנסוע –
אנחנו מציעים להנעים את זמנכם עם מונחי רכבת מיושנים מתוך לוח אמצעי התחבורת (תחבורה) שפורסם בשנת תרצ"ה (1935) מטעם הברית העברית העולמית.
לחוברת המלאה >> hebrew-academy.org.il/שעון-בית-הנתיבות/
שיא החום!
לא רבים יודעים כי המילה שִׂיא, הרגילה כל כך בלשוננו היום, הייתה במקורה מילה מקראית יחידאית – כלומר מילה המופיעה בכל התנ"ך פעם אחת בלבד.
בתקופת ההשכלה נוספה למילה שיא משמעות קונקרטית בתחום הגאוגרפיה: 'הנקודה הגבוהה ביותר בהר'. מחדש משמעות זו היה כנראה הסופר המשכיל שמשון בלוך.
בשנות השלושים של המאה העשרים נוספה למילה שיא המשמעות 'רקורד' – תוצאה קיצונית של דבר מדיד, ובייחוד של הישגים בִּתחום הספורט. משמעות זו מתועדת לראשונה בעיתון 'דבר', ועל כל ייתכן שמדובר בחידושו של עורך העיתון 'דבר' ברל כצנלסון.
באיזה שלב אתם בזוגיות? 🥰
מה הצורה התקנית?
אולי תופתעו לגלות כי יש לומר "יש לי פי שלושה יותר סוכריות ממך וגם פי שלושה שאלות".
בספרי הדקדוק ובספרי תקנת הלשון מקובל שצריך לומר 'פי שניים', 'פי שלושה' וכן הלאה תמיד בזכר – על פי הצירוף המקראי הקבוע "פִּי שְׁנַיִם".
לפי התבנית הזאת גם אם שם העצם בנקבה – צורת שם המספר אחרי 'פי' תהיה בזכר: פי שלושה בעיות, פי שלושה חולצות; ההכנסות גדלו פי ארבעה וכדומה.
חשבתם ש"סליחה אם נפגעת" זו הודעה מרגיזה?
הינה משהו חמור אפילו יותר: "סליחה *עם* נפגעת".
נזכיר לטובת המתבלבלים בין עם לאם:
👈🏼 עִם היא מילת יחס שעניינה שיתוף, הימצאות יחד או עשייה יחד:
'לדבר עם חבר', 'לטייל עם הכלב', 'לריב עם אחותי'.
👈🏼 אִם היא מילת קישור המציינת לרוב תנאי:
'אם לסבתא היו גלגלים', 'אם אין לחם, שיאכלו עוגות', 'אם תרצו אין זו אגדה'.
להלן דוגמאות לכתיב הנכון של כמה ביטויים שיש רבים שמתבלבלים בהם בכתיבה:
עם: עם זאת, עם הזמן, ובמשלב דיבורי: מה עם זה (כמו 'מה איתך?')
אם: אם כי, אם כן, אם כך.
ליעד היקר, אתה שואל שאלה נהדרת!
מדוע לכל אחת מאצבעות הידיים יש שֵם ולאצבעות הרגליים לא?
והינה התשובה המפתיעה:
אין כל בעיה להשתמש בשמות אצבעות היד (כן, כולל אצבע, אמה וקמיצה) גם כשמדברים על אצבעות הרגליים.
👈המילים בוהן ואגודל שתיהן יפות גם לאצבע העבה של הרגל וגם לאצבע העבה של היד. בפועל דוברי העברית נוטים להבחין בין אגודל ליד ובוהן לרגל.
👈 לשאר אצבעות הרגל אומנם אין שם מיוחד, אך אפשר, אם רוצים, לנקוט את שמות אצבעות היד. כך למשל השימוש בשם זרת רגיל גם לאצבע הקטנה של היד וגם לאצבע הקטנה של הרגל.
👈 בקרב אנשי מקצוע כגון רופאים מקובל לכנות את אצבעות הרגליים במספרים – האצבע השנייה, האצבע השלישית והאצבע הרביעית.
האם נכון לכנות את אצבעות הרגליים בהונות?
בהשפעת לשונות אירופה שבהן יש מונחים נפרדים לאצבעות הידיים (באנגלית fingers) ולאצבעות הרגליים (באנגלית toes) יש הנוקטים את המילה 'בוהן' לציון כל אחת מאצבעות כף הרגל, וכך אפשר למצוא ברישומים רפואיים (בוהן 1, בוהן 2 וכדומה). בעיקר רווח השימוש בצורת הרבים 'בהונות' כשם כולל לאצבעות הרגליים, ואולם בלשון התקנית ראוי להשתמש במילה 'בוהן' רק לציון האצבע העבה.
לפניכם שאלה לשונית שהיא בעצם שאלה קיומית:
אם יצאתם לחופשה עם הילדים, האם זה אומר שאתם בחופש?
אולי תתפלאו לשמוע, אבל בעברית בת ימינו התגבשה הבחנה בין חופש לחופשה:
👈 חופש (freedom) – מילה כללית ומופשטת, שהמילים הנרדפות שלה הן דרור וחירות; למשל: חופש הביטוי, החופש לאהוב.
👈 חופשה (vacation) – תקופה פנויה מעבודה או מלימודים: חופשת הקיץ, חופשת מולדת, ואפילו חופשת מחלה.
עם זאת לצד 'חופשה מרוכזת', 'חופשה שנתית', 'חופשת לידה', 'חופשת מחלה' וכיוצא באלה אפשר למצוא הן בכתיבה הן בדיבור 'יום חופש', 'יצא לחופש' וכמובן 'החופש הגדול'.
אני לא מאמין ש...
אנחנו לא יודעים מה איתכם, אבל אצלנו דווקא מחבבים מאוד את אֵם המושבות.
בשיר המיתולוגי של להקת "אינפקציה" (אגב, אנחנו מציעים את השם העברי 'זיהום' או 'הדבקה') מופיעה השורה המכוננת "אני לא מאמין שאני גר בפּתח תקווה". הנוסטלגיה שקפצה עלינו היא הזדמנות נהדרת להזכיר את כללי הדגש הקל בראש מילה בשמות עבריים:
👈 בראש השם האותיות בכ"פ מנוקדות בדגש קל: כַּרְמִיאֵל, פֶּתַח תִּקְוָה, בְּנֵי בְּרַק.
👈 אחרי אותיות השימוש וכל"ב יש להגות את העיצורים האלה ללא דגש: לכַרְמִיאֵל בכ"ף רפה, בִּבְנֵי בְּרַק בבי"ת רפה, בפֶתַח תִּקְוָה בפ"א רפה.
שלום לכם אהובים שלנו,
את שמשתמשת במילה "אהובה" בתחילת כל משפט,
אתה שכל מילה שנייה שלך היא "יקירי" או "יקירתי"...
לא קל לנו לומר את זה, אבל אין מנוס –
בשפה העברית יש שלל מילים שבהן תוכלו לכנות אנשים שאתם אוהבים מאוד (או, אם להיות מדויקים יותר – אנשים זרים לגמרי שאין לכם שום קשר אליהם).
הינה כמה רעיונות לשמות חיבה יפים ומקוריים:
אלופי, אוצרי, אבירי, מחמדי, יונתי, תמתי, חמדתי, יפתי, כלתי, נשמתי, בחירי, חשוקי, מחמלי, דודי, רעייתי, אחותי, ליבי, ליבתי, יחידתי, חבוב, נאהב, חמדמד, חביבון, דובשנית, חיננית, חביבי, רְחִימִי, אהודי, רעי, ידידי, אהבתי, מחמד ליבי, מחמד עיני, חמדת נפשי, נר חיי, עלם חמד, איש חמודות, איילת חן, איילת אהבים, יעלת חן, יונה תמה, חיבת עיני, מאור עיניי, נשמת אפי, נשמת חיי, חבצלת השרון, שושנת העמקים, המיית לבבי…
שימו לב:
המכנס הוא רק מחצית המכנסיים – החלק שלתוכו מכניסים רגל אחת. לפריט הלבוש השימושי יש לקרוא מכנסיים ולא "מכנס".
כמו מכנסיים, גם משקפיים הם פריט אחד המורכב משני חלקים, ולכן אנחנו אומרים משקפיים ולא "משקף".
המילה בַּר שאולה מן הארמית ופירושה ‘בן’. ברוב ניבי הארמית צורת הנסמך בנקבה וברבים היא כמו בעברית – בַּת־, בְּנֵי־. לכן נטיית צירופים דוגמת ‘בר מזל’ ו’בר השגה’ תהיה על דרך העברית.
כמו בר מצווה ובת מצווה (ולא “ברת מצווה”) כך ‘בת מזל’ ו’בת השגה’.
וגם ‘בני מזל’, ‘בנות מזל’; ‘בני השגה’, ‘בנות השגה’.
היום שלושים ואחד ביולי ואתם יודעים מה זה אומר:
יום הולדת שמח, הארי פוטר! 🎉
לרגל התאריך החגיגי, החלטנו לחזור לכמה מן התרגומים המופלאים (שלא לומר הקסומים) של גילי בר־הלל – מתרגמת ספרי הארי פוטר לעברית.
אספנו למענכם כמה מהלחשים, הכשפים והביטויים היפים ביותר שכל קוסם ומכשפה עבריים צריכים להכיר:
סוהרסן (dementor) = סוהר + הרסן
חיז"ל (inferius) = חי + ז"ל, במשקל חַיְזָר
בירצפת (butterbeer) = בירה + קצפת
בוצדם (mudblood) = בוץ + דם
ממתקיא (puking pastilles) = ממתק + קיא
טופעילוף (fainting fancies) = טופי + עילוף
כשיפומטרי (N.E.W.T) = כישוף + פסיכומטרי
הגיגית (pensieve) = הגיג + גיגית
אוטונוס הלילה (knight bus) = אוטובוס + נוס (מלשון מנוסה)
קסמהדרין (wizengamot) = קסם + סנהדרין
תייגו חברים שמכורים להארי פוטר – וספרו להם שהוא כבר בן 45. 🤯
מה הִכּה במזרח רוסיה – רעש אדמה או רעידת אדמה?
כידוע בעברית earthquake היא רְעִידַת אֲדָמָה, אבל לצידה נקבע במילוני האקדמיה גם המונח רַעַשׁ – שמהּ המקראי והקדום של רעידת האדמה: "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (זכריה יד, ה). בספרות המקצועית ובכלי התקשורת אפשר למצוא את שני המונחים.
הצירוף "רעידת אדמה" נוצר ככל הנראה רק בעברית החדשה, בסוף המאה התשע עשרה, מן הסתם בהשראת הביטוי המקביל בלשונות אירופה (earthquake באנגלית; Erdbeben בגרמנית, ערדציטערניש ביידיש ועוד – שבהם יש הרכיב 'רַעַד, 'רֶטֶט'). לא מן הנמנע שהדהד כאן גם הפסוק בתהלים "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד" (קד, לב), ואומנם כבר בפירוש רש"י (המאה ה־11) למסכת ברכות מופיע הצירוף "רעידת הארץ".
בצירוף "רעידת אדמה" גבר השורש רע"ד על מקביליו במקרא כגון רע"ש, רג"ש ורג"ז ("וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ" בתהלים יח, ח), וגם המילה 'אדמה' גברה על המילה 'ארץ' המתבקשת – אולי כדי לבדל ממשמעויותיה האחרות של 'ארץ', land או country, ואולי גם בהשפעת לשונות אירופה שיש בהן הרכיב או המילה 'אדמה', כגון ברוסית Землетрясение [בתעתיק: zemletryaseniye], מילולית 'רעידת אדמה'.
אם גם אתם נבוכים מכך שהילדים שלכם זוכרים יותר "קולות של חיות" מכם – הרשימה הזאת במיוחד בשבילכם:
אפרוח מצייץ
אריה שואג
ברווז מגעגע
דבורה מזמזמת
דוב נוהם (בתנ"ך גם הומה ושוקק)
זאב מיילל או זורד
חזיר נוחר
חמור נוער, נוהק או מבריס
חתול מיילל
יונה הומה (בתנ"ך גם הוגה או מהגה)
כבשה פועה (במדרש גם חונבת)
כלב נובח, מייבב, נוהם או מיילל
נחש לוחש, מלחש, נושף ושורק
סוס צוהל, צונף או נוחר
עורב קורא או מקרקר
עז פועה
עכבר מצייץ
פיל מחצצר, מריע, תוקע ונוהם (ובספר גן גורים "מאנפף לגורים וקורא בחרחורים")
פרה גועה
צבוע צוחק או מיילל
ציפור מצייצת, מצפצפת, שרה ומזמרת
צפרדע מקרקרת
צרצר מצרצר
שועל מיילל
שרקן שורק
תוכי מדבר, שורק, מפטפט ומקשקש
תן מיילל
תרנגול קורא
מילה להכיר: אֱנוֹשְׁתָנוּת
אֱנוֹשְׁתָנוּת היא החלופה העברית להוּמָנִיטָרִיּוּת. במקום "סיוע הומניטרי" תוכלו לומר סיוע אֱנוֹשְׁתָנִי.
המונח נקבע במילון למדע המדינה בשנת תשפ"ב (2022). עוד אושרו המונחים אֱנוֹשָׁנוּת (הומניזם), גַּנְזָרוּת (צנזורה) ומַלְהִיגוּת (דמגוגיה).
לרשימה המלאה:
terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon…
הכתיב "והגיתה" אומנם אינו הכתיב בפסוק, אך במקרא ישנם דווקא לא מעט פעלים דומים שנכתבים בה"א בסופם.
פעלים בגוף נוכח בזמן עבר נכתבים בלי ה"א בסופם, למשל: כָּתַבְתָּ ולא "כתבתה", נָתַתָּ ולא "נתתה".
עם זאת במקרא משמש לעיתים קרובות הכתיב בה"א – כך למשל בפועל השכיח "נתתה" זה הכתיב הרווח (64 פעמים לעומת 29 פעמים בלי ה"א). דוגמאות נוספות למילים שנכתבו במקרא בה"א: גרתה, זָקנתה, ידעתה, נטשתה, נשאתה, העמדתה, הרימותה, צִויתה, התחננתה, ראיתה.
מה לגבי "והגית"? אף שהתופעה קיימת בכתיב של נוסח המקרא, בפסוק הנודע מספר יהושע הפועל לא נכתב בה"א: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (א, ח).
מדוע אפוא אין כותבים כך בימינו?
למרות שלל הכתיבים בה"א (ואף במקורות אחרים כגון מגילות מדבר יהודה וכתבי יד של המשנה), דרך המלך במקרא ללא ה"א. עם המצאת הדפוס בחרו המדפיסים ללכת לפי כתיב הרוב המקראי, וכך נהגו מאוחר יותר גם אנשי תחיית הלשון וכותבי ספרי הלימוד העברית. הכתיבה בלי ה"א הייתה לנחלת הכלל, והכתיב בה"א נתפס כיום כשגיאת כתיב.
אם זו סודה *לשתייה* למה לא *שותים* אותה?
זה ההסבר: המילה הבין־לאומית "סודה" משמשת לכמה תרכובות כימיות שהן בעלות רכיבים משותפים אך אינן זהות.
נראה שכדי להבדיל בין תרכובות סודה שאינן ראויות למאכל ולשתייה ואפילו מסוכנות לאדם ובין תרכובת הסודה שבמטבח, קיבלה התרכובת המשמשת לאפייה ולמזון את הכינוי "סודה לשתייה".
ובכל זאת, למה סודה לשתייה ולא סודה לאפייה?
המונח השתרש בעברית בעקבות הרוסית שבה משתמשים בצירוף דומה. יש הנוהגים להמס את אבקת הסודה במים ולשתות את התמיסה כדי להקל על צרבות, כאבי בטן ועוד, ונראה שמכאן השם "סודה לשתייה".
למדקדקים שאינם רוצים להתבלבל, תוכלו להשתמש במונחים שנקבעו במילון האפייה של האקדמיה ללשון העברית משנת תשי"ט (1959): "סודה לאפייה" או "נַתְרָן דּוּ־פַּחְמָתִי".
אנחנו שמחים להציג: מילים שחשבתם שהן טעויות ובעצם אין בהן שום בעיה!
✅ התרטב:
רבים מן הדוברים תופסים את 'הִתְרַטֵּב' כשגיאה (אולי משום שהפועל הזה שגור יותר בפי ילדים), אבל אין בו פסול: בעברית אפשר לומר גם נִרְטַב (בבניין נפעל) וגם הִתְרַטֵּב (בבניין התפעל).
✅ הקריב במשמעות 'קירב':
תאמינו או לא – אין בכך כל שיבוש, ושימוש אף זה מצוי בלשון המקרא: במקורו הפועל הִקְרִיב עניינו 'קירב', 'הביא קרוב אל', ומכאן 'הגיש', 'נתן מתנה' – בייחוד בהקשר של מתן קורבן לאל.
✅ לנגוע:
לעומת צורת העתיד ייגע (יִגַּע) שבה הנו"ן נבלעת, בשם הפועל היא מתקיימת: לנגוע!
✅ קוראה:
בפעלים מגזרת ל"א (אות השורש האחרונה היא אל"ף) סיומת הנקבה בהווה יכולה להיות ־ת או ־ָה: קוראת וגם קוראה (כמו גם מקנאת ומקנאה, מתחבאת ומתחבאה, ממלאת וממלאה).
✅ לבית: שני הניסוחים 'הגעתי הַבַּיְתָה', 'הגעתי לַבַּיִת' תקינים. ולמען הסר ספק: אומנם גם למבנה "הגעתי הבית" אפשר למצוא סימוכין במקורות, אבל הוא איננו מתבקש מצד הדקדוק וגם איננו מקובל בעברית בת ימינו.
כותבים ביצה, אבל איך הוגים?
בעברית מהלכות שתי מסורות הגייה של הצירי:
▪️ מסורת ההגייה הספרדית שבה אין הבדל בהגייה בין סגול (םֶ) לצירי (םֵ) – ושניהם נהגים e.
▪️ מסורת ההגייה האשכנזית שבה סגול נהגה e ואילו צירי (גם מלא וגם חסר) נהגה ey.
בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית, ולפי זה היה צפוי שבכל מקום שיש צירי נהגה e ולא ey. סביר להניח שהגיית הצירי בתנועה e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
מכל מקום – כיום האקדמיה אינה מתערבת במבטא התנועות ואין תקן מחייב.
רבים טועים לחשוב שהם "משכירים דירה" – גם כשמדובר בדירה שהם משלמים דמי שכירות תמורת המגורים בה...
נזכיר לכל המתבלבלים:
🏠 משכיר – בעל הנכס, מי שנותן דבר שבבעלותו לשימוש זמני תמורת תשלום.
🏠 שוכר – מי שמשלם תמורת השימוש הזמני בנכס.
שימו לב: הבחנה דומה יש בצמדי הפעלים לָוָה והִלְוָה (את מלוָוה לי כסף ואני לוֹוָה אותו ממך), שָׁאַל והִשְׁאִיל (אני משאילה לךָ את הספר ואתה שואל אותו ממני).
הליקס וטרגוס אינם רק סוגי עגילים – אלא שמותיהם הלועזיים של שניים מחלקי האוזן! 😮
👈🏼 הֶלִיקס (helix): חלקה הבולט של אפרכסת האוזן.
👈🏼 טְרָגוּס (tragus): הבליטה המחודדת הקטנה המסתירה את פתח מערת האוזן.
אל חשש – חלקי האוזן האלה קיבלו שמות יפים גם בעברית:
👂🏼 הליקס? לוּליין! חלק זה נקרא כך על שם צורתו הלוליינית (ספירלית) באפרכסת.
👂🏼 טרגוס? צָפִיר! לפי מילון אוקספורד המילה היוונית לציון חלק זה של האוזן משמעותה תיש או עז על שם קווצת השערות שצומחות בחלק זה. צָפִיר – מילה נרדפת בעברית לתיש.
הידעתם?
גם בצירוף "דגש חזק" אין דגש חזק...
והינה כמה דברים שלא ידעתם על 'מלעיל' ו'מלרע':
✅ 'מלעיל' ו'מלרע' הן מילים בארמית שפירושן 'מלמעלה' (מלעיל) ו'מלמטה' (מלרע = מלארע, מילולית: 'מן הארץ').
✅ ייתכן שהמקור למונחים האלה הוא מקום סימון ההטעמה – מעל המילה לציון הטעמת מלעיל ומתחת למילה לציון הטעמת מלרע.
✅ איך זה נשמע? בהטעמת מלרע מדגישים את ההברה האחרונה במילה: (הוא) צפ֫ה בטלוויזיה, ואילו בהטעמת מלעיל מדגישים את ההברה שלפני האחרונה: (היא) צ֫פה במים.
טוב לדעת: רוב המילים בעברית הן מלרעיות, כלומר מוטעמות בהברה האחרונה, כמו אָדָ֫ם, שולחָ֫ן, שָׁנָ֫ה, חָשׁ֫וּב (ובהן כמובן כל המילים שיש בהן רק הברה אחת, כמו המילים כֵּן, לֹא, חֵן, חוֹל).
אנחנו שולחים איחולי החלמה מהירה למוזיקאי מתי כספי. ❤️
בשנת 1970 יצא לאור השיר "אליעזר בן־יהודה" שכתב ירון לונדון והלחין מתי כספי. השיר התפרסם בביצועה של חוה אלברשטיין, אך כספי נהג לשיר אותו בהופעותיו, ובשנת 1978 אף הקליט אותו בעצמו.
בפרק שהוקדש לשיר בהסכת "שיר אחד", אמר כספי: "שלחו לי טקסט של ירון לונדון על אליעזר בן־יהודה ואני מאוד מאוד התרגשתי. כל כך רציתי שהשיר הזה יהיה שהמצאתי אותו... תפרתי משפט למשפט מתוך רצון עצום להשלים את השיר במועד".
על הגיית השם בן־יהודה במלעיל ולא במלרע אמר כספי: "לא יכולתי להימנע מקצת חוש הומור ובמקום להלחין אליעזר בן־יהוד֫ה, הלחנתי אליעזר בן־יה֫ודה במבטא ייקי, בתקווה שלא יבחינו בזה וייתנו לזה לעבור. ואכן לא הבחינו וזה עבר".
מתי היקר, רפואה שלמה!
שימו לב: החלטה חדשה של האקדמיה! 📢
האקדמיה ללשון העברית שינתה את שמו של הנחש הארסי בישראל. לבקשת זואולוגים ואנשי רפואה אישרה מליאת האקדמיה לשנות את שמו של הנחש צִפְעוֹן שחור לשְׂרַף עין־גדי.
👈🏼 שְׂרַף עין־גדי הוא נחש פעיל לילה, והוא הארסי בנחשי ארצנו. הכּשה שלו מחייבת פינוי בהול לבית החולים, טיפול תומך והשגחה רפואית צמודה.
👈🏼 השם צִפעון שיקף את הדעה שהנחש הוא קרוב משפחה של נַחשי הצפע, ואולם לימים התברר שהוא שייך למשפחה נפרדת, ואם יגיע נְשוך שָׂרָף לבית החולים ויינתן לו חלילה הנסיוב נגד ארס הצפעים, עלול המוכּש למות כתוצאה מסיבוכים של טיפול שאינו מתאים. "ההבחנה הברורה בין השרף לצפעים היא בגדר פיקוח נפש שכּן סוג הארס שלהם שונה. בלבול ביניהם עלול להסתיים במוות מהיר", כך לפי ד"ר בֹעז שחם, מומחה זוחלים מן האוניברסיטה העברית בירושלים שהשתתף בישיבת האקדמיה שבה התקבלה ההחלטה.
👈🏼 אומנם שינוי שם עברי שנקבע באקדמיה נעשה בִּמשׂורה, אבל במקרה הזה הייתה למהלך הסכמה רחבה מאוד מפני ששם לא מוצלח ואף לא נכון עשוי להבדיל כאן בין חיים למוות.
👈🏼 שְׂרַף עין גדי ולא "שָׂרָף עין גדי" – השם "שרף עין גדי" מוכר בקרב חובבי הנחשים, ואולם ההגייה התקנית של המילה שרף במעמד נסמך היא שְׂרַף. בהתאם ייקרא שם משפחתו החדש שְׂרָפִיִּים (Atractaspididae).
שתפו ותייגו חברים, זה יכול להציל חיים!
אמל"ק: הצירוף 'מחר כך' אומנם חביב ביותר – אך אין לו הצדקה תחבירית.
עילאי היקר, שים לב:
👈 בעברית הקלסית דרכים רבות לציין מועד עתידי כלשהו: אחר כך, בהמשך, בעתיד, לאחר מכן ועוד.
👈 את ההצעה החיננית 'מחר כך' קיבלנו כבר מכמה פונים בעבר, ואולם נראה שמקומה בלשון העגה ולא בלשון הרשמית:
הצירוף 'מחר כך' דומה מאוד לצירוף הוותיק 'אחר כך' (ומכאן קסמו), ואולם 'אחר כך' משמעו 'אחר זה', 'אחרי זה', ואילו לצירוף 'מחר כך' אין משמעות הגיונית בפני עצמו מבחינת המבנה התחבירי שלו.
עילאי, אל תיפול רוחך –
המשך לנצל את הזמן הפנוי שיש לך לחידושים מקוריים בעברית, והכי חשוב: עשה מה שאבא ביקש!
נָכֶה כמו יָפֶה
נָכָה כמו יָפָה
אומנם רבים מחזיקים ב"תג נֵכֶה" – אך הצורה התקנית היא בכלל "תג נָכֶה"!
👈🏼 הצורה "נֵכֶה" היא שגיאה נפוצה, ואולם יש להגות נָכֶה במשקל פָּעֵל (ברבים: נָכִים כמו יָפִים).
👈🏼 בנסמך הצורה היא נְכֵה־(מלחמה), נְכֵי־, נְכוֹת־.
👈🏼 מקור המילה בתנ"ך, ושם היא מופיעה בנסמך: "וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם" (שמואל ב ד, ד).
פֶּחֶם? 🫨
חנה'לה היקרה,
צר לנו על האפייה שלא צלחה ועל החלה שהפכה לפֶחָם.
חשוב שתדעי: ההגייה פֶּחֶם – שגויה.
סביר להניח שמחבר מילות השיר שינה מעט את ההגייה כדי לחרוז ב"לֶחֶם".
לכן אנחנו ממליצים: אמרי פֶּחָם (בקמץ ובמלרע), ואת פֶּחֶם (במלעיל) השאירי לשיר הילדים הנחמד.
עזרו לחנה'לה למצוא חרוזים למילה לֶחֶם. 🍞
אנחנו בהחלט בעד שימוש בסימני פיסוק – אבל אנחנו שומעים גם בלי שתצעקו!
מתי משתמשים בסימן קריאה?
סימן קריאה בא אחרי משפט המביע ציווי, משאלה, תמיהה, התרגשות ופתוס, חשיבות של דבר וכדומה. על כן יש כותבים החשים צורך להשתמש בסימני קריאה מרובים, הן להעצמה ולהדגשת הנאמר הן להבעת רגש.
בכמה סימני קריאה כדאי להשתמש?
מבחינה סגנונית מומלץ להשתמש בסימן קריאה אחד. טוב לדעת כי בכללי הפיסוק שפרסמה האקדמיה ללשון העברית לא נזכר רצף של סימני קריאה ולא נקבעו כללים רשמיים לרצף כזה.
להדגשה יתרה יש המשתמשים בשלושה סימני קריאה!!!, אבל מומלץ להימנע מסימני קריאה רבים יותר: יש! או יש!!! ולא "יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!".
שמחנו לעזור!
אנו מרכינים ראש ומשתתפים בצער משפחות הנופלים לוחמי גדוד נצח יהודה והחטיבה הצפונית באוגדת עזה.
את המנון גדוד נצח יהודה חיבר והלחין המנצח חנן אביטל.
יהי זכר הנופלים ברוך.
מה הצורה התקנית?
גָּוֶן (gaven) ולא "גָּוָן"
ובסמיכות: גּוֹן־ (gon).
המילה גוון הגיעה אלינו מפרסית, כנראה בתיווך הארמית. במקורות העברית המילה איננה מנוקדת, ובמילונים אפשר למצוא אותה בשלל ניקודים. במילוני האקדמיה (וגם במילונים אחרים) צורת היחיד מנוקדת גָּוֶן (הווי"ו בתנועת e) ולא "גָּוָן" או "גַּוָּן" (בתנועת a).
צורת היחיד גָּוֶן דומה לעָוֶל, אָוֶן ומָוֶת, והיא מתאימה לצורת הנפרד גּוֹן־ (כמו מוֹת־) ולצורת הרבים גְּוָנִים – אבל נראה שהיא לא התקבלה בפי הדוברים. בסמיכות הצורה התקנית היא גּוֹן־: "יש לה גּוֹן קול מעניין", "תכשיר להשגת גּוֹן עור אחיד". צורת הנסמך הזו מוכרת לנו מהצירוף כְּגוֹן במובן 'כמו', 'לדוגמה'.
המלחין, המוזיקאי, הפזמונאי והמשורר שייקה פייקוב הלך היום לעולמו.
פייקוב חיבר שירים רבים שהפכו לחלק מהתרבות הישראלית, ובהם "ארץ", "דרך המלך", "אימא", "חייכי לי בשירים" ו"אותך".
יהי זכרו ברוך.
מתווכים? משקיעים? סתם מכורים לתוכניות מציאות?
יש לנו מידע חשוב עבורכם...
🏠 ראשי התיבות נדל"ן מקורם בארמית!
הצירוף נדל"ן הוא קיצור של "נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי": נכסים הקבועים במקומם ואינם ניידים, ההפך ממִטַּלְטְלִין.
🏠 נדל"ן מסחרי או נדל"ן מסחריים? גם וגם!
האקדמיה אינה מתערבת בקביעת המין והמספר של ראשי תיבות המבוטאים כמילה (למשל: ד"ש חם וגם ד"ש חמה, מצ"ח חוקר וגם מצ"ח חוקרת).
ארץ נהדרת? זהו זה? ניקוי ראש?
"ליהודים" היה כאן הרבה לפניכם! 🧵
2/6
שם העיתון "ליהודים!" נגזר מהפסוק המפורסם במגילת אסתר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", וסיסמתו "כי לדגדגך אני בא" – היא פרודיה על הסיסמה המוכרת של עיתון "המעורר" (שהיה עיתון רציני ובעל שם) – "כי לעוררך אני בא".
3/6
על שער הגיליון הראשון של "ליהודים!" נכתבה הצהרת כוונות היתולית, שבה פורטו ברשימה ארוכה קהלי היעד של כתב העת ומטרותיו: העיתון מוקדש "להִתול ובִטול, לעקיצה ויקיצה, לנפנוף ולפלוף, לשפשוף ורפרוף"; "לחנפים ועטלפים... לסטירות־לחי וסטירות־בכי".
4/6
הם גם העזו לשבור כל "טאבו" אפשרי. אחד הקטעים המבריקים בעיתון היה מכתב מומצא, כביכול מאת גננות עבריות שחזרו מלימודים בברלין. המכתב נכתב במכוון בשגיאות כתיב רבות, כלעג משועשע לאוריינות החלקית שלהן בעברית: "ובנוגא לספה העיברית קבר הנסיון אשר לנו מרעה, כי אנכנו יודים אותה טוב" (במקום: "ובנוגע לשפה העברית כבר הניסיון אשר לנו מראה, כי אנחנו יודעות אותה טוב"). במכתב הן אפילו מציגות את עצמן כמומחיות ב"פסיחולוגיע".
6/6
עד 1925 הופיעו עשרה גיליונות של "ליהודים!" – תיעוד נדיר לחוש ההומור של היישוב הצעיר. סילמן, שהיה גם מורה, מתרגם ופזמונאי, הבין דבר שרבים לא טרחו להתעכב עליו:
כדי שעם יחיה ויתקיים, הוא צריך לא רק להילחם על קיומו, אלא גם לדעת לצחוק על עצמו.
המילים עותק והעתק קרובות במשמען, אך אינן זהות.
עותק (בניקוד עֹתֶק) הוא אחד מכמה דברים שווים (אקזמפלר). למשל: 'הספר נדפס באלפי עותקים', 'חמשת העותקים חתומים בחותמת המקורית'.
העתק (בניקוד הֶעְתֵּק או הֶעֱתֵק) הוא נוסח מועתק שאינו מקור, כגון תצלום של מסמך. לדוגמה: העתק של תעודת בגרות (למקרה שתאבד התעודה עצמה), העתק נאמן למקור.
כאשר מסמך נשלח לכמה נמענים – כל אחד מהם מקבל עותק. לעומת זאת כאשר מסמך נשלח למי שאינו הנמען העיקרי (למשל לממונה עליו) מדובר בהעתק.
נשאלנו: האם אפשר לקרוא למדוזה "צרוּבית" על שם הצריבה שהיא צורבת בעור?
אומנם מדובר בהצעה חיננית, אך שימו לב:
🌊 לא לכל מילה לועזית האקדמיה מחפשת חלופה עברית. אחד מן השיקולים המובאים בחשבון: עד כמה המילה הלועזית רגילה ומושרשת בפי הדוברים. כך למשל המילים קפה, רדיו, אוטובוס וטלוויזיה – כולן נותרו בלעזן.
🌊 ומה לגבי מדוזה? בעל החיים הזה נקרא בעברית ובשפות נוספות על שם הדמות מדוזה מן המיתולוגיה היוונית, בגלל הדמיון הצורני לראשה בעל הנחשים. הוועדה למונחי זואולוגיה שעסקה בשמות המדוזות בשנת תש"ף (2020) החליטה להשאיר את המילה מדוזה בלעזהּ ולא למצוא לה חלופה עברית (אבל שם המערכה שמחלקת המדוזות שייכת אליה, מבחינת המיון המדעי, היא 'צורבים').
🌊 הינה כמה שמות עבריים שניתנו למדוזות הפוקדות את חופי ארצנו – כמה מהם ציוריים במיוחד: יְרֵחִית אַרְבַּע־קְשָׁתוֹת, בֵּיצַת־עַיִן יָם־תִּיכוֹנִית, חוּטִית נוֹדֶדֶת, כְּחֻלַּת־שׁוּלַיִם חֲלָקָה, פַּעֲמוֹנִית נְקֻדָּה, שַׁיֶּטֶת אַרְגְּמָנִית, זֵר־פְּרָחִים יַם־סוּפִי, גְּדִילִית אַרְגְּמָנִית, מֵדוּזָה־הֲפוּכָה מַטְמִיעָה.
הפעלה: איזה שיבוש לשוני אתם פשוט לא מסוגלים לשמוע?
אנחנו נתחיל: לסדר את האוזן.
אזהרה!
⚠️ אפשר לזהות טקסטים שנכתבו ב־ChatGPT לפי השימוש בקו מפריד ארוך במיוחד.
⚠️ אפשר לזהות טקסטים של עוקבי האקדמיה לפי השימוש במקף ובקו מפריד.
ואם הטבלה לא הספיקה, הינה הסבר קצר:
👈 המקף קצר, אין רווח לפניו ואחריו, ומקומו הראוי *בגובה השורה*, למשל: בין־לאומי.
שמים מקף בעיקר בצירופים בעלי תחיליות דוגמת אי־ודאות, דו־משמעות, ויש המשתמשים בו גם לצירופים אחרים, כגון כתבי־יד, יום־יום. שמים מקף ברצף שיש בו שני סוגי גופנים, כגון אותיות ומספרים: הכנס ה־16, מ־A ל־B.
יש המשתמשים במקף בשמות המורכבים משתי תיבות, כגון בן־אל, בת־עמי, תל־אביב.
👈 הקו המפריד ארוך מהמקף, יש רווח לפניו ואחריו, ומקומו באמצע השורה.
הקו המפריד משמש לציון הפרדה יתרה בין חלקים במשפט או בכותרות; לעיתים הוא בא במקום פסיק, לעיתים במקום נקודתיים, לעיתים במקום סוגריים.
(-) העם היווני – במה מתבטאת רציפות זהותו ב־3500 השנים האחרונות?
(-) בתצלום הראשון רואים את צפון ים המלח, ואילו בשני – את חלקו הדרומי והיבש.
(-) איזה יום אתה אוהב יותר – חמישי או שישי?
הפיצו את הבשורה.
בעברית לדורותיה לא שימשו סימני הפיסוק שמשמשים אותנו כיום. המקף – קו קצר בגובה השורה שעניינו חיבור – הוא סימן שירשנו ממערכת טעמי המקרא, ואילו שאר הסימנים שאולים ברובם מלשונות אירופה (ואף בהן יש הבדלים בשימושיהם). בשנות הארבעים של המאה העשרים גיבש ועד הלשון מערכת כללים לפיסוק בעברית; בראשית שנות התשעים של המאה העשרים קבעה האקדמיה כללים חדשים בפיסוק, אך הדגישה בהקדמה: "כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב". כך או כך, הקו המפריד הארוך (Em Dash) אינו חלק ממערכת סימני הפיסוק העברית.
עונת התיפוף על האבטיחים החלה
והינה כל מה שצריך לדעת לפני שקונים אבטיח:
• סְגַלְגַּל פירושו 'אובלי', שם תואר המציין צורה של אליפסה או של ביצה. מקור המילה בלשון חז"ל, ומקובל לקשור אותה למילה עגול או למילה גלגל.
• חומחומי הוא חום במקצת.
• שימו לב שעל האבטיח צריך לִדְפֹּק ולא "לִדְפֹק". הצורה הרגילה של שם הפועל בבניין קל היא לִפְעֹל (בלי ניקוד לפעול) – פ' הפועל מנוקדת בשווא ואחריו אותיות בגדכפ"ת דגושות בדגש קל כמו לִקְפֹּץ, לִשְׁפֹּךְ, לִלְכֹּד, לִדְבֹּק.
• מְלֻחְלָח (בלי ניקוד מלוחלח) הוא לַח, רטוב במקצת.
• מצאתם את האבטיח המושלם? אתם מוזמנים לִסְפּוֹת אותו וליהנות!
בעברית יש פועל מיוחד לחיתוך האבטיח. במשנה מפורטים מקרים שנחשבים פעולת אכילה ארעית, ובין היתר נמנים "מְגרגר באשכול ופורט ברימון וסופת באבטיח" (מעשרות ג, ט), כלומר אוכל מהם מבלי לתלוש מהעץ או מהקרקע. לפי זה "סופת באבטיח" פירושו 'חותך מן האבטיח חתיכות־חתיכות'.
חידה: מה משותף למַגָּב, תַּמְנוּן ואוֹפְנַיִם?
תשובה: כולן שגיאות הגייה נפוצות בעברית!
לשוננו התברכה בשמות עצם שרבים מתלבטים בהגייתם. כדי לסייע לכל עוקבינו לדבר בעברית תקנית – החלטנו להבהיר אחת ולתמיד: כך תבטאו את המילים המבלבלות!
👈 מַגֵּב ולא "מַגָּב"!
שמו של מכשיר הניגוב בעל הלהב הגמיש הוא מַגֵּב, במשקל המכשירים מַפְעֵל (כמו מַבְרֵג).
👈 תְּמָנוּן ולא "תַּמְנוּן"!
היצור הימי נקרא על שם שמונה זרועותיו: תְּמָנְ(יָא) (שמונה בארמית) + נוּן (דג בארמית).
👈 פְּרִיט ולא "פָּרִיט"!
פָּרִיט לבוש? פְּרִיט לבוש, וברבים: פְּריטים (כמו: כְּבִישׁ – כְּבִישִׁים, סְנִיף – סְנִיפִים, תְּרִיס – תְּרִיסִים).
👈 מַצְנֵחַ ולא "מִצְנׇח"!
מי שקופץ ממטוס משתמש במַצְנֵחַ (כך לפחות אנחנו מקווים) ואילו מִצְנׇח הוא מפגן צניחה.
👈 מַגְהֵץ ולא "מְגַהֵץ"!
המילה מַגְהֵץ שקולה במשקל המכשירים מַפְעֵל ואילו מְגַהֵץ היא צורת הבינוני של הפועל גיהץ. כך גם מַחְשֵׁב (לעומת מְחַשֵּׁב) ומַפְצֵחַ אגוזים (לעומת מְפַצֵּחַ).
👈 אוֹפַנַּיִם ולא "אוֹפְנַיִם"!
אוֹפַן ועוד אוֹפַן הם שני אוֹפַנִּים, ובצורת הזוגי – אוֹפַנַּיִם. בדומה לכך יש לומר אוֹפַנּוֹעַ (ולא אוֹפְנוֹעַ).
👈 דֶּלְפֵּק ולא "דַּלְפָּּק"!
המדף החוצץ בין נותן השירות למקבל השירות מכונה בטעות דַּלְפָּּק, אך הצורה הנכונה היא דֶּלְפֵּק בלבד.
👈 מֶחְלָף מסובים ולא "מַחְלֵף" מסובים!
מפגש הדרכים מרובה המפלסים נקרא מֶחְלָף ולא "מַחְלֵף".
האקדמיה ללשון העברית מרכינה ראש ומשתתפת בצער משפחות הנופלים לוחמי חיל ההנדסה הקרבית.
בשנת 2011 התפרסם שירו של דויד גרוסמן "קצר פה כל כך האביב", שנכתב לזכר בנו סמ"ר אורי גרוסמן, שנפל במלחמת לבנון השנייה. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר.
יהי זכר הנופלים ברוך.
החדשות: משרד האוצר פרסם מתווה פיצויים.
אנחנו: מהיכן הגיעה אלינו המילה מתווה? 🧵
2/4
המילה מִתְוֶה היא צורה אחרת של המילה הקרובה מִתְוָה (בנקבה, על דרך מילים כמו מִצְוָה, מִשְׁנָה).
מעניין שתחילה קבע ועד הלשון את הצורה הזכרית מִתְוֶה – כך במילון למונחי "תכניקה" משנת תרפ"ט (1929),
אבל במילון למונחי הדפוס משנת תרצ"ג (1933) ואילך נקבעה הצורה מִתְוָה, חידושו של חבר הוועדה – המשורר חיים נחמן ביאליק.
3/4
עם זאת בציבור השתרשה דווקא הצורה הזכרית מִתְוֶה, והאקדמיה החליטה לאמץ אותה סופית בשנת תשנ"ח (1998).
רגע לפני שהתחיל המבצע קפצנו לשוק מחנה יהודה ובחַנו אתכם: עד כמה אתם באמת בקיאים בביטויים עבריים?
מה הצורה הנכונה?
אי־ודאות!
• בראש מילה ו' עיצורית אינה נכפלת: ודאות, ועדה, ורד, וילון, וידוי.
• כופלים ו' עיצורית כאשר היא באה באמצע המילה, למשל: תקווה, אווז, סתוונית.
• שימו לב: גם לאחר אותיות השימוש מש"ה כל"ב כופלים את ה־ו' – כדינה של ו' עיצורית באמצע מילה: בוועדה, הוורד, לווילון, הווידוי.
• אך לאחר אות השימוש ו' אין כופלים את ה־ו' שבראש המילה: וועדה [=וּוַעֲדָה], ווילון [=וּוִילוֹן].
השלימו: סף רגישות נמוך =
סַף הוא מפתן (החלק התחתון של מסגרת הדלת), ובהשאלה גם גבול או נקודת התחלה. סף הרגישות הוא הגבול שממנו והלאה מתחילים להרגיש. ככל שהוא נמוך יותר – פירושו שנדרש מעט יותר כדי לעורר תגובה, ומכאן שהרגישות עצמה היא רבה, גבוהה.
טוב לדעת שצורת הרבים של סַף היא סִפִּים (כמו מַס–מִסִּים), כמוכר מן הצירוף 'אמות הסיפים'.
כן, צנטריפוגה בעברית היא סַרְכֶּזֶת. 🧵
3/4
"ועד הלשון, ב"מלון למונחי התכניקה" משנת תרפ"ט, קבע בצד צנטריפוגאלי גם "בורח מרכז". במונח זה השתמש הרבה שנים לפני־כן ד"ר י.ל. קצנלסון, בספרו "התלמוד וחכמת הרפואה". אין צורך להוכיח עד כמה אין זה נוח לשמוש."
"במהדורה החדשה של "מלון למונחי טכניקה" (משנת תש"ו) חזר בו ועד הלשון והשתמש בצנטריפוגאלי בלבד. ישבתי על מדוכה זו, וכמדומה שהצעתי ראויה להתקבל. אני מציע ליצור, כדוגמת בנין ספעל, סרכז (רכז בהוספת סמך). יש כאן גם מעין נוטריקון של סר – רכז, כלומר סר מן המרכז."
4/4
"המלה סנוורים והפעל סנוור יש בהם משום תנא דמסייע להצעתי, שהרי גם המסנוור (משורש נור – אש) אינו מאיר, אלא נוטל את כח המאור והראיה. לפי זה ישמש הפעל סרכז, על משקל סנוור. צנטריפוגאלי ייקרא סרכּוזי והמכונה-הצנטריפוגה – סרכּזת."
מהיכן הגיע אלינו הפועל "ליירט"? שרשור >>
3/4
המשפט "כי יָרַט הדרך לנגדי" קשה להבנה ורבו בו הפירושים. תרגום השבעים ותרגומים נוספים תרגמו את הפועל יָרַט במשמעות 'נשחת', ובקרב פרשני ימי הביניים רוֹוח הפירוש הקושר את הפועל הזה לעיווּת, סטייה והטיה (אבן־עזרא, רמב"ן, רד"ק, רלב"ג). בימינו, מלבד הפרשנויות האלה, יש הסוברים כי יָרַט מציין דחיפוּת (המלאך ממהר בדרכו) ויש הנותנים לפועל פירושים על פי מילים דומות בערבית. אחרים סוברים כי מדובר בשיבוש הנוסח.
4/4
הפירוש של הפועל יָרַט במשמעות סָטָה הוא שהביא להולדת הפועל יֵרֵט בימינו במשמעות 'הסיט דבר מדרכו'. ואולי השפיע גם מדרש חז"ל הרואה בפועל יָרַט נוטריקון להתנהגותה של האתון אשר סטתה מדרכה: "יראה ראתה נטתה" (בבלי שבת קה ע"א, בבלי מנחות סו ע"ב ועוד).
קראתם נכון. המילים דת, גזבר, פרדס, בוסתן, פתגם, גנזך, פרוור, הרפתקה, כופתאות, נרגילה, פיג׳מה ושחמט הן כולן מילים שאולות שהגיעו אלינו מן הפרסית.
המילה גַּנְזַךְ (ברבים: גַּנְזַכִּים) נזכרת כבר במקרא (דברי הימים א כח, יא) ומקורה בפרסית. מילה זו משמשת גם בימינו, אך היא רווחת פחות מארכיון (ואומנם בשנת תשע"ב, 2011, החליט 'גנזך המדינה' לשנות את שמו ל'ארכיון המדינה').
ולחובבי ספרות הפנטזיה שימו לב: גַנזך אורות הסער, ולא "גִנזך אורות הסער".
שימו לב: הרפתקה ולא "הרפתקאה". כך גם יש לומר קלישה ולא "קלישאה", גרוטה ולא "גרוטאה".
hebrew-academy.org.il/הרפתקה-או-הרפתקאה/
אנחנו כאן כדי להזכיר:
• התרעה – אזהרה מפני סכנה מתקרבת. לדוגמה: 'התקבלו התרעות על ירי טילים ורקטות'.
• התראה – איום או הודעה על עונש הצפוי לאדם שאינו פועל לפי החוק, לדוגמה: "לפני העיקול תישלח התראה". בעברית בת ימינו התפתחה משמעות נוספת למילה התראה: 'הודעה (מוקדמת)', כגון 'הם הגיעו לביקור בלי התראה (מוקדמת)'.
• הרתעה – המילה הרתעה וכן הפועל הרתיע משמעם איום על צד אחר כדי שיימנע מלעשות פעולה כלשהי. לדוגמה: 'נשק גרעיני מרתיע מפני התקפה'; 'קנסות גבוהים אולי ירתיעו נהגים עבריינים'.
שנדע ימים שקטים יותר! 🙏
מבצע 'עם כלביא' – אנחנו מחזקים את כוחות הביטחון ומתפללים לשלומה של מדינת ישראל. 🙏🇮🇱
למילה לביא נמצא אזכורים רבים במקרא, לדוגמה בברכת יעקב ליהודה: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט, ט). עם ישראל כולו נמשל לאריה וללביא בדברי בלעם בן בעור: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג, כד), "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (כד, ט).
גם אתם מתבלבלים בין שלל העופות הדורסים של ארצנו?
אנחנו כאן כדי לעשות סדר!
הינה מה שחשוב לדעת על דורסי הלילה, מהקטן לגדול:
🦉 שָׂעִיר – הקטן בדורסי הלילה בארץ. עיניו צהובות ועל ראשו ציצות דמויות אוזניים. נוצותיו מזכירות קליפת עץ בצבעי חום ואפור, והן משמשות לו להסוואה.
🦉 כּוֹס – דורס קטן ומצוי. צבעו חום בהיר, מנוקד בלבן, ועיניו גדולות וצהובות. עיי חורבות חביבים עליו במיוחד, ומכאן שמו 'כוס הֶחורָבות'.
🦉 תנשמת – חלפה מולכם רוח רפאים? כנראה ראיתם תנשמת! גחונהּ בהיר, עיניה שחורות וקטנות, ולפניה הלבנות מעין צורת לב.
🦉 ינשוף – עיניו בצבע כתום־צהבהב, נוצותיו בצבעי הסוואה מנומרים ולראשו ציצות המזכירות צורת אוזניים. בישראל מצוי המין ינשוף עצים.
🦉 אוח – הגדול בדורסי הלילה (בעולם). גופו רחב ומוצק. עיניו בצבעי חום־כתום ומעליהן ציצות בולטות במיוחד. לרוב יימצא בקירות סלע, כוכים, מערות ומחצבות נטושות.
אם גם אתם מתמודדים עם מכת כינים אין־סופית בגן, הרשו לנו להעשיר אתכם במעט מידע לשוני מרתק:
👈🏻 את הכִּנִּים – או לפחות את השם שלהן – ירשנו כידוע מסיפור יציאת מצרים שבתורה.
👈🏻 צורת היחיד של כינים למן ספרות חז"ל ועד הכינה נחמה היא כִּנָּה, ולבן זוגה נוכל לקרוא 'כינה זכר', 'זכר הכינה' או 'כינה ממין זכר'.
👈🏻 יש הסוברים שצורת היחיד המקורית של כינים הייתה דווקא בזכר: כֵּן (כמו קֵן–קִנִּים, חֵץ–חִצִּים).
מקור ההשערה בספר ישעיהו: "...כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן..." (נא, ו). על פי התומכים בגישה זו, "כמו כן" = כמו כינה. 😳
👈🏻 יש שפירשו כך גם את דברי המרגלים אשר הלכו לתור את הארץ: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים, וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר יג, לג) – כלומר: אם בעינינו נדמינו לחגבים, בעיני הענקים ודאי נראינו קטנים אף יותר, כמו כינים!
גרטה, גם אנחנו מעדיפים כריכים. 🤓
הסנדוויץ' נקרא על שמו של ג'ון מונטאגיו, הרוזן הרביעי מסנדוויץ', שהיה מהמר כפייתי. כדי לא לחדול מהימוריו היה מורה למשרתיו בשעת ארוחת הערב: "שימו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאו אותו אליי!"
ומאיפה קיבלנו את הכריך? המילה כָּרִיךְ נוצרה בעברית החדשה בהשראת ה'כורך' של הלל הזקן, המוכר לנו מן ההגדה של פסח: "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים: היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד".
ליעד היקרה, אל תיתני לאף אחד לקרוא לך בררנית:
רווח לפני סימן פיסוק הוא דגל אדום גם מבחינתנו!
נזכיר שוב: (ולא "נזכיר שוב :")
כמעט כל סימני הפיסוק צמודים אל המילה שלפניהם, ואילו אחריהם יש רווח אחד (אלא אם כן הם בסוף פסקה או שיש אחריהם מעבר שורה).
כך הדבר בסימנים נקודה [.], פסיק [,], נקודה ופסיק [;], נקודתיים [:], שלוש נקודות […], סימן שאלה [?], סימן קריאה [!], גרש [''].
הוא שם רווח לפני סימן שאלה 🚩🚩🚩🚩🚩🚩🚩🚩🚩🚩🚩
שלחנו את דורין לפגוש את קובי אדרי כדי לבדוק אחת ולתמיד: האם כשמבשלים בעברית צחה האוכל טעים יותר? התוצאות יפתיעו אתכם!
#בתיאבון 🥰
נִרְאֶה לי או נִרְאָה לי?
שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן!
🕶 נִרְאֶה (תנועת e) היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב'. הגייה זו של נראֶה רגילה גם בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל הנראֶה', 'רואה ואינו נראֶה'.
🕶 נִרְאָה (תנועת a) היא צורת העבר: 'כבר לפני יומיים הוא נראָה לי חיוור', 'הוא נראָה מצוין אתמול במסיבה'.
אז מאין נובע הבלבול הנפוץ?
רבים משתמשים בצורה בקמץ – נִרְאָה – ללא הבחנה בין עבר להווה ("נראָה לי שאת צודקת"). שימוש זה נובע מחוסר ההבחנה בין עבר להווה בהגיית הפעלים הרגילים (מגזרת השלמים) בבניין נפעל: נכנַס (עבר) ונכנָס (הווה), נשבַּע (עבר) ונשבָּע (הווה). ואולם במקום שהלשון מעמידה לרשותנו הבחנה – אין שום סיבה שלא נשתמש בה.
לא מוותרים על "צְנוֹבָּרִים" בקציצות?
יש לנו מידע שעשוי להפתיע אתכם:
ההגייה העברית היא צְנוֹבָר ולא "צְנוֹבָּר". 😱
צנוברים הם הזרעים האכילים של אחד ממיני האורן (ששמו הרשמי הוא אֹרֶן הַצְּנוֹבָר).
המילה צנובר לקוחה מן הערבית صَنَوْبَر (צַנַוְבַּר) – 'אורן', ומכאן גם שמם של זרעיו האכילים.
בעברית לא יבוא דגש קל באותיות בגדכפ"ת אחרי תנועה, ולכן ההגייה העברית המתבקשת היא בבי"ת רפה (ובמלרע) – צְנוֹבָ֫ר.
#טוב_לדעת
השם אֹרֶן הַצְּנוֹבָר (למין העץ) נקבע על שום זרעיו, הידועים גם בשם פיניונס (שמות קודמים: אורן הגלעין, אורן הסלע).
אומנם את המילה צְנוֹבָר בהקשר הזה שאלנו מן הערבית, אבל סביר שהיא משתקפת משמות הייחוס 'צנבריא', 'צנבראי' (למשל ר' לוי צנבריא) בתלמוד הירושלמי, ולא מן הנמנע שהשם הכללי (ולא רק שם המקום) שימש בימי קדם גם בעברית.
אינכם בטוחים מה ההמשך?
אנחנו כאן כדי לרענן את זיכרונכם!
שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.
ועתה להסבר שורות השיר:
🌾 כּוֹרְעָה בָּרוּחַ – 'כורעה' היא צורה נרדפת חגיגית של כּוֹרַעַת.
🌾 יוֹם כְּבָר יָפוּחַ – על פי "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם" (שיר השירים); לפי הפירוש המקובל, לשון קצרה של 'יפוח (רוח) היום', כלומר יִנשוב (או יִשֹּׁב).
🌾 הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב – כֶּתֶם היא מילה מקראית נרדפת למילים פז, זהב: "אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר" (ישעיהו יג, יב). מן המילה כתם נגזר בעברית החדשה שם הצבע כָּתֹם (חידושו של יחיאל מיכל פינס).
🌾 שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים – שׁוּרוּ, כלומר 'הביטו', כגון "הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ" (איוב).
🌾 קָמָה הֵן בָּשְׁלָה – קָמָ֫ה היא תבואה לקראת הקציר, על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן.
חג קציר שמח!
את השיר המוכר והאהוב כתב והלחין מתתיהו שלם, מחלוצי הזמר העברי, לרגל חג העומר שנחגג בקיבוץ רמת יוחנן.
החודש לפני 20 שנה עלה הסרטון הראשון לאתר "יוטיוב", ולכבוד המאורע הלכנו לבדוק עד כמה היוטיוברים שולטים גם בעברית! 😎
היום מציינים את היום ה־600 למלחמה.
אנחנו מקווים ומצפים לימים טובים יותר, להחלמתם של כל הפצועים ולהשבתם של כל החטופים. ❤️🩹
מהי נחת, בסדר עולה:
1. ליהנות מקומפוט צונן.
2. ליהנות מקומפוט צונן ביום קיץ חם.
3. לדעת שהחלופה העברית של קומפוט היא לפתן!
והינה – מלבד קומפוט (הכתיב היידי: קאָמפּאָט) – עוד כמה דוגמאות מעוררות תיאבון לשמות מאכלים ביידיש שקיבלו שמות עבריים נאים לא פחות:
👈 צימעס > לְפִיתָה
👈 געפֿילטע פיש > דג ממולא
👈 באָרשט (בורשט) > חֲמִיצָה (חָמִיץ)
👈 הערינג > מָלִיחַ (דג מלוח)
👈 לאָקשן > אטריות
בחנו את עצמכם: האם אתם ירושלמים אמיתיים?
יום ירושלים שמח! 💙
עצרו הכול! הינה עדכון שלא כדאי לכם להחמיץ:
הפועל עִדְכֵּן מורכב מן המילים עד + כאן, והוא בא לתרגם את המונח הלועזי update. 😲
את המונח העברי חידש סא"ל רפאל שפירא, שהיה חבר ועדת הלשון של צה"ל. המונח פורסם לראשונה ב"מילון למונחי צבא" שיצא לאור בשנת 1951.
טוב לדעת: אלתר = עַל אֲתָר!
הפועל אִלְתֵּר חודש באופן דומה: בספרות חז"ל מצויה המילה אַלְתַּר, לרוב בתוספת ל' היחס – לְאַלְתַּר. אַלְתַּר הוא קיצור של עַל אֲתָר, כלומר 'על המקום', 'מייד ובלא כל דיחוי'. מכאן נוצרה בעברית החדשה המילה אִלְתּוּר לדבר שנעשה ללא הכנה מראש (בלועזית: אימפרוביזציה).
תייגו לאלתר חברים שעדיין אינם מעודכנים.
מישהו קרא לנו?
וליתר דיוק: מישהו כאן חיפש מילים לא מוכרות בשפה העברית?
אל חשש, אנחנו כאן כדי לאתגר אתכם!
הינה לפניכם רשימה של 22 מילים יוצאות דופן בשפתנו...
יודעים מה משמעותן? כתבו לנו! 🎓
א – אֵבוּס
ב – בְּשֹׁפִי
ג – גַּבַּחַת
ד – דֹּכִי
ה – הֲבַאי
ו – וָזִיר
ז – זוֹג
ח – חֲבִיצָה
ט – טְרִיז
י – יֶלֶק
כ – כַּרְכֹּב
ל – לְסוּטָה
מ – מָגֵס
נ – נְשִׂיאִים
ס – סַוָּר
ע – עֲבוֹט
פ – פְּרִיפָה
צ – צֶדַע
ק – קוֹפִיץ
ר – רִיבָה
ש – שֶׁנֶף
ת – תַּגְרָן
מישהו שאל אותי איך הידע שלי בעברית. אז הכרזתי שאני מכירה את כל המילים בשפה. הוא הזדעזע מעזות המצח שלי, אבל מאחר ואינו דובר את השפה, לא יכל לאתגר אותי.
בדקתי בגוגל ויש מעל 750 אלף מילים באנגלית (מה שמסביר את חוסר האמון בי) ורק 75,000 בעברית.
האם אתם מכירים מילה שאני לא מכירה?
הצורות "יכַלתי", "יכַלת", "יכַלנו" הן שגויות!
הפועל יָכֹל שייך לקבוצה קטנה של פעלים בבניין קל שהתנועה בע' הפועל שבהם היא חולם (משקל פָּעֹל), וכך הוא נוטה בעבר:
– יָכֹלְתִּי (בלי ניקוד יכולתי)
– יָכֹלְתָּ (יכולת), יָכֹלְתְּ (יכולת)
– יָכֹל (יכול), יָכְלָה
– יָכֹלְנוּ (יכולנו)
– יְכָלְתֶּם (יכולתם), יְכָלְתֶּן (יכולתן) – ההטעמה התקנית בהברה האחרונה.
– יָכְלוּ
הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה תווית יידוע (מקבילה לה"א הידיעה בעברית). כך למשל מַלְכָּא פירושו הַמֶּלֶךְ, ועָלְמָא – הָעוֹלָם.
שורה של שמות ארמיים בעלי סיומת ־ָא חדרו לעברית, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית. כך הם בעיא, סדנא, גרסא וגם טבלא, דוגמא וקופסא (שמקורם ביוונית).
לפי החלטת האקדמיה מילים אלו ייכתבו בה"א, כדין כל מילה ממין נקבה המסתיימת בתנועת a, כלומר: משכנתה ולא משכנתא, סיסמה ולא סיסמא, דוגמה ולא דוגמא, קופסה ולא קופסא. כך גם המילים עסקה, כורסה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, טבלה ועוד.
ניר, אתה צודק –
באמת אין כאן צורך בנקודה! 😮
שימו לב:
👈🏻 הכלל הבסיסי הוא שנקודה באה בסוף משפט. סימן הנקודה, כשאר סימני הפיסוק, מסייע בידי הקורא לקרוא דברים כתובים באותה הדרך שבה הם נהגים בדיבור. הנקודה מורה על סיום משפט, כלומר על הפסקה של יחידת דיבור.
👈🏻 אפשר לסמן נקודה לאחר ביטוי או מילה שהם למעשה משפטים קצרים או משפטים קטועים, כגון:
– איפה את?
– בדרך.
👈🏻 איפה לא נסמן נקודה? לאחר משפטים – שלמים או מקוצרים – בשערי ספרים, בראשי מאמרים, בכותרות ובכתובות. לפי זה נראה שאין בה צורך גם אחרי המילה תפוז בהקשר הזה.
ומה לגבי הודעות "נזעמות" שמסתיימות בנקודה?
האקדמיה אומנם לא עסקה בשאלה אם יש לסמן נקודה בסוף משפט בהודעת וטסאפ, אבל אם שאלתם מישהו לשלומו והוא השיב "הכול בסדר." – דעו שהוא אינו כועס עליכם; הוא פשוט רוצה להקפיד על כללי הפיסוק!
👈 הפועל קָרַם פירושו 'העלה קרום', התכסה (או כיסה) בשכבה דקה. הביטוי "קָרַם עוֹר וְגִידִים" נוצר בהשראת חזון העצמות היבשות בספר יחזקאל: "הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם".
אז למה רבים טועים ואומרים "רקם עור וגידים"?
👈 השיבוש נוצר בגלל דמיון הצליל בין שני הפעלים קָרַם ורָקַם וגם בגלל דמיון המשמעות: על דבר שמתהווה אומרים שהוא 'נרקם' – למשל: "נרקם הסכם בין השניים". והסיבה הנוספת היא שהפועל קָרַם אינו מוכר כל כך, והוא משמש בימינו בעיקר בביטוי הזה.
"מים רבים לא יכבו את האהבה
ונהרות לא ישטפוה"
יובל רפאל המדהימה, בשבילנו (ובשביל הצופים) את במקום הראשון! כל הכבוד על ביצוע מרגש ומפעים. מילאת את ליבנו גאווה גדולה! אנחנו מורידים בפנייך את הכובע, ומקדישים לך רשומה על שמך היפה. 🥰
וזו ההזדמנות לתייג כל יובל שאתם מכירים – ולהזכיר להם כמה הם אהובים. 😍
❤️ יובל, זה נדיר! המילה יוּבַל נזכרת פעם אחת בלבד במקרא – בברכה יפה מדברי הנביא ירמיהו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (יז, ח). המילה מתפרשת כאן במשמעות המוכרת 'פלג מים' על פי ההקשר בפסוק ועל פי שורשה יב"ל – לציון הובלת המים.
🧡 עם יובל אני מתחיל לנגן! את השם הפרטי יוּבָל (בקמץ) אנו מוצאים בתיאור הדורות הראשונים בספר בראשית. יוּבָל הוא בנם של לֶמֶךְ ועָדָה, ויש לו אח ששמו יָבָל: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד, כא).
💛 יבל, יובל ויוֹבֵל! היו ששיערו ששני השמות של צאצאי אדם הראשון, יָבָל ויוּבָל קשורים למילה יוֹבֵל (המוכרת במקרא במשמעויות של אַיִל, קרן איל ושופר, כעולה למשל מן הצירוף "שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים"). יָבָל – על שם הכבשים והאֵילים שהוא מגדל ("מִקְנֶה"), ויובל – מייסד תחום הנגינה, על שם יוֹבֵל במשמעות 'שופר'.
💚 להוביל עם יובל? היה אפשר לשער שהשם יוּבַל הוא צורת עתיד סביל מן השורש יב"ל (סביל פנימי של בניין קל או הופעל); אלא ששמות שיש בהם רכיב פועלי הם לרוב שמות תאופוריים הכוללים את שם האל (כמו יהונתן, יהוידע ועוד), הפועַל בהם אינו סביל, שהרי הוא מציין פעולה של האל.
💙 יובל וחברים בעולם המים! בארצנו מעוטת הגשמים יש כיום הרבה שמות פרטיים מתחום המים: מַעְיָן (בלי ניקוד – מעיין), אֲגַם, אֶשֶׁד, בְּאֵרִי, גַּל, פֶּלֶג, רָבִיב, אָפִיק, וגם יָם, נָהָר, נַחַל, מָטָר וכמובן יובל. כל אלה מילים מקראיות, אך השימוש בהן בתור שמות פרטיים לבנים ולבנות החל רק בדורות האחרונים.
כל הכבוד! 🫡
שוב העירו אתכם באמצע הלילה?
ודאי העסיקה אתכם השאלה הזו:
אם אנחנו *קמים* מהמיטה – מדוע 'משכימים' בכ"ף ולא "משקימים" בקו"ף?
ההסבר פשוט:
המילה השכמה כלל אינה קשורה לפועל קָם! היא נגזרה (ככל הנראה) מן המילה שֶׁכֶם. 😮
שמחנו לעזור ונקווה שתצליחו להירדם שוב. 🙃
כְּשֶׁ ולא שֶׁ, זה בכלל לא קשה!
בני ישראל ובנות ישראל, אתם הכי יפים *כש*אתם מדברים בעברית תקנית.
👈 הרצף כְּשֶׁ, בדיוק כמו כַּאֲשֶׁר, פותח פסוקית זמן ועונה על השאלה 'מתי?'
"כשראיתי את השלט הזה – לא יכולתי להתעלם מהטעות!"
👈 לעומת זאת המילית שֶׁ־ עונה על השאלה 'איזה?' או 'מה?'
"אני חושבת שצריך לתקן את השלט הזה!"
שלט מזעזע!
את הכי יפה *כש*את צנועה
איחולי הצלחה לנציגה שלנו יובל רפאל שתתחרה הערב בחצי הגמר של תחרות הזמר האירופית 'האירוויזיון'. 💙
נאחל לך כי תהא דרכך סוגה בשושנים ותאֵר לך ההצלחה פניה! 😍 אנחנו מאמינים בך וגאים בך!
ועד שנזכה לצפות ביובל המוכשרת, אנחנו מתרגשים להציג לכם את הביצוע העברי של קוינטה וחצי ל"יום חדש יאיר"!
תרגום: הקלדניה
חג איסוף הקרשים מגיע!
והינה לכבודו כמה בדיחות קרש שאהובות עלינו במיוחד!
🪵 עבר ועתיד הלכו לבר – היה בינוני.
🪵 אולי אני עני, אביון, דלפון, רש, חסר ממון, דל אמצעים, אבל היי, לפחות השפה שלי עשירה.
🪵 שילמתי לו 100 שקלים על משחק המילים, והוא אסף השטר.
שתפו אותנו בבדיחות הקרש האהובות עליכם!
קראו בקול את המשפטים הבאים:
👈 300 ילדים.
👈 25,000 דירות.
👈 12,000,000 חבילות.
אם קראתם כך:
✅ 300 ילדים – שְׁלוש מאות ילדים.
✅ 25,000 דירות – עשרים וחמישה אלף דירות.
✅ 12,000,000 חבילות – שנים עשר מיליון חבילות.
יש לכם בעיה אחת פחות.
שימו לב! במאות, באלפים ובמיליונים, שם המספר שסופר אותם נקבע לפי המין הדקדוקי שלהם עצמם, ולא לפי המין הדקדוקי של שם העצם (שהרי אנחנו סופרים כאן כמה מאות או אלפים או מיליונים יש).
לכן נאמר: תשעה עשר אלף בעיות (המספר 19 סופר כאן את האלפים, ורק המספר הכולל שנוצר לאחר ספירת האלפים – תשעה עשר אלף – סופר את הבעיות).
ראשית חשוב לנו להגיד: יש לומר נְגִיד בנק ישראל (ולא "נָגִיד בנק ישראל").
אומנם השורש של שתי המילים הוא נג"ד – אבל מדובר במילים שונות:
👈🏼 נָגִיד – בקמץ – שם עצם שמובנו 'שליט', 'עשיר', 'נכבד' (ובנסמך: נְגִיד־), במשקל המילים פָּקִיד (בנסמך: פְּקִיד שומה), קָצִין (בנסמך: קְצִין בטיחות).
👈🏼 נַגִּיד – בפתח ובדגש – פועל, עתיד מדברים של "להגיד".
בלשון המקרא המילה 'נגיד' ציינה שליט או מושל: "וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה" (מלכים א א, לה), ומאוחר יותר בהשאלה גם 'אדם עשיר ונכבד'. בעברית החדשה התייחדה המילה נגיד לציון מי שעומד בראש ארגון, כגון הממונה מטַעם המדינה על הבנק הממלכתי.
מן השורש נג"ד במשמעות הזו חודשה המילה נַגָּד במשקל בעלי המקצוע, וכמוה פַּקָּד במשטרה.
ואיך אומרים נָגִיד ונַגָּד בלשון נקבה? נְגִידָה ונַגֶּדֶת.
במה אתם נוהגים להשתמש: יַזֶּמֶת או יַזָּמִית?
דרכה של העברית היא שצורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת לצורת הזכר:
סיומת ־ָה, כגון חָבֵר–חֲבֵרָה.
סיומת ־ת, כגון נַהָג–נַהֶגֶת.
או סיומת ־ִית כגון רַקְדָן–רַקְדָנִית.
אך יש מילים שבהן יש שתי צורות תקינות ונפוצות:
כַּנֶּרֶת / כַּנָּרִית
דַּוֶּרֶת / דַּוָּרִית
נַגֶּנֶת / נַגָּנִית
יַזֶּמֶת / יַזָּמִית
נַגֶּרֶת / נַגָּרִית
סַוֶּרֶת / סַוָּרִית
– "ילדים, שחקו בתורות!"
– "שלום, הגעתי למערכת לזימון תורים?"
תורים או תורות? או גם וגם?
צורת הרבים המתועדת ברוב המילונים היא תורים (גם אם אין מניעה דקדוקית לצורת הרבים תורות). אך בלשון הדיבור של ימינו נוצרה בפי רבים הבחנה בצורת הרבים בין משמעויות שונות של המילה:
תורות – צורת הרבים לתור במשחק או בשיחה (תור מתחלף או מחזורי).
תורים – צורת הרבים לתור בשאר ההקשרים, כגון 'זימון תורים', 'תורים ארוכים' (תור קווי שאינו חוזר למי שכבר היה תורו).
מגוללים וגוללים.
תזכורת לקריינים ולשדרנים:
לא "מֶרְכָּבוֹת גדעון" אלא "מֶרְכְּבוֹת גדעון".
(אפשר גם "מַרְכְּבוֹת גדעון" על דרך "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" במקרא.)
מרכָּבות (בתנועה a, כמו ממשָׁלות) היא צורת הנפרד, ומרכְּבות־ (בתנועה e, כמו ממשְׁלות־) היא צורת הנסמך.
בוקר טוב!
שימו לב:
✅ הכתיב 'יפייפיה' (או "יפייפייה") שגוי. הכתיב הנכון: יפֵהפייה וגם יפֵיפייה – היו"ד באמצע המילה מסמנת את התנועה e (צירי), ולכן אין צורך להכפיל אותה.
✅מקור המילה במקרא, שם היא נכתבת בה"א ובשתי תיבות: "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם" (ירמיהו מו, כ).
✅טוב לדעת! בלשון זכר רבים יש לא פחות מארבע צורות תקניות: יְפֵהפִים, יְפֵיפִים, יְפֵהפִיִּים, יְפֵיפִיִּים.
בקרב דוברי העברית יש שנוהגים להגות את המילה שָׁבֿוּר בבי"ת דגושה: העיפרון שבּור, השולחן שבּור, הבחור הזה שבּור (בלשון עגה).
אנחנו כאן כדי להזכיר: יש לומר שבור ולא שבּור – כמו חבֿול, קבֿור, לבֿוש, דבֿוק ועוד.
חזרו אחרינו:
השולחן שבֿור
העיפרון שבֿור
הדלת שבֿורה
האגרטל שבֿור
הארון שבֿור
שמחנו לעזור.
1/3
אנו מציינים היום 77 שנות עצמאות למדינת ישראל
עם מילותיו של שייקה פייקוב המעוררות בנו תקווה.
מימי קדם המילה תִּקְוָה מציפה את דוברי העברית ברגשות עזים.
כך למשל ניבא ירמיהו על שבטי ישראל, בפנייה לרחל המבכה על בניה שאך נתפזרו בגלות:
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה'
וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה'
וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. (לא, טז)
2/3
אלפי שנים מאוחר יותר יעניק משורר עברי צעיר וציוני נלהב את השם 'תקוותנו' לשיר הלל שכתב על ההתעוררות הציונית בסוף המאה התשע עשרה.
שני בתי השיר הראשונים יהפכו לימים להיות המנונהּ הלאומי של המדינה הצעירה שתקבל עצמאות.
3/3
המילה 'תקווה' מופיעה לראשונה במקרא בסיפור המרגלים בתחילת ספר יהושע. הסימן שסיכמו המרגלים עם רחב לשם זיהוי ביתה (כדי להציל אותה ואת משפחתה) היה קשירת פתיל אדום בחלון ביתה הקבוע בחומת יריחו, ופתיל זה נקרא בלשונם תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי. בהקשר זה המילה תקווה קרובה אל המילה המקראית קַו שמציינת 'חוט'. עם זאת ברוב ההקשרים המילה תקווה משמשת גם במקרא בהוראה הרגילה 'ציפייה', 'תוחלת'.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה תשפ"ה.
האקדמיה ללשון העברית מרכינה ראש לזכר הנופלים במערכות ישראל ולזכר חללי פעולות האיבה.
יהי זכרם ברוך.
----
מילות השיר שבאיור מתוך "שיר ארץ" מאת נתן יונתן.
מה אני היום?
בתקופת מבלבלת שכזאת,
כולנו טועים, תוהים וגם תועים...
ואם תהיתם מה ההבדל,
אנחנו כאן בשביל להבהיר:
תָּהָה – התפלא, הרהר. למשל: "תהיתי אם זה כדאי".
תָּעָה – שוטט, הלך בלא מטרה. למשל: תעה במדבר, תעה בדרך. בהשאלה אדם תועה הוא אדם נבוך ומבולבל.
טָעָה – שָׁגָה, עשה דבר בצורה לא נכונה או חשב דבר לא נכון. למשל: טעה בחישוב, טעה בשיקול הדעת.
- אתה מָבין?
- אני לא מֵבין ובטח לא מָבין. 😳
כדי למנוע אי־הבנות, הקפידו על עברית תקינה:
את המילה "מֵבין" יש להגות בתנועת צירי ולא בקמץ – מֵבין ולא מָבין!
טוב לדעת:
הפועל מֵבין שייך לקבוצת פעלים מבניין הפעיל שאות השורש האמצעית שלהם היא וי"ו (גזרת ע"ו). בפעלים אלה נוהגת הגייה מיוחדת – התחילית (ה"א בעבר, מ"ם בהווה) מנוקדת בצירי:
✅ מֵבין ולא מָבין (ברבים מְבִינִים)
✅ מֵכין ולא מָכין (ברבים מְכִינִים)
✅ מֵעיף ולא מָעיף (ברבים מְעִיפִים)
✅ מֵביא ולא מָביא (ברבים מְבִיאִים)
✅ מֵקים ולא מָקים (ברבים מְקִימִים)
✅ מֵציק ולא מָציק (ברבים מְצִיקִים)
✅ מֵאיר ולא מָאיר (ברבים מְאִירִים)
ולכן, בפעם הבאה, כשתשאלו מישהו אם הוא "מָבין", אל תתפלאו אם תקבלו תשובה שלילית. מבינים?
רבים תוהים: האם המילה שיבוטה שנזכרת בשירו של יורם טהרלב ז"ל הומצאה רק כדי שיהיה חרוז לממותה?
כרגיל, אנחנו כאן כדי להשיב...
אמל"ק: "שיבוטה" הוא שם של דג! 😮🐟
בהקשרים שונים בתלמוד הבבלי ובספרות המדרש נזכר דג מאכל בשם 'שיבוטא' – מן המקורות לא ברור לגמרי אם מדובר במין דג או בכינוי לדג מגורם ("פילֶה") או גם זה וגם זה.
בימינו יש המזהים את השיבוטה עם מין דג ממשפחת הקרפיוניים שחי בנהרות הפרת והחידקל וגם נושא שם דומה בלשונות האזור. אגב – במילוני המונחים של האקדמיה ללשון שמו העברי הוא שִׁבּוּט.
#טוב_לדעת
בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה אנו זוכרים את מעשי הרצח והזוועה, את גילויי הגבורה והחמלה ואת החיים שנגדעו באכזריות.
יש לא מעט מיתוסים על השפה העברית.
ספרו לנו אילו עוד מיתוסים אתם מכירים ואולי ננפץ גם אותם. 🤔
- צריך לכבד את גבולות השיח.
- השיח ברשתות החברתיות משעמם אותי.
- חשוב לקיים שיח בגובה העיניים.
אומנם איננו מתמצאים בגננוּת, אבל בענייני לשון דווקא יש לנו מה לחדש...
🍀 האם יש קשר גיזרוני בין שיח (הצמח) לשיח (מלשון שיחה)? לא!
שתי המילים הן זוג הומונימים – מילים השוות בכתיבן ובהגייתן אך שונות במוצאן ובהוראתן.
🍀 שיח או שיחה? גם וגם!
המילה שיח היא נרדפת ספרותית למילה שיחה, ולרוב היא משמשת במשלב לשון גבוה יותר.
מעניין לציין כי בהקשרים אחרים יש למילה שיח גם משמעות ייחודית; היא משמשת למשל במובן "דיסקורס" – מכלול של רעיונות או ידע בתחום מסוים הבאים לידי ביטוי בשפה, כגון 'השיח הכלכלי' או 'השיח הציבורי'.
שאלות שמנוסחות בשלילה יוצרות לעיתים קרובות בלבול בקרב דוברי העברית.
לשאלה "אתה לא רעב?" אפשר להשיב בשלל דרכים:
לא (אני לא רעב)
כן (אני לא רעב)
לא (אני רעב)
כן (אני רעב)
אז איך נדע כיצד להשיב לשאלות מעין אלה?
❓ התשובה "כן" עשויה להתפרש כמאשרת את משפט השאלה (אתה לא רעב? – כן = אני לא רעב), והיא עשויה להתפרש כמאשרת את התוכן (אתה לא רעב? – כן = אני רעב). על פי רוב דוברי העברית נוהגים בדרך הראשונה.
❓ התשובה "לא" עשויה לשלול את התוכן (אתה לא רעב? – לא = אני לא רעב), והיא עשויה לשלול את המשפט כולו (אתה לא רעב? – לא = אני רעב). נראה שדוברי העברית נוטים להשתמש בתשובה "לא" כדי לשלול את תוכן המשפט (לא = אני לא רעב), ואם הם רוצים להשיב תשובה אחרת הם ישתמשו בניסוח מפורש יותר, למשל "כן, אני רעב".
❓ ההמלצה שלנו: דברו ברור! במקום להסתפק ב"כן" או "לא" השתמשו בתשובות מפורשות, כגון: "לא, אני לא רעב" או "כן, אני רעב".
הפעלה: מה הביטוי העברי האהוב עליכם?
כתבים יקרים,
לכאורה הביטוי "על פניו" נשמע תקין, אך מכיוון שאינו אלא תרגום מן הלעז – "on the face of it" – מתקני הלשון מסתייגים ממנו. ועוד: בגרסה העברית לא ברור – על פניו של מי?
בעברית מומלץ לומר "לכאורה" – מילה ותיקה מימי התלמוד שמשמעותה "במבט ראשון", "למראית עין", "על פני השטח" (בדרך כלל מתוך חשד או בניגוד לאמת נסתרת או עמוקה).
לחפצים בכל זאת לדבוק בביטוי הלועזי, נוכל להציע לשנותו מעט ולומר "על פני הדברים" או "על פני השטח".
הכול כלול ולא "הכל כלול"!
כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה היא תיכתב ב־ו'. לרוב מדובר בצורה המיודעת 'הכול':
✅ הכול כאן כשר לפסח.
✅ אני רוצה לטעום מהכול.
✅ תודה על הכול.
כאשר המילה 'כל' נסמכת למילה שבאה אחריה, היא תיכתב בלי ו':
✅ כל המצות האלה עשו לי כאב בטן.
✅ כל העובדים יצאו לחופשת הפסח.
✅ ניקיתי את כל הבית.
חג שמח לכל הנמנעים מדִּבְקָן!
בזמן שאתם נהנים מלחמנייה כשרה לפסח, יש לנו מידע חשוב עבורכם:
🌾 חטיף ללא גלוטן? חטיף ללא דבקן!
החלופה העברית לגלוטן היא דִּבְקָן: חלבון המצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה ושעורה ומאפשר "הדבקה" של רכיבי הקמח והפיכתם לבצק. המילה הלטינית gluten פירושה "דבק" וממנה נגזר גם התרגום העברי דִּבְקָן.
🌾 דגנתיים, הטו אוזן:
דַּגֶּנֶת היא החלופה העברית לצליאק – מחלה של המעי הדק הנובעת מרגישות לחלבון הדִּבְקָן המצוי בכמה מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון). דגנת שקולה במשקל מחלות, כמו חצבת, אדמת ורגשת (בלועזית: אלרגייה).
שתפו חברים שמבחינתם שקדי המרק של פסח הם השיא הקולינרי של השנה. 🥰
אביב הגיע, פסח בא! 🌼🌾
כן, אנחנו יודעים, יש דברים שלא נעים לשמוע...
אבל איננו יכולים להתעלם מהטעות הנפוצה הזו.
הזיז ולא "הוזיז", להזיז ולא "להוזיז", מזיזים ולא "מוזיזים".
הפועל הזיז גזור מן השורש זו"ז ושייך לגזרת ע"ו. הוא זהה בצורתו לפעלים הֵרִיץ, הֵקִים, הֵעִיף.
כאשר גורמים לאדם לָרוּץ – מְרִיצִים אותו, כאשר גורמים לו לָקוּם – מְקִימִים אותו, וכאשר גורמים לו לָזוּז – מְזִיזִים אותו!
ספרו לנו על עוד טעויות שאינכם יכולים לשמוע. 👂
אחרי שנים של סכסוך מתוקשר, אלטון ג'ון ומדונה "עשו שולם", וזו הזדמנות מצוינת לספר לכם כי הביטוי העממי "שֹׁלֶם" במשמעות הִתפַּייסוּת הוא פשוט ההגייה האשכנזית של המילה שָׁלוֹם. ✌🏽
אכן אוגד עשוי להיות מעט מוזר בנוף התחבירי: הוא בדרך כלל נעדר תוכן של ממש, ותפקידו לחבר בין הנושא לנשוא במשפטים שאין בהם פועל (משפטים שמניים).
כיצד נזהה אוגד?
👈 במשפטים בזמן הווה האוגד יהיה כינוי גוף (בגוף שלישי): הוא, היא, הם או הן, לדוגמה: "שרברבּוּת היא ענף רווחי", "דני אבדיה הוא שחקן יוצא מן הכלל", "הרשומות של האקדמיה הן השנונות ביותר".
ובמשפטי שלילה – במילת השלילה 'אין' ונטיותיה: "חבר אינו קיר", "המציגה אינה רופאה", "דברים שבלב אינם דברים".
👈 במשפטים בזמן עבר או עתיד האוגד יהיה הפועל "היה" ונטיותיו: "עבדים היינו", "יום שלישי יהיה היום החם ביותר השבוע", "אפרים קציר היה הנשיא הרביעי של מדינת ישראל", "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם".
בלשון הדיבור נפוץ בתפקיד אוגד בעיקר כינוי הרמז "זה", אולי בהשפעת מבנים דומים בלשונות הסלוויות, למשל: "החיים זה לא הכול" או "אהבה זה כל הסיפור". בלשון התקנית, מומלץ להתאים במין ובמספר בין האוגד לנושא, ועל כן ראוי להמירו בכינוי אחר מתאים, למשל: במקום "החיים זה לא הכל" – "החיים *הם* לא הכל"; במקום "אהבה זה כל הסיפור" – "אהבה *היא* כל הסיפור".
עוקב יקר,
תודה על ההצעה החביבה!
למעשה רק מעט פעלים בלשוננו נגזרים מראשי תיבות, כגון לדווח מהמילה דו"ח.
בדרך כלל פעלים כאלה נוצרים בלשון הדיבור ובעיקר בעגה הצבאית, כגון לשנוץ (שנ"ץ), לחזלש (חזל"ש), לקמבץ (קמב"ץ) או לאמלק (אמל״ק), וכמה מהם אף נגזרו מראשי תיבות לועזיים: לסמס (SMS) או לפדף (PDF).
פעלים הגזורים משמות עצם שאינם ראשי תיבות יש לרוב: לכפתר, לשרוך, להתחייל, לטלפן, להתגייר ועוד. אבל בדרך כלל הדוברים מסתפקים בצירופי מילים, כגון ללבוש חולצה (ולא "להתחלץ"), להתכסות בשמיכה (ולא "להשתמך"), לנפח בלון (ולא "לבלן") – וכך גם לעתור לבג"ץ (ולא "לבגץ").
ומה דעתכם על הפועל "לבגץ"?
מכתבה של האקדמיה ללשון העברית לירדן ביבס המודיע על החלטת מליאת האקדמיה לשנות את שמו של הפרפר הכתום "כתמית ירושלים" ל"כתמית אריאל" כמחווה לבנו, אריאל ביבס ז"ל.
את המכתב פרסמה היום משפחת ביבס.
יהי זכרו זכר לכל הנספים והנופלים באסון הכבד הזה ובמערכה הכבדה הזאת.
שימו לב: קטר ולא "קטאר".
שם המדינה קטר נכתב בערבית בשלוש אותיות – قطر (ללא אלִף), ועל פי כללי התעתיק מערבית לעברית, גם בעברית אין צורך לכתוב את האות אל"ף.
כמו בערבית, גם ההגייה בעברית היא בהטעמת מלעיל: קַ֫טַר.
האמינו או לא, יש חלופה עברית ל"דיפ סטייט".
מְדִינַת צְלָלִים היא החלופה שנקבעה במילון למונחי מדע המדינה משנת תשפ"ב (2022).
בשיח הציבורי המונח מכוון לעובדי ציבור, בדרך כלל בכירים, הפועלים לכאורה מאחורי הקלעים ומשפיעים על המדיניות ועל ההחלטות של מוסדות השלטון.
שמחנו לעזור.
שימו לב! החלטה חדשה של מליאת האקדמיה:
כפי שאפשר לומר גם מעקות וגם מעקים, גם קברות וגם קברים –
מהיום תקני לומר גם שולחנות וגם שולחנים, גם ביצים וגם ביצות!
בישיבת המליאה האחרונה של האקדמיה ללשון העברית אושרה ברוב קולות המלצת ועדת הדקדוק לאפשר את כפל צורני הריבוי בכל שמות העצם. למשל:
מעקות וגם מעקים
תינוקות וגם תינוקים
לקוחות וגם לקוחים
שולחנות וגם שולחנים
ביצות וגם ביצים
הרקע להחלטה:
במערכת הפועל ובמערכת שמות התואר קיימת סדירוּת בסיומות הריבוי: סיומת ־ִים לזכר (הולכים, חכמים) וסיומת ־וֹת לנקבה (הולכות, חכמות).
לעומת זאת במערכת שמות העצם אפשר למצוא שמות בזכר הנוטים בסיומת ־וֹת, כגון אריה–אריות, וגם שמות בנקבה הנוטים בסיומת ־ִים, כגון ביצה–ביצים.
החוקרים משערים שבשמות העצם הייתה במקור הבחירה בין הסיומות הללו תלויה בגורמים אחרים, ובהם תבנית המילה ומשמעותה.
בעברית בת ימינו רבים מתבלבלים בין הצורנים ואומרים למשל 'תינוקים', 'לָקוֹחים' ו'נמלות', וכעת החליטה האקדמיה שאין באמת הצדקה דקדוקית לפסילת צורות (או צורים) מעין אלו.
משמעות ההחלטה היא כי במערכת שמות העצם – ובה בלבד – מתאפשרת גמישות מלאה בבחירת צורן הריבוי: ־ים או ־ות.
שתפו, תייגו והפיצו את הבשורות (וגם את הבשורים).
היום מצוין 1 באפריל, יום הכזבים הבין־לאומי, וגם אנחנו חמדנו לצון. לא היו דברים מעולם! צורת הרבים היחידה של ביצה עודנה ביצים בלבד (ולא "ביצות") וצורת הרבים של כיסא עודנה כיסאות בלבד (ולא "כיסאים").
הצלחתם? כל הכבוד!
ולאלו שלא הצליחו:
המשותף הוא שכולן מילים מתהפכות.
מילה מתהפכת (בלועזית: פלינדרום) היא מילה שקריאתה מימין לשמאל ומשמאל לימין זהה.לדוגמה: 'שמש', 'טיט', 'מנמנם', 'הצצה'.
יש גם משפטים מתהפכים, כגון המשפט הידוע שחיבר ר' אברהם אבן־עזרא: "אבי אל חי שמך למה המלך משיח לא יבא".
והינה עוד כמה דוגמאות משעשעות:
◾️ילד כותב בתוך דלי
◾️נטול גלוטן
◾️רק פושטק עלוב בולע קטשופ קר
◾️מי אמר שיש רמאים
הידעתם? חודש מרץ הוא חודש שמירת פרחי הבר בישראל!
לקראת סופו – בשיתוף @rashut_hateva – אנו מקדישים את השרשור הזה לפרחי הבר!
זו ההזדמנות להכיר את הרקע הלשוני של כמה משמותיהם של פרחי הבר הבולטים בנופי ארצנו:
💙 סודות, שדות של אירוסים – הפרח היפה אירוס נזכר כבר במשנה, ובמחקר הוא זוהה עם הסוג Iris. השם הלועזי מקורו ביוונית והוראתו 'קשת בענן', אולי על שם מיניו המגוונים במראם ובצבעיהם. שאלת שם הפרח בעברית – אִירוּס (כשמו במקורות) או אִירִיס (כשמו הלועזי) – העסיקה רבות את אנשי המקצוע. בדיון מיוחד בשנת תשס"ג (2003) קבעה האקדמיה ללשון העברית כי שתי הצורות יהיו לשמותיו הרשמיים.
❤️ כלניות אדמדמות אדמוניות! השם כַּלָּנִית, הנראה קשור למילה כַּלָּה, הוא צורה עברית לשם צמח בארמית הנזכר בתלמוד הבבלי: כלניתא, כולניתא. את הזיהוי של כלניתא עם Anemone (שמהּ המדעי של הכלנית) הציע המלומד עמנואל לעף (Löw) במאה התשע־עשרה, ואף שיש החולקים על הזיהוי הזה, השם אוּמץ בעברית החדשה בציבור ובקרב אנשי המקצוע כאחד.
💜 החצב מבשר על בוא הסתיו! הֶחצב, הפורח בשלהי הקיץ, נחשב לאחד מסמליו של הצומח הארץ־ישראלי. הוא מוכר לנו מספרות חז"ל בצורות שונות: חצב, חצוּב, חצובה. גיזרון השם לא הוברר דיו, וההסבר המוכר קושר את שם הצמח לפעולת החציבה (של השורשים) בקרקע. בספרות חז"ל מסופר על חצבים ששימשו לתיחום נחלות, ומפרשי התלמוד מסבירים כי הוא מתאים לתכלית זו בגלל שורשיו הארוכים היורדים לארץ בצורה אנכית.
🧡 בראשם טורי פרחים, הרי אלה תורמוסים! התֻּרְמוּס גדל בר בארצנו. זַרעי התורמוס הערוכים בתרמילים שימשו בימי קדם למאכל, והוא נזכר בספרות חז"ל עשרות פעמים. מקור השם תורמוס ביוונית, ושמו זה נשאל גם אל הערבית. בישראל כמה מינים של תורמוס: הידוע מכולם הוא תורמוס ההרים, בעל התפרחת הכחלחלה, הגדל באזורים הרריים ברחבי הארץ. לצידו ידוע גם התורמוס הארץ־ישראלי, שנפוץ יותר במישור החוף ותפרחתו בגוני לבן, תכלת וּורוד.
💚 גלדיולה? סייפן! השם סַיְפָן נגזר מן המילה העברית סַיִף, כלומר 'חֶרֶב', והוא ניתן לו על שם עליו הקשיחים והמחודדים דמויי החרב. בדיבור ובספרות הוא מוכר גם בשמו הלועזי "גלדיולה" (השם המדעי הוא Gladiolus), מן המילה gladius, 'חרב' בלטינית. כן כן, מכאן באה גם המילה 'גלדיאטור'.
אומנם אין לנו חלופה עברית לאנימה, אבל אחרי כזה מֶחְדָּשׁ (remake) לא תרצו להיות מחיי שפה?
רבים מכנים בשם "חיתול" רק את חיתול הבד, ואילו לפריט הנכרך סביב גופו של התינוק הם קוראים "טיטול". ואולם בלשון התקנית שני הפריטים נקראים חיתול!
מדובר בתופעה מוכרת לבלשנים – שמות של מותגים מסחריים חודרים לשפה והופכים לשם כללי, ולעיתים מחליפים בקרב הדוברים את מקומה של המילה התקנית.
חיתול זו המילה העברית לפריט המשמש לספיגת הפרשות, ואילו השם "טיטול" הוא צורת היחיד של "טיטולים" – שם מסחרי של חיתולים חד־פעמיים שהיו נפוצים בארץ כשהשימוש בחיתולי בד הלך והצטמצם.
הינה עוד דוגמאות:
▪️ ארטיק וקרטיב היו במקור שמות מסחריים של חֲבָרוֹת לייצור שלגונים בשנות החמישים של המאה הקודמת.
▪️ חברת פלאפון הייתה הראשונה ששיווקה טלפונים ניידים בישראל והיא הצליחה להטמיע בפי רבים את שם המותג לטלפונים ניידים בכלל.
▪️ המקלונים לצביעה שמכונים "צבעי פנדה" נקראים בפי רבים על שם המותג המסחרי "פנדה", אבל המונח הרשמי שנקבע לאותם מקלוני צביעה הוא בכלל "צבעונים".
הודעה לציבור המתאמנים והמתאמנות!
🗓️עשיתם מינוי דו־שבועי?
אתם יכולים להגיע פעם בשבועיים ולא פעמיים בשבוע!
🗓️ עורכים אירוע דו־שנתי?
הוא יתקיים פעם בשנתיים (ולא פעמיים בשנה).
לעומת זאת, אם אתם רוצים להגיע להתאמן פעמיים בשבוע תצטרכו לעשות מינוי חצי־שבועי.
ולפי זה גם כינוס, למשל, שמתקיים פעמיים בשנה יהיה כינוס חצי־שנתי.
ואיזה מינוי אתם מעדיפים – דו־שבועי או חצי־שבועי?
שמעתם נכון. קוֹנְכִיָּה.
שׂרה שׁרה שׁיר שׂמח? גנן גידל דגן בגן?
לנו יש אתגר קשה יותר: נסו להגיד "מְכַסַּחַת בְּמַכְסֵחַת דשא". 😳
שימו לב: הפועל הוא לְכַסֵּחַ – ולא "לְכַּסֵחַ", והמכונה היא מַכְסֵחָה – ולא "מַכְּסֵחָה" או "מְכַּסַּחַת".
חוסר ההקפדה על הריפוי והדיגוש מוכר מפעלים נוספים, ואולם בלשון התקנית ראוי להקפיד על הגייה המתאימה לחוקי הדקדוק העברי:
✅ לְכַֿמֵּת ולא "לְכַּמֵּת"
✅ לְכַֿפְתֵּר ולא "לְכַּפְתֵּר"
✅ לְכַֿדְרֵר ולא "לְכַּדְרֵר"
✅ להכֿחיד ולא "להכּחיד"
✅ אכֿיפה ולא "אכּיפה"
✅ מכֿוּוָץ ולא "מכּוּוָץ"
✅ לכֿתוש ולא "לכּתוש"
לפחות הם כתבו סיסמה ולא "סיסמא". 🙃
לא רק "יום חדש יפציע"! השירים שהוקלטו מחדש בגלל טעות בעברית! 🫨
נעשה סדר בשמות חברות הטכנולוגיה העילית:
וייז = Waze (לא "וויז" ולא "ווייז").
ויז = Wiz (ולא "וויז").
יז = פועל מקראי, צורה מקוצרת של להזות, בא תמיד בווי"ו ההיפוך, למשל "וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים".
@staggering13
מילה להכיר – נְקֹבֶת.
שאלתם את עצמכם איך קוראים לשיירי הנייר שנותרים אחרי השימוש במחורר? מהיום אמרו נְקֹבֶת!
המונח מופיע במילון למונחי טכנולוגיית המידע משנת תשס"ז (2006).
המילה נקובת שקולה במשקל פְּעֹלֶת (קְטֹלֶת), שבו שקולות מילים הקשורות לשיירי חומרים, כמו פסולת, נסורת, נשורת וגזומת.
#מילה_להכיר
האם יש קשר בין המילים 'פתע' ו'פתאום'?
אכן יש קשר בין המילים.
המילים 'פתע' ו'פתאום' זהות במשמען ודומות מאוד בצורתן, וככל הנראה התגלגלו ממקור אחד. שתי המילים מוכרות כבר מן התנ"ך, ולפעמים הן אף באות בו יחד, למשל: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם" (במדבר ו, ט), "אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ" (ישעיהו ל, יג).
יש קרבה בין העיצורים הגרוניים א' וע' בשל מקום החיתוך המשותף שלהם (הגרון והלוע), ומכאן גם חילופים אחרים כמו גָּמָא וגָמַע, אִכּוּל ועִכּוּל.
הסיומת של המילה פתאום היא הסיומת הקדומה ־וֹם או ־ָם המציינת תואר הפועל – כמו שלשוֹם מן שלוש, ריקָם מן ריק, חינָם מן חן, אומנָם מן אָמֵן.
אם כותבים תנ"ך – למה שב"כ ולא שב"ך?
ראשי תיבות המבוטאים כמילה מנוקדים ככל האפשר לפי כללי הניקוד המקובלים, ולכן: תָּנָ"ךְ, רָמַטְכָּ"ל, קַמְבָּ"ץ, חַפָּ"ק, חַבָּ"ד, סַכּוּ"ם, דּוּ"חַ, צַהַ"ל, תָּצָ"א, מָדָ"א. וכאשר ראשי התיבות הותאמו ביודעין למילה עברית קיימת – הניקוד הוא על פי ניקוד המילה, כגון לֶחִ"י, אֵצֶ"ל, מֵצַ"ח, חֶרְמֵ"שׁ.
אבל כשהאות האחרונה של ראשי התיבות היא כ"ף או פ"א והיא הגויה בדגש – לא כותבים אות סופית ולכן: ח"כּ, שב"כּ, צמ"פּ (=צוות, מחלקה, פלוגה).
שימו לב: ראשי תיבות שאינם הגויים כראשי תיבות – אינם מנוקדים בכלל, כגון אח"כ (אחר כך), ג"כ (גם כן), ע"י (על ידי).
עונת הכפכפים החלה ואנחנו כאן כדי לעשות סדר:
👡 מניין לנו 'כפכף'? המילה כפכף היא שיבוש של המילה קבקב! המילה המקורית קבקב מקורה בערבית قَبْقَاب (קַבְּקַאבּ), 'נעל עץ'. ככל הנראה השם ניתן לה בשל קול הנקישות שמשמיעה נעל זו בעת ההליכה.
👡 אז מניין לנו 'כפכף'? לדוברי העברית נוח יותר להגות את ההגה הלא־קולי פֿ במקום ההגה הקולי בֿ בקרבת ההגה ק (שאינו קולי), וכך הפך הקבקב ל"קפקף" (כמו ההגייה "ספתא" במקום 'סבתא'). עם ההגייה בפ"א התקשרה המילה בתודעת דוברי העברית למילה כף (הרגל) וכך החלו לכתוב כפכף.
שימו לב! לפי כללי הדקדוק צורת הרבים היא בדגש: קַבְקַבִּים (kavkabim), כַּפְכַּפִּים (kafkapim).
בשבועות האחרונים פרץ לחיינו משחק חדש שמעסיק ילדים – ה"קליקר": מכשיר קטן בעל לחצן המונה מספרים.
יש לכם הצעות יצירתיות, מצחיקות ומוצלחות לשם עברי ל"קליקר"?
שרים "חג גדול לילדים"?
הרשומה הזו בשבילכם!
לפניכם שלוש טעויות נפוצות בשירי פורים:
🎭 רבים חושבים כי בשיר הידוע "חג פורים" שרים "חג גדול לילדים",
ולא היא – מילות השיר במקור הן "חַג גָּדוֹל הוּא לַיְּהוּדִים".
🎭 מלכת אסתר אני? מַלְכָּה אֶסְתֵּר אֲנִי!
"מלכת אסתר" הוא צירוף סמיכות משובש (כמו שלא נגיד "מלכת אליזבת'). ייתכן שהצירוף השגוי נולד משיבוש שורת השיר "מלכה אסתר אני" בשיר הילדים הידוע "משחק פורים".
🎭 זָקָן אָרֹךְ לִי עַד בִּרְכַּיִם, שָׂפָם אָרֹךְ לִי... אַמָּתַיִם! ולא "עד מאתיים".
הכוונה היא ל'אמה' (כפול שתיים), מידת אורך קדומה של כחצי מטר.
מעניין לדעת כי את שלושת השירים – "חג פורים", "משחק פורים" ו"שיר המסכות" – חיבר לוין קיפניס בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ואנו כמובן ממליצים להיצמד לניסוחים היפים והמקוריים!
לטובת מי שתמיד מגיע לדקה ה־90 בלי תחפושת – אספנו את מיטב המוחות הלשוניים באקדמיה כדי להציע לכם תחפושות עבריות ופשוטות להכנה!
שימו לב!
גרוטה ולא גרוטאה.
הרפתקה ולא הרפתקאה.
קלישה ולא קלישאה.
הצורות השגויות באל"ף נובעות כנראה מגזירה לאחור מצורת הרבים.
אבל ביחיד כמו שאנחנו אומרים קופסה, דוגמה וסיסמה ולא "קופסאה", "דוגמאה", "סיסמאה" – כך מוטב שנאמר קלישָה, הרפתקה וגרוטה.
היום יום שלישי, ארבעה במרץ, ואתם קוראים את הרשומה על הקרנף!
🎶 הקרנף 🎶
יואבי, ידעת שצורת הנקבה של קַרְנַף היא קרנפּה או קרנפּית, בפ"א דגושה?
גם צורת הרבים בדגש בפ"א: קַרְנַפִּים.
תמצית ההסבר הדקדוקי:
המילה קַרְנַף היא הלחם של המילים קֶרֶן ואַף. שורש המילה אַף הוא אנ"ף, והדגש בא תמורת הנו"ן השורשית שנבלעה: אַף – אַפִּים.
🎶 הקרנף 🎶
@yoavr
דורין מדרגת שלטים – חלק שלישי!
נבהלתם?
קראו את המשפט עכשיו:
שלושת הדברים שאני הכי אוהב הם לאכול, את המשפחה שלי ולא להשתמש בסימני פיסוק.
כך המשפט ברור יותר, נכון?
סימני הפיסוק מסייעים להבין את הנקרא. הם עוזרים לזהות סופים, התחלות והפסקות – ובמקרה הזה הם אפילו מצילי חיים!
שמחנו לעזור.
היום יום המשפחה (יום האם לשעבר),
ולכן הרשומה מוקדשת לכל האימהות בקהל! ❤️
תהיתם פעם איך נשמעת המילה "אימא" בשפות אחרות?
שאלנו דוברי שפות זרות כיצד הם קוראים לאימם – וקיבלנו את המדגם המייצג הזה:
👈🏼 Mom (אנגלית)
👈🏼 Mamo (צרפתית)
👈🏼 Mama (ספרדית)
👈🏼 Mamma (איטלקית)
👈🏼 Mama (גרמנית)
👈🏼 Мама (רוסית)
👈🏼 Omma (קוריאנית)
שמתם לב למכנה המשותף? הוא אינו מקרי...
🤱🏻 מדוע "אימא" נשמעת כמעט זהה בשפות רבות? רבים סבורים כי מקור כל המילים הדומות הללו בצלילים הראשונים שמשמיע התינוק – בצירוף של תנועה (לרוב תנועת a) לעיצור m. העיצור השפתי m הוא אחד הצלילים הקלים ביותר להגייה, ולכן הוא רווח מאוד במלמולי תינוקות בשלבים הראשונים של רכישת השפה.
🤱🏻 הידעתם? את המילים אַבָּא ואִמָּא שאלה העברית משפה קרובה לה – הארמית: הצורות אַבָּא ואִמָּא הן צורות ארמיות בסיומת היידוע הארמית (־ָא).
שתפו ותייגו אימהות ואחלו להן יום משפחה שמח. ❤️
אנחנו בטוחים שהעוקבים שלנו יוכלו למצוא עוד דוגמאות לשמות פרטיים שהם בצורת רבים.
האקדמיה ללשון העברית מרכינה ראש ומשתתפת בצער המשפחה.
“הלב נצבט ובגרון מחנק
והדמעות יורדות להן כמו גשם
ולא רואים דבר מרוב אבק
ומי יודע איך בכלל לגשת”
קשה לכתוב דמעות
מילים: אילן גולדהירש, לחן: ברי סחרוף
סטודנטים יקרים,
אנחנו יודעים שיש לכם לא מעט חומר לשנן –
אבל זו לא סיבה להפוך כל דבר לראשי תיבות. 🙄
בין מבחן למטלת בית ובין סמינר להצגה (פרזנטציה),
אנחנו ממליצים שתכירו גם את כללי האצבע ליצירת ראשי תיבות בעברית:
✅ איך בוחרים את האותיות? הדרך הפשוטה היא לבחור את האות הראשונה מכל תיבה: נ"ז (נקודות זכות), ש"ס (שעות סמסטריאליות).
✅ לעיתים נבחרות שתי אותיות או יותר: אמי"ר (אנגלית מיון רמות), יח"ל (יחידות לימוד), מדמ"ח (מדעי המחשב), ויש שמשתרבבת גם האות האחרונה של התיבה האחרונה: אמ"ן (אגף המודיעין).
✅ האם כוללים את אותיות השימוש משה וכל"ב בראשי התיבות?
לפעמים כן (שנה"ל = שנת הלימודים) ולפעמים לא (מל"ג = המועצה להשכלה גבוהה).
✅ למה תנ"ך ולא תנ"כ אבל חוה"מ ולא חוה"ם? מתי כותבים אות סופית ומתי אות רגילה?
לפי החלטת האקדמיה, כותבים אות סופית אם ראשי התיבות מבוטאים כמילה ממש, כגון תָּנָ"ךְ, עַבָּ"ם (עצם בלתי מזוהה). אבל אם בדיבור נוהגים לומר את המילים המרכיבות את ראשי התיבות או אם קוראים את האותיות בשמן – כותבים אות רגילה. למשל: אח"כ (אחר כך), מ"מ (=מֵם מֵם; מפקד מחלקה).
ירושלמים, מה אתם אומרים –
השלג אוטוטו כאן?
עד שיגיע הרגע המיוחל, ובלי לפתח יותר מדי ציפיות (🤞)
כדאי לדעת שהמילה "אוטוטו" מקורה בביטוי נפוץ ביידיש: "אָט אָט אָט".
ולא, אין מדובר ב"אַט אַט" (לא מהר),
אלא במילה אָט (נהגית ot) ביידיש שפירושה 'הינה'.
אם כך, במקום לומר שהשלג אוטוטו מגיע,
תוכלו לומר: הינה הינה, השלג מתקרב.
#ביידיש_זה_נשמע_יותר_טוב
תקועים בפקק באיילון צפון?
חשוב שתדעו שהמינוח המומלץ הוא איילון צפונה!
הצירופים 'איילון צפון' ו'איילון דרום' עלולים להתפרש כחלק הצפוני או הדרומי של איילון.
לכן האקדמיה ללשון העברית ממליצה על הצירופים 'איילון צפונה' ו'איילון דרומה', שמהם משתמע בבירור שמדובר בכביש שהנסיעה בו היא *לכיוון* צפון או *לכיוון* דרום.
שלחו לחברות ולחברים שנוהגים "לפרצף". 😮
"וגם אנחנו כאן
רוצים לבכות, לבכות איתם"
דמעות של מלאכים | מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר
בבוקר עצוב זה אנחנו מחבקים את משפחות החטופים. 💛
תביא לי את הזה... נו..."
"אפשר את זה שמועך?"
"איפה הזה של המיקרוגל?"
גם אצלכם בבית השיחות נשמעות כך?
הגיע הזמן לשים ל"זה" סוף!
👈 ה"זה" שאתם מכינים באמצעותו מְחִית תפוחי אדמה (בלועזית: פִּירֶה) נקרא מַמְעֵךְ.
👈 ה"זה" שבעזרתו מרסקים ירקות ופירות נקרא מִגְרֶרֶת (וגם פומפייה).
👈 ה"זה" של המיקרוגל נקרא מִכְפֶּה.
👈 וה"זה" שמקציפים בו ביצים נקרא מַטְרֵף (כך נקבע כבר בימי ועד הלשון, אך בציבור רווח למדי מַטְרֵפָה).
לפי השמועות מתפתחת לה מושבה ישראלית ביוון –
ולכן, מתיישבים יקרים, חשוב לנו שתדעו מניין לנו השם יוון (אם באנגלית אומרים Greece וביוונית בכלל Hellas)...
יוון הקדומה הורכבה משבטים, קבוצות אוכלוסייה שישבו (פחות או יותר) במערב טורקייה, יוון ודרום איטליה (ואייהן) של ימינו – לקבוצות אלו היו שמות שונים, אך כולם היו הלנים, מן השם Hellas.
השם המקראי יָוָן (לפי הסיפור המקראי – שמו של אחד מבני יפת שהיה לשם של עם) משקף את שמה של אחת מן הקבוצות האלה – האיוֹנים (מן Ionia), שעימם בין היתר באו במגע עמי המזרח. שם זה התרחב בעברית לכלל עמי יוון, וגם לשונם נקראת (מימי קדם ועד ימינו) יוונית.
השם Greece מקורו בשמה של קבוצת אחרת – הגרַאיקים שישבו במערבה של יוון הקדומה. מכאן השם Graecia בלטינית. השם הלטיני הוא הנפוץ מבין שמותיה של ארץ זו בלשונות העולם – בהֶגוונים שונים.
בתחילת מאה ה־19, עם הקמת מדינת יוון החדשה, אימצו היוונים את השם הקדום Hellas.
500 יום חלפו מאז שבעה באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ"ד.
בחרנו לשתף אתכם בפנייה שקיבלנו בימים האחרונים מרענן סמט, אביה של תמר ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים. תמר אהבה לשהות בטבע ואף נהגה ללכת יחפה בשדות שליד ביתה בפרדס חנה. היא אהבה בעלי חיים, ובמיוחד את צ׳יף, הכלב של המשפחה. על מצבתה נחקקו מילותיה: "בעולם אחר שבו אנשים שוחים לכוכבים, נחים על עננים, מסתכלים למטה ורוגעים".
רענן סיפר לנו על הצעתה היפה של תמר, לקרוא לאדנית בשם 'אדמית', וזו הייתה תשובתנו:
התרגשנו לקבל את פנייתך. הצעתה של תמר ז''ל יפה והגיונית מאוד. גם בוועד הלשון ובאקדמיה ללשון נקבעו מונחים בסיומת ־ית המבוססים על תוכן הכלי: נוּנִית – מונח מימי ועד הלשון לציון מגש לדגים (שהרי נון הוא דג), דִּבְשִׁית – מונח של האקדמיה ללשון העברית לציון כלי לדבש. באופן דומה אֲדָמִית יכולה להיות כלי, מכל, לאדמה.
ההצעה יפה ונשאה חן בעינינו, אולם המילה אדנית כבר מוכרת ומשמשת, ואין מדובר בקביעה של האקדמיה, אלא במילה שחודשה מחוצה לה. נשמח לפרסם את ההצעה, ואולי אנשים יתרגשו מהסיפור של תמר וגם יאהבו את הצעתה היפה וההגיונית, והמונח יחל לקנות לו אחיזה בקרב הדוברים.
תודה לרענן ולכל משפחת סמט על הפנייה המרגשת.
לפונה היקרה, יש לנו הפתעה בשבילך:
קלופת אינה רק מילה חמודה –
אפשר לקרוא בשם הזה לפסולת הקליפות!
🍊על פי מילון אבן־שושן המילה קְלֹפֶת מציינת 'נשורת של קליפות', ובהקשר הזה – הקליפות שנותרות בידינו לאחר הקילוף.
🍊המילה קלופת שקולה במשקל פְּעֹלֶת המציין שאריות וחוסר ערך. מילים נוספות באותו משקל: פסולת, נשורת, נסורת, גזומת, קצוצת, דשונת (קומפוסט), קנובת (העלים הנחתכים מהירקות ומושלכים).
🍊בפועל מקובל להשתמש במילה 'קליפות' (ברבים) כשלעצמה, כיוון שבשימוש הרווח מדובר בחלק הפרי או הירק שמושלך לאחר הקילוף (ומוטב למַדְשֵׁן – קומפוסטר).
הפעלה: איך אתם מכנים את בן הזוג או בת הזוג שלכם?
ט"ו בשבט שמח! 🌳🌲
שירה היקרה,
צר לנו לאכזב, אבל במקרה הזה גם ניקוד לא היה עוזר...
לִגְרוס = לאדם ששמו גרוס – אכן ל' השימוש בדרך כלל מנוקדת בשווא נע, אבל לפני אות שוואית (כמו גְ של גרוס) היא מנוקדת בחיריק, כגון לִבְרִיאוּת, לִכְבוֹד, לִפְנֵי; וגם לפני שמות פרטיים: לִרְאוּבֵן (בעברית), לִשְׁוֶדְיָה (בלעז).
לִגְרוס = לבצע פעולת גריסה – כך ניקודהּ הרגיל של ל' בשם הפועל בבניין קל, כגון לִכְתוב, לִשְׁמור, לִצְנוח, לִבְכות.
שמחנו לעזור.
@kann
מדוע רבים הוגים "דפקא" במקום דווקא?
למה "להסכיר" משהו ולא להזכיר אותו?
ומניין הגיעה הצורה "גְּבָר" במקום כבר?
אנחנו כאן כדי להזביר – כלומר, להסביר:
✅ בעברית יש מילים הנהגות בפי רבים בשונה מאופן כתיבתן, למשל: "ספתא" (סבתא), "גביש" (כביש), "מזדרון" (מסדרון) ו"גביסה" (כביסה).
✅ הסיבה להגייה המשובשת – הידמות חלקית בַּקוֹלִיוּת. זוהי תופעה שבה שני הגאים קרובים זה לזה, אך אחד מהם הוא הגה קולי (הגייתו מלווה בהרעדה של מיתרי הקול) והשני הגה שאינו קולי. במקרים כאלה הדוברים מתקשים לעיתים להגות את שני ההגאים ברצף, ועל כן יש שהם הופכים הגה בלתי קולי להגה קולי ('מזדרון' במקום מסדרון) או הגה קולי להגה בלתי קולי ('דפקא' במקום דווקא) – בהשפעת ההגה הסמוך.
✅ ניקח לדוגמה את המילה זכוכית. בפי רבים ההגה הקולי ז מושפע מן ההגה הלא קולי כ הסמוך לו – הדובר מכין את עצמו להגייה הלא קולית, וכך הוגה במקום ז את המקבילה הלא קולית של אותו ההגה ס ("סְכוּכִית" ולא 'זְכוּכִית').
ואם הטבלה הפתיעה אתכם,
הינה עוד כמה צורות יחיד מפתיעות:
👈 צורת היחיד של תְּהִלִּים היא תְּהִלָּה.
👈 צורת היחיד של גִּילָאִים היא גִּילַאי. גיל ברבים: גילים.
👈 צורת היחיד של עֲצַבִּים היא עָצָב (ולא עֶצֶב).
👈 צורת היחיד של גִּצִּים היא גֵּץ (ולא גיץ).
👈 צורת היחיד של חַמָּנִיּוֹת היא חַמָּנִית (וגם חמנייה).
נו, מצאתם?
עדיין לא?
ועכשיו?
לטובת המתקשים נבהיר: אחרי פסיק לעולם יבוא רווח!
נזכיר:
👈 כמעט כל סימני הפיסוק צמודים אל המילה שלפניהם, ואילו אחריהם יש רווח אחד (אלא אם כן הם בסוף פסקה או שיש אחריהם מעבר שורה).
👈 כך הדבר בסימנים נקודה [.], פסיק [,], נקודה ופסיק [;], נקודתיים [:], שלוש נקודות […], סימן שאלה [?], סימן קריאה [!], גרש ['].
השבוע נערך כנס לשון ראשון בראשון לציון בשיתוף האקדמיה ללשון העברית, ובאחד המושבים דנו בשאלה: איך ישראלים משוחחים בימינו?
אילו היינו מדברים כמו שאנחנו מתכתבים בווטסאפ, זה כנראה היה נשמע כך...
הידעתם? בעבר נקבעו לצד השם צוּנָמִי שתי חלופות עבריות: נַחְשׁוֹל סֶיְסְמִי ונַחְשׁוֹל רַעַשׁ.
במילון למונחי חירום משנת תשס"ז (2007) ויתרו על החלופות העבריות ונשארו עם המונח הלועזי בלבד: צונמי.
מדוע צונמי ולא "צונאמי"? בדרך כלל אין מציינים תנועת a באם קריאה, ומוסיפים אל"ף רק במילים לועזיות קצרות, ובייחוד כשיש חשש לדו־משמעות (למשל במילה פארק).
תהיתם פעם מה עושים בעלי שלכת?
בעיריית הרצליה מצאו פתרון מקורי: משליכים אותם אל המַשְׁלֶכֶת!
לאחרונה קיבלנו פנייה יוצאת דופן...
🍂 עובדי המחלקה לאיכות הסביבה בעיריית הרצלייה נתקלו בבעיה: ברחבי העיר הוצבו תיבות עץ גדולות שאליהן מושלכים עלי שלכת – אבל לתיבות האלה אין שם.
🍂 "תיבות־עץ־גדולות־לעלי־שלכת" הוא שם ארוך מדי לכל הדעות, ולכן העובדים החליטו לשנס מותניים ולתור אחר שם עברי יפה לתיבות האלמוניות.
🍂 העובדים המסורים העלו הצעות רבות ובהן "עלווה", "גזומט" ו"תיבות גזם", ומכולן נבחרה ההצעה מַשְׁלֶכֶת – המזכירה בצלילה הן את הפועל מַשליך הן את עלי השלכת.
🍂 הם פנו אלינו וסיפרו על היוזמה היפה, ובתשובתנו כתבנו כי השם תקני מצד הדקדוק וגם אם אין מדובר במונח רשמי מטעם האקדמיה – אין מניעה מלהשתמש בו ולראות אם הוא יכה גלים.
בקיצור – אל תתפלאו אם תשמעו את המשפט: "שמתי פעמיי אל המַשְׁלֶכֶת למילוי המַדְשֵׁן (קומפוסטר)".
הינה שאלה שמלווה אותנו מימים ימימה...
'גבוהה גבוהה', 'משהו משהו', 'קולי קולות', 'קלי קלות', 'זיל הזול' –
מניין החיבה של העברית לכפילות מילים?
👈 חזרות על אותה המילה לצורך הדגשה הן נחלתה של העברית עוד מן המקרא: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה", "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", "מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה".
👈 בלשוננו נפוצות גם חזרות מעצימות של מילים קרובות אך לא זהות, למשל בצירופים 'שיר השירים', 'הֲבֵל הבלים' (שבהם המילה הראשונה באה ביחיד) ובצירופים 'תִּלֵּי תלים', 'פלאי פלאים' (שבהם המילה הראשונה באה ברבים).
👈 ומה לגבי 'קולי קולות' ו'דורי דורות'? בצירופים כגון אלה צורת הנסמך (קולֵי־) מבוססת על סיומת הרבים ־ִים ולא על הסיומת המתבקשת ־וֹת (קולות־), וכך במקום סתם חזרה ('קולות קולות') נוצרת צורת סמיכות מובהקת. בימינו נוצרו צירופים נוספים מעין אלו, ובהם 'סודי סודות', 'חינֵי חינם' ו'זיל הזול'.
#טוב_לדעת
אם להיות כנים, גם התחביב שלנו הוא לתקן לאחרים את העברית...
אבל זכרו שהכול מאהבה (כלומר אהבה לעברית). 🙈
עדיין לא הצטרפתם ל"קהילת המילונים"? אתם מוזמנים להצטרף לקהילה החדשה לכל אוהבי העברית ואוהבותיה. 🥰
יש לכם פייסבוק? הצטרפו לקהילת המילונים!
הפעלה: ספרו לנו על הטעות בעברית שמוציאה אתכם משלוותכם.
כולם: איך הם מעיזים להעלות ככה את דמי התפעול?!
אנחנו: בואו נדבר על המילה "דְּמֵי־".
3/4
הצירוף 'דמי כיס' נוצר כנראה בעברית החדשה, אך אפשר למצוא קשר בין שתי המילים האלה גם במקורות העברית מתקופות קדומות יותר: "ולהניח הדמים בכיסו" (משנה תורה לרמב"ם), "ומשלם מכיסו דמים" (ספר החינוך).
4/4
צורת הנפרד "דמים" אינה מוכרת כל כך בעברית החדשה, ואילו צורת הנסמך "דמי־" דווקא פורייה מאוד – למשל בצירופים 'דמי תפעול', 'דמי משלוח', 'דמי טרחה' ו'דמי הבראה'.
אם אימא מבקשת אז עושים,
אבל יש דרך לבקש...
שימו לב: הצורה הנכונה היא לשים את הדברים במקום ולא "להשים" אותם.
👍🏼 הצורה "להשים" שייכת לבניין הפעיל, ואילו הפועל הרגיל בעברית למן תקופת המקרא ועד ימינו הוא שָׂם בבניין קל, ושם הפועל שלו הוא "לָשִׂים" (כמו שָׁר–לָשִׁיר, ולא "להשיר").
👍🏼 לשים לב, לשים ספר על המדף, לשים את הדברים במקום – לשים ולא "להשים".
👍🏼 הפועל הֵשִׂים ושם הפעולה שלו הֲשָׂמָה יוחדו בימינו לשיבוץ של אדם בתפקיד מקצועי או במסגרת חינוכית.
עזרו לנו להפיץ את הבשורה ולתקן את הטעות הנפוצה.
בואו להכין איתנו "מכנס". 🙄
הגיעה העת לתקן את הטעות הנפוצה:
האות הרביעית באל"ף־בי"ת העברי נקראת דָּלֶ"ת – ולא דל"ד!
והינה עוד כמה דברים שכדאי לדעת:
✏️ גִּימֶל ולא "גִּימָל".
✏️ סָמֶךְ ולא "סָמָךְ".
✏️ צָדִי ולא "צָדִיק" (כנראה מקור הטעות הנפוצה בחיבורה של הצד"י אל האות הבאה אחריה באמירת רצף האותיות: "צד"י־קו"ף־רי"ש").
✏️ תָּיו ולא "תָּף".
לאליעזר היה יום הולדת –
ולא "הייתה לו יום הולדת"!
שלשום, בכ"א בטבת, חל יום הולדתו (ה־167, אבל מי סופר) של מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה.
ננצל את ההזדמנות החגיגית כדי להזכיר:
🎂 הצירוף "יום הולדת" מינו זכר, ומכאן נכון "היה לי יום הולדת" או "הייתה לי **מסיבת** יום הולדת" (ולא "הייתה לי יום הולדת").
🎂 למען הסר ספק: הכתיב יומולדת (או, לא עלינו, מומולדת) אומנם חביב ומחקה את לשון הדיבור, אך בכתיבה התקנית ראוי להימנע ממנו.
הבינה המלאכותית תשתלט על העולם? 😵
לכבוד שבוע העברית ביקשנו מן הלשונאים שלנו לעזור בבדיקה: האם ChatGPT יכול להחליף אותם במענה על שאלות העוקבים?
הממצאים מטלטלים. 🫨
תודה למזכיר המדעי של האקדמיה ד"ר ברק דן ולעובדי המזכירות המדעית ד"ר תמר קציר ודניאל שטרית. ❤️
איך מתמודדים עם השתלטות של עברית תקנית על החיים?
לכבוד יום העברית – תיעוד בלעדי! דורין מתיישבת על ספת הפסיכולוג ושופכת את אשר על ליבה. אנחנו התרגשנו. 🥹
אתם קבעתם: מילת השנה היא חטופים. 🎗️
בימים אלו שבהם כולנו עוקבים בציפייה ובדריכות אחרי שחרור החטופות והחטופים משבי חמאס בעזה, הצביע הציבור בהמוניו ובחר את המילה חֲטוּפִים למילת השנה – ברוב של 45%.
המילה גְּבוּרָה הגיעה למקום השני (11%) והצירוף הֻתַּר לְפִרְסוּם – למקום השלישי (10%).
השנה הזאת, שנת המלחמה הקשה והארוכה בתולדותינו, הייתה גם שנה שבה הרגשנו לעיתים שאין לנו מילים. ובכל זאת במהלך השנה התבלטו מילים שמשקפות את המציאות: הכאב, הצער והכעס מזה והגאווה, ההתעלות והכרת הטובה למי שחירפו את נפשם מזה. המילים שנבחרו למקומות הראשונים מייצגות את המכלול הזה.
כולנו תקווה שלקראת יום העברית בשנה הבאה נתלבט בין מילים שמציינת שמחה ושלווה.
ועד אז – אנחנו מייחלים לחזרתם המהירה של כל החטופות והחטופים מן השבי ולחזרתם לשלום של כל חיילינו משדה הקרב.
על מילת השנה – חטופים: חָטוּף הוא אדם שנלקח פתע פתאום ביד זרים בכוח הזרוע ובכוונת זדון, לעיתים לשם מיקוח להשגת רווח. במקורות העברית שימשו בדרך כלל המילים שבוי ואסור (או אסיר) לציון מי שנלקח ביד צר: "לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא, א). בעת החדשה החלה לשמש גם המילה חטוף בהקשרים אלה, במיוחד במקרים של התפרצות לחייו של אדם תמים ונטילת חירותו ממנו.
זו השנה הרביעית שבה נבחרת "מילת השנה" ביום העברית, שמצוין מדי שנה בכ"א בטבת, יום הולדתו של מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה. בשנת תשפ"א (שנת הקורונה) נבחרה המילה מָטוֹשׁ, בשנת תשפ"ב – המילה טִרְלוּל ובשנת תשפ"ג – המילה בּוֹלְעָן.
t.ly/_kUZh
ציפור קטנה לחשה לנו שחלקכם עדיין מסרבים להשלים עם הבשורה...
אנחנו כאן כדי להזכיר: בשנת תשפ"א (2021) החליטה האקדמיה לאשר את השימוש במילה גרב במין נקבה לצד מין זכר (שהיה נהוג עד אז).
ומה הדעות הלא־פופולריות שלכם?
למה אישרה האקדמיה את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר?
המילה הופיעה לראשונה בדפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מיוחס לו אף שבמילונו הוא אינו מסמן את המילה כחידושו. במילון עצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומושווה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). לעומת זאת ב"מלון עברי" שפרסם בן־יהודה כעשר שנים קודם לכן (תרס"ג–1903) המילה מנוקדת: גֶּרֶב. מין המילה הוא זכר. בשתי מהדורות של מילון גרזובסקי–ילין – משנת תרע"ט (1919) ומשנת תרפ"ז (1927) – צוין שמין המילה גֶּרֶב נקבה! ואולם במילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נקבע בזכר, וכך גם במילונים המקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלשונאי יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מונה שלושה טעמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סמיכות הגרב לנעל ולרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא ראיה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורגת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100).
t.ly/X04sw
רומי, דורון ואמילי –
כמה טוב שבאתן הביתה!
שלוש החטופות רומי גונן, דורון שטיינברכר ואמילי דמארי שוחררו היום משבי חמאס אחרי 471 ימים.
אנחנו משתתפים בשמחת המשפחות ומייחלים לשובם הביתה של 94 החטופים והחטופות שנותרו בשבי.
זיהיתם את כל הטעויות במשפט? עשיתם זאת במהירות?
יש לכם הזדמנות להיות אלופי העברית לשנת תשפ"ה! 🏆
שחקו בחידון אליפות העברית באתר האקדמיה!
המטרה: לענות מהר (ונכון!) על מקבצי שאלות בכל תחומי הלשון.
חמשת אלופי העברית יוכרזו ביום ראשון כ"ו בטבת תשפ"ה (26 בינואר 2025) ויזכו בתשורות צנועות מחנות הספרים של האקדמיה ללשון העברית. 🥰
בהצלחה!
להשתתפות בתחרות: t.ly/AHdMW
הפעלה: מהם מטבעות הלשון הטלוויזיוניים שאתם משתמשים בהם עד היום?
לאורך שנות פעילותה הכניסה הטלוויזיה לחיינו שלל מטבעות לשון שהפכו חלק בלתי נפרד מן התרבות הישראלית וקיבלו מעמד של נכסי צאן ברזל.
רוצים לשמוע עוד על הטלוויזיה הישראלית והשפעתה על השפה? אנחנו מזמינים אתכם להשתתף במושב "איך כותבים סדרות בעברית" בכנס "לשון ראשון" – לראשונה בשיתוף האקדמיה ללשון העברית.
להרשמה ולפרטים נוספים: www.htrl.co.il/event.asp?event=5686
אם אתם מחפשים דרך להירגע בימים אלו,
נסו בוננות.
המילה בוננות נקבעה תמורת מדיטציה לאחר שהחל שימוש בה במשמעות זו בקרב אחדים מן העוסקים בתחום. המילה בוננות קשורה למילה התבוננות – שילוב של הסתכלות והבנה, ואכן מדיטציה היא תרגול של התבוננות פנימית.
לעשות מדיטציה – לְבוֹנֵן.
למי שעוסק בבוננות כדרך קבע קוראים בּוֹנֵן (בלועזית: מודט).
מה דעתכם על החלופה?
המילה בּוֹנְנוּת שקולה במשקל המילים כּוֹנְנוּת, עוֹרְרוּת, רוֹמְמוּת, שׁוֹבְבוּת, שׁוֹטְטוּת.
בעבר קבעה האקדמיה את המילה בּוֹנְנוּת תמורת insight, אך לימים הוחלט לאמץ לעניין זה את המילה תּוֹבָנָה הרווחת בציבור.
מתרגשים במיוחד לקראת שבוע העברית?
מוכנים להתמכר לפזמון חדש וקליט שלא יפסיק להתנגן לכם בראש?
לא יכולים לשמוע יותר את 'עוד יותר טוב' ורוצים להחליף את הצלצול להפסקה בבית הספר?
בעוד שבוע בדיוק נציין את יום העברית, והיום אנחנו מתרגשים עד מאוד להציג שיר חדש שכולו הַלֵּל ותודה על שפתנו היפה ועל תחייתה.
את מילות השיר כתבה חוקרת הלשון ד"ר ורד סיידון והלחין ומבצע האחד והיחיד חנן יובל.
את שירתו של חנן יובל מלווים הילדים החמודים ממקהלת הקונסרבטוריון 'הסדנה' מירושלים בהדרכת איילת כרמון.
אנחנו מזמינים אתכם ליהנות מהשיר ולהפיץ אותו לרגל שבוע העברית.
מורים ומורות מוזמנים לציין בכיתות את שבוע העברית בהשמעת השיר החדש. אל השיר אנחנו מצרפים מערך שיעור מיוחד שתכליתו לחשוף את התלמידים למרכזיותה של העברית בחיינו ולמימוש חזונם של מחיי השפה.
מערך השיעור מיועד לכיתות ו'–ט', אך אפשר לבסס עליו שיעור דומה ברמה גבוהה או נמוכה יותר.
רשימת מזכים:
לחן וביצוע: חנן יובל
מילות השיר: ד"ר ורד סיידון
הפקה מוזיקלית וקלידים: ערן זילברבוך
השיר בהשתתפות מקהלת קונסרבטוריון 'הסדנה' מירושלים בהדרכת איילת כרמון:
שמשון ברנדס | שולמית גילה | אלינור דוויט | יעל הוניגשטיין | נועם זרגרי | אביגיל יהב | עלמה יהב | איתן כהני | סופיה מיסיוריוב | יאיר סטינדלר | רון פדרסן־ברעם | שולמית פייגנזון | בלן צגה | נעמי ציון־מוזס | אומה קוץ
shorturl.at/bZGho
שימו לב: פת"ר ופט"ר הם שני שורשים נפרדים המשמשים במשמעויות שונות!
🔹 לפתור = למצוא את התשובה הנכונה.
מה פותרים? חידה, שאלה, תשבץ, משוואה וכיו"ב. אפשר גם לפתור חלום – למצוא את הפירוש שלו.
ולכן הבעיה נפתרה!
🔹 לפטור = לשחרר מחובה או מדבר מה לא רצוי.
מה פוטרים? פוטרים אדם, כלומר נותנים לו ללכת או מסירים ממנו אחריות כלשהי. אפשר גם לפטור סחורות ממכס.
ולכן נפטרתָ מהבעיה!
🔹 משמעות נוספת של נפטר היא 'מת'. הפועל נִפְטַר פירושו גם 'הלך', 'נפרד', כגון "נפטרו זקני ירושלים והלכו להם" (משנה סוטה ט, ה), ומכאן נפטר במשמעות 'מת' – קיצור של 'נפטר מן העולם' ('הלך מן העולם').
גם הילדים שלכם ממציאים מילים?
למרות האהבה שלנו לעברית תקנית, כשמדובר בילדים – אנחנו בעד יצירתיות!
הינה כמה המצאות ושיבושים ששמענו מהורים לילדים ושיעשעו אותנו במיוחד:
👈🏻 רכי פסבת (פסי רכבת)
👈🏻 תשמיכי אותי (תכסי אותי בשמיכה)
👈🏻 מצמצם (ממצמץ)
👈🏻 מִגזריים (מספריים)
👈🏻 אליהו ענבים (אליהו הנביא)
👈🏻 לשרוול שרוולים (להפשיל שרוולים או להכניס ידיים לשרוולים)
👈🏻 שואג אבק (שואב אבק)
רוצים לשמוע עוד על לשונם של הילדים ועל חידושיהם המשעשעים?
אנחנו מזמינים אתכם להשתתף במושב "שפת ילדים בעולם משתנה" בכנס "לשון ראשון" – לראשונה בשיתוף האקדמיה ללשון העברית.
קישור להרשמה ולפרטים נוספים – בתגובה הראשונה.
וכמובן – ספרו לנו בתגובות על ההמצאות המעניינות והמשעשעות ביותר של הילדים שלכם. 🧸
איך מתעצבת לשונם של ילדים? מהיכן הם שואבים את הידע הלשוני? מה הופך את הילדים למחדשי מילים ויוצרי שפה? איך כותבים לילדים ואיך כתבו להם בעבר?
אתם מוזמנים להשתתף במושב "שפת ילדים בעולם משתנה" בכנס "לשון ראשון", בהנחיית ד"ר תמר קציר מן המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית.
משתתפים: מאירה ברנע־גולדנברג – מחברת סדרת ספרי הילדים המצליחה והאהובה "כראמל"; אסף ושרית כץ – יוצרי המיזם "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם"; דקלה אברבנאל – חוקרת לשון ומרצה במרכז התרבות וההדרכה של האקדמיה ללשון העברית; שני מלמד ניצן – יוצרת הגרסה החדשה של "שכונת חיים" העולה ב"כאן חינוכית".
לפרטים ולהרשמה: shorturl.at/GrknR
איך אתם אומרים – לוּד או לוֹד?
לפי המילונים העבריים ראשי התיבות נ"ב מציינים את הקיצור 'נכתב בצד'.
ההשערה הרווחת היא שמקור ראשי התיבות נ"ב הוא הקיצור הלועזי .N.B, ראשי התיבות nota bene בלטינית (מילולית: 'עיין היטב'), ובקרבת משמעות לקיצור אחר: post scriptum, מלטינית: 'אחר הנכתב'. על האותיות הלטיניות .N.B "הולבשו" שתי האותיות העבריות נו"ן ובי"ת, והוצמדה להן גם הפרשנות של המילים העבריות "נכתב בצד".
נ"ב
שימו לב!
נ"ב ולא נ.ב. – על פי כללי הפיסוק נקודה שמים בסוף משפט ועל כן יש לכתוב את הקיצור בגרשיים.
הפעלה: מה מציינים ראשי התיבות נ"ב?
הפעלה: מה מציינים ראשי התיבות נ"ב?
אם כל הלקוחות הם גברים – מדוע שלא נקרא להם "לקוחים"? 🧐
אמל"ק: לקוחות היא צורת הרבים של לקוחה וגם של לקוח.
והינה ההסבר המלא:
👈🏻 הבחירה בין שתי סיומות הרבים ־ִים ו־וֹת קשורה בתודעתנו בראש ובראשונה למין הדקדוקי של השם: סיומת ־ִים לשמות ממין זכר וסיומת ־וֹת לשמות ממין נקבה. כך הוא המצב בשמות התואר (יפות, יפים), בצורות הבינוני (הולכות, הולכים) ובחלק מן השמות המציינים בעלי מין ביולוגי (ילדות, ילדים).
👈🏻 לעומת זאת בשמות העצם נוכל למצוא גם דוגמאות אחרות:
פנינים, מילים, נשים, אבנים, ביצים, נמלים ועוד – כולן מילים ממין נקבה שסיומת הרבים שלהן היא ־ים.
חלונות, קירות, אריות, אבות, שולחנות ועוד – כולן מילים ממין זכר שסיומת הרבים שלהן היא ־ות.
👈🏻 מה הסיבה לכך? מקובל להניח שהסיומות ־ִים ו־וֹת לא ציינו במקורן מין דקדוקי דווקא. בעבר הרחוק הבחירה בין הסיומות האלה הייתה כנראה תלויה בגורמים אחרים שאפשר רק לשערם, ובהם תבנית המילה ומשמעותה. בשמות רבים יש אפוא אי־התאמה בין המין הדקדוקי של השם לצורן הרבים המצופה (־ִים לזכר ו־וֹת לנקבה). ואולם בשמות רבים אחרים, בייחוד אלה שנוצרו בעברית החדשה, סיומת הרבים המתווספת לשם נקבעת בפשטות על פי המין הדקדוקי.
👈🏻 בלשון חז"ל 'לקוחות' היא צורת הרבים של לקוח, ומבחינה דקדוקית היא מתאימה כמובן גם לצורת הנקבה לקוחה. כך גם במילים תינוק ופעוט שצורות הרבים שלהן בלשון חז"ל הן תינוקות ופעוטות, והן מתאימות גם לצורות הנקבה תינוקת ופעוטה.
הצביעו למילת השנה!
גבורה? חטופים? מילואים? הותר לפרסום? ואולי בית? 🤷🏻♀️
כבכל שנה אתם בוחרים:
מה תהיה המילה שמייצגת את השנה האחרונה?
בשנים האחרונות נבחרו המילים מטוש, טרלול ובולען – ומה תהיה מילת השנה לשנת תשפ"ה?
איזו מילה משקפת בעיניכם את רוח התקופה ואת השנה שעברה עלינו?❤️🩹
הצביעו והכריעו – מילת השנה תוכרז בעוד שבועיים ביום העברית!
הקישור להצבעה למילת השנה – בתגובות. 👇🏼
מילת השנה הנבחרת תוכרז ביום העברית – ביום שלישי בעוד שבועיים (כ"א בטבת, 21 בינואר). עד אז הציבור מוזמן להצביע למילה הראויה ביותר בעיניו בעמוד ייחודי באתר האקדמיה ללשון העברית: shorturl.at/qTRgd
הורים יקרים,אנחנו יודעים שאתם יודעים שזו טעות...
אז למה אתם ממשיכים לומר "להתגלץ' במגלצ'ה"?
אחת ולתמיד:
✅הצורה הנכונה היא כמובן להתגלש (או לגלוש) במגלשה ולא "להתגלץ' במגלצ'ה".
הצורות "להתגלץ'" ו"מגלצ'ה" נוצרו בהשפעת היידיש, והן משמשות בעיקר בלשונם של ילדים (והורים סוררים).
✅ שיער גולש? שיער חלק!
מקור הפועל גָּלַשׁ במגילת שיר השירים: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד", וניתנו לו פירושים מפירושים שונים, ובהם 'עלה' ו'קיפץ'.
✅ מה הקשר בין ילד בגן שעשועים ובין מרק רותח? שניהם גולשים!
בארמית השורש גל"ש מציין בין השאר רתיחה, ומכאן עלתה ההבנה האפשרית שבפסוק הכוונה לירידה מהירה – בדומה לנוזלים העולים על גדותיהם בשעת הרתיחה.
✅אז למה בכל זאת "מתגלצ'ים במגלצ'ה"?
המשמעות המוכרת בימינו, 'החלקה מהירה מטה', התגבשה בהשפעת דמיון הצליל והמשמעות לפועל גליטש ביידיש – מן glitschen בגרמנית 'להחליק'. אין פלא אפוא שהצורה ביידיש השפיעה על ההגייה הרווחת בלשון הדיבור.
מה הקשר בין דיקטטורים ובין האי רודוס?
שרשור למיטיבי לשון
6/7
ואולם לא כולם רוו נחת מרודנותה של המילה רודן. הבלשן יצחק אבינרי העדיף במקומה את חידושו רַדַּאי (ורַדַּאוּת) על דרך בַּנַּאי, כַּבַּאי וגַבַּאי (שגם הם משורשים בגזרת ל"י).
7/7
המילה רודן חודשה אחרי מותו של אליעזר בן־יהודה (ואומנם היא איננה במילונו), אך ידוע כי שנים רבות לפני כן העדיף בן־יהודה את צורת הבינוני רוֹדֶה. כך כתב במאמרו הנודע (והראשון) 'שאלה נכבדה' בירחון "השחר" בשנת תרל"ט (1879): "תולדות הרעיון הזה תראינה לדעת, כי מושגו בראשיתו היה פריקת עול רודים (טִירַנֶן) מעל צוארי העמים הנלחצים". המילה רודן הורגלה בפי כול ואין עוד מערער עליה, וכמו שסיכם אבינרי: "מעטים השתמשו ברדאי, והרודן כבש אותו".
1/5
"להיכנס בעובי הקורה"
בישיבה שקיימה אחת מוועדות הכנסת בעבר, אמר יו"ר הוועדה בסיכום הדיון: "אני מקווה מאוד שגם בישיבה הבאה נוכל להיכנס לתוך עובי הקורה ולבחון את אותן סוגיות שהועלו כאן".
יו"ר הוועדה אינו היחיד שמשבש את הביטוי.
❌ להיכנס לעובי הקורה
✅ להיכנס בעובי הקורה
הביטוי "להיכנס לעובי הקורה" (וגם "לתוך עובי הקורה") נשמע כיום רבות, ומובנו המקובל הוא 'לחדור לעומק העניין', 'לעסוק בפרטים הקטנים'. אבל בשימושי הלשון האלה משתקפת אי־הבנה של הביטוי המקורי.
5/5
סיכום: עיקר הכוונה בביטוי "להיכנס בעובי הקורה" אינו "צלילה" לעומק הפרטים, כפי שרבים נוהגים לחשוב, אלא נכונות לשאת בעול (בעובי הקורה!). אבל הלשון "להיכנס בעובי" – שאינה מובנת לדוברים כיום ככניסה תחת משא – גרמה להבנה שלפיה כביכול נכנסים לתוך הקורה עצמה ומתעמקים בנבכי העניין, וכך נוצרו שימושים משובשים.
hebrew-academy.org.il/2024/01/29/נכנס-בעובי-הקורה/
איפה אתם הייתם בזמן שהעולם כולו המתין בחרדה לבואו של "באג 2000"?
בלי להסגיר את הגיל שלנו – בהחלט ייתכן שניסינו להפיג את המתח באמצעות הפניית מרץ רב מהרגיל לטיפול בטמגוצ'י שלנו...
לשמחתנו, במהלך חצי היובל(!) שחלף מאז, נוספו חלופות עבריות רבות בתחומי הטכנולוגיה וגם המילה "באג" קיבלה בשנת 2015 את החלופה העברית הנאה תֶּקֶל.
הינה עוד כמה חלופות טכנולוגיות שאנחנו מקווים שכולכם כבר מכירים:
💾 מַסֶּדֶת = פלטפורמה
💾 לְתַצֵּר = לקנפג
💾 סֶבֶ"ר (סביבת רשת) = סייבר
💾 מְאַפְיֵן, תְּכוּנָה = פיצ'ר
💾 חברת הֶזְנֵק = סטארטאפ
💾 הֶנְפֵּק = אקזיט
דודו היקר וכל המִגְדְּנָאִים (קונדיטורים) – שימו לב!
את הסופגניות יש למלא ולא "למלות".
כך גם: לקנא, לבטא לרפּא ולטאטא (ולא לקַנות, לבַטות, לרַפּות, לטאטות).
בצורות הנקבה של הבינוני אפשר לומר ממלֵאת וגם ממלאָה, מקנֵאת וגם מקנאָה.
ובצורת הסביל: הסופגנייה מְמֻלֵּאת בכל טוב, ואפשר גם: מְמֻלָּאָה (בזכר: הפלפל ממוּלָא – בתנועה a – ולא "ממוּלֵא").
הם רק נראים זהים...
אבל דגש קל ודגש חזק הם שני סימני ניקוד שונים.
🤝 נעים להכיר – דגש קל:
✅ דגש קל יכול לבוא רק באותיות בג"ד כפ"ת.
✅ הדגש הקל בא אחרי אפס תנועה – בראש מילה (בַּית, כַּדור) או אחרי שווא נח (עכבָּר, אשפָּה).
🤝 נעים להכיר – דגש חזק:
✅ דגש חזק יכול לבוא בכל האותיות, חוץ מן האותיות א, ה, ח, ע, ר ("האח רע!").
✅ רוב הדגשים החזקים שייכים לאחת משתי הקבוצות האלה:
דגש חזק תבניתי – דגש שהוא חלק מתבנית המילה, למשל הדגש באות השורש האמצעית של בניין פִּעֵל (סִפֵּר) או הדגש באות האמצעית במשקל פַּעָל של בעלי המקצועות (זמָּר, סבָּל).
דגש חזק משלים – דגש הבא תמורת עיצור חסר, למשל הדגש הבא תמורת הנו"ן בצורה יִפֹּל (במקום יִנְפֹּל).
"סורה חושך, הלאה שחור!"
הפועל לסור הוא פועל מפתיע: משתמשים בו בשתי משמעויות כמעט הפוכות!
👈 "הינך מתבקש לסור אל משרדנו כדי להסדיר את החוב" – לסור פירושו לבוא, להגיע.
👈 "סורה חושך, הלאה שחור" – כאן הפועל לסור פירושו לעזוב, להתרחק או להסתלק.
ההסבר לכך פשוט: המשמעות הבסיסית של הפועל לסור היא לנוע ממקום למקום, ואותה תנועה יכולה להיות בכיוונים מנוגדים.
כמו שאפשר "ללכת מ־" ו"ללכת אל־" (ו"ללכת כי כולם הולכים"), כך אפשר גם לסור מ־, כלומר להסתלק, ולסור אל, כלומר לבוא.
גם אתם ממלמלים לאחר הדלקת הנרות?
בשביל זה אנחנו כאן!
הבה נבאר שורה שורה:
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי – כינוי לקב"ה, על פי תהלים: "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי".
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ – על פי מדרש בראשית רבה: "לך נאה לומר שירה" – שישראל אמרו שירה על הניסים שעשה הקב"ה עימהם.
תִּכּוֹן – יתכונן וייבנה.
בֵּית תְּפִלָּתִי – כינוי לבית המקדש, על פי ישעיהו: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". הפועל תִּכּוֹן בנקבה מתייחס כביכול למילה תְּפִלָּה, על פי "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים).
וְשָׁם – בבית המקדש.
תּוֹדָה נְזַבֵּחַ – נקריב קורבן תודה על הגאולה ועל חנוכת הבית.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ – בעת הנקמה באויב, על פי ישעיהו: "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ".
מִצַּר הַמְּנַבֵּחַ – בציור הנביחה יש רמז לפגיעות ולפרעות, וגם רמיזה למדרש ויקרא רבה על נבוכדנצר שביקש שיעבדוהו ובקשתו הייתה כנביחת כלב.
אָז – בעת הגאולה, בניין המקדש והנקמה באויב.
אֶגְמֹר – אשלים את שירי, על דרך 'גמר את ההלל'.
בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ – על פי תהלים: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד".
חג שמח!
נשאלנו: אם מצח היא מילה ממין זכר – למה לא אומרים "במצח נחוש"?
שאלה זו יוצאת מן ההנחה שהמילה נְחוּשָׁה בצירוף הזה היא שם תואר – צורת הנקבה של נָחוּשׁ,
אך הנחה זו אינה נכונה!
מקור הביטוי 'מצח נחושה' בתנ"ך: "מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה" (ישעיהו מח, ד).
בפסוק זה המילה נְחוּשָׁה היא שם עצם – צורה אחרת של שם המתכת נְחֹשֶׁת, ולכן היא באה בהקבלה למילה בַּרְזֶל.
'מצח נחושה' הוא מצח עשוי נחושת, ובהשאלה – מצח קשה כנחושת.
אינכם בטוחים איך לומר זאת בלועזית?
השתמשו בעברית!
פעמים רבות דוברי העברית מתקשים להגות מילים שנשאלו משפות אחרות, וכך נוצרות מילים חדשות ומשובשות בעברית המדוברת.
הינה עוד כמה דוגמאות:
👈 המילה הצרפתית טרוטינט הפכה ל"קורקינט", ובעברית: גלגיליים.
👈 איגזוסט הפכה ל"אגזוז", ובעברית: צינור פליטה.
👈 בולינג הפכה ל"באולינג", ובעברית: כדורת.
👈 מסז' ולא מסג' או משז', ובעברית: עיסוי.
איך אתם אומרים: לטעון או להטעין?
בעברית אפשר גם לטעון וגם להטעין!
אומנם בימי קדם לא טענו ולא הטעינו טלפונים חכמים, אך הפעלים טָעַן והִטְעִין משמשים במקורות בהקשרים של משא והעמסה ללא כל הבדל משמעות:
👈 טָעַן – בבניין קל – מופיע במקרא פעם אחת כאשר פרעה מציע ליוסף לומר לאחיו "זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם [בהמות המשא שלכם] וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן".
👈 הִטְעִין – בבניין הפעיל – מופיע בלשון חכמים, למשל ההסבר לציווי "לֹא תֵלֵך רָכִיל" הוא "שלא תהא כרוכל – מטעין דברים והולך".
הידעתם?
שם המזל קשת נהגה בימינו בדרך כלל קַשָּׁת – כשם האיש היורה בקֶשֶׁת, ואולם כדאי לדעת כי במקורות קדומים עולה שהגייתו הייתה קֶשֶׁת – כשם כלי הירייה עצמו.
להרחבה: katzr.net/6d571b
מתברר שהכי מצחיק זה להגיד שרפרף.
מכירים את זה שמישהו אומר שהוא "תכּף חוזר אליכם"?
או שמישהי אומרת "לא היה לזה סיכוי מלכּתחילה"?
אם זה צורם את אוזנכם,
אם מתחשק לכם לנתק את השיחה,
הצטרפו אלינו בקריאה נרגשת – די לדגש המיותר!
והינה עוד כמה מילים שרבים מוסיפים להם דגש שלא צורך:
✅ להכֿחיד ולא "להכּחיד"
✅ אכֿיפה ולא "אכּיפה"
✅ בשכֿיבה ולא "בשכּיבה"
✅ לכֿוד ולא "לכּוד"
✅ לכֿוון ולא "לכּוון"
✅ מכֿוּוָץ ולא "מכּוּוָץ"
✅ לכֿתוש ולא "לכּתוש"
ניסיתם להיכנס לאזור האישי שלכם ולא הצלחתם?
כנראה הקלדתם סיסמא ולא סיסמה...
מילואים? כטב"ם? שיקום? או אולי בכלל זימונית? 🙈
יום העברית בפתח ואתם יודעים מה זה אומר:
אתם קובעים מה תהיה מילת השנה! 🎉
זה הרגע שלכם:
כתבו לנו בתגובות מה ההצעות שלכם למילה שמסמלת בצורה הטובה ביותר את השנה האחרונה.
ההצעות הבולטות יעמדו להצבעה, ואתם תבחרו מה תהיה מילת השנה!
במעלית לא רק עולים אלא גם יורדים – אז למה דווקא מעלית? 🤔
הלכה לעולמה הזמרת, היוצרת, המפיקה והמעבדת המוזיקלית המוכשרת קורין אלאל.
אלאל, כלת פרס מפעל חיים של אקו”ם, חתומה על עשרות שירים שהפכו לחלק מפסקול חיינו – בהם שירים שכתבה ואחרים שהלחינה לעצמה ולאומנים אחרים.
אלאל השפיעה רבות על המוזיקה הישראלית בקולה הייחודי. הילדה אשר עלתה לארץ מתוניס בגיל 10, ואשר בשמה עוד מתנגנת שפת אימה – הצרפתית – הלחינה, שרה ואף כתבה בעצמה שירים עבריים נפלאים ואהובים.
“כל העולם מקשיב למלמולך” (מילים: יהונתן גפן, לחן: קורין אלאל)
“אין סוסים שמדברים עברית” (מילים: חנה גולדברג, לחן: קורין אלאל)
“על המדף שניים לאה גולדברג, אלתרמן וזך ועמוס עוז” (מילים: יענקל’ה רוטבליט, לחן: קורין אלאל)
“רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי” (מילים: אהוד מנור, לחן : קורין אלאל).
קורין, נתגעגע!
יהי זכרה ברוך.
סול היקר, אנחנו איתך במאבקך הצודק. 💪🏼
אבל האם אתה יודע להסביר מהו ההבדל בין "נִדּוֹן" ל"נָדוֹן"?
אל חשש, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן!
👈🏻 נִדּוֹן ונָדוֹן הן צורות שונות של אותו השורש באותו בניין: שורש די"ן (דו"ן) בבניין נפעל – ואין ביניהן שום הבדל של משמעות.
👈🏻 בימינו מקובל לנקוט את הצורה נידון בהקשר של גזר דין, כגון 'הנאשם נידון לשלושה חודשי מאסר', ואילו בציון הנושא במכתבים רשמיים מקובלות שתי הצורות: הנידון וגם הנדון.
👈🏻 יש המעדיפים להבחין בין המשמעויות ולנקוט במכתבים 'הנדון' בלבד, ולעומתם יש הממליצים דווקא על שימוש בצורה נידון בכל ההקשרים, משום שצורה זו היא הרווחת יותר בספרות חז"ל.
👈🏻 בשורה התחתונה – שתי הצורות תקניות בכל המשמעויות ודרך השימוש בהן היא עניין של סגנון ושל טעם.
ומה לגבי "בנידון דידן"?
'דידן' היא מילה ארמית ומשמעותהּ 'שלנו' – ולפי זה 'בנ(י)דון דידן' פירושו 'בעניין שלנו', 'בעניין שאנחנו דנים בו'.
שאלתם את עצמכם פעם למה אנחנו עונים 'בבקשה' אחרי שאומרים לנו 'תודה'?
במילים אחרות – למה אנחנו אומרים 'בבקשה' גם כשאיננו מבקשים דבר?
👈🏻 השימוש הכפול במילה "בבקשה" – גם לבקשה וגם כמענה ל"תודה" – אינו ייחודי לעברית וסביר שהוא נוצר בהשראת שפות אחרות כגון רוסית וגרמנית.
👈🏻 אפשר ש"בבקשה" אחרי "תודה" הוא מענה מנומס שעניינו "בבקשה, אל תודה לי", ואולי הוא משלים מעגל נימוסים שכולל ארבעה שלבים: בקשה > מילוי הבקשה > אמירת תודה > 'בבקשה' (חתימה מעין 'עשיתי כבקשתך'), ואולי כך התקבע לומר "בבקשה" אחרי "תודה" גם אם לא קדמה לכך בקשה.
👈🏻 ומה אפשר לומר במקום "בבקשה" כמענה ל"תודה"? לרוב אמירת תודה אינה נתלית בחלל האוויר, וכך מוצאים ביטויים שונים דוגמת You're welcome או My pleasure באנגלית, ne za chto ברוסית – בעברית: "אין בעד מה", ובגרסה המהודרת: "על לא־דבר".
טרייד אוף? שקלול תמוּרוֹת!
גם אתם שומעים את הביטוי "טרייד אוף" יותר ויותר?
בקצרה: טרייד אוף (Trade-off) הוא איזון בין אפשרויות שלכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות, ויתור בתחום אחד תמורת הישגים בתחום אחר.
החלופה העברית "שקלול תמורות" היא ככל הנראה חידושו של המילונאי איתן אבניאון. היא אושרה באקדמיה במילון למונחי בנקאות בשנת תשנ"ו (1995).
אנחנו גאים להציג: אסופּת הסופגניות של האקדמיה ללשון העברית.
בכנות –
כמה פעמים ביום אתם "חוטאים" במודע?
אתם יודעים שזו טעות בעברית אבל עדיין מתקשים להיפרד ממנה...
שתפו אותנו ואנחנו נשתדל להיות חזקים. מבטיחים.
חברים וחברות, מדובר במצוקה אמיתית.
מסתובבים בינינו אנשים שטרם הפנימו את חשיבותם – או את עצם קיומם – של סימני הפיסוק.
אנחנו יוצאים בקריאה נרגשת לכל דוברי העברית – תנו כבוד לפיסוק!
לכל מי ששולחים הודעות כמו:
· מיכל כבר הגיעה
· אתם יודעים איפה הסוודר שלי
· אנחנו מכירים
· בנצ'וק מרגיש טוב יותר
בבקשה אל תצפו שנשיב – כי אין לנו שום דרך לדעת אם אתם שואלים שאלה או מציינים עובדה.
תודה.
הינה כלל שכדאי לזכור:
📍 מקומות במשקל מִקְטָלָה (בחיריק במ"ם): מִסְפָּרָה (mispara), וכך גם מִשְׁתָּלָה, מִרְפָּאָה, מִתְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְעָדָה
🧪 מכשירים וכלים במשקל מַקְטֵלָה (בפתח במ"ם ובצירי באות השנייה של השורש): מַבְחֵנָה, מַחְרֵשָׁה, מַגְרֵפָה, מַשְׁאֵבָה, מַסְרֵגָה, מַבְרֵגָה, מַקְדֵּחָה, מַאֲפֵרָה.
חשבתם שמאתגר לכתוב את השם David Mayer?
אקדמיה – לשאלת שמו של המוסד העליון ללשון העברית
hebrew-academy.org.il/2013/02/27/אקדמיה-לשאלת-שמו-של-המוס…
האם אי פעם שאלתם את עצמכם מה זה "למצוא חן"? 🤔
מדוע צריך למצוא את החן, ומדוע מי שעושה זאת הוא האדם שמחבבים אותו ולא האדם המחבב?
למרבה המזל, לנו יש תשובות לכל השאלות!
שימו לב:
💙 הביטוי "למצוא חן" מקורו בתנ"ך והוא מופיע בו למעלה מארבעים פעם.
💙 מהו חן בביטוי זה? יש המשערים כי המילה חֵן, המציינת בדרך כלל יופי, נועם וכדומה, מציינת בצירוף זה אהדה ורגש חיובי.
💙 הסבר אחר, המקובל יותר בקרב החוקרים, מבוסס על שורשה של המילה חֵן – חנ"ן. על פי הסבר זה, המילה חֵן שבצירוף 'מצא חן' משמעה חמלה, רחמים. אם כן 'מצא חן בעיני הזולת' פירושו: זכה לחנינה ורחמים אצל זולתו.
💙 מדוע מי ש"מוצא חן" הוא מי שאותו מחבבים ולא מי שמחבב? הנושא הדקדוקי של הביטוי "מצא חן" הוא למעשה מושאו של הרגש המתואר באמצעותו: מי ש'מוצא חן' בעיני הזולת מוצא בעיניו של הזולת רגש חיובי כלפיו – ולא להיפך.
💙 ומה לגבי "נשא חן"? הצירוף 'נשא חן' לקוח אף הוא מן התנ"ך, אך הוא נזכר בספר אחד בלבד – מגילת אסתר. ייתכן ש'נשא חן' קרוב במשמעו ל'מצא חן': מי שזוכה לחן – לאהדה או לרחמים – מצד זולתו, הרי שיש לו חן, כלומר הוא 'נושא חן'.
היום כ"ט בנובמבר!
ביום זה, לפני 77 שנים, אישר האו"ם את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל!
תהיתם פעם מהו יצור הכלאיים הזה? איך אותיות עבריות משמשות לציון תאריך לועזי?
הינה הפתרון:
❗ התאריך כ"ט בנובמבר מציין מאורע בעל חשיבות רבה לעם היהודי, ובד בבד קשור קשר ישיר לאומות העולם. זו ככל הנראה הסיבה למבנה המיוחד שלו. 📆
❗ מצד אחד התאריך הוא על פי לוח השנה הכללי, ויש בו הבעת כבוד לאומות העולם על חלקן במאורע. מצד שני השימוש באותיות עבריות נותן לתאריך נופך חגיגי ומלמד על זיקתו ההדוקה לעם היהודי.
שמחנו לעזור. 🙌🏼
ככל הנראה נובע מבנה הכלאיים של התאריך הזה ממעמדו המיוחד של האירוע, כפי שאפשר ללמוד מאירוע מרכזי אחר שהיה שלושים שנה לפניו. ביום י"ז במרחשוון תרע"ח, 2 בנובמבר 1917, הכריז הלורד בלפור על תמיכתה של בריטניה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. יום הצהרת בלפור היה תאריך מכונן עד כדי כך שאליעזר בן־יהודה ואחרים החלו למנות את השנים לפיו: "כך וכך להצהרת בלפור". תאריך ההצהרה נודע בשם ב' בנובמבר, ועל שמו נקראה כיכר ב' בנובמבר בתל אביב (כיום יש במקום צומת רחובות בשם זה. הכיכר הייתה בפתח קולנוע מוגרבי ומכאן כינויה המוכר יותר – "כיכר מוגרבי").
איך אתם אומרים: גַּרְגֵּר או גַּרְגִּיר?
האם תגידו גַּרְגֵּר סוכר או גַּרְגִּיר סוכר? גַּרְגְּרִים של חומוס או גַּרְגִּירִים של חומוס?
במקרא אנו מוצאים פעם אחת את צורת הרבים: "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר" (ישעיהו יז, ו). ממנה נגזרת צורת היחיד גַּרְגֵּר, המשמשת בכל הספרות העברית שלאחר המקרא (למשל בצירוף גרגר מלח במשנה).
לצידה משמשת לפחות למן ספרות ההשכלה הצורה גַּרְגִּיר (וברבים גרגירים), כנראה בעקבות כתיבים ביו"ד של המילה גרגר, בעיקר בדפוסי ספרות חז"ל ואצל מפרשים דוגמת רש"י.
בהפסקת אוכל – יש אוכל, בהפסקת קפה – יש קפה. ובהפסקת אש? 🧐
שימו לב:
🔥 'הפסקת אוכל', 'הפסקת קפה' וגם 'הפסקת אש' הן צירופי סמיכות. בצירוף סמיכות עומדות שתי מילים – לרוב שמות עצם – זו לצד זו ויוצרות יחידה אחת. המילה הראשונה היא הנסמך, והמילה השנייה היא הסומך.
🔥 צירופי סמיכות יכולים להביע כמה סוגים של קשרי משמעות בין רכיבי הצירוף. בצירופים 'הפסקת אוכל' ו'הפסקת קפה' הסומך מציין את המטרה: הפסקה המיועדת לאוכל או לקפה, כמו 'שולחן עבודה' – שולחן המיועד לעבודה, 'תנור אפייה', 'חדר משחקים' ועוד.
🔥 לעומת זאת בצירוף 'הפסקת אש' הסומך מציין את מה שעושים עליו את הפעולה: מפסיקים את האש, בדומה לצירופים 'טריקת דלת', 'אכילת פיצה' ועוד.
#טוב_לדעת
מכירים את ה"חוטים" שמתגלים כשמקלפים את הבננה?
יש להם שם בעברית: שִׁיפָה!
👈🏻 ה"חוטים" האלה הם למעשה רקמה שקיימת בצמחים ויש לה תפקיד חשוב: היא מעבירה את הסוכרים לכל חלקי הצמח.
👈🏻 המילה 'שיפה' באה בספרות חז"ל במשמעות סיבים של צמחים (המשמשים בדרך כלל לאגידה).
אם נדבר בכנות – הטעות הזו שכיחה מאוד.
🗣️ יש האומרים על אדם גלוי וישר שהוא "כֵּנֶה", ואולם המילה התקנית היא כֵּן –
כמו שאר צורות הבינוני משורש ע"ו במשקל פָּעֵל: עֵר, עֵד, וכך גם כֵּן (ובנטייה: כֵּנָה, כֵּנִים, כֵּנוֹת).
🗣️ הצורה כֵּנֶה נוצרה ככל הנראה בהשפעת צורות כמו גֵּאֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, אולי מתוך צורך לבדל את שם התואר ממילת החיוב כֵּן.
אבי היקר, אנחנו מצטערים לשמוע על עוגמת הנפש שנגרמה לך, ונשמח לפצות אותך בביקור במרכז ההדרכה שלנו.
עם זאת אנחנו מפצירים בך: לעולם אל תפסיק לתקן שגיאות לשון!
האם אתם אומרים סל֫טים (במלעיל) או סלט֫ים (במלרע)? 🥗
שימו לב:
👈🏻 מילים עבריות בצורת רבים הן תמיד מלרעיות (חבר֫ים, קובי֫ות, ענב֫ים, שולחנ֫ות).
👈🏻 גם צורת הרבים של המילה סָלָט נהגית בפי רבים בהטעמת מלרע – סָלָטִ֫ים, בהגייה העולה בקנה אחד עם הדקדוק העברי, כנראה בגלל הרגשת הדוברים שזו מילה עברית (בדומה להגיית צורת הרבים פָּנָסִים; פנס היא מילה זרה שנקלטה בעברית הקדומה).
👈🏻 עם זאת, המילה סלט היא מילה לועזית, ובדרך כלל האקדמיה איננה מתערבת בהטעמת מילים לועזיות ואינה מקפידה על הטעמת סיומת הרבים במלרע (כגון במילים סטודנטים, טמפרטורות, דולרים, טלפונים, טלוויזיות). לכן גם מי שהוגה סל֫טים במלעיל – לא ייחשב משתבש.
למען הסר ספק: סלטים במלעיל או סלטים במלרע – אין כל הבדל במשמעות.
אתם שוכרים או משכירים? 🤔
למען הסר ספק: לפניכם התכתבות אמיתית לגמרי מתוך הרשתות החברתיות של האקדמיה.
🧪 פיזיקה או פיסיקה? מוזיקה או מוסיקה?
התשובה הקצרה – תלוי בכם: כתבו את המילים האלה כמו שאתם *הוגים* אותן.
🧪 ואיך אנחנו באקדמיה כותבים?
מילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה וההגייה המקובלת שלהן היא בזי"ן ולא בסמ"ך – נכתבות בזי"ן.
על כן אנחנו ממליצים לכתוב פיזיקה ולא פיסיקה (וגם מוזיקה, פיזיותרפיה ומוזאון).
פרופ' יוגב, אתה צודק: אכן יש קשר בין הביטוי "יוצא דופן" ובין תינוקות חמודים!
👈🏻במשנה תינוק שנולד בניתוח קיסרי נקרא "יוצא דופן" מכיוון שהוצא מדופן הבטן של אימו בניתוח (לעומת תינוק שנולד בלידה רגילה).
👈🏻 בעת החדשה קיבל הביטוי "יוצא דופן" משמעות מושאלת לתיאור משהו או מישהו השונה מאחרים, והוא מוכר למשל מן השאלה: "מה יוצא דופן?"
👈🏻 בימינו התפתח שימוש בביטוי הזה גם במשמעות חיובית מאוד – לציין משהו או מישהו בעלי איכות טובה במיוחד (אולי בהשראת הביטוי "יוצא מן הכלל").
כבר צפיתם בסרט ההמשך לודר ב'?
אם לא, אל דאגה – לא יהיו קלקלנים (ספוילרים) ברשומה הזו. 🤭
מה כן יהיה בה? שתי עובדות מעניינות שאולי לא הכרתם:
1️⃣ במקורות העברית הקדומים גלדיאטור נקרא לוּדָר. עם זאת, גם המילה לודר אינה עברית – היא שאולה מן הלטינית (Ludarius); מן Ludus, 'משחק'.
2️⃣ לא רק ברומא – בתלמוד הירושלמי מתוארת מציאות עגומה שבה יהודים מכרו עצמם לקרבות גלדיאטורים – לדוגמה במקרה שבא לפני האמורא הארץ־ישראלי ר' אבהו (שמקום מושבו היה בקיסריה): "מעשה באדם שמכר עצמו ללודים" (גיטין ד, ט).
צפייה מהנה. 🙂
במילון למונחי תיאטרון (משנת ת"ש, 1940) קבע ועד הלשון תמורת gladiator הן 'לודר' הן 'גלדיאטור', כנראה בשל לעזהּ של המילה הוותיקה. ובכלל, מילים שאולות מעולם התרבות הנוכרי בתקופה זו משמשות עד ימינו ובהן קרקס, אצטדיון ותיאטרון.
אנחנו יודעים, העברית לעיתים מבלבלת –
בעיקר כשמילים שונות נשמעות בדיוק אותו הדבר וגם לא כל כך רחוקות במשמעות...
כך לדוגמה אנשים מתבלבלים וכותבים 'הבעיה תיפטר' במקום 'הבעיה תיפתר'.
הטעות נובעת מבלבול עם הפועל נפטר במשמעות 'השתחרר מדבר', שהרי כשהבעיה *נפתרת* – *נפטרים* ממנה סוף סוף.
הינה עוד כמה צמדים מבלבלים:
▪️ הסתה – פיתוי לדבר עבירה ("הוא מסית את ההמון").
▪️ הסטה – הזזה ("הסחריר הסיט את הדיון מהעיקר").
▪️ציתות – האזנה לדבריהם של אחרים ללא ידיעתם ("הוא מרבה לצותת לשיחות של עמיתים בעבודה").
▪️ ציטוט – הבאת דברים כלשונם ("אם אתה מצטט אותי, השתדל לדייק").
▪️ תפל – חסר מלח, חסר טעם ("אל תתקרבי למסעדה הזו, המְרקים שלהם תפלים").
▪️ טפל – נספח וצדדי, ההפך מהעיקר ("תתמקד בשאלות העקרוניות, כל השאר – טפל").
שמחנו לעזור, תמיד כאן לשירותכם.
אומנם איננו מומחים לתאולוגיה, אך בסוגיות לשוניות אנחנו תמיד שמחים לעזור...
'אלוהים אדירים' או 'אלוהים אדיר'?
טוב לדעת:
👈 ברוב ההקשרים במקרא המילה 'אלוהים' היא צורת ריבוי תמידי המציינת יחיד בבחינת "ריבוי של כבוד" – בדומה למילים 'אדונים' ו'בעלים'.
👈 בתנ"ך לרוב ההתאם למילה 'אלוהים' הוא ביחיד: "ויאמר אלוהים", "ויקרא אלוהים". וכך גם "אלוהים ישמור".
👈 בשמות תואר המצטרפים למילה 'אלוהים' יש נטייה דווקא לרבים – מן הסתם בגלל זהות סיומת הרבים של המילה 'אלוהים' עצמה עם סיומת הרבים של שמות תואר אלו:
"אלוהים חיים", "אלוהים קדושים", וכך גם הביטוי "אלוהים אדירים" שמקורו בתנ"ך: "מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה" (שמואל א ד, ח).
אורנה, תודה על התזכורת!
על אפכם ועל חמתכם נזכיר שוב:
👈🏻 חֲמָתְךָ = החֵמה שלך
אף וחֵמָה הן מילים נרדפות – שתיהן משמשות במשמעות כעס, זעם.
מקורו של הביטוי עַל אַפּוֹ וְעַל חֲמָתוֹ בנבואת ירמיהו: "כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת" (לב, לא). פירושו: על אף כעסו, התנגדותו של האחר.
👈🏻 חֲמוֹתְךָ = אֵם אשתך
שימו לב! חָמוֹת ולא "חָמָה".
רבים גוזרים מצורת הזכר חָם את צורת הנקבה "חָמָה" (וכן "חֲמָתְךָ", "חֲמָתֵךְ"), ואולם צורת הנקבה של חָם היא חָמוֹת (כמו אָח–אָחוֹת) ומכאן בנטייה: חֲמוֹתְךָ, חֲמוֹתֵךְ.
שמחנו לעזור!
איראנים יקרים,
מתנצלים על הקטנוניות (כאלה אנחנו), אבל נשמח אם מכאן ולהבא תקפידו לכתוב אתכם ולא "אותכם".
רבים טועים בזה, אתם לא לבד.
הסיבה לטעות הנפוצה היא שצורות הנוכחים והנוכחות אֶתְכֶם ואֶתְכֶן שונות משאר צורות הנטייה של המילה 'את', שבהן אכן יש חולם (אוֹתִי, אוֹתְךָ).
הכנו לכם רשימת דיוקי הגייה של נטיית מילות היחס – גזרו ושמרו:
👈 אֲלֵיכֶם, אֲלֵיהֶם (ולא אֵליכם, אֵליהם)
👈 אֶצְלָם, בִּשְׁבִילָם (ולא אצלהם, בשבילהם)
👈 אוֹתָךְ, אִתָּךְ (ולא אותֵך, איתֵך)
👈 אֶצְלְכֶם, אֶצְלְכֶן (ולא אצלָכם, אצלָכן) – כמו בגללְכם, לידְכם
👈 כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶן (ולא כָּמוכם, כָּמוהן)
👈 מִכֶּם, מִכֶּן (ולא ממכם, ממכן)
👈 מִמֶּנּוּ, אֵינֶנּוּ, עוֹדֶנּוּ (לנסתר; ולא ממנוֹ, איננוֹ, עודנוֹ)
בברכה,
האקדמיה ללשון העברית
#מילה_להכיר: שִׁיבָה
הבוקר נבחר נשיא חדש־ישן לאומה האמריקאית.
במקום להיות מופתעים מה"come-back" שלו –
אנחנו ממליצים לכם להיות מופתעים ממילה עברית שאולי עדיין אינכם מכירים: שִׁיבָה.
והינה עוד כמה דברים בעניין:
🇺🇸 הרפובליקנים ניצחו בבחירות, ולא "את הבחירות"! באנגלית אומרים "to win the election", אבל בעברית טראמפ ניצח את היריבה שלו, וניצח בבחירות (ולא "את הבחירות").
🇺🇸 הנשיא טראמפ! המילה נָשִׂיא מקורה בתנ"ך והיא מציינת מנהיג וראש, כגון נשיאי השבטים. נָשִׂיא, מן השורש נשׂ"א, הוא אדם נישא ורם מעלה, מי שהורם משאר האנשים.
🇺🇸 אמריקאי או אמריקני? טוב לדעת כי בעברית שתי הצורות טובות!
גם 'אמריקני' בנו"ן – על פי צורות מן המקורות דוגמת 'גילוני' (מן המקום גילֹה), וגם 'אמריקאי' בסיומת ־אִי – בדומה לשמות ייחוס אחרים כמו מרוקאי, וינאי, ארגנטינאי.
נאחל הצלחה לאמריקאים! ❤️
אנחנו מצטערים לאכזב, אבל אין כל קשר גיזרוני (אטימולוגי) בין שתי המילים.
ולמרות זאת דוברי העברית בימינו אכן מתרגמים את דרך ההתבטאות by far בצירוף העברי 'בפער' בגלל דמיון הצליל.
והם לא לבד!
במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים התחבב על הסופרים העבריים הנוהג לחדש צירופים בעברית המחקים את צליל המילה הלועזית שהם מתרגמים.
וכך נמצא בעיתונות העברית של התקופה את הצירופים: פרטי־כל (פרוטוקול), חולירע (כולרה), דילוג רב (טלגרף), בו דעה (בודהה), אור הכל (אורקל), פאר עמוד (פירמידה), קנה און (kanone, תותח), אותו מוביל (אוטומוביל), פתק אוויל (פשקוויל).
והינה כמה מילים שחודשו תוך שימור הצליל והמשמעות (תשמו"ץ – "תרגום שומר משמעות וצליל", מונח שטבע הבלשן גלעד צוקרמן):
✅ גלידה (gelato)
✅ גִּזלות דעת (Gaslighting)
✅ כֶּבֶל (cable)
✅ קוּקִית (Cookie), קובץ שהאתר במרשתת יוצר במחשב ונועד לזהות את המשתמש בכניסותיו הבאות.
מכירים אנשים שאומרים "לבריאות" על שיעול?
שלחו להם את הרשומה הזו:
🧻 הביטוי "לבריאות" התחדש בעברית החדשה, והוא משמש ברכה להתעטשות (השמעת קולות אפצ'י).
אמירת "לבריאות" להתעטשות משקפת את התפיסה שבפעולה זו כביכול יוצאת נשמתו של האדם, והברכה נועדה להגן עליו מפניה.
🧻 ומה לגבי שיעול?
בעברית אין ברכה מיוחדת או רשמית לשיעול (וגם לא להפקת קולות אחרים שאדם משמיע כמו גיהוק או שיהוק).
עם זאת בפי רבים מדוברי העברית (ובמיוחד יוצאי ארצות ערב) בתגובה לשיעול אומרים "סמאללה" (מערבית: سمالله), קיצור של "איסם אללה" (اسم الله) – מילולית "שם האל (עליך)", כלומר "ישמרך האל". בעיקרו איחול זה נאמר בתגובה לדבר מבהיל (רעש, מעידה, חנק וכיו"ב).
🧻 לִבְריאות או לַבְּרִיאות?
שני האיחולים תקניים מבחינה לשונית, וההבדל ביניהם הוא בשאלה אם המילה 'בריאות' מיודעת או לא.
יש שהקפידו ומקפידים לומר לִבְריאות ללא יידוע, והעדפה זו נסמכת על ביטויי איחול דומים: לְחַיִּים, בְּהצלחה.
עם זאת גם לצורה המיודעת לַבְּרִיאות אפשר למצוא סימוכין במקורות, כגון בַּנְּעִימִים, ולכן שתי הצורות אפשריות.
העיקר שתהיו בריאים!
עמית, יכול להיות שאתה מסנן אותנו? כי אנחנו לא אטריות...
רק רצינו לומר לך תודה על הדיוק ועל התזכורות!
👈 משאיל – מי שנותן דבר על מנת שיוחזר לו (הספרייה משאילה לי ספר).
👈 שואל – מי שמבקש או מקבל דבר על מנת להחזיר אותו לאחר השימוש (אני שואל ספר מהספרייה).
וכך גם:
👈 בעל הדירה משכיר לי את הדירה, ואני שוכר אותה ממנו.
👈 הבנק מלווה לי כסף ואני לווה כסף מהבנק.
הפיצו לשואלים ולמשאילים!
פרשייה ביטחונית חמורה – האומנם?
אנחנו ממליצים לומר 'פרשה ביטחונית חמורה'.
המילה "פרשייה" נוצרה (בטעות) מגזירה לאחור של צורת הרבים "פרשיות" – שבמקורהּ (בלשון חז"ל) היא צורת הרבים של פרשה.
עם זאת קשה לפסול את הצורה הזו לחלוטין, שכן בדרך זו נוצרו גם המילים כנסייה (מן כנסיות, רבים של כנסת) ומעשייה (מן מעשיות, רבים של מעשה) בגון משמעות נפרד.
לכבוד האיחוד המרגש של חברי "הכבש השישה־עשר",
נספר לכם היום על כבשים:
🐑 כבשים וכבשות: בלשון המקרא צורת הרבים של כֶּבֶשׂ היא כְּבָשִׂים, ושל כִּבְשָׂה – כְּבָשׂוֹת. בעבר קבעה האקדמיה כי גם בימינו תשמש הצורת כְּבָשִׂים לריבוי של כֶּבֶשׂ בלבד, ואילו כִּבְשָׂה ברבים תהיה כְּבָשׂוֹת. אך לימים חזרה בה האקדמיה מן הקביעה, וכיום אפשר לרבות את המילה כִּבְשָׂה הן כְּבָשׂוֹת הן כְּבָשִׂים.
🐑 כאן גרים בכיף!
👈 הכבש הזכר נקרא גם אַיִל ויוֹבֵל, וזוגתו הכבשה – גם רָחֵל או רְחֵלָה.
👈 צאצאי הכבש הם טָלֶה וטַלְיָה, ובימינו גם שֶׂה ושֵׂיָה (במקרא שֶׂה מציין גם כבש או עז בוגרים).
👈 הכבש או הכבשה (וכך גם התיש או העז) אשר הולכים בראש העדר מכונים מַשְׁכּוּכִית.
סוף סוף אפשר להציג לראווה את בגדי החורף! 🤩☔️
נתחיל בהבהרה למי שלא הבין את התמונה:
האות غ נהגית בערבית כ־ר חיכּית, אך כנגדה בשפות אחרות נמצא ע בעברית ו־g באנגלית.
אז אם תהיתם פעם מדוע דוברי עברית מבטאים "עזה", בעוד שדוברי ערבית מבטאים "ר'זה" ובאנגלית בכלל אומרים "Gaza"
– באנו להסביר!
👈 הלשון הערבית מבחינה בין שני הצלילים המסומנים בשתי האותיות ع ו־غ.
העיצור המסומן באות ع (עַיְן) בערבית – הגייתו כהגיית עי"ן.
העיצור המסומן באות غ (רַ'יְן) בערבית – הגייתו כמעין רי"ש.
👈 ומה בעברית? גם בעברית הקדומה היו שני עיצורים, אך כבר בשלב מוקדם הם התאחדו. בטקסט המקראי המסור בידינו יש רק האות עי"ן והיא מייצגת בהגייתנו את העיצור הלועי ע, כמו שאנחנו מכירים היום.
ומדוע באנגלית כותבים והוגים Gaza?
בעקבות תרגום השבעים לתנ"ך! תרגום השבעים נכתב ביוונית עתיקה – שבה אין עיצורי ע, והוא משקף את השלב שבו עדיין היו בעברית שני עיצורי ע שונים. בתעתיקי שמות של אנשים ומקומות בתרגום השבעים ה־ע הרגילה (זו המוכרת לנו עד היום) אינה מתועתקת ומסתפקים בתנועה שאחריה (למשל בשם עַמּוֹן – Αμμαν – Amman), ואילו ה־ע השנייה (זאת שהשתמרה בערבית באות רַ'יְן) מתועתקת באות Γ – גמא (למשל בשם עֲמוֹרָה – Γομορρα – Gomorra), ומכאן גם Gaza.
כיצד נקבע התעתיק?
בדיונים שהיו באקדמיה על התעתיק מערבית לעברית עוררה שאלת תעתיק האות غ לעברית מחלוקת, אך בסופו של דבר הוחלט על פיצול:
בתעתיק הפשוט, המשמש בהקשרים עממיים (ובמבטאם של הדוברים), תבוא ר' (בגרש), וכך: מר'אר, ר'ג'ר.
בתעתיק המדויק, המשמש בהקשרים מדעיים, תבוא עׄ (עי"ן ונקודה מעליה), וכך: אלמעׄאר, אלעׄג'ר.
כמו כן הוחלט להכיר בכתיבים מושרשים כמו אבו גוש ובגדאד.
ומה דין השם עזה?
שם העיר בפי דוברי הערבית בימינו הוא غزة (בתעתיק מדויק: עׄזה). ואולם בעברית אנו מכנים את העיר בשמה כמו שהוא מופיע בתנ"ך, בהגיית העי"ן הרגילה בפינו, ואילו בלשונות אירופה שם העיר הוא Gaza. הרי שנמצא ביטוי נאה לשלוש מסורות עתיקות: זו שמשמרת את העיצור השמי הקדום (הערבית); זו שמשמרת את נוסח המסורה (העברית); וזו שמשמרת את נוסח תרגום השבעים (לשונות אירופה).
למה גרוש ולא "נשוי לשעבר"? מדוע גרושתי ולא "אשתי לשעבר"? 😳
את הבקשה למצוא חלופה למילים 'גרוש' ו'גרושה' אנחנו מקבלים לעיתים קרובות, בטענה שמדובר במונחים בעייתיים שטומנים בחובם משמעות שלילית של גירוש וסילוק בכוח.
ננצל את ההזדמנות כדי להשיב:
👈🏻 בדרך כלל אין האקדמיה רואה מתפקידה, ואף לא מסמכותה, להחליף מילה עברית קיימת במילה עברית אחרת, ובעיקר כשמדובר במילים השייכות לתחום ההלכתי והמשפטי כמו במערך המושגים שבראשם גירושין.
👈🏻 עם זאת בשל הפניות הרבות בנושא נדרשה בעבר לסוגיה זו הוועדה למונחי משפחה של האקדמיה לשון העברית – ועדה שחברו בה מומחים מן העולם המשפטי והאקדמי ואנשי לשון. לצערנו, מכלול המונחים שנדונו בוועדה עורר מחלוקות והתנגדויות למיניהן, ולפי שעה עבודתה נגנזה.
👈🏻 הוועדה הציעה להשתמש בשמות התואר 'נשוי לשעבר' ו'נשואה לשעבר' במקום גרוש וגרושה. אשר למונח 'גירושין' או 'גירושים', הוצע להשתמש בצירוף 'התרת נישואין'. אך כאמור רשימות הוועדה לא הבשילו מעולם לכלל מינוח רשמי.
👈🏻 מכל מקום, חשוב לזכור שהמונח 'גרוש' הוא מונח טכני ייחודי שאינו גזור מן הבניין של הפועל לגרש (שהרי המונח המתאים לפועל לגרש הוא מגורש – ולא גרוש).
עורכות דין יקרות, בפעם הבאה שמישהו יקרא לכן "עורַכַת דין",
רגע לפני שתסיימו את השיחה – הפנו אותו לכאן!
ההגייה התקנית של הצירוף עורכת דין היא בשתי תנועות e: עוֹרֶכֶת דין (ולא עוֹרַכַת דין). כך נכון גם לומר מְתַוֶּכֶת (ולא מתוַוכַת).
טוב לדעת:
🧑🏻⚖️ אורַחַת הכבוד אבל עורֶכֶת דין: ההגייה בפתח־פתח חלה כש־ח (ולא כ) היא האות האחרונה של השורש, כגון אוֹרַחַת, מְאָרַחַת (וכן באותיות ע, ה, כגון תּוֹבַעַת, מִתְמַהֲמַהַת).
🧑🏻⚖️ איך נולדה השגיאה הנפוצה? כיוון שבלשונם של רבים הגיית ח ו־כ זהה, נולדה ההגייה מתוַוכַת, עורַכַת דין. ואולם שלא כעיצור הגרוני ח, דין העיצור כ ככל העיצורים הרגילים: מְתַוֶּכֶת, מְחַנֶּכֶת, כמו מְנַהֶלֶת, מְאַמֶּנֶת.
🧑🏻⚖️ וכיצד מיידעים את הצירוף 'עורכת דין'? מקומה המתבקש של ה"א הידיעה הוא כבכל צירוף סמיכות, לפני הרכיב השני: עורכת הדין, בדיוק כמו 'רופאת השיניים', 'דוברת המשרד', 'מבקרת המדינה'.
אם דקה היא מילה ממין נקבה – למה אומרים "חמישה לחמש" ו"שתיים ועשרה" ולא "חמש לחמש" ו"שתיים ועשר"?
התשובה מפתיעה: פעם הדקה הייתה דק.
⏰ נוהג הלשון שלפיו המספר המציין את הדקות בא בצורת הזכר הוא כנראה שריד לימים שבהם יחידת הזמן הזאת נקראה בשמות ממין זכר – המוכר בהם הוא רֶגַע.
⏰ מילה מוכרת פחות לציון אחד משישים של שעה היא דַּק, שגם מצאה את דרכה אל השירה העברית: "תבל זו רבה ודרכים בה רב / נפגשות לדק נפרדות לעד" (רחל, זמר נוגה); "הֵן עיניי למדו לחייך וחדלו משכבר / לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים" (לאה גולדברג, ימים לבנים).
⏰ בעת החדשה החלה לשמש לצד המילה דַּק צורת הנקבה דַּקָּה, והיא שגברה בסופו של דבר. שתי הצורות הן ביסודן שמות תואר, ושתיהן נבחרו לציון יחידת הזמן בהשפעת המילה הערבית دقيقة (דַקִיקַה), וכן בהשפעת המילה הלטינית minuta שמשמעה המילולי 'קטנה'.
⏰ הרֶגַע והדַּק שנהגו כאן בעבר הותירו את חותמם בתבניות השגורות 'חמישה לחמש', 'שתיים ועשרה' וכדומה.
האקדמיה ללשון העברית מרכינה ראש ומשתתפת בצער משפחות הנופלים. יהי זכרם ברוך.
עם השלמת קריאת התורה בשמחת תורה תישמע בחלק מבתי הכנסת הקריאה "חזק חזק ונתחזק" –
ומי מאיתנו לא זקוק לחיזוק בעת הזו?
ובהיותנו אנחנו, הינה הזווית הלשונית:
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק – ולא "וְנִתְחַזֵּק".
אף על פי שבציבור השתרש הנוהג להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי, בפסוק (שהברכה הזו מבוססת עליו) כתוב וְנִתְחַזַּק – בפתח!
כך אומר יואב שר הצבא של דוד בצאתו לקרב: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב י, יב).
שימו לב – חֲזַק ולא חָזָק!
המילה חזק בברכה "חזק חזק ונתחזק" אינה מייצגת את שם התואר חָזָק (ההפך מחַלָּשׁ) אלא פועל בציווי שהוראתו "הֱיה חזק!" – כמו בברכת עידוד מוכרת אחרת: "חֲזַק וֶאֱמַץ".
נאחל לכולם בשורות טובות ומחזקות.
מה ההבדל בין המילים התרעה, התראה והרתעה?
אזעקה או הזעקה? אזהרה או הזהרה?
🟡 התרעה – אזהרה מפני סכנה מתקרבת. לדוגמה: 'התקבלו התרעות על ירי טילים'. כך גם הפועל התריע (על): 'המבקרת התריעה על היעדר תוכנית לשעת חירום'.
🟡 התראה – איום או הודעה על עונש הצפוי לאדם שאינו פועל לפי החוק, לדוגמה: "לפני העיקול תישלח התראה". בעברית בת ימינו התפתחה משמעות נוספת למילה התראה: 'הודעה (מוקדמת)', כגון 'הם הגיעו לביקור בלי התראה (מוקדמת)'.
🟡 הרתעה – המילה הרתעה וכן הפועל הרתיע משמעם איום על צד אחר כדי שיימנע מלעשות פעולה כלשהי. לדוגמה: 'נשק גרעיני מרתיע מפני התקפה'; 'קנסות גבוהים אולי ירתיעו נהגים עבריינים'.
🟠 אזעקה – צליל שמופק על ידי מנגנון ומופעל בשעת סכנה. אזעקה בשעת ירי טילים היא צפירה עולה ויורדת.
🟠 הזעקה – שם הפעולה של הפועל הזעיק, כגון 'הזעקת המשטרה למקום האירוע'.
🟤 אזהרה והזהרה – שתי המילים תקניות ומשמשות באותה המשמעות.
כבר סוכות תשפ"ה ורק עכשיו גיליתים שיש צבע בשם תרוֹג?
אתם לא לבד! 💚💛
תאמינו או לא, בשפה העברית יש שם מיוחד לצבעו הצהבהב־ירקרק של האתרוג – תָּרֹג!
בדומה לתרוֹג (שנגזר משם האתרוג) טוב לדעת שגם:
🩷שם הצבע ורוד נגזר משם הצמח וֶרֶד.
💜שם הצבע סָגול נגזר משם הצמח סִגָּל.
🧡שם הצבע כתום נגזר מן המילה המקראית כֶּתֶם שפירושה 'זהב'.
"אני שר, כולם קוראים לי יפת
שערות באף בצבע זפת
בלשון למדתי בג"ד כפ"ת
יפת וחם."
יפת היקר, אילו הערנו אותך באמצע הלילה –
היית יודע שאומרים "חזק וּבָרוּךְ" ולא "חזק וּבָּרוּךְ"?
הכלל הבסיסי: אותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה או אחרי שווא נח מקבלות דגש קל.
במילה בָּרוך יבוא דגש בבי"ת כי היא בראש מילה, אבל במילה וּבָרוּךְ לא יבוא דגש בבי"ת משום שהיא באה אחרי תנועה (שורוק).
יש מקרים שבהם אותיות בגד כפ"ת אחרי שווא נח אינן מקבלות דגש – הינה כמה דוגמות מעניינות:
👈🏻 מילים במשקל פַּעְלוּת, למשל מַלְכוּת, יַלְדוּת, עַבְדוּת.
👈🏻 מילים במשקל פַּעְלָן, למשל צַרְכָן, חַיְכָן, סַרְבָן, כַּלְבָן, צַלְבָן.
👈🏻 צורות בעלות 'שווא מרחף' (שווא שבא אחרי תנועה קטנה, סוגר את ההברה ונהגה כאפס תנועה), למשל עִזְבוּ, עַרְפִלִּים, כַּלְבֵי־(שמירה), עִשְׂבֵי־(תיבול), רִצְפוֹת־(עץ).
👈🏻 כינויים חבורים לנוכחים ולנוכחות: יַלְדַּתְכֶם, בִּנְכֶם, אֶתְכֶן, אֲלַמֶּדְכֶם, בִּגְלַלְכֶם.
מחר סוכות, ובכל זאת נבקש מכם מעט לחכות...
כדי לקרוא את הרשומה שלנו כמובן!
מה זה חַכּוֹת?
כמו "לחכות" – כלומר "אין פנאי לחכות".
ולמיטיבי לכת –
חַכּוֹת היא צורת המקור הנטוי של הפועל חִכָּה, כפי שהֱיוֹת היא צורת המקור הנטוי של הָיָה, לֶכֶת של הָלַךְ ועוד. המקור הנטוי מוכר יותר (משיעורי לשון בבית הספר) בכינוי 'שם הפועל' – כשהוא בא בלמ"ד בראשו: לחכות, להיות, ללכת.
בתנ"ך רווחות מאוד צורות כאלה בלי למ"ד, ואפשר למצוא אותן עד היום בספרות היפה וגם בצירופים כמו "מיטיבי לכת", "ידיעת קרוא וכתוב".
ומה שם הפעולה של הפועל "לחכות"?
בספרות העברית ובמילונים אפשר למצוא את המילים חִכָּיוֹן, חִכִּיָּה וחִכּוּי, וגם את הצורה הלא־דגושה חֲכִיָּה. אבל אף אחת מן הצורות האלה לא חדרה לשימוש היום־יומי, ולכן אנחנו נוטים להשתמש בשם פעולה של פועל אחר – הַמְתָּנָה.
מה ההבדל בין 'סיבות' ל'נסיבות'?
שאלות כאלה הן סיבה לנסיבה מבחינתנו!
בעברית של היום 'סיבות' משמעותן 'הגורמים לדבר מה', ואילו 'נסיבות' מציינות בעיקר את התנאים העומדים ברקע של פעולה, אירוע וכדומה.
אך בתנ"ך מדובר כנראה במילים נרדפות: המילה 'סיבה' נזכרת פעם אחת בלבד, בספר מלכים, ובפסוק המקביל בדברי הימים כתובה במקומה 'נסיבה'.
🌱 יורדים לשורש העניין!
"סיבה" ו"נסיבה" שתיהן שמות עצם משורש סב"ב. במקרא ישנו גם פועל מאותו השורש – סִבֵּב במשמעות 'גרם', ומכאן שסיבה היא הדבר הגורם לדבר אחר. בספרות ימי הביניים נזכר רבות הצירוף "סיבה ומסוּבָּב", הלא הם "גורם ותוצאה".
🔄 בתנועה מעגלית
מאותו השורש נגזר גם הפועל 'להסתובב'! זאת מפני שתנועת העיגול משמשת לציון קשר לוגי של גרימה – דבר הגורר דבר. אותו קשר קיים גם בשורשים אחרים בעברית, כמו השורש חו"ל למשל, אשר ממנו נגזרת המילה "מחול" וגם ביטויים כמו "אירוע מחולל" או "חוזר חלילה".
🔠 לא רק בעברית
באנגלית המילה לנסיבות היא circumstances, שנפתחת בתחילית circum ('עגול'), המוכרת גם מן המילה circus – 'קרקס', לציון צורת הזירה.
"כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עיניהם.
שמוכנים אל החלום להתקרב
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב."
('מקום בלב', אהוד מנור)
יישובים רבים בעוטף עזה ובגבול הצפון היו ועודם בעין הסערה מאז פרצה המלחמה בשבעה באוקטובר.
קהילות שלמות מתגעגעות הביתה, מחכות לשוב אליו וחולמות להפיח בו חיים מחדש.
האקדמיה ללשון העברית מבקשת להביע תקווה ואמונה בתקומת הקהילות ובהתחדשותן.
במיזם צנוע זה בחרנו להביא את סיפורי השמות של רבים מן היישובים, המגלמים בתוכם את סיפור הקמתם.
למיזם: did.li/DLQTY
על רקע המצב נזכיר: נכון לומר "על רקע המצב" ולא "ברקע".
"ברקע" מתאים לציון הדבר המצוי ברקע, מה שהוא עצמו הרקע, ואילו "על רקע" מתאים לציון מה שנעשה בגלל הרקע הזה.
למשל: "על רקע המתיחות בצפון בוטלו הלימודים ביישובים רבים" לעומת "ברקע ביטול הלימודים בצפון עומדת המתיחות הגוברת באזור".
ייתכן שהשימוש השגוי בביטוי "ברקע" במשמעות "על רקע" נובע מהשפעת הביטוי הקרוב "בְּצֵל".
הפיוט "ונתנה תוקף" הוא אחד הפיוטים המוכרים ביותר מתפילות הימים הנוראים בחודש תשרי.
כלולה בו השורה "וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן", המבוססת על דברי המשנה: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון".
מי הם בני מרון? בתלמוד הבבלי יש כמה הצעות...
▪️ פרשנות אחת גורסת כי המילה "מרון" היא למעשה אִמְרָנָא ( = כבשים בארמית) – פירוש זה מתאים לשורה הבאה בפיוט, המתארת את כל באי עולם כצאן העובר תחת הרועה: "כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ, מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ".
▪️ פרשנות אחרת היא כי "בני מרון" משמעו "כמעלות בית מרון" ( = מדרגות הכפר בית מרון), שהיו צרות ותלולות כך שאִפשרו מעבר של אדם אחד בכל פעם. לפי זה בפיוט הכוונה היא שהאל מסתכל ושופט כל אדם באופן פרטני.
▪️ לפי פרשנות נוספת, משמעות הצירוף היא "כחיילות של בית דוד" ( = כגדוד המסודר בטורים) – באי עולם ניצבים לפני האל שרואה את כולם כמפקד המביט בגדוד, והם נידונים יחד. הבנה זו היא הרווחת במחקר כיום.
וכיצד "בני מרון" הם גדודי צבא?
בקטע מהגניזה הקהירית הכולל את הפיוט הזה (וכנראה היה הנוסח המקורי לו), נזכרת המילה "כִּבְנוּמֶרוֹן" במקום הצירוף "כִּבְנֵי מָרוֹן". נומרון (מלטינית) = נומר = 'מספר' וגם 'גדוד צבאי'. ההנחה היא שהמונח חדר ללשון המשנה בתקופה שהרומאים שלטו בארץ. לימים כמה מחכמי התלמוד הבבלי – שחיו בבבל, הרחק מן הרומאים – עדיין הכירו את המסורת הפרשנית 'גדוד צבאי', אבל כבר לא הכירו את המילה הלטינית נומרון, ולכן התגלגלה בלשונם המילה לצירוף שנשמע עברי יותר: כבני מרון.
חתימה טובה. 🙏🏼
גם לנו קשה להבחין בין פטרוזיליה לכוסברה...
למרבה המזל, עם כל השאר אנחנו דווקא יכולים לעזור!
העברית מכילה לא מעט מילים שנשמעות זהות אבל נכתבות אחרת.
אל דאגה – אנחנו כאן כדי לעשות סדר בבלבול:
✅ תעה או טעה?
תעה = שוטט, הלך בלא מטרה: "תעיתי במדבר וכמעט התייבשתי".
טעה = שגה, עשה דבר בצורה לא נכונה: "טעיתי בדרך ונאלצתי לעשות עיקוף".
✅ טפל או תפל?
תפל = חסר מלח וחסר טעם: "לא שמתי אבקת מרק ויצא לי ממש תפל".
טפל = ההפך מעיקר, נספח צדדי, כמו עיקר וטפל: "העיקר הברכה, המתנה היא החלק הטפל".
✅ ברוך שפטרנו או ברוך שפתרנו?
נפטר = השתחרר מדבר, סילק את הדבר.
נפתר = בעיה שנמצאה לה תשובה.
ולכן כשהבעיה נפתרת נפטרים ממנה סוף סוף...
✅ פיקח או פיכח?
פיקח = אדם נבון וחכם: "הילד הזה מאוד פיקח, הוא יודע את כל לוח הכפל בעל פה".
פיכח = מי שאיננו שיכור: "אם אתה פיכח, תצליח לצעוד בקו ישר".
✅ קהה או כהה?
קהה = פגום וחסר, ההיפך מחד: "אני לא אוהבת תמרים צהובים, הם מקהים את השיניים".
כהה = בהקשר של צבע: "הצבע הזה מחמיא לי? הוא לא כהה מדי?"
✅ שכח או שכך?
שכך = נרגע, השתתק.
שכח = נעלם מזיכרונו.
למשל, החולה שכח לקחת משכך לכאבים.
✅ ניקוי או ניכוי?
ניקוי הוא הסרת לכלוך, ואילו ניכוי משמעותו הפחתה וחיסור, בעיקר מסכום כסף: "אפשר לנכות לי את דמי המשלוח? הוא הגיע באיחור".
תקומה, דקל, ניר,
מגן, בארי ואפילו נובה –
כל אלה שמות של תינוקות שנולדו בשנה שחלפה מאז שבעה באוקטובר 2023.
אחת מדרכי ההתמודדות עם השנה הקשה שעברה עלינו היא באמצעות הנצחה, ובמקרה הזה – מתן שמות.
על פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך אלפי התינוקות שנולדו בשנה האחרונה נקראו רבים בשמות שקשורים במלחמה ומבטאים אמונה, חיזוק ותקווה לעתיד טוב יותר.
והינה עוד כמה שמות שצברו פופולריות בצל המלחמה:
👈🏻 עמיחי
👈🏻 עוז
👈🏻 ליעם
👈🏻 יהב
👈🏻 ארי
👈🏻 סעד
👈🏻 סופה
👈🏻 רעי
👈🏻 ארז
מכירים עוד שמות מיוחדים שניתנו בעקבות המלחמה?
ספרו לנו עליהם בתגובות ושתפו הורים טריים והורים שבדרך. 🤍
כבר שנה.
לא נותרו לנו מילים, רק מילותיו של חיים גורי ששוברות את הלב. ❤️🩹
נזכור את כולם.
ימים אלו, שבין ראש השנה ליום כיפור, קיבלו בימי הביניים כינוי מליצי: בין כסה לעשור.
🌘 כֵּסֶה = ראש השנה:
מקור השם בתהלים פא: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". על פסוק זה נאמר בתלמוד: "איזהו חג שהחֹדש מתכסה בו? הוי אומר זה ראש השנה" (בבלי ראש השנה). לפי הבנה זו המילה כֵּסֶה קשורה לכיסוי ומציינת את תחילת החודש – כאשר הירח עדיין מכוסה כמעט לגמרי.
🔟 עָשׂוֹר = יום הכיפורים, החל בעשרה בתשרי:
מקור השם במקרא: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם…" (ויקרא כג, כז). מכאן גם הכינוי 'צוֹם הֶעָשׂוֹר' שניתן ליום זה בימי הביניים.
שנה הלכה
שנה באה
אני כפיי ארימה!
וכעת הרימו כפיים והכירו את צורות העתיד המיוחדות:
עתיד מוארך ועתיד מקוצר!
🤲 עתיד מוארך: אני כפיי ארימה!
"ארימה" היא צורת עתיד מוארך של הפועל אָרִים.
צורות עתיד מוארכות רגילות בלשון המקרא, והן משמשות בעיקר להבעת רצון, בקשה, זירוז ועידוד.
משוררי העברית החדשה אימצו את הצורות (החגיגיות) האלה, למשל:
(-) "הבה נגילה... הבה נרננה" (נגיל, נרנן)
(-) "הבה נרימה נס ואבוקה, יחד פה נשירה שיר החנוכה" (נרים, נשיר)
(-) "עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה" (נחוג)
🤲 עתיד מקוצר: כל שנבקש לו יהי!
העתיד המקוצר שייך גם הוא למערכת הדקדוק של המקרא, והוא משמש בין היתר להבעת איחול ומשאלה, כגון יְהִי במקום יִהְיֶה, יָאֵר במקום יָאִיר, יִמַּח במקום יִמָּחֶה.
גם את צורות העתיד המקוצר אפשר למצוא בשירה העברית בעת החדשה, למשל:
(-) "כל שנבקש לוּ יהי" – יהי, צורת עתיד מקוצר של 'יהיה'
(-) "על גביע פיך אהי פרפר, פרפר קטן" – אהי, צורת עתיד מקוצר של 'אהיה'
(-) "שחי ואגל לך סוד ייסוריי" – ואגל, צורת עתיד עתיד מקוצר 'ואגלה'
על דבר אחד כולנו יכולים להסכים:
אין אף אחד שרוצה שהשנה החולפת תחזור על עצמה.
אם כן, טוב לדעת כי אין קשר בין המילה שָׁנָה ובין הפועל שָׁנָה (עשה שוב)!
❎ שנה מלשון חזרה:
מדקדקי ימי הביניים סברו כי יש קשר בין המילה שנה ובין הפועל שָׁנָה (חזר, עשה שנית) –
ואולם ההשוואה ללשונות שמיות אחרות מלמדת כי מדובר בשורשים שונים (למשל המקבילה הארמית לפועל שָׁנָה היא תְּנָא, ואילו המקבילה למילה שָׁנָה היא שְׁנָא ובעיקר שַׁתָּא – ב־ש ולא ב־ת).
✅ שנה מלשון שינוי:
יש חוקרים הקושרים את המילה שָׁנָה אל הפועל שִׁנָּה ומשערים כי היא קרויה על שם חילופי העונות והזמנים.
בהתבסס על השנה החולפת, אין לנו אלא להצטרף לפרשנות השנייה, ולאחל שהשנה הבאה תהיה שונה בתכלית – טובה יותר, רגועה יותר ומתוקה הרבה יותר. 🍯
מי ינצח בקרב העברית הגדול? 🤺
גם יצירה ישראלית וגם עברית תקנית. 😍
לסרטונים נוספים עקבו אחרינו בטיקטוק
4. העשרתם את עבודתכם בביטויים ובמטבעות לשון? מצוין! בדקו שאכן השתמשתם בהם בצורתם הנכונה: אורך רוח (ולא 'אורח רוח'), חלק הארי (ולא "החלק הארי"), ליישר את ההדורים (ולא "ליישב" אותם). כמו כן עדיף שתעשו 'לילות כימים' ולא "ימים כלילות". 😅
שבוע העברית מתחיל ממש היום!
הידעתם? במהלך השנה שאלתם אותנו כ־35,000 שאלות באתר האקדמיה וברשתות החברתיות... 😱
אנחנו משתדלים לענות לכל שאלה ושאלה, אבל אם במקרה החמצנו משהו, לכבוד השבוע החגיגי החלטנו להעניק לכם מתנה – מענה לשמונה שאלות נפוצות ומעניינות ששאלתם אותנו השנה:
סליחה, מחילה וחתימה טובה לכל בית ישראל! 🙏
מה ההבדל בין סליחה למחילה?
🙏 סליחה? אף שאת המילה סליחה אנחנו שומעים לא מעט בחיי היום יום – אם בהתנצלויות של ממש ואם בפניות דוגמת "סליחה, מה השעה?" – מעניין לדעת שבתנ"ך רק האל סולח, כלומר הסליחה אינה יכולת של בני אדם.
דני, אנחנו שומעים את מצוקתך!
ואל תדאג, לא יהיו יותר תירוצים – בזכותנו תוכל ליישר את ההדורים עם כווווולם... 😊
קודם כול ובניגוד לטעות הנפוצה, אכן צריך ליישר את ההדורים ולא 'ליישב את ההדורים'!
מיישבים סכסוכים ומחלוקות, אולם את הַהֲדוּרִים מיישרים.
ולשאלתך, מה הם ההדורים?
תנו את היחס הראוי למילות היחס! 💪
טבלה של שגיאות נפוצות בהגיית צורות נוטות של מילות היחס:
1️⃣ אֶתְכֶם, אֶתְכֶן (ולא אותכם, אותכן) – נטיות אלו של ציין המושא 'את' שונות מן הנטיות האחרות שבהן יש חולם (אוֹתִי, אוֹתְךָ), כנראה משום שהן בעלות מבנה הברתי שונה (ההברה הראשונה סגורה).
תקופת המבחנים באוניברסטאות בעיצומה ולכבוד הסטודנטים והסטודנטיות – הינה רשימת עשו ואל תעשו בעבודה אקדמית (ולא אקדמאית)! 😲
1️⃣השתמשו בסימני פיסוק, הקפידו על פיסוק נכון, והכי חשוב – זכרו: לא מרווחים לפני סימני פיסוק! (רואים שבסעיף הזה אין רווח לפני סימני הפיסוק, אלא רק אחריהם?) 😉
הידעתם? אין דבר כזה "כידון" באופניים! 😮
טוב לדעת שהמילה כידון לציון מוט הנהיגה באופניים נוצרה משיבוש של המילה הצרפתית גידון (guidon) – הן בכתיב הן בהגייה – בהשפעת השם המוכר של כלי הנשק המקראי ובגלל דמיון הצליל המקרי בין המילים האלה.
#עברית_שפה_מפתיעה
עברית תקינה או עברית תקנית?
עברית תקנית היא עברית על פי התקן שנקבע בכתיב, פיסוק, הגייה וכדומה.
עברית תַּקִּינָה היא לשון מוקפדת – ללא שגיאות, אך לאו דווקא בעקבות היצמדות לכללים ולהחלטות.
בפועל יש חפיפה מלאה למדי בין שני הצירופים: עברית תקנית היא גם עברית תַּקִּינָה ולהפך.
כותבים אות סופית אם ראשי התיבות מבוטאים כמילה ממש, כגון תָּנָ"ךְ, עַבָּ"ם, פָּזָ"ם. לעומת זאת אם בדיבור נוהגים לפתוח את ראשי התיבות ולומר את המילים המרכיבות אותם במפורש, או אם קוראים את האותיות בשמן – כותבים אות רגילה. למשל: מ"מ (=מֵם מֵם; מפקד מחלקה); חוה"מ (=חול המועד).
פגשתם במדוזה?
לכבוד הקיץ אושרה רשימה של שמות מדוזות וביניהן: כְּחֻלַּת־שׁוּלַיִם חֲלָקָה (לשעבר 'מדוזה מצויה') – על שם הפס הכחול והעבה בשולי הפעמון; מַצְפְּנִית נְקֻדָּה; 'ירחית ארבע-קשתות' – בהשראת הסוג השם העממי באנגלית Moon jellyfish ועוד.
hebrew-academy.org.il/2020/06/27/מילים-חדשות/
הכלב גר במלונה, הדבורים בכוורת, והגמל והנחש?
תקופת החופשה היא גם זמן מצוין ללמד וללמוד עם הילדים – אל תאמרו רק "הפרה עושה מוּ מוּ" והיונה גרה "בבית שלו".
העברית מספקת שפע של מילים יפות הן לתיאור קולותיהם של בעלי החיים הן לתיאור סביבת מגוריהם הייחודית בטבע או בתנאי שבי.
דרושים יועצי לשון בכאן, תאגיד השידור הישראלי לעבודות ייעוץ לשון ועריכת לשון לטקסטים משודרים וכתובים בכלל מסדות (פלטפורמות) התאגיד.
hebrew-academy.org.il/2019/07/25/דרושים-יועצי-לשון-בכאן-ת…
@kann
יבורך הפרי!
שלוש סיבות מצוינות לכתוב היום על הפרי ופרי מעלליו:
🍓 מחירי הפירות מרקיעים שחקים...
🍏 עונה חדשה של 'סיפורה של שפחה' מתחילה ממש היום.
🥑 חג הביכורים כבר בפתח ונאמר 'יבורך הפרי'!
hebrew-academy.org.il/2011/01/23/הפרי-ופרי-מעלליו/
מחמדי, כה נוח
להישאר בבועתי
אני תמיד נסה על נפשי
הו מחמדי, זה נוח עד מאוד
אין הם חדלים לקרוא בשמי
אך אינני שומעת דבר
נה נה בננה
עושה אני כל אשר חפצתי
-
טוב לדעת כי המילה בננה היא מילה אפריקנית במקורה. היא התגלגלה אל הספרדית בצורה banana וממנה הגיעה לשאר הלשונות וגם אל העברית.
שימו לב כי הצירוף 'במידה ו' אינו תקני בשום הקשר שהוא.
ומה עם הצירוף 'במידה ש'? במשפט תנאי אין לומר 'במידה ש' במקום 'אם'.
בצירוף במידה ש אפשר להשתמש רק כשהוא בא לציין מידה ממש, כמו באמרה היפה מהמשנה: "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו".
הדהדו כדי לתקן את הטעות הנפוצה! 😉
החלקתי והתחלקתי זה לא אותו הדבר!
☑️ החלקתי על הרצפה הרטובה (ולא "התחלקתי").
☑️ התחלקתי לשלושה חלקים.
(-) החליק פירושו 'הפך דבר לחלק', וכן 'גלש או מעד על משהו חלק'.
(-) משמעות פיצול והפרדה מובעת בבניינים האחרים: נחלק או התחלק לחלקים, חלק מחוכמתו, חולק בין הילדים.
הדהדו.
החולצה הזאת מהממת ולא מאממת
הסרט היה מדהים ולא מדאים
האהבה מנצחת ולא אאאבה מנצחת
אל תתפשרו ואל תתנו יד לתהליך היעלמותה של הה"א מההגייה הרווחת בדיבור.
אזרחים ואזרחיות אוהבי עברית, שתפו ותייגו כדי להחזיר לאות החמישית את הכבוד המגיע לה! :-)
בטבעת זוֹ! ברכות מאליפות לרגל האירוסים לעלמה רייצ'ל מייגן מרקל ולנסיך הנרי צ'ארלס אלברט דייוויד מאונטבטן-וינדזור מוויילס (המוכר כנסיך הארי).
אנחנו ממליצים לזוג המלכותי להימנע מן ההגייה זוּ (בשורוק) ולהגות תמיד זוֹ (בחולם). גם אם להגייה "זוּ" יש דוגמאות אחדות מן המקורות.