Politicians, athletes, journalists, NGOs, companies... They all use
corporation-owned social networks to communicate with us. Citizens
shouldn't have to hand over their data to companies to read content
published by public entities. Public Feeds changes that by making posts
of popular accounts freely available.
Read more.
Ronen Shoval
Ronen Shoval (Hebrew: רונן שובל; born 1980 in Ramat HaSharon) is an Israeli doctor of political philosophy and author. He is head of the Argaman Institute and was dean of the Tikvah Fund. He was a visiting associate research scholar and lecturer in politics at Princeton University in the 2022–2023 academic year. More on Wikipedia
חשיפת עובדה: לשכת נתניהו דאגה שיישתל מידע מודיעיני נגד אזרחים ערבים במחשבי המשטרה ערב הבחירות. מיד במהדורה אילנה דיין עם הפרטים על החשד שנבדק והתמונות הבלעדיות ממבצע המעצרים המוזמן ברהט | וגם: הבקשה החריגה של ראש השב״כ דוד זיני ביום הבחירות
ערן, כמו רבים אחרים, אינו מבין דבר וחצי דבר במלחמה.
ישנה תפיסה משונה שלפיה אם מדינה נאלצת לתקוף את אויביה פעם נוספת, הרי שתקיפותיה הקודמות נכשלו. כאילו מלחמה אמורה להסתיים במכה אחת, ואם האויב עדיין עומד על רגליו, סימן שלא הושג דבר.
אלא שההיסטוריה מלמדת אותנו בדיוק את ההפך.
בשנת 490 לפנה״ס הביסו היוונים את הפרסים בקרב מרתון. זה היה ניצחון מרשים, אבל הוא לא סיים את המלחמות בין היוונים לפרסים. כעבור עשר שנים שבו הפרסים ופלשו ליוון בכוח עצום. היוונים נלחמו בתרמופילאי, הובסו, נסוגו, ניצחו בקרב הימי בסלמיס, ולבסוף הביסו את הצבא הפרסי בפלטאיה בשנת 479 לפנה״ס.
איש אינו טוען היום שהניצחון במרתון היה כישלון רק משום שהפרסים שבו כעבור עשור.
כך גם במלחמת העולם השנייה.
בעלות הברית לא הביסו את גרמניה הנאצית במבצע אחד. הן נלחמו בצפון אפריקה, באוקיינוס האטלנטי, באיטליה, בנורמנדי ובחזית המזרחית. הן ספגו תבוסות קשות, נסוגו, התארגנו מחדש ויצאו למתקפות נוספות.
הניצחון בסטלינגרד לא ייתר את הפלישה לנורמנדי, וההצלחה בנורמנדי לא ייתרה את הקרבות שהובילו בסופו של דבר לברלין.
גם המלחמות הנפוליאוניות לא הוכרעו בקרב יחיד. נפוליאון הובס בלייפציג בשנת 1813, הודח בשנת 1814, שב לשלטון בשנת 1815, ורק לאחר מכן הובס סופית בווטרלו.
מלחמות אינן סדרה של אירועים מנותקים. הן תהליך מצטבר.
כל קרב עשוי לשחוק את כוחו של האויב, לפגוע בתשתיותיו, לצמצם את יכולותיו, לשבש את תוכניותיו ולשנות את מאזן הכוחות לקראת העימות הבא.
וזה מביא אותנו לאיראן.
העובדה שישראל כבר תקפה באיראן פעמיים אינה הופכת תקיפה שלישית, אם תידרש, להוכחה לכישלון. בדיוק כפי שהצורך במתקפה נוספת אינו מוכיח כשלעצמו שהמתקפה הקודמת הייתה מוצלחת.
השאלה האמיתית אינה כמה פעמים תקפנו, אלא מה השגנו בכל פעם. אילו יכולות השמדנו? עד כמה עיכבנו את האויב? כיצד השתנה מאזן הכוחות? והאם אנחנו קרובים יותר להשגת יעדינו האסטרטגיים?
כמובן, לא כל מתקפה נוספת מוצדקת. מלחמה יכולה גם להפוך למעגל חסר תוחלת של פעולות צבאיות שאינן מקדמות יעד מדיני ברור. לכן כל פעולה צריכה להיבחן לפי הישגיה, מחירה והחלופות לה.
אבל עצם הצורך להילחם שוב אינו מעיד על כישלון.
ההיסטוריה אינה זוכרת מלחמות לפי מספר הקרבות שנדרשו כדי לנצח בהן, אלא לפי התוצאה שאליה הובילו.
מלחמה אינה קרב אחד. היא מערכה שלמה. ומי שמבקש לשפוט אותה ברצינות, צריך להסתכל על המערכה, ולא רק על הקרב האחרון.
ערב טוב, אחרי שנכשל 7000 פעם, לא ממליץ לתת לביבי לנהל שוב מתקפה באיראן (באם תהיה כזאת, לא נראה לי) שתביא כרגיל 0 תוצאות ונאום מגוחך שהסרנו את איום הגרעין האיראני לדורות (אלא אם כן דור בעיניו זה פרק זמן של 30 דקות). אי אפשר להחליף את הלוזר הזה במישהו שמסוגל לנהל מערכה כמו שצריך לשם שינוי ולא רק לדשדש?
הציוץ של אלגרט על אלישע מדן מזקק את העובדה שיש פה מחנה עם בולטות תקשורתית שאין לו כמעט שום חלק בעשייה הצבאית והוא עיוור להשפעה (וגם להקרבה) שבה. אלגרט שואל למה מדן לא עמד לצידו. פעילן וה"מיכצ'ה, הצלחת!". ועוד אלפי אנשים שבטוחים שחמאס רצה עסקה מזמן ואין לזה קשר ללחץ הצבאי.
ביום חמישי קיימתי שיחה חשובה עם גדי איזנקוט. גדי ואני מכירים אחד את השני שנים רבות, מאז כהונתו כרמטכ”ל ועוד לפני כן.
פגישה זו רק חיזקה אצלי את ההבנה כמה הכרחי להקים בעת הזאת ממשלת אחדות לאומית - ממשלה שתכלול את כל המפלגות שתומכות בקיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, ושתוכל לעמוד באתגרים הביטחוניים העצומים והמורכבים שלפנינו.
המשטר האיראני שחותר להשמדת ישראל שוב פועל לחדש את תוכנית הגרעין שלו. ושיהיה ברור, משטר רצחני זה שלא היסס לרצוח אלפים רבים מבני עמו, לא יהסס להשתמש בנשק גרעיני נגדנו.
הוא יעשה זאת ברגע שיעלה בידו לחזור להעשרת אורניום ולפיתוח מואץ של נשק גרעיני.
עלינו לעשות הכל להמשיך למנוע זאת ממנו, כפי שעשינו ב׳עם כלביא׳ וב׳שאגת הארי׳ כשהרחקנו מעלינו סכנת השמדה מיידית.
עלינו להסיר מעל ראשנו איום קיומי זה אחת ולתמיד. ממשלה צרה, או ממשלה שנשענת על תומכי טרור, לא תוכל להשיג אתגר כביר זה. אבל ממשלת אחדות לאומית כן תוכל להשיג זאת בעוד מועד, ובכך להבטיח את ביטחון ישראל לשנים רבות.
ממשלת אחדות לאומית תענה על הכמיהה שאני שומע מרבים מכם, אזרחי ישראל - הכמיהה לפיוס לאומי, לפיוס בינינו.
כי כמוני, אתם מבינים שבעת הזו אנחנו חייבים לפעול יחד:
אלישע מידן עם אליסף פרץ, טליק גוואילי עם שירה שפירא, ציבור ציוני ענק שמאחד כוחות כדי להבטיח את עתיד ישראל.
גדי, במקום לנסות להקים ממשלה רעועה ומסוכנת שלא תוכל לעמוד, ולו במקצת, באתגרים הביטחוניים והלאומיים האדירים שבפנינו, נעשה את הדבר המתבקש: ניכנס לחדר, בלי תנאים מוקדמים, נשים בצד את כל המחלוקות ואת כל החרמות, ונגיע להסכמות עבור ביטחונה ועתידה של ישראל, כולל בסוגיית הגיוס, שניתן לפתור אותה ביחד עם נציגי הציבור החרדי.
המענה המתחייב לאלה שיצאו במכוון בעת שירת התקווה הוא להקים את ממשלת התקווה - ממשלת האחדות הלאומית.
ערן כותב פה כמו אדם שהלך והשמין במשך שני עשורים, ומופתע שאחרי דיאטה של כמה שבועות הוא לא חטוב ובריא שוב. ציר המקאוומה האיראני הוא ציר שלקח לאויב עשורים להקים, מאות מיליארדים הושקעו בתוכניות להשמדת ישראל - להתאכזב שזה לא טופל בשני מבצעים עם מספר ימים דו ספרתי זה ילדותי ולא רציני.
עם כלביא נטרל את האיום המיידי בגרעין - עם פגיעה מאוד מוגבלת בתעשייה הצבאית של הטילים הבליסטיים. שאגת הארי הביא לפגיעה קשה מאוד באותה תעשיית טילים.
כששואלים אם המבצעים האלה היו מוצלחים צריכים לבדוק מה היה קורה בעולם אם לא היינו יוצאים אליהם, איראן בתור מדינת סף גרעינית ועם 4,800 טילים בליסטיים, במקום כ 1,700 עכשיו.
ערב טוב, אחרי שנכשל 7000 פעם, לא ממליץ לתת לביבי לנהל שוב מתקפה באיראן (באם תהיה כזאת, לא נראה לי) שתביא כרגיל 0 תוצאות ונאום מגוחך שהסרנו את איום הגרעין האיראני לדורות (אלא אם כן דור בעיניו זה פרק זמן של 30 דקות). אי אפשר להחליף את הלוזר הזה במישהו שמסוגל לנהל מערכה כמו שצריך לשם שינוי ולא רק לדשדש?
רוני קובן יכול לומר "תכניסו חרדי שנחבוט בו", ורינה מצליח יכולה לכנות את חיילי צה"ל "קלגסים". אמסטרדמסקי יכול לכנות את שר הביטחון "בובת הביטחון" ויואב קרקובסקי יכול לשאת מניפסטים פוליטיים בשידור. במקרה הטוב הם יתנצלו, לפעמים גם זה לא. וזה בלי לדבר על מה שקורה בשידורי התאגיד בערבית.
רק כשזה מגיע לאילה חסון המערכת נעמדת על הרגליים האחוריות ודורשת התנצלות מוכתבת.
אהה, בעצם היה עוד מקרה אחד בו מגישה סיימה את דרכה בתאגיד באופן דומה. תנחשו לאיזה צד פוליטי של המפה היא השתייכה
הכתבה המלאה, עם שורה ארוכה של מקרים והאופן בו הם הסתיימו - בציוץ הבא
פרסום ראשון הערב במהדורה המרכזית של חדשות 16: בצה"ל ממתינים לממשלה חדשה. במטכל גיבשו תכנית מגירה שמשנה את סדרי העדיפויות שקבעה ממשלת נתניהו, בהם צמצום משמעותי של זירות הלחימה בלבנון, בסוריה ובעזה וכן צמצום משמעותי ימי המילואים. בצהל מתכוונים להגיש את החוכנית לממשלה שתקום ולקבינט הביטחוני @Ch16_IL
הי @MatanKahana, זה שוב אני. שמע סיפור שפעם כבר כתבתי פה: ב96' נחטף ונרצח סמל שרון אדרי ז"ל. גופתו הוחבאה לצרכי מיקוח. אמו, חנה, הגיעה עד לערפאת- כדי להתחנן שיעזור להשיב את הגופה. יצא אליה עוזרו האישי. צעק עליה שתעוף משם. "תלכי לצה"ל שלכם" אמר לה. אתה יודע מי היה העוזר? האיש שימנה אותך ליו"ר הכנסת. איך אתה ישן בלילה?
השבעת הכנסת החדשה החזירה אותי לנאום האחרון שנשאתי כח״כ. נאום על חשיבותה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. הממשלה הבאה שתקום חייבת לקדם התיישבות אסטרטגית ביהודה ושומרון. למען ביטחון ועתיד מדינת ישראל.
אם יורשה לי להסביר משהו לגדי איזנקוט ולמפעילו עלי אדמות, רונן מנליס: באף דמוקרטיה מערבית אין מצב של וואקום, אין סיטואציה של ״קונפליקט חוקתי קשה״. הממשלה המכהנת מוסמכת וחייבת לבצע כל פעולה רלוונטית, עד הרגע שהיא מוחלפת. ״קונפליקט חוקתי קשה״ זה שם קוד לסרבנות? כי אם כן, תגיד.
מה שמפריע לי בכל מסע הדה-לגיטימציה הגזעני שמנהלים הפשיסטו-ביביסטים נגד אחינו הערבים הוא שמתעלמים לחלוטין מעצרות הענק באום אל-פחם, בסכנין, בנצרת ובערים ערביות נוספות נגד ה-7 באוקטובר.
אף מילה על הקריאות המרגשות שעלו מקרב הפלסטינים אזרחי ישראל: ״לא בשמנו!״?
מה עם השלטים המרגשים עם תמונות החטופים שהתנוססו בכל הערים הערביות עם קריאה לשחרורם - זה כלום בעיניכם?
וכמובן, איש לא טורח להזכיר את משלחות הענק של האזרחים הערבים לעוטף עזה - לסייע למשפחות, לנחם את האבלים ולעזור בשיקום.
איך אפשר להתעלם מכל התמורות המדהימות הללו? הרי ברור שאם דבר מכל אלו לא היה קורה, לא היינו מעזים לחלום להסתמך על המפלגות הערביות.
לא נבצע התאבדות לאומית בגלל פוליטיקה. גם לשנאת נתניהו יש גבול.
אם גדי איזנקוט היה מוטרד באמת מביטחון המדינה הוא היה מבקש פגישה חשאית עם ראש הממשלה והרמטכ"ל, מקבל את תמונת המודיעין, ומביע את דעתו/דרישתו בחדר הסגור. איזנקוט היה רמטכ"ל והוא יודע מצוין שענייני ביטחון רגישים מנהלים בחדר הסגור ולא בכיכר העיר.
המכתב הפומבי שהוא שיגר דרך התקשורת נועד לקעקע בתוך צה"ל ובחברה הישראלית את האמון בתהליכי קבלת ההחלטות, והוא המשך ישיר ומצער לנכונות השמאל הישראלי ערב המלחמה לפגוע בקודש הקודשים של ביטחון ישראל ולהשתמש בו כמנוף פוליטי לקידום מטרות פוליטיות.
אני מפציר בגדי באיזנקוט - תוציא את צה"ל מהפוליטיקה ואל תפגע בחוסר אחריות בביטחון ישראל ובאחדות הפיקוד. פשוט Dont!
המחיקה המוחלטת של הכללים שחלים רק על ממשלות ימין הייתה צפויה, והיא עדיין מטורפת. חקיקת בזק, בוועדות אד הוק, של חוקי יסוד. איפה הליך סדור, איפה הסכמה רחבה, איפה אפשרות לדיון רציני, הצחקתם את התלתלים של יצחק עמית. יש פה אנשים שכשהם בשלטון נותנים להם לשלוט, ולהם אף אחד לא יפריע.
יוקמו וועדה מיוחדות לביטול חוקי הרפורמה המשפטית, רובן ילכו לדמוקרטים - לפי הפירוט הבא
1. וועדה מיוחדת לביטול שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים + חוק היועמ״שית 2. וועדה מיוחדת לביטול חוק מח״ש 3. וועדה מיוחדת לביטול חוק התקשורת 4. וועדה מיוחדת לביטול חוק הנבצרות החדש
יועמ״שית הכנסת הבהירה שביטול החוקים המשפטיים זה משהו שיהיה ניתן לעשות בזמן קצר יחסית, אבל חוק התקשורת יהיה קצת מורכב יותר
המצב בעזה מעורר אנטגוניזם חריג בעולם כי הוא מתאפיין בלימינליות. אפשר להריע את חמאס, ואפשר לחזור ל 7/10. כרגע אנחנו קפואים מול הפנסים: סופגים את כל הקמפיין הבינלאומי כמו בימי ההמתנה שלפני רפיח, רק בלי לצאת למבצע עצמו שגם ינצח את החמאס וגם יסיים את הקמפיין.
ביבי וגדי יקרים יש לי הצעה. אני יודעת, עבר בין שניכם הרבה דם רע, הייתם בקמפיין חשבתם שאין לכם ברירה, נניח שאני מבינה, אז עזבו את זה רגע. תנו לאלישע מדן ושירה שפירא להכנס לחדר ולשרטט את קווי היסוד, אפשר לצרף את איתמר איתם ומיכל נגרי, ככה שיהיו נציגים של עוד מפלגות, מכל אחד מהם כבר שמענו משהו על הצורך באחדות (בעצימויות וזמנים שונים, אבל זה מספיק כבסיס). תנו להם להיכנס לחדר בלי כל רעשי הרקע והלכלוכים, אני מבטיחה לכם שהם יצאו עם מתווה מושלם לממשלה ציונית רחבה, בדיוק מה שאנחנו צריכים.
אתחיל מהסוף, החלטתי לסיים את דרכי המקצועית בתאגיד השידור הציבורי.
לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים.
עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית.
לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים.
רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה.
חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת.
השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר.
נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא.
אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו.
אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים. כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים.
אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל.
לא אני הסיפור. הציבור הוא הסיפור. ואת קולו לא יצליחו להשתיק.
קולו יישמע. גם יישמע.
כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב.
זאת הפעם הראשונה בחיי שאני כותב משהו ומשתף אותו ברבים. אפילו המילה "פוסט" קשה לי. זו מילה לועזית, זרה ומוזרה לי.
היום, 10 בנובמבר, מלאו שלוש שנים ל"אירוע".
האירוע שבו נהרג החבר הכי טוב שלי, יוסי הרשקוביץ. האירוע שבו נהרגו החבר שלי והמפקד שאהבתי והערצתי , משה לייטר, ושני הקשרים הגיבורים והנאמנים, מתן מאיר וסרגיי שמרקין.
אנחנו, הפצועים, קוראים ליום הזה "פציעולדת". זה היום שבו ניצלו חיי, אבל גם היום שבו נפצעתי קשה מאוד, יחד עם חמישה מחבריי לנשק, אחיי לדם.
מאז אותו יום אני במסע שיקום, בגוף ובנפש. מסע ארוך ומתיש שבו אני נלחם כדי לקום, נלחם כדי לעמוד, נלחם כדי ללכת, שוב ושוב.
היום, ביום השבעת הכנסת, החלטתי שכשאצהיר אמונים לכנסת ישראל ולעם ישראל, אעמוד על הרגליים שלי. אעשה זאת למרות הכאבים, הדימום שלא נפסק והמצב הרפואי שעדיין אינו ברור.
הביטו בי היטב, אויבים ארורים: חמאס, חיזבאללה, איראן וכל שאר הקמים עלינו.
כך נראה ניצחון.
העם שלנו הוא עם של לוחמים. לעולם לא תנצחו אותנו.
אנחנו נקום, נעמוד ונילחם בכם עד חורמה!
ולעולם לא תצליחו להפריד ולסכסך בינינו. זו ארצנו היחידה, וזה העם החזק שלנו!
זה המסר שאני נושא איתי לזכר הלוחמים הגיבורים שנפלו. וזה גם המסר שלנו, הפצועים, שממשיכים להילחם כדי לקום מחדש בכל בוקר.
אבל את האחדות הזאת אנחנו חייבים להביא גם אל הנהגת המדינה.
אני מאמין שישראל זקוקה היום לממשלת אחדות לאומית רחבה. זה הזמן לממשלה שמאחדת את חלקי העם, ולא לממשלה שנשענת על התנועה האסלאמית והאחים המוסלמים. ממשלה שתניח את המחלוקות בצד ותתרכז במחנה המשותף הרחב.
על פי הפסיקה, במיוחד מאז 2017, אין איסור חוקתי "מוחלט" על מתן פטורים או על הסדר גיוס מדורג לחרדים. אבל, הסדר המעניק פטור או דחיית שירות פוגע בשוויון, ולכן חייב לעמוד באמות המידה החוקתיות - תכלית ראויה ומידתיות.
בפסיקה נקבעו פרמטרים שונים כדי שהחוק "יעמוד במבחן בג"ץ":
* על הכנסת לקבוע בחוק קריטריונים ברורים לדחיית שירות ולפטור ולא לאפשר לרשות המבצעת (לשר הביטחון) לרוקן את ההסדר מתוכן באמצעות מתן סמכויות פטור רחבות.
* על החוק להביא לצמצום ממשי של אי־השוויון באמצעות מנגנונים אפקטיביים.
*יעדי הגיוס צריכים להיות משמעותיים ומדידים, כאלה שביכולתם לחתור באופן ממשי לקידום עקרון השוויון.
* נדרשות סנקציות אפקטיביות במקרה של אי־עמידה ביעדי הגיוס.
* הדרגתיות - בית המשפט הכיר בכך שגיוס חרדים מחייב שינוי חברתי מורכב שניתן לקדם אותו בהדרגה, אבל ההדרגתיות אינה יכולה להפוך למנגנון המנציח את הפטור.
*צרכי צה"ל ופיקוח – על הסדר להיות מבוסס על צרכי הצבא ולכלול מנגנוני פיקוח.
בסופו של יום, ההבחנה החשובה ביותר תהיה בין חוק שהסדריו כן חותרים לצמצום אי־השוויון, גם אם בהדרגה, וזאת באמצעות מנגנון אפקטיבי הכולל סנקציות ממשיות, לבין חוק שמצהיר על שאיפה לגיוס בעתיד אך בפועל מעניק פטור רחב ומנציח את ההפליה.
אבישי, משהו לא מסתדר: ישראל השניה בוחרת באשכנזי כדי שיפעל נגד ההגמוניה. ההגמוניה בוחרת במזרחי כדי שיפעל נגד ישראל השניה. אז אולי יש לשנות את המסגרת התיאורטית? לעבור מהתמקדות בבניין העל (משפט, פוליטיקה תרבות) לבסיס (כלכלה, חברה, חלוקה). כלומר, לעבור מזהות למעמד? אז הדברים יסתדרו.
1. Prevent Israel from finishing the job 2. Get involved and stop midway 3. Spend months in negotiations, believing there are "pragmatists vs. extremists", while they are making fool of you 4. Blame Israel for not winning
אני מאשר את כל מה שרותם מספר כאן... באותו יום, הייתי חולה, אבל גררתי את עצמי לפגישה עם טוביה ואשתו בדירה ישנה ליד עמק רפאים. טוביה היה מיואש לחלוטין מכל הוצאות הספרים בישראל. חיברתי אותו לרותם, והשאר היסטוריה.
איך זה התחיל? במקרה. למעשה, בספר הראשון עוד לא ידענו שאנחנו הוצאה.
קראתי ספר מרתק והחלטתי שהוא צריך לצאת לאור בעברית. ציביליזציות גוועות חשף את הקריסה חסרת התקדים בילודה של איראן וטורקיה וחזה שהן יהפכו לאימפריות רשע מוטרפות. לטענת גולדמן, האומות האלו יודעות שהן חיות על זמן שאול, ועל רקע ייאושן יפנו לפונדמנטליזם מסוכן ואפילו רצחני.
אחרי שלא מצאתי אף אחד שיסכים להוציא את היצירה המרתקת והנבואית הזו, הרמתי טלפון לחברי הגאון הורסטילי אורי רדלר ז"ל, שתרגם, ערך ועימד את המהדורה העברית של הספר שמכרה 7,000 עותקים. למרות שהיה מדובר בחלטורה החד פעמית, החליט חברי רונן שובל, לחבר אותי לסופר נוסף שאף אחד לא הסכים להוציא בישראל. תפוס ת'יהודי של טוביה טננבום מכר למעלה מ-20,000 עותקים, והפך לרב המכר הראשון שלנו.
בשנים הראשונות סלע מאיר הייתה פחות הוצאה, ויותר ארגון שינוי חברתי שנלחם להדברת חוק הספרים שאסר מכירת ספרים בהנחה, וחיסל למעשה את הסיכוי שלנו להרים ראש.
ביטולו של החוק (או ליתר דיוק אי-חידושו) אחרי שלוש שנים אפשרה לנו להפוך להוצאה אמיתית. במקביל חברנו לקרן תקווה והקמנו את ספריית שיבולת - מותג ספרים משותף שהתמקד בספרות מופת מהעולם, וגם, ספריית מנויים שהפכה כבר בשנתה הראשונה לגדולה במדינה.
בעידן ההייטק, הסיבה היחידה לעבוד בתחום כמו הוצאה לאור, זה ההנאה מהדרך. כסף וכבוד אפשר להשיג מהר יותר בסקטור אחר.
כך, דווקא בזכות האיזוטריות היחסית של עולם הספר, הצלחנו ליצור צוות שכל קוקפיט של יוניקורן סייבר היה מתקנא בו, הממוקד באופן פאנטי בסיפור הישראלי, ברעיונות, וחדור בתחושת שליחות שניתן למצוא בדרך כלל בקרב נוער וטייסי קמיקזה.
אני כותב לכם את כל זה לא בכדי לסכם תקופה, אלא כדי לנצל את התכנסותכם כאן לרגל הבר מצווה, בכדי להזמין אתכם להצטרף לקהילת שיבולת - המרכזת החל מהשנה את הספרים המדוברים והחשובים ביותר מכל הסדרות: סלע מאיר לספרות מקור, שיבולת לספרות עולם ומחרתיים לאקטואליה ונושאים שעל סדר היום.
ההצטרפות שלכם תבטיח כי תקבלו את העידית של הספרים שלנו לפני כולם ועד פתח הדלת; השתתפות בשיחה חודשית וירטואלית שנקיים סביבם, ואם תרצו במפגש פיזי שנקיים לפחות פעם בשנה (הראשון עם שלמה פילבר, מתקיים בעוד מספר שבועות). על הדרך, החברות שלכם בקהילת הספר הגדולה והמשפיעה בישראל תסייע לנו להישאר ממוקדים בניסוח סיפורים ורעיונות גדולים, שיספקו תובנות, השראה ותקווה בעידן התמורות הסוער הצפוי לישראל ולעולם.
מי יתן ותחיה בזמנים מעניינים, פסקה קללה סינית עתיקה, שכנראה הוטלה שוב על העולם בתחילת 2020 - אחרי למעלה מיובל של שקט יחסי - החלה בהתפרצות מגיפת הקורונה, התגלגלה לסדרה של מלחמות במזרח התיכון ואסיה; עליית האסלאם באירופה, מהפכת AI המבטיחה\מאיימת לשנות את שוק העבודה והחיים האנושיים מהיסוד; טילים רב-פעמיים, מכוניות אוטונומיות, אנטישמיות החוזרת כמו ספחת להיסטוריה, מחשוב קוונטי, התפרקות המשפחה, מגיפת הבדידות והמסכים, מערכת פוליטית שמפורקת ומורכבת מחדש, וחזרתם של אירועים תנ"כיים, מטלטלים, שקוראים לנו לרענן את הנחות היסוד שלנו, ולחשוב לעומק מה העולם בו אנו חיים.
תודה לכם על שלוש עשרה השנים הראשונות. תודה לכם על האמון, על מילים הטובות, על הספרים שרכשתם וקראתם ועל אלו שמחכים לכם על המדף.
אני מזמין אתכם להצטרף לקהילת הספר שלנו, ולקחת חלק בשרטוט וחשיבה של קו אופק חדש לישראל, תודה,
ז׳אן לוק מלנשון מנהיג השמאל הקיצוני הנאו-בולשביקי מפרסם את המצע ההזוי והלא-ריאלי של מפלגת ״צרפת הבלתי נכנעת״. אין שום דרך בעולם שמדינה כלשהי תוכל לממן כזו תכנית מטורללת, קל וחומר מדינה בקשיים כמו צרפת שהחוב הציבורי שלה עומד על כ-*3.6 טריליון אירו* ויחס החוב-תוצר שלה מגיע לכ-120 אחוז מהתמ״ג.
הנה מספר פנינים מהמצע, שפטו בעצמכם [יש גם התייחסות לישראל כמובן]:
- ״שבעה בתשלום״ - 7 ימי חופשה בתשלום לאחר מותו של *חבר* כדי שתוכלו להתאושש ברוגע ובנוחות. אין הגדרה למה זה ״חבר״ אתם יכולים לבחור לכם מישהו ממודעות האבל. נו פרובלם.
- עד 3 ימי חופשת מחלה בתשלום בהצהרה עצמית. לא צריך ביקור רופא, לא צריך אישור. לא מרגישים כל כך טוב? אין חשק לבוא לעבוד? קבלו 3 ימים בתשלום.
- הפחתה הדרגתית של שבוע העבודה הקצר בעולם (35 שעות) ל-32 שעות עבודה בשבוע בלבד.
- העלאת שכר המינימום לכ-1,700 אירו *נטו* בחודש (עלייה של 220 אירו בנטו מהשכר האקטואלי.
- הבטחת הכנסה לצעירים בגובה שכר מינימום באמצעות ״קצבה ממשלתית״. לא רוצים או לא בא לכם לעבוד? נו פרובלם.
- העלאת שכרם של עובדי מדינה - מגזר שסובל היום מאבטלה סמויה בשיעור גבוה במיוחד בגלל הקושי העצום לפטר עובדים שהצליחו להתקבל למערכת.
- ״שירות אקולוגי לאומי״ בן 9 חודשים *חובה* לכל צעיר מתחת לגיל 25. במהלך אותם 9 חודשים הצעירים יוכשרו בעקרונות האקולוגיה ויעזרו ב״עבודות אקולוגיות״ כולל כיבוי שריפות בזמן שרב וכו׳. שכרם יהיה שכר המינימום החדש (1,700 אירו נטו כאמור). לשם השוואה: הצבא הצרפתי משלם קצת פחות מהשכר הזה לחיילים מקצועיים ויש כ-250 אלף מהם. ההצעה החדשה אומרת כ-700 אלף צעירים בשנה שיקבלו שכר אסטרונומי ויעברו ״אינדוקטרינציה אקולוגית״. עלות משוערת - כ-15 מיליארד אירו בשנה.
- העלאת הסיוע הממשלתי לדיור ב-10% כדי לעזור בתשלום שכר הדירה.
- סבסוד ארוחות לכל הסטודנטים (לא משנה מאיזה מוסד או הכשרה) כדי להוריד אותם לעלות סמלית של אירו אחד בלבד.
- סבסוד מלא של טיפולים פסיכולוגיים ו/או פסיכיאטריים לצעירים מתחת לגיל 26.
- סבסוד והחזר מלא של כל טיפול רפואי לכל אזרח על ידי הביטוח הלאומי.
- הורדת גיל הפנסיה מ-64 ל-60 עם פנסיה בשיעור מלא (100 אחוז השכר) לאחר 40 שנים של הפרשה - כלומר אם התחלתם לעבוד בגיל 20 ופרשתם בגיל 60 אתם תמשיכו לקבל את אותו שכר כמו בחודש העבודה האחרון שלכם - עד יום מותכם.
- הגבלת פערי השכר בתוך אותה חברה ליחס מקסימלי של 1 ל-20 כלומר אם יש לכם בחברה אנשים בשכר מינימום של 6,000 ש״ח אנשי ההנהלה הבכירה בחברה לא יוכלו לקבל יותר מ-120 אלף ש״ח (כולל הטבות, מניות, אופציות בונוסים וכו׳) - [יגרום לחברות ענק באופן גורף לעזוב את צרפת]
- תקרת ירושה של 12 מיליון אירו. אם ההון הכולל של ההורים שלכם מעל זה - הכסף הנותר עובר למדינה. [יגרום לנטישה או העברת נכסים המונית של האנשים העשירים בצרפת]
- החזרת ״מס העושר״ - שבוטל ע״י מקרון ב-2018: אם סך הנכסים שלכם (כולל דירה בבעלותכם) עולה על 1.3 מיליון אירו (4.6 מיליון ש״ח) - אתם תשלמו מס שנתי של כמה אלפי אירו על זה שהצלחתם בחיים.
- השתת ״מס זוקמן״ - מילארדרים צרפתים ישלמו מס מינמלי של כ-2 אחוזים מהונם בשנה על סך כל העושר שלהם (נכסים, מניות, חברות) - העובדה שהמס מוטל על סך העושר כולל נדל״ן וערכן של חברות - מוודא שבכל שנה יינגסו הנכסים של אותם מיליארדרים עד שיהפכו למיליונרים בלבד - מה שייגרום מן הסתם ל״מרד נפילים״ מהיר -נטישה של כנראה כל האנשים היותר עשירים בצרפת.
- הקפאת מחירים של מוצרי בסיס מסויימים ופיקוח עליהם (לא נמסר אילו מוצרים).
- איסור על כל נחיתה או המראה של מטוס בין השעות 23:00 בלילה עד - 06:00 למחרת (כדי ״להפחית זיהום״) מה שיהפוך את צרפת מהאב לוגיסטי חשוב של אירופה למדינה עם בעיות אספקה חמורות וגם יפקוק את נתיבי התעבורה האוויריים בצורה אקוטית.
- יציאה הדרגתית מהפיקוד המשולב של נאט״ו עד נטישה מוחלטת. [הקול קול מלנשון הידיים ידי פוטין...]
- יציאה הדרגתית משימוש באנרגיה גרעינית ומעבר לייצור חשמל שמבוסס על אנרגיות מתחדשות ב-100% עד שנת 2060. (כיום צרפת מייצאת אנרגיה גרעינית זולה למדינות אחרות והצרפתים מצטיינים ממש בבניית כורים גרעיניים אזרחיים יעילים ובטוחים)
- מו״מ מחודש מול האיחוד וסירוב ליישם כללים אירופים מסויימים המבטיחים שוק חופשי ולא תואמים את התכנית הפוליטית. [בפועל - ״פרקסיט בשושו״ - נטישה הדרגתית של צרפת את האיחוד האירופי.]
- ביטול סעיף 49.3 של החוקה ומעבר מהרפובליקה החמישית ל״רפובליקה השישית״ - מה שאומר שכתוב מוחלט של החוקה כדי ״לתת יותר כוח לאזרחים״ (בפועל - ייצור חוקה בניחוח קומוניסטי). [ראו הרחבה על סעיף 49.3 בציוץ נוסף]
- הכרה בטבח האלג׳יראים ב-17 באוקטובר 1961 כפשע מדינה (ראו הרחבה בציוץ נוסף)
וכמובן, הדובדבן על הקצפת - היחס לישראל. מלנשון מאשים במצע שלו את ״המשטר בצרפת״ שאפשר את ביצוע ״רצח העם בעזה״. האשם העיקרי אליבא ד׳מלנשון הוא עמנואל מקרון שפעל ב״סטנדרט דיפלומטי כפול״ בכך שלא גינה את ״המלחמה האגרסיבית שהופעלה [ע״י ישראל] נגד לבנון ואירן - כפי שגינה את המלחמה האגרסיבית שהופעלה נגד אוקראינה״. מלנשון בגדול טוען שצרפת צריכה להתמקד הרבה יותר במלחמה במזה״ת מאשר במלחמה בין רוסיה ואוקראינה [שוב, הקול קול מלנשון והידיים ידי פוטין...]
מלנשון מכריז בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים שאם ייבחר ייתן קדימות ודחיפות להטלת סנקציות על ״ממשלת נתניהו״ ויעשה כל שביכולתו כדי לבטל את כל ההסכמים בין האיחוד האירופי לישראל.
להזכירכם: לפי הסקרים העכשוויים - ז׳אן לוק מלנשון הוא זה שיעלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת - מול מארין לה פן.
למשפחת וייט (במקור,משפחה חרדית משכונת גאולה בירושלים) יש קרקע שעליה נבנו על ידי ערבים,עשרות יחידות דיור לא חוקיות. אנו מחפשים את המשפחה. אם אתם מכירים מישהו ממשפחת וייט, אנא צרו קשר עמי. תודה מראש. שבת שלום
למשפחת וייט שאיבדה את בנה יצחק(חקי) הי"ד במלחמת השחרור במהלך הלחימה באזור שמעון הצדיק,ישנה קרקע שעליה השתלטו ערבים. על הקרקע נבנו עשרות יחידות דיור ללא היתר. אנו מבקשים את עזרתכם באיתור משפחת וייט. אם יש לכם מידע על בני משפחה שעדיין חיים,אנא שילחו אלינו: Israellandfund@gmail.com
בטווח הארוך, השילוב של חרדים-ערבים-שמאלנים, יעשה רק טוב למחנה הלאומי שיצטרך לשוב לתפיסת עולם לאומית שאינה משועבדת לאינטרס סקטוריאלים צרים, ויחזור לקדם שוק חופשי, חירות, לאומיות ואחריות.
1. ברור לכולם שהנוסחה היחידה שיש בה אפילו סיכוי להצלחה היא כזו: נתניהו מפרק את הברית עם החרדים ובן-גביר, ומתנגדיו מסירים את החרם האישי.
2. נתניהו לא יכול להודיע שפניו לאחדות בנוסחה שהצד השני יכול לקבל, כי ברגע שיאותת שמוכן לוותר על החרדים - הם ירוצו לצד השני ויפרקו הם את הברית.
3. איזנקוט לא יכול להודיע שהעדיפות העליונה שלו היא ממשלת אחדות, כי ברגע שיעשה את זה - יאבד את המפלגות הערביות, והן מספקות לו את הקלפים היחידים לאיים על נתניהו ובכך בסוף לכפות עליו אחדות.
4. לכן שני הצדדים מאותתים אחד לשני כרגע: אנחנו לא מעוניינים. בשני הצדדים אני שומע, ״עזוב, אין אם מי לדבר בצד השני, הם לא באירוע.״ מילה למילה.
5. הדרך היחידה שתתאפשר ממשלת אחדות היא מו״מ בסתר, ואז יום אחד בהיר נתעורר לכותרת בסגנון נתניהו-מופז ב-2012 (מי זוכר?) שהושג הסכם מעל הגב של כולם.
6. כרגע יש רק שאלות: האם מי מהצדדים פתוח לאחדות בנוסחה המוצעת? האם הם מסוגלים לנהל מו״מ חשאי שלא ישרוף את הקלפים היחידים שלהם להגיע להסכם כזה?
התורה שומרת על ישראל? כרגע אנחנו נתונים לחסדהּ של תורת המשחקים.
מי שבמשך שלוש שנים ואחרי הטבח הנורא ביותר שאירוע לעם היהודי מאז השואה לא מסוגל היה להגדיר את חמאס ארגון טרור לא יכול להיות חלק מכל קואליציה, בשום צורה.
שלום לכולם, ארגון שבאמנה שלו מתחייב להרוג את כל היהודים מהנהר לים ומנהיגיו קוראים לרצח כל היהודים בעולם באופן גלוי ואף מנסים ליישם זאת פיזית הוא אכן ארגון טרור.
זה באמת bare minimum לדרוש מנציגים בכנסת להכיר בכך.
Please allow me to present a different perspective.
The problem was not the Iran War. It was the cease fire.
If you start a war, you need to win it and finish it – otherwise don’t start it.
This war should have been over six months ago, with the Strait of Hormuz wide open and oil flowing. The second and third tiers of Iranian leadership should have been destroyed, and we should have supported the pro-western forces who could have taken leadership. We stood on the brink of a new, more peaceful Middle East - and then we blinked. We had a chance not only to deny Iran nuclear weapons, but to get rid of the world’s biggest supporter of terrorism.
Instead, we had a cease fire, which was followed by months of will we or won’t we finish the job. Every day was a different message. There still is. Is the war over? Is it about to begin? No one knows. There is confusion and inconsistency.
In June 2025, America was not involved. This was an Israel vs Iran issue.
No one forced the United States to attack Iran then, or in February of 2026. It was a decision made by President Trump. In my opinion, it was the right decision.
Once the decision was made, we should not have stopped until the regime fell. But instead, you negotiated a cease fire that didn’t last, didn’t work and left us in no man’s land, with higher prices and our troops still deployed.
Our troops could have been home, the Navy returned to its bases, a peaceful regime in place , new alliances forged, and gas prices below $3.00 a gallon.
No, Mr. Vice President. It’s not the war. It’s the so-called cease fire.
One of the things the data analysts on our side obsessed over was "composition"—whether the electorate looked close enough to 2024 for Republicans to win. And despite polls that showed a Democrat blowout, the data kept on telling us the same story: in some states turnout was merely OK, in other states it was downright amazing, and in no state was it catastrophic. There was a genuine sense of optimism on our team: our people were showing up.
So, I asked the smartest data guy I know, does that mean we're going to shock the world? "No," he told me. "We might do better than the polls suggest. But the data is telling us that a lot of Trump/Vance 2024 voters are pissed and planning to vote for the other guys. Our voters are turning out, but they may not vote for us."
Well, that looks prophetic now. Our voters did show up. In Florida, for example, the electorate was 9 points more Republican than Democrat, just a couple points worse than 2024. Undoubtedly there were places we could have done better on turnout. But the main problem is not turnout. The main problem is that many people who voted for Trump/Vance in 2024 voted for Democrats in 2026.
There will be a lot of infighting and arguing over what happened and why that is. One of the pollsters I really respect told me that our economic messaging wasn’t sharp enough down the stretch. I’m sure that’s true.
But the real reason we lost is obvious to almost everyone.
Another pollster—one of the smartest people I know in politics, told me yesterday we’d lose the generic ballot by 13 points. I felt negative going into Tuesday, but even I was shocked by this. In his polling, he saw that a lot of Trump 2024 voters were angry and planning to vote for Democrats. He asked those voters who had abandoned us what would cause them to come back on our team. The top four answers, accounting for nearly all of the responses were:
1) End the war 2) Focus on cost of living/inflation 3) Put America First 4) Change our relationship to Israel
Our voters showed up. And the above four reasons are why many of them voted for Democrats. This is according to a pollster who nailed the results. While many spent Monday attacking Rachel Campos Duffy for calling for a diplomatic resolution to the conflict, it turns out her political advice was sound. (She’s also a great person.)
In the next few months, there's going to be a lot of gaslighting. Expect to hear any number of establishment politicians say the solution to our woes is amnesty. I'm open to the idea that we should change enforcement—by focusing more on businesses that hire illegal labor, for instance. But anyone pushing amnesty is lying to you.
The reason we lost is the war. The president himself said so last night.
If you'd like to argue it was worth it, that losing the Senate for the next 6 years was worth it, then do so. Argue it was a worthwhile cost to pay. Agree or disagree, that's at least honest.
But everyone knows why we lost. And any honest conversation about where we go from here must start there.
I remain hopeful about our country. To the people who are pissed off and want to say, “I told you so”: you’re right, you did tell us so. Take that energy into electing Republicans who share your worldview. To the people who are just pissed at the results, you should be. Let’s take that anger and get back to the work of saving our country.
One of the things the data analysts on our side obsessed over was "composition"—whether the electorate looked close enough to 2024 for Republicans to win. And despite polls that showed a Democrat blowout, the data kept on telling us the same story: in some states turnout was merely OK, in other states it was downright amazing, and in no state was it catastrophic. There was a genuine sense of optimism on our team: our people were showing up.
So, I asked the smartest data guy I know, does that mean we're going to shock the world? "No," he told me. "We might do better than the polls suggest. But the data is telling us that a lot of Trump/Vance 2024 voters are pissed and planning to vote for the other guys. Our voters are turning out, but they may not vote for us."
Well, that looks prophetic now. Our voters did show up. In Florida, for example, the electorate was 9 points more Republican than Democrat, just a couple points worse than 2024. Undoubtedly there were places we could have done better on turnout. But the main problem is not turnout. The main problem is that many people who voted for Trump/Vance in 2024 voted for Democrats in 2026.
There will be a lot of infighting and arguing over what happened and why that is. One of the pollsters I really respect told me that our economic messaging wasn’t sharp enough down the stretch. I’m sure that’s true.
But the real reason we lost is obvious to almost everyone.
Another pollster—one of the smartest people I know in politics, told me yesterday we’d lose the generic ballot by 13 points. I felt negative going into Tuesday, but even I was shocked by this. In his polling, he saw that a lot of Trump 2024 voters were angry and planning to vote for Democrats. He asked those voters who had abandoned us what would cause them to come back on our team. The top four answers, accounting for nearly all of the responses were:
1) End the war 2) Focus on cost of living/inflation 3) Put America First 4) Change our relationship to Israel
Our voters showed up. And the above four reasons are why many of them voted for Democrats. This is according to a pollster who nailed the results. While many spent Monday attacking Rachel Campos Duffy for calling for a diplomatic resolution to the conflict, it turns out her political advice was sound. (She’s also a great person.)
In the next few months, there's going to be a lot of gaslighting. Expect to hear any number of establishment politicians say the solution to our woes is amnesty. I'm open to the idea that we should change enforcement—by focusing more on businesses that hire illegal labor, for instance. But anyone pushing amnesty is lying to you.
The reason we lost is the war. The president himself said so last night.
If you'd like to argue it was worth it, that losing the Senate for the next 6 years was worth it, then do so. Argue it was a worthwhile cost to pay. Agree or disagree, that's at least honest.
But everyone knows why we lost. And any honest conversation about where we go from here must start there.
I remain hopeful about our country. To the people who are pissed off and want to say, “I told you so”: you’re right, you did tell us so. Take that energy into electing Republicans who share your worldview. To the people who are just pissed at the results, you should be. Let’s take that anger and get back to the work of saving our country.
כולם מדברים על הגל הכחול, אבל הסיפור הגדול של הבחירות בארה"ב הוא AI ותשתיות AI.
כ-41 הצבעות מקומיות על חוות שרתים התקיימו ב-10 מדינות, וכולן, חוץ מאחד, נגמרו בהתנגדות, לרוב של 70% עד 80%, בערים רפובליקניות ודמוקרטיות כאחד. לפי סקר היציאה של NBC, ל-56% מהמצביעים AI וחוות שרתים היו שיקול מרכזי בהצבעה לקונגרס. חשבון החשמל, המים והקרקע דחפו מצביעים לכחול.
קודם כל זה ניצחון של שי וסין. אבל זו גם הזדמנות אדירה לישראל ולמדינות נוספות: אם האמריקאים לא רוצים את חוות השרתים בחצר שלהם, אנחנו יכולים להיות חלק מתשתית המחשוב של העולם. אנרגיה, קרקע, רגולציה מהירה והחלטה לאומית, וזה בידיים שלנו.
אני יודע שאנחנו קטנים מהסינים והאמריקאים. אני יודע שזה שאפתני ושיש בירוקרטיה. אבל יש בו הזדמנות, פתח שנפתח בעולם הAI שגם כאן אנחנו יכולים להתחיל להוביל.
אני לא מצליח לצייץ בעד ממשלת אחדות ציונית בלי לכתוב דברים קשים מידי. פשוט תקימו אותה עם אטב על האף ואקדחים לרקות אחד של השני, אין פה הרמוניה מזויפת. יש הכרה שאנחנו חיים במצדה, והיא לא תיפול שוב בגלל אגו של אף אחד
מצד אחד- נתניהו הודיע מספר פעמים שהוא מוכן ורוצה ממשלת אחדות לאומית רחבה. מצד שני- אתמול נפגשו ראשי גוש השמאל והודיעו שהחרם על הליכוד נמשך. המפלגה הגדולה ביותר של הציבור היהודי, המשרת, המסור והנאמן למדינה- מוחרמת על ידי איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן וגולן. או בקיצור: הימין רוצה אחדות. השמאל לא. אז מי גוש הריפוי והתיקון פה?
פתאום ראש השב"כ כבר לא "שומר סף". כלומר "שומר סף" זה לא התפקיד עצמו, כי אז גם זיני היה שומר סף. מתברר ששומר סף זה מי שנשבע אמונים לחרב המסדר של בהרב-מיארה ויצחק עמית. במדינה דמוקרטית גורמי החקירה עצמאיים, וחשוב שהם יישארו כאלה. מי שמשבש חקירה צריך להיעצר. החוק חל על כולם. נקודה.
Tan bueno era el comunismo que tuvieron que hacer dos muros de 4 metros de alto, 155 km de largo, torres de control, alambre de puas, guardias armados y perros para que la gente no se escape del paraíso. Raro, no?
קודם כל אני בעד. הגיע הזמן להיגמל מהסיוע הזה. זה היה קורה ממילא מתי שהוא והמחירים הציבוריים שלו גבוהים מהתועלת. אבל - וזה משהו שעזרתי בו בפודקאסט שלי הרבה ובין השאר בסיוע @WashingtonExp - אפשר היה למנף להסכם חדש שבו הסיוע פוחת בהדרגה על פני מספר שנים ובמקביל ישראל וארהב מייצרות פלטפורמות חדשות לשיתופי פעולה מסחריים וטכנולוגיים ארוכי טווח. נראה, על פניו, שההזדמנויות לא מוצו וחבל.
בעוד שפות העולם נשחקות ומשתנות עם הדורות, העברית שמרה על רצף שמאפשר לנו לנהל שיח חי עם ארון הספרים היהודי.
המוזיקאי והיוצר נימרוד לב מארח את ד״ר רונן שובל לשיחה שמחברת בין ידע למקורות, בין רוח למעשה, בין פילוסופיה לפוליטיקה, בין חדשנות לשמרנות ובין מסורת למציאות המשתנה. לצפייה - youtu.be/Daza-1f6kU0
לאור הבחירות, העליתי בבלוג מסה על הפסיכולוגיה של פתית השלג. זה לא ניתוח שלם, אבל נראה לי שהדיון על קבוצת הימנים שעברה צד הוא דיון שכדאי להעמיק בתחושות שהוא מעורר. www.ronenshoval.com
כשיש אוכלוסיות שאופן שיטתי חסרות תודעת שותפות לאומית, הן רואות את החסד שאנו עושים דרך המדינה עם מי שלא שפר עליו גורלו כהזדמנות לחמוס את הכלל. אין פתרון מלבד צמצום דרמטי עד מאוד של מדינת הרווחה והעברת האחריות המוסרית לסיוע לנזקקים לקהילה המקומית, ללא התערבות ממשלתית.
היום הלמ"ס חשף את הנתון המדהים. 58% מהאוכלוסייה הערבית בגילאי 65–79 מוגדרים עם מוגבלות, והקצבאות בהתאם... קרוב לכפול מהאוכלוסייה היהודית. שיהיה לנו בהצלחה עם זה...
לשמאל האנטי-ציוני שרוצה ממשלה עם הערבים אין שום בעיה לצרף גם את החרדים, משום שזו קואליציה של אנטי-ציונים שרואה כל אחד מטעמה את צה"ל והציונות כדבר בזוי.
לפי תוצאות הבחירות בשלושה קיבוצים ששילמו מחיר את המחיר הכבד ביותר בשבעה באוקטובר, נראה שהשנה האחרונה ללא טילים, הראשונה ב 26 השנים האחרונות, מאז 2001 (תחילת ירי הטילים בעקבות הסכמי אוסלו), היתה קשה להם.
יש שם צעירים בני 26 שלא חיו שנה אחת בחייהם ללא טילים ואזעקות, וכנראה שההרגל עשה את שלו, וחיים לא טילים ואזעקות, נראים חיים חסרי משמעות.
כנראה שגם חסרים להם גם השכנים הנחמדים עם הטויוטות הלבנות שיפטרלו במרחק 200-300 מטר מהם, מעבר ל״מכשול בלתי עביר״, ויכינו את הפלישה הבאה, מלמעלה או מלמטה.
אולי גם חסר להם גם קו הרקיע החינני של בית חנון וג׳בליה המקסימות, עם הנוף האורבני המרנין והמזמין.
אחרת אין אפשרות להבין את הבחירה במפלגות ששואפות לסגת מרצועת הביטחון ולאפשר את חזרת החמאס לגדרות. ותחסכו את השקרים על כך שזו היתה הצבעה בעד התוכנית להחזרת הרשות הפלסטינית שתהיה שם, כי בסרט הזה שקוראים לו הסכמי אוסלו, כבר היינו בין 1994 לבין 2005 וראינו איך הוא הסתיים. בפעם הבאה הוא יסתיים מהר יותר כי החמאס כבר מתורגלים.
מנסור עבאס מתגאה בסטודנטים הערבים שחוזרים מספסל הלימודים באוניברסיטאות הרשות הפלסטינית כדי להצביע מחר בבחירות בישראל: "מבטיחים לכם לעשות ככל יכולתנו כדי לשנות את הממשלה הגזענית הזאת ולהחליף אותה בממשלה חדשה"
"אין לכם (היהודים) זכות במסגד אל-אקצא, ברחבת אל בוראק (הכותל המערבי), ובאל קודס (ירושלים). אתם (היהודים) פולשים בארץ הזו. אלה הן העובדות; הם (היהודים) הרוצחים, והכיבוש שלהם (את הארץ) יסתלק גם יסתלק במוקדם או במאוחר בכוחו של אללה או בהשפלה (של אללה את הכופרים)"
גם התוצאות לא יהיו שונות מהותית. כמה מנדטים לכאן או לכאן. ואז מה נעשה כשנגיע מילולית לאותו מקום ברמה הפוליטית?
בסוף, אשכרה אין ברירה אלא להקים ממשלת אחדות. זה לא אופטימלי, בעיני אף אחד זה לא אופטימלי. אבל זה מה שנובע מתוצאות הבחירות. נוכל להתקדם רק כשנפסיק להכחיש את זה.
העובדה שנירמלנו ״סבבים״ של בחירות היא אסון. לא, זה לא סביר לגרור את המדינה שוב ושוב לבחירות. ממשל צריך לתפקד. להעביר תקציב, למנות אנשי מקצוע במשרדים, להוציא פרוייקטים לפועל. כנסת צריכה לפקח, לחוקק. לא. אין סיבה לצאת לבחירות נוספות. תסתדרו עם מה שיש ותתחילו לעבוד.
🚨🚨 החייל שנאשם בריגול לאיראן העביר לסוכן הודעת כוננות - והעריך שהיא עשויה להעיד על פתיחת מלחמה בין ישראל לאיראן
מהחקירה עלה כי החייל העביר ביוזמתו לסוכן האיראני הודעת כוננות שקיבל ממפקד פלוגתו, והוסיף את הערכתו כי היא עשויה ללמד על פתיחת מלחמה בין ישראל לאיראן. בנוסף, מסר בכמה הזדמנויות מידע על הקפצות כוחות לבסיסים. עוד עולה כי במהלך מבצע ״שאגת הארי״ העביר לסוכן מידע על מיקומה של מערכת הגנה אווירית ועל אופן פעולתה
רועי קונקול (לוחם מילואים, כחול לבן) באולפן ערוץ 12 מתרתח על דבריו של יא יא פינק: “מי שחושב להקים ממשלה מצ’וקמקת עם תומכי חמאס הוא על סמי הזייה. תפסיקו עם בלבולי המוח האלו”
כמו שהתרענו, פשיטת הרגל הלאומית ציונית של יאיר ג׳ולאני, שלכתחילה חתר לשיתוף פעולה עם תומכי טרור, עשויה להקרין גם למפלגות פוסט לאומיות במרכז המפה שהשלטון הוא המטרה עבורם. מפלגות נטולות כל ליבה אידיאולוגית ציונית איתנה.
א. בחירות חוזרות לא ישנו שום דבר דרמטי. ב. מתמטית, המשמעות של וינטר שולית. אולי יועז יעבור, אבל גם אז, לאף צד לא יהיה 61. ג. זה לא משנה את העובדה שאם אכן החשדות יתאמתו יהיה צריך לערוך אותן מצד ההגינות. ד. מה שלא יהיה צריך ממשלת אחדות.
אז מה צריך לקרות עכשיו? בפשטות, טלפון מאייזנקוט לנתניהו שהולך ככה: "חביבי, ברכות. אתה ראש הממשלה לשנתיים הקרובות. אני לא שמח על כך אבל מכיר במציאות הפוליטית הריאלית וכפוליטיקאים אנחנו עוסקים במה שאפשרי ולא במה שהיינו רוצים שיקרה. כשמשכן הנשיא מתפנה עוד שנתיים, אתה זז לשם ואני נכנס ללשכת ראש הממשלה. בינתיים, אנחנו מקבלים שני תיקים בכירים שדרכם נוכל לשפר את החיים של הציבור שלנו. בן-גביר, יהדות התורה, המפלגות הערביות והדמוקרטים- בחוץ. כל השאר מוזמנים להצטרף. את ועדת החקירה לשבעה באוקטובר יוביל סולברג, רפורמה במערכת המשפט נכנסת להקפאה פורמלית אבל ננסה להגיע להסכמות על הדרך, ננסח ביחד מתווה גיוס נורמלי שלא יהיה מושלם אך כן יצעיד אותנו למקום קצת יותר טוב". זה התסריט הריאלי, השפוי והמתוקן ביותר שמתכתב עם האינטרס של מדינת ישראל.
אללי, האיש אולי סובל משיתוק מהצוואר ומעלה כי הוא לא מבין שאם זיני התריע מראש והיועמשית לא הורתה לפעול בדרך כלשהי כי זה לא מספיק חמור (כמו בפצרית) זה מטיל את כל האחריות עליה. למה היא התנגדה לפגישה של רה"מ עם המפכ"ל כשהיא יודעת שיש חשדות חברים שימו עין על היועמ"שיה. מה הם עשו עם המידע?
לא רק ניסיון גניבת בחירות אלא כעת גם ניסיון שיבוש לאחור של גורמים משפטיים שלא פעלו בזמן אמת. אין פלא שמשתמשים בפיתום הטיפש של היועמש"יה כדי לנער אשמה ולשלוט בתודעה. מביש אבל עיניים על הכדור אולי כנראה מסתמן שגנבו פה בחירות
פרסום ראשון: פרשת סולברג- זיני: גורמים בשבכ: המידע שיצא בתקשורת אינו פרופורציונלי ביחס לחשדות( במיוחג בעניין ההיקפים). לא מובן לנו מדוע זיני נפגש בבהילות עם סולברג ומדוע סולברג שלח את המכתב ששלח. מאחורי הקלעים של פרשת זיני- סולברג: לפני כמה שבועות הגיע ראש השבכ, דוד זיני ליושב ראש וועדת הבחירות, נועם סולברג, עם מידע כללי לגבי חשד לשוחד בחירות מצד קטאר. סולברג הפנה את זיני ליועצת המשפטית לממשלה. זיני עדכן את היועצת ולדברי גורמים בשבכ אף העביר לה חוות דעת בעניין. בנוסף בשבכ אמרו לאנשי משרד המשפטים כי הם בודקים את העניין. לדברי גורמים בשבכ המידע שיצא בתקשורת אינו פרופורציונלי למידע שהם מכירים ומגדיל אותו מאוד( במיוחד בעניין ההיקפים). אתמול, לדברי הגורמים זיני נפגש עם סולברג ( למיטב הבנתי ללא עדכון של היועצת), מספק לו מידע נוסף ואז סולברג מחליט לשלוח את המכתב. וצריך לשאול: מדוע סולברג בכלל שלח מכתב ולמה זיני הגיע אליו אתמול לעדכון בהול אם העניין נבדק בשבכ?? התנהלות ממש לא מובנת של זיני ושל סולברג
יו"ר הרשימה המשותפת ג'בארין מגיב בכאן רשת ב' על חשיפת N12: "אין שום פסול בתמיכה שמעודדת הצבעה. לעודד הצבעה בקרב הציבור זה חוקי, לגיטימי ומבורך. אם היו תקציבים שעברו כדי להעלות את שיעורי ההצבעה בחברה הערבית ולהגביר את ההשתתפות הפוליטית, אין משהו פסול בכך"
הבחירות במדינת ישראל נגנבו על ידי מפלגות ערביות שתומכות בטרור ובחיסול המדינה היהודית באמצעות עבירות פליליות חמורות של שוחד, איומים, אלימות, זיופים ושימוש בתוכנות אסורות להמרצת מצביעים.
מפלגת הליכוד מעבירה למשטרה, לשב״כ ולוועדת הבחירות מאות עדויות וראיות על גניבת בחירות בקלפיות ערביות רבות- אלפי מעטפות עם כסף מזומן ופתקי רע״ם, איומים ואלימות כלפי חברי הקלפי, ריבוי מצביעים מאחורי הפרגוד, הצבעות בזהות כפולה, פערים בין מספר המעטפות למספר המצביעים, שימוש בתוכנות המרצה אסורות ועוד.
אנו דורשים מהמשטרה ומהשב״כ חקירה יסודית בגין גניבת הבחירות על ידי המפלגות הערביות ומיצוי הדין עם העבריינים.
אנו דורשים מוועדת הבחירות התייחסות מיידית לחקירת העבירות הפליליות הללו שפגעו באופן קיצוני בטוהר הבחירות בישראל ובתוצאות הבחירות.
זו פגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית ובזכות הבחירה של אזרחי ישראל. גופי האכיפה מוכרחים לפעול ביד קשה ובאופן מיידי.
חשיפה | בעקבות מידע שהציג השב"כ - יו"ר ועדת הבחירות מנחה א זיני: פתח מיד בחקירה בחשד לשוחד בחירות שנעשה על ידי גורמים זרים
יו"ר ועדת הבחירות השופט נעם סולברג פנה במכתב רשמי לראש השב"כ דוד זיני, והנחה אותו לפתוח בחקירה בחשד למימון זר ושוחד בחירות על ידי גורמים זרים. המכתב מגיע אחרי שזיני הציג בפני סולברג מידע שמוגדר "יוצא דופן בחומרתו", ובעקבותיו יו"ר ועדת הבחירות, שאליו כפוף השב"כ בתקופת הבחירות, הוציא מכתב ובו הנחיה לפתיחה בחקירה.
זה מכתב יוצא דופן וחריג שיש בו חשדות חמורים ביותר. במכתב שהגיע לידי n12 מספר השופט כי הובאו לפניו חשדות חמורים להשפעה פסולה באמצעות מימון זר מידי גורמי חוץ הפועלים נגד האינטרס הישראלי על הבחירות. "אין בידי להעיד על טיבם של החשדות הנ"ל, אך דומני, נוכח העובדה שהחשדות נוגעים לגורמי חוץ - יש חובה לחקרם לדבעי, לשם שמירה כל טוהר הבחירות לכנסת ולמניעת פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בסדרי המשטר הדמוקרטי ולמניעת חתרנות", כותב השופט, מבלי לפרט מיהו אותו גורם זר שהתערב בבחירות ולכאורה נתן שוחד למי מהצדדים.
סולברג ממשיך וכותב באופן מפורש לזיני: "אני מנחה אותך לעשות כל שבידך לרדת לחקר עניינם של החשדות הנ"ל ולעשות שימוש במסגרת שירות הביטחון הכללי כדי לאתר ראיות לביסוס החשדות הנ"ל או להזימן. רק כך נוכל להבטיח את אמון הציבור בהליך הבחירות ואת טוהר ההליך הדמוקרטי".
בסיום המכתב השופט סולברג דורש להציג לו את ממצאי החקירה - ככל שישנם - בתוך שבוע, וזאת בשל לוחות הזמנים של ספירת הקולות.
אני בעד שילוב חרדים וערבים בהנהגת המדינה, ככל שיסכימו להשתלב, לשאת בנטל וכו. אני לא נגד. והלוואי שהמחנה הליברלי / חילוני / דמוקרטי / משרת היה רוב במדינה - אבל הוא לא. זאת המציאות, הגיע הזמן להכיר בה. ולכן, אנחנו גם צריכים להבין ולמצוא דרך לחיות בהנהגה משותפת עם הליכוד. זה החיבור שהוא הבסיס עליו אפשר לבנות פה עתיד משותף במחנה המשותף הרחב וההגיוני ביותר.
השמאל הציוני מבין שזה משחק בנדמה לי. ממשלה עם תומכי חמאס אחרי 7.10 שתערער באופן מובנה את האתוס הציוני תביא לתנועת מטוטלת קיצונית. מבחינה פוליטית היא תמחוק את השמאל הציוני, וגם בסבירות גבוה תחולל אלימות חסרת שליטה. לכן להערכתי יש שם מספיק אנשים שפויים שלא יסחפו למקום הזה.
54-48-18 תזכרו טוב את המספרים האלה. אלה המספרים שהולכים ללוות את ישראל לעוד הרבה שנים. כשטענתי שלשמאל יש תקרת גידול, הסבירו לי שאני מעוות נתונים, אבל אתמול מלבד החרדים, כל צד הוציא את כל מי שהוא יכול היה. הערבים, השמאל, הימין. כולם הגיעו למקסימום שלהם והגענו למצב הזה. בנוסף, לא הייתה שריפת קולות מאסיבית. גם המפלגות שלא עברו, שרפו מעט קולות באופן יחסי. זה לא מרצ, בנט, אפילו לא פייגלין. נעם, הציבור החרדי ווינטר הביאו מספרים זעומים ביחס לבחירות אחרות. בהנחה ומוטיבציה היא דבר מדבק, ברור שגם אם יהיו עוד 70 מערכות בחירות, אלה יהיו המספרים. 54-48-18. מנדט לכאן או לכאן, אבל אלה המספרים, וזה עוד כשליברמן ובנט שהסנטימנט של מצביעיהם קרוב יותר לימין, מצטרפים באופן מלאכותי לגוש האופוזיציה. לשמאל אין סיכוי לנצח כאן בחירות. אינני אומר זאת בלעג, אלא כעובדה מוגמרת. לא משנה מי יעמוד בראש הגוש, הדמוגרפיה והמצב הביטחוני לרעתם, וזה לא ישתנה בקרוב. גם הימין לא באמת יכול לנצח בהרכב הנוכחי. הפעם היחידה שהוא ניצח בשבע השנים האחרונות הייתה בגלל טעות של טירונים שהורידה את מרצ מתחת לאחוז החסימה. בכל שאר הפעמים, הוא לא הגיע לגוש חוסם. זו עובדה. הדרך היחידה לשנות את זה היא לשבור את הגושים. הדרך היחידה שישראל תצא מהמלכוד היא באמצעות ממשלת אחדות. זו לא רק שאיפה פוליטית של המנהיגות. זו אמת פוליטית. בלי ממשלת אחדות, המצב הפוליטי יכול להישאר כך למשך שנים. שום מדינה לא תשרוד אין ספור ממשלות מעבר. חוזר למספרים. אם אין היתכנות מספרית לאף צד להקים ממשלה בטווח הנראה לעין, אין לאיזנקוט שום ברירה, אלא להצטרף לגוש. אחרת, הוא יראה מועמד אחר שהשמאל מכתיר ועדיין זוכה לתוצאות אמת של 54-48-18.
תומכים ב"גוש השינוי" ורוצים לדעת איך מקימים ממשלת אחדות כשנתניהו הראשון ומבטיחים שהיא תתפקד ויהיו חילופים?
1. מקימים ממשלה מאוזנת. בערך ארבעים מכל צד. ישר, ביחד, וישראל ביתנו. הליכוד והחרדים * או * הליכוד והדתיים. אני אישית מציע הליכוד והדתיים - ממשלת משרתים אמיתית. הייתי נזהר מלבקש להוציא את בן גביר. זה עשוי להיות יותר מדי. אבל בהחלט אפשר לשמור שיהיה רחוק מאוד מתפקידים שמפריעים לכם. אבל אם אתם מעדיפים חרדים במקום דתיים, זו גם אפשרות.
2. מנגנונים - המנגנון הראשון הוא שהחילופים הם בשנייה שנתניהו הופך לנשיא ובוחרים בו כבר עכשיו לנשיא הבא, באמצעות תיקון חד-פעמי לחוק יסוד נשיא המדינה. כך גוש השינוי מקבל בראשות הממשלה אפילו מעל חצי קדנציה. בערך שישים אחוז. וכחלק מההסכם צריך להסדיר מראש גם את שאלת החנינה לנתניהו.
השני, לוודא שהממשלה ממשיכה גם אחר כך. אפשר למשל להעביר תקציב לשלוש או ארבע שנים מראש, עם מנגנון עדכון אוטומטי ובקרה שנתית, שלא ידרוש אישור מחדש בכל שנה. כך אפשר להבטיח שהממשלה לא תיפול על התקציב. אמנם יש כאן פער דמוקרטי גדול מאוד, אבל עם כשמונים תומכים, חד פעמית, ולאור הנסיבות, אני מאמין שזה יעבור.
ומובן מאליו שצריך לחוקק מחדש את מנגנון ממשלת החילופים, עם ההגנות שנוספו בממשלת בנט-לפיד, לרבות חילופים אוטומטיים במקרים מסוימים של פיזור הכנסת. ולא את המנגנון של נתניהו-גנץ.
וכמובן - שכל דבר שחשוב לכם יהיה כבר בהסכם הקואליציוני. ושתקחו אליכם כלים פרלמנטריים שיהיו איזונים ובלמים בכנסת. קחו את היו"ר. ועדת הכנסת וכו...
3. הבטחה אישית של חברי הכנסת מהליכוד שיהיו חילופים מסודרים. זה האינטרס שלהם ולכן הם השותפים הכי טובים שלכם. הם מתים שייתנו לנתניהו הזדמנות להוביל שינויים בממשלה עם תמיכה רחבה, ושאחריה הוא ימשיך הלאה וייתן להם הזדמנות להוביל את המפלגה ולבנות את הדור הבא. הם רק רוצים לעשות את זה בכבוד.
4. מוודאים שאנשים שהאידאולוגיה שלהם דומה מובילים פונקציות משיקות. כמו שראינו בממשלת ה"שינוי" שכל הפונקציות הכלכליות היו במרחב בין בנט לליברמן שעבד בצורה יפה מאוד.
5. תהיו נדיבים גם כלפי המפלגות והציבורים שלא יהיו בממשלה. תנו להם סיבה לשמוח שיש ממשלת אחדות. תעבירו סמכויות לרשויות המקומיות כך שישפרו את השירות לכל הציבורים ותביאו שינויים ספציפיים שטובים למפלגות שיהיו באופוזיציה. הערביות? תביאו תקציבים גבוהים לחברה הערבית ותדאגו לשיפור משמעותי באכיפת החוק, בקבלת אשראי, בתכנון ובנייה וכו... הדמוקרטים? תנו להם הישגים בענייני דת ומדינה. תחזקו את המנגנונים ששומרים על צה"ל כצבא המוסרי בעולם, אבל בלי להפוך אותו לפחות לוחמני. אם החרדים יהיו מחוץ לקואליציה? מכסה מכובדת לפטור ללומדי תורה. פשרה. לא ניצחון. נניח אלפיים במחזור. ולאותם אלפיים תנו קצבאות מכובדות, גבוהות משמעותית מהיום. נניח בגובה שכר המינימום. אולי יותר. אפשרות ללימודים גבוהים בהפרדה. תוודאו שאין אפליה בבתי הספר. ואם אלו הדתיים - תעלו את שכר השוטרים, תטפלו בפרוטקשן, תשמרו את הרפורמה בבתי הכלא, תעלו את שכר החיילים והמילואימניקים, ותמשיכו בשינויים הטובים שעשו ביהודה ושומרון.
אין שום סיכוי פוליטי שזה יקרה, ועדיין זו הקואליציה הכי טובה למדינת ישראל במסגרת התוצאות הלילה. קואליציה רחוקה ממושלמת, אבל ללא העסקנים של ש״ס ויהדות התורה, ללא האנטי-ציונים של רע״מ והמשותפת, וללא הטהרנים מהדמוקרטים. מכאן אפשר להמשיך לחוקה בהסכמה, רפורמה תקציבית חדשה מוטית-משרתים, הכרעת החמאס והרחבת מעגל השלום
במקום לגרור אותנו לאינספור מערכות בחירות וממשלות מעבר, אנא - למען העם העייף ממלחמות פנימיות, תתגברו על היצר הרע, ועל הקולות המפלגים, ותקימו ממשלת אחדות ציונית רחבה.
האמת היא שתאוות השלטון של השמאל, תגרום להם לשתף פעולה בששון ושמחה עם המפלגות הערביות, והאיראנים ירוצו לפצצה, כי צה"ל לא יוכל לפעול בלי להפיל את הממשלה. הם יספרו לנו סיפורים על איפוק זה כוח, ושאפשר לחיות עם גרעין איראני, עד שיהיה מאוחר מדי.
הנתון הכי חשוב במערכה הזו, על פי חוק יסוד הכנסת מפלגות ששוללות את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תומכות במאבק מזוין נגדה לא יכולות להתמודד לכנסת.
בפועל, בחסות הפסיקה של אהרן ברק וממשיכי דרכו בבג״צ, חוק היסוד הזה הפך לאות מתה.
אם מנהיגי השמאל ילכו על שותפות עם תומכי הטרור, ישראל תחדול דה פקטו מלהיות מדינה ציונית ותעשה למדינה דו-לאומית. זה לב האירוע.
אחת הטעויות ההיסטוריות המפוארות שעשיתי בכיתה ב' ומלווה אותי מאז היתה ההחלטה לאהוד את הפועל ת"א.
רוצה לומר,עוד שעתיים נקבל את התשובה לתוצאה, אני מרגיש שזה יהיה בכיוון 5-0 למכבי. כרגיל. לא רק שיש להם את מערכת המשפט, עכשיו תקום לנו קואליציה ירוקה-אדומה. אני כבר מנוסה בטעם המר.
שני התרחישים: אדום ירוק או כחול לבן _________________________________ בהנחה ומגמות ההצבעה יימשכו, אזי ישראל עומדת בפני צומת החלטה ובפני 2 אפשרויות: הראשונה - ברית ירוק - אדום, בדומה לאירופה, בין האסלמיסטים הערבים פלסטינים לבין האליטה הניאו-ליברלית היהודית [העשירה, הלבנה, הפרוגרסיבית]. השנייה - ברית כחול לבן בין המפלגות הציוניות היהודיות שתחייב לשבור את פרדיגמת החרמות בישראל. לכן, מי יודע, אולי מעז ייצא מתוק ואולי הערבים הירוקים הם שיביאו בנהירתם ההמונית את האחדות הפנים ציונית.
לאור העלמה מכוונת של פתקי המפלגה מעשרות קלפיות בריכוזים החרדיים. מבקשים מכל מי שמגיע לקלפיות ומגלה כי אין מאחורי הפרגוד את הפתק ׳זך׳ - לתעד זאת ולהעביר אלינו בהקדם במספר 0525208943
השערה מלומדת: ההחלטה ללכת לוינטר על הראש היא טעות אסטרטגית של נתניהו. נתניהו פשוט זרק בכוח 4 מנדטים שהיו יכולים לתמוך בקואליציה בראשותו אל מתחת לאחוז החסימה. אני מניח שהוא כבר מבין אותה, אבל זה to late.
בדרך כלל אני מאוד גרוע בהערכות פוליטיות, אז קחו את מה שאני אומר עם קורטוב של מלח, ובכל זאת - אם המעגלים שלי מספרים משהו על המציאות, והם די רחבים, מהמילואים, גוש עציון ועד רמת השרון, מחילונים ועד חרד"לים -
אני מעריך בכלל שהימין מפסיד את הבחירות. והליכוד בפרט יחטוף מכה רצינית.
אנחנו מתלוננים (בצדק) על איכות הפוליטיקה, אבל יש קבוצה מרשימה של פוליטיקאים משובחים שהייתי שמח לראות בכנסת, אשר מפוזרים בכמה מפלגות. בניהם: דן אילוז, עינת ווילף, מוטי לייטנר, ערן בן-ארי, עמיחי שקלי, ארז תדמור, דוד פטר, אלישע מדן, שמחה רוטמן, איתמר איתם, עומר פציניאש ולדמן, יצחק וסרלוף. בהצלחה לכולם.
שותף שלי. ערבי מערערה בצפון. ישוב שמצביע ב-50% הצבעה בבחירות. סיפר על תור בקלפיות כמו בבחירות למועצה. שאלתי אם היה ככה פעם. ענה: ״לא לא לא, מעולם לא היה ככה בבחירות לכנסת… חנינונים מלאים והאמשים הולכים במדרכות…״ תקראו בעצמכם את התמלול הודעה. הם בטרוף! אגב. הוא איש המשותפת שהפעם הצביע רע״מ בגלל סגלוביץ שמלמד על רצון לטפל בפשיעה במגזר הערבי. זה הכי חשוב להם
הנשיא הסוציאליסטי והאנטישמי לולה מברזיל, שלח משטרה מיד אחרי פרסום תוצאות הבחירות, לקחת את הדרכון של פלביו בולסונרו. פלביו לכאורה הפסיד בבחירות באופן מאד חשוד, אחרי ששופט בית המשפט העליון של ברזיל, שבמקרה היה העורך דין של הנשיא, האריך באופן לא חוקי את שעות ההצבעה בניגוד לחוק ולסמכות. וזה אחרי שהוא הכניס את אבא שלו לכלא ל26 שנה, והגיש כתב אישום נגד אח שלו, שנאלץ לברוח לארה״ב ממערכת המשפט המושחתת של ברזיל.
ומי שעוקב אחרי משפט נתניהו ועדות היועמ״ש לשעבר, יודע שהם יעשו את זה שוב נגד כל מועמד ימני, תוך כדי קריאות קצובות דה-מו-קרט-יה
Ariel Waysman كان كاهانا على حق 🟣🏳️⚧️🇵🇸🏴☠️@ArielWaysman
התגובות משמאל למותה של שפי פז מדגישות בדיוק למה היא נהגה כפי שהיא נהגה. לא בגלל שהשמאל מקלל ומתנהג לא יפה, שפי עצמה לא נרתעה מפרובוקציות ודיבור מלוכלך, אלא בגלל שמהר מאוד הדיון הדרדר לעיסוק בצורה ולא בתוכן - שמאלנים מצד אחד חוגגים את מותה, שמאלנים מצד שני בוכים שזוהי לא דרכנו, ואף אחד לא מתעסק בבעיות האמיתיות שבגללן שפי פז נאלצה להתנהג, ובכן, כמו שפי פז.
קל מאוד לתייג אותה כגזענית, אבל כל אחד עם טיפה יושרה ייאלץ להודות שהאלימות של כנופיות המהגרים, הנרקומנים שזרוקים ברחובות, ותחושת חוסר הביטחון שהם משרים על תושבי דרום תל אביב המקופחים, הם לא עלילות דם, אלא מציאות מכוערת שרובנו מעדיפים להדחיק.
לצערה של שפי היא גרה במדינת ישראל, בה האפשרויות שלך הן או השמאל, שמעדיף להתווכח על ייצוג נשים, מזרחים ולהט"ב, מאשר לפתור בעיות אמיתיות של נשים, מזרחים ולהט"ב, והימין, שלכאורה ניצב לצדה של שפי, אבל בפועל רק השתמש בה לצרכי virtue signaling משלו.
הסגנון הבוטה שלה לא נבע מגזענות אלא מייאוש. היא עורכת לשונית לסבית עם תואר בהיסטוריה שנהגה להחביא בבית מסתננים, למען השם, אתם יכולים לתת לה קצת יותר קרדיט. אבל במקום לחוש בושה על האדישות המוחלטת שלכם שבגללה היא נאלצה לפנות לפרובוקציות, אתם מפנים אליה אצבע מאשימה, כאילו היא הבעיה.
כמה קל להתווכח על סגנון ולא על מהות, כמה כיף לצקצק על מישהי שזועקת מרוב ייאוש במקום אשכרה להקשיב לזעקות שלה. לא אכפת לכם מדרום תל אביב באותה מידה שלא אכפת לכם מהנרקומנים האפריקאים שזרוקים שם ברחובות, אבל לקרוא לשפי פז היטלר פוטר אתכם מדאגה לשניהם.
לא שאני עשיתי יותר, כן? גם אני בסוף סתם אפס מהטוויטר, אבל לפחות יש לי מספיק בושה כדי לזהות מישהי עם ביצים יותר גדולות משלי כשאני רואה אותה. פאקינג פעילה חברתית שהיתה חברה במרצ עוד כשקראו לה רק רצ, שבחרה לגור עם כל מוכי הגורל בדרום תל אביב עוד לפני שכל ההיפסטרים עברו לשם כי שאר תל אביב נהייתה יקרה מדי, שהפשע הגדול ביותר שלה הוא שדיברה בלי פילטרים על הפקרה ועל קיפוח ועל כל שאר הדברים ששמאלנים אוהבים לזיין עליהם את המוח כשזה לא עולה להם כלום, זאת ההיטלר שלכם???
ואני יודע, אני יודע, תיכף יגיעו התגובות של "אבל הילדים! היא פגעה בילדים!", כאילו היא הסכנה האמיתית לילדי המסתננים בדרום תל אביב, ולא מחסני הילדים בהם עורמים פעוטות אפריקאים אחד על השני, או ארגוני הפשע שמגייסים אותם בגיל 8 ל-SSQ.
רוצים להגן על האריתראים המסכנים? אתם חושבים שהצבעה בבחירות והפגנות נגד ביבי פוטרות אתכם מאחריות? שאייזנקוט הולך לטפל בדברים האלה? יאיר גולן? רע"מ??? זה לא יזיז להם אם זה לא מזיז לכם. כאילו, לי זה בטח לא מזיז, אבל עשיתם את כל ההצגה הגדולה הזאת כאילו אתם טובים יותר, אז...
לכו, צאו החוצה, תאבקו בשביל משהו שאולי לא יביא לכם לייקים, תגידו משהו שאולי לא יסדר לכם טור בהארץ או זיון בתדר, תקללו מישהו שאולי הוא לא המטרה הקלה ביותר. תעשו *משהו* מעבר ללהיות הקלישאה החלולה שאתם כל כך מתאמצים להיות.
או שלפחות תגרדו את האריתראים האלה מהמדרכה. אני יודע שאתם צריכים אותם כדי שישטפו כלים במזנון או משהו אבל בחייכם אין לזה לצורה
פייגלין מסביר לעיתונאית קנדית שהם חברו לאיסלמו נאצים ועם ישראל ישפוט אותם (את הקנדים) ויחליט אם יבורכו או יקוללו. ביה"ד הבינלאומי זה מה שיהודים חושבים בישראל.הערות- 1. השחצנות והעליונות- כל אנטישמי ייהנה מזה. 2. מתאים בול להיות שר החוץ של בנימין נתניהו.
הסוציאליזם של לולה בברזיל אינו אפלטוני. מדובר בשורה מוחשית מאוד של צעדים מזיקים שחשוב לזהות כדי למנוע את התגשמותם בישראל. הם כוללים:
1. תכנון ממשלתי של התעשייה: המדינה קובעת אילו ענפים צריכים לצמוח, אילו טכנולוגיות לפתח ולאן יופנו ההשקעות.
2. אשראי מסובסד לעסקים מועדפים: בנקים ממשלתיים מקצים מאות מיליארדים למיזמים שהפוליטיקאים החליטו לקדם, במקום לתת לשוק ההון להקצות את המשאבים.
3. פרוטקציוניזם בשם התעשייה המקומית: העדפת תוצרת מקומית ברכש ממשלתי והגנה על יצרנים מפני תחרות בינלאומית, גם במחיר גבוה יותר לציבור.
4. סבסוד חברות וענפים נבחרים: העברת משאבים ממשלמי המסים לעסקים שזכו להכרה כ"אסטרטגיים", במקום לאפשר לתחרות לקבוע מי ישרוד ומי יצמח.
כל אחד מהצעדים הללו מוכר היטב גם בישראל. וכולם נשענים על אותה יומרה: שפוליטיקאים ופקידים יודעים טוב יותר ממיליוני צרכנים, יזמים ומשקיעים כיצד יש להקצות את משאבי המשק.
Bill, let me start by saying that Israelis across almost the entire political spectrum share a deep appreciation for you. Standing up for Israel and confronting antisemitism as forcefully as you have takes real courage. We do not take it for granted. That is why your words carry particular weight here: we know you care about us.
And that is why I want to offer a perspective that too often gets lost in discussions about Ben-Gvir and Smotrich.
Full disclosure: I served as a communications adviser to Netanyahu for a year, until June 2024, including on October 7. I am a secular Israeli living in Tel Aviv. I have never voted for either Ben-Gvir or Smotrich, both of whom are religiously observant, and I do not intend to vote for either in the upcoming election. I have my own criticisms of both men. But much of the commentary about them abroad misses why so many Israelis support them.
Consider the size of their constituency. In the final polls before the election, their parties—Smotrich’s Religious Zionism and Ben-Gvir’s Otzma Yehudit, or Jewish Power—averaged roughly 15 seats combined. That is one-eighth of the Knesset, representing roughly half a million voters or more. Together, they would be Israel’s third- or fourth-largest political force. They do not represent a majority, but they represent a substantial number of people whose concerns deserve to be understood.
—
Before getting to those concerns, though, we need to look at why these parties have so much leverage in coalition negotiations.
Netanyahu did not always consider Ben-Gvir an acceptable partner. For years, he treated him as politically beyond the pale. Even today, Netanyahu generally avoids being photographed with him, much to Ben-Gvir’s frustration. Their alliance is not simply a matter of shared ideology. It also reflects the choices available to Netanyahu.
Since 2019, refusing to join a Netanyahu-led government has become a defining position for parties in the center and on the left. There have been exceptions during the pandemic and in the emergency government formed after October 7. But the personal boycott of Netanyahu has become a central feature of Israeli politics, and opposition leaders say it will continue after this election.
The result is straightforward.
In Israel’s parliamentary system, governments depend on coalitions of parties that together command a majority. When centrist and left-wing parties rule out serving under Netanyahu—the leader of Likud, Israel’s largest party—they narrow his options and strengthen the hand of those willing to join him: Ben-Gvir, Smotrich and the ultra-Orthodox parties.
What exactly is Netanyahu supposed to do? Tell his voters: “Our opponents refuse to govern with me, so I am giving up on forming a government and handing power to them”?
For much of the Israeli right, Netanyahu remains its dominant figure and chosen leader. His voters reject the idea that their political opponents should get to decide who can lead them. Imagine Democrats demanding that Republicans replace their presidential nominee as a condition of working together—or the other way around. You can understand why voters would reject that demand.
Opposition parties have every right to refuse to serve with Netanyahu. But that decision strengthens the very partners they want to exclude from power.
So if you want Israel’s next government to exclude Ben-Gvir and Smotrich, your appeal should also—and perhaps above all—be directed at the center and left: bridge your differences, end the boycott and make a broader coalition with Netanyahu possible.
To be clear, I personally support including Ben-Gvir and Smotrich in the government. But including them in a coalition and depending on them for its survival are two different things. Anyone who wants to reduce their leverage must be willing to make another coalition possible. Simply telling Netanyahu to do without them is not enough.
—
That brings us to why Israelis vote for them in the first place.
I am not claiming to speak for all Israelis, or even for everyone on the right. Many agree with you. You are undoubtedly familiar with their arguments. I want to explain the other side.
To understand these voters, try to see the country through the eyes of someone who lives here.
You have heard that Israel is about the size of New Jersey. It can sound like a familiar talking point in Israel’s public diplomacy. For us, it describes our daily reality. We live in a tiny country surrounded by a vast Arab and Muslim region, facing enemies who have shown that they will spend years planning how to murder our children in the most horrific ways imaginable. Terrorism did not begin on October 7. But that day showed what happens when our enemies get the chance to act on their intentions.
For many Israelis, Ben-Gvir and Smotrich’s tough stance sends an essential message: do not test us. We will not rely on your goodwill. We will not gamble our children’s lives again on the belief that you have become more moderate, that you are deterred or that you have too much to lose.
Their supporters also see them as a counterweight within the government. They push Netanyahu from the right and challenge the security establishment’s assumptions—the same establishment that believed Hamas was deterred and could be contained through economic incentives and by managing the conflict.
Ben-Gvir and Smotrich were in the government on October 7, and they bear responsibility too. But their presence in the government and later in the security cabinet gave Netanyahu the political backing to resist pressure to give in. Refusing to surrender is now a central message of Netanyahu’s election campaign.
In their supporters’ eyes, the two men served as his political Iron Dome against enormous pressure, at home and abroad, to leave Sinwar and Hamas in power.
—
There is another part of this story that can be hard to grasp from abroad: the place of religious Zionists in Israeli society.
This community combines commitments that many Israelis deeply admire: religious observance and Torah study alongside combat service, working for a living and taking responsibility for the country’s future. At a time when most ultra-Orthodox men do not serve in the military, religious Zionists demonstrate that devotion to Judaism and defending the country can go hand in hand.
Ben-Gvir and Smotrich draw support from significant parts of this community, though they certainly do not speak for all of it. For some voters, supporting them also means supporting that combination of values. Dismissing these voters as religious fanatics means overlooking people whose faith inspires them to lead the charge on the battlefield.
These are people who fight, risk their lives and bury their friends. They are not alone in doing so. Israelis from every political camp and every part of society fight and die for this country. But religious Zionists are disproportionately represented in combat units, among junior officers and, tragically, among the fallen.
Many of those soldiers support Ben-Gvir and Smotrich.
—
Two specific policies also help explain their support.
The first is Ben-Gvir’s overhaul of the prisons holding terrorists, which fall under his ministerial authority.
Before Ben-Gvir took office, prisons holding security inmates had come to resemble holiday camps. Terrorist inmates enjoyed lavish meals, meat, hummus, drinks, access to prison stores and the freedom to prepare their own food. Smuggled phones allowed them to stay in touch with people outside, including terrorist operatives. The sense was that they were effectively running their own prison wings, with organizational hierarchies and power structures that prison authorities had learned to accommodate.
All of this was tolerated to keep the prisons quiet. Before Ben-Gvir took office, the security establishment operated on a warped premise: prison unrest had to be prevented at any cost, lest it spark terrorist attacks outside. The treatment of Palestinian prisoners in Israel was considered too sensitive an issue to risk a confrontation.
These inmates included convicted murderers who had killed civilians and destroyed families simply because their victims were Jewish. Yet they enjoyed conditions that left bereaved families—and Israelis more broadly—angry, sickened and humiliated. Terrorists were asserting their power inside the very prisons meant to punish them.
The most appalling example was the scandal involving young female prison guards. Israeli women doing their compulsory military service in the prison system testified that they had been assigned to work around a convicted terrorist at his request and subjected to sexual abuse. One testified that he had raped her. The prisoner had been convicted of murdering an Israeli woman. Those in charge did not just fail to stop it; they enabled it to keep the prison quiet.
Put yourself in an Israeli parent’s shoes. You send your daughter to serve her country, and she later testifies that the system accommodated a terrorist murderer’s demands instead of protecting her from him. It is hard to imagine a more shocking example of a system surrendering its authority to the people in its custody.
Ben-Gvir made reversing that situation a priority. He stripped away privileges, restricted purchases and cooking, and imposed a much tougher regime in the security wings. Prisons went from places terrorists could look forward to entering to places they feared. From what had been seen as paradise to hell.
There is a broad consensus, at least among Jewish Israelis, that terrorists should face harsh punishment and strict discipline in prisons firmly controlled by the state. A convicted terrorist murderer should not enjoy special status and creature comforts, dictate terms to guards or continue exercising organizational power from behind bars.
There is also a clear deterrent rationale. Someone considering an attack should know that being captured alive means long years of harsh imprisonment. They should not expect comfort, prestige among fellow inmates or the ability to keep operating from prison. The prospect of years in a prison they fear is meant to make them think twice.
That is why even Israelis who have little affection for Ben-Gvir see his prison overhaul as a major achievement that saves Israeli lives, even if we may never know how many. His supporters want to reward him for changing a situation they found intolerable and that the establishment had accepted for years.
—
The second policy is the expansion of Jewish settlement in Judea and Samaria (the “West Bank”)—including the farms closely associated with Smotrich. In addition to serving as finance minister, he holds a ministerial position within the Defense Ministry.
This is an issue on which many Israelis see things very differently from some of our friends abroad. Those friends see settlements as an obstacle to a future peace agreement. Many of us see them as essential to our security, and a Palestinian state as a potentially irreversible threat to that security.
Many Israelis once supported territorial concessions because they sincerely hoped separation would bring peace. We were willing to give up places with deep historical significance so that our children would not have to keep fighting.
But experience convinced many of us that withdrawal can bring the killers closer to our homes.
We saw this in the terrorist attacks that followed the Oslo Accords in the 1990s and early 2000s, launched from areas of Judea and Samaria from which Israeli security forces had largely withdrawn.
Then came Gaza. In 2005, Israel evacuated its communities and withdrew its permanent military presence. Terrorism and rocket fire predated that withdrawal. But in the years that followed, Hamas took over the territory, built a terrorist army and an underground network, and eventually invaded our communities on October 7.
We can debate all the factors that led to the disaster. But you cannot expect Israelis to put that bitter experience aside when asked to accept another withdrawal—this time from the hills overlooking the heart of the country.
I live in Tel Aviv. When I travel through Samaria and see the city’s skyscrapers, I can immediately understand what it would mean for hostile forces to control those ridges. Ben-Gurion Airport, the greater Tel Aviv area and critical infrastructure are close by—in some places, just a 15–20-minute drive away. Even a relatively small but persistent threat could disrupt life across central Israel.
Smotrich and the current government have responded by establishing farms in Judea and Samaria, building on the original settlement movement. Under the current government, 104 new settlement sites have been established or officially recognized in Judea and Samaria.
A small number of families can maintain a presence across a large area by living there, farming and herding livestock. Their supporters believe this strengthens Israel’s hold on the territory and makes a future Palestinian state harder to establish.
That is exactly why the government, with Smotrich leading the effort, supports these farms. It is also why opponents of settlements, in Israel and abroad, are determined to stop them from expanding.
The campaign over “settler violence” has also developed against this backdrop. Much of it relies on lies, selective presentation and casting aggressors as victims and victims as aggressors. It portrays the Jewish presence itself as the source of violence, while leaving out threats, theft and attacks against settlers and their property, including the systematic and horrific poisoning of settlers’ goats, sheep and other livestock.
Footage often starts halfway through a confrontation, omitting what happened first and making a response to an attack look like an unprovoked assault. Of course, Jews who attack Palestinians or harm innocent people must be held accountable, as they are. But they are a tiny fringe of the settlement population.
For many Israelis, including those of us who do not live in settlements, this presence is directly connected to our own security. When Smotrich strengthens it, they see an achievement worth rewarding at the ballot box—even when people abroad see it as a reason to condemn him.
—
And that brings me to the central point.
You emphasize the positive message Israel would send the world by leaving Ben-Gvir and Smotrich out of the government. I understand the importance of public opinion, our alliances and American support. Losing any of those can carry serious security costs.
But many Israelis are asking another question: what message would we send our enemies? What if we misjudge their intentions again, while throwing under the bus the representatives of a community that bears a disproportionate share of the burden on the front lines?
We worry that the desire to appear moderate and reasonable to Western elites—whose deep hostility toward Israel will not disappear simply because Ben-Gvir and Smotrich leave the government—will push us to accept risks whose consequences the rest of the world will not have to live with.
Your love for Israel is real, Bill, and we value it. But when a policy fails here, our children are the first to pay. That shapes how Israelis weigh risks, even when our conclusions make our friends abroad uncomfortable.
I do not want Israel to be isolated. I want a prosperous, open country with strong alliances. Like Trump and Netanyahu, I also believe that peace through strength can improve Israel’s standing in the world over time. If, a decade or two from now, Israel’s ability to project strength has helped it secure peace agreements with more countries in the region, it may no longer need to fight major wars that tragically claim so many lives. Children being born today, who will have no memory of this war, may grow up knowing a different Israel—one that remains vigilant, but no longer finds itself in a violent conflict every few years.
But if the choice is between enduring a difficult period of international pressure, including dealing with an extremely hostile Democratic administration, and accepting demands we believe put our lives at risk, many of us are prepared to bear the cost.
In that respect, I believe Netanyahu himself moved closer during the war to the approach Ben-Gvir and Smotrich represent: a greater willingness to stand up to our friends when he believes a vital security interest is at stake.
You can criticize Ben-Gvir and Smotrich. Their rhetoric and past conduct do not always sit well with Western audiences (although, contrary to false claims, they have never called for the ethnic cleansing of civilians).
But to understand why people support them, you have to understand how many Israelis feel they have already lost loved ones because reassuring assumptions proved disastrously wrong.
For all our desire to remain close to our friends, we will not commit national suicide to win approval at a fashionable cocktail party in Paris or New York.
In May 2024, for example, as the Biden administration opposed expanding the operation in Rafah and threatened to restrict weapons supplies, Netanyahu said: “If we have to stand alone, we will stand alone.” And he told Secretary of State Blinken: “If we need to, we will fight with our fingernails.”
Many Israelis believe that without Ben-Gvir and Smotrich, Netanyahu would not have had the political backing to take such a firm stand against Blinken’s pressure.
And that is why roughly half a million Israelis are expected to vote for them in the upcoming election.
I said I wasn’t going to weigh in on who should be prime minister of Israel as that is a decision for Israeli citizens. I did, however, want to share one point of view from the perspective of someone who has an understanding of how Israel is perceived in America.
Itamar Ben-Gvir and Bezalel Smotrich have caused Israel enormous reputational damage with their statements and actions which are presented in the global media as representing the voice and will of all Israelis.
As such, a government formed without Ben-Gvir and Smotrich will send a message to the rest of the world that Israel is turning a new page.
This will allow Israel to rebuild lost credibility, increase the opportunity for an expansion of the Abraham Accords, and enjoy a better relationship with Democrats and Republicans and Americans at large.
הסיפור של יורם הלל פליטר, שנעלם בשעות שלאחר טבח ה-7 באוקטובר לא מדובר מספיק. קִראו בבקשה את ההודעה של יכ"ל:
יחידת הכלבנים לישראל - יכ"ל, המשיכה היום (א') בפעולות חיפוש נרחבות אחר הנעדר יורם הלל פליטר, כבן 32 בהיעלמותו, שנעלם מעט לאחר טבח ה-7 באוקטובר, אז יצא לסייע לחיילים בדרום.
רכבו של יורם אותר כשהוא נטוש באזור חניון בית הבד שבמטה יהודה, ומאז אין קצה חוט לגורלו.
במסגרת הפעילות שנערכה היום, צוותי יכ"ל השלימו תאי שטח נוספים שהוגדרו ע"י מפקד יכ"ל, כבעלי פוטנציאל, תוך מתן דגש על עובי הסבך, בורות, ונקודות הצטברות של עלים נשירים.
אהרון שטרייכר, דובר יכ"ל: "אנחנו לא שוכחים אף נעדר. גם כשחולפות שנים - אנחנו חוזרים לשטח, מדייקים את תאי השטח, וסוגרים אותם תוך מיפוי מדויק. המסירות של מתנדבי יכ"ל למשפחות הנעדרים - היא עד הסוף, בתקווה בעזרת ה' להביא תשובות למשפחות".
ביכ"ל מבקשים שוב מהציבור: כל מי שראה או יודע דבר על נסיבות היעלמותו של יורם - מתבקש לפנות למוקד יכ"ל: 0544876709
באחת הטיסות ישב לידי גרמני, אדם מאד נחמד ולהערכתי גם טוב לב. בין היתר, שאל אותי בתמימות אמיתית ולא בזדון מה דעתי על ליישב יהודים במקומות ריקים, למשל באפריקה בהם הם לא יפריעו לאף אחד. הוא אפילו לא הבין את החומרה שבשאלה.
עניתי לו בנימוס שאז באמת נהיה white colonizers לעומת עכשיו שאנחנו נמצאים במקום היחיד שממנו הגענו, שיש לנו רציפות התיישבותית של אלפי שנים בארץ הזו ושלל עדויות ארכיאולוגיות לחיים יהודים. חוץ מזה, אנחנו כאן עכשיו, ויש לנו ריבונות. הוא אגב הסכים עם הטיעון.
ובכלל, למה שלא אוסטרלים, אמריקאים, קנדים, ארגנטינאים, אורוגוואים ועוד יזדיינו חזרה למקום שהם הגיעו ממנו, אי שם באירופה? למה זה תמיד אנחנו שמבקשים מאיתנו להתפנות?
למה כשאתה באירופה אומרים לך תחזור לפלשתינה וכשאתה בארץ ישראל אומרים לך תחזור לאירופה? ומתי נבין שהם מתכוונים בלב מלא גם למי שגר בתל אביב ולא רק בשטחים לא מסופחים? ולמה הם מרגישים בנוח תמיד להגיד שנכון לעקור אותנו מהחיים שלנו בזמן שהם יושבים בנוח בביתם? ולמה יש יהודים שתומכים בהם, והם כאמור האנשים הכי מפגרים בכדור הארץ?
ובלי קשר, תהיו בטוחים שכל פיסת אדמה שנהיה בה, תשגשג למדי, ואז כבר יבוא מישהו ויגיד שזה שלו ושאנחנו צריכים ללכת. בספרם מלחמת זכות השיבה, @EinatWilf ו- @Adi_Schwartz מראים איך היהודים רכשו אדמות מוכות מלריה שאף אחד לא רצה, ייבשו את הביצות ובנו תפארת מהשממה. פתאום כשנהייתה תפארת נזכרו הערבים שזה בעצם שלהם (אדמות שהם מכרו כחוק לפני קום המדינה, כן?).
בתמונה: שלט בנורבגיה מ-1940, מסביר ליהודים מקומם בפלשתינה (מעניין שהם ידעו אז שהיהודים משם) ולא בנורבגיה, ובתמונה למטה ושלט בהפגנה פרו פלסטינית, ממש מהעת האחרונה, באותה נורבגיה בדיוק, שקורא לשחרר את פלסטין (מיהודים, למי שעדיין לא הבין את מטרת הסלוגן).
השורות האלו שמובאות מתוך ראיון של @bezalelsm ל@MakorRishon של השבת האחרונה, ממצות את חוסר ההבנה, או את חוסר הרצון להבין, של מנהיג מפלגת הציונות הדתית לגבי איך לגשת לאתגר החרדי, ובמובן מסוים, משקפות את התפיסה הכללית שהוא הציג כשר אוצר בכמעט כל צומת שנקרה בדרכו - להפוך למפעל של גזרים, ולא להיות מוכן לגעת במקלות אפילו עם מקל.
מבחינת סמוטריץ', הכסף יענה את הכל. למילואימניקים קשה מעומס המילואים? ניתן להם עוד מענק. ממש קשה להם כי העומס לא יורד אחרי שלוש שנים? נגדיל את המענקים. החרדים לא מתגייסים? ניתן עוד גזרים למי שכן מתגייסים. הם עדיין לא באים? נבטיח שניתן עוד הרבה יותר גזרים בעתיד. לא מאמינים לי? חפשו באינטרנט את תוכנית גיוס החרדים של הציונות הדתית, ונסו לאתר בה משהו שאינו חגיגת גזרים בלתי נגמרת. אל תהיו במתח - לא תמצאו.
אבל הסיפור הוא לא גזרים. הסיפור אף פעם לא היה גזרים. מה שיביא חרדים להתגייסות לצבא ולהשתלבות אמיתית בשוק התעסוקה, שזאת במידה רבה אותה המטרה (אם כי לעיתים הן מפריעות האחת לשנייה) הוא לא שיהיה קל ומשתלם יותר כלכלית לבחור באורח חיים מתגייס, יצרני ועובד. כבר היום רמת החיים של הפרט הלא חרדי גבוהה יותר בסדר גודל משל הפרט החרדי. החרדים מודעים לזה, והם בסדר עם זה, וגם מי שלא בסדר עם זה, לא מוכן לשלם את המחיר של יציאה לצבא ולתעסוקה, כי החברה החרדית יודעת ליצור אין ספור מחירים אחרים, לא כלכליים, לאי הליכה בתלם של הפרטים בה.
מה שמחזיק את החברה החרדית זאת מדינת הרווחה הישראלית, והגאונות הפוליטית החרדית שהצליחה להסיט אותה מדרכה כך שתתמוך באורח החיים שלהם. מה שמחזיק את החברה החרדית זאת מערכת חינוך שבנויה כל כולה כדי שמי שיצא ממנה לא יוכל לבחור בשום דבר אחר, מערכת חינוך שאנחנו מממנים, ושסמוטריץ' כשר אוצר נאבק לשמור על התקצוב שלה. מה שמחזיק את החברה החרדית אלו אין ספור תקציבים קטנים וגדולים שמביאים לזה שחברה שלא מפרנסת את עצמה, ובדרך הטבע, הייתה אמורה לקרוס כלכלית, תמשיך להתקיים עד שמי שמקיימים אותה, הציבורים הלא חרדיים, יקרסו גם הם.
לכן, החרדים לא יתגייסו ולא יצאו לשוק העבודה כי יש בזה יותר כסף. כבר היום יש יותר כסף למי שמתגייס, קל וחומר לחרדי שמתגייס ומקבל מסלולים מותאמים, חלקם יותר מסלולי הכשרה מקצועית (לפעמים אפילו בלי מדים) משירות צבאי. לא חסרים היום תמריצים חיוביים. מה שחסר זה רצון להשתנות. והחרדים, שבסך הכל טוב להם, לא ישתנו אלא אם כן לא תיוותר להם ברירה אחרת. זה לא שלתמריצים חיוביים לא יכולה להיות השפעה, וברור שהטבות, בטח לאנשי מילואים שמשלמים מחיר כבד במלחמה, הן חשובות בפני עצמן, אבל תמריצים חיוביים לבדם הם בוודאי לא מספיקים. ראוי גם לציין שבחירה אך ורק בתמריצים תוספתיים, והרחבתם עוד ועוד, אינה אפשרות ריאלית למדינה שנמצאת גם כך בחוב עצום בגלל המלחמה, חוב שבזמן אמת לא נעשה ניסיון מספק למתן באמצעות קיצוצים, כן, בין השאר של כספים שיועדו למגזר החרדי.
לכן, מי שרוצה שינוי חייב להפסיק לדבר רק על תמריצים חיוביים, ולהתחיל לפעול בתמריצים שליליים. לא סתם הייתה עליה בגיוס החרדי, אמנם קטנה, עם ביטול הזכות למעונות, עם הגבלת מחיר למשתכן, עם ביטול ההנחות בביטוח הלאומי, צעדים שסמוטריץ' לא רק שלא יזם אותם, אלא התנגד אליהם, ושלבושתנו בוצעו דווקא על ידי היעוץ המשפטי. ומה שסמוטריץ' מציע, מה שחוק הגיוס בו הוא תמך היה אמור לעשות, הוא לבטל את כל המקלות שכבר התחילו לעבוד, להבטיח מקלות עמומים וחסרי משמעות בעתיד, ולספר לנו על גזרים.
החרדים יתחילו לוותר על האופן שבו הם התרגלו להסתמך על הכלל לא כשתהיה להם ברירה מפתה יותר במקום אחר, אלא רק כשלא תהיה להם ברירה. כשמדינת ישראל תהיה מדינה בה מי שלא מוכן לשאת בנטל הבטחוני והכלכלי, מי שמנהל חיים של תלות מכוונת במדינה, לא יכול לחיות בנוחות. כשמדינת ישראל תהיה מדינה בה לבטלנים מרצון ניתן המינימום של המינימום לקיום, ולא שקל יותר מזה. וכשאין ברירה, כשהמשמעות של התגייסות ועבודה אינה רק חיים נוחים יותר, אלא חיים בכבוד כלכלי מינימלי, שום מחסום שבנו העסקנים ושום מחיר חברתי למי שפועל אחרת לא יחזיק מעמד.
אבל על זה סמוטריץ' לא מוכן לשמוע. מבחינתו, קיצוץ לאורח החיים החרדי, אפילו קיצוץ ברשתות החינוך החרדיות, הוא לא לגיטימי. מבחינתו, ואת זה שמעתי ממנו באוזני, מי שמדבר על מקלות "רוצה שילדים חרדים יהיו רעבים", כאילו האחריות על פרטים בחברה שמסרבים לתפקד כיחידה יצרנית ומתפרנסת לא נוגעת אליהם. ולכן, מי שיביא את השינוי מול החברה החרדית לא יהיה סמוטריץ', כי הוא לא מבין את הבעיה, או לא רוצה להבין אותה, ולא מדבר על פתרון. מבחינתו, המחקר של קהלת על תשלומי מיסים הוא לא רלוונטי, כי "אני בעד ילודה" כאילו לא להבין שילודה שמבוססת על ההנחה שמישהו אחר ידאג לילדים שלך היא בעיה בפני עצמה. מבחינתו, הפתרון לעומס המילואים הוא איכשהו, באופן קסום, מתוך כוחות המילואים, בזמן שיש עשרות אלפי אנשים צעירים ובריאים שלא מוכנים לבוא, ואסור לגעת בהם, לפגוע בהם, ואפילו להפסיק לממן אותם.
בצלאל סמוטריץ' אוהב להיעלב כשמעירים לו שנראה שבסך הכל, הוא מזדהה עם הטיעונים החרדים. אז לצורך הדיון, נניח שזה לא המצב. אך בצלאל סמוטריץ', בפעולותיו, גם אם לא ברטוריקה, הוא גדול המגנים על החברה החרדית. ואם תינתן לו האפשרות, הוא ימשיך להגן עליה, ולא לפגוע בפסיק מהזכויות שיש לה עכשיו. ובשביל לשכנע אתכם שזה בסדר, הוא ישפוך על האחרים כספים. חבל רק שהכספים האלו הם הכספים שלהם עצמם, ושל הילדים, הנכדים והנינים שלהם. כי בניגוד למדינת ישראל, בעלי החוב של מדינת ישראל לא מחזיקים במפעל גזרים.
לאורך שנים רבות התגאיתי בכך שתפיסת העולם הערכית והפוליטית שגיבשתי עוד בשנות הנעורים החזיקה מעמד כתפיסת אמת. לא שהיא לא נזקקה לעדכונים פה ושם בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, אלא שיסודותיה נשארו איתנים ויציבים ולא דרשו שינוי. לצערי, בשנים האחרונות נאלצתי לבחון היבט אחד בה מחדש.
ה-7 באוקטובר גרם לישראלים רבים זעזוע עמוק. אני חייב להודות שאינני נמנה עמם. אירועי ה-7 באוקטובר עצמו לא זעזעו אותי ולא השפיעו על הנחות היסוד שלי. אמנם לא חזיתי מראש את חוסר האונים של מנגנוני הביטחון שלנו, וגם לא ציפיתי, אודה ביושר, לרמת האכזריות של החמאס (כאן מהתלת בי האופטימיות הרגילה שלי והאמונה בטבע האדם), אך עצם המתקפה לא הפתיעה אותי כלל. בניגוד לרבים כאן, החל מפברואר 2022 הסתובבתי עם המודעות לזוועות מלחמת העולם המתפתחת והתחושה שהזליגה של המלחמה הזאת גם לחזית שלנו בלתי-נמנעת. כך שב-7 באוקטובר קרה דבר שידעתי שיקרה בדרך זו או אחרת.
גם לא הייתי שותף לתחושות האפוקליפטיות של הציבור כי לא חשבתי ואינני חושב שהחמאס לבדו מהווה סכנה אסטרטגית לישראל (אם כי, כפי שהסברתי כמה פעמים, ההימנעות מהחיסול הטוטלי של החמאס בעקבות הטבח מהווה סכנה אסטרטגית בגלל האפקט הפסיכולוגי-הרתעתי שלה), בשל שיקול פשוט שישראל חזקה אלפי מונים מהחמאס.
השינוי בהערכת המצב שלי התרחש כחודשיים אחרי האירוע. ואינני מדבר כאן על השינוי הפוליטי (סביב ה-7 באוקטובר רציתי להצביע עבור לפיד והסרתי את תמיכתי בו בסוף נובמבר אחרי שהוא הצטרף לצעדה של "בכל מחיר"), אלא על הערכת הסיכונים האסטרטגיים. והדבר שגרם לי לשינוי הוא זיהוי הגל האנטישמי הרצחני דמוי-הנאצי שהתחיל לעלות ברחבי העולם.
יש לומר שהישראלים שמצאו את עצמם ב-7 באוקטובר במדינות המערב מיד התריעו לגבי הבאות. כבר אז הם חשו את גל הרגש הרצחני, במיוחד סביב הקמפוסים. לפעמים, כאשר מגמה חברתית-פסיכולוגית חדשה עדיין בחיתוליה, לאלה שחווים אותה באופן בלתי-אמצעי קל לזהות אותה באופן אינטואיטיבי, למרות שברמה הרפלקטיבית קשה להגדיר את מה שקורה או לשכנע את מי שנמצא רחוק. וכך לנו, הישראלים, היה קשה לתפוס באותם הימים את מה שהיהודים והישראלים באמריקה ואירופה כבר ידעו. אבל אחרי כחודשיים ניתן כבר היה לזהות את התעמולה האנטי-ישראלית והאנטישמית דמוית-הנאצית - טוטלית, ג'נוסיידית - בטוויטר. ואז, כאשר ראיתי את מה שעולה משם, הבנתי שאנחנו עומדים בפני אירוע בעל משמעות היסטורית, גם אם אותו שיח טרם חדר למיינסטרים.
התפתחות זו סתרה בצורה משמעותית את מה שהאמנתי בו רק תמול שלשום. אמנם, שלא כמו רוב הישראלים, הייתי מצויד בידע טוב יותר לגבי התבניות הפסיכולוגיות והאינטלקטואליות של האנטישמיות. אבל הייתי שותף, כמו רוב הישראלים ואפילו יותר מהם, לתחושה שהאנטישמיות היא עניין העבר, תפיסה המתיישבת מאוד הן עם התפיסה הליברלית שלי והן עם התפיסה הציונית. מי שדיבר אתי לפני כן יודע שטענתי כי האנטישמיות בעולם המודרני כבר איננה רלוונטית בעולם המפותח, ושאפילו הכוחות הפאשיסטיים מנסים למצוא לתפקיד היהודים קורבנות חדשים, מכיוון שהשנאה ליהודים כבר אינה מלהיטה את ההמון. והנה, מה אני רואה? התברר שהטריק הישן והמוכר של האנטישמיות עדיין מסוגל לעשות את העבודה שהשנאות החדשות נכשלות בה. ובעקבות כך, הגעתי למסקנה שישראל אכן נמצאת בסכנה קיומית - מתוך אותו הסבר מתמטי פשוט. כמו שישראל יותר גדולה מהחמאס, כך הקהילה האנטישמית יותר גדולה מישראל - ואם היא תצליח לגייס או לפחות לנטרל חלקים גדולים מהעולם, אז מדינת ישראל, ובעצם גם העם היהודי, בסכנת השמדה.
המסקנה הראשונה מההבנה הזאת הייתה שהדבר הראשון והיחיד שיש להתמקד בו הוא הצלת העם היהודי. בניגוד לאקסקלוסיביסטים אינני אומר שהעם היהודי הוא היחיד שניצב בפני סכנה כזאת וראוי להגנה. אין לי ספק שמהבחינה האובייקטיבית היום, למשל, גם העם האוקראיני עומד בפני סכנה של רצח עם, וברור לי שאם אוקראינה תובס, גם העם האוקראיני ייעלם. אבל, דבר ראשון, כישראלי אני מופקד על החזית שלי. ושנית, יש משהו מגעיל ביותר דווקא ברצח העם האנטישמי. אמנם אזרחי המערב אכן נושאים באחריות גם על אי-תמיכה מספקת באוקראינה, אך שם לפחות הם לא זיהמו את עצמם באימוץ הנרטיבים של השנאה. ביחס ליהודים ולישראל, מדובר באירוע קשה יותר ופסיכוטי מבחינת המוסר של האדם המתורבת, מכיוון שחלקים משמעותיים מהציבור במערב נרתמו מרצון לקידום מפעל ההשמדה, והדבר הזה מטיל כתם על דמותו המוסרית של העולם. על כן, ההגנה על ישראל והעם היהודי היא גם ניסיון לאפולוגיה על העולם החופשי, הניסיון למנוע ממנו להידרדר לפשע.
המסקנה השנייה הייתה קשורה לשינוי ביחס לצעדים המעשיים שעל ישראל לנקוט. את הרעיונות האלה ביטאתי אז בראיונות אצל מיכאל מירו ובעוד מקומות. בבסיס התפיסה החדשה שלי הייתה ההנחה שההישרדות של ישראל בטווח הארוך תלויה בניצחון של העולם החופשי על כוחות הרשע החדשים. אלא שישראל עצמה קטנה מדי והיא איננה יכולה להכריע במאבקים הגלובליים האלה. על כן, הדבר העיקרי שהיא יכולה לנסות לעשות בשני העשורים הקרובים, עד שהגל העכור יחלוף, הוא לשרוד, וכדי לשרוד היא צריכה להפוך לצוללת של קפטן נמו, לבונקר - להשהות לזמן מה את המדיניות הליברלית הכלכלית ולהשקיע בביטחון, להתחפר, להקים גבולות בופר ולא לסגת. לכן שמחתי מאוד על דברי נתניהו על סופר-ספרטה, כי הם שיקפו בדיוק את הכיוון שחשבתי שאליו צריך ללכת.
כל ישראלי חייב להבין שבתקופה הקרובה עליו לחיות על חרבה בכל המובנים; לפתח את הנורמות הסטואיות - לדעת לחרוק שיניים, לא להיכנע, להיות מוכן להקרבות. אבל הוא גם צריך לדעת כי בכך הוא מגן לא רק על עצמו, ולא רק על העם היהודי, אלא גם על מצפון העולם.
למי שלא יצליח להרדם בשלישי בלילה 🗳️ @votesafterdark בנה את ״מי סופר?״ – תחזית שמתעדכנת כל הלילה מהקולות שכבר נספרו. זה לא סקר או מדגם אלא נטו הספירה עצמה בלייב.
שמאלנים: חיילי צה"ל הורגים תינוקות כתחביב חיילי צה"ל אונסים נוח'בות ישראל מרעיבה את עזה ישראל מבצעת פשעי מלחמה ישראל מבצעת טיהור אתני המתנחלים הם טרוריסטים
גוים אנטישמים: אם זה ככה אז אנחנו נטיל עליכם סנקציות
גם שמאלנים: אמרנו לכם!! הימין מביא עלינו בידוד מדיני !!
לבי ותפילותיי עם הילדים והנשים שנפגעו בפיגוע הטרור שביצעו היום ג׳יהאדיסטים אסלאמיסטים פלסטינים נגד אזרחים סמוך לחברון. החינוך האנטישמי הקיצוני ביהודה ושומרון, וכישלונה של הרשות הפלסטינית להתמודד עמו, מאפשרים למקרים כאלה להתרחש שוב ושוב.
פתחתי גל"צ, חדשות 7 ואז נורית קנטי. שידורי תעמולה למען האופוזיציה באופן גס מאוד. אין אפילו קמצוץ של יומרה לייצר מראית עין של הוגנות. לא ייאמן שאנחנו משלמים על הביזיון הזה.
מי שחושב שצה"ל סתם טס עד גבול אירן מטעמים פוליטיים לא מבין בכלל את תמונת המצב. או לחלופין, גרוע מכך, מבין אותה אבל חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לא להתכונן לפעולה. שזה על גבול טירוף הדעת.
אם אנחנו חפצי חיים עלינו להפנים שהמערכה הגדולה טרם הסתיימה.
מכתב פתוח לאיילת שקד, @Ayelet__Shaked * * * שלום איילת, מה שלומך? עברו "קצת" מים בירדן מאז הפעם האחרונה שדיברנו במסגרת "ימינה"...אז אגש ישירות לעניין: הגיעה שעתך לקחת אחריות, ויש לך הזדמנות. זה עכשיו או לעולם לא. וזה דווקא אחרי מה שקרה היום - תקראי ותביני. * * * תראי איילת, אומרים שאת מתחרטת על המהלך השגוי בהקמת ממשלת שמאל -ערבים. השמועה היא שנגררת לזה על ידי בנט, שהתחושות וכאבי הבטן שלך היו תמיד נגד, אבל לצערך נסחבת לשם. כעסתי עלייך, חשבתי שאת צריכה להנהיג ולהתעלות מול מעשה הרמייה הזה, לא לתת לזה יד גם אם תשלמי מחיר אישי (כמו שאחרים שילמו, ביניהם גם אני). גם לקראת הבחירות הללו, חשבתי שראוי שתתנצלי, תודי בטעות ואז תוכלי לבקש שוב את אמון הציבור. בינתיים זה לא קרה. אבל עכשיו יש לך הזדמנות. דווקא עכשיו כשאת לא מועמדת - אמירה ברורה שלך תהיה שווה הרבה יותר מאשר אם היית מבקשת שיצביעו לך. מה שתגידי עכשיו, יהיה נטו למען המטרה. אך למה דווקא היום אני פונה אלייך? כאן אני מגיע לעיקר: היום נפתלי בנט יצא נגד כל מה שנלחמת עבורו. כל מה שבנית בקדנציה שלך כשרת משפטים, כל מה ששכנענו את הציבור שצריך לקרות פה. את הכול הוא השליך כדי לקושש עוד כמה קולות ממחנה השמאל. בנט אמר שיבטל את כל הצעדים שנעשו מול מע' המשפט. הכול כאילו לא קרה. הוא יתן לשמאל לבחור איזה שופטים שהם ירצו, הוא יבטל את מעט החוקים שהושגו ברפורמה. בנט בעצם אמר לך, איילת, שהכל היה קשקוש. שכל מה שעשית היה לא משמעותי בכלל. שהקרב אשר ניהלת בגבורה בועדה לבחירת שופטים - היה מיותר וטפשי. שבאמת, זה לא כזה חשוב לאזן את מערכת המשפט ולהחזיר לעם את הכוח במדינה הזו. זה לא מרתיח אותך?? האם זה לא צעד אחד יותר מדי בשבילך? הרי זה היה תפקיד חייך. יש לך הזדמנות, איילת. צאי היום **פומבית** נגד המהלך ההזוי של בנט לחזק את מערכת המשפט על חשבון האזרחים. צאי נגד הנסיון שלו להפסיק את המאבק הצודק למערכת משפט הוגנת גם לימניים במדינה הזו. צאי נגדו כי הוא לוקח את כל מה שעשית וזורק לפח. יש לך הזדמנות, איילת. אם תצאי באמירה ברורה נגד הצבעה לבנט בפרט, ולמחנה השמאל בכלל, זו תוכל להיות תחילתה של הדרך הביתה. הדרך חזרה למחנה שכל כך האמנת בו, והוא בך. יש לך הזדמנות, איילת. הזדמנות לקחת אחריות על מעשה הרמייה ההוא, להתנער ממנו בגלוי, להסתכל בעיניים של הבוחרים שלך מאז ולומר להם שאת לוקחת אחריות ומסתכלת לעתיד. יש לך הזדמנות, איילת. הזדמנות לעזור למחנה הימין לצלוח את הבחירות הללו ולנצח. להצטרף למאמץ לא להפסיד בחירות - אשר אליבא לכולי עלמא - הן מהחשובות שידעה המדינה. יש לך הזדמנות, איילת. קחי אותה בשתי ידיים.
אתם יכולים לעשות לי סדר רגע? סולימן מסוואדה אומר שהוא קיבל טובת הנאה ממושא הסיקור שלו? דנה וייס אומרת שמנדלבליט שיקר בעדות ושהיא שיקרה לצופים שלה? בן כספית נתפס כמפעיל של מודיעים בתוך משרד ראש הממשלה? כל זה ב24 שעות? אני מחובר נכון לדברים?
טעיתי. אני רוצה להתנצל בפני הצופים ובפני חבריי למערכת החדשות.
ג'יי פוטליק הוא חבר אישי שלי מזה שנים. כשהגעתי לוושינגטון במסגרת שליחותי העיתונאית, התארחתי במשך כשבועיים בדירה ריקה שבבעלותו, בתקופת ההתארגנות הראשונית שלי בעיר.
בדיעבד, אני מבין שזו הייתה טעות. כעיתונאי, האחריות שלי היא לא רק לשמור על עצמאות מקצועית, אלא גם להימנע ממצבים שעלולים לעורר ספק לגביה. במקרה הזה לא נהגתי כפי שהיה מצופה ממני, ועל כך אני מצר ומתנצל.
לצד ההכרה בטעות, חשוב לי להבהיר דבר אחד באופן חד-משמעי: החברות האישית שלי עם פוטליק מעולם לא השפיעה על שיקול הדעת העיתונאי שלי, על החלטות הסיקור שלי או על עבודתי המקצועית.
אני מחויב לעבודה העיתונאית הנקייה שלי ולדרך שבה פעלתי לאורך השנים. המחויבות שלי הייתה ונשארה לאמת.
דביר עמר מערוץ 7 שואל את הרב יהודה שלוש, רב מזרח העיר נתניה, אם לא תיפגע "הזהות היהודית כשיש לך אנשים כמו אייזנקוט", לא נראה לי שהוא ציפה לתשובה: "כשאני מסתכל על אייזנקוט אני מסתכל עליו כאילו הוא מתפלל אצלי בבית כנסת". הוא גם לא ציפה לתגובתו על נתניהו דחוף להאזין>> @dviramar2
מישהו מוכן להסביר לי את ההיגיון הפוליטי מאחורי המאמץ של נתניהו להפיל את וינטר מתחת לאחוז החסימה ובכך לוודא מתמטית שלא יהיה סיכוי להקמת ממשלה בראשות נתניהו.
האלוף במיל' יוסי בכר, האיש שפקודיו רעדו רק מלשמוע את השם שלו, שבסבלנות ברזל של צלף רוסי, חיסל בשבת השחורה כ- 15 מחבלים, כמעט התפרק אתמול מול המצלמות ואמר שהוא לא בטוח שצריך לאפשר לאנשים כמותו שהיו שבויים בקונספציה, להמשיך לשרת. איזה איש מדהים.
אחד האסונות של הפוליטיקה הישראלית זה שחלק ממנה מתנהל על ידי קבוצות נציגים, שהם רק נציגי ציבור לכאורה.
הלכה למעשה אלו ח"כ שהפכו את עצמם לקופים והעבירו את שיקול הדעת לידי "גדולים", וזה לא ממש משנה אם קוראים להם אהרן ברק, הרב טאו, מועצת גדולי התורה או המכון הישראלי לדמוקרטיה.
Chère France & Europe, Traitez vos pays comme vos foyers et vos citoyens comme vos enfants. Protégez-les à tout prix. Interdisez les Frères musulmans. Si les immigrés islamistes illégaux d’hier ne se comportent pas aujourd’hui comme des citoyens pacifiques et pillent votre économie, nuisent à la réputation de Paris et menacent la sécurité de vos enfants, ne les arrêtez pas pour ensuite commencer à dépenser de l’argent afin de les maintenir en prison. Non, EXPULSEZ-LES.
Et ne parlez pas de droits et de lois si ces droits et ces lois ne protègent pas votre foyer et votre nation. Changez-les.
הכמיהה הזו שאמנדה, סטודנטית לסוציולוגיה מברקלי, סוף סוף תזדהה איתנו! שג'וש, פעיל אקלים מברוקלין, יפסיק לחשוב שאנחנו מפלצות; שאוליביה, דוקטורנטית ללימודי מגדר מקולומביה, תשתף את הסרטון בסטורי עם אימוג'י של לב; שמוחמד, פעיל "זכויות אדם" בלונדון, יגלה שגם לילדים ישראלים יש רגשות; ושקלואי, אוצרת אמנות מברלין, תעז להזמין ישראלי לפתיחת תערוכה בלי לפרסם קודם הודעת התנצלות. עוד כמה ילדים רוקדים, עוד כמה סרטונים ויראליים, ואולי סוף סוף נזכה בפרס הגדול: אישור מוסרי מאנשים שמתעבים אותנו.
אנשים לא מבינים עד כמה ויראלי הסרטון הזה של ילדים רוקדים ושרים שיר לשלום הפך בעולם. סרטון אחד כזה שווה 1000 אילון לויים שרצים בחליפות לדבר באנגלית בריטית ומליון בנטים שצועקים על מראיינים בCNN.
בפעם הראשונה מזה 3 שנים אנחנו לא נראים בעולם כחברה מיליטריסטית שעסוקה במלחמות והרג. בפעם הראשונה אנחנו נראים כבני אדם.
בעוונותיי, נקלעתי לפני רגעים ספורים לשמוע את התכנית של עומר ירדני בגל״צ מראיין את נריה קראוס המסתובבת ברחובות פריז. היא דיווחה לו על חנויות יוקרה שעל פניהן היא עוברת והוא שאל אם ״נשאר מה לקחת״ והביע אכזבה מכך שהכל כבר נבזז. לא פעם אחת אלא פעמיים. כביכול מצחיק, אבל לא ממש. קראוס סיפרה לו שהיא עברה בכיכר הרפובליק וראתה גרפיטי ודגלי פלסטין והסיקה מזה ש״יש מי שתפס על מחאת התלמידים טרמפ״.
מדובר כמובן בחוסר הבנה מוחלט. ה״מחאה״ הזו היא המשך ישיר של ההפגנות השבועיות המאורגנות של ״צרפת הבלתי נכנעת״ בעד ״פלסטין״ מאז ה-7 באוקטובר 23. התשתית הוקמה, הדגל המכוער הפך לסמל של הלוחמה במערב והקונספט הוא גלובליזציה של האינתיפדה. זה בדיוק ההפך ממה שהיא מדמיינת.
מה שאנשים לא מבינים בסיפור הזה זה את העובדה שהרעיון המחולל של ה״מחאה״ הזו הוא עמוק הרבה יותר מחוסר במורים או מזגנים בכיתות הצרפתיות. מדובר על ניצול מחוכם מאוד של קריסת ערכי המערב, של הדקדנס, של ההתנוונות התרבותית שעוברת על כל אירופה. מי שמנצל את ההזדמנות הזו הם אנשי שמאל קיצוני שהאג׳נדה שלהם מאז מהפכת אוקטובר (1917) היתה ״עולם ישן עד היסוד נחריבה״.
צרפת, בגלל המצב המאוד ייחודי שלה - הפכה למצע מאוד נוח וכר פורה במיוחד לפעילות המהפכנית הזו שרק חיכתה כל השנים הללו כדי לפרוץ. אבל אתם הולכים לראות את מה שמתרחש היום בצרפת - בכל רחבי המערב כי הקריסה התרבותית הזו קיימת בכל חברה מערבית כמעט. בצרפת זה מתפרץ בצורה כל כך כאוטית כי יש סימביוזה כמעט מושלמת בין אנשי שמאל קיצוני לבין אוכלוסיה מוסלמית נחשלת, זועמת ובתסיסה מתמדת בתוך עשרות של ״רצועות עזה קטנות״ בשולי הערים הגדולות. אבל נערות צרפתיות ״לבנות״ ששרות שירי הלל לטרוריסטים של ה-13 בנובמבר 2015 ומוחמד מראח - זה כבר מעיד על משהו אחר. ישנה התפעלות והערצה מאוד ״לורנס איש ערב-ית״ של ״הפרא האציל״ והפרא האציל הזה הוא מטבעו דור 2-3-4 למהגרים מארצות ערב שהוריו תלושים והוא תלוש [שייך לא לשם ולא לצרפת] התלישות הזו, היא היא המצע הפורה עליו אידאות השמאל הקיצוני משגשגות.
זה מה שגורם ל״צעירים״ להיות מסוגלים להשמיד ולבזוז עבודה של חיים שלמים של אנשים הגונים - מבלי לחשוב לרגע שהם עושים משהו רע. זה מה שגורם לסטודנטים ג׳ינג׳ים שמנמנים ומדושנים של סיינס-פו להזדהות עם אירגון טרור נאצי כמו חמאס ולעטות כאפיות ולהתעטף בדגלים שהתנוססו מעל אפודי הקרב של הנוח׳בות. זה מה שגורם ללהט״ב ברחבי העולם להזדהות עם תוצרים ארורים של האיסלם הכי רדיקלי שקיים תוך שהם מתעלמים בצורה פלאית ממש מהדיסוננס הקוגניטיבי שבמעשיהם.
הבעיה היא לא לוקאלית צרפתית. זוהי הזרוע האלימה של קריסת המערב וזה מדאיג מאוד.
לפני הדיווחים השונים האיראנים שוקלים לתקוף. מבחינתם זה ממש WIN WIN.
טכנית - אנחנו לא יכולים למנוע מהם לירות עלינו.
אם הם יורים עלינו, אנחנו נכנסים ממש לתוך בעיה רצינית - איך אנחנו מגיבים? למי הסמכות? והאם אנחנו דוחים את הבחירות. אם נאלץ לדחות את הבחירות זה עלול להוביל לקרע נוראי. קל לדמיין זעם קפלניסטי בסגנון צרפתי.
באופן דחוף, יו"ר ועדת הבחירות צריך להודיע בשקיפות לציבור מה תהיה המדיניות במקרה של סבב נוסף במלחמה עם אירן.
אסור לאפשר לדברים פשוט להתנהל. תכנון מראש ושקיפות מול הציבור הכרחיים כאן.
להתקפה על יוסף חדאד יש מחיר לאומי כי חדאד הוא סמל לערבים הצעירים שרוצים להשתלב. כשתוקפים אותו בימין, במחנה שאמור להיות לאומי, כשמטילים ספק במניעים ובנאמנות של מי שהתמסר לטובת המדינה, יש לזה מחיר. כותב על זה ב'מידה' אליאס זרינה. ממש חשוב לקרוא ורצוי להפיץ. shorturl.at/RJu3g
פעילים קיצוניים משתוללים, מטרידים את האולוסיה המקומית, את חיילי צה"ל ושוטרים, ומייצרים פרובוקציות נפיצות שמלבד האבידות בנפש וברכוש מדי פעם גם עולות לנו ביח"צ גרוע מאוד בעולם.
אלה כמובן אנרכיסטים, חלקם בכלל אזרחים זרים וכמעט כולם במימון זר כזה או אחר. הם עושים זאת כבר שנים, באין מפריע שמעלה המון שאלות לגבי מערכת אכיפת החוק/הביטחון של מדינת ישראל, גם בעידן זיני וישראל כ"ץ.
תוסיפו על זה את ההסתה המופרעת של הרשות הפלסטינית ועידוד הטרור שלה, ועל זה תוסיפו עוד קצת מיעוט קטנטן אך שלוח רסן של מתיישבים שפורקים כל עול מלכות - ותקבלו כאוס שכמעט כל תוצאה שלו גרועה מבחינתנו.
פקחים של רכבת ישראל עדכנו את הנוסעים שהחל מיום ראשון יתנו קנסות על נסיעה ללא שובר נסיעה. @regev_miri@Israel_MOT
זוהי ממש הדגמה קלאסית של חוק פרקינסון. מנגנון בירוקרטי מרחיב את עצמו ומייצר משימות סרק כדי להצדיק את קיומו, ללא קשר לתכלית המקורית.
מה שהתחיל כהסדר קורונה זמני לוויסות קפסולות, הפך לפרוצדורה בירוקרטית שמחוללת עבודה לריק. המנגנון פשוט משמר את עצמו. זו ממש פתולוגיה בירוקרטית: אדם רוכש כרטיס בכסף מלא, מממן במסי עבודתו את משכורת הפקח ברציף, ואז נקנס על ידי אותו פקח כעבריין שהתפלח לקרון, רק משום שלא מילא טופס "היתר".
I've listened to a number of the NatCon talks from Israel. Upon reflecting on them, here are a few of my own thoughts as an evangelical theologian and political conservative.
1. In the simplest terms, many evangelicals are in a different place than several of the NatCon speakers. For a variety of reasons, some geopolitical and some theological, we stand with Israel unapologetically and without significant movement from the traditional America-Israel connection.
2. The tone from some of the NatCon speakers was peremptory and lecturing. Collectively, NatCon seemed dedicated to transmitting the idea that the US-Israel relationship has fundamentally shifted. For many of us, to repeat, it has not shifted. Those speakers *did not* represent many of us--not even a little, just so you know.
3. Nor do many of us think that antisemitism is a lazy leftist trope with little backing in reality. Yes, some aggrieved young men feel this way. But many of us do not agree with them (including many young men). We do concur with some NatCon speakers that it would behoove American Jews who rightly fear antisemitism to align fully and immediately with conservatives, not the left. The left, to be very sure, is no friend to Israel or to Jews. This is not an opinion; this is now established fact. Time to cross the aisle, friends.
4. Antisemitism is indeed a vicious problem today. It has come back with a vengeance in recent years, and the events of October 7, 2023 and the subsequent positive response to that horrific day have shown the world with unmistakable clarity that antisemitism is a grave and terrible threat to civilization in our time.
5. Antisemitism, of course, is not simply a public problem. Wherever it is found, it is first and foremost a corruption of the soul, a poisoning of the heart, and a warping of the mind. Again, antisemitism is anything but a pretend problem ginned up the left. Antisemitism infects and corrupts all who embrace it, and many evangelicals and conservatives stand militantly opposed to it. We are distressed to see some young men lured to antisemitism or adjacent positions, as is happening among the "Groyper" movement today.
6. I am so sorry that countrymen of mine went into your country and gave the messages they did on October 7. Wherever one lands on the issues in question, that was a strange and shocking provocation, and needlessly so. I cannot fathom the level of poor decision-making here; I grieve whatever pain this timing caused many of you, to put you on the defensive in your own country on a day of unfathomable grief. The conference organizers would have been far better served to observe a day of mourning with you all on October 7, and hold their event on different days. That would have not only been in good taste; that would have communicated needful kindness, mercy, and sympathy.
7. Some who stand with Israel are indeed "dispensationalist." In truth, there are numerous flavors of "dispensationalists," and they not a monolithic group. They have made many and varied contributions to American evangelical life, and for that reason lots of Christians honor them, even if they do not hold their system in full. Indeed, others who stand with Israel are not "dispensationalist," me included. Whatever happens with "dispensationalism" as a system in days ahead, I want you to know that there are many Christians both dispensational and non-dispensational who love Jews, care for Jews, pray for Jews, and want the good of Jews, including the scores of Jews who live in Israel.
8. Many of us want Israel to be strong in the Middle East. We do not want you to fight alone; we do not wish to draw back from you, as the forces of Joab drew back from Uriah in his hour of need, dooming him to his death. We may not have political capital, many of us, and we may not have big-pocketed donors backing us. But we want a strong Israel-America alliance because Israel loves freedom, is not Muslim, and has historically been a highly valued ally of America. Many of us do not want this to change. We see tremendous value, in fact, in the America-Israel alliance. Long may it continue.
9. Israel like America is far from perfect. Many of us know this. We do not automatically baptize every action Israel as a nation undertakes. We are able to think critically and carefully about Israel just as we are able to do so about our own country. (For example, many evangelicals who back President Trump find areas of both agreement and disagreement with him--our approach to him is far from monolithic, but is textured and thoughtful.) But again, we value the connection with Israel very highly, and we will support a President who does the same.
10. It was presented to you as a fait accompli that JD Vance will be the next American President. He may be; he has many strengths and gifts. But that is not determined, and the forcefulness with which that matter was treated does not represent how tons of us are thinking about the next Republican nominee. Vance of course has tremendous cache here as our Vice President, but please do not make the understandable mistake of thinking that certain NatCon speakers spoke to this concern with prophetic authority. They have no such authority, and they did no such thing.
11. While we are on this theme, the NatCon messages represented the views of some in America (a small group at this time). They in no way represented many of us. To give one example, William Wolfe and others in no way spoke for us. We did not ask William and his peers to voice our platform; we did not deputize him to go to Israel on our behalf; he spoke, but he did not speak for many of us, down to a single syllable of what he said. We are Protestant evangelicals as he professes to be, but he has no representative sanction from us, and he simply does not carry the banner of Protestant evangelicalism. Do not be confused on this count, then; the Internet can warp one's perception and distort reality. In truth, the speakers at NatCon Jerusalem generally spoke for themselves and a small movement they align with. Wolfe and others in no way represent scores and scores and scores of evangelicals who disagree with these speakers on many different counts, common as our faith-confession may be.
12. In fact, the very vision that William and others articulated is fiercely opposed on principle by many of us evangelicals. We in no way want "Christian Nationalism" to win the day in America. We are indeed Christians, and we definitely want a bold faith to be activated in the American and global public square, but we stand against ethnonationalism without flinching and without apology.
13. Many of us, further, want a strong and connected global order. We may or may not be "neocon," but the point is that we do not champion an "America First" vision in which we leave our traditional allies out in the cold to defend themselves from those who would destroy them.
14. Above all, please know that as evangelicals we are praying for Israel. More than anything else, we pray for Israelis and many Jews to be saved, to know the love and forgiveness of Jesus Christ the Messiah, and to join us in living for God. Whether you convert to Christianity or not, though, we will emulate the Apostle Paul in Romans 11 and seek your good and your salvation. Again, this is because we love Israelis, and we love Jews, and we want to worship the Jewish Messiah in eternal glory alongside you and all the redeemed peoples of the earth.
אתמול בערב קבוצה של ערבים מיפו ביצעו לינץ׳ בבחור רק כי הוא הומו. לא מדובר בחובשי כיפה או בחבר׳ה מהשומרון אז בטח לא שמעתם על זה, האגודה כנראה שכחה לצייץ, שום פסטיבל הומופוביה לא נרשם בתקשורת. שקט. למקרה שאיזה הומו פה חושב שהחיים שלו חשובים יותר מהאג׳נדה.
זה קארל בושבי והוא יצא מדרום צ'ילה לחזור לביתו בהאל, בצפון אנגליה. זה היה ב 1.11.98. הוא עדיין בדרך הביתה.
הקאץ': לא להשתמש באף כלי תחבורה. גם לא סירת משוטים. למשל כדי לחצות מאלסקה לרוסיה דרך מיצר ברינג הוא היה צריך לחכות לזמן שהים קפא כדי שיוכל לצעוד עליו ובאותו זמן גם לקבל
נמרוד שפר לא מבין למה צה"ל יושב בתוך סוריה? צריכים לשמור על הביטחון שלנו. אבל מפני מי? מפני איזה אויב בסוריה? מיד אחר כך הוא אומר שאין לו ספק שבעוד כמה שבועות חיילים יהרגו שם.
לא תאמינו. פתחו את החמאה ליבוא והסירו את פיקוח המחירים, ומה קרה? המחיר לצרכן עלה ב-74% ופער השיווק (הקופון שגוזרים היבואנים והמשווקים) עלה ב-60%. חלם בהלם. ספרו לי עוד על רפורמות מוצלחות להורדת מחירי המזון.
הוזמנתי לשיחה בפודקסט החדש של נמרוד לב. השיחה הכי מטאפיסית-תיאולוגית שהיתה לי בפודקסטים עד כה. כיף לנהל שיחות מעמיקות. תודה נמרוד @LevNimrod youtu.be/Daza-1f6kU0
העסקן הכי גדול בארה"ב לענייני פדיון שבויים הרב משה מרגרטן מארגון 'בצדק' הוכיח היום כי גם כאן בארץ הקודש אפשר לפעול ולדאוג לאסירים. הוא הצליח להביא לשחרור אזרח אמריקאי חתן לפני חתונתו למעצר בית לאחר שנחשד כי ניהל מגע עם סוכן זר איראני והוא ריצה 4 חודשים בכלא
צ'מע סיפור - הבוס הקודם שלי השתחרר מצה"ל לפני יותר מ-20 שנה בדרגה בכירה, עם פנסיה תקציבית של כ-30 אש"ח בחודש, מעבר לכל מיני תנאים נלווים. הוא מונה מיד לתפקיד בכיר בשירות הציבורי ובמקביל לפנסיה קיבל שכר של כ-35 אש"ח (בנטו נשאר כמובן הרבה פחות, אבל הפרשות מלאות לפנסיה וקרן השתלמות). הוא פרש לפני כשנתיים, בגיל קרוב ל-70, אחרי שצבר יותר מ-20 שנות עבודה נוספות.
לאחרונה שוחחתי איתו. בין הטיולים שלו בחו"ל וכו', הוא גם עובד באופן חלקי בגוף ביטחוני. שאלתי אותו איך הוא מגיע לעבודה, הוא אמר שהוא מגיע ברכבת. ואז הוא אמר כהערת אגב שיש לו תחב"ץ חינם כי הוא מעל גיל 67.
אז בעצם, אני מממן אדם שהפנסיה שלו היא סדר גודל של 50-60 אלף ש"ח, כשאני כבעל משפחה שצריך לפרנס ילדים מרוויח הרבה הרבה הרבה פחות מזה, וצריך לשלם על עצמי כשאני עולה לרכבת...
(מתוך: החיים בישראליסטן, 2026, מהדורה רביעית עם תיקונים)
תושב נווה דניאל מטיח בדמעות בקצין המת"ק שניסה להכניס "מוסקים" ערבים לישוב: "על מי אתם מגנים, על החמאס או עלי?! על הילדים שלי שיגיעו בלילה וישחטו אותם ערבים?"
תושבים מנווה דניאל מתאספים כעת בשער הישוב, אחרי שצה"ל הודיע כי בכוונתו לאפשר כניסת ערבים מכפרי האזור לתוך הגדרות "לצורכי מסיק".
התושבים התריעו כי מדובר בסכנה ביטחונית חמורה, והודיעו לפני זמן כי יבלמו את כניסת הערבים בגופם. בישוב קוראים כעת לתושבי נוספים מהאזור להגיע למקום ולהצטרף למחאה.
אני לא נכנס לוויכוח של ה"שמרנים" הישראלים שרוצים להקים איזו מין קואליציה עם השמרנים האנטישמים בצד השני, בטענה שאלה גם אלה נגד ה"נעורות" והשמאל, אני לא יודע אם זה יותר מטופש או יותר מגוחך. אבל יש לי בכל זאת לא מעט קילומטרז' בסוגיות השמרנות השונות, גווניה ולבטיה. ולכן חשובה לי דווקא נקודה מאוד לוקאלית: מי שאומר שהליברליזם הקלאסי, שנקרא שמרנות בארה"ב (לפחות בעבר), הוא מעין יבוא זר שהחדירו לפה תורמים אמריקנים בעשרים-שלושים שנים האחרונות, מוכיח בורות די תהומית בתולדות הציונות (יש כאלה גם בשמאל וגם, למרבה הפלא, בימין). הליברליזם הקלאסי הגיע לציונות דרך הציונות הרוויזיוניסטית. היא זו שבנתה עליו תפיסה ציונית, הביאה אותו לארץ ישראל, ובנתה מוסדות ברוח הערכים הללו (פעם אפילו מפלגה שקראו לה חירות, לימים הליכוד, הייתה כזו), והכל על כנפי הגותו של זאב ז'בוטינסקי. לא שום תורם בשנות ה-2000 ומשהו, לא קהלת ולא תקוה, לא אני ולא אחר. זוהי מורשת ז'בו, אבי הימין הלאומי-ליברלי. נא תקנו ביומניכם. בתודה וברכת חד-נס ובית"ר, המזכירות הלאומית.
הגאון הרב יהושע פפר שליט״א מרבני מפלגת הציבור החרדי. בוגר ישיבת מיר המעטירה ותלמידם הנאמן של ראשי הישיבה הגרנ״צ פינקל זצ״ל והגר״א אריאלי יבדלח״א. לאחמ״כ השתתף בשיעוריו של הגאון הצדיק רבי משה שפירא ז״ל. תלמיד מובהק של הפוסק הנודע הגאון רבי אשר וייס שליט״א (להערכתי הצטרף למפלגה בברכתו). נסמך לדיינות ע״י הגר״א וייס שליט״א והגר״ז נחמיה גולדברג זצ״ל. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והזדהות עם העם היהודי עלה על מדים בגיל 49 והתגייס לצה״ל.
כדי להיות ראש ממשלה בנט ריסק שלוש הנחות יסוד שהיו מוסכמות על כל המערכת הפוליטית בישראל מאז הקמתה, ויהיה קשה מאד לחזור אליהם
1. פירוק האמון בין המצביעים לנבחרי הציבור - בנט שיקר למצביעים שלו באופן בוטה כל כך, שהיום אי אפשר להאמין לאף שחקן פוליטי.
2. פירק את המבנה הפרלמנטרי- הנחת היסוד שראש אחת המפלגות הגדולות הוא ראש הממשלה היתה כל כך ברורה, שאף אחד לא יעיר עליה 75 שנה. ואז בנט הגיע, ושוב, כל פשפש מלך.
3. העניק לגיטימציה לאחים המוסלמים - כדי להצליח במזימה הוא היה מוכן להכניס את רע״מ, שהם נגזרת של התנועה האיסלמית, שהיא ממש האחים המוסלמים/חמאס. זה שבר עמוק במאבק על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
העובדה שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, לא צועקים בקול חד וברור שחייב לחזור לרצועת עזה, לכבוש את העיר עזה, המעוז של חמאס, לטהר אותה ולפרק את חמאס מנשקו, מלמדת שלא למדנו כלום. אל תפחדו מחזרה ללחימה, תפחדו ממה יקרה אם לא נחזור ללחימה. זה לא איום, זה לא מסע הפחדה, זאת המציאות. הם יעשו זאת שוב. הם נערכים לכך בכל הכוח. כבר עכשיו. אף אחד לא ילחם בשבילנו, אף אחד לא יגן עלינו. זה או אנחנו - או הם. אם לא נעשה זאת, הם יעשו זאת. שוב.
אם המסקנה שלכם מהשביעי לאוקטובר שנדרשת קואליציה עם ערבים ושעלינו לסגת מרצועות הביטחון בעזה בסוריה ובלבנון אז רשמית אתם טיפשים. אין לכם תקנה וכלום לא יעזור.
לא יכולתי לצלם אבל היום הביאו לימ"ח בעופר ספר תורה והתחילו להריץ עליות לתורה לכבוד שמחת תורה. באיזשהו שלב צעקו לאחד הגדודים במקום לעוף לאוטובוס, אז כדי להעלות את כולם יחד פרסו טלית כמו בעליית הילדים ושרו להם בסוף "המלאך הגואל אותי מכל רע" וזה לגמרי הרגיש כמו קטע בספר של הרב סבתו.
לא יכולתי לצלם אבל היום הביאו לימ"ח בעופר ספר תורה והתחילו להריץ עליות לתורה לכבוד שמחת תורה. באיזשהו שלב צעקו לאחד הגדודים במקום לעוף לאוטובוס, אז כדי להעלות את כולם יחד פרסו טלית כמו בעליית הילדים ושרו להם בסוף "המלאך הגואל אותי מכל רע" וזה לגמרי הרגיש כמו קטע בספר של הרב סבתו.
רואים ילדים תמונה לפני 7.10 כיתד החמאס התאמן על מטרות ישראליות ואף אחד לא שם לב. אופס טעות. זה פאקינג מהיום וזה לא חמאס, זה הפתאח מתאמן ביהודה ושומרון על מטרות ישראליות. אוי הם אפילו כותבים בעברית כדי שנבין למי הם מתכוונים. מעניין מתי הם יחליטו שבא להם לעדות 7.10 בתל אביב?
ואם כבר סיפורי תושיה, נזכיר את בן שמעוני ז״ל שבניגוד כמעט לכולם החליט להימנע מבריחה מהנובה דרך כביש 232 שהיה מרושת באותו בוקר במחבלים, אלא ירד לחולות ונכנס עם הג׳יפ שלו דרך פירצה בגדר שעשו המחבלים באותו בוקר היישר לרצועת עזה>>
עם פריצת המלחמה הממשלה הגדירה שלוש מטרות למלחמה בגזרת עזה:
1. מיטוט שלטון החמאס - ❌ 2. חיסול התשתית הצבאית של החמאס - ❌ 3. יצירת התנאים להחזרת החטופים - ✅
לטוב ולרע הממשלה תעדפה את שחרור החטופים מעל כל מטרה אחרת ברצועת עזה, וככה הגענו למצב הנוכחי ששתי המטרות החשובות יותר של המלחמה לא הושגו.
אבל אפשר לסיים את זה, אפשר להשיג את שלוש המטרות של המלחמה במלואן - במיוחד עכשיו כשאין לחץ של חטופים. ראשית, לפני כל מהלך אחר, צריך לבנות תשתית לאכלס אזרחים עזתים בשטח שנשלט על ידי ישראל או מי מטעמה [מיליציות / איחוד האמירויות אנא עארף]
אל תבלבלו לי את הביצים עם להרוג את כולם/לא צריכים לדאוג לזה/סתם התנגדות גנרית אחרת אתם רוצים אשכרה לנצח במלחמה? צריך לעשות את זה צה"ל מתנגד? צה"ל הוא גורם מבצע, לא מחליט. צריך למצוא דרך לאכלס במינוימום כחצי מיליון עזתים. חשוב להדגיש כי הכניסה למחנה היא חד כיוונית, לפחות בשלב הראשון, וכל בנאדם עובד בידוק בטחוני. נכון זה יקח זמן, אין מה לעשות.
לאחר שיש כחצי מיליון עזתים במחנה העקורים צריך להמשיך לעבוד להרחיב אותו, ובמקביל אפשר להתחיל לעבוד על טיהור שאר השטח. לצמצם את השטח לשהייה של העזתים ברצועה לקו האדום: ג"ג צפוני: נחל הבשור ג"ג מזרחי: ציר צלאח א דין ג"ג דרומי: תיחום מוואסי ג"ג מערבי הים
רק בתצורה של פינוי אוכלוסיה בשטח בשליטתך ואז עבודה בשטח המתפנה אפשר לסיים את העבודה.
בדיון של ועדת המשנה למודיעין של ועדת החוץ והביטחון התברר: מתחילת השנה נכנסו לישראל מעל 1200 אנשי צוות אוויר ממדינות שלהן אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, לרבות סוריה, לבנון ועומאן.
חשיפה: מנהל ביטחון התעופה במשרד התחבורה דביר רובינשטיין שתפקידו לפקח על חברות התעופה הזרות קיבל לכאורה במקביל כסף מחברת FlyDubai בעבור ייעוץ והדרכות, כך גם מ- Emirates ועוד. תראו פה את תעודות ההוקרה שקיבל מהן על תפקידו הצדדי הפרטי. ואז הוא אמור לפקח עליהן. ניגוד עניינים חריף >>
מטורף!!!! זה כבר לא הקרקעות במחיר של קניות בסופר שרמ"י משחררת לערבים. זה כבר שוד קרקעות מאורגן ומתואם בין הפקידות לראשי מגזר הערבי בנגב ובגליל.
שימו לב לזה, אתם הולכים להתחרפן!!! תנועת ארצנו חושפת שמנהל התכנון והבנייה הולך להכשיר שישים אלף מבנים לא חוקיים ואתם כבר יודעים לבד איפה ובאיזה שפה מדברים עברייני הבנייה שבנו אותם.
בזמן שאנחנו נלחמים על ייהוד הנגב והגליל. בזמן שאנחנו מאבדים את האחיזה במקומות האלו. בזמן שהממשלה מובילה מדיניות של הרס הבנייה הבלתי חוקית. בדיוק בזמן הזה, הפקידות הפרוגרסיבית מובילה מתחת לאפה של הממשלה, ובגיבוי מוחלט של מוסד היועמ"שית, הכשרה והלבנה של רבבות מבנים בלתי חוקיים, ואגב כך מכשירה גם השתלטות ערבית על הקרקעות בנגב ובגליל.
שימו לב לטבלה מדוח שהפיק מנהל התכנון. מאחרי המילה "הסדרה" מסתתרת בעצם הכשרה בדיעבד של מבנים בלתי חוקיים. שימו לב למספרים! מתוך כ- 58 אלף מבנים שיעברו "הסדרה", 55 אלף נמצאים ברשויות ערביות. לדפוק את הראש!!!
I have been trying to work out why the Carlson—Rees-Mogg interview is going viral. I think it’s because because it represents the moment when traditional conservatism, defined by courtesy, self-restraint and truth, visibly overcomes the feverish, conspiracist and bellicose post-liberal Right. Sir @Jacob_Rees_Mogg was the perfect instrument of destruction. He is a man of unquestioned sincerity, intellect and courtliness. He was one of only two Ali G interviewees to emerge with his reputation enhanced, the other being Tony Benn, and for the same reason: utter sincerity. With Tucker, as with the brilliant Baron-Cohen, he bats away feverish, crackpot claims in a calm, measured and devastatingly gracious way. What ended McCarthyism was the dignified put down delivered by the Army’s lawyer, Joseph Welch, on live TV in June 1954: “Senator, you have done enough. Have you no sense of decency?” Joe McCarthy died three years later at the age of 48, broken and disgraced. As Welch to McCarthy, so Mogg to Tucker.
״יש לי מעין המחשה לזה לגבי מערב אירופה, שבה אם אתה שואל מהן התמונות האמיתיות של העתיד שיש לאנשים במערב אירופה ששונות מההווה, כי אם זה רק ״לקום אתמול בבוקר״, אם זה ״לקום אתמול בבוקר״ נצחי, זה לא כריזמטי, זה חלש פוליטית. ואני מאמין שיש לאנשים שלוש תמונות: מאחורי דלת מספר 1- השריעה האסלאמית, ואם את אשה את תלבשי בורקה. זו תמונה שונה מאוד. מאחורי דלת מספר 2- נמצאת הבינה המלאכותית הקומוניסטית הסינית, שתנטר אותך כל הזמן בכל דרך אפשרית. זו סוג של העין הגדולה של סאורון, אם להשתמש ברפרנס לטולקין, שתביט עליך בכל זמן ובכל מקום. ומאחורי דלת מספר 3- נמצאת גרטה טונברג, וזה שאתה תתנייד עם קורקינט חשמלי ותמחזר הכל. ואלו הן שלוש הדלתות היחידות. אין דלתות אחרות זמינות. ולא התכוונתי להשמיע טענה בעד גרטה, אבל אני מבין למה היא יחסית כריזמטית יותר מהעין של סאורון או מחוקי השריעה של דאעש. ואתה חייב להבין שאם אתה הולך ליצור אלטרנטיבה אתה חייב שתהיה לך תמונה אלטרנטיבית ספציפית של העתיד. אתה חייב שתהיה לך חלופה למה שהעתיד הולך להיות״
״ככה עושים הסברה״: מליונים ברחבי העולם קיבלו הודעה הלילה ״הדלפה לסרט Naza"- הכל נראה אותו דבר, אך הסרט הוא ״האמת על מה שקרה בעזה, והפעם עם הוכחות ותיעודים: לינק שהופץ כ״הדלפה״: NAZA, ״נז״א, הסיפור האמיתי״- שלושה יוצרים ישראלים החליטו להשיב באותה שפה ובאותו פורמט תיעודי, אבל הפעם להביא לעולם את האמת על ישראל, באמצעות עדויות והוכחות מהשטח. סא״ל (מיל׳) רועי דנינו, פעיל ההסברה אריאל אברבוך וחגי גוטמן עומדים מאחורי הסרט, שמביא עדויות ממקור ראשון של מפקדי צה״ל וקציני מודיעין, לצד חומרי שלל, תיעוד מבצעי וקטעי וידאו מהמלחמה בעזה. בזמן ש״נז״א״ מופץ בעולם ומאשים את ישראל, ״נז״א, הסיפור האמיתי״ יוצא לקרב על האמת ומבקש לחשוף בפני העולם את מה שלא ראה, הסרט מופץ עם כתוביות באנגלית ומתורגם לשפות שונות, במטרה להגיע לקהלים ברחבי העולם. לא עוד נרטיבים.
עדויות, תיעוד והוכחות מהשטח. האמת הישראלית מגיעה לעולם.
תשתפו את ההסברה שלנו שתגיע לכל מקום בלינקדאין... שיתוף ,תגובה וקישור לאנשים שזה יכול לעניין אותם
Antizionism is an ideology of failed societies that prefer to scapegoat others rather than do the hard work of addressing their own problems. As sociologist Rene Girard noted, societies in crisis ask "who to blame?" and "what to do?". Those who get stuck on "who to blame?" and do not move swiftly to "what to do?" spiral into ongoing disfunction.
Macron: “Must we go on contemplating this spectacle that shames us all? Never. Look at what's happening in the West Bank, where every day violations are committed. In the name of what? Hamas has never been active in the West Bank.”
קמפיין וכולם ציניים, אבל הימין שמתקיף את יוסף חדאד על זה שאמר ב-2021 שהוא רוצה שלום, אבל צריך קודם לפתור את הבעיות של הערבים בישראל, הוא לא ימין, אלא המשהו החדש והלא טוב שעובר על הימין. אז 4 נקודות מהירות. א. לרוב המתקיפים אין רבע מהזכויות של חדאד בעבודתו למען ישראל והמחירים שהוא משלם על זה. ב. אם הימין כבר לא יכול להתמודד עם המורכבות של להיות ערבי שרואה בישראל היהודית מדינתו, משהו שאמור להיות קצת מוכר לנו מפני שהוא מאפיין את המצב של כל היהודים בגלות, אז הוא לא ראוי לשלטון. ג. לליכודניקים שיצאו נגד חדאד על כך שבעקרון תמך בעבר בכך שבעתיד הרחוק תהיה מדינה פלסטינית כלשהי: כנראה שאתם לא מכירים גם את המפלגה שלכם וגם את ראש המפלגה שלכם. אמירות דומות לפני ה-7 באוקטובר יש מספיק בשביל שלפחות תהססו לרגע. ד. גם מי שלא מסכים עם כל זה, צריך לזכור שחדאד הוא נוצרי שעסוק בהסברה לטובת ישראל. הוא נכס לאומי בתקופה שבה נוצרים מתרחקים בישראל עם שפע של דיבה אנטישמית. במצב הזה להתקיף אותו איננו רק כשל מוסרי, אלא גם כשל מעשי, שמספק תחמושת למוציאי הדיבה. מותר לעשות מדי פעם חשבון לאומי. תהיו לי בריאים.
צה"ל ושב"כ ביצעו במהלך הלילה ניסיון תקיפה בעיר עזה לעבר המחבל עלי אלעאמודי, סגן יושב ראש הלשכה המדינית של ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה, בעת ששהה בדירה ששימשה לפעילות טרור בתוך מבנה מגורים.
זוהי עדות נוספת להסתתרות של ארגון הטרור חמאס בתוך אוכלוסיה אזרחית ושימוש ציני בהם כמגן אנושי ולקידום מתווי טרור.
המחבל אלעאמודי שימש כיד ימינו ועוזרו האישי של יחיא סנואר והיה מעורב בקבלת ההחלטות בטבח 7 באוקטובר.
בעברו, היה מעורב ברצח ארבעה ישראלים ביהודה ושומרון בשנת 1993 ובאירוע בו נפל רכז השב"כ נועם-מנחם כהן ז"ל בשנת 1994 ברמאללה בעת פעילות מבצעית.
כיום מהווה המחבל אלעמודי כדמות הבכירה ביותר בחמאס ברצועת עזה ומעורב באופן ישיר בפעילות טרור של חמאס ובשיקום התנועה למלחמה. המחבל הותקף להסרת האיום.
התקיפה בוצעה מהאוויר תוך נקיטת צעדים לצמצום הפגיעה באזרחים ככל הניתן, לרבות שימוש בחימוש מדויק. תוצאות התקיפה בבדיקה
קמפיין "אלימות המתנחלים" מנופח לצורכי קמפיין אנטי ישראלי פי כמה וכמה מהיקפה האמיתי של האלימות. אבל זה לא אומר שעם האלימות שכן קיימת אפשר לחיות. לא. גדיעתה היא אינטרס ישראלי ציוני והתיישבותי מובהק. דרושה אכיפה נחושה. מעצרים, חקירות, העמדה לדין, כליאה וכמובן הרחקות מהשטח. נמאס
De in Nederland wonende Israëliër Y. wilde Nederlands leren en meldde zich aan voor een taalcursus. Tijdens de intake bleek er echter een toelatingseis te gelden: hij moest erkennen dat in Gaza genocide wordt gepleegd. Y. antwoordde genuanceerd en zei dat hij die kwalificatie niet als vaststaand beschouwt en dat mogelijke oorlogsmisdaden onderzocht en berecht moeten worden. Dat antwoord was voor de docent reden om hem af te wijzen omdat hij niet de “juiste” politieke overtuiging had. Een schrijnend voorbeeld waar Israeli’s (en Joden) in NL mee te maken hebben.
CIDI stapt naar het College voor de Rechten van de Mens om deze zaak aan te kaarten.
נץ הושענא רבה לפני שנה אני עומד ומצלם את הפריים הזה בהר הזיתים, במרכז התמונה עם לולב ואתרוג דוד מאיר ז״ל 24 שעות לפני שהוא נופל בקרב מול מחבלים בקיבוץ בארי. שנה
SkyNews Australia had veteran Captain, Byron Bailey on talking about the FlyDubai Flight from the UAE - Tel Aviv and let’s just say, it didn’t go the way Sky News expected it to. Watch! 🤣
עניין אותי אז הקשבתי מההתחלה והגעתי לקטע הזה שתאל גיא חזות מדבר על אותם 22 הגדודים בשומרון ערב ה 7.10
לפני הרבה שנים כעוד שהייתי בשמאל חשבתי שהפיתרון היחיד הוא מסירת רוב השטח תמורת שלום. בהמשך, בשנים שהתגוררתי בשומרון לימדו אותי בדיוק את מה שגיא חזות אומר.
אני בורטיגו של מחילת ארנב כבר שנתיים. התיק שלי מוכן לוועדת החקירה, החלק של מחדל ההפקרה של בטחון תודעתי של מדינת ישראל. יש לי אלפי מסמכים (שכולם גם ייכנסו לספר שאני כותב על קטאר). אני אמשיל את זה לעולם הכדורגל סבבה? זה לא שלא עלינו למגרש - או.קי? המשחק התחיל בסמי עופר ואנחנו בצומת קסטינה.
אח יקר... אנחנו לא התחלנו להבין בכלל את מודל השפעה של קטאר נגד ישראל. הספר שלי החדש יתעסק רק בזה כולל דוגמאות מסמרות שיער. עד כמה רחוק זה הולך? עד רמת הגן לילדים אמריקאים...... www.qf.org.qa/stories/at-this-qf-school-the-history-of-pa…
מטורף: אפרופו רדמן ו8 באוקטובר - מה עשו בקרן לישראל חדשה *ב7 באוקטובר עצמו*?
ובכן, כינסו 220 פעילים לדיון בזום כיצד דואגים לשמר את אווירת השלום והדו-קיום. כן, ב7 באוקטובר, כשהדם בדרום עדיין נשפך כמים. והקרן עצמה כותבת את זה.
ולפרטים בהרחבה: אגף 'שתיל' של הקרן, תפקידו בין השאר לארגן קואליציות של ארגונים הפועלים בתחום מסוים. במאי 2021, בעקבות מבצע שומר החומות בו עלו לכותרות התפרעויות של ערביי ישראל - מה שהרחיק את הציבור בישראל מהערבים, דבר שהוא בלב ליבו של פעילות הקרן ושתיל, הוחלט להקים 'פורום ארגוני חברה משותפת' שמטרתו למצוא דרכים לקרב בין היהודים והערבים.
ב7 באוקטובר הובן מיד שכל המאמץ לקרב בין האוכלוסיות יורד לטמיון. באותו ערב כבר כינסו בפורום את הזום המדובר של לא פחות מ220 פעילים, כשבהמשך השבוע כבר החל הפורום להשיק יוזמות בשטח, כך לפי הכתבה (שפורסמה "משום מה" רק באתר הקרן באנגלית ולא באתר בעברית).
אם למישהו יש ספק האם זו הייתה מטרת הכינוס והאם זה מה שעמד בראש מעייני הקרן באותה שבת שחורה, הנה ציטוט מתוך ציוץ הקרן באותו יום:
"ברגעים אלה אנו מספקים מענקי חירום לארגונים ויוזמות הפועלים ללא הרף לסייע לאזרחים הנמצאים במצוקה, כמו גם לארגונים העומלים על חיזוק הסולידריות בין יהודים וערבים בישראל ושנאבקים בכל סוג של קיצוניות, גזענות או אלימות בין אוכלוסיות בחברה. אנשינו בדרום עובדים קשה, תוך כדי ריצות למקלטים, כדי לתמוך באותם ארגוני חברה אזרחית המהווים אור מבורך בתקופה חשוכה זו. ליבנו עם משפחות הנרצחים. מי ייתן והאלימות תיפסק במהרה". סוף ציטוט מהקרן (לינקים בתגובה)
חכו, זה לא נגמר: ב8 באוקטובר, למחרת, כאשר בדרום עדיין שורצים מחבלים, "נעשה מאמץ להחדיר לשיח הציבורי ולמחנה הפוליטי בישראל את הדיון על היום שאחרי המלחמה. נוצרו שולחנות עגולים שמטרתם הייתה גם צבירת ידע וגם הנחלת הידע למקבלי החלטות", כך לפי אתר שתיל, על 'מיתווים' - שנתמך ע"י הקרן.
מדינה שלא יודעת לייצר נרטיב לפני כולם. כל העולם כולו מתעסק באירוע הזה. שיעלה ראש הממשלה ויגיד ״שבועיים וחצי אחרי שהעולם ציין 25 שנה ל-9.11, היה ניסיון טרור איסלאמיסטי לרסק מטוס על יושביו בלב ישראל ורק בזכות תושייה וגבורה ישראלית נמנע אסון. היום זה מטוס ישראלי, מחר זה יהיה מטוס אירופאי, בואו נשמור על אזרחי העולם בפני הטרור״. עכשיו.
מועמד מפלגת הדמוקרטים משה רדמן עומד מאחורי עמודי רשת אנונימיים שהסיתו נגד הימין. חלק מהעמודים הללו נפתחו יום למחרת ה-7 באוקטובר. הקמפיין האנונימי הפיץ מסרים של דה מורליזציה במהלך המלחמה, האשמת ההתיישבות ביו"ש בטבח ה-7 באוקטובר, טינופים על עמית סגל והרצת השמצות, באופן אנונימי כאמור, נגד חברות המפרסמות בערוץ 14. מנגד, עמודי הרשת האנונימיים של רדמן קידמו את משה רדמן. מר רדמן בחר שלא להגיב.
התזה המרכזית של פרופ' שטרנהל המנוח בספרו המעניין היא שהאבות המייסדים של השמאל הציוני (בן-גוריון, ברל וכו') בכל צומת אסטרטגי העדיפו את בניית האומה היהודית על פני תיקון חברה על פי המרשם הסוציאליסטי שלו הם לכאורה הטיפו.
שטרנהל שהיה מרקסיסט אנטי-ציוני מבקר אותם קשות על כך.
במידה רבה זו בדיוק אותה הבחירה שעומדת בפני אייזנקוט וגולן היום. האם הם יהיו נאמנים לחזון הציוני של האבות המייסדים של השמאל הישראלי ויחתרו לשת"פ לאומי רחב, או יעדיפו ברית-חדשה עם האחים המוסלמים למען השררה הפוליטית.
Q: How are so many people passionately convinced there's a genocide in Gaza, even though it's logically & statistically impossible? A: Since Oct 8, 2023, international news outlets have pumped out 690,000 stories about Israel containing genocide language. But there's more... 🧵
העובדה שיש חבורת אנשים פורעי חוק ביו"ש ששוב ושוב לוקחת את החוק לידיים, ועוד מעיזה להרים יד על חיילים או שוטרים, ולא נמצאת מאחורי סורג ובריח, פוגעת אנושות במפעל ההתיישבות ולכן גם מסכנת את מדינת ישראל.
בזמן שהם מדמיינים שהם נלחמים למען הארץ, הם פשוט נותנים מתנות לכל שונאינו.
טוב, אין כבר ברירה אלא לענות למסע ההלבנה שמנסה לעשות הרב בני לאו לכפרי אויב ביהודה ושומרון. נתחיל בתוואני בהר חברון ובהמשך אתייחס לנוספים. שרשור (ויש גם אנקדוטה על יובל אברהם)>>>
1. הרב בני, שטרם התנצל פומבית למיטב ידיעתי על תמיכתו באוסלו והגירוש מגוש קטיף ולמעשה הינו חלק אינטגראלי מהשמאל, ערך מסע ופרסם ספר מלווה בסדרת כתבות בווינט שמנסה כביכול לייצר סימטריה ושוויון בין ההתיישבות היהודית לבין כפרי המרצחים. לשם כך הוא מלבין בזה אחר זה כפרי אויב.
כך למשל הכפר תוואני בהר חברון, כפר שהוא מתאר אותו ככזה ש"התפקח" והוא נגד אלימות. אז הלכתי לחיפוש ממש קצר בחומר שלי על הכפר תוואני והנה חלק מהאירועים שקפצו לי מהשנים האחרונות: זריקות אבנים על יהודים בשורה של מקרים (האחרון רק השבוע), מאגר של עשרות בקבוקי תבערה מוכנים שנתפס בידי הצבא ומאגר נוסף של 3 נשקי m16 שהצבא תפס בכפר (אחד מהם בתמונה המצ"ב)
אבל לפני עוד אירועים קודם כל צריך להבין שהכפר הזה הוא מוקד אנרכיסטים ופעילי שמאל רדיקאלי מהארץ והעולם שפשוט לימדו את הערבים את השיטה. זורקים ובוכים, זורקים ומצלמים, מייצרים פרובוקציות ובסוף משיגים אוסקר.
והנה גם הרב בני לאו בלע את השקר, ונראה שעשה זאת בחדווה רבה, וכך הוא עושה יחצ חיובי חכפר האויב הזה, שכל כולו פרי רצונה של הרשות הפלסטינית ליצור טריז בין הישובים שמנסים לבלום את חיבור הנגב והר חברון, ולייצר רצף ערבים ביח חברון לנגד.
אז חוץ מאירועים אלימים כאלו אני רוצה לקחת אתכם לשמוע את עמדתו של אחד הבכירים בכפר ומי שכיהן כראש ועדת ההתנגדות של כל המרחב (שהערבים מכנים מסאפר יטא)>>>
גפני בהשקת הקמפיין של דגל התורה: ״אחד הדברים שעשינו לפני פיזור הכנסת היה שמנענו מסמוטריץ להעביר את רפורמת החלב, דבר שהיה גורם לאלפי אנשים לפשוט את הרגל.״
ככל שאכן אירע ניסיון איראני לפוצץ מפציצים אסטרטגיים של ארה"ב בבסיס פיירפורד בבריטניה, באמצעות מכוניות תופת או רחפנים (לא כל הפרטים ברורים בשלב זה), יש כאן נורת אזהרה ענקית גם עבור חיל האוויר הישראלי: כדי להשמיד F-35 לא חייבים F-22 - מספיקה טויוטה עם כמה ערבים, או רחפן שאפשר לקנות ברשת.
גפני בהשקת הקמפיין של דגל התורה: ״אחד הדברים שעשינו לפני פיזור הכנסת היה שמנענו מסמוטריץ להעביר את רפורמת החלב, דבר שהיה גורם לאלפי אנשים לפשוט את הרגל.״
הניסיון לטפול במדינת היהודים אשמה ברצח עם הוא צעד מחושב למדי שמטרתו להכשיר רצח עם ממשי ביהודים- בישראל ומחוצה לה. יהודים שלוקחים חלק בקנונייה הזאת הם מילולית עוזריהם של המרצחים העתידיים.
It's amazing. Palestinians can make a video of two little girls kidnapped b Hamas, forced to say to the camera they were kidnapped by Hamas, while standing in front of a Hamas emblam, and still people will deny it happened.
כשנבחר לפני 3 חודשים המועמד הפרו-ישראלי, אבלרדו דה לה אספרייה, לנשיאות קולומביה, כינו אותו כתבי ynet "המועמד הפופוליסט" וביכו את הדחחתו של הנשיא האנטי שראלי, גוסטבו. מאז הספיק הנשיא החדש: -לחדש את היחסים עם ישראל - להודיע על העברת שגרירות קולומביה ל י-ם - להכיר בריבונות ישראל בגולן - לחדש את יצוא הפחם לישראל
אה, הניו יורק טיימס פרסם? אותו טיימס שהתעלם מהשואה? אותו טיימס מתחקיר הבוטים המגוחך של רונן ברגמן? אותו טיימס שטוען שיש רצח עם בעזה? אותו טיימס שפרסם, ממש לא מזמן, מאמר שמאשים את ישראל באימון כלבים לאנוס פלסטינים?
הבהרה ביחס לגבולות המחאה המותרת ביחס לסוגיה תיאורטית
איני קורא לפגיעה בחיילי צה״ל על ידי יהודים בשום צורה — גם לא בתרחיש תיאורטי של החלטה לפנות את תושבי יהודה ושומרון.
אני קצין במילואים, מלא באהבה ובהערכה לחיילי צה״ל, ובשום שלב בדיון לא קראתי לפגוע בחייל. אני מצר על הניסוח הלא מוצלח שלי ועל כך שניתן היה להבין ממנו אחרת.
הדיון עסק בשאלה תיאורטית על המחיר ארוך הטווח של החלטות מדיניות, מתוך הסתכלות רטרוספקטיבית על אירועים כמו ההתנתקות — ולא בקריאה לפעולה בעתיד.
עמדתי ברורה: מחלוקות, קשות ככל שיהיו, מנהלים במסגרת החוק ובאמצעים דמוקרטיים. אפשר וצריך למחות, לשכנע ולהיאבק ציבורית בהחלטות שחולקים עליהן — אך לא באלימות.
אלימות בין יהודים ובוודאי כלפי חיילי צה״ל אינה פתרון למחלוקת פוליטית, אלא כרסום ביסודות החברה והדמוקרטיה הישראלית.
הבוקר על שער המרקר: העדה האמריקאית ... אני זוכר את הרגע שלי נפל האסימון. זה היה כשקראתי עוד כתבה, אחת מיני רבות, על המלחמה. היו בה תמונות מדיונים שהתקיימו עם נתניהו באותה תקופה. הסתכלתי על השמות: רון דרמר, מייקל אייזנברג, משה לייטר, קרולין גליק. איזה קטע, אמרתי לעצמי, כולם אמריקאים.
זה היה הניצוץ הראשוני שגרם לי להתעסק, לחשוב, לקרוא ולחקור את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל. ובפרט: את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל בשלוש השנים האחרונות, שנות המלחמה. ... הטענה שלי בנוגע לאמריקאים בישראל היא כזו: ראשית, מדובר על אחת הקבוצות הסוציולוגיות שהכי השפיעו על ישראל בשנים האחרונות. אבל במקביל, מדובר על קבוצה שקטה, לא מוצהרת, לא בדיוק פומבית. הם, כך אני טוען, "האליטה השקטה" של מדינת ישראל.
אליטה – כי הם קבוצה משפיעה מאוד, ומחוברת מאוד למעגלי קבלת ההחלטות. שקטה –כי לא מרבים לדבר עליהם, וכי הם לא מרבים לדבר על עצמם ככאלה.
אין בישראל מפלגה אמריקאית (כמו "ישראל ביתנו"), ובכלל - אין להם זיהוי חד משמעי עם מפלגה מסויימת. גם אין בישראל בית כנסת שבחזית שלו כתוב "העדה האמריקאית". אבל האמריקאים כן חיים בקהילות, וברשתות משלהם. והרשתות האלה – מחברות לא רק בין רעננה, אפרת, ודרום ירושלים. הן גם מחברות את כל אלה עם ניו יורק, וושינגטון וסן פרנסיסקו. ... כל זה נהיה יותר ברור כשמפנים לרגע את המבט מהפוליטיקה לעולם העסקי ולהייטק.
יש מעט מאוד דוגמאות למנכ"לים או פאונדרים של סטארטאפים שהם עולים מארה"ב. אבל כשמסתכלים על כל תפקידי התיווך, במכירות, ובעיקר על תעשיית ההון-סיכון: רואים נוכחות עצומה של האמריקאים.
לעולים מארצות הברית הייתה תרומה אדירה לפתיחה של ישראל לשוק העולמי, ולהבאה של חברות גלובליות לישראל.
אפילו המושג Startup Nation, מושג שדרכו הישראלים הגדירו מחדש מי הם הוא מושג שנתבע על ידי עולה מארה"ב "בטח שזה קשור לזה שאני עולה מארצות הברית", אמר לי שאול (סול) זינגר, שתבע את המושג בספר שלו, "כשאתה מתרגם – אתה מתרגם לשפת האם שלך. אני תרגמתי את ההייטק הישראלי לאמריקאית".
פעולת התרגום הזאת, והתיווך הזאת, הפכה במידה רבה את ישראל למה שהיא היום. היא חיברה בין המקומי לגלובאלי, ומתוך כך: הגדירה מחדש את המקום הזה. ... זה בעיניי לב העניין – הכח הגדול של העולים מארצות הברית הוא שהם דוברים ילידיים של הלינגואה פרנקה, של שפת האימפריה. זה גם האנגלית, אבל זה לא רק – זה היותם יצור היברידי, לימינלי, שנע בתמידות בין היותם ציונים מאוד, לבין החיבור העמוק שלהם אל הגלובלי. כן, יש להם גם כסף, והם באופן יחסי מאוד משכילים. אבל ה-עניין? הוא הרשתיות.
במלחמה כל הסיפור הזה נעשה בולט במיוחד. ה-7 באוקטובר, מהרגע הראשון, היה במקביל האירוע הכי מקומי בעולם, והאירוע הכי גלובלי בעולם. זה יצר לעולים מקום בולט כמתווכים.
שורה של עולים מילאה תפקיד מרכזי מאוד בתיווך של האירוע הלוקאלי-גלובלי הזה מישראל אל העולם ובחזרה. הם מילאו תפקידים דיפלומטיים, והם תיווכו את מה שקורה פה ברשות החברתיות, והם מילאו תפקידים מרכזיים ברוב ככל כלי התקשורת באנגלית שסיקרו את המלחמה בישראל. מבחינת הרבה מאוד אנשים בעולם – הם הצוהר העיקרי כדי לדעת מה קרה וקורה פה.
אבל הם גם שילמו מחירים כבדים מאוד במלחמה הזאת: 12 מבין החטופים היו אזרחים אמריקאים-ישראלים (מה שגם גרם למעורבות אמריקאית רבה יותר בלחימה), ורבים מבין הנופלים במלחמה הם עולים מארצות הברית או ילדי עולים.
כתבתי גם על ההיבט הזה, ועל האופן שבו הוא עיצב מחדש את העולים האמריקאים בישראל. בפרט, התמקדתי בסיפור הגבורה-שבעל-כורח של ג'ון ורייצ'ל גולדברג-פולין, ועל מרחק חמש דקות ההליכה שבין בית הכנסת שלהם, לבין ביתו של רון דרמר. הסיפור שלהם ממחיש בעיניי בצורה הכי טובה את המתח הזה: אלו דמויות שנעשו מוכרות ברמה הגלובלית, והסיפור שלהן הוא הסיפור הלאומי שלנו בשלוש השנים האחרונות. ובמקביל – זה גם הסיפור הכי מקומי בעולם, סיפור של שכונה בירושלים. ...
לסיום, חצי גילוי נאות:
אני עצמי גדלתי במידה רבה בקהילה הזאת, או ברשת הזאת של העולים מארצות הברית.
סבא וסבתא שלי עלו לישראל כשאבא שלי היה ילד. גדלתי על הציונות המאוד עמוקה שלהם, אבל גם על סיפורי הקושי והאתגר שבעלייה שלהם. על קשיי מציאת העבודה, על פערי התרבות, ועל קשיי השפה – במיוחד על טעויות בזכר ונקבה (סבא נהג לומר: "באמריקה סבלתי מבעיות דת, כאן אני סובל מבעיות מין").
כשאני כותב על העולים כעל אליטה, לא נעלם מעיניי גם הקושי הגדול והמחיר הגדול שהאנשים הללו שילמו. השתדלתי לכתוב עליהם בצורה הוגנת, בלי לברוח מסוגיות רגישות, וגם עם חמלה והזדהות.
כך או אחרת, אני חושב שהתפקיד שמילאו העולים במלחמה הזו – הוא אחת הסוגיות החברתיות הכי מעניינות, והכי פחות מדוברות, של שלוש השנים האחרונות. אבל אי אפשר להבין את ישראל של 2026 בלעדיהם.
הבוקר על שער המרקר: העדה האמריקאית ... אני זוכר את הרגע שלי נפל האסימון. זה היה כשקראתי עוד כתבה, אחת מיני רבות, על המלחמה. היו בה תמונות מדיונים שהתקיימו עם נתניהו באותה תקופה. הסתכלתי על השמות: רון דרמר, מייקל אייזנברג, משה לייטר, קרולין גליק. איזה קטע, אמרתי לעצמי, כולם אמריקאים.
זה היה הניצוץ הראשוני שגרם לי להתעסק, לחשוב, לקרוא ולחקור את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל. ובפרט: את הסיפור של העלייה האמריקאית בישראל בשלוש השנים האחרונות, שנות המלחמה. ... הטענה שלי בנוגע לאמריקאים בישראל היא כזו: ראשית, מדובר על אחת הקבוצות הסוציולוגיות שהכי השפיעו על ישראל בשנים האחרונות. אבל במקביל, מדובר על קבוצה שקטה, לא מוצהרת, לא בדיוק פומבית. הם, כך אני טוען, "האליטה השקטה" של מדינת ישראל.
אליטה – כי הם קבוצה משפיעה מאוד, ומחוברת מאוד למעגלי קבלת ההחלטות. שקטה –כי לא מרבים לדבר עליהם, וכי הם לא מרבים לדבר על עצמם ככאלה.
אין בישראל מפלגה אמריקאית (כמו "ישראל ביתנו"), ובכלל - אין להם זיהוי חד משמעי עם מפלגה מסויימת. גם אין בישראל בית כנסת שבחזית שלו כתוב "העדה האמריקאית". אבל האמריקאים כן חיים בקהילות, וברשתות משלהם. והרשתות האלה – מחברות לא רק בין רעננה, אפרת, ודרום ירושלים. הן גם מחברות את כל אלה עם ניו יורק, וושינגטון וסן פרנסיסקו. ... כל זה נהיה יותר ברור כשמפנים לרגע את המבט מהפוליטיקה לעולם העסקי ולהייטק.
יש מעט מאוד דוגמאות למנכ"לים או פאונדרים של סטארטאפים שהם עולים מארה"ב. אבל כשמסתכלים על כל תפקידי התיווך, במכירות, ובעיקר על תעשיית ההון-סיכון: רואים נוכחות עצומה של האמריקאים.
לעולים מארצות הברית הייתה תרומה אדירה לפתיחה של ישראל לשוק העולמי, ולהבאה של חברות גלובליות לישראל.
אפילו המושג Startup Nation, מושג שדרכו הישראלים הגדירו מחדש מי הם הוא מושג שנתבע על ידי עולה מארה"ב "בטח שזה קשור לזה שאני עולה מארצות הברית", אמר לי שאול (סול) זינגר, שתבע את המושג בספר שלו, "כשאתה מתרגם – אתה מתרגם לשפת האם שלך. אני תרגמתי את ההייטק הישראלי לאמריקאית".
פעולת התרגום הזאת, והתיווך הזאת, הפכה במידה רבה את ישראל למה שהיא היום. היא חיברה בין המקומי לגלובאלי, ומתוך כך: הגדירה מחדש את המקום הזה. ... זה בעיניי לב העניין – הכח הגדול של העולים מארצות הברית הוא שהם דוברים ילידיים של הלינגואה פרנקה, של שפת האימפריה. זה גם האנגלית, אבל זה לא רק – זה היותם יצור היברידי, לימינלי, שנע בתמידות בין היותם ציונים מאוד, לבין החיבור העמוק שלהם אל הגלובלי. כן, יש להם גם כסף, והם באופן יחסי מאוד משכילים. אבל ה-עניין? הוא הרשתיות.
במלחמה כל הסיפור הזה נעשה בולט במיוחד. ה-7 באוקטובר, מהרגע הראשון, היה במקביל האירוע הכי מקומי בעולם, והאירוע הכי גלובלי בעולם. זה יצר לעולים מקום בולט כמתווכים.
שורה של עולים מילאה תפקיד מרכזי מאוד בתיווך של האירוע הלוקאלי-גלובלי הזה מישראל אל העולם ובחזרה. הם מילאו תפקידים דיפלומטיים, והם תיווכו את מה שקורה פה ברשות החברתיות, והם מילאו תפקידים מרכזיים ברוב ככל כלי התקשורת באנגלית שסיקרו את המלחמה בישראל. מבחינת הרבה מאוד אנשים בעולם – הם הצוהר העיקרי כדי לדעת מה קרה וקורה פה.
אבל הם גם שילמו מחירים כבדים מאוד במלחמה הזאת: 12 מבין החטופים היו אזרחים אמריקאים-ישראלים (מה שגם גרם למעורבות אמריקאית רבה יותר בלחימה), ורבים מבין הנופלים במלחמה הם עולים מארצות הברית או ילדי עולים.
כתבתי גם על ההיבט הזה, ועל האופן שבו הוא עיצב מחדש את העולים האמריקאים בישראל. בפרט, התמקדתי בסיפור הגבורה-שבעל-כורח של ג'ון ורייצ'ל גולדברג-פולין, ועל מרחק חמש דקות ההליכה שבין בית הכנסת שלהם, לבין ביתו של רון דרמר. הסיפור שלהם ממחיש בעיניי בצורה הכי טובה את המתח הזה: אלו דמויות שנעשו מוכרות ברמה הגלובלית, והסיפור שלהן הוא הסיפור הלאומי שלנו בשלוש השנים האחרונות. ובמקביל – זה גם הסיפור הכי מקומי בעולם, סיפור של שכונה בירושלים. ...
לסיום, חצי גילוי נאות:
אני עצמי גדלתי במידה רבה בקהילה הזאת, או ברשת הזאת של העולים מארצות הברית.
סבא וסבתא שלי עלו לישראל כשאבא שלי היה ילד. גדלתי על הציונות המאוד עמוקה שלהם, אבל גם על סיפורי הקושי והאתגר שבעלייה שלהם. על קשיי מציאת העבודה, על פערי התרבות, ועל קשיי השפה – במיוחד על טעויות בזכר ונקבה (סבא נהג לומר: "באמריקה סבלתי מבעיות דת, כאן אני סובל מבעיות מין").
כשאני כותב על העולים כעל אליטה, לא נעלם מעיניי גם הקושי הגדול והמחיר הגדול שהאנשים הללו שילמו. השתדלתי לכתוב עליהם בצורה הוגנת, בלי לברוח מסוגיות רגישות, וגם עם חמלה והזדהות.
כך או אחרת, אני חושב שהתפקיד שמילאו העולים במלחמה הזו – הוא אחת הסוגיות החברתיות הכי מעניינות, והכי פחות מדוברות, של שלוש השנים האחרונות. אבל אי אפשר להבין את ישראל של 2026 בלעדיהם.
אחד ההוגים המעניינים של הדורות האחרונים הוא רנה ז'יראר.
נזכרתי בו היום בעקבות השיח ברשת סביב ההתבטאות המאוד גרועה של תמיר דורטל. ההתבטאות עצמה ראויה לביקורת. אבל לצד הביקורת היה בתגובות משהו נוסף, תדר שקשה להגדיר אותו רק כוויכוח על הדברים שאמר. הייתה שם לעיתים חדווה של התנפלות, הצטברות מהירה של זעם, ואותו רגע מוכר שבו השיח עבר מ"מה האיש אמר?" ל"מי האיש הזה ומה הוא מייצג?".
אני לא טוען שהמקרה של דורטל הוא "מקרה ז'ירארי" מובהק, ובוודאי לא שכל ביקורת עליו היא רדיפה. להפך. נדמה לי שהעניין אצל ז'יראר נעשה מעניין דווקא אם הוא מאפשר לנו להבחין בין ביקורת, אפילו חריפה ומוצדקת, לבין משהו אחר שמתרחש לפעמים בתוך קבוצה.
וזה כמובן גדול בהרבה מהמקרה הנוכחי. הוא מזמין את כולנו להתבונן באופן שבו אנחנו מתנהגים ברשת.
הטיעון של ז'יראר מתחיל בתשוקה. אנחנו נוטים לחשוב שהרצונות שלנו מבטאים משהו אישי מאוד. אני רוצה דבר מסוים מפני שהוא מתאים לי, מפני שבחרתי בו, מפני שכך אני. ז'יראר ביקש לערער על ההנחה הזאת. לטענתו, חלק גדול מן הרצונות שלנו אינם נוצרים בינינו לבין הדבר שאנחנו רוצים. אנחנו לומדים מאנשים אחרים מה ראוי בכלל לרצות.
המנגנון נראה בערך כך: אדם שאני מעריך חושק בדבר מסוים, והחשק שלו מעניק לדבר ערך גם בעיניי. אני מדמיין שיש כאן יחס פשוט ביני לבין מושא התשוקה: אני מול הטלפון החדש, אני מול התואר באוניברסיטה, אני מול דרגה בצבא, אני מול הכרה ציבורית. אבל למעשה נוכח ביחסים האלה אדם שלישי, שממנו למדתי שהדבר הזה בכלל ראוי לתשוקה. לכך קרא ז'יראר "תשוקה מימטית", תשוקה שנוצרת באמצעות חיקוי.
וכאן מתחילה הבעיה. החיקוי כשלעצמו אינו מחייב עימות. אפשר ללמוד מאדם אחר, להעריץ אותו ולשאוף ללכת בדרכו בלי להילחם בו. אבל כאשר שנינו מבקשים דבר שאי אפשר לחלק בלי גבול, כסף, מעמד, תשומת לב, יוקרה, השפעה, קהל, לפעמים אפילו אהבה, האדם שממנו למדתי מה לרצות נעשה גם האדם שעומד בדרכי.
נוצר כאן פרדוקס מעניין מאוד: אני רוצה להיות כמוך, ולכן אני רוצה את מה שאתה רוצה. אבל משום שאני רוצה את מה שאתה רוצה, אני מתחיל לשנוא אותך על כך שיש לך אותו. כלומר, אני ממשיך לשאוב מן האחר את תשוקתי ובה בעת מתרעם עליו משום שהוא מונע ממני לממש אותה.
זו הסיבה שאצל ז'יראר יריבויות עזות אינן בהכרח נוצרות בין אנשים הרחוקים מאוד זה מזה. לפעמים בדיוק להפך. הן נוצרות בין אחים, קולגות, אנשים דומים, ששייכים לאותו עולם, רוצים דברים דומים ומשווים את עצמם זה לזה.
ככל שהיריבות מתעצמת קורה דבר נוסף. מושא התשוקה המקורי נעשה פחות ופחות חשוב. השאלה כבר איננה רק "מה אני רוצה?", אלא "איך אני לא נותן לו לנצח?".
מכאן מתחיל תהליך של הידמות. כל צד בטוח שהוא ההפך המוסרי הגמור של יריבו, אבל מבחוץ הם מתחילים להתנהג באופן דומה. עלבון נענה בעלבון, השפלה בהשפלה, כוח בכוח. כל צד משוכנע שהוא רק מגיב לאלימות של האחר. כלומר דווקא בשעה שההבדל המוסרי בעיני המשתתפים נעשה מוחלט, ההבדל המעשי ביניהם הולך ומצטמצם.
כאשר הדפוס הזה מתפשט בקהילה שלמה, מתקבל מה שז'יראר מכנה "משבר מימטי". עוד ועוד אנשים נשאבים למעגלים של חיקוי, תחרות, האשמה ונקמה. ההבחנות שהחזיקו את הסדר החברתי מתחילות להתערער והאלימות מאיימת להפוך למלחמה של כולם בכולם.
וכאן מגיעה הטענה החריפה ביותר של ז'יראר. לפעמים חברה נחלצת מן המשבר לא באמצעות פתרונו, אלא באמצעות ריכוזו באדם אחד. העוינות שהתפזרה בין רבים מתכנסת לפתע כלפי קורבן אחד.
במקום כולם נגד כולם, כולם נגד אחד. גם זה, לדעת ז'יראר, תהליך מימטי. מישהו מצביע על אשם. אדם אחר מצטרף אליו. אחריו שלישי ורביעי. ככל שיותר אנשים מאמצים את ההאשמה, עצם העובדה ש"כולם יודעים" שהאיש אשם נעשית לראיה נוספת לאשמתו.
ובדיוק כאן חשוב להבין: בדרך כלל אין קונספירציה. אין חדר שבו אנשים מתכנסים ומחליטים: הבה נמצא אדם חף מפשע ונטיל עליו את כל צרותינו. להפך. המנגנון עובד מפני שהמשתתפים מאמינים באמת שהם מצאו את האשם.
זו אחת התובנות העמוקות ביותר שלו. רודפים אינם צריכים לחוות את עצמם כרודפים. פעמים רבות הם חווים את עצמם דווקא כמי שנלחמים ברוע.
הקורבן יכול להיות זר, אדם חריג, חלש וחסר הגנה. אבל הוא יכול להיות גם אדם בולט מאוד, בעל כוח או מעמד יוצא דופן. אין "טיפוס" אחד של שעיר לעזאזל. מה שחשוב הוא האפשרות לרכז בו את המשבר.
פתאום אדם אחד אינו רק אדם שעשה דבר רע מסוים. הוא נעשה הסבר. הוא הסיבה לקלקול. הוא מגלם תופעה שלמה. הוא נעשה מה שאנחנו שונאים בחברה, בתרבות, בדור, במחנה האחר, ולפעמים בעצמנו.
וכאן מתרחשת ההמרה המסוכנת ביותר: מן המשפט "הוא עשה דבר רע" אל המשפט "הוא הדבר הרע". כאשר הקהילה מצליחה להתאחד נגדו, קורה דבר מדהים: האלימות הפנימית אכן פוחתת. אנשים שרבו זה עם זה מוצאים פתאום אויב משותף. מי שהיו מפוצלים חווים לרגע אחדות.
מכאן ז'יראר מרחיב את הטענה ומציע באמצעותה הסבר להקרבת קורבנות, למיתוסים ולטקסים. כך למשל הטקס משחזר באופן מבוקר את האלימות שאיחדה פעם את הקהילה. המיתוס מספר את האירוע כפי שהרודפים זוכרים אותו: הקורבן אכן היה אשם, הוא אכן איים על הסדר, והריגתו אכן הצילה את הקהילה.
לכן סדר חברתי ואלימות אינם תמיד שני הפכים. לעיתים חברה משיבה לעצמה סדר דווקא באמצעות אלימות משותפת, ואז מספרת לעצמה סיפור שמקדש את האלימות שאפשרה את הסדר.
הלקח שאני מציע לאמץ מהגותו של ז'יראר איננו שאסור לגנות. ודאי שמותר, ולעיתים נדרש. הלקח הוא כמובן גם לא שמי שמותקף הוא בהכרח חף מפשע.
אני מציע לנו להרהר מתי אנחנו עדיין מבררים אחריות, ומתי הביקורת שלנו מתחילה לשמש גם מקור לקתרזיס קולקטיבי.
מנגנון השעיר לעזאזל מתחיל כאשר האדם חדל להיות אדם שעשה מעשה מסוים והופך להסבר שלם למציאות שאנחנו כועסים עליה. במובן הזה, ז'יראר משאיר בידינו כלי לא נוח. הוא מחייב אותנו לבדוק את עצמנו דווקא ברגע שבו אנחנו משוכנעים שההמון שאנחנו חלק ממנו צודק לחלוטין.
הבעיה עם המפלגות הערביות היא פשוטה: הן אינן ערביות. הן פלסטיניות.
והן חותרות במהותן תחת עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אל תקשיבו לחברי המפלגות הללו מדברים בעברית. תקשיבו להם בערבית. אז הם מדברים אמת.
מפלגות פלסטיניות צריכות להיפסל. כל אחת ואחת מהן. במיוחד אחרי השבעה באוקטובר.
יום אחד אולי יחליטו הערבים אזרחי מדינת ישראל להיות שותפים אמיתיים. הם יקימו מפלגות ערביות שיפעלו למענם. ולמעננו. יעודדו השתלבות בכל מגזר. יושיטו יד לאזרחים היהודים. ואפילו יתמכו בשירות צבאי כדי להגן על המדינה שבה הם חיים.
האמירה של תמיר מזעזעת ופסולה. ההקשר שלה הוא ניסוי מחשבה, הוא ביקש לברר עמדה והציג טיעון מופרך, סוג של אוקימתא. אין ספק שיצא לו עקום. מאוד. טוב יעשה אם יבהיר זאת. לענ"ד להפוך את תמיר למישהו שהוא בעד אלימות ועוד נגד חיילים, זה דבר שרחוק מאוד מהאמת.
הסיפור של הקרדיט על ה״מנהרה״ בקלקיליה לא מעניין ולא חשוב. מה שחשוב זה שהגורם הכי מוסמך ומנוסה במערכת הביטחון לענייני מנהרות - יחידת יהל״ם - קובעת שלא מדובר במנהרה. אבל אם אפשר להלחיץ מאות אלפי תושבים בקו התפר שעוד רגע מחבלים קופצים להם מהחצר, אז למה לא
אין שום דבר ״קיצוני״ בלהחזיק בדעה שכל שטח באיזור יו״ש שלא יהיה בשליטת ישראל יהפוך לקן טרור. מבינה שקל יותר לקבל כפיים בטוויטר בלי הדעה הזו, אבל תושבי כפר סבא, ראש העין (כמוני) פחות בקטע של להתעורר לעוד 7.10. כן, ההתיישבות מחזקת את השליטה הישראלית. כן, ההתיישבות היא חובה בטחונית.
הנה יוצאים כל "יפי הנפש" בקריאות שהועדה פסלה את המועמדים הערבים מגזענות. אבל רגע, אני ערבי ואני מועמד. אף אחד לא פסל אותי... מה יכול להיות ש"הגעזנים" פיספסו ערבי אחד? או שאולי אולי אולי הם נפסלו לא כי הם ערבים אלא פשוט בגלל העובדה שמדובר בחבורת בדלנים קיצוניים אנטי ישראלים שיש בהם גם תומכי טרור?!
רוצים להיכנס לפרופורציות, להירגע, להתעודד, להשתעשע? קראו את הדיווח הזה של נחום ברנע מלפני 43 שנה, מהלוויית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר ב 1980 (3 שנים אחרי המהפך)
"לא על איש חשוב שמת הם בוכים אלא על עצמם, ועל הרגשתם, שהיה היתה מדינה, שהיתה שלהם, ואיננה עוד"
אבל קראו הכל, באמת כל מילה שם זהב
(הבנתי שמי שהציף את הקטע הזה הוא @ivri99. תודה אבישי)
היה פה שיח על העברית הנפלאה של אדם ברוך ז"ל. מי שרוצה להתענג על עברית משובחת שכלתה מן הארץ הנה קטע נשגב של חיים גורי משוחח על אצ"ג. youtu.be/T_RiAxcJpV0
בעל הטור הוותיק של הארץ, אלון פנקס, קיבל מאות אלפי דולרים מינואר 2024 ועד מרץ 2025 מלוביסט הקשור לקטאר. התשלומים בוצעו במקביל לכך שפנקס פרסם בעיתון טורים שתמכו בעמדות פרו־קטאריות.
התשלומים הועברו דרך איש עסקים ישראלי ועקבותיהם הובילו ללוביסט מוושינגטון, ג'יי פוטליק, שייצג אינטרסים קטאריים.
החשיפה מגיעה לאחר פיטוריו של עיתונאי בכיר נוסף ב״הארץ״, חיים לוינסון, שקיבל לפחות 200 אלף ש״ח (כ־61 אלף דולר) מחברה הקשורה לאותה רשת השפעה קטארית.
חלקכם אולי גם זוכרים שראש ממשלת קטאר לשעבר, חמד בן ג'אסם, אמר בעבר כי: ״יש לנו עיתונאים על משכורת במדינות רבות.״
🧵 האם ידעתם שדווקא מי שהקדיש את חייו לחקר המקרא, היה זה שפיצח בצורה המפוכחת ביותר את חידת השרידות היהודית ואת עתיד הציונות? פרופ' יחזקאל קויפמן לא היה עוד חוקר במגדל שן, אלא הוגה דעות נסער שהתעמת חזיתית עם ולהאוזן, אחד-העם ופרויד.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי למחנה שורה. הייתי רעב, אחרי 36 שעות של פעילות ברצף, ובזווית העין קלטתי את המשאית של יטבתה עומדת בצד. "הופה, הביאו אוכל", חשבתי ורצתי לכיוון המשאית. שמעון סוויסה עמד ליד ואמר לי 'טוב שבאת, צריך עזרה בפריקה' >>
אחד הדברים שקשים לי בשעות הללו, במיוחד בתור חייל מילואים, הוא הפער בין כוונת הלב הטהורה, והמסירות הנפש כפשוטו של רבבות חיילים למען עם ישראל כולו, לבין העין הרעה כלפי חיילי צה"ל שנושבת במקומות רבים מדי ומייצרת סימפטיה לאויב. תחושה של בלבול מוחלט בין אויב לאוהב.
אתמול בלילה הסליחות בכותל נפתחו בזעקה ובתפילה "ותן אהבה ושלום בנינו". שנזכה. גמר חתימה טובה.
בזמן הדוקטורט בפריז גליתי שהקול הרדיופני שאני מכיר כל כך טוב, הוא לא פחות מפרופסור לתרבות באוניברסיטת פריז 8. בשבילי גדעון, היה פרופ' קוץ. מעבר להיותו פרופ' חשוב, הוא היה איש לבבי, נעים הליכות, ישר והגון. יהי זכרו ברוך.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי למחנה שורה. הייתי רעב, אחרי 36 שעות של פעילות ברצף, ובזווית העין קלטתי את המשאית של יטבתה עומדת בצד. "הופה, הביאו אוכל", חשבתי ורצתי לכיוון המשאית. שמעון סוויסה עמד ליד ואמר לי 'טוב שבאת, צריך עזרה בפריקה' >>
מצד אחד הכרעת חיזבאללה ועומק אסטרטגי חסר תקדים, השמדת צבא סוריה, תקיפת הגרעין האיראני, מחיקת ממשלת החות'ים, 70% מעזה, שחרור כל החטופים ועריפת ראשי הטרור בכל המרחב. מצד שני שליטה מוחלטת של אחמד טיבי בכנסת והכנעת כל מפלגות השמאל למאוויי בל"ד. מעבר לכל הספינים זו האמת הפוליטית.
“אני אבה בן הכהן אלעזר בן אהרן הגדול. אני אבה המעונה המרודף שנולד בירושלים וגלה לבבל, והעלה את מתתיה בן יהודה וקברתיו במערה שקניתי בשטר", ירושלים, המאה ה1 לספירה.
אשכרה כמעט כולם, מכל הציבורים, כל המגזרים וכל המחנות, הגיבו בקריאות קיצוניות (בלשון המעטה) לטבח. חיים לוינסון, שהיה אז העיתונאי הכי מוכר והכי מזוהה עם עיתון הארץ, השווה את התגובה שישראל צריכה לעשות להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, כמעט. ואת האוכלוסייה בעזה לאוכלוסייה גרמניה הנאצית.
דוד ורטהיים, העיתונאי החילוני מוואלה, כתב ש"צריך לזנוח את עיקרון המידתיות" ו"להפר כל נורמה בדרך לניצחון".
יאיר גולן, ראש המפלגה הכי שמאלנית בישראל מלבד הרשימה המשותפת ורע"מ, אדם ששונא חרדלים כמעט כמו שהוא שונא את ביבי, קרא "לסגור את כל השאלטרים לעזה. אני חושב שבמערכה הזו אסור לאפשר מאמץ הומניטרי. צריך להגיד להם: תשמעו, עד שאלה (החטופים) לא משוחררים, מצידנו תרעבו למוות".
פרופסור אמיר חצרוני, שמגדיר את עצמו שמאלן כל כך קיצוני שהוא אנטי ציוני, קרא "להרוג כל מה שזז בעזה עד שהם ייכנעו".
זה לא גמל שלא רואה את הדבשת של עצמו. זאת ממותה שבטוחה שהיא שוקלת מאה גרם.
דרור גרינבלום, היסטוריון וחוקר של הציונות הדתית, אסף בספרו החדש - 'תקופה של נס: תגובת הרבנים החרד"לים ל-7 באוקטובר' (שוקן) - אוסף עשיר למדי של התבטאויות של רבנים חרד"ליים באשר למלחמה. הנה כמה ציטוטים:
▪️הרב נועם וידר: "תעשו להם השמדה טוטלית" ▪️הרב תמיר אלמליח: "להשמיד, לכבוש ולכתוש - זו רוממות" ▪️הרב אורי שרקי: "כולם הם בגדר אויב, ואין חפים מפשע" ▪️הרב יוסף קלנר: "עזה אמורה להיות פארק לאומי, משוטח על ידי חיל האוויר" ▪️הרב אליהו זיני: "צעדים הומניטרים [הם] ריקבון מוסרי. דאגתכם העיקרית והחולנית היתה רק לא לפגוע ב'חפים מפשע', ב'בלתי מעורבים', ושאר כינויי שקר מחפירים." ▪️הרב אברהם וסרמן: "לעשות נקמה בגויים... לשרוף את עזה לפני כניסת חיילינו" ▪️הרב אלי סדן: "אין הבחנה... אתה נלחם נגד כל העם" ▪️הרב אליהו מאלי: "להרוג את כולם בעזה, גם תינוקות" ▪️גילוי דעת של הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון, דוד חי הכהן, אליהו זיני, שמואל אליהו, דוד פנדל ועוד: "אין להתחשב באוכלוסייה האזרחית של האויב... ארדוף אויב ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. עד כלותם."
עכשיו, תראו תופעה מדהימה. ככל שגדול הזעזוע הציבורי מסרט שמביא עדויות של חיילי צה"ל על פשעי מלחמה כך קטן הזעזוע הציבורי מדברי רבנים בכירים ומחנכים הקוראים לביצוע פשעי מלחמה - ואף רצח עם!
איך אפשר מצד אחד למחות על תיעוד עדויות של נזק אגבי גדול מדי ומצד שני לאפשר לאנשים כאלה להיות מנהיגי ציבור, חלקם על חשבון משלם המיסים?
איך אפשר לראות בהאשמה כלפי ישראל בג'נוסייד אנטישמיות ומצד שני לכבד רבנים שקוראים לג'נוסייד?
דמותה של היהדות תיקבע בין השאר על פי היחס שלנו לתורה של הרבנים האלה. אם היא תורה כשרה, היהדות היא בשר פיגולים.
הכיוון המסתמן במפלגות החרדיות הוא לא להמליץ אחרי הבחירות על נתניהו או על איזנקוט - ולשבת בשלב הראשון באופוזיציה. הרעיון: לתת לממשלה שתקום להתמודד עם חוק הגיוס, להתנגד לחוק מבחוץ ולא לשאת באחריות לנוסח שיאושר. אחרי שהחוק יעבור והמכשול המרכזי מבחינת החרדים יוסר, הם יוכלו לבחון הצטרפות לממשלה - גם אם תעמוד בראשה דמות שאינה מגוש נתניהו. ע"פ גורם חרדי: "הרוח כרגע היא שלא ממליצים על אף אחד. החרדים באים מתוך מטרה לשבת באופוזיציה בשנה הראשונה". הידיעה המלאה בתגובות.
מטורף מטורף מטורף מטורף בוש בעצמי שלא ידעתי את זה. כלומר, ידעתי שהמדינה חילצה את הקרנות של ההסתדרות, אבל חשבתי שהעבירו להם מליארדים באופן חד פעמי. לא שהתחייבנו לשלם לאנשים שם עד סוף חייהם. אמייזינג. איזה נוכלים ההסתדרות האלה
אז שוחחתי עם ידידי ליאור חיימוביץ' שמשמש כסגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה וקראתי את העבודה (הרצינית!) שהם עשו וזו הזדמנות טובה להודות שנחפזתי לשפוט ולבטל את ההצעה שלהם לבטל את חובת ההפרשה לפנסיה עד גיל 40.
אז מה הרציונל המרכזי של המחקר? בגדול, הטיעון הוא שקיים חוסר איזון מבני במערכת הפנסיה הנוכחית. המערכת כופה חיסכון נוקשה לטווח ארוך על חשבון רווחת העובדים בהווה. בשנות העבודה הראשונות, צעירים מתמודדים עם הוצאות כלכליות כבדות וקריטיות, כגון הקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא, וזאת בדיוק בתקופה שבה הכנסתם הפנויה היא נמוכה יחסית. המחקר טוען כי ניתוב רוב משאבי החיסכון לגיל הפרישה יוצר עומס כלכלי בלתי סביר על משקי בית צעירים, פוגע משמעותית ברמת החיים שלהם בשלבי התבססותם, ומתעלם מהצרכים הכלכליים המיידיים והדחופים שלהם.
כדי לבסס את הטענה, העבודה מציגה ניתוחים כמותיים וסימולציות הממחישים כי המערכת הנוכחית מובילה למצב של חיסכון בלתי יעיל לאורך מחזור החיים עבור עובדים רבים. התוצאות האמפיריות (וכאן יצטרכו לעבור עוד הרבה זוגות עיניים) מראות כי קצבת הפנסיה הצפויה בגיל הפרישה (בתוספת קצבת אזרח ותיק) תהיה גבוהה יותר מההכנסה החודשית של אותם עובדים לאורך מרבית שנות עבודתם, עם יחסי תחלופה גבוהים במיוחד בקרב בעלי הכנסות נמוכות ובינוניות.
אז מה ההמלצה? מעבר למודלים פנסיוניים גמישים – כמו דחיית הפרשות לגיל 40, הפרשה מדורגת, או ניתוב כספים לקרן נזילה לטווח בינוני – אשר יגדילו את ההכנסה הפנויה בשנים הקשות ביותר של העובד, תוך שמירה על ביטחון כלכלי מספק ויציב בגיל הפרישה.
האם אפשר לבקר? כן. האם אפשר לבטל? ממש לא. האם זו הסחת דעת שתאפשר לממשלות למסמס טיפול בגורמים אחרים ליוקר המחייה? אולי, אבל לא רלוונטי להצעה עצמה.
גילוי נאות: אחד ממחברי המחקר הוא בוגר של תכנית סמית מה שהרגיע אותי לא מעט בנוגע לרצינות של האנשים.
הרבה מה להגיד על זה אבל נסתפק בשתי נקודות שלא ראיתי שזכו למענה:
1. איזה קסם מתרחש בגיל 40? אם המדינה סבורה שיש לאפשר לפרט לבטא את ההעדפות הצריכה/חיסכון/השקעה שלו ללא הפרעה עד גיל 40, מה משתנה לפתע בגיל 40? לא ברור. שרירותיות היא אף פעם לא נקודת מוצא טובה למדיניות.
2. כל מה שאנחנו יודעים על פוליטיקה ותמריצים מלמד אותנו שהמדינה מייצרת למעשה התחייבות עתידית סמויה (Implicit liability). הרי הפטור מחיסכון בשנות העשרים והשלושים אומר אובדן של השנים הקריטיות ביותר לצבירת ריבית דריבית. האם הממשלה תניח לאנשים לחיות בעוני בגיל פרישה? כמובן שלא. היא תיאלץ לחלץ את אותם פנסיונרים בעתיד דרך קצבאות שימומנו ממיסים עתידיים של אנשים אחרים.
המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה לבטל את חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40, תוך שמירה על הפרשות המעסיק במלואן. לפי ההצעה יוסיף העובד להיות מבוטח, אך ההפרשה לא תנוכה משכרו עד אותו גיל, ומגיל 40 תחול חובת ההפרשה במלואה כנהוג כיום.
מדהים לראות עד כמה התפיסה הקיינסיאנית השגויה והמזיקה השתרשה עמוק, אפילו בצמרת משרד האוצר. פורק את העצבים שלי:
קודם כל, הטענה שחיסכון "בולם את הצמיחה" הופכת את הקערה על פיה ומבלבלת בין סיבה לתוצאה. צריכה אינה מחוללת צמיחה; היא למעשה השלב הסופי שבו ערך כלכלי הגיע לנקודת הסיום שלו. המנוע האמיתי של כלכלה בריאה הוא דווקא החיסכון – הנכונות של יחידים להוריד את העדפת הזמן שלהם ולדחות סיפוקים בהווה.
למה חיסכון? כי חיסכון (ולא צריכה) משחרר משאבים ריאליים לשלבי הייצור המוקדמים (מוצרי הון מסדר גבוה), מאפשר להאריך את מבנה הייצור ומגדיל את הפריון שיאפשר כעבור זמן את הצריכה הגדולה יותר של המחר. ניסיון לאלץ אזרחים לצרוך כיום על חשבון החיסכון שקול לאכילת זרעי התבואה של המשק.
התסכול הילדותי של האוצר נובע מכך שחלק ניכר מהכסף מנוהל על ידי משקיעים מוסדיים, נתפס כ"נעול", ולכן אינו מתורגם לצריכה מיידית בישראל. אך התלונה על כך שההון אינו מושקע כולו במשק המקומי חושפת תפיסה מרקנטליסטית משונה (למקרה שלא הספיק לנו הקיינסיאניזם) הרואה בכלכלה הלאומית מעין קולקטיב שנועד לשרת את צורכי המדינה.
ואולם ה"משק הישראלי" הוא אינו אלא סך כל הפרטים ומשקי הבית הפועלים לשיפור מצבם. מטרת הפעולה הכלכלית אינה למקסם סטטיסטיקות של תמ"ג מקומי או להגדיל את גביית המיסים בטווח הקצר, אלא לאפשר ליחידים להקצות את כספם להיכן שהוא מניב את הערך הרב ביותר עבורם. שוקינג!
כאשר חוסך ישראלי בוחר לפזר את השקעותיו בצורה פסיבית במדדים גלובליים רחבים ההון שלו אינו הולך לאיבוד ואינו מהווה "עודף חיסכון" מיותר. ההון זורם למקומות שבהם פריון ההשקעה הוא הגבוה ביותר, מממן חברות וטכנולוגיות ברחבי העולם, ומגן על כוח הקנייה של החוסך מפני אינפלציה מקומית וסיכונים גיאופוליטיים. כפיית השקעה מקומית רק תפגע בתשואת החוסכים ותוביל להקצאת משאבים מעוותת שתחליש את החוסן של משקי הבית.
בסופו של דבר, הדאגה מ"בריחת" ההון לחו"ל חושפת אינטרס מוסדי מזיק: הון שנצרך מקומית קל בהרבה למיסוי, והון שכלוא בארץ מספק נזילות נוחה למימון החוב הממשלתי. אולם העושר האמיתי של אומה נמדד באיתנות הפיננסית של אזרחיה, ולא ביכולת הממשלה לרתק את חסכונותיהם.
האירוניה היא שהכלכלן הראשי עצמו מודה שהיקף החיסכון הזה בדיוק הוא שמייצר יציבות במשקי הבית ומאפשר לישראלים לעמוד בתשלומי המשכנתא גם בעיתות משבר. היציבות הזו היא פרי של הקצאת הון רציונלית, גלובלית וארוכת טווח, ואין שום הצדקה כלכלית להקריב אותה על מזבח המרצת הצריכה של ההווה.
Esto no es una escena de película. Esto ocurrió el 7 de octubre.
Ellos son Negev, de 4 años, y su hermano Eshel, de seis meses.
Los terroristas que mecían a Eshel en el cochecito y llevaban a Negev de la mano acababan de asesinar a su madre, Adi.
Negev contó después:
"Unos hombres malos entraron en nuestra casa con taladros y agujerearon toda la casa. Querían taladrar a Eshel, pero mamá no los dejó. Nos dijo que recordáramos que nos quería más que a nada en el mundo. Y entonces se fue".
Los terroristas colocaron granadas alrededor del cuerpo de Adi y la dejaron allí, como cebo, dentro de una de las habitaciones. Ataron otra granada al pomo de la puerta para que quien fuera a buscarla también muriera.
Luego grabaron un vídeo de propaganda para mostrar lo "buenos" que eran. Le dieron agua a Negev, que estaba herido, y lo grabaron dando las gracias en árabe.
Acababan de asesinar a su madre delante de él.
Imagínatelo.
Poco después, llevaron a Negev y a Eshel a casa de un vecino. Desde allí, los terroristas secuestraron a los tres y se dirigieron hacia Gaza.
Por el camino, Eshel no paraba de llorar. Su llanto molestaba a los terroristas, que pensaron que se convertiría en un problema más adelante, así que abandonaron a los tres al borde del camino y siguieron hacia Gaza.
Yuval Abraham and Rachel Szor look drawn and solemn amid strong applause for Golden Lion Contender ‘NAZA’ exposing Israeli targeting of civilians in Gaza #venicefilmfestival
Voilà ce que des milliers de jeunes Espagnols ont scandé hier aux abords du stade Bernabéu, à Madrid, en marge d’une mobilisation contre l’invasion migratoire à Ceuta.
Quel est le rapport entre les Juifs et ce qui s’est passé à Ceuta ?
Strictement aucun !
La haine du Juif a atteint un tel niveau dans l’Espagne dirigée par Pedro Sánchez que beaucoup n’hésitent plus à l’exprimer en toute impunité, peu importe le contexte.
הסיבה העיקרית שסמכויות (כולל הסמכות לפטר פקיד) צריכות להיות בידיים של נבחרי הציבור, היא כי נבחרי הציבור חייבים דין וחשבון לציבור.
מה שקורה כעת זה שנבחר הציבור (כץ) מעוניין לבצע פעולה שהציבור סבור שהיא שגויה (פיטורי יהודה אליהו) ויגבה עליה מחיר ציבורי. (ביקורת, הפגנות, הצבעה)
נבחר הציבור ישקול מחדש את עמדתו או שהציבור ישקול מחדש את עמדתו ולא יבחר באותה מפלגה או באותו אדם.
דמוקרטיה!
אמיתית, לא כסיסמה של פשיסטים אלימים ברחובות שמאיימים להחריב את המדינה ואת הצבא אם לא יעשו מה שהם אומרים, אלא פשוט דמוקרטיה. שלטון של העם, על ידי העם, למען העם.
לעומת זאת, מדינה בה דיקטטורים בגלימה ממפלגת בג"ץ ממנים או מפטרים אנשים, ולציבור אין אמירה בנושא, היא לא דמוקרטיה.
"הנה הימין בעד הדיפ סטייט" יש ביקורת הנשמעת הנובעת מהנחה השגויה שלפיה הדיפ סטייט הוא בהכרח הפקידות המקצועית הנלחמת כנגד נבחרי הציבור. זוהי החמצה מוחלטת של הדינמיקה המבנית של הכוח הפוליטי והכלכלי.
במונחים של ג'יימס ברנהאם, מעמד המנהלים איננו מוגדר על ידי תואר משרה או שיוך ביורוקרטי פורמלי, אלא מהווה פונקציה סוציולוגית של רשת בעלי ברית החוצה מחיצות מוסדיות. הרשת הזו מחברת בין משפטנים, פקידות בכירה, הנהלות מונופולים, ראשי ועדים רבי עוצמה, ולעיתים קרובות גם השרים עצמם. המכנה המשותף המגדיר את הקבוצה הזו הוא האינטרס המעמדי המשותף של סגירת השוק, חסימת תחרות, חלוקת רנטות וביצור כוח ושליטה על חשבון הציבור הרחב.
כאשר שר (או משפטן) נבחר פועל כזרוע הביצועית של קבוצת לחץ מאורגנת, משתף פעולה עם קרטל ועדי וחוסם תחרות כדי לשמר פריבילגיות סקטוריאליות, הוא המגלם המובהק ביותר של הדיפ סטייט. לעומת זאת, כאשר מנכ"ל מקצועי פועל לשבירת המערך הסגור הזה ולפתיחת המכרזים, הוא אינו חלק מהקנוניה המנהלית, אלא האיום הגדול ביותר על המשך קיומה.
כדי לקבוע מתי התערבות ציבורית היא מוצדקת ומתי היא מזיקה, יש להתעלם מתארים פורמליים ומחלוקות בין שר לבין פקיד ממונה. המבחן האמיתי היחיד הוא מבחן פונקציונלי ומבני של חלוקת הכוח.
התערבות הציבור והגנתו מוצדקות בכל מקרה שבו הגורם הפועל, ללא קשר לתוארו, מקדם פתיחת שווקים סגורים, הגברת שקיפות, שבירת מונופולים וביטול חסמי כניסה. צעדים אלה מפרקים את המונופול של המנהלים, מחזירים את כוח הבחירה וההכרעה לאזרח, ומקטינים את התלות שלו במנגנון השליטה המנהלי. כאשר הציבור זועק ומגן על מנכ"ל מקצועי כזה, אין כאן הגנה על המנגנון או על הדיפ סטייט, אלא הגנה רפובליקנית של ממש על אינטרס הכלל כנגד קרטל מאורגן.
המאבק האמיתי מעולם לא היה בין נבחרי ציבור לבין דרג מקצועי, אלא בין שוק פתוח ופיזור עוצמה לבין ברית של מעמד מנהלי המנצל את כוח המדינה כדי לחנוק את החירות ואת רווחת האזרחים.
השבוע הגשתי מחקר מקיף* בן 150 עמודים על הקטסטרופה המתהווה בלב הגליל - חבל ארץ שהופך לנגד עינינו למיני-פלסטין, עמוק בתוך הקו הירוק.
מדובר באיוולת בקנה מידה היסטורי: הביקוש למגורים בגליל אדיר, אך המדינה עושה כל שביכולתה למנוע התיישבות ציונית באזור, ומנגד יוצאת מגדרה כדי לסייע לערבים-מוסלמים להשתלט על המרחב.
״המדינה״ - זה הדיפסטייט: מינהל התכנון, משרד האוצר - שחוגג על עשרות המיליארדים משיווקי הקרקעות - ורשות מקרקעי ישראל. הגופים הללו פשוט שמים פס על הממשלה, וממניעים אינטרסנטיים ואידאולוגיים מתעללים במילואימניקים ובאוכלוסיית המשרתים, שכל פשעם הוא הרצון לעשות ציונות וליהנות מאיכות חיים בגליל.
אך הדיפסטייט מצליח כי הממשלה הנוכחית מאפשרת לו לפעול.
כיועץ לראש הממשלה, הייתי שותף בקיץ 2023 למאמציה האדירים של הממשלה - בהנחיית ראש הממשלה ובהובלת מנכ״ל משרדו, יוסי שלי - לקדם החלטה היסטורית למען הגליל, שאושרה בספטמבר 2023. מי שעשו הכול כדי לשים לנו רגליים היו הצמד-חמד גולדקנופף ובבצ׳יק, שעשו יד אחת עם מנכ״ל רמ״י דאז, ינקי קוינט, כדי לסייע לחרדים ולערבים - ולזרוק את המשרתים מתחת לגלגלים.
במקום לגבות מקוינט מחיר על חתרנותו, השר דודי אמסלם החליט בינואר 2024 דווקא לצ׳פר אותו ולמנותו לתפקיד היוקרתי של ממלא מקום מנכ״ל רשות החברות הממשלתיות, במקביל לתפקידו ברמ״י.
ומה לגבי משרד הנגב והגליל? טוב ששאלתם. מסתבר שבשנת 2025 נציגי המשרד בקושי טרחו להגיע לישיבות מינהל התכנון: שיעור הנוכחות שלהם נע בין 0% ל-40%. מנגד, נציגי ״הארגונים הירוקים״ מופיעים כמעט בכל הדיונים, כדי לסכל ככל יכולתם תוכניות פיתוח ביישובים יהודיים מטעמים ״סביבתיים״. הטעמים הללו, אגב, נעלמים כליל כשמדובר בהרס שיטתי של יערות ושטחים חקלאיים לטובת יישובים ערביים.
וכעת, הקש ששובר את גב הגליל: עסקן הצמרת, אשף הקומבינות ונציג ההסתדרות בליכוד - חיים כץ.
עד שסוף כל סוף הצליחו להציב בראשות רמ״י אדם המחויב לאתוס הציוני, יהודה אליהו - ושבשל כך, כמובן, סומן על ידי בג״ץ והיועמ״שיה - מגיע המשוריין הטרי, כץ, ומנסה לערוף את ראשו של אליהו לטובת העסקנים הגמדיים שלו.
לכץ אכפת מהגליל בערך כפי שלגולדקנופף היה אכפת מאוכלוסיית המשרתים. אך מכץ אין לי ציפיות; מראש הממשלה דווקא יש לי.
אני מבין את השיקולים הפרקטיים, הפנים-ליכודיים, שהצריכו את שריונו של כץ, אך מעבר לבירוקרטיה המפלגתית יש גם מהות.
כץ, סמל מובהק לשרידי הריקבון בליכוד, מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו משום שהוא חש חסין: איש אינו גובה ממנו מחיר.
הביזיון הזה חייב להסתיים. הליכוד צריך להכריע: האם המנגנון המפלגתי נועד לשרת את האידאולוגיה הליכודית, או שמא המנגנון הוא האידאולוגיה?
ההכרעה הערכית הזו צריכה להתקבל דווקא עכשיו, *לפני* הבחירות - ואין גבעה ראויה יותר להסתער עליה מהצלת הגליל.
לא לכץ, כן לגליל. קדימה, הסתער!
*המחקר נכתב במסגרת תוכנית ״עמיתי ציון״, בהנחיית ד״ר שגיא ברמק. התוכנית פועלת במכון ארגמן, בראשות ד״ר רונן שובל, תחת המרכז לחירות ישראלית, בהובלת עמיעד כהן.
טוב תקשיבו לסיפור מופת. פעם בירושלים היה רחוב בשם פרינסס מרי, שנפגש עם רחוב המלך ג'ורג. סוחרי ירושלים בהובלת סבא רבא שלי, פרץ ארציאלי זצ"ל הובילו מרד נגד העירייה בטענה שגם לנו יש מלכה.
וכך שונה שם הרחוב לשלומציון המלכה.
עוד על הסיפור: "רוזנברגר (החייט והאספן) סיפר לי על סוחר מטבעות הגון בשם פרץ ארציאלי והמליץ שאבקרו. ... חנותו של פרץ ארציאלי שכנה בקצה מורד רחוב פרינסס מרי. בחלון הראווה הגדול שלה היו מוצגים כדי חרס גדולים, שברי אבן מגולפים...תכשיטים ואף ראשי אדם מוזרים מאבן מעשה ידיו של הזייפן וילהלם מוזס שפירא. בשנות החמישים זו הייתה חנות העתיקות הגדולה ביותר בירושלים המערבית, והיא הציעה לבאים בפתחה שפע של ממצאים ארכאולוגיים ואתנוגרפיים וגם סיפורים ומעשיות מפי בעליה. יום אחד החליט ארציאלי שלא יאה שהרחוב שחנותו שוכנת בו נושא את שמה של נסיכת אנגלייה. הוא פנה לעירייה, ומשבקשותיו להעניק לרחוב שם עברי לא נענו קם באישון לילה, הסיר את שלטי הרחוב וקבע במקומם את שלטי שלומציון המלכה. עד עצם היום הזה איש לא ערער על מעשהו. " יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, יד בן צבי, עמ' 37. ותודה לבלוג של קובי לידרמן על הסיפור, ולסבתא שלי עליה השלום על התמונה.
שלום @israelrailways החלטתי בביקור הזה שאני לא נוגע באוטו ואני משתמש רק ברכבת. אני ישן בבינימינה ועובד בתל אביב כל יום, כולל גיחות לירושלים ולפעמים משתמש ברכבת כמה פעמים ביום.
יש לי פידבק: 1) אני סובל מחום. המזגן ברכבת הוא מהטובים בעולם בתחום. טמפרטורה מושלמת. 2) שמעתי כבר כמה פקחים מעירים להוריד רגליים. יפה מאד. 3) הרכבות נקיות מאד. 4) חוץ משעות העומס שזה סיוט, התדירות בסדר ואין הרבה איחורים. כשתתגבר התדירות בשעות העומס- זה יהיה מושלם. אבל אין לי הרבה תלונות לגבי זה. כל מי שנסע ברכבות/מטרו בעולם בשעות עומס יודע שזה חלק מהעניין. 5) עמדות בטחון- למה לא לעשות מסוע אוטומאטי שמרים את המזוודה מהרצפה? למה אנשים (חלקם מבוגרים) צריכים להניף מזוודות של 20 פלוס קילו באוויר… לא ברור. 6) מכיר את האפליקציה. היא אחלה. הרבה אנשים משתמשים במסך המרכזי למצוא את תחנת הביניים שלהם וזה לוקח זמן עד שהתחנה מופיעה- לפעמים זמן להספיק רכבת או לפספס אותה. שימו מסכים עומדים עם תצוגה מתחלפת ליד כל רציף עם רשימת התחנות ב-2 הדקות הקרובות ותסגרו את הפינה של ״זה עובר ב?/זה מגיע ל?״ 7) מי שתכנן את הכניסה ביצחק נבון בירושלים צריך לעמוד שם בוקר בוקר ולבקש סליחה. אבל אתם כבר יודעים את זה. 8) העובדים שלכם ברציפים מאד אדיבים. ראיתי כבר כמה פעמים עזרה עם מזוודות, עם עגלות ילדים, עם הכוונה- זה מאד מורגש.
זהו, לפי הפתיחה חשבתם שאני בא להתלונן אה…😂 מפרגן במקסימום. מי שמנהל עושה עבודה טובה מאד.
אמרו נחיל חוק, יהיו סנקציות. לא החילו חוק. יש סנקציות:
הסנקציות של הבריטים, הצרפתים והקנדים כמו במקרה של ההכרה שלהם במדינת פלסטין של שרדינגר, הן עוד ביטוי (מעבר לכל השיקולים הפוליטיים הפנימיים מול מפלגת הירוקים) לכך שאנחנו כמדינת ישראל לא אומרים מה אנחנו רוצים ביו״ש (גם לא בעזה כמובן). אנחנו מקיימים שם כבר עשרות שנים עמימות ריבונית ולא אומרים לעצמנו קודם כל, לאזרחים שלנו שם ולעולם מה אנחנו רוצים. זה שלנו? לא שלנו? זמנית? לאן חותרים? בהירות - יוק.
והממשלה הזו במיוחד התמחתה בשילוב קטלני של דיבורי אבו עלי שאינם מגובים במעשים. בונים חוות אבל לא מחילים את החוק הישראלי על עז צולעת. והתירוץ: יהיו סנקציות. אז עכשיו גם יש סנקציות וגם אין חוק ישראלי.
אז מה כן? תקום ממשלה חדשה. תקים ועדה - אנשי ימין ושמאל, מומחי צבא, גיאולוגים וגיאוגרפיים וכל מי שיכול לתרום - עם משימה אחת: תביאו מפה. הכנסת, כגוף המייצג את הריבון, תחיל את החוק הישראלי האזרחי בחלק משטחי יו״ש ותחת החוק הישראלי האזרחי כולם אזרחים שווים. היכן שלא יחול החוק הישראלי האזרחי יתקיים כיבוש צבאי פעיל לטובת שינוי תודעתי ואידיאולוגי (האמריקאים ביפן/בנות הברית בגרמניה הנאצית - אין אונר״א, אין פליטות, אין שיבה). לתהליך הזה תיעשה עבודה מדינית דיפלומטית עם הכנה רצינית. בקיצור, יוזמה ובהירות בנושא מרכזי שכרגע נראה שכולם בורחים ממנו.
אני יודע שפוליטיקה היא דבר דינמי. אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, רשימות משתנות וכיסאות מתחלפים. אבל יש אנשים שהם לא כיסא. הם לא תפקיד. הם לא עוד שם ברשימה.
הם הנשמה של המקום.
ומיכאל, בעיניי, הוא הנשמה של הכנסת.
מהיום הראשון שנכנסתי לתפקידי כשר, נפשי נקשרה בנפשו.
לכאורה, היינו אמורים להיות משני צידי המגרש הפוליטי. בעולם שלנו זה כמעט מתבקש: לתייג, לסמן, לחשוד, לחפש איפה אפשר להרוויח נקודה על חשבון האחר.
מיכאל מעולם לא היה שם.
הוא פשוט פתח בפניי את הלב.
הוא חלק איתי שנים של ניסיון. נתן לי עצות זהב. חיבר אותי לאנשים בעלי יכולת והשפעה, לעמותות ולארגונים מהחברה האזרחית. הוא בנה גשרים, פתח דלתות ועזר לי פעם אחר פעם, בלי לבקש לעצמו דבר.
פעלנו כתף אל כתף למען הנגב והגליל ולקידום הצמיחה הדמוגרפית. הוא כיושב ראש הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל, ואני כשר.
היו לו אינספור הזדמנויות לקחת קרדיט. הוא לא לקח.
היו לו אינספור הזדמנויות לעשות עליי סיבוב פוליטי. הוא לא עשה.
הוא היה יכול להדביק לי תווית, להכניס אותי למשבצת, להתווכח איתי דרך כותרת בעיתון.
במקום זה הוא בחר לדבר איתי. להקשיב לי. לכבד אותי. גם כשחשב אחרת ממני.
והפערים בינינו אף פעם לא היו גדולים יותר מהאדם שעמד מולנו.
אבל האמת היא שהעבודה המשותפת היא רק חלק קטן מהסיפור שלנו.
כי מיכאל הפך למשפחה.
כשאבא שלי היה על ערש דווי, נסענו יחד לבקר אותו בבית החולים.
אני זוכר את מיכאל יושב ליד המיטה של אבא, ושר לו בדמעות את “שתלתם ניגונים”.
יש רגעים שאתה יודע בזמן שהם קורים שהם יישארו איתך עד יומך האחרון.
הרגע הזה יישאר איתי.
ומשם החיים המשיכו.
רקדנו יחד בשמחות. נסענו יחד לנחם אבלים. ולפעמים, אחרי שניחמנו אחרים, היינו פורשים הצידה ובוכים בעצמנו.
פתחנו את הלב זה בפני זה בשיחות ארוכות לתוך הלילה.
ואחרי השבעה באוקטובר הנורא, כשנדמה היה שאין לב במדינה הזאת שלא נשבר, סחבנו יחד גם את הכאב של אחרים וגם את הכאב אחד של השני.
עברנו יחד על מאות פניות ציבור.
ואצל מיכאל, פנייה מעולם לא הייתה “עוד פנייה”.
יש בן אדם מאחוריה.
היינו יושבים ושואלים: מי יכול לפתור את הבעיה של פלוני? למי עוד אפשר להתקשר? איזו דלת עוד לא פתחנו?
ולפעמים ידענו שאין לנו איך לעזור.
ואז מיכאל היה שואל את השאלה שמספרת עליו הכול:
אם אי אפשר לפתור לו את הבעיה, איך לפחות לא משאירים אותו לבד? מה אפשר לומר לו? איך אפשר לעודד אותו?
זה מיכאל ביטון.
איש של אנשים.
איש של חיבורים.
אדם שרואה בן אדם לפני שהוא רואה מגזר, מפלגה, עמדה או תועלת פוליטית.
מעולם לא הרגשתי ממנו ציניות. מעולם לא הרגשתי התנשאות. מעולם לא הרגשתי שהוא עושה איתי חשבון של רווח והפסד.
הכול אצלו אמיתי. הכול מהלב.
מי שלא חי את העולם הפוליטי אולי לא יבין עד כמה זה נדיר.
מיכאל חי את הקדושה של החיים בכל יום מחדש.
את קדושת האדם. את קדושת החברות. את קדושת החסד. את היכולת לראות כאב של מישהו אחר ולהרגיש שהוא קצת גם שלך.
אני כותב את המילים האלה ודמעות חונקות את גרוני.
כי אני יודע שהכנסת תמשיך. המליאה תתכנס. יהיו נאומים, הצבעות, ויכוחים וכותרות.
אבל משהו יהיה חסר שם.
יהיה שם פחות לב.
מיכאל אחי היקר,
אני רוצה להגיד לך תודה.
תודה על הזכות לעבוד לצידך למען עם ישראל. תודה שחלקת איתי מניסיונך כאילו הוא שלי. תודה על כל עצה, על כל טלפון, על כל דלת שפתחת ועל כל גשר שבנית. תודה שידעת לחלוק עליי בלי לבטל אותי. תודה שהיית שם ברגעים שאף מצלמה לא ראתה ושאף אחד לעולם לא ידע עליהם.
תודה על הצחוק. תודה על הדמעות. תודה על הלילות הארוכים. תודה על הכתף. תודה על הלב.
ובעיקר, תודה על הזכות לקרוא לך אח.
פוליטיקה היא זמנית. תפקידים הם זמניים. גם הכנסת היא תחנה.
לפני כמה שבועות ישבנו איתמר איתם ואני לשיחה עם מנהלי בתי ספר יהודים מארה"ב. במהלך השיחה איתמר החליט לספר להם על שיחה אישית מאוד שהייתה לשנינו בתחילת המלחמה אחרי התמרון הראשוני בעזה.
בשיחה דיברנו על התחושות העמוקות של כל אחד מאיתנו, על הקול העמוק שקרא לנו לנו לצאת מהבית ב 7.10 להלחם מבלי לדעת האם נחזור.
זה תפס אותי בהפתעה גמורה ומצאתי את עצמי דומע באופן ניכר מול חבורה של מנהלי בתי ספר המומים.
אז על הפאדיחה שהוא עשה לי הוא עוד ישלם אבל זה לא מהות הסיפור.
אני ואיתמר הולכים בדרך פוליטית שונה. יש בנינו מחלוקות. (הרבה פחות ממה שצפוי) אבל איתמר הוא אחי בדם. היינו מוכנים למות ביחד ואף אחד לא ישכנע אותי שאנחנו לא יכולים לחיות ביחד.
אני שמח מאוד שהוא נכנס למערכת הפוליטית. האיש הוא ריכוז עוצמתי של לב יהודי חדור תחושת שליחות ורואה לנגד עיניו את טובתו של עם ישראל לפני הכל.
אני רק רוצה להתנצל, אני אשם בכל האנטישמיות בשנים האחרונות. עשיתי בטעות מניפסטינג, כי מאז שהייתי קטן תהיתי איך אפשר להיות כזה מפגר ולהאמין שיהודים שמים דם של ילדים נוצרים במצות, אז הקב"ה נתן לי מתנה ונתן לי לחיות בזמנים של שנאת יהודים בניחוח ימי הביניים, סליחה
As the British government considers forcing British companies to boycott portions of Israel, it should be aware that a Florida law that I passed as a member of the Legislature would ban any British company forced to comply from doing business with any state or local government in Florida.
It would also end any British business participating in that boycott from doing any business in Florida if it needed any official interaction with state or local government to operate (permits, tax collection).
Florida is one of Britain’s largest trading partners. They should understand that their vanity project in support of Muslim terror could cost them billions of dollars.
And for those who doubt the power of this policy, it was this same law that broke Airbnb’s misguided effort to boycott portions of Israel in 2019. They realized that this law would have bankrupted their company.
Florida has made it clear. Any company — or nation — that boycotts Israel is boycotted by Florida.
התגובה מול אנגליה צריכה להיות מאוד כואבת אבל בלי דרמה. אפשר למשל לעדכן אותם פומבית על הפסקה חד צדדית של שת"פ מודעיני. המטרה צריכה להיות גביית מחיר רציני מאוד, בלי לגרום גם לימין הבריטי להצטרף לחגיגה האנטישמית.
אני פרשן פוליטי גרוע ביותר. ובכל זאת, נבואה של שוטים: אנחנו הולכים לסבב של מערכות בחירות וחוסר יציבות, עד לבחירות לנשיאות בשנת 2028. נתניהו יבחר לנשיא. והמערכת הפוליטית תתייצב.
רוב הדברים שמטרידים אתכם, כמו מפלגה שאולי לא תעבור את אחוז החסימה, היה ידוע מראש ופתיר בחקיקה, למשל, הסכם עודפים גם למפלגות שלא עוברות, הורדת אחוז חסימה, ועוד. הקואליציה לא עשתה זאת כי נוח לה להלחיץ את בוחריה, כדי שיצביעו למפלגות הקיימות. אין פה שום דבר ענייני, זו פוליטיקה צינית וסוציאליזם של חסימת תחרות. אני אישית בעד אחוז חסימה גבוה והסכם עודפים גם למפלגות שלא עוברות. אבל יותר מהכל צריך לרענן את הפוליטיקה שלנו, וזה, לצערי, בדיוק מה שהפוליטיקאים בימין מנסים למנוע.
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו בעקבות הכותרות על עזיבת רופאים זה דיון ציבורי רציני בחסמי צד ההיצע *המטורפים* הקיימים במערכת הבריאות. התכנון במשק החלב הוא כלום ושום דבר בהשוואה למערכת הבריאות. בואו ננסה להמחיש את המציאות באמצעות סיפור קצר:
תארו לעצמכם איש עסקים אמיד שהזדקק לטיפול רפואי והתאכזב קשות מהשירות שקיבל במערכת הציבורית. אחרי שחיכה חודשים בתור ונתקל בחוסר יעילות משווע, הוא מזהה מיד את ההזדמנות העסקית. הוא מחליט לעשות מעשה, משקיע מהונו הפרטי, ויוצא להקים מרכז רפואי פרטי, יעיל וחדיש. הוא רוצה לנסות להציע רפואה טובה יותר ולהתחרות על מטופלים. הוא יוצא לדרך.
מה עכשיו? ברוכים הבאים לעולם המופלא של המשק המתכונן!
היזם שלנו מתחיל בחיפוש מבנה, אך מיד נתקל בחסם ראשון: "רישיון הקמה". ועדה במשרד הבריאות צריכה לאשר אם האזור בכלל "צריך" את המרפאה שלו. משרד הבריאות שולף מהר נוסחא של מכסות מיטות שמכתיבות כמה מיטות אשפוז מותר שיהיו במחוז – כאילו אפשר לחשב מראש את הצרכים הדינמיים של ציבור שלם.
נניח שהוא צלח את הוועדה ורוצה לצייד את המרפאה ב-MRI מתקדם מהכסף שלו. כאן נופל עליו פטיש הרגולציה: רישיון למכשיר מיוחד. המדינה קבעה שיש מספיק מכשירים באזור שלו ואוסרת עליו לחבר MRI לחשמל. התירוץ הוא "מניעת ביקושי שווא", אבל בפועל, המדינה פשוט מייצרת תורים כדי לשלוט בהוצאה הלאומית ולהגן על בתי החולים שלה מכל איום תחרותי.
היזם לא מוותר ומחליט להפעיל חדרי ניתוח וטיפול, אבל אז הוא מגלה שפשוט אין מספיק רופאים לגייס. קרטל משולש של משרד הבריאות, המל"ג וההסתדרות הרפואית שולט על הברז לחלוטין. הם מגבילים את מספר הסטודנטים, מקשים על אישור תעודות מחו"ל ומחלקים במשורה "תקני התמחות". המערכת יצרה תכנון מרכזי שמבטיח מחסור כרוני, מה שמקפיץ את התעריפים של המומחים המעטים שישנם.
בכל זאת, המרפאה נפתחת. היזם שלנו מחכה למטופלים, אבל מגלה שמס הבריאות שלהם כבר הוזרם לקופות החולים. כדי שיגיעו אליו בכל זאת, הם צריכים טופס 17. אבל קופות החולים, ששולטות בכסף, משמשות כשומרות סף. הן מסרבות לתת את הטופס וכולאות את החולים ב"הסדרי בחירה" שכופים עליהם ללכת למתקנים של הקופה עצמה או לבתי חולים ממשלתיים.
"לא נורא", אומר לעצמו איש העסקים, "נקבל מטופלים עם ביטוח פרטי!". אבל אז הוא מתנגש ברפורמת הניתוחים. המדינה ביטלה את מודל ההחזרים, והמטופל כבר לא יכול לבחור את המנתח הטוב ביותר, לשלם לו ולקבל החזר. הביטוח כבול לרשימת הסדר סגורה עם תעריפים מפוקחים שמחסלת את התמחור החופשי.
בסוף מגיעה מכת המוות: חוק הצינון. מטופל פוגש את אחד המנתחים הבכירים של היזם במערכת הציבורית, ושומע שהתור לניתוח הוא בעוד שמונה חודשים. המטופל סובל, ומבקש להגיע למרפאה הפרטית מחר בבוקר ולשלם מכיסו. מדינת ישראל הפכה את זה לפשע. אסור לרופא לטפל בפרטי באותו חולה במשך חצי שנה. למה? כדי למנוע "זליגה" לפרטי. המדינה כובלת למעשה את החולה בכוח החוק לתור הציבורי.
בשלב הזה היזם המיואש סוגר את המרפאה, לוקח את ההון שלו וחוזר להשקיע בענפים שבהם השוק עדיין חופשי באופן יחסי.
חסמים על ייבוא אננסים זה מאוד חשוב. חשובים הרבה יותר החסמים במערכת הבריאות שלנו.
להערכתי ברגמן לא קרא את ״מרד הגנרלים״, או שהוא מתעלם במכוון מ-95 אחוזים מהעובדות בנושא שהוא כותב עליו. וזה לא שהגרפומן הזה חוסך במילים. להיפך, הוא קובר את המניפולציות בהררי מלל אינסופיים שמתעלמים כאמור משורה ארוכה של עובדות, דוגמאות, אירועים וציטוטים שלא מתאימים לו לתזה.
מה שכן תודה על המשך קמפיין היח״צ שברגמן, משגב ושות׳ עושים לספר. אלפי ישראלים רכשו את הספר בשבועיים האחרונים בלבד ואנחנו כבר במקום השלישי ברשימת רבי המכר!
יש לבוש דתי מסוגים שונים. יהודים חסידים מתפללים עם גרטל, חגורה שמפרידה בין החלק העליון של הגוף לתחתון. מוסלמיות מכסות ראש בצעיף, ולפעמים גם פנים. נזירים בודהיסטים לובשים גלימה בצבע זעפרן או חום־אדמדם, לפי המסורת. סיקים כורכים טורבן על הראש. קתולים ופרוטסטנטים לובשים בגדים מיוחדים בטקס, כי לבוש הוא חלק מפולחן, לא תוספת.
אם עושים זום אין, נפתחים ניואנסים נוספים. המגבעת של חב״ד שונה מהשטריימל או מהספודיק של חסידויות אחרות. הטורבן השיעי אינו זהה לסוני. בגלימות הבודהיסטיות, טיבט אינה תאילנד. גם בתוך אותה דת, הצורה והצבע מציינים שייכות פנימית: איזה בית מדרש, איזה מסדר, איזו חצר.
כאשר דתות מתגבשות, הסמלים הפנימיים עדיין לא מאוד ברורים. תחשבו על האפיפיור הראשון. האם לפטרוס היתה גלימה אדומה וכיפה לבנה? לא. בראשית הנצרות התפללו בבגדי יום־יום. הקוד של הצבעים התגבש מאוחר מאוד. רק בימי הביניים, במיוחד אצל אינוקנטיוס השלישי במאה השתים־עשרה, נקבעו הצבעים הליתורגיים של הכנסייה הקתולית: לבן לטוהר ולשמחה, אדום לדם המרטירים ולאש של חסד, ירוק לימי החול ולתקווה, שחור לאבל ולמוות, וסגול לתשובה.
השבוע, בוועידת הסוציאליזם בשיקגו, נכנסו אלפי אנשים לאולמות המלון וחלק גדול מהן עטו מסכת פנים. למעשה זה היה חלק מחוקי הכנס. המארגנים דרשו לכסות את האף והפה במושבים הרשמיים, וחילקו מסכות למי שבא בלי. במסדרון המלון אפשר כבר להוריד. חלק מהדוברים חושפים פנים כשהם עומדים מקדימה; האדוקים לא חושפים.
למה המאמינים של הנעורות אימצו את הכיפה הזאת? זה לא אינטואיטיבי. רוב האנשים רואים מסכה ורפואה, וירוס וחיסון. אבל הקהילה הנעורה התגבשה סביב משבר הקורונה, וסביב האמונה המושיעה בחיסונים. שם נולד הלבוש. אחר כך, כשהמשבר הציבורי נחלש והעולם חזר לנשום בלי כיסוי, מי שהמשיך ללבוש לא עשה זאת רק מחשש רפואי. המסכה הפכה לסממן מובהק של מאמינים אדוקים: סימן סוציולוגי שאומר מי בפנים, מי נשאר נאמן, מי שייך לקהילה גם אחרי שהרחוב כבר הסיר. המסכה כאן אינה רק רפואה. היא כיסוי על הסף, לבוש טקסי של קהילה שעדיין מכוננת את עצמה.
ואז הצבעים. שחור, לבן, ורוד, לפעמים כתום. עדיין אין ספר שמפרש מה משמעו של כל גוון. אבל כבר רואים ניצנים: אנשים בוחרים צבע, חוזרים עליו, מזהים זה את זה דרכו. זה עדיין לא ממוסד, כי הדת עצמה עוד לא ממוסדת. כך נראית דת צעירה שעדיין מכוננת את ה"אנחנו" שלה.
🚨 Socialism 2026 is now defining “health fascism,” and yes, Make America Healthy Again is apparently part of it.
Beatrice Adler-Bolton, co-host of the left-wing Death Panel podcast, says “health fascism” is not simply bad or overly harsh health policy. She defines it as a political logic in which “health, fitness, productivity, and bodily normalcy” become measures of “moral worth and political belonging.”
Under this framework, she says fatness, illness, disability, “racialized difference,” dependency, and even perceived “degeneracy” are treated as evidence of “social rot” that needs to be excised.
And then she gets to MAHA.
“The Make America Healthy Again project makes this quite explicit,” Adler-Bolton says, arguing that MAHA draws on “eugenic, anti-Black, anti-fat, ableist, racist, productivist traditions.”
And stick around. We are nowhere near done with Beatrice Adler-Bolton.
Das Schlimmste, was ich jemals in TV bzw. Internet gesehen habe:
- die Menschen, die am 11. September 2001 in den Tod sprangen, weil sie lieber am Boden zerschmettert werden wollten statt in den Flammen zu sterben, - die Menschen, denen von IS-Schlächtern bei lebendigem Leib der Kopf abgetrennt wurde, - die Menschen, die am 7. Oktober 2023 von Palästinensern abgeschlachtet wurden und deren Leichen danach unter dem Jubel der Massen durch die Straßen Gazas geschleift wurden.
Die Gemeinsamkeit zwischen all diesen Fällen? Der Islam. Der Islam ist ein Todeskult und eine Welt ohne Islam wäre eine bessere.
הכיבוש של בסיס יחידת בדר החפור בתוך רכס עלי א-טאהר הוא מכה ליכולות הצבאיות של חזבאללה בדרום המדינה, אבל גם פגיעה מוראלית קשה לחזבאללה. הניסיונות הרבים של ישראל לכבוש את הבסיס שלא צלחו הפכו את הלוחמים בתוך הבסיס לאגדה בקרב הציבור שתומך בחזבאללה, ולמעשה הנקודה היחידה שחזבאללה הצליח להגן עליה. ממים רבים של תומכי חזבאללה השתמשו בשמו של הרכס עלי א-טאהר (הטהור) כדי לקבוע נחרצות שהוא ייוותר טהור (בלי נוכחות ישראלית). הנה שיר של אחד מהזמרים של חזבאללה, יוסף סעד אל-עאמלי, שפורסם במהלך תקופת המצור על הבסיס החפור ברכס. השיר מעניין לדעתי כי מדגים איך חזבאללה פירש את העמידה האיתנה בתוך הבסיס הזה כהוכחה שהמיליציה מספיק חזקה כדי שתצליח לגרום לישראל לסגת מנקודות אחרות שכבשה.
בטאהר (רכס עלי א-טאהר), כמה חיידרים (לוחמים אמיצים כמו האמאם עלי) הצעירים שהם סמל לגאווה לא שבו [כלומר: נפלו כשהידים], אלא שהם גרמו לצבא הטרור לשוב [לסגת מובס]. אנו נטביע את ההתכנסות [של האויב] באש ובדמעות, ונחזיר [לידינו] את מצודת [בופור] זאת היא התחייבותנו. (תרגום שלי)
היום, לפני 12 שנה, יצא נתנאל עראמי, פועל בניין יהודי ואב ל-2 מביתו שבמושב אחיעזר לעבודתו באתר בנייה בפתח תקווה. בסוף יום העבודה, מעט לפני שהיה אמור לחזור הביתה, ירד בסנפלינג מהקומות העליונות של הבניין, וחבלו נחתך על ידי פועל בניין ערבי שעבד באותו אתר הבנייה. עראמי נפל אל הקרקע ומת.
במשך חודשיים הוטל צו איסור פרסום על האירוע, אבל אחר כך הודתה המשטרה שמדובר בפיגוע לאומני.
מספר שבועות לאחר הפיגוע, נתפסו 3 עובדים ערבים "ישראלים" בחשד שביצעו את הפיגוע, אך הם שוחררו לאחר זמן קצר.
נכון ל-2019 כחמש שנים לאחר הפיגוע, הפרט היחיד שידוע על המחבלים הם שהם ערבים-ישראלים בשל העובדה שכל עובדי המתחם היו בעלי אזרחות ישראלית, אך לא ידוע מי ביצע את הפיגוע והוא אחד מהפיגועים בתולדות מדינת ישראל שלא פוענח עד הסוף ועדיין לא ידוע מי ביצע את הפיגוע.
כלומר, נכון לעכשיו, מתהלך במרכז הארץ מחבל שרצח יהודי, מגיש לכם שירות, קונה מכם, בונה לכם בתים, מסתובב עם הילדים שלו בגן שעשועים יחד עם הילדים שלכם, חי את החלום וצוחק על מדינת ישראל.
מעניין שבאירוע הזה השבכ לא ראה לנכון לבצע "חקירת צורך" כמו שעשו לבן אוליאל, לא הכניסו ערבי ערבי לחדר, לא קשרו אותם לכיסא לא כופפו להם את הידיים מאחורי הגב במשך שעות עד שיודו מי מהחברים שלהם רצח את נתנאל. מדינת ישראל לא ראתה לנכון לשלול אזרחות לכל הערבים שם, עד שאחד מהם יודה/מי מהם יפתח את הפה. כלום.
12 שנים, המחבל וחבריו מסתובבים חופשי.
נתנאל היה בן 26 במותו. הותיר אישה הרה ושני ילדים קטנים. חצי שנה אחרי הירצחו, ילדה אישתו את ביתם. השם יקום דמו
האם באופן תיאורטי יכולה להתקיים בפיד ביבי/חרדים אישה חרדית שראויה להצטרף למפלגת של לייטנר בלי שהיא תהיה אשמה מראש בכך שהיא שמאלנית-פרוגרסיבית? אם כן, נשמח לדעת איך קוראים לה?
כל מי ששירת במילואים, וגם כאלה שכבר השתחררו, הקפיצו את עצמם בשמחת תורה לעזור לעם ישראל.
הגענו למצב שאלוף בצה"ל, מזהה התהליכים, שתרם גם לקונספציה וגם לקידום "אי-התנדבות" במשך חודשים, עף על עצמו על זה שהוא עשה את המינימום המוסרי המצופה ממנו? סבבה, קבל צל"ש שלא סרבת ב 7.10.
נתחיל מח"ח על ההודעה בטעות החישובית, עכשיו כל השאר: לצטט מומחה בכל נושא לא פותר אותך משימוש בהגיון בסיסי, אם ג'אק וואטלינג יגיד שבמלחמת רוסיה אוקראינה לרוסיה יש עליונות אווירית, ואני אצטט את זה, זאת בעיה. לצצט מומחה - או לכאורה מומחה - לא פותר אדם מחשיבה.
לעניין הטענה עצמה, האם מאות טילים בליסטיים שקולים לפצצת אטום של הירושימה? לא, בכלל לא קרוב. גם אם נניח 800 טילים ביחד, באותו היום לאותה המטרה וכולם חודרים את ההגנ"א וכולם פוגעים, וכולם עם הרש"ק הכי גדול שיש, טון וחצי, וכל הרש"ק במשקל הוא חומר הנפץ בלי פלדה בכלל [בד"כ זה חצי חצי] זה אומר פגיעה של 1,200 טון חומר נפץ במטרה, גם אם נניח שהאיראנים משתמשים בחומר נפץ פי 2 יותר עצמתי מטי אנ טי, זה עדיין שווה רק ל 2,400 טון של טי אנ טי, או 16% מפצצת האטום של הירושימה. גם במצב הכי גרוע בתרחיש פנטזיה, זה לא מתקרב לפצצת אטום. רוצים תרחיש חמור אבל ריאלי? איראן מחליטה לשגר בהתקפת פתע על ישראל, נגיד 200 טילים בבת אחת. [הסף העליון של יכולת השיגור שלהם] כחצי מהם לא יגיע לישראל או יחושב בתור צפוי לפגוע לא באזורי הגנה, ולכן נצטרך ליירט בערך 100, נניח שחץ מיירטת כחצי מהטילים האלה [אחוז יותר נמוך מאשר בעם כלביא], ואין יירוטים בשכבות נמוכות יותר בכלל. אז יש לנו כ 50 טילים שפוגעים במטרה, בצורה ריאלית לכל אחד יש בערך רש"ק עם חצי טון חומר נפץ, זה אומר פגיעה סימולטנית של 25 טון חומר נפץ, נניח חומר נפץ מתקדם, אז זה שווה ל 50 טון טי אנ טי. זה שווה ל 0.3% מפצצת האטום של הירושימה. וזה במקרה הריאלי החמור ביותר, אם ישראל תצליח בתקיפה ראשונית כמו בעם כלביא, אז הנזק יהיה בסדר גודל או שניים פחות ממה שתיארתי פה.
עוד נושא "הפעם איראן לא תשגר 50 טילים ביום אלא מאות", למה אתה חושב ככה? מה נשתנה בדיוק מאז עם כלביא? להזכירכם המטחים האחרונים של עם כלביא היו עלובים, בעלי טילים בודדים בלבד, כאשר הירי האחרון היה של טיל בודד אחד. אז למה שבסיבוב הבא האיראנים יצליחו בשני סדרי גודל יותר? מה הבסיס להשערה הזאת? אני אגלה לכם סוד, אין בסיס להשערה הזאת.
"אז במקום לעסוק בקטנות" מלמן כותב, אבל זה לא קטנות, זה לא קטנות בכלל. הבנה של הנזק הריאלי שהמדינה צפויה לספוג לאזרח הממוצע זה קריטי, זה רכיב מרכזי בחישוב שאזרחים עושים של עלות תועלת, האם עוד סבב של איראן יהיה יעיל. היות ואנחנו חיים בדמוקרטיה רועשת במיוחד הדעה של האזרחים חשובה מאוד, אם [חו"ח] גורמים כאלה ואחרים מצליחים לשכנע את האזרחים שפעולה צבאית שצפויה להיות חיובית לישראל לא שווה את המחיר אז האזרחים יתנגדו לזה, ומספיק לחץ ציבורי יכול לחזל"ש את הפעולה הזאת, וכך כולנו נפגע. מלמן לא מנסה להסביר לאזרחי ישראל את המשמעות האמיתית של עוד סבב מול איראן, מלמן דוחף את האג'נדה שלו [נגד עוד סבב] בכל הכוח, ואם זה אומר לשקר ביודעין או בעקיפין לקהל שלו, אז זה בסדר מבחינתו. עדיין לא משוכנעים שאני צודק? ע"ע מלמן על המלחמה נגד חיזבאללה, טרום חיצי צפון, וע"ע על מלחמה מול איראן טרום עם כלביא.
שקלי טועה. זה הרבה יותר חמור. זה לא שם מדרו את נתניהו בטעות ברגע האמת. הם מדרו אותו כשיטה. הם בכלל לא תפסו את עצמם כצד כחול, אלא כצד סגול.
"אין משמעות לחלוקה המסורתית בין "אדום", שהוא עניינו של המודיעין, ובין "כחול" שהוא עניינו של המפקד. גורמי המודיעין צריכים להתנהל ב"מרחב הסגול" - המרחב שבו מתעצבת הדינמיקה."
ככה נראית מחלה ארגונית שפקדה את אמ"ן, בקנה מידה שהביא ל 7.10. הנה הקונספציה במלוא תפארתה. אמ"ן לא בצד של ישראל.
הנה הפרק המסכם במחקרו של עמית סער ז"ל רח"ט מחקר, כפי שחשף סא"ל הלוי @jdhalevi
** "המרחב הסגול" ותרחישי הסלמה אפשריים - מסקנות לגורמי המודיעין בעבודה הזאת הומחש כי אחת המורכבויות הבולטות של הסלמה לא מתוכננת היא הקושי להתריע עליה. על אף שהקושי הזה נובע מסיבות אובייקטיביות, הוא מוגבר בשל תבניות החשיבה המסורתיות של ארגוני המודיעין.
גורמי מודיעין רגילים לחשוב על האויב ("האדום") כדי לפצח את ההיגיון שלו, את היכולות שלו ואת הגורמים המשפיעים עליו. עם זאת, במציאוּת של הסלמה לא מתוכננת מושא המחקר הוא לא האויב אלא הדינמיקה בינו ובין ישראל. במקרה הבוחן של "צוק איתן" נטען שהמודיעין הצטיין בניתוח האויב, והבין נכון את חוסר רצונו להיקלע להסלמה נרחבת, אולם רצונה של חמאס לא היה הגורם המכריע שעיצב את המציאוּת.
ניתוח דינמיקה או התהוות מייצר אתגר משמעותי לפרקטיקה המודיעינית. האתגר אינו נגישוּת או הכרת הנושא, אלא אתגר הסינתזה. הוא מחייב את המודיעין לשקלל בהערכות מגוון רב של משתנים, כולל ההתנהלות של הצד הישראלי, המשפיעה באופן משמעותי על הדינמיקה.
לפיכך, אין משמעות לחלוקה המסורתית בין "אדום", שהוא עניינו של המודיעין, ובין "כחול" שהוא עניינו של המפקד. גורמי המודיעין צריכים להתנהל ב"מרחב הסגול" - המרחב שבו מתעצבת הדינמיקה.
השינוי הזה מחייב גם לשנות את "שולחן ההערכה". לצד המומחים לאויב צריכים לשבת מומחים אחרים - כאלה שמבינים ברכיבים השונים של הצד "הכחול". קבוצת הלמידה של סביבה המוּעדת להסלמה לא מתוכננת צריכה להיות הטרוגנית ואינטרדיסציפלינרית. לגיוון המשתתפים יש ערך נוסף - הוא מגביר את היכולת להתמודד עם הטיות קוגניטיביות, אישיות וארגוניות.
המסקנה הזאת אינה חדשה בשום אופן. גורמי ההערכה - בעולם ובארץ – מתמודדים כבר שנים עם האתגר של ניתוח תופעות. בספרו על המחקר המודיעיני מספק ראש חטיבת המחקר לשעבר תא"ל (מיל׳) איתי ברון כמה כלים להתמודדות עם תעלומות והתהוויות. זאת, לדוגמה, באמצעות רעיונות ה־assessment net מבית מדרשו של אנדרו מרשל, החקירה המערכתית ומשחקי המלחמה.
הדגש אפוא הוא שבזירות המוּעדות להסלמה לא מתוכננת, על השימוש בגישות האלה להיות זרם החשיבה המרכזי בהתמודדות עם מושא המחקר - הדינמיקה. השאלה המרכזית בזירות האלה לא תהיה מה הן דרכי הפעולה האפשריות של האויב, אלא כיצד יכולה להתפתח הסלמה.
לסיכום, הסלמה לא מתוכננת היא תופעה מורכבת. בחינה מפוכחת של התופעה הזאת תמשיך ללוות את המציאות האסטרטגית של מדינת ישראל גם בשנים הבאות. עם זאת,ֵ היא לא כוח טבע או גזרת גורל. לימוד וניתוח מאפייני התופעה מספקים כלים לזיהוי סביבות המוּעדות להסלמה לא מתוכננת ופתולוגיות שתורמות להתפתחותן. העבודה הזאת ביקשה לספק מסד להבנת התופעה, ואף סימנה כמה כיוונים להתמודדות. מדובר בבסיס ראשוני שתיאורטיקנים ופרקטיקנים כאחד יצטרכו להרחיב, להעשיר ולאושש, או להפריך בהמשך. מובן שבהתמודדות בעתיד עם תופעת ההסלמות הלא מתוכננות יהיו לא רק הצלחות אלא גם כישלונות. הגם שתהליכי למידה עמוקים לא יצליחו למנוע הסלמות לא מתוכננות, התעמקות בתופעה, הפנמה של מאפייניה, ונקיטת צעדים להתאמת ההתמודדות עמה יוכלו להבטיח, בפרפרזה על שירו המפורסם של אלכסנדר פן, שאם יהיה זה שנית - יהיה זה אחרת. סימוכין: www.maarachot.idf.il/media/wgnc2kob/עמית-סער-הסלמה-לא-מתו…
יו"ר מפלגת "הציבור החרדי" מוטי לייטנר מציג בראיון באולפן @arutz7heb את הכיוון הפוליטי: ימין מדיני וכלכלי, תמיכה בסגירת ההסתדרות ונאמנות לגוש הימני: ״נאמנים לגוש האמוני״.
שמתם לב שרבים מהאידיאולוגים הכי מנומקים של הימין באים מבתים שמאלניים? מההקמה של אם תרצו ועד לשיחה של זיני בפורום הבוגרים של מכון ארגמן. השיחה המלאה עם @ShovalRonen בפודקאסט שלי ב @MaarivOnline
הנה האמת הקשוחה: איזנקוט, ליברמן, בנט, אפילו חילי טרופר, כל האנשים האלה מעדיפים, מבחירה, לשבת עם מנסור עבאס והאחים המוסלמים ולהחרים את הליכוד ואת מחנה הימין שהוא רוב מוחלט מעם ישראל. זו האמת. זו מהות החרם שלהם. ואז הם מעזים להטיף על ריפוי ושינוי ואחדות ישראל. עולם הפוך.
נגמרו הימים בהם ההנהגה החרדית מתביישת במתגייסים החרדים, מתעלמת מהם, ולא נותנת להם כבוד וגב.
הגעתי היום ללשכת הגיוס וחיבקתי את עשרות הצעירים החרדים שבחרו להתגייס למסלולים החרדים ביחידות הקרביות. הבעתי בפניהם את מה שמרבית הציבור החרדי חש כלפיהם - הערכה וכבוד.
בשנים האחרונות אני חוקר את תופעת ה"נעורות" (Woke) לא כעוד תנועה פוליטית, (לא להתבלבל עם ה"נאורות" Enlightenment), אלא כתופעה תיאולוגית שמבקשת לשנות מן היסוד את העולם.
הכל התחיל כשכיהנתי כעמית מחקר בפרינסטון שם הוזמנתי להעביר הרצאה על פילוסופיה פוליטית בת זמננו במסגרת תוכנית גיימס מדיסון. אח"כ העברתי גרסא מורחבת יותר ומעמיקה יותר של הרעיונות במסגרת כנס ה-ASR – אחת הזירות המקצועיות והרציניות ביותר של סוציולוגים של הדת. בכנות? קצת חששתי מהתגובות, אבל שמחתי לגלות שהצלחתי להעביר את ההרצאה בלי שיסקלו אותי. :-)
מה שהתחיל כסדרת מאמרים, הופך בימים אלו ממש לספר שאני כותב. בחודשים הקרובים אשתף כאן בתהליך, בתובנות ובניסיון להבין את תוכנת ההפעלה החדשה שמאתגרת את הציווליזציה המערבית.
בימים האחרונים יש עיסוק נרחב במשפטו של אביעד פריג'ה שירה בשוגג ביובל קסטלמן זכרו לברכה במהלך הפיגוע הקשה בכניסה לירושלים חודשיים לאחר תחילת המלחמה. טרגדיה נוראית. בפיגוע עצמו נרצחו כזכור על ידי שני המחבלים הארורים והמוסתים: חנה איפרגן הי"ד - בת 67 מנהלת בית הספר “בנות הדסה” בבית שמש. ליביה דיקמן הי"ד- בת 24 מהר נוף, נשואה צעירה ובהיריון. שעבדה כמורה בבית ספר “דרך אמונה” והרב אלימלך וסרמן הי"ד - בן 73, דיין בבית הדין הרבני באשדוד.
מה אם אספר לכם שהפיגוע הזה, ארבעת ההרוגים ו 13 הפצועים בו- היה יכול אולי להימנע.
ובכן הפיגוע ותוצאותיו הקשות נבע מכך ששני מחבלים מוסתים הלכו לרצוח ישראלים בבוקר 30.11.23. מספר ימים ימים לפני כן, גילתה המשטרה שהדוד של המחבלים (איש דת שמתגורר בקרבת בית המחבלים, ואביו של דובר חמאס עזה!) קרא למעשה לבצע פיגועים (כנקמה על חיסול בנו המחבל בעזה על ידי צהל באותו יום), וגם שיבח את מי שבוחר בדרך של פיגועים ומוות לשם כך.
המשטרה ביקשה לעצור אותו מיידית ולהפסיק את ההסתה המסוכנת. אבל היא לא הצליחה לעשות זאת. למה? כי הפרקליטות אסרה עליה.
אז הדרשן המסית כנראה גם המשיך ומצא אוזניים קשובות אצל שני אחייניו, מורשעי טרור בעצמם.
תנו לזה לחלחל. הפיגוע הזה אולי היה נמנע.
אגב גם אחרי הפיגוע ומאז ועד היום המשטרה לא חקרה אותו ולא ביררה את חלקו בהסתת ושידול המחבלים- כי הפרקליטות עדיין אוסרת עליה (!) ללא סמכות ובנימוקים 'משפטיים" מופרכים ומביכים - לעשות זאת.
בנוסף, זיכרו שהדרשן המסית "גידל" וחינך בביתו שלו שני בנים מחבלים אחרים שהורשעו בפיגועים קשים ושוחררו בעסקה (אחד כאמור "התקדם" בחמאס עזה והשני גר פה ביננו), והוא מסתובב פה ומטיף להנאתו יום יום מאותן סיבות.
אה, שכחתי- הדרשן המסית ומחנך הטרור הזה גם לא מגורש מהארץ כי גיל לימון ביטל באהלן אהלן את חוק גירוש משפחות מחבלים.
At Cambridge there was a Black professor, Dr Jason Arday, the poster child of diversity policy. Then a researcher at Ghent University, Nathan Cofnas, showed in black and white that this academic career rested on actual literary theft. Arday resigned, and shortly afterwards he was found dead.
Ghent’s administration announced that it stands for human dignity and against racism, and therefore punished Cofnas. Why was Cofnas accused of racism?
Because Dr Arday served as a moral totem. His career was the proof that the justice of woke works. So the one who exposed literary theft was punished, and after the death the punishment felt like a defense of human dignity. When the sacred order is shaken, a sacrifice is needed.
This is how institutions like a university function as religious institutions. In fact the universities are restoring the role they had in the Middle Ages. I am writing a book these days about this hidden theology.
בקיימברידג׳ כיהן פרופסור שחור, ד״ר ג׳ייסון ארדיי, נער פוסטר של מדיניות הגיוון. אולם חוקר באוניברסיטת גנט, נתן קופנס, הראה שחור על גבי לבן שקריירה אקדמית זו נשענת על גניבה ספרותית של ממש. ארדיי התפטר, וזמן קצר לאחר מכן נמצא מת. הנהלת גנט הודיעה שהיא דוגלת בכבוד האדם ומתנגדת לגזענות, ולכן הענישה את החוקר קופנס.
למה בעצם קופנס הואשם בגזענות? משום שד״ר ארדיי שימש כטוטם מוסרי. הקריירה שלו הייתה ההוכחה שהצדק של הנעורות פועל. לכן מי שחשף גניבה ספרותית נענש, ואחרי המוות העונש הרגיש כהגנה על כבוד האדם. כאשר הסדר הקדוש מתערער, צריך קורבן.
זו הדרך שבה מוסדות כמו אוניברסיטה מתפקדים כמוסדות דתיים. למעשה האוניברסיטאות משחזרות את התפקיד שלהן מימי הביניים. על התיאולוגיה הנסתרת הזו אני כותב בימים אלו ספר.
יש מי שביקש להבין מהציוץ הזה נקיטת עמדה נגד סמוטריץ. ולא ניתוח קר של מציאות פוליטית. חס וחלילה. אני חבר של בצלאל עוד מרגבים, מעריך אותו מאוד, תוכו כברו עם יושרה ואהבת ישראל ללא גבול, גם אם אינני מסכים למדיניות שלו ביחס לחרדים. @bezalelsm
בעמוד הפותח של מוסף גלריה שישי של הארץ מופיע שקר מסוכן. להלן העובדות:
מרד הגנרלים לא מהדהד את תיאורית הבגידה מבפנים.
אם הוא היה עושה זאת בלי הוכחות ברזל (שאינן קיימות, כיוון שבגידה מבפנים לא הייתה) הוא לא היה רואה אור בסלע מאיר.
מה כן טוען מרד הגנרלים? שהאליטה הבטחונית הייתה שבויה בשתי קונספציות שתרמו תרומה מכריעה לתוצאה הנוראית של ה-7 באוקטובר.
הקונספציה הראשונה הייתה כי הכלה היא פיתרון לכל בעיה, וכי חיכוך מייצר הסלמה.
הקונספציה השנייה היא כי התערבות הדרג המדיני היא הפרעה מסוכנת לסדר העניינים הראוי בו גנרלים - ולא נבחרי ציבור פוחזים הששים אלי קרב - מנהלים את ההצגה.
שתי הקונספציות הובילו לכך שבליל ה7 באוקטובר הגנרלים חששו ממיסקלקולציה יותר מטבח, ושהדרג המדיני לא נקרא בזמן אמת (כדי שלא יפריע עם הוראות המבוססות על הנחות יסוד המנוגדות לקונספציה הראשונה).
אפשר היה לא להסכים עם מרד הגנרלים. אפשר היה להתווכח עם הרלוונטיות של העובדות שארז מציג, ולטעון כי האבנים הגדולות - הסיבות והמהלכים המרכזיים שהובילו לאסון - הן אחרות.
אלא שבהארץ לא בחרו להתווכח. בחרו לשקר. המציאו איש קש שבינו לבין התיאוריה המוצגת בספר אין דבר וחצי דבר ותקפו אותו.
בעידן אחר, בו למו"ל לא היה X או פייסבוק יתכן ופעולת הסחה מכוערת כזו הייתה עובדת. ב-2026 שקר שקוף ובוטה נקרע לגזרים ומוציא את השקרן הפלגן ערום ומבוזה.
אחרי הכל, אם הארץ טורחים להמציא טיעונים שקריים למרד הגנרלים , סימן שהם לא באמת יכולים להתמודד עם הטיעונים שהוא מעלה - או גרוע יותר, שהם מעולם לא טרחו להכיר אותם.
אל תתנו לבורים ופלגנים להפוך אתכם לפיונים מוסתים ומפוחדים. תחשבו בעצמכם. קראו את מרד הגנרלים.
כותבת שיר, אלמנתו של גיבור ישראל אביעד ניימן שנפל בלבנון: אחרי שאביעד נפל, הבן שלי שחגג בר מצווה ביקש שלא יקנו לו תפילין חדשות אלא שיניח את התפילין של אביו. אתמול הוא שכח את התפילין בדרך משומריה לירושלים. נסע ב12:20 בקו 57 (דן) לכיוון באר שבע, ואחריו על קו 470 (אגד) לירושלים התפילין היו בתוך תיק 'תפידנית' כחול עם שם וטלפון עליהם. עם חברת דן כבר יצרנו קשר, לא הצלחנו עדיין עם אגד. נשמח לכל מידע ושיתוף. כתבו לו ווטסאפ: 0527203908
عربيّ وتفتخر؟ إسرائيليّ وتفتخر؟ صار عندك لَمين تْصوِّت. لأنه حان الوقت ليكون في الكنيست ممثلون عرب لا يعملون من أجل غزة وجنين ورام الله - بل من أجل الناصرة وشفاعمرو ورهط. معاً سنصنع التاريخ!
בלעדי: שש ממדינות אירופה - שוויץ, פורטוגל, צרפת, איטליה, פינלנד ושוודיה תומכות בתוכניותיה של הד"ר עינת וילף יו"ר מפלגת "עוז" לגבי עזה. במסגרת כנס שערך לכבוד וילף שגריר שוויץ בישראל ובו השתתפו שגרירים ונציגים רשמיים מהאיחוד האירופי הסכימו כל הנוכחים עם דבריה של וילף באשר לעתיד עזה. וילף הציגה בפניהם את תוכניתה וזכתה לתמיכתם של כל הנוכחים. בדבריה בפני המשתתפים קבעה ח"כ לשעבר וילף כי אין ערך ואין די בכך שהחמאס יאחסן את נשקו בנשקייה הסמוכה לביתו. לדבריה בכנס הסיכוי היחיד לעתיד טוב יותר לעזה ולעמידה בתכנית עשרים הנקודות של טראמפ היא בפירוק אידיאולוגיית ההרס של הפלסטיניזם והחלפתה בזהות ערבית ציונית המבקשת לבנות לעצמם במקום להרוס את מה שבנו היהודים. היא הוסיפה כי המודל לפירוק הפלסטיניזם צריך להיות זה של ארה״ב ביפן ובנות הברית בגרמניה הנאצית. וילף הציעה לחלק את עזה לשלושה חלקים - חלק אחד שיסופח לישראל כדי להבהיר שהעזתים לא יכולים לחזור ולחיות בדיוק באותו שטח שאותו הם הפכו לנשק לפלישה וטבח. חלק שני של מי שבוחרים במלחמה בציונות ושאותו יש לחבר למצרים ולסגור לחלוטין לישראל. חלק נוסף שבו תתאפשר כניעה אישית של עזתים באמצעות מחיקתם מרשומות אונר״א כפליטים, ולאחר טקס פומבי ורשמי בו יגזרו את תעודות הפליט שלהם ויתנו עדות מצולמת לפיה הם לא פליטים, אין להם ״זכות שיבה״, ועזה היא ביתם הסופי. הם ייכנסו לתהליך של חינוך מחדש בהכוונת האמירויות. בנוסף אמרה שביו״ש על ישראל לשלב בין החלת החוק הישראלי על חלק מהשטח עם כיבוש צבאי פעיל בחלקו האחר לטובת סיום מלחמת הערבים בציונות. וילף הזכירה בדבריה לנציגים האירופאים שהם נהנים משמונה עשורים של שלום רק בזכות העובדה שמלחמת העולם השנייה, שלא כמו הראשונה הסתיימה בהפסד ברור וכניעה של המדינות והאידיאולוגיות שהובילו למלחמה, ורק גישה כזו שדורשת הכרה ערבית פלסטינית בכך שהם הפסידו במלחמתם נגד קיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, תיצור בכלל בדל סיכוי לעתיד שאינו רק מלחמה.
דלויט היא אחת הפירמות הגדולות בעולם. כקבלן של ממשלת ארצות הברית היא חתמה על חוזה בו היא התחייבה שלא למיין עובדים לפי גזע ולפי מין. אבל מסתבר שהם לא עמדו בכך ויצרו מערכת קידום שמבוססת על פרמידת זהויות. ולכן בהסכם הפשרה עם ממשלת ארה"ב דלויט שילמה פיצוי של 21 מיליון דולר.
השאלה שמעניינת כאן, היא למה בעצם הם הפרו את החוזה? הסיבה לכך היא שהקידום על בסיס גזע ומגדר הרגיש להם פעולה מוסרית. האפליה הרגישה הוגנת משום שהיא יונקת מתוך תפיסת צדק רחבה, מטאפיזית ממש. האנשים בדלויט לא הרגישו רעים כשהם עבור על החוק, הם הרגישו צודקים וטהורים מוסרית.
במילים אחרות, יש כאן תיאולוגיה שמתחפשת למקצועיות ניהולית. על התיאולוגיה הנסתרת הזו אני כותב בימים אלו ספר.
הסבר למתקשים. יש פונקציה דמוקרטית של שליח ציבור בכנסת.
פוליטית אני לא מסכים עם קארה וולף על לא מעט דברים, ועדיין הם יהיו חברי כנסת משובחים. גם למשל עפר שלח שלא הסכמתי על מילה שלו היה אחלה חבר כנסת. שטייניץ מאידך גם הסכמתי איתו וגם היה מעולה. יש דוגמאות נוספות של חברי כנסת שאני מסכים איתם פוליטית והם חברי כנסת גרועים מאוד.
קואליציית הימין מגלה שאם אתה נועל את כל האופציות לחילופי גברא בתוך המפלגות הקיימות, אנשים לא פשוט ימסרו לך את קולם כי אין מה לעשות, אלא יקימו מפלגות חדשות שכן מייצגות אותם. מפלגת הציבור החרדי מול החרדיות, אלף מפלגות הימין הממלכתי שקמו מול הליכוד ווינטר מול סמוץ'. זו דמוקרטיה
להפך, יש לנו בעיה שצה"ל לא הוריד אותה. ויש לנו בעיה עם ח"כ שבמקום לעשות את תפקידו, ולגרום לצה"ל לממש את המדיניות הראויה, עושה קמפיין פרובוקציות שגורם לנזק בינ"ל.
על זה אמר ריה"ל: כוונתך ראויה אך מעשיך אינם. תודה על תשומת הלב.
הפניה הסוציולוגית של סמוטריץ לתוך הפופיק של החר"דלות יצרה ואקום שאותו וינטר ממלא. מצביעי בנט וסמוטריץ לשעבר מוצאים אצלו בית. סמוטריץ בבעיה שגם איחוד עם נעם לא יפתור. מספרית אין מספיק חר"דלים בישראל.
הפרקטיקה הדתית אצלנו הגיעה לשלב שטרי המחילה (אינדולגנציה). אדם שיש בו כבוד לבורא ולעצמו יימלט מפני הזוועה הזאת. אגב, באירופה זה נגמר בקריסת הדת ובכפירה המונית. בהצלחה לכולנו עם הקריסה הרוחנית הזאת.
הבעיה עם צבי סוכות היא חוסר ההפרדה בין האדם הפרטי למוסד. הוא לא מבין שמעשיו אינם מייצגים את "צבי", אלא את כנסת ישראל.
חז"ל כבר קבעו: "מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול". למה? כי כבוד המלכות הוא לא הרכוש הפרטי של המלך, אלא של הכלל. חבר כנסת הוא נציג הקולקטיב, וכשהוא מבזה את המעמד שלו, הוא מבזה את כולנו.
מי שלא מסוגל לשאת את כובד המשקל של ייצוג הכלל, שלא יתיישב על הכיסא.
1/4 הרשומון של השיח העכשיו אודות אלטלנה מהדהד מחלוקת בין שני היסטוריונים. שלמה נקדימון שהיה מזוהה יותר עם חרות, ואורי ברנר שהיה פלמחנ"יק והיסטוריון של ההגנה.
בין לבין כדאי לציין גם את ספרו היותר אישי של אליהו לנקין שהיה מפקד הספינה מטעם האצ"ל.
3/4 ב. בגין הציע ש-80% מהנשק שנקנה בכספי האצ"ל, יעבור לצה"ל (לגדודי האצ"ל החדשים), ו-20% יעבור לאצ"ל בירושלים. וזו נקודה חשובה - למה היה בכלל אצ"ל בירושלים? על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, ירושלים נועדה להיות שטח בין-לאומי. כאשר האצ"ל התפקר מנשקו בכל הארץ וחבר לצה"ל, הרי שבירושלים, שלא הייתה תחת ריבונות ישראלית רשמית, המשיכו גדודי האצ"ל (והלח"י) לפעול כגוף צבאי עצמאי.
פמיניזם היום זה לפתח אמפתיה לאישה שרוצחת את ילדיה, זה לאפשר לגברים להכנס לזירת אגרוף ולפרק לאישה את הפרצוף. זה לא להכיר בקורבנות אונס באירופה, בטח שלא באונס של נשים יהודיות ב7 באוקטובר. זה לא להתערב במה שקורה לנשים במדינות איסלאמיסטיות, במילת נשים, באונס ילדים. הפמיניזם מת.
יש לי כלל שאני משתדל מאוד להקפיד עליו: שיחה פרטית, בין שזו התכתבות אישית בנייד ועל אחת כמה וכמה בארבע עיניים, נשארת כזו. זה בעיניי אלף בית של אמון בין אנשים ככלל, ובפוליטיקה בפרט.
אתמול ראיתי שבנט חשף, לכאורה, את תוכן שיחתנו בארבע עיניים אצלו בבית, בימים הגורליים שבין מבצע שומר החומות לבין הקמתה של ממשלת ההונאה והרמייה בראשותו.
לא הייתי מעלה בדעתי לפרט מה היה שם, אבל בנט הוא זה שבחר לפתוח את הנושא, אז בוא נעמיד דברים על דיוקם.
אחד, הפגישה אכן התקיימה. כאן נגמרת אמירת האמת של בנט, כהרגלו. ועכשיו לפרטים המדויקים: התאריך היה 5.5.21 ערב פרסום מכתבי נגד הקמתה של ממשלת ההונאה. מכתב שפורסם עם העברת המנדט להקמת הממשלה ליאיר לפיד.
הפגישה נחלקה לשניים. שלב ראשון לבבי וחביב, שיחה שהתנהלה על מי מנוחות, ובסיכומה בנט הבטיח לי שהוא לא מתכוון להקים ממשלת שמאל, אלא ממשלה לאומית רחבה, ושיש עוד זמן לתמרן.
יצאתי מהפגישה עם אופטימיות זהירה, נסעתי צפונה, ואז, באזור בקה אל גרבייה, בנט ביקש שאחזור לרעננה. ירדתי במחלף עירון וחזרתי על עקבותיי לחלק שני של הפגישה, שהתנהלה בתדרים שונים לחלוטין. בנט אבד עשתונות, השתולל, כמעט בכה: איך אני מעז לא להחזיר לו את המנדט.
המנדט, אמרתי לו, שייך לבוחרים. הוא לא רכושנו הפרטי, גם לא רכוש יו״ר המפלגה, ביטוי לעמדתי זו פורסם למחרת גם בתקשורת (בתגובה 1).
הוא תבע ממני להתפטר אם הוא לא יצליח להקים ממשלה לאומית, ואני אמרתי לו שלא יבנה על זה והוא איבד שליטה. זה היה מחזה מכמיר לב. זו הייתה הפגישה.
בימים שלאחר מכן נמשכו האירועים הקשים בערים המעורבות בדגש על לוד כשבנוסף חמאס ירה מטחי רקטות לעבר העוטף וירושלים.
בתגובה להסלמה הקשה בנט תדרך את מקורבו, העיתונאי יאיר שרקי, שלאור המצב הביטחוני קואליציה עם רע״מ ירדה מהפרק, המסר הזה הועבר ממנו גם אלי בשיחה טלפונית.
הוא דרש ממני שוב ושוב, הכל מתועד, לתקוף חזיתית את נתניהו בטוויטר, כדי ללחוץ עליו כביכול להקים ממשלת ימין, דרש ממני שלא להתראיין לכלי תקשורת וכן ביקש פגישה נוספת, אבל בשלב זה כבר גויסתי למילואים.
ב 27.5 פרסם עמית סגל שלפיד ובנט סיכמו על הקמת ממשלה. כל הרעש נועד רק לשתק את הביקורת נגדו. כתבתי לו: ״שיקרת לי במצח נחושה״.
פגשתי רמאים ונוכלים בחיי, גם לאחרונה, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לקרסוליים של בנט, שהוא מיידוף של הפוליטיקה הישראלית.
ואגב, הבגידה שלו בבוחריו היא הבעיה הקטנה שלו בחיים.
מדריך למצביע הנבוך. איך תדעו למי הכי נכון עבורכם להצביע בבחירות?
השבת במהלך מפגש סוער עם חברים מכל קצוות הקשת הצעתי את המתודה הבאה, נראה לי שהיא יכולה להועיל למתלבטים.
זכרו, הצבעה בבחירות היא לא רק עם מי אני אוהב או שונא, אלא נגזרת של איזה מדיניות אני מבקש לקדם.
לכן השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא: 1. את מי הייתי מעדיף כרה"מ: נתניהו או אייזנקוט.
והשאלה השניה, 2. איזו קואליציה הייתי רוצה שהם יקימו.
ומכאן לאפשרויות:
אם התשובה לשאלה הראשונה היא ממשלה בראשות נתניהו - איזה קואלציה תרצה: 1. ממשלת ימין צרה עם סיכוי קטן לרוטציה עם ישר = הצביעו ליכוד 2. ממשלה ימין ציונית בלי חרדים = הצביעו גלעד ארדן
אם התשובה לשאלה הראשונה היא ממשלה בראשות אייזנקוט איזה קואליציה תרצה: 1. ממשלה שמאל צרה עם סיכוי קטן לרוטציה עם הליכוד = הצביעו ישר 2. ממשלה שמאל ציוני בלי ערבים = הצביעו הנדל&טרופר
* אם אתם ממש מוטרדים מאפשרות של רוטציה = הצביעו ציונות דתית/דמוקרטים בהתאמה.
מדריך שובל למצביע הנבוך. איך תדעו למי הכי נכון לכם להצביע בבחירות?
השבת במהלך מפגש סוער עם חברים מכל קצוות הקשת הצעתי את המתודה הבאה, נראה לי שהיא יכולה להועיל למתלבטים.
זכרו, הצבעה בבחירות היא לא רק עם מי אני אוהב או שונא, אלא נגזרת של איזה מדיניות אני רוצה לקדם.
לכן השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא: 1. את מי הייתי מעדיף כרה"מ: נתניהו או אייזנקוט. והשאלה השניה, 2. איזו קואליציה הייתי רוצה שהם יקימו. ומכאן לאפשרויות:
אם התשובה לשאלה הראשונה היא ממשלה בראשות נתניהו - איזה קואלציה תרצה: 1. ממשלת ימין צרה עם סיכוי קטן לרוטציה עם ישר = הצביעו ליכוד 2. ממשלה ימין ציונית בלי חרדים = הצביעו גלעד ארדן אם התשובה לשאלה הראשונה היא ממשלה בראשות נתניהו איזה קואליציה תרצה:
1. ממשלה שמאל צרה עם סיכוי קטן לרוטציה עם הליכוד = הצביעו ישר 2. ממשלה שמאל ציוני בלי ערבים = הצביעו הנדל&טרופר * אם אתם ממש מוטרדים מאפשרות של רוטציה = הצביעו ציונות דתית/דמוקרטים בהתאמה.
טוב, הסרטון הזה עשה לי פלאש-באק. באותו לילה הייתי חלק מהכוח שרדף אחרי השני המחבלים שחדרו לעיר. החרדים התחלקו לשתי קבוצות: הראשונה - היסטריה טוטלית השניה - רדפו אחרינו עם בקבוקי קינלי וקולה שלא נהיה צמאים. אנחנו עם כדור בקנה, מנסים לשכנע אותם לפנות את הרחוב. הזיה.
פוסט פרגון: כשאי אפשר היה לטייל בצפון, אשתי קבעה לנו חופשה משפחתית באשדוד. אודה, הייתי מאוד סקפטי, אבל הופתעתי מאוד לטובה. וגם הילדות מאוד נהנו. א. חופי ים - מהממים. נקי מאוד. מסודר. ב. נחל לכיש - הרבה יותר יפה מכל מה שדמיינתי. ג. מצודת אשדוד - ידעתם שיש מצודה מהמאה השביעית באשדוד?!? ד. הופעות - קשה מאוד להשיג כרטיסים, אבל כולם מופיעים שם בפסטיבל הבירה: אביהו פנחסוב, תיסלם, דודו טסה, התקווה 6 ועוד ועוד. ה. שוק - הרגשתי כמו מנהרת זמן, ישר לתוך 1989. אגב, למחרת בבוקר המקום היה מבריק. ו. פסיפס אנושי - הכל מהכל. מלא עולים חדשים. תענוג. ז. מתקן להחלקה על הקרח - ברמה מקצועית, הילדות עפו על המקום, תרתי משמע. ח. כמה מסעדות מעולות. לפסקדו צריך להזמין מקום כמה ימים מראש. ט. נסינו ללא הצלחה גם להזמין סיור גם לנמל - היינו צריכים להערך מראש. אין לי מושג מי ראש העיר - אבל למתבונן מבחוץ, שחקת אותה. @ashdodmuni
איך מפרקים מונופול ממשלתי כושל? שיעור מארגנטינה 🇦🇷🚂
תכירו את בלגרנו קארגאס – רשת רכבות המשא הממשלתית של ארגנטינה. מדובר על מפלצת של למעלה מ- 7,500 ק"מ של מסילות שמחברות את מרכזי החקלאות, המכרות והתעשייה לנמלים ועל יותר מ-11 אלף קרונות משא.
מה הבעיה? בפשטות, מאז שנות ה-70 התפוקה החקלאית בארגנטינה זינקה פי 6. נפח המשא ששונע ברכבות? הוא דווקא צנח. במקום תשתית מדינתית שמקדמת צמיחה, המדינה ניהלה בור תקציבי חסר תחתית: תשתיות מתפוררות, מהירות תנועה מגוחכת וסובסידיות ענק מכספי הציבור.
ואז הגיע מיליי. המתכון? הפרטה ותחרות.
קודם כל יוצרים הפרדה בין המסילה לרכבות. המסילה עצמה יוצאת לזיכיון פרטי ל-50 שנה. הזכיין לא זוכה לפי מי שמשלם הכי הרבה למדינה, אלא לפי מי שמתחייב להשקעות הענק הגבוהות ביותר בשיקום הפסים ובדמי מעבר נמוכים.
שנית, אימוץ מודל ה- "מסילה פתוחה": הזכיין שמחזיק במסילה לא מקבל בלעדיות על הובלת המטענים. הוא מחויב לאפשר לכל חברת הובלה פרטית להריץ עליה רכבות תמורת אגרת מעבר קבועה ושקופה.
שלישית, מכירת צי הקרונות והמוסכים: הקטרים, הקרונות ובתי המלאכה נמכרים במכרז לחברות לוגיסטיקה, חקלאות ושחקנים פרטיים. החברות הללו יתחרו זו בזו על המחיר, המהירות ואיכות השירות ללקוחות. לבסןף, חיסול החברה הממשלתית: המדינה סוגרת את החברה, מפסיקה לממן גירעונות ויוצאת לחלוטין מניהול הרכבות. תפקידה מצטמצם לפיקוח על קיום החוזים.
איומי השבתת הרכבות כבר בדרך אבל לא נראה שהממשל הולך למצמץ.
ככה נראית נחישות פוליטית שמבוססת על משנה רעיונית קוהרנטית!
אחת הבעיות הגדולות עם צה"ל היא שהוא אינו יודע להילחם. צה"ל אינו מבין איפה בכלל זירת הלחימה. הם ממשיכים לחשוב שהיא בעזה ולא מבינים שזירת התודעה היא המערכה העיקרית שבה נקבע בכלל אם לישראל תישמר הזכות להפעיל כוח צבאי.
זה נובע מהטעות של הפקרת זירת התודעה כולה לדובר צה"ל - גוף שהתרגל בישראל לשלוט בנארטיב התקשורתי דרך האכלת הכתצ"ים בכפית ("אם לא תכתוב בעדנו - לא תקבל גישה לחומרים" שהמתחרים כן יקבלו - ככה דובר צה"ל שולט בכתצ"ים) . דובר צה"ל אינו מבין את הצורך לחתור למגע ולהאשים את השקרנים. אפשר לראות זאת בשני פרסומים מהיום: בעוד בבריטניה אמנסטי אינטרנשיונאל נאלץ להוציא הכחשה ותיקון לאחר שג'יי קי רולינס (הארי פוטר) מאיימת עליהם בתביעה - צה"ל אחרי שנתיים וחצי חקירה מוציא הודעה רפה וחלשה על חקירת מקרה הירי בילדה רג'יב הינד (מקרה המוות המפורסם ביותר מעזה) ולא רק שאינו מצליח להשתמש בתחקיר ובעובדות (הפשוטות: המשפחה לא התפנתה כשהורו לה ימים קודם. כאשר נסעה בסוף הם נסעו אל עבר הכוחות צפונה ולא דרומה לפי ההוראות ונקלעו לאיזור קרבות ובכלל יתכן שמי שירה בהם זה חמאס.) - מצליח צה"ל להוציא הודעה שאותה מפרשים בעולם כלקיחת אחריות והודאה באשמה.
צריך להוציא מידי צה"ל את העיסוק בתקשורת אנגלית. הם לא יודעים להילחם.
The harsh reality that human rights & humanitarian NGOs have been ideologically captured—and urgently demand external scrutiny—is reaching the mainstream. My op-ed on @amnesty vs @jk_rowling, and the wider problem it exposes, in @thetimes today. Change is coming.
בדיוק להיפך. מדיניות התקפית המונעת את התעצמות טורקיה בשטח סוריה, היא בעלת סיכוי גבוה יותר למנוע עימות כולל. הבלגה והכלה סופן עימות חזיתי מלא עם טורקיה.
התקיפה בסוריה היא מהלך מתריס ומסוכן, שמקרב אותנו לעימות עם טורקיה ומעמיק את הקרע עם בעלות הברית שלנו, ובראשן ארה״ב.
שוב כוח צבאי מופעל משיקולים פוליטיים ושוב ישראל משלמת בביטחון את המחיר.
נתניהו מוכיח שוב שהוא גורם קיצוני ולא אמין, שאי אפשר לסמוך עליו ובטח שלא לבנות איתו מהלך אזורי יציב. כך הוא שוחק את האמון בישראל, מרחיק מאיתנו שותפות ובעלות ברית.
ישראל צריכה הנהגה שיודעת להפעיל כוח כדי להשיג ביטחון, לא כדי לייצר עוד מלחמה בשביל הישרדות פוליטית.
מה שתמיד מדהים אותי בשיחות עם חרדים זה חוסר המודעות הכלכלית. הרוב המוחלט באמת באמת באמת לא מבין שמשק בית חרדי ממוצע מסובסד על ידי הציבור שאינו חרדי באלפי שקלים בחודש, עשרות אלפי שקלים ויותר בשנה. חוסר מודעות מוחלט לעלות הריאלית של מעונות, ארנונה, תחב"צ, דיור ועוד. אין לי עוד דוגמה לפער כזה בין המציאות הכלכלית האמיתית למה שאנשים חושבים עליה.
בימים אלו טאליבן ״מציין״ חמש שנים מאז שחזר לשלטון באפגניסטן. ילדות לומדות רק עד כיתה ו' ואז מותר לחתן אותן. לנשים אסור לקבל טיפול רפואי מגבר, ולאישה אסור ללמוד או לעסוק ברפואה או בכלל נשים לא יכולות ללכת ברחוב ללא ליווי של גבר או להשמיע קול ברחוב אסור לשבת על ספסל בגינה אסור לעמוד ליד חלון גם מתוך הבית מותר להכות נשים ובלבד שלא ישברו עצמות
נשים אפגניות אומרות אנחנו כמו מתות מהלכות. אם הקהילה הבנלאומית מסוגלת לחיות בשלום עם מחיקה של מיליוני נשים, אף אישה בשום מקום לא באמת מוגנת.
אבי דיכטר וששון גואטה הפסידו בפריימריז, אבל הם ממשיכים לייקר לנו את החיים.
היינו אמורים להיפתח ליבוא עוף מברזיל (יצואנית העוף הגדולה בעולם), מה שהיה מוריד את מחיר העוף ומקל על יוקר המחיה. בהתחלה הרבנות עיכבה את זה, ואז ארגון מגדלי העופות הגיש עתירה (שנדחתה), ההסתדרות מחתה בשם מפעיל השחיטה שהיא מאגדת - אבל דברים התחילו להסתדר ונראה שהיבוא הגדול בדרך. כל כך היה נראה, שבלדי כבר שמו 21 מיליון על מפעל בברזיל.
ואז משרד החקלאות חזר בו. הנימוק? בין השאר, שימו לב - בברזיל אין מספיק ניסיון בשחיטה כשרה. מה הדרך להשיג ניסיון? לשחוט כשר כמובן. ואפשר לשחוט כשר? לא! אין ניסיון.
הווטרינר הראשי החדש פשוט הפך את העמדה של קודמו. לכאורה, היה אפשר להגיד שהתנאים הבריאותיים בברזיל לא מספיק טובים, אבל המדינה אמרה בעצמה בתשובתה לבג"צ אז ש"מצב בריאות העוף בברזיל שקול (לפחות) למצב בריאות העוף בישראל". יעני, העוף הישראלי לא טוב יותר מהעוף בברזיל.
אז מה הסיבה האמיתית? להגן על מגדלי העוף מתחרות מחו"ל. כי מבחינת משרד החקלאות, עדיף שצרכנים מהשכבות החשלות ישלמו יותר על עוף - העיקר שקומץ בעלי לולים כמו ששון גואטה ומשפחתו (מילולית משפחתו) ירוויחו בלי הטרדה המעצבנת שנקראת תחרות בשוק.
הגיע בווטסאפ. אינני יודע מי כתב והאם מדויק. אשמח לדעת יותר:
תקשיבו, אני בוכה פה. בוכה.
אני מת לדעת מי היועץ של יאיר גולן לענייני ערבים.
למי שלא מכיר, ״באב אל־חארה״ היא אחת הסדרות הסוריות הכי מפורסמות בעולם הערבי והמוסלמי.
במשך בערך עשור היא הייתה סוג של מונדיאל בערבי רמדאן. משפחות יושבות מול הטלוויזיה, פרק חדש, כולם מדברים עליו.
זו סדרת תקופה על דמשק של ימי המנדט, לאומיות ערבית, התנגדות לשלטון זר וכל החבילה.
והיחס שלה לסיפור שלנו לא בדיוק ציוני.
כי כבר בפרק השישי של העונה הראשונה אנשי השכונה מתגייסים לעזור ל״אנשי פלסטין״ ולהעביר להם נשק.
בפרק 12 הם כבר מעבירים כסף לאנשי ״המהפכה הפלסטינית״ כדי לקנות נשק, ובעונה השלישית שוב מעבירים נשק לפלסטינים.
זה לא ניתוח ספרותי שלי. אלה אשכרה תקצירי הפרקים, ואני אומר את זה גם כאחד שראה את שלוש העונות הראשונות.
ובעונות המתקדמות זה נהיה אפילו יותר יפה.
מכניסים ״רחוב של יהודים״, יש את שרה היהודייה שמתאהבת במועתז ומביעה התנגדות למה שהציונים עושים בפלסטין, וכל העסק יושב יפה על המוטיב המוכר של: יהודי שחי איתנו כאן? אחלה. ציוני שרוצה את פלסטין? פה מתחילה הבעיה.
עכשיו מגיע יאיר גולן.
בניסיון לדבר אל הציבור הערבי הוא מעלה בדף שלו בערבית סרטון שלו מסתובב, מדבר, לוחץ ידיים. פוליטיקאי עושה פוליטיקאי.
וברקע?
שיר הפתיחה של באב אל־חארה.
אני רוצה להתחיל דווקא מרמת התחקיר.
יועצים:
״צריך משהו ערבי לסרטון של יאיר.״
״מצאתי סדרה סורית אחי.״
״על מה היא?״
״לא יודע, יש תרבושים.״
״שים.״
מכל התרבות, המוזיקה והיצירה שיש בעולם הערבי, הצלחתם ליפול דווקא על סדרה שכבר בעונה הראשונה מגייסים בה כסף ונשק לפלסטינים.
אני מתחיל לחשוד שמי שאחראי שם על החברה הערבית זה מישהו שאומר ״יא זלמה״ בחומוסיות ומבקש ״את החריף האמיתי, לא של היהודים״.
ואם זה לא מחוסר ידע, ואם מישהו שם דווקא ידע מצוין מה הוא בוחר, ואלה המסרים שהדמוקרטים רוצים לקרוץ אליהם, אני מתייצב בקלפי בשמונה בבוקר כדי שיהיה לי זמן גם לקפה, אחרי שאני מצביע למפלגה שלא מוכנה להכניס את הרפש הזה לקואליציה של ממשלת ישראל.
יש פה משהו מפחיד, מלחיץ ומצחיק בו־זמנית.
סגן פאקינג הרמטכ״ל לשעבר של מדינת ישראל, אדם שבמשך עשרות שנים היה חלק מהממסד הביטחוני של המפעל הציוני, משתמש כדי לשווק את עצמו לציבור הערבי בפסקול של יצירה שהציונות מוצגת בה, בלשון המעטה, לא בתור האירוע הכי מוצלח שקרה באזור.
איך שלא נהפוך את זה, יש פה רק שתי אפשרויות:
או שלא היה להם מושג מה הם שמים, ואז מי שמייעץ למפלגה שרוצה לפנות לחברה הערבית מכיר את העולם הערבי בערך כמו שאני מכיר את שוק ההון היפני.
או שהם ידעו בדיוק מה הם שמים.
ואז הבדיחה כבר פחות מצחיקה.
בכל מקרה, בפעם הבאה שאתם מחפשים ״משהו ערבי כזה״ לסרטון, דברו איתי.
מבטיח למצוא לכם שיר שלא אוספים במהלכו כסף לקניית נשק לפלסטינים.
קצינה בפיקוד דרום: "היום בדין בינלאומי אני לא יכולה לתקוף מישהו שהוא פשט ב-7.10 ומאז הוא כבר לא לוחם, הוא לא פעיל, הוא לא עושה כלום. הוא נשאר בבית ומבשל".
אתם מבינים את הטירוף? מחבל שנכנס לישראל ב-7.10, טבח באזרחים לא חמושים ואז חזר לרצועת עזה ונשאר בבית ומבשל, זוכה לחסינות מחיסול.
אבל הקצינה החביבה שטוענת שזה בגלל כללי הדין הבינלאומי, טועה. הטירוף הזה הוא לא בגלל הדין הבינלאומי. הטירוף הזה הוא אך ורק בגלל העריצות היוריסטוקרטית המטונפת, שממציאה כללי לחימה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, שאין להם אח ורע בשום מדינה אחרת.
אחד מפסקי הדין האחרונים של אהרן ברק, ניתן בסוגיית החיסולים הממוקדים. בפסק דין זה קבע העריץ כי "אזרח אשר נטל חלק ישיר במעשי איבה באופן חד פעמי או ספורדי, ולאחר מכן מנתק עצמו מפעילות זו, הוא אזרח שעם ניתוקו מהפעילות זכאי להגנה מתקיפה. אין לתקוף אותו בגין מעשי האיבה שביצע בעבר".
ואחרי זה העריצים הארורים וחסידיהם השוטים ישקרו שבג"צ בכלל לא קובע מדיניות ביטחונית.
קנדיס אוונס היא משפיענית רשת אמריקאית בעל תיבת תהודה עצומה בקרב צעירים בארה"ב. כולם יודעים שהיא בקצה, כולם יודעים שהיא אנטישמית, אבל פעם ראשונה שאני רואה ברצף את המילים וההאשמות האנטישמיות שלה ושזה קיים בשנת 2026.
זה כמובן אירוע מגוחך לחלוטין אבל אם רק היו מפקסלים אותה ומספרים לנו שזו הפצרית והיא נתפסה בעיצומו של מעשה סדום בכלב תמים זה היה עומד בסטנדרטים של גיא פלג.
*אלוף עוזי דיין:* ירושלים היא הבירה שלנו, ורק שלנו! כבר 16 שנה אני מוביל יחד עם צוות מקצועי ומסור ובהתנדבות מלאה, סיורים לאוהבי ארץ ישראל ברחבי הארץ ובמיוחד בירושלים.
השנה הסיור נפל בדיוק ארבעה ימים לפני הפריימריז. אז דחינו? ממש לא! עלינו 3 אוטובוסים מלאים לירושלים - להר הבית, דרך עולי הרגל והחפירות החדשות שמתחת לרחבת הכותל. כי יש דברים שלא דוחים, ועל ירושלים לא מוותרים! ממשיכים ללמוד, להכיר ולהעמיק את האחיזה שלנו בבירת ישראל!
ואתם ליכודניקים יקרים, אל תשכחו להצביע מחר (114) בפריימריז למען ירושלים ולמען ביטחון ישראל:
דוד מנהל חנות קטנה למכשירי חשמל. חלק מהמכירות נעשות בטלפון – לקוחות מתקשרים, שואלים על מחיר מקרר או מכונת כביסה, מקבלים הסבר קצר, ולפעמים סוגרים עסקה.
התיקון נכנס לתוקף. דוד נאלץ להתקין מערכת הקלטה, לשלם על אחסון, להדריך את שני העובדים שלו ובעיקר: *להפריש כמה שעות בחודש לניהול הבקשות להקלטות*.
העלות הנוספת לא דרמטית – כמה מאות שקלים בחודש – אבל היא כן מורגשת. דוד, שנזהר עכשיו יותר בשיחות, מעלה את המחירים באחוזים בודדים בלבד ומציע פחות הנחות. לא מספיק כדי להבריח לקוחות, אבל מספיק כדי שהמחיר יהיה קצת פחות אטרקטיבי.
מה שנכון לגבי דוד נכון לאלפי עסקים נוספים.
הפוליטיקאי מתגאה בכך שהוא "מגן על הצרכן" מפני איש העסקים. בפועל, הפוליטיקאי פיזר בשקט מס קטן על הצרכנים. תרומה קטנה נוספת ליוקר המחייה.
הפרחים לדוד ביטן, מירב כהן ואימאן חטיב-יאסין. טוב לראות שקואליציה ואופוזיציה מצליחים לשתף פעולה כדי לדפוק את כולנו.
בפעילות המשטרה במרחב יהודה במהלך סוף השבוע, הבחין אמש צוות שוטרי הסיור בשיירת חתונה ובין היתר ברכב של החתן והכלה עם לוחיות רישוי מוסתרות. אם לא ברור: ערבים.
הנהג-חתן נעצר ואחרי ששיקר כי רשיון הנהיגה לא עליו, נלחץ, ותוך מספר דקות הודה בפני השוטרים כי לא הוציא רישיון כלל. החתן תושב הכפר ראבוד בן 22, עוכב בשל עבירה זו אל תחנת המשטרה לחקירה בגין עבירות של נהיגת רכב שסימניו זויפו ובשל נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה. בתום הליך חקירתי, רכבו המקושט הוחרם על ידי המשטרה למשך 30 ימים והחל נגדו הליך דין תעבורתי בהתאם.
לתושבי שכונה 1 בתל שבע אין חשמל, וגם לא יהיה כי כאשר הגיעו עובדי חברת חשמל לתקן את הנזק רעולי פנים עם נשק איימו עליהם. ולמה אין חשמל? כי רעולי פנים ירו לעבר שנאי בשעה 02:45 לפנות בוקר ביום שלישי, וגרמו נזק לשנאי ולרשת החשמל באזור. אמש הגיעו צוותי חברת החשמל למקום במטרה להחליף את השנאי שנפגע מהירי. אולם מאחר שהעבודות מחייבות הסדרי תנועה וסגירת הכיכר לצורך עבודה בטוחה, ולא נתנו לצוותים ליווי משטרתי, לא ניתן היה לבצע את העבודה. הבוקר הגיעו צוותי החברה פעם נוספת בניסיון להשלים את התיקון, אך בכניסה לשכונה נתקלו ברעולי פנים חמושים בנשקים ארוכים. בחברת חשמל מסרו כי החמושיח התקרבו לעבר הצוות ויצרו איום ממשי על ביטחונם. "לנוכח הסכנה לחיי העובדים, הצוותים נאלצו לעזוב את המקום מבלי להשלים את התיקון." עוד נמסר כי "חברת החשמל רואה בחומרה רבה כל איום או אלימות כלפי עובדיה. הוגשה תלונה למשטרת ישראל"
הבנתי שסולברג "הימני" הורה לנתניהו למחוק את הסרטון מקניון מלחה כי יש שם ילדים וזאת תעמולת בחירות (או שקר אחר שהמציאו כדי לפגוע בימין). אז אין ברירה, שתפו.
ביום שלישי, 11 באוגוסט, בשעות הבוקר, יצא כוח של חמאס עם טיל נ"ט כדי לפגוע בקבוצת חיילים ישראלים. החיילים איתרו את כוח החמאס וביקשו רשות לפגוע בו. במקום פקודה לחסל את כוח חמאס, קיבלו חיילינו הוראה להתחבא ולנתק מגע. תדע כל אם עבריה, ידע כל חייל וידע כל תושב בעוטף. הקונספציה חיה, בועטת והורגת.
לפני כשנתיים מוקמת עמותה ושמה "בואו". מייסדיה ואנשיה נמנים על פעילי מפלגת הדמוקרטים וחלקם הם אנשי תנועת 'החלוץ', אותה תנועה חינוכית שחבריה הם פעילים פוליטיים מרכזיים בדמוקרטים. מטרת העמותה הייתה להשתלט על התאחדות הסטודנטים. היום העמותה משמשת כמגייסת מצביעים מחו"ל. לטובת מי? סרטון של פינק מבהיר הייטב שהעמותה מכוונת למצביעי האופוזיציה. קרוב ל-2 מיליון שקלים הועברו לעמותה הזו אבל במסמכי העמותה אין אף אזכור מהיכן הגיעו הכספים לעמותה. גורמים בהתאחדות הסטודנטים ציינו כי יא יא פינק היה בין המלווים והדוחפים של העמותה. חברי העמותה סרבו, או שלא הגיבו, לשאלותינו. כולל היועץ המשפטי של עמותת 'בואו', עו"ד רם פרדס, שהוא במקרה גם היועץ המשפטי של עמותת 'הישראלים' של יא יא פינק, והוא גם במקרה ראש המוסד לבירור עתירות במפלגת הדמוקרטים. כך יצא.
Είναι άλλο πράγμα η κατοχυρωμένη από το Σύνταγμα ελευθερία για συγκεντρώσεις και διαμαρτυρία και εντελώς άλλο το κυνήγι, κατά κυριολεξία, ανθρώπων και συγκεκριμένα Εβραίων και γενικά Ισραηλινών, με σκοπό τον προπηλακισμό τους. Θλιβερές μειοψηφίες της Άκρας Αριστεράς, γεμάτες αντισημιτισμό και μίσος γενικά για τους Ισραηλινούς, παραβιάζουν συστηματικά τον αντιρατσιστικό νόμο και οι Εισαγγελικές Αρχές οφείλουν να επέμβουν. Το @Israel@IsraelinGreece είναι ο μεγαλύτερος Σύμμαχος της Ελλάδος και εκατομμύρια Ισραηλινοί πολίτες επιλέγουν τη Χώρα μας, ως τον τόπο των διακοπών ή των επενδύσεών τους. Καλοδεχούμενοι!
אנחנו ממשיכים בקמפיין גיוס ההמונים שהשקנו אתמול. בתוך פחות מיממה גייסנו כ-30 אלף שקלים שיאפשרו לנו להגיע למתפקדים באמצעות הרשתות החברתיות, מודעות בעיתונים, הודעות אסמס וכו'. אבל לצורך כך אני זקוק לעזרה שלכם. כל תרומה וכל שיתוף יתקבלו בהערכה ובברכה. beactive.co.il/project/91748
יש בעיני מספר הבדלים משמעותיים בין מפלגתם של ארדן ואדלשטיין, לבין השחקנים האחרים שנמצאים בתווך שבין הגושים.
1. ארדן ואדלשטיין מחויבים לאחדות. אף אחד אחר לא מתחייב כמוהם *לכפות אחדות*, כמו שעשה עזר ויצמן ב-1984. זה בידול חשוב מהאחרים. 2. אדלשטיין וארדן הם אנשי ימין מובהקים ומוכחים. לא ימין לייט, ולא ימין מתחפש, אלא ימניים גרעין קשה, ששילמו מחיר פוליטי למען העקרונות שלהם. 3. אדלשטיין, אסיר ציון שנאבק בשלטון הרשע הקומוניסטי, הוכיח נאמנות לארץ ישראל לאורך עשרות שנים של פעילות ציבורית. הוא היה ראש השדולה למען ארץ ישראל בכנסת, נאבק בהסכמי אוסלו ובהתנתקות, וכיו"ר הכנסת סרב לאפשר לבג"ץ להתערב בפעילותו, והתפטר לשם כך. 4. ארדן, שהיה קודם לכן רמ"ט של אריק שרון, לא זרם עם הבוס ויצא להיאבק בהתנתקות. הוא יכול היה לקבל תפקיד בתמורה להתקרנפות, כפי שעשו חלק מעמיתיו שעד שהיום נמנים על בכירי הליכוד. במקום זאת, הוא יצא לגוש קטיף. 5. כשר לביטחון פנים, ארדן קידם באופן תקדימי את זכויות היהודים בהר הבית. כשר לעניינים אסטרטגים הוא הקים מערך אפקטיבי ללוחמת תודעה ומאבק ב-BDS (רונן מנליס, הרמ"ט של אייזנקוט, סגר אותו בצעד מטופש. אין מילים לתאר כמה הגופים שהוקמו אז נחוצים כיום). 6. בנוסף לרקע המוכח הזה, השניים מביאים איתם בגרות פוליטית, הרבה ניסיון, ויכולת מוכחת לפעול בזירה הבינלאומית. 7. מדובר בפוליטיקאים איכותיים ואמינים, שיכולים היו בקלות לרצות כל גחמה של נתניהו. במקום זאת, הם לקחו סיכון פוליטי למען אחדות ישראל. מי שהערך הזה יקר לו, צריך לקחת זאת ברצינות.
חברות וחברי תנועת הליכוד, ממשיכת דרכה של תנועת החרות המפוארת 🇮🇱
בעוד שבוע ייערכו הבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת.
מתוך תחושת אחריות כבדה ובהתרגשות גדולה, אני מעמיד את עצמי לראשונה לבחירתכם.
מאז הגעתי לבגרות הקדשתי את כל כוחותיי ומרצי למען עם ישראל.
בגיל 18 יצאתי ללימודים במכינה הקדם־צבאית במעיין ברוך, כדי להגיע מוכן יותר לשירות משמעותי בצה״ל.
במשך חמש שנים ארוכות ואינטנסיביות שירתתי בתפקידי לחימה והכשרה בסיירת גולני, ובהמשך בתפקידי לחימה ופיקוד בקבע ובמילואים. שימשתי כמ״פ ביחידת אגוז, כמפקד פלחה״ן 6646 וכמפקד פלגת הפת״ן של חטיבת גולני.
פחות משנה לאחר שחרורי הקמתי בנצרת עילית, כיום נוף הגליל, את המכינה הקדם־צבאית תבור - ייעודה לטעת בדור הצעיר אהבה עמוקה לעם ישראל, לארץ ישראל ולמורשת ישראל. לאורך השנים העמידה המכינה מאות מפקדים ומפקדות, קצינים וקצינות.
לאחר 12 שנות עשייה חינוכית הצטרפתי לעשייה הציבורית והפוליטית, תחילה בימין החדש ובהמשך בימינה, ששברה חזק שמאלה.
בימי הקמתה של ״ממשלת השינוי״ ניצבתי בפני אחד מרגעי המבחן הקשים בחיי. עמדתי לבד מול חבריי למפלגה ובעימות חזיתי עם ראש המפלגה, שבחר להונות את בוחרינו, לגזול את קולותיהם ולהקים ממשלת שמאל שנשבע פעם אחר פעם כי לעולם ובשום תנאי לא ייתן יד להקמתה.
פעלתי נגד הונאת בוחרי הימין ונגד הקמתה של מה שאחמד טיבי הגדיר כ״הממשלה הישראלית־פלסטינית הראשונה״. הצבעתי נגדה ושילמתי מחיר כבד: הוכרזתי כחבר כנסת פורש וניהלתי מאבקים בכנסת, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, לאחר שיו״ר ועדת הבחירות המרכזית יצחק עמית פסל את מועמדותי. המאבק הסתיים בנפילת הממשלה ובהקמת ממשלת הימין.
כאשר נדרשתי לבחור בין הקמת מפלגת ימין עצמאית לבין התמודדות בליכוד, בחרתי בליכוד. עשיתי זאת לאור לקחי הימין החדש, מתוך הבנת הסכנה שמפלגות קטנות מציבות למחנה הלאומי, וחשוב מכך, מתוך חיבור עמוק לדרכם של אברהם ״יאיר״ שטרן, דוד רזיאל ויצחק שמיר, מהמנהיגים האמיצים ביותר שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים.
כשר התפוצות והמאבק באנטישמיות וכשר הממונה על הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הוכחנו שגם ממשרד קטן אפשר לחולל שינויים אסטרטגיים.
בנגב הנענו רפורמות עומק שכבר משנות את התמודדות המדינה עם הבנייה הבלתי חוקית ועם תביעות הבעלות.
בזירה הבינלאומית שברנו את החרם על מפלגות הימין העמוק באירופה ויצרנו בריתות חדשות שישרתו את ישראל בעשורים הקרובים.
שינינו מן היסוד גם את התמודדותה של ישראל עם פעילי BDS, עיתונאים עוינים וארגוני סיוע המשתפים פעולה עם חמאס ועם ארגוני טרור.
מנענו את כניסתם של עשרות פעילי BDS ומשפיענים עוינים. שמנו סוף לחגיגה, ואנחנו רק בתחילת הדרך. העיקרון פשוט: מי שמבקש לפגוע במדינת ישראל לא יוכל להיכנס אליה.
במקביל הובלנו השקעות חסרות תקדים בחינוך היהודי הפורמלי והבלתי פורמלי, ממחנות קיץ ותנועות נוער ועד ל־650 בתי הספר ברשת UnitEd, הזרוע הביצועית של המשרד.
זו מקצת העשייה שהובלנו, על קצה המזלג.
כדי להמשיך לעמוד בחוד החנית של העשייה הציונית ולהוסיף להיות שליח נאמן של עם ישראל, למען נצח ישראל, אני מבקש את אמונכם ואת תמיכתכם.
מצד אחד קבוצה רחבה של ערבים שמכירים בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם יהודי ועושים מאמצים כנים להשתלב בחברה הישראלית.
מצד שני קבוצה רחבה לא פחות של ערבים שעוברים תהליכי אסלמיזציה והתבדלות.
חוסר היכולת שלנו להבחין בין הקבוצות מוביל לשיתוק ולסכנה רצינית. ההשתלבות של הקבוצה הבדלנית בבית חולים בפרט ובמגזר הציבורי בכלל היא סכנה ממשית לעתיד המדינה.
תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך-האומנם????
מה שקרה השבת בטיפול נמרץ ברמב"ם מחייב חקירה מיידית.
לפני שלושה ימים אחייני, לוחם צה"ל איתן, נפצע קשה בלבנון ואושפז בבית החולים רמב"ם יחד עם עוד שלושה מחבריו הלוחמים שנפצעו.
מאז אנחנו חיים בחרדה עצומה לשלומו.
איתן היה מורדם ומונשם. רק אתמול בצהריים הוא התעורר, כשהוא סובל מכוויות בכל גופו, מכאבים, מחום ומהזיות.
ואז הגיע הלילה.
למחלקה נכנסה משמרת חדשה. לדברי המשפחה, כל אנשי הצוות הסיעודי במשמרת היו דוברי ערבית.
בשלב מסוים הוציאו את כל המשפחות מהמחלקה ונעלו את הדלתות.
צריך להבין את הסיטואציה:
ארבעה לוחמי צה"ל פצועים קשה, שזה עתה חזרו מהלחימה בלבנון, נשארים לבדם מאחורי דלתות נעולות, ללא בני משפחותיהם, כאשר הצוות במשמרת כולו דובר ערבית.
אני אומר את הדברים בצורה ברורה: במציאות הביטחונית שבה אנחנו נמצאים, זו סיטואציה שמבחינת המשפחות מעוררת שאלות קשות ותחושת חוסר ביטחון. אסור לפטור את התחושות האלה ואסור לטאטא את השאלות מתחת לשטיח.
בני המשפחה ביקשו להיכנס.
לא להפריע לעבודת הצוות. לא לשבת שם שעות.
רק להיכנס לשנייה ולראות שאיתן בסדר.
שוב ושוב הם ביקשו. ושוב ושוב סירבו להם.
בשלב מסוים דוד, אחיו של איתן, החליט שהוא חייב לראות במו עיניו מה קורה עם אחיו. הוא פרץ את הדלת ונכנס למחלקה.
ומה שהוא מתאר שראה שם פשוט בלתי נתפס.
איתן לא היה בסדר.
לדברי דוד, אחיו הפצוע שכב שם והתחנן למים ובאותו רגע אף אחד מאנשי הצוות לא היה לידו כדי לתת לו מענה.
חייל שנפצע קשה בלבנון. רק שעות קודם לכן התעורר מהרדמה והנשמה. סובל מכוויות, כאבים, חום והזיות.
מתחנן למים.
ואין לידו בן משפחה. ואין באותו רגע מי שניגש אליו.
ואז איתן לחש לאחיו דבר חמור עוד יותר.
לדברי דוד, איתן סיפר לו שכאשר אנשי הצוות הפכו אותו במיטה, הם עשו זאת בברוטליות, "כמו סרדין", כלשונו של איתן, וראשו הוטח במיטה.
אלה דברים שאיתן עצמו אמר לאחיו.
אני לא מוכן לעבור עליהם לסדר היום.
וכאשר דוד זעק על מה שהוא רואה, במקום שמישהו יעצור וישאל את השאלה הפשוטה מה קרה כאן ומדוע לוחם פצוע מתחנן לעזרה? הוזעק קב"ט כדי לטפל בדוד שנכנס למחלקה כדי לבדוק מה שלום אחיו.
ניסינו לערב גם את ר"מ 2.
לא היה שם נציג זמין למשפחה.
ויש כאן דבר נוסף שמקומם אותי במיוחד.
כאשר מחבל או עצור ביטחוני מאושפז בבית חולים, מדינת ישראל דואגת להציב עליו אבטחה בין היתר כדי שלא יאונה לו רע במהלך אשפוזו.
ואילו כאן שוכבים ארבעה לוחמי צה"ל שנפצעו קשה בקרב בלבנון, ובני משפחותיהם מוצאים אל מחוץ למחלקה. הם נשארים מאחורי דלתות נעולות, ללא נציג צה"ל שנמצא שם עבורם, כאשר כל הצוות במשמרת, לפי עדות המשפחה, דובר ערבית.
על מחבל אנחנו יודעים להציב שמירה. ומי שומר על הלוחמים שלנו?
אני לא טוען שכל איש צוות דובר ערבית מהווה סכנה. ודאי שלא.
אבל במציאות של מלחמה, כאשר לוחמים פצועים וחסרי ישע מאושפזים לאחר קרב, האחריות של צה"ל כלפיהם לא מסתיימת ברגע שהמסוק מגיע לבית החולים.
צה"ל חייב לוודא שהם מוגנים, מטופלים ושיש כתובת צבאית זמינה למשפחה.
ואני שואל:
מי אחראי על המחדל הזה?
מי אחראי לכך שמשפחות של ארבעה לוחמים פצועים קשה מוצאות את עצמן מחוץ לדלתות נעולות?
מי היה אמור לוודא שהלוחמים מקבלים מענה בכל רגע?
מי בדק מה מתרחש מאחורי אותן דלתות?
ומי מטעם צה"ל היה אמור להיות שם בשביל הלוחמים ובשביל משפחותיהם?
אני דורש מהנהלת רמב"ם ומצה"ל לפתוח מיידית בבדיקה יסודית של האירוע.
אני דורש לשמור כבר עכשיו את כל צילומי מצלמות האבטחה במחלקה ובמסדרונות בשעות הרלוונטיות.
אני דורש לבדוק מי בדיוק היה במשמרת, מדוע כל המשפחות הוצאו והדלתות ננעלו, מה היה המענה שניתן לאיתן כאשר ביקש מים, כיצד טופל והוזז במיטתו, היכן היו אנשי הצוות באותן דקות ומי היה האחראי על המשמרת.
ואני דורש תשובה גם לשאלה שאסור לפחד לשאול:
האם העובדה שהצוות במשמרת כולה היה דובר ערבית היא חסרת כל משמעות לאירוע או שיש כאן דבר נוסף שמחייב בדיקה?
אינני קובע את התשובה מראש.
אני דורש שהשאלה תיבדק.
לא כל איש צוות ערבי אחראי למה שהתרחש, ואינני מטיל דופי בציבור שלם. אבל גם אסור לדרוש ממשפחות של לוחמים פצועים להתעלם מהסיטואציה ומהחששות שהתעוררו אצלן.
ארבעת הצעירים האלה לא נפצעו בטיול.
הם נפצעו כלוחמי צה"ל בלבנון, כשהם מגינים על מדינת ישראל.
כאשר הם שוכבים פצועים, כואבים וחסרי ישע בבית חולים בישראל, מדינת ישראל חייבת להם דבר בסיסי אחד:
El rabino David Miján, rabino principal de Colombia, recibió un lugar de honor y fue invitado a pronunciar unas palabras en la ceremonia de investidura del presidente Abelardo de la Espriella.
El rabino felicitó al nuevo presidente, compartió unas palabras de Torá y concluyó con la Birkat Kohanim (Bendición Sacerdotal) y un mensaje contundente:
השאלה אם ארז תדמור ייבחר בפריימריז, או לא ייבחר, היא אבן בוחן לשאלה איך הליכוד רואה את עצמו, ואיך מתפקדיו רואים אותו. כי המצביעים של הליכוד עשו צעדי ענק באוריינות פוליטית בקדנציה הזאת, ועכשיו הם זקוקים לנציגים שיעשו את רצונם. וארז הוא לא רק האיש, הוא ממש הסמל לשינוי הזה, שהוא המאד דרוש. זו בכל אופן דעתי. ואמרתי את זה אצל בלי קישוטים אצל @ErelSegal ב @C14_news קצת לפני כניסת השבת.
🇹🇯 Le Tadjikistan est un petit pays musulman qui a connu une terrible guerre civile entre 1992 et 1997 avec des échos violents jusqu'en 2012. 1% de la population est morte à cause des islamistes.
Conséquences ? Aujourd'hui au Tadjikistan :
— Les barbes islamiques sont interdites — Les tenues musulmanes pour hommes et les hidjabs sont interdits — Les prénoms trop arabes sont interdits (les prénoms perses sont encouragés) — Les fêtes musulmanes sont strictement limitées et contrôlées (tandis que les traditions perses sont promues) — Les mariages entre cousins sont interdits — Les mosquées indépendantes sont interdites — Les mineurs n'ont pas le droit de prier dans les mosquées
👉🏻 Bref, un pays MUSULMAN fait plus pour lutter contre sa propre religion que la France après le Bataclan ! Non seulement nous ne faisons rien, mais pire, nous continuons d'importer des fanatiques.
כדי להתמודד עם מרד הגנרלים והפקידים אנו זקוקים לנבחרת האיכותית ביותר. תנו לי את הכוח לייצג אתכם בכנסת, להחזיר את הכוח לעם ולנבחריו, ולשמור על ביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל.
ארז תדמור, מועמד מס' 319 בבחירות המקדימות בליכוד במחוז ירושלים, יהודה ושומרון והשפלה.
איך הפכה הכשרות לשוק סגור שנשלט על ידי אינטרסנטים ומפעל ג׳ובים למקורבים - ומדוע הממשלה חיסלה את הרפורמה שהוביל מתן כהנא בממשלה הקודמת לפתיחת שוק הכשרויות, הורדת המחיר לצרכן ושיפור השירות?
הרב דוד סתיו, מייסד ״צהר״, בשיחה בועטת על הממסד הרבני, הדרך לחיות עם סוגיות דת ומדינה מבלי שהן יפרקו את המפעל הציוני, על כשרות, גיור ובגצ.
חפשו ״דעה לא פופולרית״ - ביוטיוב ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
אם ראיתם לאחרונה את האודיסאה של נולאן, ואתם רוצים להבין יותר את המקור, את הפער בינו לבין העיבוד הקולנועי, ואת הקשר של כל זה מתקשר לתפיסת המלחמה שלנו כאן ועכשיו – לכו לקרוא את מאמרו של עידו חברוני, "אתנה בירושלים: לקרוא הומרוס אחרי 7.10".
היצירות של הומרוס, כותב עידו חברוני, רואות את האלימות כגורם קבוע בחיי האדם, ומתייחסות אליה "בצורה מורכבת הרבה יותר מאשר ה'מיתוסים' המקובלים בימינו". הללו נוטים לעסוק במלחמה כמהומה אלימה שבה בני אדם נאבקים בקושי לשמר את חייהם ושפיותם. להדחקת המורכבות יש מחיר חברתי ונפשי, שמתגלה היום אצל הלוחמים שלנו השבים מהקרב.
5 נקודות להבהרה, כי אני מבין שיש תחרויות תדרוכים מכל הכיוונים. 1. כמות הפיגועים ביו"ש היא מדד משני. התעצמות האויב היא המדד המרכזי. מי שממשיך לספור פיגועים כמדד עיקרי, שכח משהו שקרה פה לפני כשלוש שנים. 2. בשני המדדים, גם הממשלה (וראש הממשלה), גם השר, גם הרמטכ"ל, וגם המטכ"ל (כולל אלוף הפיקוד), כולם באותה סירה. כלומר, אם האויב מתעצם, כולם אחראים. אם יש פחות פיגועים, כולם יכולים לקחת קרדיט. אבל כאמור, מה שחשוב הוא ההתעצמות. 3. במדד ההתעצמות, כל האמורים לעיל לדעתי נכשלו. 4. מי שממנה אלופים הוא השר, לא הרמטכ"ל. ככה זה בדמוקרטיה ובמנהל תקין. השר אחראי ולכן הוא נדרש לחתום, ולכן הוא נחשב לממנה, בעוד הרמטכ"ל ממליץ. ברור שמישהו שבמערכת הביטחון מתדרך אחרת, צריך לעשות לו שיעור מבוא לדמוקרטיה. 5. יש לבלוט הרבה מתנחלים תומכים נלהבים. עדיין, הצו שהוא הוציא לדרדיק לא חוקי (הוא חשב שבסמכותו להפקיע את זכויות הקניין של חמותו של דרדיק, שלא קשורה לעניין בשום צורה, ובלי לשאול אותה, לרתק את דרדיק לביתה בניגוד לרצונה). זה לא רק לא חוקי, זוהי התעללות קפקאית, כי דרדיק עצור על זה שהוא לא קיים את הצו הלא חוקי (אגב, כבר יש ערכאות משפטיות שקבעו שהוא לא חוקי, אל תצפו לשמוע על זה מכתבים מתודרכים חסרי יושרה ומוסר). חבל מאוד שבלוט לא לקח צעד אחורה מהצו ההזוי הזה. מאחל לכולכם בריאות ומזגן עובד.
רצח בניהו מלט הי"ד, טייק נוסף חשוב: אני רואה שיש מי שחושב שמה שהיה ליד חוות גלעד ביום שישי האחרון לא היה פיגוע כי היהודים הלכו לטייל מחוץ לישוב. אז ערכתי לכם על בסיס נתוני ויקיפדיה רשימה של כלל הטיולים שהסתיימו ברצn יהודים (וישראלים) על ידי ערבים-מוסלמים. שימו לב: הרשימה מתייחסת לשנות הכיבוש מאז קום המדינה ועד למלחמה ששת הימים, 1967-1948. תהיו איתי כי זה ארוך מאד. כל שנה תקבל ציוץ:
שנת 1948 17 במאי – בפיגוע ברובע היהודי בירושלים נרצnו ארבעה יהודים על ידי צלף ערבי 28 ביוני – בפיגוע בירושלים נרצn יהודי על ידי צלף ערבי 16 ביולי – פגז שנורה על ידי צבא ירדן בירושלים רצn 10 יהודים 24 ביולי – בפיגוע בירושלים נרצnו שני יהודים על ידי צלף ערבי 3 באוגוסט – בפיגוע בירושלים נרצn יהודי על ידי צלף ערבי 9 באוגוסט – יהודי נפצע קשה מצלף ירדני בירושלים ונפטר חצי שנה לאחר מכן 18 בספטמבר – בפיגוע בירושלים נרצn יהודי על ידי צלף ערבי 4 בנובמבר – רצn אליעזר וייס: חברי כנופיה ערבית מטולכרם פרצו לביתו של אליעזר וייס ברשפון ירו בו ל מiiת מטווח קצר וחטפו את אשתו. האישה שוחררה לאחר מספר שבועות במסגרת חילופי שבויים. 22 בדצמבר – בפיגוע בדרום ירושלים נרצn יהודי על ידי צלף ערבי >>>
משמאל פוסט בעברית מבכה אח ראשי בבית חולים עזתי שחוסל בספטמבר 2025 מימין הכרזה רשמית של החמאס שמדובר בפעיל צבאי שלה מיוני 2026 שמתי לב בזכות @GabrielEpsteinX
״אני מניח שהדברים של יעקב אבינו לשמעון ולוי לא עברו בשקט. ״עכרתם אותי להבאישני בקרב יושבי הארץ״, הוא אמר לאחר שבניו הגנו על כבודה של דינה אחותם ושחטו את יושבי שכם. התורה לא מספרת, אבל אנשים ממשפחת יעקב ישר הגיבו: איך יעקב מדבר ככה על הילדים שלו שאולי עשו טעות, אבל הם צדיקים גדולים? ולמה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ? ולמה יעקב רץ לגנות ראשון, כאילו הוא איזה שמאלני? אנחנו לא בעד מה שהם עשו, אבל צריך קודם כל לברר מי עשה את זה, מה היו הנסיבות, ובינינו, אולי דווקא טוב שיש קיצונים כאלה, שיפחדו קצת מאיתנו.
אנחנו לא יעקב, ומתפרעי ובריוני תג מחיר לסוגם אינם שמעון ולוי. הרי צריך לומר זאת גם החוצה ובעיקר פנימה: אין לנו חלק ונחלה איתכם. אני מאחל ומקווה שהמשטרה תעצור אתכם אחד אחד, ושתשבו קצת בכלא כדי להתקרר.
אני יודע שזה ייגמר באסון כבד. בפעם הבאה מישהו ישלוף רובה, מהפאניקה, מהלחץ, מישהו אחר ישליך אבן, ולרוע המזל, הפעם היא גם תהרוג. ההרוגים יכולים להיות שלושה-ארבעה מתפרעים, והם יכולים להיות גם קצין בחטיבה מרחבית, סמג”ד. מה תגידו אז? שזו תאונה? שהם לא התכוונו? שזה קרה בגלל הגינויים?
הם נמאסו עליי, עדרי הפראים האלה, כבר מזמן. כל נפלטי הישיבות, מנותקי המשפחות. הם גוררים איתם גם כמה מתלהבים צעירים שבאים לעשות בלגן, לפרוע באוכלוסייה ערבית, להציק לקציני צה”ל, כדי שהצבא יהיה עסוק במשימות אחרות ולא בפעולות עקירה של מאחזים.
אני מכיר את הראש, מכיר את הסגנון, יודע מהו הסוג של האנשים ומהו הסוג של הישיבות ושל הרבנים שלהם. כולכם יודעים. בלי הכללות אתם רוצים? אני אתן לכם בכל זאת כמה הכללות. הם בדרך כלל מגודלי פאות, כיפות סרוגות ענקיות על ראשם, והם פראים ומסוכנים.
אתה שומע את הסגנון שלהם כשהם מובלים למעצר. הם הבעיה החינוכית שלנו. הם גדלים בחצרות שלנו. הם אלו שלא עומדים בקצב ובדרישות של הישיבות התיכוניות ותלמודי התורה שלנו. הם אלו שההורים כבר לא משתלטים עליהם, אבל מרמים את עצמם שהילדים שלהם הם ״פעילי התיישבות״.
זוהי התנהגות מזעזעת. כשיצאנו לבחירות ב-2009 השתמשנו בביטוי שאומר כי אנחנו ״דתיים נורמליים״. בדיוק לזה התכוונו. הם לא נורמליים, ואלו שתומכים בהם אינם דתיים נורמליים.
נמאס לי, ונמאס לרבים, מהטיפוסים המפוקפקים האלה – שוחרי אלימות, שונאי אדם, משועממים ומופקרים.
זה לא גינוי, מה שאתם קוראים פה. זה גט כריתות לצעירים האלה, הממיטים עלינו קלון, ואוטוטו על כולנו אסון – בראש ובראשונה על ההתיישבות.
כי זו לא רק התנהגות מופקרת, זו גם התנהגות מפקירה. האלימות הזו אולי מפחידה לרגע כמה מג”דים או מח”טים, שעכשיו נוסף להם כאב ראש, אבל היא נותנת רוח גבית לביצוע פקודת ההרס, לכשתינתן.
האלימות הזאת כל כך משניאה את המתנחלים, את כלל המתנחלים, שלכל ממשלה יהיה הרבה יותר קל לתת את פקודת העקירה ולזכות בתמיכה ציבורית.
אין לי הבנה אליהם, ולא אמפתיה סרוחה, ולא מחיאות כפיים וקריצות עין לכך שבסך הכול לוקחים קצת רחוק את מה שהמבוגרים בעצם רוצים.
אני לא רוצה את האנשים האלה לידנו ובתוכנו. אני חושב שהכהניסטים ותוצאותיהם הם פגע רע וסכנה גדולה. אני אומר לכם שמי שתומך באלימות או מעודד אלימות – ארץ ישראל היא רק הכסות לנפשו המסוכסכת.
אני גם מכיר אותם. הם הרי לועגים לכך שאנחנו נחמדים וממלכתיים. לאחרונה הם בכלל בזים לזה שאנחנו ״ציונים״ – הם וכמה מהרבנים המוזרים שלהם. (״איך אתה מדבר ככה על תלמידי חכמים מובהקים״? הנה).
זה לא מעניין אותי. אנחנו נחמדים גם אם האהבה לא תנצח. אנחנו ממלכתיים כי אנחנו שותפים בממלכה, ולא ניתן לעדרי הפנאטים האלה להחריב את החברה שלנו. אנחנו נגן על החיילים שלנו ועל השותפות שלנו בבניין המדינה, גם אם יש מבוגרים שוטים שהולכים שבי אחרי הקסם המזויף שבפראות.
המבוגרים האלה, מרוב מאבק ארוך שנים עם השמאל ועם התקשורת ועם בית המשפט ועם כל מה שזז, הפסיקו להסתכל בחצר הקדמית שלהם. הם מנסים להחניף עכשיו לכמה צעירים ולרבנים כדי להוכיח למעגל דומם, והרבה יותר רחב, שהנה מצאנו עוד דרך לעמוד מול הגל התקשורתי השוצף.
אנחנו עם צה”ל ולא עם הפראים. אנחנו עם המשטרה ועם המנהל האזרחי ועם השב”כ, ואפילו עם המחלקה היהודית, ולא עם הטיפוסים האלה של תג מחיר. אנחנו לא ניתן שהרוח הרעה והאש הזרה הזו ישתלטו עלינו, גם אם כל רבנינו הנכבדים ופוליטיקאינו המפוחדים יגידו: “טוב, אל תגזים, ויש לנו מספיק צרות גם ככה”. זה הולך להיגמר באסון״.
🚨🇨🇴 | ÚLTIMA HORA: El presidente electo de Colombia, Abelardo De La Espriella hace un importante anuncio:
✅ Suspensión de la embajada en Palestina ✅ Apertura de la embajada de Colombia en Jerusalén ✅ Cierre de al menos 15 embajadas y consulados (Argelia, Azerbaiyán, Barbados, Cuba, Haití, Nicaragua, Etiopía, Ghana, Hungría, Malasia, Rumania, Sudáfrica y Senegal)
¡Adiós a la política exterior del comunista Petro!
Israel es un país rodeado de enemigos que no puede permitirse el lujo europeo de vivir de discursos. Por eso innova, trabaja, se defiende y convierte cada amenaza en una ventaja tecnológica. Europa hace lo contrario. Convierte cada problema en un comité, cada comité en una regulación y cada regulación en otra excusa para quitar libertad al ciudadano. La diferencia no es genética ni mágica. Es cultural. Una civilización premia la excelencia porque sabe que de ella depende su supervivencia. La otra premia la burocracia porque cree que la prosperidad cae del cielo. Yo admiro a Israel porque todavía entiende que vivir exige luchar, construir y pensar.
טירוף!!!! שנים שאיציק מגרפתא מפרסם ומזהיר ממה שהתרחש במתפ"ש בכלל ועם רסאן עליאן בפרט. הוא אפילו נעצר לשבועיים על הפרסומים שלו והוזהר שמוטב לו לסתום את הפה. עכשיו מגיע ח"כ עמית הלוי ואומר במפורש: רסאן עליאן הרעיל את כולנו! אגב שיספרו לסבתא שזה מדאגה "לסקטור החקלאי הפלסטיני". צריך להיות פתי גמור כדי שלא לחשוב על כך שמאות מיליוני שקלים החליפו ידיים במשך השנים. עלק אין בגידה...
The Jewish man stabbed outside a synagogue on the Upper West Side of Manhattan yesterday has been identified as Moshe Grunhaus.
According to multiple sources, Moshe was in the process of moving from New York to Florida, possibly "at least in part due to frustrations about Mamdani."
הפיגוע ביום שישי חושף את עומק השבר התודעתי שלנו. עבור חלקים בשמאל, המתנחל מלוהק לתפקיד ה"אחר". ההבניה שלו כ"אחר" אינה סתם מהלך פוליטי; היא מנגנון השלכה פסיכולוגי שנועד לייצר הצדקה אפריורית לאלימות המופנית כלפיו, ולשלול את זכויות האדם שלו.
ברגע שמגדירים את ההליכה שלו כ"התגרות", אשר מעוררת "זעם בלתי נשלט" מפעילים מנגנון קלאסי ומובהק של האשמת הקורבן. המטרה הנסתרת של ההשלכה הזו היא לטהר את המצפון ולייצר אשליה של חסינות: "אנחנו לא כמוהם. לכן, הנוכחות שלנו בתוך הקו הירוק לגיטימית, בעוד שלהם פרובוקטיבית, ולכן בנו לא יפגעו".
אולם, הטיול שנגדע באלימות כלל אינו אירוע גיאוגרפי. המסמן כאן אינו השטח הספציפי, אלא עצם הנוכחות היהודית בארץ ישראל.
בסדר הסמלי של האויב, לא קיימת ההפרדה המלאכותית הזו. בעיניהם הפרויקט הציוני כולו הוא ה"פלישה", וכל פסיעה של יהודי על האדמה הזו היא העילה שמכשירה את הרצח.
האשמת הקורבן במקרה הזה היא לא רק פשיטת רגל מוסרית, אלא עיוורון מוחלט למציאות: בעיני מבקשי נפשנו, כולנו פולשים, וכולנו מתנחלים.
Acá tenes un luchador “por la autodeterminación del pueblo palestino” según podría describir una Susan Sarandon
Secuestro a una mujer con Alzheimer y a su cuidadora, esta se negó a abandonarla, ambas fueron asesinadas
Cuando te hablen de la lucha por la liberación de Narnia acordate de esto, son una banda de sadicos apoyados por psicopatas a nivel internacional, nada más que eso y del primero al último pagaron o van a pagar por lo que hicieron porque el pueblo de Israel no olvida y el Mossad no perdona
ב-24 ביולי 2026, ערוץ הטלגרם "שכם הר האש" (نابلس جبل النار), שלו למעלה מ-80 אלף עוקבים, והמשמש אחד מערוצי המידע המרכזיים בשכם, פרסם הודעה בערבית מטעם מנהל התוכן של הערוץ, שתרגומה מובא להלן:
"רמסנו את הכבוד שלכם ב-7 באוקטובר [2023], ובקרוב נשלים את הדרך [הזו] בגדה המערבית. הנקמה לאנשים החופשיים. הגדה [המערבית] לוחמת".
בהודעה בעברית נכתב:
"רמסנו את יוקרתך ב-7 באוקטובר [2023]... בקרוב נמשיך בגדה המערבית".
Ronen Shoval reposted
parker
פלסטינים תוקפים יהודים חמושים. היהודים החמושים לא משתמשים בנשק הארוך שיש להם.
הפלסטינים גונבים את הנשק ורוצחים מטווח 0 את הבן אדם שלא השתמש בנשק נגדם וקצין בצה״ל.
אמיר אטינגר ונטעאל בנדל חושפים בידיעות אחרונות: פרוקטולים של דיונים פנימיים חושפים כיצד המשנה ליועמ״שית גיל לימון בלם ועיכב את יישום חוק גירוש משפחות מחבלים שעבר לפני כמעט שנתיים ברוב של 61 ושהמשטרה ניסתה לקדם.
ב-2024 נחקק חוק גירוש משפחות מחבלים אלא שמאז ועד היום לא גורש אף אחד. מדוע?
סיפור בלתי יאמן.
יחד עם @amirettin אנחנו חושפים היום עשרות פרוטוקולים, מיילים, חוות דעת ומסמכים פנימיים של אגף החקירות והמודיעין במשטרה ושל הייעוץ המשפטי לממשלה לכל אשר קרה מאחורי הקלעים.
---
לאחר החקיקה, לה התנגדה היועמ"שית ויועמ"שית הכנסת, כולם המתינו לכך שכמיטב המסורת תוגש עתירה נגד החוק. אלא שאז הפתיעה האגודה לזכויות האזרח: "לא נעתור, לא ננקה אחריכם עם סמרטוט ואקונומיקה".
במחוז ירושלים במשטרה מיהרו להרים את הכפפה והתחילו ביישום החוק. קצין אנונימי אז בשם אודי רונן החל לבצע ניטור רשתי אחרי משפחות מחבלים והמחוז ואח"מ החלו להגיש למשרד הפנים בקשות לגירוש. לאחר לחצים של בן גביר, שר הפנים דאז משה ארבל הוציא שלושה שימועים למשפחות על בסיס המידע של ירושלים.
בייעוץ המשפטי לממשלה מתכנסת ישיבה בהולה עם בכירי המשטרה ושם עולה כי אין נהלים וחוות דעת ליישום החוק. המשנה גיל לימון מסכם: "התמונה עגומה" ומורה לעצור את יישום החוק.
נציג השב"כ התרעם: "הייתם עלולים לפגוע בעסקאות החטופים!"
לאחר הישיבה ראש אח"מ ניצב בלט הוציא הודעה: "הפעילות מוקפאת".
אלא שאז מקבל טלפון מלשכת מפכ"ל ויממה לאחר מכן מוציא המפכ"ל הודעה בתיאום עם בלט: "יש להמשיך ביישום החוק".
לטענתם, הוראת היועמ"שית לא הופניתה אליהם.
ואז, בלט ותנ"צ שלומית לנדס פותחים במבצע ארצי ענק וחסר תקדים ומורים לכל קציני האח"מ במחוזות לבדוק ברשת את כל משפחות המחבלים שביצעו פיגועים מ-2015 ועד היום!! לנדס מפיצה טבלה עם כל שמות המחבלים.
היועמ"שית ולימון? לא יודעים מכלום. נודע להם רק השבוע מפנייתנו.
עוד ועוד ישיבות מתקיימות (את כולן אנו חושפים) - הפעם ללא לימון. באחת מהן בן גביר מוחה על שלא מקדמים גירוש של מסיתה בת 12 ממשפחה חמאסית - "גם בהתנתקות עצרו בנות 12, אין חסינות". הפעם לנדס שמה ברקס "אבל זה המקרה ללכת לגירוש?!".
והישיבות מוסיפות לסעור.
חרף הוראת היועמ"שית במשטרה ממשיכים. עוד ועוד בקשות גירוש נערמות ברשות האוכלוסין, עשרות רבות.
בינתיים חוות הדעת המשפטיות של המשטרה, רשות האוכלוסין, יועמ"ש בל"מ ועוד מוגשות לבקשת לימון. הן מוסיפות תנאים חדשים ליישום החוק, שאינם כתובים בו, בהתאם לפסיקות עבר של בג"ץ. קציני המשטרה זועמים: "אמורים ליישם את החוק, לא לתקוע אותו".
אלא שאז שוב בעיה. שר הפנים ארבל פורש יחד עם כל השרים החרדים ואין מי שיישם את החוק. מנכ"ל רשות האוכלוסין אומר בדיון פנימי: אני אוציא את השימועים. יועמ"שית רשות האוכלוסין הזהירה "אסור לנו, אנחנו כפופים ליועצת". הוא הגיב "אני מוציא".
אלא שמשרד הפנים ורשות האוכלוסין לא פועלים להעביר את סמכויות הגירוש לראש הממשלה. זה קרה רק בימים האחרונים בעקבות פנייתנו.
בשלב הזה אודי רונן עולה לכותרות בעניין אחר בכלל - בגלל פרשת מדור ההסתות. בג"ץ מוציא צו ארעי המקפיא את כל פעילות הניטור הרשתי של המדור.
מה שהשופטים לא יודעים הוא שגם יישום החוק מתבצע על ידי אותו ניטור - ואח"מ מודיעים: בשל צו בג"ץ על מדור הסתות, עוצרים את יישום חוק גירוש מחבלים. בכל הישיבות אגב, אין אף יועץ משפטי אחד שמציף בעיה כלשהי לגבי אותו ניטור.
כך נבלם חוק גירוש משפחות המחבלים. ---
זה על קצה קצה קצה המזלג.
בהמשך היום נפתח את הכתבה עם כל הפרוטוקלים מהישיבות הסוערות, חוות הדעת, המיילים והמסמכים.
אתה הנהג, חבר בהסתדרות העובדים העברים הכללית בא"י, שלח היום תמרות עשן ביתר עוז מארובת הקטר, כי ערב תשעה באב היום! שאני ירושלימה, ירושלימה: לסעודה המפסקת באיזה ריסטורן ברחוב יפו. בחצות לילה אשב אצל הכותל גם אני, המגולח, ואשמע לגידופי המוסר של ר' בנציון יאדלר המקונן. לא אכעס עליו גם בשופכו עליי זעמו, כי גם הוא אחד מאחיי "הנשרפים", וגם לו וַי בינתיים, כי אין מקדש על ההר וירושלם חסרה יו"ד – –
כשלומדים את משמעות ט' באב, מבינים מהו חורבן. דמיינו שבעה באוקטובר פי 1000. זה לא רק חורבן המקדש, זה חורבן הריבונות, בית המחוקקים, בית המשפט, הצבא + טבח רבע מהעם.
המסורת בחכמתה חיברה אסונות רבים לט' באב, לכן מנחם בגין הציע שגם יום השואה יהיה בט' באב.
הדמוקרטיה ניצחה בהונגריה, מדיאר הטוב הדיח את אורבן הרשע וכתוצאה מכך: חקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית, צמצום הזכות לבחור ולהיבחר, חקירות פליליות וםרימות למאגרי מידע נגד מפלגת האופוזיציה הראשית ועוד ועוד.
ניצחונו הסוחף של פיטר מדיאר ומפלגת "טיסה" על ראש ממשלת הונגריה ב-16 השנים האחרונות, ויקטור אורבן ומפלגתו פידס, היא ניצוץ חיובי המסמן אולי תנועת-נגד לפופוליזם הסמכותני שסחף את אירופה והעולם בשנים האחרונות. הפסד זה מצטרף להחלפת השלטון בפולין ולהפסדו של בולסנארו בברזיל.
הקואליציה ותומכיה בלחץ מהפסד זה. אורבן היה המודל להפיכה המשטרית הישראלית, וההנהגה הישראלית עקבה באדיקות אחרי "הפרוטוקול ההונגרי" הפופוליסטי שלו: החלשה והשתלטות על בתי המשפט, השתלטות על התקשורת החופשית, השתלטות על מוסדות המדינה והשירות הציבורי באמצעות מינוי מקורבים ונאמנים שאינם מוכשרים או מקצועיים, דה-לגיטימציה והחלשת האופוזיציה, ארגוני החברה האזרחית ומוסדות השכלה גבוהה, וכמובן - שינויים בכללי הבחירות כדי להפוך אותן לפחות הוגנות ותחרותיות.
הפסדו הצורב של אורבן מציב לקואליציה תמונת ראי של מה היא עשויה להתמודד עימו ביום שאחרי הבחירות בישראל. לכן הקואליציה ותומכיה מנסים "לגזלט" ולתקוף את תומכי המהפך בהונגריה, ולשם כך הם נוקטים שני טיעונים מרכזיים:
הטיעון הראשון הוא משהו בסגנון הזה: אה-אה, שיקרתם לנו! כל מה שסיפרתם לנו על הונגריה כעל מדינה שכבר אינה דמוקרטית היה שקר. והינה ההוכחה – אורבן הפסיד בבחירות, אז איזה מין דיקטטורה זו שהמנהיג מפסיד בבחירות? כך, למשל, פרופ' יובל אלבשן כתב: "מעניין איך הכמרים החוקתיים שלנו יתווכו מחר לצאן מרעיתן את הבשורה מהונגריה: שהדיקטטורה האיומה פשוט... נפלה בקלפי? מזל גדול שהונגריה שכחה לקרוא את חוות הדעת של המומחים לנו ששאגו כי נגמר, כי זה קץ הדמוקרטיה". חה"כ שמחה רוטמן כתב: "חבורת מטורללים צעקה כאן ברחובות במשך שנה שהרפורמה המשפטית תהרוס את הדמוקרטיה בישראל ואוטוטו נהיה הונגריה. היום גילינו שבהונגריה אפשר להחליף את 'הדיקטטור' בבחירות דמוקרטיות".
זהו טיעון איש קש. הונגריה היא לא דיקטטורה במובן של קוריאה הצפונית, ואף חוקר מקצועי לא טען זאת. מה שכן, הונגריה כבר בוודאי אינה דמוקרטיה ליברלית וכנראה כבר במחוזות האוטוקרטיה האלקטורלית – משטר המקיים בחירות סדירות מרובות מפלגות, אך חסר תחרות פוליטית הוגנת, תקשורת חופשית ומערכת משפט עצמאית. השלטון מבקש להנציח את שלטונו, בין היתר, על ידי הטיית מגרש המשחקים באמצעות דיכוי בוחרים, התנכלות אופוזיציה ותעמולה של המדינה, מה שהופך את הבחירות לפסאדה ולא לתהליך דמוקרטי אמיתי. כמעט ולא ניתן היה לנצח את אורבן בשל השינויים בכללי הבחירות, וגם כאשר לא זכה לרוב בציבור התמיכה שבו תורגמה לרוב מוחץ בפרלמנט. גם בבחירות האחרונות, בהן אורבן הפסיד, דוח משלחת התצפית הבין-לאומית לבחירות בהונגריה קבע כי הבחירות התנהלו באופן תקין מבחינה טכנית, עם שיעור הצבעה גבוה ובחירה בין מועמדים שונים, אך לא התקיימו בתנאים של שוויון אמיתי בין המתמודדים. מפלגת השלטון נהנתה מיתרונות מערכתיים משמעותיים, אשר טשטשו את ההבחנה בין המדינה למפלגה, ופגעו בהוגנות התהליך. כלומר, בחירות חופשיות אך לא שוות.
הטיעון השני מתייחס לניקוי האורוות של מדיאר. בנאום הניצחון שלו, קרא מדיאר לנשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון, התובע הכללי, ראש הרשות לתחרות וראש רשות התקשורת - להתפטר. לאחר מכן הוא גם קצב להם – "לבובות של אורבן", כלשונו – אולטימטום לפרוש מרצונם עד סוף החודש, אחרת יודחו. בהופעה הראשונה שלו בערוץ המזוהה עם אורבן, אחרי שהוחרם שם במשך שנה וחצי, הגיע לריאיון לוחמני שבו הכריז כי מיד עם הקמת ממשלתו החדשה שירותי החדשות של התקשורת הציבורית יושהו עד להשבת אופיים ל"כזה שמשרת את הציבור באופן אמיתי".
על כך תומכי הקואליציה טוענים משהו כזה: רואים לכם, צבועים. האופוזיציה והמחאה יצאו נגד הניסיונות לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ושומרי סף אחרים, אבל כעת תומכים בכך כשזה "מהצד הנכון". כך למשל, אחד מהמשפטנים כתב ברשתות: "בהונגריה, ראש הממשלה החדש מתכוון לסגור את השידור הציבורי. הוא כמובן זוכה לתמיכתם של הרוזנאים. ההסבר פשוט: כשהשידור הציבורי לכוד בידי גורמים מימין, הוא רע. כשהוא לכוד בידי גורמים משמאל, הוא 'רכיב חיוני של חופש הביטוי'. האם יש כאן מי שעוד לא הבין שהכול אצלם פוזיציה פוליטית?"
גם טיעון זה חלול, מתעלם מההקשר ומעוות את המציאות. בהונגריה, מדיאר לא מתכוון להשתלט על ערוצי התקשורת או למנות נאמני שלטון לאותן משרות, אלא לחזק את עצמאותן מפני התערבות פוליטית. כך, למשל, הוא הכריז כבר על שורת רפורמות ובהן הצטרפות למשרד התובע הציבורי האירופי, השבת וחיזוק עצמאות הרשות השופטת ורשויות החקירה, וכן השבת עצמאות התקשורת החופשית והחופש האקדמי. כאשר הגיע לאותו ריאיון תקשורתי, האשים מדיאר את ערוצי התקשורת הנשלטים בידי הממשלה בהפצת שקרים, יצירת קיטוב וזריעת פחד. "לכל הונגרי מגיעה תקשורת ציבורית שמשדרת את האמת", אמר והוסיף ש"ניצור תקשורת עצמאית וחסרת פניות. מה שקורה כאן מאז 2010 היה גורם לגבלס או לדיקטטור הצפון-קוריאני ללקק את שפתיהם". אכן, אין מקום לטלוויזיה ציבורית שהיא לא יותר מפרופגנדה ממשלתית. שידור ציבורי צריך להיות עצמאי. אבל חשוב מכך. מדיאר קרא לאותם בעלי תפקידים להתפטר לא כי הם "מהצד השני", אלא פשוט כי הם מעלו בתפקידם. הם לא שימשו כשומרי סף, מכרו משפט, אפשרו שחיתות שלטונית ועל כן עליהם להתפטר מתפקידם.
לבסוף, חשוב לזכור שמדיאר אינו מגיע מהשמאל. הוא בשר מבשרה של פידס, מפלגתו של אורבן. הוא ימין מבחינת דעותיו ותפיסת עולמו, אך חשוב לו להילחם בשחיתות, לחזק את היחסים עם האיחוד האירופי ולבסס מחדש את העצמאות השיפוטית והתקשורתית ואת שלטון החוק שנרמסו מאז עלייתו לשלטון של אורבן ב-2010. תחת אורבן, הונגריה הפכה ל"מדינת מאפיה" – השתלטות על מוסדות המדינה, חלוקת תקציבים ומשאבים למקורבים ומינוי אנשים על בסיס קריטריון בלעדי של נאמנות לשלטון ולא של כישורים או מקצוענות. השחיתות הקריסה כל חלקה טובה, ויחד עם הקפאת תקציבי ענק מהאיחוד האירופי, הונגריה – שהייתה פנינה אירופית – הפכה לאחת מהמדינות העניות באירופה. באמצעות ריסוק המערכות הממשלתיות ומיסוד השחיתות, אורבן פגע בהונגרים ובטובת הונגריה. הוא התאהב בתדמיתו כ"ליגה אחרת" המקורב לטראמפ ולפוטין ובמידה מסוימת התנתק מהבעיות האמיתיות של ההונגרים.
בנאום הניצחון שלו, אמר מדיאר "מי שהציתו שנאה בין הונגרי להונגרי, הם צריכים לשאת באחריות. מי שבגד בארצם חייבים לשאת באחריות". בכירי הקואליציה מביטים בהונגריה ובהתנהלות של מדיאר בבעתה. הם יודעים שגורלם עשוי להיות זהה לזה של בכירי פידס, ושמי שסרח ונתן יד לשחיתות ולהסתה – יתן את הדין. ובדיוק בגלל זה הם עושים כל שביכולתם לגזלט ולהסיט את הזרקור. אסור ליפול לספינים הללו.
אולפני נווה אילן, משרדי הפרסום בראול ולנברג וכמה טייקונים כבדים שנהנים ממבנה הכוח הקיים, עבדו קשה מאוד בעשור האחרון כדי לקרוע את עם ישראל לגזרים ולבצע דה-לגיטימציה לנתניהו ולבוחרי הימין. הנה התוצאה: בערך מחצית ממצביעי גוש השמאל ירדו סופית מהמסילה הציונית. הם מעדיפים לשבת עם מפלגות ערביות שלא מסוגלות לגנות את 7 באוקטובר, ועם האחים המוסלמים שהם תנועת אחות של חמאס, אבל בשום מחיר לא יישבו עם נתניהו והימין. ואחרי זה הם עוד מעזים להטיף לנו על אחדות.
ההיסטוריה היהודית לא תסלח לאנשים שהובילו את קמפיין השנאה החולני הזה.
מונטסומה מלך האצטקים החליט שהפולשים הספרדים הם אלים קדומים ששבו, ואסור להילחם בהם. בסוף בני עמו סקלו אותו באבנים, אבל זה היה מאוחר מדי, והפולשים גם נעזרו בתמיכת בני קבוצות מקומיות שרחשו טינה לשלטון. ומה קורה במערב בימינו? אותו דבר בדיוק.
אגב תנינים, לפני שנתיים בערך לישראל היתה בעיה עם חוות התנינים שנסגרה, בעל הבית סגר דיל למכור את כולם למרוקו אם אני לא טועה. בזמן שהעסקה עמדה לצאת לפועל הגיעו החברה של הרט"ג עם מא"ג וקצרו מאות תנינים.
הונגריה 🇭🇺🇭🇺: ממשלתו של פטר מדיאר מיישמת את הבטחתה להבראת התקשורת הממלכתית במדינה, ומוקדם יותר הופסקו שידורי החדשות הממלכתיים, ועל המסך של ערוץ החדשות הממלכתי M1 הופיעה ההודעה הבאה בזו הלשון:
"אסור לתקשורת הציבורית לשקר. אנו מבקשים סליחה, על כך שבמשך שנים ארוכות בכל זאת עשינו זאת! התקשורת הציבורית עוברת כעת שינוי מבני, כדי שבעתיד תהיה עצמאית ואמינה. שידורי החדשות מופסקים זמנית. הישארו עמנו!".
זהו כמובן מהלך מאוד קיצוני מצד אחד, ולא ברור לכמה זמן השידורים מופסקים, אבל בממשלת מדיאר מבהירים שלא היתה ברירה, בהתחשב באופן שבו ממשלות רה״מ לשעבר אורבן הפך את התקשורת הממלכתית לזרוע תעמולה עוצמתית. ולא מדובר רק בטלוויזיה...גם ערוצי החדשות הממלכתיים הושתקו. בינתיים פועלת הממשלה להקמת צוותים מקצועיים שיקימו מחדש את ערוצי התקשורת הממלכתית, באופן שיוודא שהם ישרתו את האינטרס הציבורי ויפעלו בחופש עיתונאי, ולא כזרוע של ממשלה כזו או אחרת.
רה״מ פטר מדיאר כתב מוקדם יותר: "יום היסטורי. היום הסתיים שידורי התעמולה בפלטפורמות התקשורת הציבוריות. הם שיקרו בלילה, הם שיקרו ביום, הם שיקרו בכל אורך גל. זה נגמר עכשיו."
הדוקטרינה של ממשלת מעבר מוגבלת לא קיימת בחוק הישראלי והיא פיקציה משפטית מוחלטת. למעשה, החוק הישראלי קובע במפורש שממשלה יוצאת ממשיכה בתפקידה עד כינון ממשלה חדשה, ללא הסתייגויות.
ואקום משטרי לא יכול להתקיים במדינה ריבונית בהגדרה, ולממשלה צריכות להיות סמכויות מלאות, בטח עד יום הבחירות (אז אולי ניתן לסייג את הרציפות המשטרית בטענה שברמה הציבורית, הממשלה כבר הוחלפה). גם אם קיים נוהג במדינות רבות, שיש בו היגיון, לריסון מסוים של שלטון יוצא, הסמכות להכריע בהיקף הצמצום אינו מצוי באף מדינה בידיו של פקיד משפטי.
אם אפשר, בתיאוריה, להצדיק תקופת מעבר של סמכויות מצומצמות בממשלות שנפלו, משום שעצם ההצבעה נגדן בכנסת משמעותה שהן איבדו את המנדט הציבורי, לא ברור איזו הצדקה יש במקרה בו הכנסת מתפזרת כי מועד הבחירות הגיע.
נתון נוסף שחשוב לזכור הוא שתקופות המעבר בישראל הן ארוכות מאוד. במקרה הנוכחי, אנחנו מדברים על שלושה וחצי חודשים לפני מועד הבחירות, ועוד תקופה נוספת עד להקמה של ממשלה חדשה.
בגלל שאין ואקום שלטוני, ומישהו צריך להחליט, ישראל שרויה במשך תקופות ארוכות באופן יוצא דופן (במצטבר, שנים של ממשלות מעבר), שבהן מי שממלא את הוואקום השלטוני דה פקטו הוא היעוץ המשפטי.
כשמוסיפים לקלחת את ההעדפות הגלויות של היעוץ המשפטי כלפי ממשלות מעבר שהוא מחבב יותר או פחות, הנוהג שהלך והקצין של הגדרת ממשלות כממשלות מעבר, שבהן מי שמחליט בפועל מה ניתן לבצע ומה לא הוא פקיד, בכיר ככל שיהיה, יוצר מציאות משטרית מאוד לא בריאה.
Today, Parliament is adopting constitutional amendments that unlawfully remove the sitting President of the Republic and ban sitting opposition MPs from running for re-election. The former Prime Minister had already been banned from running again.
This marks the beginning of a constitutional crisis that could last for years. Ironically, it is being created by the party with the largest parliamentary majority in Hungary’s democratic history.
Why? Because, like their liberal authoritarian allies in Brussels, they may have won the election, but they know they deceived their voters. And they fear that, in a free and fair democratic contest, they would be voted out.
A government that fears the voters will always end up fearing democracy itself.
Imagina ser Inglés, regresar a tu país después de haber sido derrotado por Argentina, no poder prender el aire acondicionado a pesar del calor, y lo primero que te cruces, es a cientos de éstos haciendo su ritual satánico. Realmente los compadezco, amigos británicos.
חבר שלח לי את זה. בחיי חשבתי שהוא מסתבלט עלי. אבל אז נכנסתי לעדכונים של עמית סגל וראיתי שזה אמיתי. אני מודה ומתוודה שאני עדין חושד ש@amit_segal החליט להריץ דאחקה על חשבוננו. אבא תרחם - לא יכול להיות שהלייצנות הזו אמיתית.
מכונת בוטים מופעלת מזה כשנתיים לפחות ברשת טוויטר על ידי כמה פעילי מחאה. ברשת זוהו כ-150 חשבונות שפועלים יחד בצורה מאורגנת.
הרשת דומה לרשתות בוטים אחרות, אלא שהיא פועלת בצורה קצת יותר מתוחכמת כאשר היא משלבת שימוש ביוזרים של אנשים אמיתיים בפעילות האוטומטית, מה שכנראה מאפשר לחמוק מגילוי אלגוריתמים.
בין המשתתפים בפעילות זוהה לא אחר מאשר פרופ׳ עירד בן גל מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר מניפולציות ברשתות החברתיות.
משום מה, בזמן קצר של דקות בחר בן גל להגיב ולרטווט 8 בוטים ברשת הזו, ובכך נתן להם דחיפה ״אנושית״.
בתגובה כתב לי עירד בן גל כי ״הפעילות שלי ושל דומיי היא אורגנית - עם אנשים נוספים שמגיבים על נזקי הממשלה במסגרת החוק במדינה דמוקרטית. אני מבין שיש כאלה שזה מפריע להם. הלוואי והיתה לי רשת בוטים כמו לראש הממשלה - כנראה אז היו לי יותר מ 950 עוקבים ועשרות צפיות״.
נמשיך לחכות ליום שיפי הנפש ורקדני מה יפית יגנו את האלימות של שמאלנים נגד ילדים מתנחלים. נחכה לאולפנים שידרשו מהפוליטיקאים לגנות. נחכה ליום שיפתחו את מהדורות החדשות עם דיווחים על אלימות השמאלנים בחוות. נחכה לכתבים שיצקצקו. לקמפיינים נגד ההסתה והאלימות. נחכה.
בוגד. לאחר תבוסת הלגיון ה-12, רומא החליטה לשלוח את המצביא המהולל אספסיאנוס לדכא את יהודה ולהחריב את המקדש.
בזמן הלחימה ביהודה המצב ברומא היה מאוד לא יציב, הקיסר נירון הודח והקיסר גלבה נרצח. את החוסר היציבות ניצל אספסיאנוס, הוא החל לאסוף תמיכה ובשנת 69 חזר לרומא והפך לקיסר.
את המשימה להחריב את יהודה הותיר לבנו טיטוס הרשע. הבעיה של טיטוס היתה שלהבדיל מאביו, הוא לא היה מפקד צבאי מנוסה, בוודאי לא כזה שיש בכוחו להוביל כוח עצום של ארבע ליגיונות לקרב.
וכאן אנו מגיעים לבוגד. טיטוס מינה למפקד הצבא את טיבריוס יוליוס אלכסנדר. טיבריוס היה מפקד צבאי מהולל, שליט מטעם האימפריה הרומאית במצרים - ויהודי.
במילים אחרות - את ירושלים החריב דה פקטו יהודי שעבד בשרות הרומאים.
אביו של טיבריוס היה יהודי אדוק אשר תרם סכומי כסף עצומים לבית המקדש (תשעה שערים בבית המקדש קושטו בזהב וכסף מכיסו) ואילו בנו החריב פשוטו כמשמעו את השערים הללו.
איך יהודי מגיע לשנאה כזו גדולה לעמו? התבוללות, אגואיזם ללא גבול, ורדיפת שררה פוליטית. אכן צדק הנביא, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.
עזבו שכל ישר, מוסריות, תועלת, ושאר שיקולים ענייניים שאמורים להיות קשורים בחקיקה, אין אפילו הגיון פוליטי שעומד מאחורי המהלך של נתניהו עם חוק לימוד התורה. זה נזק ישיר לאינטרס של הליכוד ונתניהו.
עניה ספירו היא שכנה שלנו. אשה מקסימה, אהובה, עם תינוק קטן, שמנסה להתחיל חיים חדשים. וגם: מסורבת גט. הגדרה כזאת ששומעים בחדשות מדי פעם, אבל כשפוגשים במציאות מבינים עד כמה היא אכזרית וכואבת.
היא חיה עם בעלה ואב ילדה תקופה בחו"ל, וכשרצתה לחזור לארץ, למשפחה, לחיים האמיתיים שלה, הוא לא הסכים. היא בחרה להיפרד ולחזור בלעדיו, ואז הוא שלף את נשק יום הדין - הוא לא מוכן לתת לה גט.
נחסוך את הדיונים והפרטים, השורה התחתונה היא שבית הדין באריאל הוציא נגדו פסק דין ואת צו החרם שאתם רואים כאן. הבעיה שזה לא משפיע עליו. הוא נהנה מהגנה של קהילה יהודית בלוס אנג'לס, כולל הרבנים שם שמחפים עליו. עניה, אשה צעירה שהטוב עוד לפניה, לא יכולה להתחיל חיים חדשים. הוא כולא אותה מרחוק.
*מה אנחנו יכולים לעשות?* בסוף אף אחד לא סופרמן. מספיק לחץ שובר כל אחד. קובי בן דוד לא בלחץ כרגע. בכלל. הוא חי חיים נוחים בתוך מעטפת של קהילה שמחבקת אותו. אנחנו יכולים להגביר את הלחץ, לשבור את החומה, ולגרום לו להישבר ולתת גט. לכן, אם אתם מכירים, מעורבים, יודעים את מי להפעיל, כדי להגיע לקהילה של בן דוד בלוס אנג'לס ולזעזע את האדמה שתחת רגליו, פנו אלי בפרטי ונחבר אתכם. מוטלת עלינו כאן מצווה אמיתית של פדיון שבויים. תודה.
בעיקרון ארגנטינאים בעד המשחק היפה, אבל שיהיה ברור, כל ארגנטינאי מעדיף 1-0 מסריח ברמה של בונקר של הפועל ת"א + יד האלהים של מסי על הפרצוץ של הפיראטים הבריטים וכל השונאים, ושכל פיד רונלדו יילל עד הבוקר. VLLC!
פרסום: 1. הדרישה לפתוח בחקירת ההדלפה לכאורה לערוץ 12 הגיעה מלשכת רה״מ כבר במהלך ״שאגת הארי״ כלומר בחודש מרץ. 2. זיני גרר רגליים בכוונה כי הבין שאין פה את הקריטריונים לחקירת דליפה ואין הרבה סיכוי למצוא משהו בתוך 4500 שותפי סוד. 3. אחת הסיבות למה זיני לא חשב שיש הצדקה לחקירה: מספר החקירות שנפתחות בשנה בשב״כ הוא 7-8. באחד הדיונים אמר ראש השב״כ: בשל מספר המעורבים, ורמת החומרה, והסיכוי לפענח - זאת לא הדלפה שמצדיקה חקירת שבכ (כלומר זאת לא הדלפה שראויה להיכנס לרשימת 8 ההדלפות החמורות של השנה). 4. במשך חודשים ראש השבכ זיני ניסה לנער מעליו את הדרישה לפתוח בחקירה. בסוף רה״מ - שזה בסמכותו להורות - הנחית על זיני את ההחלטה לפתוח החקירה. 5. ואז לפני כשבוע יועמ״ש שב״כ אמר לזיני שאחרי דיונים ואישורים אין מנוס מפתיחה בחקירה. זה מסביר את השינוי בעמדת שב״כ מהקבינט שזיני התנגד.
דיווח: בית הנבחרים של ארה"ב פתח בחקירה נגד הקרן החדשה לישראל. לפי אתר החדשות היהודי JNS, החשדות הם כי הקרן השתתפה בפעילויות של קמפיינים פוליטיים נגד נתניהו
ביקשתי מגרוק שיסכם את המכתב שקיבל מיקו גיצין @MickeyGitzin מהקרן ישראל חדשה - ישירות מהקונגרס האמריקאי
תהנו 🤗
**המסמך הוא מכתב רשמי מיום 9 ביולי 2026** מטעם **שתי ועדות בבית הנבחרים האמריקאי**:
- **ועדת המשפטים** (Committee on the Judiciary) – יו"ר: **ג'ים ג'ורדן** (Jim Jordan) - **ועדת הדרכים והאמצעים** (Committee on Ways and Means) – יו"ר: **ג'ייסון סמית** (Jason Smith)
המכתב ממוען ל**מר מיקי גיצין**, סגן מנכ"ל בפועל של **New Israel Fund (NIF)** – קרן ישראל חדשה, בכתובתה בניו יורק.
### מהות המכתב הוועדות חוקרות האם **NIF הפרה את מעמד הפטור ממס** שלה לפי **סעיף 501(c)(3)** של קוד המס האמריקאי (IRC), בכך שנתנה **מיליוני דולרים** לארגונים בישראל שהשתתפו בפעילויות **קמפיין פוליטי** (electioneering) בבחירות לכנסת ב-2019 (ובשנים סמוכות).
המכתב טוען כי: - NIF אסורה על פי חוק להשתתף או להתערב **בכל קמפיין פוליטי** (בישראל או בארה"ב) – כולל פרסום, מימון או תמיכה במועמדים. - בטפסי **IRS Form 990** שלה לשנים 2019 ואילך, NIF הצהירה כי **לא עסקה** בפעילות פוליטית – והוועדות בודקות אם ההצהרות האלה **כוזבות** (מה שעלול להוות עבירה פלילית לפי 26 U.S.C. § 7206).
דוגמאות שהמכתב מביא - מימון **Zazim** (~356,000$) – הפעילה מערך הסעות של מצביעים בדואים (של מפלגות אופוזיציה לנתניהו). - מימון **Adalah** (~95,000$) – סיפקה ייצוג משפטי ל**הרשימה הערבית המשותפת** שקמפיינה נגד נתניהו. - מימון **IRAC** (Israel Religious Action Center) – שהייתה מעורבת בבחירות 2015 ו-2019 (כולל סרטון נגד מפלגה ומועמדים ספציפיים). - תמיכה ב**Council for Peace and Security** – שהשיקה קמפיין להדחת נתניהו ב-2015. - טענה כי NIF סייעה **ישירות** באיסוף חתימות לעתירה לפסילת מועמד לכנסת.
המכתב מזכיר גם **תביעה אזרחית** קודמת בניו יורק (New York ex rel. TZAC v. NIF) מ-2020, שהסתיימה בפשרה ב-2021 ללא הודאה באשמה.
מה הוועדות דורשות 1. **כל המסמכים** הקשורים למענקים, הסכמים או תמיכה בארגונים הבאים מ-1.1.2019 ועד היום: - Adalah, Mossawa, Adam Teva, Standing Together (Omdim Beyachad), Zazim, Mitvim, Sikkuy-Aufoq, IRAC, Darkenu, Mehazkim, Breaking the Silence.
2. **פירוט מלא** של כל הוצאה (סכום, תאריך, נמען, מטרה) + מסמכים תומכים עבור כל אחד מהארגונים הנ"ל.
**מועד אחרון להגשה:** 23 ביולי 2026, עד 17:00.
המכתב כולל גם **הודעת שימור ראיות** – NIF חייבת לשמור **כל** מסמך, מייל, הודעה, קובץ אלקטרוני (כולל מחשבונים אישיים) הקשור לנושא, ולא להשמיד או לשנות דבר.
בסיס חוקי הוועדות מסתמכות על סמכות הפיקוח הרחבה של הקונגרס (על פי פסיקות בית המשפט העליון), סמכות הוועדות על ארגונים ללא מטרות רווח ועל דיני מס, וטוענות שהמידע נחוץ כדי לבחון חקיקה עתידית.
המכתב נשלח גם לעותקים לחברי האופוזיציה: **ג'יימי רסקין** (Judiciary) ו**ריצ'רד ניל** (Ways and Means).
---
**בקיצור:** זה מכתב חקירה רשמי וקשה של הקונגרס האמריקאי נגד NIF, בטענה שהקרן מימנה פעילות פוליטית בישראל תוך הצהרות כוזבות ל-IRS. זהו שלב מקדמי (בקשה מרצון + שימור מסמכים).
אם זו הייתה אותה התחזות בדיוק, רק עם מסי במקום אמבפה, הטוויטר היה עולה באש. פתאום היו צצים אלפי ציוצים על פיפ”א בעד ארגנטינה, השופטים שוב דוחפים את מסי, הכל מכור, וצייצנים כבר היה פותחים שרשור שלם על היחס המועדף וכל הקונספירציות האפשריות. מטורף בעיניי
בוקר טוב כמה שאפשר אם זאת באמת העבירה שהביאה לפנדל לצרפת, אז מדובר באחד הרגעים המביכים שראיתי במונדיאל הזה. התחזות כזאת לא יכולה להכריע רבע גמר מונדיאל. פיפא מנסה בכוח ליצור גמר של ארגנטינה נגד צרפת, וחבל שהם מתערבים לטובת הצרפתים בצורה בוטה כזאת. מרתיח
אני אוהד אנגליה, עוד מאז המלך אגברט שליט וסקס (ראיתי הויקינגים). אין לי עניין עם ארגנטינה ומסי, אבל לפני הכול, אני רודף צדק. איפה היו כל השופרות מפורטוגל כשזה קרה? לא ראיתי ציוץ אחד בנושא! הכול פה זה נרטיבים. לצערי, פיד צהוב השתלט על השיח ברשת, וזו התוצאה.
אתמול בוגר מכון ארגמן, ראש השב"כ דוד זיני פרס את השקפת עולמו החינוכית מנהיגותית.
שמעתם הרבה הבלים על מה שנאמר, ולכן חשוב להקשיב ללב הטיעון.
אליבא זיני ישנם חמישה ערכי ליבה שצריכים להוביל כל מנהיג.
> אהבה: מנוע פנימי חיובי לעשייה ולחיבור אנושי. > אמון: הבסיס ההכרחי ליצירת שיתופי פעולה ומערכות יחסים בריאות. > אמונה: אמונה עמוקה ובלתי מתפשרת בניצחונו של הטוב על הרע. > אחריות: תפיסה לפיה האחריות של המנהיג תמיד גדולה מהסמכות הפורמלית שניתנה לו. מצב שבו הסמכות עולה על האחריות הוא מצב רקוב מיסודו. > אומץ: הכוח לפעול, להחליט ולעמוד מאחורי הערכים גם ברגעי משבר ומבחן.
עוד נקודות מהנאום:
מנהיגות, שליחות וממלכתיות: עמוד השדרה של שירות הכלל - שירות הציבור.
*שכל ישר ותורה סדורה:* מנהיגות אפקטיבית נשענת בראש ובראשונה על היגיון בריא ושכל ישר. כדי שלא לזוז עם כיוון הרוח ולשמור על יציבות אל מול לחצים משתנים, מומלץ למנהיג להחזיק בתורה רעיונית סדורה ובערכים מוצקים. צמיחה אמיתית תמיד נובעת מעמוד שדרה פנימי איתן.
*עוצמה מול רפיסות:* עוצמה מנהיגותית וארגונית אינה יכולה לצמוח מתוך רפיסות או וותרנות. יחד עם זאת, עוצמתה של האומה נבנית אך ורק מתוך כוחם וייחודם של הפרטים המרכיבים אותה – זהו עיקרון של "ייחוד לשם איחוד".
*לקיחת סיכונים והבעת עמדה:* מהות המנהיגות היא המוכנות לקיחת סיכונים. המבחן המנהיגותי הראשון והמשמעותי ביותר הוא האומץ להביע דעה שאינה נמצאת בקונצנזוס, ולהוביל גם כשהזרם מתנגד. שליחות ציבורית וממלכתיות בעידן הדמוקרטי.
*מהות מול פרוצדורה:* הנהלים והפרוצדורות הם כלים חשובים לניהול, אך הם טומנים בחובן סכנה גדולה. הפרוצדורה חיונית רק בתנאי שהיא משרתת את המטרה, ואינה סותרת או מעקרת את המהות שלשמה היא נוצרה.
*דמוקרטיה ונאמנות לציבור:* דמוקרטיה היא, במהותה, שלטון העם. התאמתו של אדם לתפקיד ציבורי נובעת מתוך הבנה עמוקה ויסודית שהוא משמש כנאמן של נבחרי הציבור – יהיו אשר יהיו – כביטוי לרצון הריבון.
*ממלכתיות:* לפעול באופן ממלכתי פירושו לראות את התמונה הרחבה והכללית ביותר.
* שליחות נוספת היא המשימה להחזיר למילים את התוכן והמשקל המקוריים שלהן. דוגמא טובה - מכון ארגמן.
*מודל הפעולה והאבחון המנהיגותי.* *להיות קטר וגלגל:* על המנהיג: להיות הקטר המוביל, הדוחף ומתווה את הדרך קדימה, ואם צריך, להיות סה"כ גלגל. * שאלת האבחון המרכזית: המדד המרכזי לבחינת יושרה ומנהיגות פנים-ארגונית הוא המעקב אחר הפער בין ההצהרות הפומביות לבין המעשים בפועל
ראש השב"כ דוד זיני על החשיבות של מערכת משפט חזקה, לצד הביקורת על איבוד המהות: "מדינה בלי מערכת משפטית חזקה היא מדינה חרבה. מי שמבין את המהות ומאמין בה – דווקא עבורו הפרטים הקטנים חשובים יותר"
שימו לב לסיפור יפה. ארלינג האלנד לא רק חלוץ אימתני. גם חובב ספרות וספרים ופילנתרופ. האלנד קנה בסכום עתק את המהדורה הראשונה של "הסאגות המלכותיות" (טקסט תנ"כי עבור הנורווגים) שחיבר המדינאי סנורי סטורלוסון במאה ה-13 ותרם אותו לספריה הציבורית בעיר הולדתו, ברינה. אבל היה לו תנאי אחד
בצבא אין לי מניין קבוע, אין לי סדרי לימוד, קשה לשמור על רמת הכשרות ועל אורח החיים התורני שאני חי לפיו.
אך כשהסתכלתי סביבי בשנים האחרונות, וראיתי את המחירים העצומים שאנשים שילמו עבור עם ישראל, הקושי כמעט נעלם.
ההחלטה להתגייס החלה להבשיל במוחי כבר בבוקר השביעי באוקטובר. כשיצאתי לבית הכנסת לא ידעתי מאום על הטבח שמתרחש חמישה קילומטרים אוויריים מהעיר שבה אני מתגורר, שמועות קלושות והזויות שהתגנבו לאוזנינו נתקלו בחוסר אמון מוחלט. במהלך התפילה, כשרקטה נפלה ברח' מול בית הכנסת ואף כוח חירום לא הגיע לזירה, התחלנו להפנים שמשהו גדול אכן קורה. כעבור מספר דקות נשמע לפתע צרור יריות עז, ופתחתי בריצה אחוזת אמוק לביתי, לאשתי ולילדותיי.
הריצה והיום הנורא שבא אחריה לא הרפו ממני, תחושת חוסר האונים וההבנה שבשעה שאחיי נרצחים ונטבחים, אני נס להסתתר בביתי כשאין לי שום דרך לבוא לעזרתם, היכו בי ללא רחם, והמחשבה הראשונית שהמצב לא יכול להמשיך ככה החלה להבליח לתודעתי.
במשך השנה וחצי שבאו לאחר מכן ראיתי שוב ושוב את המחיר שעם ישראל משלם כדי שאני, אשתי ובנותיי נוכל להמשיך לחיות כאן. ראיתי מאות לוחמים יוצאים מביתם ולא חוזרים אליו עוד. ראיתי הורים קוברים את ילדיהם. נשים צעירות הופכות באחת לאלמנות. ילדים קטנים שיגדלו כשאת אבא הם מכירים בעיקר מתמונות ומסיפורים. ראיתי בחורים צעירים שכבר קבעו תאריך לחתונה ולא זכו לעמוד תחת החופה. כאלה שהשאירו אחריהם אישה בהיריון. וזאת עוד מבלי לדבר על הפצועים בגוף ובנפש, ועוד ועוד.
ככל שחלפו החודשים, השאלה שהחלה להבהב בי באותו בוקר של שמחת תורה הלכה והפכה קשה יותר להשתקה. ובמאי 2025 קיבלתי החלטה. סגרתי את המשרד, אותו פתחתי בדם יזע ודמעות, ויצאתי ללשכת הגיוס.
בשל סיבות אישיות, הליך הגיוס התארך הרבה מעבר לצפוי.
במהלכו נפל דבר. לפני מספר חודשים, המלחמה נכנסה אל תוך המשפחה שלי ממש.
חמי, עמרם חזן שיח' אב ל־9, התמודד כבר למעלה מעשור עם מחלת ריאות קשה. בשנים האחרונות מצבו הלך והידרדר, עד שהגיע למצב שבו רק השתלת ריאות יכולה להציל את חייו. וכך, אט אט, ראינו אותו הולך ונובל אל מול עינינו, ותרומה אין. כבר התחלנו בהליך המורכב של השתלה בארה"ב.
אלא שה' רצה אחרת. ב־ג׳ בשבט תשפ״ו, 21 בינואר 2026, נפל רס״ם במיל׳ עשהאל באב״ד ז״ל. עשהאל אב לחמישה, נפצע קשה מס' חודשים קודם בקרב בדרום רצועת עזה ונפטר מפצעיו. לאחר מותו, משפחתו בחרה מתוך אצילות נפש לתרום את איבריו ולהציל חיים.
הריאות של עשהאל הושתלו בגופו של חמי והצילו את חייו.
פתאום המחיר של עם ישראל נשם בתוך הבית שלי.
בכל נשימה של חמי יש היום חיים שניתנו לו בזכות לוחם שיצא להגן על עם ישראל ולא שב לביתו, בזכות משפחה שאיבדה בעל ואבא, וברגע הנורא ביותר בחייה בחרה להעניק חיים למשפחה שלי.
קשה לי להסביר במילים מה ההבנה הזאת עשתה לי. עד אז ביקשתי להתגייס מתוך תחושת ערבות ושותפות. הרגשתי שאינני יכול לעמוד מהצד בשעה שאחיי משלמים מחירים כבדים כל כך. אבל פתאום זה הפך למשהו אחר. משירות מתוך ערבות ושותפות - לשירות מתוך תחושת חובה מוסרית, אישית, ראשונה במעלה.
אלא שאז נחתה עליי הבנה נוספת חייה מוחשית ובועטת. הסיפור הזה לא מתחיל ונגמר בחמי. לא צריך שבכל משפחה יהיה מושתל ריאות שקיבל את חייו מלוחם שנפל, כדי להבין את הדבר הפשוט הבא:
כולנו נושמים היום בזכותם.
אצל חמי אלו הריאות של עשהאל שמכניסות אוויר לגופו. אצלנו הריאות הן שלנו - אבל האוויר שבתוכן, הבית שאליו אנחנו חוזרים, הילדים שאנחנו משכיבים לישון - כל אלה מתקיימים בזכות אנשים שיצאו להילחם עבורנו, וחלקם לא שבו.
עשהאל מסר את נפשו עבור עם ישראל, ולאחר מותו העניק לחמי את היכולת לנשום.
רבים אחרים מסרו את נפשם כדי שאני ואתם נוכל לנשום.
באוגוסט הקרוב אתחיל את שירותי הסדיר. וכן, יהיה לי קשה עם מניין, עם כשרות ועם אורח החיים התורני שלי.
אם הייתם הרמטכ"ל בתאריך 01/01/2023 והייתם יודעים בדיוק מה הולך לקרות ב-7.10 הייתם כובשים את עזה כדי למנוע את זה? זו בדיוק הבחירה שעומדת בפנינו עכשיו ביו"ש. האם לפרק את הרשות הפלסטינית לפני או אחרי שהיא תעשה לנו 7.10. אני בעד לפני
ארגנטינה הגיעה רחוק מאוד שוב ושוב בגלל שהיו לה שני גאונים, כולם מדברים על מסי, אבל די מריה היה מייצר אינספור רגעים קסם. די מריה פרש, וסקאלוני מייבש את ניקו פאס על הספסל, ואפילו לא זימן את דיבאלה. הגענו לשלב בגביע העולם שזו בעיה חמורה.
מחר נציין 250 שנה לניסוי המפואר ביותר בחירות שידע המין האנושי בהיסטוריה הארוכה שלו- עצמאותה של ארצות הברית של אמריקה. והנה נקודה חשובה: לנו, היהודים, יש חלק לא מבוטל במשנה הרעיונית שעיצבה את מחשבתם של אבותיה המייסדים של אמריקה. כן, הם קראו את ג'ון לוק. הם הושפעו מהוגי הנאורות. הרומאים לכדו את דמיונם. אבל הם גם קראו בתנ"ך וראו בו, בין השאר, ספר בעל תובנות חשובות בפילוסופיה פוליטית. ואתם כבר יודעים היכן תוכלו לקרוא על כך בהרחבה- בכתב העת "השילוח".
בית המשפט העליון של ארה"ב פסק אתמול פסק דין דרמטי ויוצא דופן:
מדינות רשאיות לאסור על גברים ביולוגיים להשתתף בספורט של בנות ונשים.
השופט קלרנס תומאס כתב בפסקה יוצאת דופן באופי החד משמעי שלה: "גברים ובנים עם דיספוריה (תחושה/מצב רוח) מגדרית אינם נשים או בנות, גם אם הם מאמינים שהם כאלה. המין הוא מאפיין ביולוגי בלתי ניתן לשינוי. הפסיקה מאשררת את זכות המדינות להגדיר קבוצות ספורט לפי מין ביולוגי (ולא זהות מגדרית), ומחזקת את ההכרה המשפטית בהבדלים הביולוגיים לצורך הוגנות ובטיחות".
פסיקת הדין משפיעה ישירות על ספורט בבתי הספר ומכללות, ומרמז על שינוי רחב יותר במרחב הציבורי - לכיוון של מדיניות שמבוססת על ביולוגיה ולא על תחושה סובייקטיבית.
וואו. עוד נשארה אמת בעולם. נמשיך להילחם על הצדק והמוסר!
שימו ♥️: ערוץ 13 מנסה לייצר "תחקיר" פתטי כנגדי. אזכיר שאני עו"ד שמייצג את הממשלה בסוגיות שונות הנוגעות לתקשורת וכן את חברי מועצת הרשות השנייה (הרגולטור על ערוץ 13 שהם פעלו כדי להדיח באמצעות ביהמ"ש כדי שלא ידונו ב"עסקת 13"). כלומר אני לעתים מייצג בבג"ץ קו שמאיים על האינטרסים הפוליטיים והעסקיים של הערוץ. אין יותר שימוש לרעה בתקשורת מזה. לגופו של עניין, מה הם מצאו עלי? שהקדשתי מזמני, על חשבון תיקים שמפרנסים אותי, כדי להשתתף במשלחת לארה"ב של מרכז מורשת מנחם בגין וארגון "יחד ישראל" במטרה לגשר ולקרב את מנהיגי יהדות ארה"ב הליברלית שחוו, גם הם, את טראומת ה-7.10 ולאחר מכן את עליית גל האנטישמיות. אולי תתפלאו לשמוע, אבל רבים מיהודי ארה"ב הליברלים ביותר מחפשים מחדש את הזיקה לישראל. זוהי שעה של הזדמנויות חשובות. חיזוק הקשר עם יהדות ארה"ב, ללא ויתור על המדיניות הלאומית שלנו, הוא נדבך חשוב מאוד לעתיד המפעל הציוני. למקרה שיחליטו לבסוף בערוץ 13 לצנזר חלק מהתגובה שלי הנה אני מפרסם אותה מראש. אני גאה בהשתתפותי, אני שקוף ואין לי דבר להסתיר.
לרגע שפשפתי את עיניי ואז עוד פעם, כשראיתי שהגישו כתב אישום נגד רעות בן חיים, מי שהקימה את צו 9, בגין חסימת כביש. תזכורת: רעות, אמא ללא-סופרת-כמה ילדים, אשת מילואימניק, תושבת העוטף (נתיבות), החליטה באמצע המלחמה שהיא לא מוכנה לשתוק על המשוואה של חטופים שלנו שנמקים במנהרות, כשאנחנו מזרימים לחמאס משאיות אספקה. קמה רעות ועשתה מעשה. הקימה התארגנות אזרחית שחסמה את המשאיות הללו כשהיו בדרכן לעזה. כן, חסמה כבישים. נשמע מוכר מקפלן פינת הפלג הירושלמי? אבל חיש מהר נגד רעות הגישה המשטרה כתב אישום. כאילו לא הבעירו פה מדינה שלמה שנה לפני המלחמה, כאילו לא מבעירים פה מדינה עכשיו.
מסתערבי מג״ב דרום עצרו ארבעה חשודים בחשד להברחת אמצעי לחימה בשטחי האש בדרום הארץ
אמש, בפעילות משותפת של מסתערבי מג״ב דרום יחד עם לוחמי צה״ל מאוגדה 80, טייסת 100 והמערך האווירי של משטרת ישראל, פעלו הכוחות בשטחי האש של צה״ל בגזרת פארן, בהכוונה מודיעינית מדויקת של שירות הביטחון הכללי, למעצרם של חשודים בהברחת אמצעי לחימה לשטחי מדינת ישראל.
כוח המסתערבים, שפעל בשילוב כוחות סמויים וגלויים, איתר את רכב החשודים בסיוע הכוונת טייסת 100 והמערך האווירי. במהלך ניסיון מעצרם, ניסו החשודים להימלט מהמקום תוך שסיכנו את הכוחות וכמעט דרסו את הלוחמים. לנוכח הסכנה המיידית, ביצעו הלוחמים ירי מדויק לעבר גלגלי הרכב, עצרו את הרכב והשתלטו על ארבעת החשודים.
החשודים, תושבי הנגב, נעצרו והועברו להמשך חקירת שירות הביטחון הכללי.
הדבר המדהים במשפט נתניהו הוא שעד רגע זה קיבלנו הוכחות לכל הפחות תומכות (בלשון המעטה) רק לעבירות של המערכת ולא של נתניהו הנה רשימה חלקית:
נפתחה חקירה ללא אישור יועמ"ש כתוב החוקרים חקרו דברים שלא הותר להם לחקור. הוחרם רכוש שלא כחוק. הושתלו רוגלות שלא כחוק תוך שקרים לבית המשפט. ביצעו האזנת סתר להיוועצות בין עורך דין ללקוח. שינו מזכרים בדיעבד. יזמו "הפסקות חשמל" כדי לא לתעד חקירות. זימנו נשים בשנות השמונים לחייהן לעדות ללא צורך וחסמו פעילות בנקאית של לפחות אחת מהן. תרגיל החקירה של ניר חפץ שהיה כל כך חולני שעדיין מוטל עליו צא"פ (ובצדק). בוצעו חיפושים חודרניים בניגוד לחוק. שיקרו לכנסת ולציבור במזיד בפרשת הרוגלות.
כאמור, רשימה מאד חלקית, בלי מחדלי חקירה מזעזעים שהיו שגרת התיק הזה וגם הם ספק פליליים.
מספר השוטרים, פרקליטים ויועצים משפטיים שנענשו או נחקרו, או לכל הפחות עוכב קידומם הוא אפס
רבים מהעבריינים קודמו ומכהנים בתפקידים בכירים במשטרה ובפרקליטות. שטאזילנד
רבים שואלים אותי (תראו בתגובות) "מה בכלל ההבדל בין ההסכם של לפיד להסכם עכשיו חוץ מזה שאתה תומך בממשלה הזאת ובהיא לא", אז בואו נסכם כמה הבדלים בקטנה:
א. בהסכם של לפיד לבנון קיבלה הכרה בשטח שהיה שלנו תמורת הסכמה שנוכל להמשיך לפעול בתחומי ישראל, כשכל זה בוצע באופן משפיל, בו הלבנונים אפילו לא מוכנים להיות חתומים עם ישראל על אותו דף, ותחת איומים שללא הסכם ישראל תותקף על ידי חיזבאללה, שבעצם תפקד כידה הארוכה של ממשלת לבנון לטובת סחיטת ויתורים מישראל.
ב. בהסכם הנוכחי, לבנון מכירה בלגיטימיות השהיה של ישראל בתוך השטח שלה, בהסכם בילטרלי ופומבי, כשכל זה מתרחש תחת חשש של לבנון שהיא זאת שתמשיך להיות מותקפת, וכשלבנון מתנערת לחלוטין מחיזבאללה ומגדירה אותו כגורם צבאי לא לגיטימי בזירה הלבנונית וסוכן של התערבות עוינת זרה.
כמובן, אף אחד לא מבטיח שההסכם הזה יצליח, אבל נקודת המוצא בין ההסכמים היא כל כך רחוקה, שדי מדהים שאנשים בכלל מעזים להשוות.
אם ההבדלים האלו בין ההסכמים לא מצדיקים, לדעתכם, יחס אחר, ומבחינתכם, אני סתם צבוע שמסיק מסקנה שונה לגבי מקרים דומים מתוך פוזיציה (שגם היא די תמוהה, כי אני מבקר את הממשלה הזאת מלא), אז וואלה, אני מרים ידיים.
כמה שהתמונה הזאת מעמידה באור עלוב בדיעבד את ה"הסכם ההיסטורי" שלפיד חתם יעני מול לבנון בעודו יושב לבד בחדר שמוקרנים עליו במסך ירוק מלא דגלי ישראל בזמן שהלבנונים יושבים במקום אחר ומדגישים שחתמו רק מול האמריקאים.
אישרנו היום פה אחד בממשלה מהלך אסטרטגי לעתיד העם היהודי: תכנית לאומית לחיזוק החינוך היהודי בתפוצות, בהיקף של 200 מיליון ש״ח.
כיום חיים בארצות הברית כ-1.8 מיליון ילדים יהודים בגילאי חינוך, אך רק חלק קטן מהם לומד במוסדות חינוך יהודיים. אנחנו רואים בהרחבת החינוך היהודי יעד אסטרטגי בעל חשיבות לאומית מהמעלה הראשונה, במיוחד לנוכח העלייה באנטישמיות והאתגרים הגדולים שעומדים בפני יהדות העולם.
התכנית תסיר חסמים מרכזיים שמונעים מילדים יהודים לקבל חינוך יהודי איכותי: עלויות שכר לימוד, מרחק גיאוגרפי, מחסור במענים לתלמידים עם לקויות למידה, והצורך בחיזוק המצוינות של בתי הספר. לצד זאת, נפתח מסגרות חדשניות וכלים דיגיטליים שינגישו חינוך יהודי לקהלים רחבים יותר.
האנטישמים מבקשים לפגוע לא רק ביהודים, אלא גם בזהות שלנו, במורשת שלנו ובקשר שלנו לארצנו. התשובה שלנו היא ביטחון - אבל גם חינוך, שורשים וגאווה יהודית.
יחד עם שר התפוצות @AmichaiChikli ועם קהילות יהודיות ברחבי העולם, נחזק את הדור הבא של העם היהודי ואת הקשר העמוק שלו למדינת ישראל.
אם וואלורדה הענק היה מגיע למונדיאל הוא היה פוגש את ארגנטינה ב32 הגדולות, אם הרונאלדו בויז לא היו מתבזים מול הקונגולזים הם לא היו חייבים ניצחון היום בשביל לפגוש את ארגנטינה ברבע למשחק המשחקים. פיפא לא סידרה למסי את המסלול לחצי, כל השאר פשוט שילשלו בדרך. שבת שלום 🇦🇷
פרסמתי ב׳מידה׳: לפני כ-20 שנה התקבעה מדיניות לפיה ״יש להימנע מהקמת יישובים חדשים״. כפי שנכתב בהנחיה פנימית של מנהל התכנון שפרסמתי לפני מספר שבועות. כעת נחשף כי מי שחיברה את ההנחיה הזו, פרשה לפני שנים ספורות והצטרפה מיד לארגון השמאל הקיצוני ׳במקום׳, זה שמאשים את ישראל באפרטהייד, מכנה את פעולות צה״ל פשעי מלחמה ופונה לערכאות בינלאומיות בדרישות להעמיד לדין את ראש הממשלה ושר הביטחון, ועוד מעללים אנטי-ציונים ופרו פלסטיניים רבים. והכל כמובן במימון נרחב של מדינות אירופה.
הפקידה הבכירה הזו, תמר כפיר שמה, שהייתה אחראית על מדיניות הדה-ציוניזציה של התכנון וההתיישבות בישראל, מעידה על השפעתו של הארגון על מדיניות התכנון ועומק החדירה של אג׳נדות פוסט ציוניות לליבה של מערכת קבלת ההחלטות האסטרטגית ביותר של המדינה. הפרטים המלאים כאן >> mida.org.il/2026/06/25/חשיפה-מי-עומד-מאחורי-התכנון-הפוסט-…
Zionism belongs to the Jewish people. Others can have opinions about it. But they don’t get to define it. Not our enemies, not hateful mobs, not bots or useful idiots regurgitating lies on social media as if they know our history better than we do.
Our national liberation movement has been recast as colonialism, racism, apartheid, and genocide, through repetition, inversion, and a sustained campaign to pressure Jews into surrendering its very meaning.
It’s only by understanding what Zionism is that we can see antizionism for what it is, too. Not the opposite of Zionism, but a comprehensive and sinister assault on Jewish life everywhere, wearing a sophisticated mask.
Enough.
In a world where the true meaning of words seems to matter less, we’ll speak up more. Where words are twisted into weapons, we’ll speak louder. Where lies spread, we’ll continue to fight for truth, because that is who we are.
We are the Jewish People. We are the People of Israel. We are Am Israel. Zionism is our identity, carried for thousands of years of exile by hope, faith, and memory, and now embodied in our survival, our sheer will, and our refusal to disappear.
Zionism is the Jewish People’s movement for self-determination in our ancestral homeland. It affirms our rights without denying anyone else’s. It is freedom, justice, co-existence, strength, innovation, diversity, survival, indigenous rights, and so much more.
For the People of Israel, the Land of Israel is our one and only home, the only place that ever was – and the only place that ever will be. That’s Zionism. And it’s in our souls.
זה קטע או צירוף מקרים מעניין איך בדיוק אלו שצהלו כשהרמטכ"ל זמיר תלש פאצ' משיח כי צבא ממלכתי וזה, מתפוצצים על ראש השב"כ כי מה כ"כ מפריע לו כמה דגלים צבעוניים במטה השב"כ
אתם ידעתם שבזמן שהלינ'ץ ברמאללה היה בעיצומו צה"ל ידע שיש יהודים ברמאללה אבל פחד להיכנס למבצע חילוץ כי זה היה אומר לפתוח בקרב מול מחבלי הרשות הפלסטינית? זאת המשמעות של אוטונומיה פלסטינית
דברים חשובים ומדכאים של צבי לובושיץ, שנמצא עכשיו בלבנון, על מה שמתרחש שם עכשיו ועל המשמעויות של זה. שלא יבלבלו לכם את המוח, כרגע אנחנו בעצירה מלאה בלבנון, ועלולים לשמוע בכל יום על קיפול ההישגים שם. מול הרצון המוטרף של טראמפ להגיע להסדר מול איראן אין לנו הרבה מה לעשות (כמו שרבתי עם חצי מהפיד רק אתמול). לבנון היא אירוע אחר. אירוע שבשליטה שלנו, ולכן היא כרגע המבחן. ואם ממשלת ישראל לא תתעשת, היא תקבל על ההתנהלות בלבנון ציוו נכשל, ותיזכר כמי שהכשלון והכניעה שלה הידהדו לדורות:
--------------
אווירת נכאים שוררת כאן מאז שבת בצהריים. דור המ"פ הבהיר זאת בעצב בשיחת הפלוגה: מעתה אין פתיחה באש, אין סריקת בתים ואין השמדת תשתיות. עצירה מוחלטת של כל פעילות התקפית. בתי טרור רבים עוד עומדים על תילם. מכוניות היוקרה בחצרות ממתינות לתושבים שתיכף יחזרו.
איננו מסכימים כאן על הכל. ויכוחים פוליטיים ואסטרטגיים פורצים אצלנו על ימין ועל שמאל. בכל זאת איננו ילדים. הגיל הממוצע הוא 35 (מתי צה"ל יואיל בטובו לספק חיילים – זאת אף אחד לא יודע) זוהי קבוצה של אנשים מבוגרים, חכמים ודעתנים. אבל על דבר אחד כולם מסכימים: ההסכם המתהווה מול איראן הוא אסון. בכיה לדורות. הילדים שלנו עוד ישלמו על כך.
אתמול יצאנו לסיור בגזרה. חזרנו לתחומי ישראל הרשמית וביקרנו ביישובים סמוכי הגדר. פטפטתי עם רכז הביטחון של קיבוץ יראון. הוא מספר שזוהי התקופה השקטה והבטוחה שהייתה להם מעולם. עד המלחמה – תאמינו או לא – לא היה שום כוח שהפריד בין הקיבוץ לבין אנשי חזבאללה. כמה מאות מטרים חשופים בין בית הספר המקומי למאגרי הנשק ומפקדות כוח רדואן. אבל כעת צה"ל יושב ברכסים השולטים על יישובי הצפון. אף טיל נ"ט איננו יכול להגיע פתאום. קל וחומר לא מחלקת לוחמי ג'יהאד על טרקטורונים. סוף סוף צה"ל יושב במקום הנכון: בין אזרחי ישראל לבין האויב שמעבר לגדר.
אבל כעת המצב שברירי. אולי כבר השבוע תתקבל פקודת פינוי. אני מקווה שעל הדרך נשמיד את הבסיס החדש שנבנה כאן. אם לא – גם הוא יהפוך לתשתית אויב מסודרת. פרי בשל על עץ שגידלנו אנחנו ביזע ודמעות. הניצחון הופך לנגד עינינו לתבוסה צורבת. משפילה. אני והחברים חשים את העלבון הלאומי באופן אישי. בעצמות. לא לשם כך השארנו את המשפחה בבית ועלינו צפונה.
לפני כמעט שנתיים התראיינתי ל'קולה של אמא' בגלי צה"ל. שאלו אותי מה אני מאחל לאילה, בתנו שנולדה בסוף סבב המילואים הראשון? עניתי שאני מאחל שהניצחון הישראלי יהיה כה מוחץ עד שהיא לא תצטרך להתגייס בכלל. אז עוד קיוויתי. בשבועות האחרונים נולדו בשעה טובה כמה תינוקות לחברי הפלוגה. דור חדש של תינוקות ישראלים מתוקים להפליא. אך את משאלת הלב של אז אינני מסוגל להביע עוד ברצינות כיום. גם הם עוד יילחמו בלבנון. כמה מתסכל. כמה מעליב.
בעצם הסיפור עם טראמפ היה קצת כרוניקה ידועה מראש. בימי אדר העליזים היו מי שהשוו אותו לאחשוורוש ואותנו למרדכי ואסתר. אך ההשוואה הייתה חלקית. הבעיה אצלו איננה רק שהוא מלך הפכפך, ואפילו לא שקשה לדעת האם הוא מלך חכם או מלך טיפש. הבעיה של אחשוורוש, המתוארת בפרקים הראשונים למגילה – היא אורח חייו הנהנתני.
לא סתם המגילה מקדישה שני פרקים עמוסים לתיאור המצב הזה: התפוררות ערכית מוחלטת לטובת הדוניזם משולח רסן. זהו גם המצב הטראמפי: עסקים וכסף במקום ערכים. קרבות MMA על חשבון חינוך. זוהי עמדה נפשית והתנהלות שערורייתית שסופה לקרוס לתוך עצמה. רק עמוד שדרה מוסרי יצוק מפלדה עשוי לעמוד מול האידיאולוגיה האיסלאמית הרדיקלית. שום צעצוע בדמות תרבות צריכה ואפילו מטוסי B2 מתקדמים לא יוכלו לשנות את זה.
וכך, במקום סיפור על צורר שביקש להשמידנו ומלך שהתהפך לטובתנו – נפלנו פתאום לתוך סיפור אחר. לא סיפור המגילה אלא 'סיפור מההפטרה'. ולא סתם הפטרה אלא הפטרת פרשת 'זכור'. אותה שבת בדיוק שבה התחיל מבצע 'שאגת הארי'. שאול חמל על מנהיגי עמלק ועל רכושם. רווחה כלכלית ופוליטיקלי קורקט על חשבון ערכים.
התוצאה ידועה לכל: שאול נבעט מן המלוכה. האל ניחם על כך שנתן לו בכלל הזדמנות. כך לא הסתיימה המגילה, אבל עשויה הייתה. הבה נדמיין סוף חלופי: כמה חודשים לאחר נצחון היהודים, אחשוורוש הבין שהדיל עם מרדכי כבר לא משתלם. מאה עשרים ושבעה עמים הכריזו מרד מיסים ותקציב ההוללות נפגע.
נדמיין לרגע קט: אחשוורוש מפטר את מרדכי ומעלה במקומו תומך המן לשעבר. מתון יותר, אך בלתי חובב יהודים. אולי בגלל זה, המגילה שנכתבה זמן מה לאחר המאורעות, חותמת בכך שמרדכי רצוי 'לרוב אחיו'. אולי המהלך הניסי הסתיים בסופו של דבר בסוג של כישלון. אינני יודע. אך מה שכן ידוע הוא שאחשוורוש מסמל את דעיכת האימפריה הפרסית. אויב חדש וחזק יותר כבר התיייצב בשער: היוונים. גייסות הממלכה האחמנית המהוללת נרמסו בידי חייליו המיומנים של אלכסנדר מוקדון.
האם ההיסטוריה העתיקה חוזרת על עצמה אבל הפוך? האם אנו עדים לדעיכת המערב היווני? ומה יגיע במקומו? בסוף ספרו המעולה על עליית המערב ב־500 השנים האחרונות, שואל ההיסטוריון ניל פרגוסון את השאלה הנוקבת הבאה:
"ציביליזציה נעשית אמיתית בעיני תושביה לא רק בזכות הבניינים המרהיבים שבמרכזה, אף לא בזכות תפקודם החלק של המוסדות שבאותם בניינים... ציביליזציה היא הטקסטים הנלמדים בבתי הספר שלה, הטקסטים שהסטודנטים שלה מתעמקים בהם ושבהם הם נזכרים בעתות משבר... מה הם הטקסטים המכוננים של הציביליזציה המערבית? אולי האיום האמיתי אינו עלייתה של סין, עליית האסלאם או העלייה בפליטות הפחמן הדו-חמצני, אלא אובדן אמוננו שלנו בציביליזציה שירשנו מאבותינו?"
*
שמחנו ועלצנו בימי אדר. כעת אנו בחודשי הקיץ. בימי תמוז היוקדים והקשים. חודשים שבהם קרו דברים רעים לאבותינו. המקובלים הזהירו מפניהם כחודשי סטרא אחרא. עוד חודש ימים בדיוק נשב על הארץ לקריאת איכה. אני מקווה שעד אז יתחולל איזה נס. שלא נחוש, כפי שחשנו באדר, כי מילות המגילה מכוונות בדיוק אלינו. צריך לזכור שהמשיח בכל זאת נולד בתשעה באב. יהי רצון שתתקיים בכל זאת נבואת זכריה. שצומות הקיץ הלוהט יהפכו, למרות הכל: 'לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים'. אמן.
יש פער גדול בין מה שתומכי ימין חושבים על עצמם – מה הם חושבים שמשמעות הימין – לבין מה שתומכים בקבוצות אחרות חושבים על תומכי הימין. זה פער מעניין, שיכול להיות שנובעת ממנו אי הבנה מהותית. רק עשירית מתומכי הימין אומרים שתמיכה בהמשך כהונת ראש הממשלה נתניהו היא מאפיין מהותי של ימניות. אבל במרכז (26%) ושמאלה (עד כדי 45%), הרבה מאוד ישראלים חושבים שתמיכה בהמשך כהונת נתניהו היא מאפיין קובע של ימניות. ובמילים אחרות: תומכי הימין אומרים, מה שמעניין אותנו באמת זה הנושאים, המהות, ולא הדמות. תומכי המרכז והשמאל אומרים (לא כולם, אבל רבים הרבה יותר), מה שמעניין את הימין זה לא המהות, זה הדמות. אלה אומרים: אנחנו אידיאולוגים. אלה אומרים: אתם ביביסטים. כאמור, זה פער מעניין. פער שיכול להוביל לשיח של חירשים themadad.com/md21-6-26/
קברנו ארבעה פרחים. קצין מעולה ומסור מקיבוץ בית השיטה, ילד טוב הרצליה, ילד טוב התנחלות אדם, ילד טוב הוד השרון. היו בטוחים שבתוך הטנק שררה ביניהם רעות וקרבה. ואהבה משותפת לעם ולמדינה.
תוכניות אקסודוס, ז'בוטינסקי, סמית', צ'רצי'ל והרצל נפתחו להרשמה. argaman.institute מתואר ראשון ועד פוסט-דוק. פילוסופיה, ציונות, אסטרטגיה, תרבות וכלכלה. הצטרפו למסע רעיוני יוצא דופן.
בונוס לנרשמים לתוכנית הרצל לפילוסופיה ותרבות - נפגש הרבה בכיתת הלימוד.
אולי זו הזדמנות טובה להזכיר שההתנגדות שלי ליוזמה להזמין סנקציות של טראמפ כנגד בכירי מערכת המשפט בארץ לא נבעה מכך שאני איסטניס עדין נפש. כל מי שמבין איך עובד כוח ואיך עובדת דיפלומטיה גם מבין שכל מינוף שאתה מנדב יופעל כנגדך במערכה הבאה. ריבונות אינה כותרת תיאורטית, היא תנאי ליכולת של היהודים לשלוט בגורלם. וזו תכלית הציונות, לאפשר זאת. זו גם הזדמנות להבחין בכך שבניגוד לרה"מ, מנהיגי השמאל נוהים אחר כל אופנה ורוח חולפת במחנה שלהם. מי שיודע לאן הוא מנווט לא מתרגש מכל רוח חולפת. חשוב לחדד שקילר אינסטינקט לא אומר בזבוז תחמושת שספק אם יש לך מול צללים שספק אם הם שם. ברוך השם שנתן לי עוז לעמוד בזמן אמת על מה שנכון בעיניי גם אל מול מחלוקות מצד חברים אהובים (מאוד) לדרך.
תוכניות אקסודוס, ז'בוטינסקי, סמית', צ'רצי'ל והרצל נפתחו להרשמה. argaman.institute מתואר ראשון ועד פוסט-דוק. פילוסופיה, ציונות, אסטרטגיה, תרבות וכלכלה. הצטרפו למסע רעיוני יוצא דופן.
בונוס לנרשמים לתוכנית הרצל לפילוסופיה ותרבות - נפגש הרבה בכיתת הלימוד.
פעילי השמאל ומובילי תנועת הסרבנות שהובילה לטבח, רון שרף ואייל נווה, היו אחראים על הגיבושים בסיירת מטכ״ל. כדאי לוודא שחבריהם לא ממשיכים את האג׳נדות שלהם שם. יש גורמים עוינים שמנסים לפגוע בחילופי האליטות בצה״ל.
חסימת כבישים היא מעשה פלילי בריוני שמשום מה נורמל פה
אבל אכיפה משטרתית לא יכולה להיעשות על בסיס תיעוב.
אלימות משטרתית שמופנית כלפי מבצע עבירה אחד ולא כלפי מבצע עבירה שני היא אכיפה בררנית פסולה. כולנו יודעים מה היה קורה פה לו אלימות כזו הייתה מופנית כלפי הקפלניסטים.
היעדר הסיקור התקשורתי לפער הזה מגעיל לא פחות מאשר הפער בין השבחים שחלק בן גביר למשליך רימון ההלם באיילון ובין הזעזוע הבוקר מהשלכת רימוני הלם.
Total US aid to Israel since 1948: ~$180 Billion. Israel uses this to buy weapons from the US, making it a direct subsidy straight back into the US economy.
Meanwhile, Trump: "We can't keep doing this foreign aid... let's give Iran $300 Billion instead."
זה הזמן לחוצפה ישראלית. עם כל הכבוד, צבא ארה"ב לא נלחם בחיזבאללה, ואני לא זוכר שהובסנו בלבנון. אם הוא כל כך נחוש להכנע מול איראן שיכנע מול איראן ויעזוב אותנו לנפשנו. יהיו השלכות? נכון, יהיו. אבל בנתיים נראה שטראמפ מכבד הרבה יותר מדינות סוררות מבעלות ברית, ואין לנו באמת ברירה.
היי גבר✌️ אז נכון שבברזיל ערוץ יוטיוב של אדם אחד שמשדר מהבית לייב קנה את הזכויות לכל משחקי המונדיאל ומשדר אותם חינם, אבל אל תתן לזה לבלבל אותך! הרי תאגיד השידור הסביר לך שמשלחת של 33 שדרנים, פרשנים, שדרני עבר, שדרני קווים, משפיעניות, משפיעניות וונאבי וסתם כאלה שהיו חייבים להם ג'סטה - זה המינימום ההכרחי! כי זה מונדיאל גדול! 104 משחקים בשלוש מדינות! ואיך יהיה לך סרטון של שידור ציבורי איכותי לטיקטוק של משפיענית מטרידה עוברי אורח מקייפ ורדה?!
תראו איך צוחקים לנו בפנים. זאת נור אבו זיד, סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת בן־גוריון. לאחר הטבח היא פרסמה סרטון שבו הכחישה את אירועי 7 באוקטובר וטענה שמדובר ב"תעמולה ישראלית" שנועדה להצדיק את המלחמה בעזה. לדבריה, לא היו אונס כי "אין תיעוד", ולא היה טבח כפי שתואר משום שבסרטונים רואים אזרחים נמלטים מהמסיבה ולא נרצחים בקיצר עלילת דם אנטישמית קלאסית .
הדברים עוררו זעם גדול בקרב סטודנטים, שיצאו להפגין נגדה. הנהלת האוניברסיטה הודיעה בזמנו על הרחקתה, אבל בפועל נראה שהמהלך היה בעיקר כדי להשתיק את ההמון הזועם להרדים אותם עד שהסערה תחלוף.
והנה תראו איזה קסם , לא רק שהאנטישמית חזרה ללימודים אתמול היא אף קיבלה תעודת הצטיינות. תענוג נכון? ולא לדאוג בקרוב מאוד היא תהיה חלק ממערכת הבריאות, ותזכה לטפל בחיילים, בהורים, בסבים וביקרים של כולנו. מרגישים בטוחים? שיהיה בהצלחה לכולנו.
ד"ר רונן שובל וד"ר משואה שגיב נפגשים לדיבייט נוקב על אחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת מאז תחילת המלחמה: האם יש חפים מפשע בעזה? מהי אחריותה של האוכלוסייה האזרחית, כיצד יש לבחון תמיכה בארגוני טרור, ומהם הגבולות המוסריים והמשפטיים של המלחמה המודרנית?
ד"ר רונן שובל וד"ר משואה שגיב נפגשים לדיבייט נוקב על אחת השאלות השנויות ביותר במחלוקת מאז תחילת המלחמה: האם יש חפים מפשע בעזה? מהי אחריותה של האוכלוסייה האזרחית, כיצד יש לבחון תמיכה בארגוני טרור, ומהם הגבולות המוסריים והמשפטיים של המלחמה המודרנית?
Esta foto ganó el Pulitzer en 1960: un sacerdote da la extremaunción a un campesino cubano antes de ser fusilado tras un ‘juicio’ de cuatro minutos por negarse a servir al régimen de Castro. La ejecución fue dirigida por el "Che Guevara".
Hezbollah and its command center in Tehran knew full well that they were attacking sovereign Israeli territory. They also knew that any response would likely come in Beirut.
They chose this course because they are trying to establish a new equation: one in which Tehran can mock the West, continue directing proxies to attack and kill Israeli civilians- whether through drones, missile fire, or cross-border invasions- while enjoying immunity itself and extending that immunity to proxies in across.the region.
No Israeli Gov would have accepted such an equation, and no government should.
פרופ' פרנסיסקו גיל וויט: למה הם רוצים להרוג אותנו? זכרו מהו המסר העיקרי של תורת משה: זהו מרד העבדים במצרים. בני ישראל היו עבדים של פרעה, אך בעזרת אלוהים ובהנהגת משה, הם ארגנו מרד. הם נמלטים לחירות במדבר סיני, וברגע שהם משתחררים, הם מקבלים מאלוהים תורה חדשה. זהו חוק העבדים הנמלטים. החוק ששם קץ לדיכוי. האנשים שרוצים להקים מבנה פוליטי מדכא לצמיתות, מבינים שהם חייבים להרוס בדרך את היהודים, כי היהדות מציעה לעולם את החירות. עליכם להציע לעולם את החירות, כך שאנשים יבינו שכשהם מגינים על היהודים מפני האנטישמיות, הם למעשה מגינים על החירות שלהם עצמם, של ילדיהם, ושל הנכדים שלהם.
משבר האמון - שיחה עם חבר בעקבות הציוץ הקודם כאן, לימדה אותי עוד כמה נקודות באותו נושא:
שני מחזורים אחרינו בשבטה הוכשרו ה'מ"ט'יות הראשונות ששולבו בסוללות רגילות בתותחנים (מ"ט - משנה טכני, מי שיושבים בנגמ"ש שסמוך לסוללה ומעבירים לסוללה את מטרות הירי).
שתי בנות מאותו מחזור 'מ"ט'יות ראשון הגיעו לסוללה בו היו שני מש"קי אלפ"א בינישים (מש"ק אלפ"א - מפקד נגמש שמוביל את התחמושת של התותח), שבעקבות כך נאלצו לעזוב את הסוללה הספציפית. עם זאת, באותן שנים נשמרו הסכמות מסוימות בין החיל התותחנים לבין ישיבות ההסדר שאפשרו את העובדה שבחיל היו במקביל בנות מחד ובינישים מאידך.
אלא שכעבור כמה שנים ההסכמות הופרו חד צדדית, כשאחד מקציני התותחנים הראשיים החליט שמעתה ישולבו בנות בכל הגדודים הסדירים, בכל הסוללות. הפרת ההסכמות אז בתותחנים גררה גם את יציאת הבינישים מהחיל לגמרי, אבל חמור מכך - היא שברה את האמון.
יש לשער, שהאירוע הזה הוא גם אחת הסיבות לכך שהיום הרבנים מתכוונים להוציא את התלמידים מהשריון כבר בשלב הפיילוט, על אף שעל הנייר אין כוונה כרגע שבנות ובני"שים ישרתו יחד. כי כשהאמון נשבר פעם אחת - קשה מאוד להחזיר אותו בפעם הבאה.
ייתכן שזאת גם הסיבה שהמו"מ בין קצין התותחנים הראשי (הקודם וזה הנוכחי) לבין איגוד ישיבות ההסדר לא מתקדם. המתווה כבר ידוע, מה שחסר זה אמון
כשסוללת הבינישים שלנו עשתה טירונות בשיבטה (לפני 26 שנים), כבר היו בנות שעשו טירונות, אבל לא בחטיבות עצמן. עברו כמה שנים וקצין תותחנים ראשי החליט שהוא יהיה החיל המוביל בשילוב נשים בכל החטיבות, והתוצאה היא שכיום לתותחנים יש מחסור בחיילי מילואים. צה"ל מפחד אפילו לדבר על אופציה להחזיר חטיבה אחת או שתיים של התותחנים לגברים בלבד כדי לקבל את הבינישים בחזרה. הבינישים, למי שתהה, ממשיכים לשרת ולתרום בקרבי, פשוט בחילות אחרים. מאחל לעם ישראל, לצה"ל ולחיל השיריון שיימצאו שם פתרון יותר סביר לאירוע הזה. ואל דאגה, הבינישים ימשיכו לשרת ולתרום במקומות הכי קרביים, גם אם למרבה הצער חיל השיריון לא יהיה אחד המקומות האלה
אמא של קרולין בוהל, צעירה גרמניה שנרצחה באכזריות בשבעה באוקטובר על ידי מחבלי חמאס, שיתפה על השנאה הקיצונית נגד ישראל שחוותה בהקרנת סרט בברלין שבו פרנצ׳סקה אלבנזה, המשמשת כ״דווחית מיוחדת״ של האו״ם, הייתה אורחת הכבוד. תגובתה של אלבנזה לאם השכולה הייתה: ״תחליפי תרופות״.
היום הגיע לסיומו המחזור השני של עמיתי המחקר במכון ארגמן אותו הייתה לי הזכות להוביל השנה. קבוצה קטנה ואיכותית של 6 חוקרים וחוקרות שיצאה להתמודד אינטלקטואלית עם הבעיות הכי גדולות שעמן מתמודדת מדינת ישראל. אנחנו צריכים עוד הרבה מאוד חשיבה יצירתית בישראל בכלל ובימין בפרט. יצירתיות, רצינות, תעוזה, חזון וקהילה- את כל זה תוכלו למצוא במכון ארגמן.
לפני יומיים התקשר אליי מתנדב שמבלה שעות ארוכות במסגרת נוכחות מגנה בכפרים הפלסטיניים ליד שכם וביקש שאאתר מומחה לתברואה ומים כי המתנחבלים זרקו צואה לאחד הבארות באזור דומה. זה אינו המקרה הראשון, ובמקומות אחרים הם זרקו לשם פגרים של חיות או חומרים רעילים.
מצאנו מישהו ומחכים לתשובה. אם לא ניתן יהיה לטהר את הבאר או שזה יעלה המון כסף, גם הקהילה הזאת תצטרך לעזוב במסגרת המסע המטורף לטיהור אתני המתנהל בגדה.
הבארות המורעלים הם לא רק של הפלסטינים, הם גם שלנו, של הנשמה שלנו.
סליחה שאני יוצא מהנישה. יש קטע של מפתחים עתיקים, להסביר למה העבודה עם קלוד וכו' היא לא דבר "רציני".
מישהו הזיז את הגבינה, ואתם מתרפקים בנוסטלוגיה על העולם הנפלא שאבד, כשקראתם וכתבתם קוד באופן אותנטי, מי ישמע מדובר ביצירה של דוסטויבסקי, ולא בעניין טכני גולמי.
אני חושב שהגיע הזמן להשתמש בחוק איסור לשון הרע נגד המנוולים האלה. "שרצחו את בנו". אותם לוחמים גיבורים, בניגוד ללשון הרע כללי נגד צהל, הם אנשים ספציפיים שיכולים לתבוע.
רגע אנושי ויפה מאוד בתחקיר של זמן אמת הוא כשמועתסם עודה, שחיילי הגמ"ר רצחו את בנו ודקרו אותו נמרצות תוך כדי שאחד מהם אומר לו "תמות, תמות" שומע את המואזין קורא "אללה אכבר". הוא מסתכל על היהודים שהוא מארח, ומבקש להרגיע אותם שאין מה לפחד ובסך הכל מדובר בקריאה "אלוהים גדול" ואין מה
קידוש הגוש האמוני בכל מחיר הפך לעבודה זרה שמסכנת את עצם קיומה של מדינת ישראל.
הצבא זקוק ללוחמים, אבל העסקנים החרדים דורשים למנוע גיוס דווקא בזמן מלחמת מצווה. כשמוסיפים לזה את המאמצים למנוע שילוב בכלכלה בזמן שהאוכלוסייה החרדית גדלה בקצב מהיר, מקבלים מתכון לקריסה, ומי שמשלם את המחיר הוא הציבור המשרת והעובד שקורס תחת הנטל.
בליץ החקיקה שהם דוחפים עכשיו, תוך איום מתמיד על פירוק הגוש, מוכיח דבר אחד: כדי ליישם את דרך הימין, אנחנו אלה שצריכים לפרק את הברית הזו.
האחריות הלאומית שלנו היא להפסיק לפחד משיקולים פוליטיים, ולעמוד מול הבוחר עם דרך לאומית וליברלית ברורה. רק ככה נבטיח ימין אמיתי, חזק ואחראי.
חוק מח"ש עבר הלילה בקריאה שניה ושלישית, ואם נאמין לדיווח בויינט נקבע בו, בין השאר, שראש המחלקה לחקירות שוטרים ימונה על ידי ועדה שבה יש רוב לשר המשפטים או למי שמונה על ידו.
אבל אם נעיין בחוק עצמו נגלה שוועדת המינוי מורכבת מחמישה - מנכ"ל משרד המשפטים או מי מטעמו, עו"ד בתחום הפלילים שימונה על-ידי שר המשפטים בהתייעצות עם הסנגור הארצי, שופט עליון או מחוזי בדימוס שימנה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שהוא ח"כ מהאופוזיציה, נציג של נציב שירות המדינה, ואדם בעל ניסיון בחקירות שימנה נציב שירות המדינה בהתייעצות עם מנכ"ל משרד המשפטים.
ובקצרה - שר המשפטים מעורב במינוי שניים מחמשת חברי הוועדה. בויינט שכחו כנראה איך לספור.
בהארץ בחרו בכותרת שקרית קצת פחות, ובמקום זה דיברו על ועדה שאת רוב חבריה ממנים "פוליטיקאים", ר"ל, מבלי לציין את העובדה שאחד מהם הוא נציג האופוזיציה.
פרצופה של התקשורת הישראלית - שקרים ומניפולציות בשם האג'נדה.
איום ראשי הישיבות שלא לשלוח את תלמידיהם לחיל השריון, כפי שכבר עשו בעבר ביחס לחיל התותחנים, מציב בפני צה״ל בעיה דרמטית בתקופה שבה הוא ממילא מתמודד עם מחסור משמעותי בלוחמים. ‘מבחינה מבצעית, המשוואה שנוצרה בעקבות פסיקת בג״ץ ברורה: כמה לוחמות בודדות בכל שנה מול ויתור על עשרות רבות של לוחמים בכל מחזור גיוס. אם איום הרבנים יתממש, אי אפשר יהיה לעשות גם וגם. בחיל התותחנים כבר ראינו את ההשלכות, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמצב דומה יתרחש גם בחיל השריון, ובמקביל לעמוד בדרישות שנקבעו בפסיקת בג״ץ’, אמר גורם צבאי בכיר המעורה בנושא.
יוצא מחתונה של תלמיד. בפנים ריקודים עד לב השמים, ושמחה גדולה. ובדרך החוצה אני עומד ומביט בעיניהם, ״שורה ארוכה ארוכה…״. איזה דור ריבונו של עולם. איזה דור.
HAMAS: „Wir werden das Massaker vom 7. Oktober wiederholen und wiederholen, eine Million Mal, wenn es nötig ist. Bis wir der Besatzung ein Ende setzen.“
Journalist: „Besatzung von Gaza?“
HAMAS: „Nein, ganz Israel“.
Glaubt jemand ernsthaft, dass mit diesen Mördern Frieden möglich ist?
אם ישראל תוקפת: כל הקפלניסטים בעבעבע - ביבי מחריב את היחסים עם ארה"ב אם ישראל לא תוקפת: כל הקפליניסטים בעבעבע - ביבי מפקיר אותנו ולא מסוגל להגן על האינטרסים והריבונות של ישראל.
Durante la masacre del 7/10, palestinos asesinaron a la hija de 18 años delante del resto de la familia. Luego secuestraron al padre, y lo asesinaron en cautiverio. Estas escenas que estás viendo, las filmaron live, y las vimos por redes sociales.
בתוך הביקורת על המאבק של היועמ״שית נגד גופמן מפספסים נקודה משמעותית:
התרומה שלה ליצירת כאוס בתוך שני הגופים החשאיים של ישראל.
בתוך השב״כ - כדי למנוע את מינוי זיני היא העבירה לועדת גרוניס יחד עם סגן ראש השב״כ ש׳ ויועמ״ש השב״כ נ׳ הקלטת סתר של זיני.
חוקיות השימוש בהקלטה הזו, נמצאת בסימן שאלה גדול מאוד (אם להיות עדין).
גרוניס סבר שאין בהקלטה הזו כלום, קיבל לחלוטין את הסברו של זיני, והעניין אפילו לא מוזכר בחוות הדעת של ועדת גרוניס.
אבל הנזק הפנימי בתוך הארגון כבר נעשה. סגן ראש השב״כ והיועמ״ש של הארגון פעלו/הופעלו נגד המיועד לשמש כראש הארגון בניסיון אחרון למנוע את מינויו. ולהזכירכם, ראש השב״כ היוצא דרש שסגנו ש׳ (או מ׳, שלהבנתי לא רצה בכלל בתפקיד) יוכתר תחתיו.
תארו לכם לעבוד בשיתוף פעולה עם האנשים שלפני רגע היו חלק מהתארגנות שניסתה למנוע את המינוי שלך.
אותו דבר היועמ״שית עשתה אצל רומן גופמן. שיתפה פעולה עם מכתב ההכפשה של ראש המוסד היוצא שרצה למנות את סגנו א׳ לתפקיד במקום גופמן. וכל זאת נעשה מאחורי גבו של הגורם הממנה, שגילה בדיעבד על ההתנהלות.
אבל בכך לא די. במסגרת הניסיון של הרגע האחרון, היועמ״שית גם השתמשה ביועמ״ש המוסד והעבירה מידע ״סודי״ נגד גופמן, שנדחה בשתי ידיים על ידי שופטי בג״ץ.
א׳ שילם על כך בתפקידו הערב, כשגופמן הודיע על החלטתו לסיים את כהונתו. לדברי יוסי יהושע בשם גורמים במוסד: א׳ היה שותף פעיל בניסיון הסיכול של גופמן.
אבל לשתי השערוריות הללו, הן במוסד והן בשב״כ יש כתובת אחת שאחראית להן: היועצת המשפטית לממשלה.
זה לא רק הפגיעה באמון הציבורי במערכת המשפטית. זה ממש לערער את היסודות של שני הארגונים הללו. זה לערער את האמון של ראש הארגון בבכיריו. זה לערער את האמון של ראש הארגון ביועץ המשפטי שלו.
איך אמרה היועצת המשפטית לממשלה בנאום כניסתה לתפקיד?
״אני מתכוונת לשים את אמון הציבור במערכת המשפטית בראש סדר העדיפויות שלי״.
אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.
(אודה לכם אם תוכלו לכתוב במרוכז את כל התגובות הקבועות של ״אבל ביבי״)
כל היצורים נמשכים לליכוד בגלל שזו הדרך היחידה להפוך לח"כ באופן עצמאי. שאר המפלגות סגרו את הפירצה, אבל מחיר האלטרנטיבה היא תלות בראש המפלגה. כלומר, חברי כנסת שהם פיונים. עופר שלח מביע דעה - יאיר לפיד מעיף אותו.
הפתרון הוא פתק חצי-פתוח. שגם המכון לדמוקרטיה וגם קהלת מסכימים עליו.
כל אדם מצביע למפלגה, ואז נפתחת בפניו האופציה לעצב את הרשימה.
פתק חצי פתוח + הורדת אחוז החסימה הם תיקון הכרחי לאיכות הפרלמנט שלנו.
אבל מכיוון שזה מנוגד לאינטרס של מי שנמצא כרגע בכנסת, זה כמובן לעולם לא יקרה.
אני מבין את הלחץ של בנט שהולך ומאבד את הבכורה בהנהגת גוש השמאל וכרגיל נכנס לוורטיגו, ואני אף שמח שהוא ניסה להמשיך לשחזר את הסיפור השקרי הזה.
ועכשיו לעובדות בעניין ״ההקלטה״ שהוא ״חשף״ הערב:
1. זו לא הקלטה. מדובר בקטע מראיון למורן אזולאי בערוץ הכנסת, אותו היא עצמה פותחת בהודעה על התנגדותי להקמת ממשלת ״השינוי״.
2. הראיון לא שודר כמה ימים לפני הקמת הממשלה ערב ה 13.6.21 כפי שטען בנט, אלא יומיים לאחר שהצבעתי נ ג ד ממשלת שמאל בשותפות עם רע״מ ב15.6.21.
3.הקטע החתוך לא מתייחס לרע״מ אלא לעבאס עצמו שבאותה נקודת זמן אחרי שומר חומות (אז הגיע ללוד ודיבר נגד אלימות) חשבתי שאולי הוא בשונה ממפלגתו מביא בשורה של מתינות.
והכי חשוב: בהמשך הראיון, אותו כמובן השמיט נפתלי, מודגשת התנגדותי לחברי הכנסת של רע״מ והתנגדותי הבלתי מתפשרת לישיבה עם מפלגה כמוהם שאינה מכירה בישראל כיהודית דמוקרטית.
נפתלי, אני יודע שקשה לך לקבל אנשים שאשכרה חשוב להם ערכים כמו נאמנות לבוחר (ובכלל) אמת ומילה, אבל בחייאת אתה לא מתעייף מלשקר?
ההרשמה לתוכניות צ'רצ'יל לאסטרטגיה מדינית וביטחונית לשנת תשפ"ז נפתחה!
תוכנית צ'רצי'ל של מכון ארגמן היא קורס מתקדם וייחודי שמיועד לאנשים ששואפים להשפיע על סדר היום של מדיניות החוץ והביטחון במדינת ישראל, ובייחוד עבור: - מי שכבר עברו כברת דרך בענפים האסטרטגיים של מערכות הביטחון - אנשים הפועלים כיום במרחב הציבורי או שואפים להנהגה פוליטית - תלמידי מחקר מצטיינים
בכל שנה מגבשת תוכנית צ'רצ'יל קבוצה אינטימית ואיכותית של כ-20 משתתפים (לרוב בגילאי 30-50) אשר לומדים יחד ובונים זה את זה במטרה לגבש את משנתם ביחס לסדר היום האסטרטגי במדינת ישראל, ברוח לאומית וציונית.
28/11/23 מכל הטרנדים בחיים, זה היה הכי מוצלח. גידול שפמים. מציאות כל כך סוריאליסטית שהדרך היחידה להתמודד איתה היא לגחך על עצמך. חודשיים ישנו בתוך המחסן של זק"א בבית"ר, כי איפה טוב יותר לשים אותנו? בתמונה עם המ"מ האגדי גרנר.
היועמשית הלא חכמה שלנו הביאה עלינו אסון עם אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. ההכשר המשפטי הוביל לכרוניקה היסטורית שקופה. מהפריצה האלימה למשרדי קהלת ועד הבית של סולברג עובר קו אחד. האליטות הישראליות שמרדו, הקפלינסטים שחסמו, לימדו את כל אזרחי ישראל, שיעור דרמטי. מחאה אלימה ומופרעת, מחאה שמציקה לשרים ולח"כים ומתפארת איך הצליחה להמאיס לתורם של קהלת את החיים, היא בסוף בומרנג. ולעשירים יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לעניים. נ.ב התקשורת הבזויה שפמפמה את המחאות, שעודדה חסימות כבישים והצקה לפוליטיקאים אשמה לא פחות אם לא יותר.
פרופ' מנחם שטרן נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים בתולדות המדינה. בשנות ה-70 זכה בפרס ישראל. הוא ערך מחקרים רבים בהיסטוריה היהודית, בפרט על תקופת בית שני.
בי"ט בסיוון תשמ"ט הוא עשה את דרכו מביתו לאוניברסיטה העברית. בעמק המצלבה התנפלו עליו מחבלים ודקרו אותו למוות. גופתו אותרה על ידי תלמידים מבית ספר סמוך.
אחר מרוצחיו שוחחר כמחווה ישראלית לפלסטינאים ב-2013, כי ככה זה בין חברים. ב-2015 המחבל הזה דקר שוב, הפעם לוחם מג"ב בחברון שנפצע קל.
השבוע קיבלתי הודעה לקראת הסבב החמישי, הפעם בצפון. כנראה 70 יום על החגים.
ומשם לכאן. אני מזהה אצלי לפחות שני סוגים של רגשות ביחס לחרדים. בתחילה היו לי ציפיות ותקווה ברורה לערבות הדדית, ולכן הייתי המום, ממש נעלבתי והתאכזבתי מההשתמטות. אחרי 3 שנים נותרתי חסר כל ציפיות. נותר רק רשימו של כעס מריר על הניצול והמחיר שאנו משלמים, וכן אדישות כהה לעולמם ערל הלב.
אגב, התמונה הזו צולמה בסבב א, 11 באוקטובר 2023, נחתתי עם המטוס הראשון מפרינסטון, שם השארתי אישה וחמש בנות בשליחות ההסתדרות, חוזר למילואים בגיל 43, ומתגייס להגן על החרדים בבית"ר עילית. מילואימניקים שהתקבצו מכל עבר מצאנו את עצמנו מגדלים שפמים, ושוכבים במארבים מול נחלין במקום הצנחנים שירדו לעזה. הקסדה ממלחמת העולם בערך. נעלים לא היו. אבל היתה ערבות הדדית.
עם החרדים או בלעדיהם, זה כבר לא משנה. אנחנו כאן, למען הדורות הבאים. עד הניצחון. 🇮🇱
מי שלא הזדעזע כשתקפו את יריב לוין, טלי גוטליב, שמחה רוטמן, פורום קהלת ומאיר רובין, וכמובן נתניהו (מפצצות תאורה ועד חגורת אש), שלא יזעזע עכשיו. זה ההבדל בין הימין לשמאל. מי שתקף את סולברג צריך להיענש בחומרה, יחד עם מי שתקפו את אנשי הימין. יש אפס הבדל. אין סנקילוטים ראויים וסנקילוטים פסולים; יש שלטון חוק. בתיאוריה, כמובן, לא במערכת המשפט והאכיפה שלנו. ובאותו הקשר, עיתונאים משמאל מבקשים לראיין אותי כבר יום שלם על מינוי ראבילו. מעניין שלא חיפשו אותי כשכתבתי על מינוי יצחק עמית. עשו טובה, חיסכו ממני את הצביעות.
הבעיה היא לא שעו"ד ראבליו לא מקצועי ומתאים. הבעיה היא שהוא העו"ד הפרטי של נתניהו ולכן זה לא ראוי. מה שהופך את זה למעבר לא ראוי - ומגיע לרמת פסול - זו שהליך ההצבעה זוהם מן היסוד.
זהו נייר לקמוס המאפשר להבחין בין מי שנאמן לעקרונות של הימין, לבין אלו שנאמנים פרסונלית. בפשטות: אם הימין לא יידע לשמור על העקרונות שלו, הוא לא יהיה ימין.
בפרפרזה על אריסטו: אני אוהב את האנשים במחנה הימין, אבל אני הרבה יותר אוהב את העקרונות של הימין.
מטורף - הבחירות למבקר המדינה זוהמו. חברי הכנסת של הליכוד נכנסים להצבעה על מבקר המדינה עם מצלמת וידיאו פתוחה כדי להוכיח את נאמנותם לעורך דינו של רה״מ - מיכאל ראבילו. זאת לאחר שיו״ר הכנסת אפשר הכנסת טלפונים מאחורי הפרגוד למרות הנחיית היעוץ המשפטי.
לפני שלושה שבועות סטודנטים מצטיינים של מכון ארגמן הוזמנו לשיחה עם נתניהו וגופמן. בתמונה רה"מ אוחז במחקר שהוציאו עמיתי ציון במכון ומציע אלטרנטיבה יסודית לקונספציה.
לפני שלושה שבועות סטודנטים מצטיינים של מכון ארגמן הוזמנו לשיחה עם נתניהו וגופמן. בתמונה רה"מ אוחז במחקר שהוציאו עמיתי ציון במכון ומציע אלטרנטיבה יסודית לקונספציה.
אני באמת לא חושב שזה ענין של תמיכה בממשלה או התנגדות לה. שנתים וחצי מלחמה בצפון שימוש במופלאות שביכולות צה״ל, סיכולים דמיוניים של בכירי חזבאללה, תמרון חופשי בדרום לבנון ואפילו כיבושו מחדש של הבופור. ניתן לקבוע בהסכמה רחבה - מצבה הבטחוני של ישראל בגבול הלבנון מעולם לא היה רע יותר
מעבירים בקשה להשתתף בהלוויה של חייל בודד, מחר; חבר שלי לצוות מיכאל טיוקין הי״ד נפל אתמול בלבנון ותהיה מחר הלוויה באשקלון מיכאל חייל בודד ואין לו אף אחד פה חוץ מאמא וסבא וזהו היחידה והצוות שלנו עדין בפנים וכנראה לא יגיעו להלוויה אני מבקש כל מי שיכול לעשות את המאמץ ויגיע להלוויה
יש משהו טוב בבכי והנהי של השמאל הפוליטי על זרועותיו, שלא מתאפק וחוזר לסיסמאות שהובילו אותנו לבריחה מלבנון ולנזקים העצומים שנגרמו כתוצאה מכך לביטחון ישראל בעקבות התעצמות חיזבאללה.
הוא מזכיר לכולנו איך הגענו לכאן מלכתחילה ובגלל מי.
ניהול הסד״כ בפיקוד הצפון על ידי אגף המבצעים מטכ״ל הוא לא פחות מאומנות. חרף האתגרים, המורכבות, ריבוי המשימות והזירות, העומס והשחיקה, לייצר גרף יציב זו הצלחה מקצועית * כוחות היבשה חייבים הפוגות, אימונים, הכשרות, וחופשות. * ועדיין .... מביט על המערכת הפוליטית ומקווה שנראה בקרוב נקודות מפנה בכל מה שקשור להארכת השירות הסדיר, גיוס חרדים ובניית חטיבות לוחמות חדשות * באותה נשימה הייתי מצפה מאכ״א והפיקודים המרחביים ליותר בקרה על גיוס מילואים בתחום המנהלה והתומכ״ל
L'État d'Israël est profondément choqué par les violences des forces de sécurité à Paris et appelle à traduire le Président de la République et les autres responsables devant la justice internationale pour crimes de guerre. Les droits humains des migrants ne sont pas négociables. 😇⚖️🇫🇷 #droitsdelhomme#paris
L'État d'Israël est profondément choqué par les violences des forces de sécurité à Paris et appelle à traduire le Président de la République et les autres responsables devant la justice internationale pour crimes de guerre. Les droits humains des migrants ne sont pas négociables. 😇⚖️🇫🇷 #droitsdelhomme#paris
No tengo ningún problema con el islam. Simplemente estoy en contra de la decapitación, la lapidación, el matrimonio con niñas pequeñas, la esclavitud sexual, la taqiyya, la trata de esclavos, la violación, las conversiones forzadas, la yihad, el burka, los ataques a otras religiones, el abuso infantil, el abuso contra las mujeres, el maltrato animal, la poligamia, el asesinato, la sharia, el terrorismo, el lavado de cerebro, la intolerancia, la avaricia, el anticientificismo, la tortura, el analfabetismo, la glotonería, la mutilación genital y la endogamia. ¿Acaso eso me convierte en islamófobo?
הנה צעד שהממשלה יכולה לנקוט כדי להקל על מפוטרי ההייטק החדשים, מבלי להתערב במערכת המחירים ומבלי לעוות תמריצים של השוק החופשי:
הממשלה תיצור משרות טק חדשות, תעסיק מתכנתים, אנליסטים, מנהלים טכנולוגיים וכו' לטובת פיתוח פרוייקטים לאומיים/אזוריים, ותשלם משמעותית יותר מדמי האבטלה המקסימליים אבל משמעותית פחות מהשכר התחרותי לכל משרה.
...ותעסיק את *כל* מי שגם רוצה וגם יכול לעבוד באותה משרה.
למי שמעוניין להתעמק, באנגלית זה נקרא Job Guarantee
לצרוח!!!! זוג מראשון לציון יוצא לטיול של בוקר שישי, ובשעות הערב המשטרה מוצאת את רכבם ובו גופותיהם מנוקבות הכדורים בשטח פתוח רבע שעה מרמלה-לוד. מהר מאוד מספרים לציבור שכנראה מדובר ברצח והתאבדות. בשעה האחרונה מפרסמת המשטרה: ערבי בן 17 שהוא וכל משפחתו מחזיקים בתעודה כחולה, נעצר בחשד לביצוע הרצח הכפול. על הדרך מספרים לנו גם, שאחיו של המחבל הצעיר, היה מעורב בעצמו בפיגוע דריסה בעבר. רוסלן ואולגה פריחודקו הי"ד, השאירו אחריהם ילד יתום בן 14 שחייו חרבו עוד בטרם החלו. הזבל שרצח את הוריו לעומת זאת, הולך לקבל כעת מעטפת משפטית במאות אלפי שקלים על חשבון המדינה. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין?
עשרות שנות שירות, וסרבנות אחת גדולה שתרמה תרומה בלתי נסלחת ומזעזעת לפירוק צה"ל עד כדי כך שהאויב האמין שאין צבא ויצא לטבוח בנו בשמחת תורה. ואכן לא היה חיל האוויר שעות רבות. קשה להבין איך אתה חי עם החרפה והאשמה.
גפני במכתב לנציגי דגל התורה ברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ בעקבות מעצרי העריקים: "אני מבקש להפסיק לאלתר את שיתוף הפעולה עם משטרת ישראל, לרבות השיטור העירוני, עד להודעה חדשה".
"תדבר פחות, תחייך יותר" זה המשפט שאני שומע הכי הרבה בזמן האחרון. אומרים לי ליישר קו, לא להפריע, פשוט לשתוק כדי לשרוד בפוליטיקה. אמרו לי אפילו שאני "גמור" ומחסל לעצמי את הקריירה רק כי אני מסרב לשתוק על גיוס חרדים ועל יוקר המחיה. בואו לשמוע את התשובה שלי.
אחרי מהפכת ״צדק תחבורתי״ עם 50% הנחה לפריפריה החברתית והגאוגרפית, נסיעות חינם לגילאי 67+ וחיילים משוחררים, הנחות לצעירים ועוד.
היעד הבא הוא תחבורה ציבורית חינם בכל הארץ.
בוועידת האנרגיה והתשתיות של ערוץ 14 אמרתי היום כי הגודש עולה למשק 40 מיליארד ש״ח בשנה. בכהונתי העלינו את סבסוד התחבורה הציבורית ל־85%, ואני מתכוונת ללכת עם זה עד הסוף: פחות פקקים, פחות תאונות, פחות זיהום, פחות יוקר מחיה ויותר זמן לאזרחי ישראל.
שמעו טרלול - צעיר בן 26 מירושלים השתתף בתוכניות של משרד הכלכלה לייעוץ ליזמים ולעסקים קטנים כדי להקים עסק. במסגרת התוכנית הוא קיבל ייעוץ ליווי והכוונה כיצד להקים עסק בתחום הניקיון. אלא שמניהול ההליך התברר כי המדריכה שליוותה אותו לא ידעה שעסק בתחום הניקיון חייב ברישיון (?!). בעדותה אישרה כי היא נוהגת להפנות יזמים לרשויות המס, לביטוח הלאומי ולרשויות המקומיות לצרכי רישיון עסק, אך בענף הניקיון, פשוט לא היתה מודעת לחובת הרישוי ולכן לא הדריכה אותו לעשות כך. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הוא ״מאמין לנאשם שהוא לא ידע על חובת הרישוי״, וציין לטובתו כי מיד כשנודע לו שפעל ללא רישיון, סגר את העסק.
אבל מה שיותר מקומם זה שהמדינה ניהלה נגדו הליך פלילי במשך יותר מחמש שנים. השופטים ביקרו את המדינה על כך שניהלה את ההליך ״על פי כללי הטקס״ ואף יותר - שכרה את שירותיו של משרד עורך דין פרטי לייצג את עמדתה של היועמ״שית בבית הדין האזורי, הסנגוריה הציבורית נתנה ייצוג לנאשם, בית הדין האזורי קיים 6 ישיבות ובמהלך הערעור המדינה יוצגה על ידי שתי עורכות דין ממשרד העבודה - כל זה אחרי 6 שנים שהעסק נסגר. ״משאבים שיפוטיים אינם מצויים כידוע בשפע״, כתבו. השופטים תהו, האם האינטרס הציבורי יוצא נשכר מהעמדתו של הצעיר לדין לאור חומרת המעשה שיוחס לו בהשוואה למשאבים הרבים שהושקעו וגם, מצאו לנכון להעיר למדינה לערוך בחינה נוספת של שיקולים לפני שנוקטים בהליך פלילי אל מול החלופות שעומדות עם כל ההשלכות האישיות, המוסדיות והציבוריות הכרוכות בכך.
את הכשל הלוגי שבתמונה הגדיר יפה וולטר במסה על הסובלנות: "מה שמכונה "חצי-ראיה" אינו אלא חשד. למיטב הדיוק, אין דבר כזה חצי-ראיה אמיתית; או שדבר מנומק ומוכח או שלא, אין פשרה באמצע. מאה אלף חשדות אינם יכולים להצטבר לכדי ראיה רגילה, בדיוק כפי שמאה אלף אפסים אינם יכולים להרכיב מספר."
קובן: "ראית אנשים, אבל, בפוליטיקה שהתבלבלו? שפתאום נהיתה להם תחושה שהם זה הסיפור?" אייזנקוט: "ראיתי אנשים שמתחילים לדבר על עצמם בגוף שלישי, כן, תופעה נפוצה."
כמו כן.. "כל מי שמכיר אותי יודע שאחד הדברים שמאפיינים אותי זו צניעות... ולכן היבריס וגדי אייזנקוט לא הולכים ביחד" 🤣😂
עכשיו ברשת ב: פנחס ולרשטיין ומנכל התנועה הקיבוצית. פנחס- אנחנו צריכים להלחם על ההתיישבות ביחד. קלמן- האם גם תילחמו על עופרה וההתיישבות ביו"ש? מנכל הקיבוצים- אה...הסכמות...אה... קלמן- סיכמנו שפנחס יילחם על הבית שלך, אבל אתה לא תלחם על הבית שלו. מנכל הקיבוצים- שתיקה. 🤦♂️
הכנסת מחוקקת חוק( ברוב של 90 ח״כים) שיכול להציל חיים. חמש בקשות גירוש של משפחת המחבלים הוגשו. אף אחת מהבקשות לא אושרה. היכן זה תקוע? בפרקליטות/ גיל לימון.
המשטרה ניסתה לחקור את משפחת המחבל שבינתיים הספיקה להתאמן בתורכיה ולהסית לטרור. השופט כשר הוציא צו שאוסר עליהם לחקור. באיזו עילה ? הפרקליטות/ גיל לימון לא אשרו.
הכנסת ( ימין שמאל) והמשטרה עשו מעל ומעבר. מי שלא מאפשר ליישם את החוק שנועד להילחם בטרור זה גיל לימון והפרקליטות. אחר-כך יטענו שמערכת המשפט והפרקליטות לא משפיעות על עניינים בטחוניים.
חאלד סבאח הוא מנהל סניף חמאס בירושלים. בשנת 2019 הבן הבכור שלו ושל אשתו רג'א ביצע פיגוע ונכלא. הוא דקר שוטר מספר פעמים עם סכין באורך 30 ס"מ. השוטר ניצל בשל עירנותו ואפוד קראמי.
ב-2021 נסעו חאלד אשתו ושני בניהם האחרים לתורכיה לאימוני ירי. ב 2022 חאלד מונה ע"י חמאס בתורכיה להיות מנהל חמאס ירושלים. ב 7.10.23 הוא היה עצור עד תום יחד עם שני בניו מהטיול לתורכיה, בשל פעילות טרור וחברות בארגון טרור.
בסוף 2025 חאלד שוחרר בעסקת החטופים. הוא נחשב למשוחרר הבכיר ביותר של חמאס ששוחרר לירושלים. מהגאוות הגדולות של הארגון על "הישגיו" בחטיפת הישראלים ב 7.10.23. לאחר שחרורו ובהתאם להנחייה מדינית ומשטרתית, בוצע חיפוש אחר בני משפחתו ברשת לראות אם מישהו מהם תומך טרור ברשתות הגלויות. כדי שאם יימצא שכן, תוגש בקשה לגרש את בן המשפחה. בבדיקה הזו, עלה שאשתו של חאלד, רג'א, שהיא גם אימם של שלושת המחבלים הבנים, מסיתה לטרור ברשת בגלוי וללא חשש. לשיא שלה היא הגיעה ביום .14.4.24. ביום זה התבשרו איסמעיל הניה ואשתו על מות בניהם במלחמה נגד צה"ל בעזה. בעקבות הבשורה, העלה הניה תמונה שלו ליד מיטת אשתו, לאחר שבישר לה את הבשורה הקשה, ושניהם דווקא מחייכים ומסמנים ניצחון.
ביום זה פרסמה רג'א סבאח, כזכור אשתו של בכיר חמאס בירושלים בעצמה, שבעלה ושלושת ילדיה היו בכלא אותה עת, על טרור של עצמם, את תמונת הניה ואשתו מסמנים וי לניצחון. ואם לא די בכך, כתבה רג'א, על משפחת הניה: "מהי הדרך הנעלה והנשגבת מכולן? הג'יהאד. שהוא עניין אדיר, שלא יכול גבר לשאת על כתפיו אותו, בלי אשה שתתמוך בו. היא האשה שמכוונת את ילדיה לאהוב את מות הקדושים (השוהאדה), היא שמכוונת את הבית שלה להקריב את הדברים היקרים והנכבדים למען אללה. היא האשה שמחבקת את בעלה ואת עיסוקו, תומכת בהחלטותיו ובחירותיו"
הדברים החמורים הללו מהווים תמיכה ברורה בחמאס, בבכיר חמאס הניה, במלחמתו האכזרית בישראל, ובנכונותו ונכונות אשתו לשלם בחיי בניהם לשם כך. הם גם מסיתים לטרור ופיגועים, לחינוך לגיהאד נגד ישראל ולמות קדושים לשם כך והקרבת ילדים לטובת המאבק האלים בישראל. בדיוק כמו רג'א עצמה ובעלה חאלד. אזכיר- שהם אזרחים ישראלים שגרים במזרח ירושלים ומנצלים זאת כדי לבצע פעולות טרור ולהסית לטרור. הוא כאמור לא פחות ממנהל את שלוחת חמאס בעיר הבירה של ישראל. ושלושת בניהם, כולם, למדו היטב ויצאו גם לבצע טרור.
בקשה לגרש את רג'א מישראל הוגשה מיד על ידי המשטרה למשרד הפנים, לאור חומרת הדברים, ולאור מסוכנותה הגבוהה והברורה של כל המשפחה הזו. אבל מיודענו גיל לימון שפחות התחבר לחוק שחוקקה הכנסת ברוב גדול, החליט שהוא מבטל אותו - על דעת עצמו ובשקט. הוא הרי מומחה למינהל תקין.
אז הבקשה תקועה במשרד הפנים כי מר לימון לא מסכים לחוק שהעבירו 90 חברי כנסת - חוק שאם ייושם יציל חיי משפחות אחרות. הוא לא מסכים - שהמחוקק יקפוץ לו.
ומה עם חקירה? מעצר? משהו? אלה כמובן תקועים ללא מעש במשטרה. למה? כי הפרקליטות עוד לא אישרה לחקור. ואז השופט כשר מוציא צו שאוסר על המשטרה לחפש קרובי משפחה של מחבלים ברשת, לא משנה מה כתבו ומה פרסמו. אז במשטרה מחכים.
מה כן קורה? הם כולם פה אצלנו במזרח ירושלים. אבא מנהל חמאס ירושלים, שלושה בנים מחבלים ואמא שמעריצה את אשתו של הניה ומוכנה להקריב קורבנות בנים למאבק האלים במדינת ישראל.
חכו שתשמעו מי גייס אותם לחמאס ומה קורה עם המשפחה שלו. רמז, גם לא הרבה. כי.. גלי, לימון, כשר ושאר ירקות.
בכל אופן רג'א ושני ילדיהם (השלישי פשוט היה בכלא על דקירת יהודי) נסעו לתורכיה לפני מספר שנים לאימוני ירי ויצירת קשר עם חמאס. שם, חמאס תורכיה מינה את חאלד לנציג חמאס בירושלים. בהמשך ובשל כך הוא ושני בניו נעצרו עד תום ההליכים על פעילות טרור והשתייכות לחמאס.
בשל הנחיה מדינית ומשטרתית, והנחיה פנים משטרתית של לא אחר מאשר בועז בלט, נבדקו הרשתות החברתיות של אשתו. התברר שמי שגייס אותם בתורכיה ומינה את חאלד הוא מוסא עכארי, מחבל שביצע פיגוע קטלני בעבר והיה אסיר עולם, אבל שוחרר בעסקת שליט וגורש לתורכיה. שם גדל להיות בכיר חמאס תורכיה. אחיו איבראהים עכארי ביצע ב 2014 פיגוע דריסה קטלני ברחוב יפו בירושלים, רצח בדריסה קצין דרוזי ונער חרדי. יצא מהרכב שנתקע, עם מוט בידו כדי לרצוח עוד, וחוסל.
מאז, אשתו וילדיו מהללים אותו ומהללים טרור בכלל ביתו העלתה ב 7.10 את הסרטון של הניה ובכירי חמאס קטאר חוגגים מול הטלביזיה את התמונות הקשות מהדרום. היא כתבה שזה יום חג. אחותה הקטנה עשתה לזה לייק.
נגד המשפחה הוגשו חמש בקשות גירוש. כולן תקועות. גם אישורים לחקור לא אותם ולא את רגא סבאח עוד לא התקבלו. כבר כמעט שנה. למה? כובע. תתפוצצו.
בחברות שבטיות-אדוקות, פלישת הטאבו אל תוך התא המשפחתי נתפסת כאיום אקזיסטנציאלי. מרי דאגלס, בספרה הקלאסי "טוהר וסכנה", מראה כיצד חברות משתמשות ברעיון ה"טומאה" כמנגנון לשמירה על סדר חברתי וגבולות.
הבית והמשפחה הם "קודש הקודשים" של ההמשכיות. כאשר גורם שסומן כ"טאבו-טמא" (ביבי) מצליח לחדור פנימה ולעקוף את שומרי הסף הטבעיים של הקהילה הטהורה, הדבר מעורר חרדה ופאניקה. זו מבוכה משפחתית, ואסון שבטי.
זה בדיוק ההסבר לאמוציות סביב הסרטון הזה.
"אב הטומאה" מצא את הנתיב העוקף המושלם: הפיד האלגוריתמי. הפיד מתעלם לחלוטין מהיררכיות של טומאה וטהרה וסוגד רק למעורבות (Engagement).
דרכו, הטאבו דילג מעל מסדר הכהונה הממוסד (האולפנים, עיתון הארץ, המשפטנים, המורים, תנועות הנוער, ושאר שומרי הסף), ופשט ישירות אל תוך המרחב האינטימי ביותר – המסכים של הדור הצעיר.
אובדן העשתונות שאנחנו רואים כעת הוא לא ויכוח נגד "הסתה"; זו בעתה פולחנית של קהילה שהוצג באופן פומבי כיצד חומות ההגנה השבטיות שלה קורסות.
וכאן נחשף הפרדוקס הטרגי: ככל שהם מרבים לתקוף את הסרטון ואת ה"ביביזם", הם לא רק מאשרים בפועל את המסר שלו, אלא גם מתדלקים את האלגוריתמים. כך, במאמצם הנואש לעצור את ההדבקה, הם הפכו בעצמם לסוכני ההפצה היעילים ביותר של ה"טומאה".
אני מניח שקודם צפיתם בקטע הזה שתורגם נאמנה ע״י ערוץ הטלגרם הדסה אקספרס, אז אוסיף כמה הערות: אדוניס גיאורגיאדס @AdonisGeorgiadi , הבחור שמתראיין פה, הוא שר הבריאות ביוון, למרות שמתנגדיו לפעמים מכנים אותו שר ישראל ביוון. בראיון כאן לתוכנית הבוקר של ערוץ action 24 (הראיון המלא הוא באורך 25 דקות, זה רק חלק ממנו), הוא מתבטא כפי שהוא מתבטא תמיד כלפי ישראל, אבל חשוב למסגר אותו בקונטקסט הנכון. אדוניס הוא כיום חבר בכיר במפלגת נאה דמוקרטיה, מפלגת השלטון המאוד פופולארית ביוון, אבל הוא לא התחיל שם. הוא נכנס לפוליטיקה כחבר במפלגת ״ההתאחדות העממית האורתודוקסית״ הלאומנית. אומנם אנטישמיות לא היה חלק מהמצע הרשמי שלה, אבל היא הייתה מאוד נוכחת. לדוגמא, המנחה שלי בדוקטורט, פרופ׳ אנטוניס אלינאס, ראיין כמה מחברי המפלגה לפני המון שנים, ותיעד התבטאויות שלהם שקשה לפרש בדרך אחרת. בין היתר שהשואה היא מיתוס, שאדולף היה יהודי וכמובן אמירות בסיסיות כמו שהיהודים שולטים בכלכלה ובתקשורת וכד׳. אדוניס ידידנו לא היה מאוד שונה מהקו הזה. אבל אדוניס הוא גם מיקרוקוסמוס של תהליכים שקורים ביוון בכלולתה. למעט השמאל המפורק פוליטית, יוון הופכת מהמדינה האנטישמיות ביותר באירופה לאוהבת ישראל. אדוניס הוא כמובן מקרה קיצוני של התופעה, אבל כפי שהנתונים שיתפרסמו (אני מקווה ש)בקרוב במאמר שאני כותב יחד עם עמיתי ד״ר יאניס קולובוס, דעת הקהל היוונית עברה בעשור האחרון טרנספורמציה קיצונית, עם אחוזי תמיכה גדולים בישראל - בין היתר על רקע הברית שנרקמה ועל האיבה המשותפת לטורקיה. לקינוח אתרגם את מה שכתב אדוניס בטוויטר שלו, לצד סרטון שלו בטקס יום העצמאות של ישראל והפרידה משגריר ישראל ביוון (המצוין!), נעם כץ, בו הוא נראה עומד ושר את התקווה לצד ההמנון היווני: ״ישראל היא נס אמיתי לאנושות. באיזור שהוא בגודל הפלופונס, הם הצליחו לבנות מדינה שהתל״ג שלה הוא כמו פעמיים זה של יוון. [...] מדינה שתומכת בחבריה ומענישה את אויביה. [...] היום, ישראל היא אחת מחברותיה הקרובות ביותר של יוון, והברית האסטרטגית בינינו היא עמוד תווך עצום עבורינו. יום הולדת שמח ישראל״
הכניסה הרשמית לתקופת הבחירות והקמפיינים עלולה להביא להקצנה ובוטות של המסרים. פוליטיקאים עלולים לשגות באשליה שקמפיין טוב פירושו הפצת שנאה והסתה. דווקא במצב הנוכחי, צריך להוריד להבות. אנחנו במצב לאומי רגיש ומסוכן מדי. כפי ששמענו לא פעם בלוויות בשנים האחרונות: שנהיה ראויים.
בבחירות הבאות עלינו לטובה יש אופציה של ממשלה רעה מימין, ואופציה מסוכנת של ממשלה רעה משמאל. אבל יש גם אופציה סבירה+ לממשלה ציונית רצינית של בערך 75 מנדטים בהליכה. בלי חרדים, ערבים, דמוקרטים, ובןגביר. לו יהי.
אני לא מוצלח בתחזיות פוליטיות. אם אתם רוצים לדעת מה יהיה, תקשיבו לי ותעשו הפוך.
ועדיין - אני לא מצליח להבין כיצד הממשלה מתאבדת דווקא על הגבעה של חוק הגיוס, בשביל עוד חודש בשלטון. זה החוק הכי לא מוסרי, הכי מאוס, הכי מרחיק, והכי מקשה על אנשים מתנדנדים לתמוך בה בבחירות הקרובות.
האירוע של יוטיוב עם עקיבא ביגמן (החליטו להסיר את הערוץ שלו) משוגע לגמרי. ראו פירוט בלינק: mida.org.il/2026/05/20/יוטיוב-צנזרו-אותי/ להתייחס לעקיבא כאילו הוא מאיזושהי בחינה אדם קיצוני זה פשוט טירוף הדעת. משהו רע מאוד עובר על גוגל/יוטיוב. תמכו בעקיבא.
Maureen Galindo, a Democrat running for Congress in TX-35, says in an Instagram post that she would turn an ICE detention center near San Antonio “into a prison for American Zionists”, and will also use it as a castration processing center for pedophiles, “which will probably be most of the Zionists”.
Yes, it’s real, and yes the post is still up. She has a runoff election next week.
In other posts on her Instagram, Galindo claims that her runoff opponent, Johnny Garcia, was part of a human trafficking conspiracy orchestrated by “billionaire Zionist Jews.”
איתמר ז"ל, הוא החלל ה-21 בפעולה הנוכחית בדרום לבנון. איתמר הוא הנופל ה-63 של מועצת בנימין מאז תחילת המלחמה.
******
איתמר גדל בעלי והתחנך במוסדות החינוך של בנימין ולאחר מכן למד בישיבת נווה שמואל באפרת. לפני מספר שנים נישא לרואי. השניים התגוררו במשך זמן קצר ברעננה ולאחר מכן עברו לאריאל, שם גידלו את בנם הבכור מעיין, שנולד לפני כשנה וחצי.
איתמר התגייס ב-2019 ליחידת מגלן והשתחרר לאחר תפקיד מפקד פלגה ביחידה. שירת כסגן מפקד פלגה בגדוד המילואים של מגלן.
"הוא היה החבר הישר ביותר שאני מכיר", מספר מאיר, חבר ילדות של איתמר. "חבר שמח ודעתן עם משפחה נהדרת. חבר שכאשר הוא רוצה משהו, הוא ישקיע את כל כולו בשביל להשיג את מטרתו".
איתמר הותיר אחריו את רואי רעייתו, מעיין בנו הבכור, הוריו יהודה ורבקי, אחיו טל, ארז ויוסף, משפחה אוהבת וקהילה המומה וכואבת.
הלווייתו של סרן איתמר ספיר הי"ד תתקיים ברעננה בשעות הבוקר.
שר החינוך היחיד שיכול להצליח זה שר שיכריז מראש על רפורמה יסודית, ושהוא מבין שתהיה השבתה של מערכת החינוך, והוא מוכן לוותר על שנת הלימודים על מנת לשבור את הקרטל המושחת.
עוד צו 8 לשלושה חודשים. מתחיל בחודש הבא ועד אחרי הבחירות (בערך).
בכנות, אני עדיין לא יודע איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת. בוודאות אתייצב. מעבר לזה אין לי תשובות.
יש לי אחריות לגדוד שלי, ומהצד השני יש לי אחריות למשימה הפוליטית. איך אמורים לנהל קמפיין פוליטי כשאתה נקרא למילואים ומתנתק?
הסבב הקודם למשל הגיע ביום שבו רשמת המפלגות פרסמה על המפלגה. כך מצאתי את עצמי עם שלושה חודשי שתיקה מוחלטת והיה לזה מחיר.
במעגל הקרוב. את טיול הבר מצווה עם הבן שלי המרנו בגלל המילואים. הבת הגדולה שלי מתגייסת כשאני במילואים. תכננו טיול משפחתי שכבר לא יקרה. ועוד השלכות כלכליות ומשפחתיות. אני מספר על עצמי אבל האירוע הזה משפיע על עשרות אלפי מילואימניקים.
אלפי מילואימניקים שהצו הזה תופס אותם, בדיוק כמוני, ברגע הכי לא מתאים. בילד שבדיוק נולד או בטיול שתכננו, בעבודה החדשה שהרגע התחילו או בלימודים שדחו בגלל המלחמה ועכשיו מנסים שוב. נקודת מפנה בקריירה או זוגיות חדשה. פתאום נעלמים לעשרות ימים בלי קליטה ובלי זמינות.
הגדוד שלי היה בהתחלה ציפור נדירה. יוצאי יחידות מיוחדות בגיל הפטור - מתנדבים. היום כבר אין בררה מלא מילואימניקים בפטור משרתים בכל מקום. אין פשוט מאגרים אחרים.
וכאן עוד נקודה: אני מרגיש שחלקים גדולים בציבור קצת שוכחים כמה זה קשה. המעסיקים פחות סבלניים. המרצים שהתחיל להמאס להם, ובעיקר הממשלה שבניתוק מוחלט מהשטח - ממשיכה לנסות להכשיר השתמטות.
זה נורא פשוט - אי אפשר לעמוד במשימות הצבאיות עם צבא קטן. אי אפשר לתמרן עם צבא קטן. אי אפשר לנצח עם צבא קטן. ואי אפשר להחזיק מדינה שבה יש אזרחים שמאות ימים במילואים במקום במשק.
אנחנו כמילואימניקים נמשיך להתמודד, נמשיך לסחוב את האלונקה הזאת, נמשיך להתייצב כשהמדינה צריכה אותנו.
לצד זה צריך להבין שאין סיכוי לשנות פה משהו אם נמשיך עם הפוליטיקה של השנים האחרונות. יש פה סכנה אמיתית שנתפרק לאוטונומיות שבהן כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואנחנו נסחוב את כולם על הכתפיים. זו הסיבה שצריך ממשלה ציונית שתוודא שכל אזרח ישראלי ולא משנה אם הוא ערבי, יהודי, חרדי או חילוני ישרת את המדינה. שירות צבאי (הטובים שבישראלים) או לאומי ומי שלא ישרת לא יקבל כלום מהמדינה וגם לא יחליט פה על כלום.
לא הגיוני ששנתיים וחצי במלחמה הכי גדולה שידענו עם המחיר הכבד, הכל יחזור להיות כשהיה. זו המשימה שלנו, לא שלטון ולא תפקידים. רק לוודא שכשאנחנו לא במילואים בולמים את ההתפרקות ומקימים פה ממשלה ציונית.
המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר בהתכתבות פנימית על פרשת המימד החמישי: ״בתגובתנו לבג"צ הבהרנו שהעניין נבחן, ואנו לא מקיימים זאת״
כשבועיים לאחר כניסת עו״ד דן אלדד לתפקידו כממלא מקום פרקליט המדינה הוא הטיל פצצה. בפברואר 2020 הוא הודיע על פתיחה בחקירה פלילית בפרשת המימד החמישי, לצד הבהרה כי יו״ר החברה לשעבר בני גנץ איננו חשוד בפלילים.
ההודעה התקבלה בהלם במערכת הפוליטית, אבל בעיקר במערכת המשפטית. ההחלטה התקבלה ממש סמוך למועד הבחירות, והרוחות סערו כפי שלא סערו כנראה מעולם.
בכירי הפרקליטות והייעוץ המשפטי לא חסכו במילים על ההחלטה של אלדד. הוא הוצג כסוס טרויאני, כמשרת של גלעד ארדן ואמיר אוחנה, ועוד ועוד.
ואם לומר את האמת, העיתוי בהחלט היה תמוה.
הבוקר אני חושף את ההתכתבות הפנימית בעניין פרשת המימד החמישי.
אינני בוחן כליות ולב כדי לדעת מה היה האינטרס של אלדד. אבל המציאות הייתה הפוכה.
הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה עיכבו את קידום חקירת המימד החמישי.
המשנה דאז לפרקליט המדינה מומי למברגר ביקר את גרירת הרגליים בזמן אמת, זמן רב לפני כניסת אלדד לתפקיד ממלא המקום.
הנה מה שכתב למברגר ב-2 בדצמבר 2019:
״הסיפור עם המבקר לא עובד, ומשמעות הדבר היא לדחות את הטיפול בכמה חודשים, תוך השארת ה"עננה" הן על הדמות בה מדובר, ובעיקר – עלינו״
הביקורת המרומזת של למברגר (״השארת עננה עלינו״) לא עזרה. וגרירת הרגליים המשיכה.
שבוע לאחר מכן, ב-11 בדצמבר 2019 כתב למברגר כך:
״אני שב ומבקש לפנות לר' אח״מ בנושא זה.
בעיני, אין שום הצדקה לעיכוב ה"טרום בדיקה" הזו.
מה גם שבתגובתנו לבג"צ הבהרנו שהעניין נבחן, ואנו לא מקיימים זאת״.
ואכן הפרקליטות הצהירה קודם לכן בתגובתה לבג״ץ שהנושא נבדק ומטופל. בפועל, כפי שכתב למברגר - זה לא היה נכון.
מי שמכיר את סגנון כתיבתו של למברגר, יודע שהוא מומחה באנדרסטייטמנט.
חלפו למעלה מחודשיים, אלדד נכנס לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה. ראה שיש תיק פתוח שלא מטופל, חרף התחייבות לבג״ץ, והורה על פתיחה בחקירה.
ואז נפתחו עליו שערי הגיהנום. כולם כולל כולם הלכו על הראש שלו.
4 שנים לקח להם לפרסם את שמו של החלאה. כופתאון. למה? כי הזבל הוא נכדו של מאיר וילנר הקומוניסט. דש מעמנואל רוזן, שמעון פרס, חנן גולדבלט, איבגי, אוחובסקי, חיים יבין אריה שביט, מאיר כהן, מאיר שיטרית זיתון. יש עוד תכשיטים. 20 שנה הם על אייל גולן.
איפשהו בפברואר התחלתי לצלם סדרת כתבות למהדורת החדשות שלנו על החקלאות הישראלית. זה משהו שרציתי לעשות כבר המון המון זמן, וסוף סוף הצלחתי. ואז התחילה המלחמה, ועיכבה הכל, אבל אנחנו לא נירתע! אתמול שידרנו את הפרק הראשון - האם אנחנו בכלל צריכים חקלאות ישראלית? לינק בציוץ הבא >
אגב 'הדתה' ומגמות עומק בחברה הישראלית, נזכרתי שבתור ילד של שנות ה-80 צפיתי בטלוויזיה החינוכית הישראלית בתכניות כמו 'קשת וענן' ו-'שניים אוחזין' בתכנים שאם היו משודרים היום, היו מעוררים זעקות שבר בקרב הליברלים בעיניי עצמם שמבחינתם איש עם כיפה זה "אצבע בעין"
מה שקורה בקרית שמונה זה לא נתפס. למדתי 4 שנים בישיבה בעיר, זכיתי להכיר את הרב יצחק קקון, שמנהל את המועצה הדתית בעיר בצורה רגישה, מקצועית ובמסירות נפש. במהלך המלחמה שהעיר נטושה, הוא דאג לקבורת המתים תחת אש ולכל הצרכים של מי שנשאר בעיר. עכשיו רוצים להדיח אותו כדי להביא מינוי של ש"ס.
אסור לתת לזה יד, אסור לשתוק. את העוולה הזו צריך לעקור.
זה גלעד בן דוד תושב ת"א. הכי ציונות דתית שיש. מורה נערץ בתיכון. העלה לתורה אין ספור נערים בגיל מצווה, ברגישות וחכמה אינסופית, כולל את הבן שלי. לוחם מילואים. מאות ימי מילואים במלחמה האחרונה. תודה על הזכות לקרוא לו אחי. תודה על הזכות לגור לידו. תודה על מי שאתה גלעד.
Insane. Democratic Party leaders are explicitly pledging to pack the Supreme Court--increasing the number of justices from 9 to 13--the moment they get the presidency and control of the Senate. This would be the end of an independent judiciary in the United States of America. 1/
איך, למען השם, אפשר לשבש מהלכי משפט למשפט שעדיין לא התקיים? לפני שבועיים, טרם הדיון בבגץ, לא הייתה לגופמן שום סיבה לחשוב ש-ג' יהיה רלבנטי באופן כלשהו, ובטח לא שידרש ממנו תצהיר. אתה פשוט שרלטן.
מה שבאמת קרה הוא שמחבל רעול פנים, חלק מחולייה שיידתה סלעים בכלי רכב ישראליים באמצע הלילה בכביש מרכזי, חוסל ע"י כוחותינו תוך כדי הפיגוע. הארץ הוא עלון תעמולה בשירות האויב. כולו שקרים. אידיוט מי שצורך ממנו מידע
ההרשמה לתוכניות של מכון ארגמן לשנת תשפ״ז נפתחה! השנה יתקיימו במכון חמש תוכניות: - תוכנית אקסודוס בת"א וירושלים. - תוכנית ז׳בוטינסקי למחשבה מדינית וציונית המיועדת לקהל הרחב. - תוכנית אדם סמית' לכלכלה פוליטית, מדיניות ציבורית וקידומה של חברה חופשית. - תוכנית צ'רצ'יל למדינאות, אסטרטגיה וביטחון. - תוכנית הרצל - עיון ביסודות הפילוסופיים של השמרנות לדוקטורים בתחילת דרכם ותלמידי מחקר מצטיינים. אנחנו מזמינים אתכם להגיש מועמדות לתוכניות השונות ולקבל כלים משמעותיים בתחומי המחשבה המדינית, הכלכלה, הביטחון והפילוסופיה. להגשת מועמדות ולפרטים נוספים היכנסו לאתר: argaman.institute
החלטת הרמטכ״ל זמיר לשלוח לשלושים ימי מחבוש לוחם שענד פאץ׳ משיח היא החלטה אומללה, חסרת כל פרופורציה, ומבחינתי הקש ששבר את גב הגמל בהתנהלותו.
לצה״ל יש את הסמכות לאכוף קוד לבוש אחיד ולעשות סדר גם בנושא של פאצ׳ים, הגם שאינני מבין במי בדיוק פוגע פאץ׳ משיח, אבל אי אפשר לקבל את האכיפה הסלקטיבית והמעוותת שאנחנו רואים כאן.
לבור בקריה עדיין מוזמנים מי שהובילו מהלכים של המרדה וסרבנות חמורה ערב מלחמה, אנשים שלפי דברי מח״א הביאו לכך ש״היינו כפסע מערעור יסודות החיל״. איש מהם לא נענש, ואיש מהם לא הודח משירות.
שורה של קצינים ביחידות מובחרות ובמערך המ״מ, שהיו גם הם חלק מאותם מהלכי המרדה וסרבנות שהוביל ארגון ״אחים לנשק״, ממשיכים כרגיל בתפקידיהם. רק לפני שנה זמיר עצמו ביקש לקדם את גרמן גיטלמן, מבכירי ״אחים לנשק״, לדרגת תת אלוף. מהלך שנבלם רק בעקבות לחץ ציבורי מאסיבי ובהחלטת שר הביטחון.
הפצ״רית יפעת תומר ירושלמי, שפגעה פגיעה חמורה בצה״ל ובמדינת ישראל ושיבשה באופן החמור ביותר מהלכי משפט, מוסיפה להחזיק בדרגת אלוף וליהנות משכר בהתאם.
אבל לוחם נח״ל שענד פאץ׳ משיח נשלח לשלושים ימי מחבוש?!
אי אפשר להשלים עם סדר עדיפויות כל כך עקום באכיפת משמעת, ועם מסר כל כך מעוות לצה״ל כולו.
לאחרונה יצא לי לקחת כמה קורסים של מכון ארגמן, ופשוט נהניתי, התעניינתי והחכמתי מכל רגע. למי שמחפש מסד איתן להגות ליברלית קלאסית ושמרנית, זה לגמרי המקום. הם מציעים אלטרנטיבה רעיונית חשובה לאקדמיה, ומצליחים להנגיש מידע מורכב ועמוק בצורה מקצועית ובזמן קצר, גם ללא צורך בתואר אקדמי. מומלץ בחום!
Ich hätte nie gedacht, dass ich so etwas einmal öffentlich äußere. Ich kann gerade nicht mehr. Ich reiße mich sehr zusammen, dies zu schreiben.
Eine Kommission zur Untersuchung des Massakers vom 07. Oktober 2023 im Hinblick auf den sexualisierten Terror – auch an den Geiseln – hat ihren Bericht veröffentlicht.
In einigen Kommentaren hatte ich schon dazu gelesen. Die meisten von ehemaligen Soldaten, die im OSINT- oder akademischen Bereich in der Richtung öffentlich auftreten. Alle waren erschüttert, selbst Soldaten, die „in der Scheiße“ waren.
Mein Wille war – und ist es noch – zumindest einen kurzen Überblick über das 300-seitige Dokument zu geben, für das über 10.000 Fotos und Video-Segmente und 1800 Stunden Videomaterial ausgewertet wurden. Welches die Palästinenser zumeist selber veröffentlicht haben.
Und das ist auch nicht irgendwie halt eine jüdische Kommission und Hasbara. Sie ist eine Non-Profit-Organisation und wird unterstützt durch die deutsche Botschaft Tel Aviv, Kanada, Microsoft, usw. Mit dabei sind u.a. eine französische Botschafterin für Menschenrechte, ein Professor und Gründer des UN-Gerichts für Sierra Leone, ein ehemaliger Kommissar für Menschenrechte der UN, ein ehemaliger Stabschef des Weißen Hauses, und und und.
Ich wollte zumindest erklären, was dieser Bericht ist, von wem er kommt und einige Zeugenaussagen zitieren. Denn, so grauenvoll wie das ist, halte ich es für meine und unsere Pflicht, sich dem auszusetzen. Wenn wir nicht in der Lage sind das zu ertragen, wie können wir dann erhobenen Hauptes von den Opfern erwarten, dass sie es erdulden und sich fügen? Ohne ihnen das allzu menschliche zuzugestehen womöglich?
Die Opfer waren nicht nur Juden. Es waren auch Thailänder, Amerikaner, Argentinier, Franzosen, Briten… Und die Deutschen haben es in einer sozialpsychologisch bemerkenswerten Leistung vermocht zu verdrängen, dass auch 22 Deutsche getötet und 17 als Geiseln genommen wurden.
Es geht nicht alleine darum, diese Unmenschlichkeiten zu lesen. (Fotos sind nicht drin, ich kenne eh viele.) „Unmenschlichkeiten“ ist ein absolut treffendes Wort, dass jedoch durch zu häufigen Gebrauch seinen tatsächlichen Inhalt verloren hat. Das kann ich ab. Ich bin MilBlogger, ich habe viele Stunden Videos erduldet, in denen Menschen von Drohnen getroffen, erschossen und von Minen zerrissen wurden. Und ich habe sehr viele Videos und Bilder des 10/7 gesehen. Mehr als jedem Menschen eigentlich lieb sein sollte.
Es geht darum, nicht in zu lange den Abgrund zu blicken, weil der Abgrund sonst in dich blickt.
Auch vorher schon habe ich öffentlich deutlich gemacht, dass ich keinerlei Empathie mehr für die Palästinenser empfinde. Oder nicht darüber nachdenke, wie sehr sie sich auf das eh nutzlose Völkerrecht berufen. Denn mein Gedanke ist eigentlich sehr leicht, auch wenn er für viele schwer zu erfassen scheint:
Wir Europäer haben unsere Werte, auf denen das Völkerrecht unbestreitbar basiert, in langen Kriegen untereinander erstritten und mit Churchills Blut, Schweiß und Tränen teuer erkauft. Nicht so sehr basierend auf den christlichen Glauben – dessen Teil ich gar nicht abstreiten will – sondern auf die griechische Philosophie und die Aufklärung. Es ist aber nur schwer nachvollziehbar, warum wir diese Werte auch auf diejenigen anwenden, sie sogar auf sie projizieren und ihnen die gleichen Werte unterstellen, die so offensichtlich einen Scheiß auf sie geben.
Nach nur wenigen Stunden der Arbeit an diesem Bericht kämpfe ich mit Dämonen.
Ich möchte auch weiterhin für eine Zweistaatenlösung sein können. Ich möchte auch weiterhin nicht von der passiven Empathielosigkeit in offene Aggression verfallen. Ich möchte auch weiterhin nicht den Hass als einfachste Lösung bevorzugen. Ich will nicht alles auf den Islam projizieren.
Doch mit jeder Seite, mit jeder Zeugenaussage und mit jedem Bericht eines Helfers, in der nüchternen, fast wissenschaftlichen Zusammenfassung und Forensik, fällt es zunehmend schwer. So unglaublich schwer, dass ich mich dabei erwischt habe, alleine im Büro laut Debatten zu führen. (Normalerweise eine gute Schreib-Technik um Argumentationen zu üben.)
In unserem europäischen Hirn sortieren wir die Hamas gerne als Terrororganisation ein, die losgelöst von der palästinensischen Bevölkerung agiert. Dieses Bild beginnt zu bröckeln in dem Moment, in dem wir uns klar machen müssen, dass mindestens die Gaza-Palästinenser sich ja in dieser Gesellschaft eingerichtet haben. In der sie mit Cousins verheiratet werden, ihren Kindern in UNRWA-Schulen der Hass auf Juden beigebracht wird und jeder Angestellte eines Krankenhauses oder einer Uni die Hamas als Arbeitgeber auf der Lohnabrechnung hat. Das geht weit über Nazi-Mitläufer hinaus. Wie lange kann jemand in einem solchen System tatsächlich unschuldig sein?
Und mehr noch: Wie muss eine Gesellschaft gestrickt sein, in der es als Machtdemonstration gilt, wenn junge Männer im Kreis um eine Geisel stehen, ihre sexuelle Frustration und soziale Inkompetenz kompensieren und sie reihum vergewaltigen? Selbst wenn sie tot ist, noch den rotten Pimmel unter dem Gelächter der Umstehenden in die Rotze des Vorgängers stecken? Wenn diese Formulierung Ihnen zu hart war, sind Sie nicht ansatzweise bereit für die Realitäten. Damit müssen Sie klarkommen, nicht ich. Sich bei mir über die Formulierungen zu beklagen ist das deutlichste Zeichen dafür, sich den Realitäten nicht stellen zu wollen.
„Die Männer zerrten eine Frau aus dem Fahrzeug... entfernten gewaltsam die Kleidung und vergewaltigten sie... Sie stachen wiederholt auf sie ein und töteten sie... und vergewaltigten sie weiter, nachdem sie tot war.“ Raz Cohen, Überlebender des Nova Festivals
Wir können ja noch nicht einmal deutlich darüber debattieren. Weil unsere Regularien und unser sozialer Konsens es unterbinden auszusprechen, was die Realität ist. Ich kann noch nicht einmal Fotos posten, weil ich befürchten muss, dass die Social Media Plattformen mich dafür blockieren. Ich kann teilweise nicht einmal Links zu Fotos anderer Plattformen posten. Wir bekommen eine heile Welt aufgezwungen, während um die Ecke das passiert, was wir als „unmenschlich“ aus unserer Welt entfernen wollen. Und leisten damit denen Bärendienste, die diese Realität verschwinden lassen wollen, während sie sie vorher noch stolz veröffentlicht haben.
Mir braucht keiner mehr mit Völkerrecht und Empathie gegenüber den Palästinensern kommen. Ich erlaube mir den menschlichen Reflex zumindest soweit. Aber ich will nicht in diesen Abgrund. Und das ist anstrengend. Ich hatte Wuttränen.
Und ich musste mir Luft machen. Der Artikel wird kommen. Ich habe nicht das Recht wegzusehen.
Anmerkung: In den Datenbanken mit Pressebildern gibt es nur sehr wenige Bilder des 10/7 aus Israel, da dort Persönlichkeitsrechte und Opferschutz geachtet werden. Weshalb ich auch für die meisten auf Social Media gesperrt würde. Aber dafür sehr viele aus dem Gazastreifen, schon am ersten Tag. Aus meinem Archiv… Foto 1: Getötete Zivilisten auf der Straße nach Sderot Foto 2: Israelische Truppen versuchen Sderot wieder unter Kontrolle zu bringen Foto 3: Palästinenser überqueren zum Morden und Vergewaltigen die eingerissene Grenze nach Israel
בין אם אכן המפלגות החרדיות אכן יפזרו את הכנסת, אחרי שלא נמצא רוב להעברת חוק שהוא למעשה חוק תגמול על השתמטות, תוך כדי שמילואימניקים עומדים לחצות שנה שלישית ברציפות מאה ימים על מדים, ובין אם הם יחליטו, בסופו של דבר, לא להפיל את הממשלה, שכבר היום לא מסוגלת להעביר כמעט שום דבר בגלל הפרישה החלקית של המפלגות החרדיות מהקואליציה, המסקנה המתחייבת צריכה להיות פשוטה:
המפלגות החרדיות הן לא שותפות פוליטיות אמינות במציאות שנוצרה מאז שהחלה המלחמה. המינימום שהפוליטיקאים החרדים דורשים רחוק מהמקסימום שאיזשהו צד פוליטי מסוגל להגיע אליו. כל עוד המפלגות החרדיות לא יפנימו שהמצב השתנה, כל הסתמכות עליהם תהיה בלתי אפשרית.
מהצד השני, הסתמכות על מפלגה ערבית כדי להרכיב איזושהי קואליציה תביא לתוצאות דומות. אף ממשלה, שמאלנית ככל שתהיה, לא תוכל לנהל מדיניות בטחונית אפילו קרובה לסבירה, כשהיא תלויה לכל הצבעה שלה במפלגה ערבית לא ציונית במקרה הטוב, או אנטי ציונית במקרה הרע.
ה7.10 הביא אותנו למקום שבו שני החלקים האלה של המפה הפוליטית לא יכולים להיות רלוונטים בלי שינוי גדול. לא הצד שבטוח שכל זה לא נוגע אליו ואפשר להמשיך כרגיל, ובטח לא הצד שאפילו לא בטוח באיזה צד הוא במלחמה שאנחנו נלחמים כבר שנתיים וחצי, ושגם אם תסתיים, לימדה את כולנו שאי אפשר יהיה לחזור למדיניות הפסיבית הקודמת.
כרגע יש שלוש אפשרויות:
או שנידונו לסבבים אין סופיים של בחירות, או שתוקם קואליציה שבהגדרה, לא תוכל להיות יציבה, ולא תוכל לעסוק בבסיס של מה שמאפשר את קיומנו כאן, או שהחלק המרכזי של החברה הישראלית יתעשת, ויבין שאין לו ברירה אלא להקים משהו ביחד.
יש היום לפי כל הסקרים כשבעים מנדטים כאלה של מפלגות ציוניות, אפילו בלי להכניס לחישוב את המפלגה הקיצונית ביותר בכל אחד מהמחנות. הצדדים האלו יהיו חייבים לשבת ביחד, לא כי הם אוהבים אחד את השני, לא כי אין להם סיבות טובות לריב, אלא כי אין לנו ברירה.
ממשלות צרות שנשענות על גורמים לא ציוניים הן לא משהו שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה בשנים הקרובות, או בכלל. צריך שהרוב הציוני, שמיוצג על ידי הרוב של הכנסת, יתחיל לדרוש את זה מהנציגים שלו. להשאיר את כל הססמאות האוטומטיות של מי נאמן לאיזה גוש ורק לא X או רק לא Y בצד. אחרת, בעוד עשרים, שלושים או חמישים שנה, הצאצאים שלנו יביטו בנו באותו בוז שאנחנו מרגישים כשאנחנו לומדים על יהודים שניסו ונכשלו בניסיונות לקיים מדינה בסיבובים הקודמים.
מובילי דעה? חושבים להשפיע על מדיניות? רוצים לקדם כלכלה חופשית? מעוניינים לאתגר את משרדי הממשלה? מאמינים במתכון של ממשל מוגבל, קניין פרטי וחופש יזמי? בואו ללמוד איתי. ההרשמה נפתחה היום.
תנועת רגבים בתגובה לפרסומים על הטלת סנקציות מצד האיחוד האירופי: "אנחנו של ישראל"
"זהו אות כבוד עבורנו שהאיחוד האירופי בחר לכלול אותנו ברשימה המכובדת של מגיני הארץ. במשך שני עשורים חשפנו את המימון האדיר שמשקיע האיחוד האירופי בהקמת מדינת טרור פלסטינית, בניגוד לחוק ולהסכמים הבינלאומיים, תוך הזרמת מיליונים עבור בנייה בלתי חוקית על אדמות הלאום של העם היהודי ותמיכה בארגונים המסייעים לטרור.
למרבה צערם של מבקשי רעתה של ישראל, בית המשפט קיבל את העתירות שלנו מול הבנייה הפראית וההשתלטות, ופסק שיש לממש את האכיפה מולן. מול קמפיינים שקריים ואנטישמיים של 'אלימות המתנחלים' - פרסמנו שוב ושוב את הנתונים והעובדות לאשורן והגנו על שמם הטוב של המתיישבים וחיילי צה"ל.
הניסיון לעצור באמצעות סנקציות דרקוניות- אותנו ואת המהפכה הציונית ביהודה ושומרון אותה אנו דוחפים, רק ממלא את לבנו גאווה. אנו מבטיחים להמשיך לפעול להשבת המשילות והריבונות בכל מרחבי ארצנו. אנחנו של ישראל."
דווקא ביום העצמאות, בזמן שמדינת ישראל חגגה 78 שנים לעצמאותה, נמשכו עבודות בנייה ויציקות בטון פלסטיניות באתר ארמונות החשמונאים ביריחו, מאתרי המורשת החשובים והמרשימים ביותר של תקופת הבית השני.
ארמונות החשמונאים והגנים השקועים של הורדוס הם פלא הנדסי ואדריכלי, עדות חיה לעוצמתה של הממלכה החשמונאית ולשיאי הבנייה והטכנולוגיה של העת העתיקה. אך בזמן שבישראל מדברים על שימור מורשת, בשטח עצמו ההרס נמשך.
בשנים האחרונות האתר סובל מפלישות, בנייה בלתי חוקית והרס מתמשך. בגנים השקועים מתבצעות עבודות פיתוח נוספות המאיימות למחוק חלקים ייחודיים מהאתר באופן בלתי הפיך. מטרים ספורים בלבד משטח C, הופך נכס מורשת עולמי לאתר בנייה ולדירי עזים.
והשאלה המרכזית היא, איפה אכיפת החלטת הקבינט?
לפני חודשים ספורים התקבלה החלטה היסטורית המאפשרת לפעול נגד הרס אתרי מורשת גם בשטחי A ו-B. כידוע, אין ואקום. אם לא תהיה אכיפה יהיה הרס, וכך ארץ התנ״ך תמשיך להימחק לנו מול העיניים.
הנה מקצת הפיגועים שהתרחשו אתמול, וממה שבדקתי, כתב שידורי התעמולה הציבוריים רועי שרון לא דיווח על אף אחד מהם: •פורעים ערבים תקפו באבנים 2 רועי צאן יהודים מחוות נצח דוד בשטחי מרעה סמוך לרחבעם אחד הרועים נפצע בידו ובברך, הפורעים רגמו באבנים גם כוחות שבאו לסייע. •פורעים ערבים עלו מדיר ג'רר לכיוון חוות חסד לאברהם בהר חצור ויידו אבנים 2 יהודים נפצעו, •ערבים יידו 2 בקבוקי תבערה לעבר רכב ישראלי בין עפרה לגבעת אסף.
למה לא דיווח?!? כי זה לא משרת את קמפיין "אלימות אמתנחלים"?! אני רוצה להתנתק!!!
52 שנה לטבח הנורא במעלות שבוצע בידי מחבלים לבנונים שחדרו לישראל. הם טבחו בכל הנקרה בדרכם: בזוג הורים ובנם בן ה-4, במתפלל שהשכים לבית הכנסת לפנות בוקר ובנערים בבית הספר. הים אותו הים. ה׳ יקום דמם.
זה אחד הטקסטים החשובים שכתבתי, מפצירה בכם (אנשי הימין) לקרוא, על אף אורך הגלות 🚨🚨
אחת מגזלות הדעת המתוחכמות והמסוכנות ביותר שמופעלות כאן בשנים האחרונות היא יצירת משוואה פוליטית כוזבת, שנועדה להפקיע מראש את הלגיטימיות של מחנה שלם מן השיח הציבורי. המשוואה פשוטה לכאורה, אך אפקטיבית מאוד בתודעה: "תומכי משטר" - כלומר כל מי שאינו מתייצב לצד האופוזיציה, כל מי שאינו חלק ממחנה "המחאה", כל מי שחושב אחרת - מסומן מיד כמי שמשרת "משטר", כאדם חשוך, כשליח של כוח אפל, כמי שפועל ממניעים זרים ולא מתוך עמדה אזרחית חופשית. מנגד, "מתנגדי משטר" (עצם הכינוי מגוחך להפליא) זוכים כמעט אוטומטית למעמד של חסינות מוסריתצ משל הם קורבנות נצחיים, לוחמי חירות, אנשים שמותר להם כמעט הכל - גם כאשר בפועל מדובר בתועמלנים מובהקים, גם כאשר מדובר באנשי תקשורת שמפעילים קמפיינים רווי שטנה, גם כאשר נחצים קווים חמורים של הסתה, דה-לגיטימציה ולעיתים אף פרסומים שמעוררים שאלות כבדות משקל של אחריות לאומית ובטחונית במדינה שבא אנו מגדלים את הילדים שלנו. כך נבנית כאן תודעה מסולפת שלפיה עצם הביקורת על עיתונאי מסוים, על פעיל מסוים, על איש תקשורת המזוהה עם המחנה "הנכון" - נתפסת כפגיעה ב"דמוקרטיה" עצמה.
זו אחת ההטעיות והמניפלציות הפשיסטיות הגדולות ביותר - חופש עיתונות איננו חסינות מפני ביקורת. חופש ביטוי איננו רשיון לתעמולה - ובוודאי שאין פירושו היתר לפרסם כל דבר, בכל עת, גם כאשר יש בכך פוטנציאל ממשי לפגיעה בבטחון המדינה. האבסורד עמוק עוד יותר כאשר אותם אנשים, שממהרים להדביק לאחרים תוויות של "שופרות שלטון", הם עצמם נשענים פעם אחר פעם על מוקדי כוח שלא נבחרו מעולם בידי הציבור - מערכת משפט אקטיביסטית, מנגנוני אכיפה בררניים, ותרבות ציבורית שמקדשת רק קול פוליטי אחד ומסמנת כל חריגה ממנו כאויב ואיום. כי אם כבר מדברים על "תומכי משטר", הרי שלא אחת נדמה כי מי שמעניקים גיבוי כמעט עיוור למוקדי הכוח הלא נבחרים, הם אלו התומכים במשטר עמוק מסוג אחר - כזה שפועל דרך בג"צ, דרך מערכות אכיפה ודרך חסינות רעיונית כמעט מוחלטת למחנה מסוים.
אותו מנגנון עצמו מופעל גם כלפי המשטרה, בכל פעם שהיא אינה מתיישרת עם הציפיות הפוליטיות של המחנה הנכון. די בכך שכוח משטרתי ימלא את תפקידו, יאכוף סדר, יבלום הפרת חוק או יפעל מול מוקדי אנרכיה, ע"מ שמיד ייפתח נגדו קמפיין דורסני של דה-לגיטימציה. השוטרים הופכים בן רגע ל"זרוע דיכוי", למי שפועלים כביכול מטעם "משטר אפל", והמערכת כולה מוצגת ככוח פוליטי עוין, רק משום שלא סיפקה למחאה או לפעילים מסוימים את החסינות שהם התרגלו לדרוש לעצמם. ציד מכשפות שטני של ממש.
אחת הפרקטיקות הבולטות ביותר בשיטה הזו היא השימוש בכינויי גנאי שנועדו לבצע דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה פוליטית. כך למשל נטבע המושג "מכונת הרעל" - ביטוי מסית, מתנשא ורווי תעמולה, שמטרתו האחת - לשלול מאנשים פרטיים את עצמאותם המחשבתית ולהציג כל ביקורת מהימין כאילו אינה תוצר של תודעה חופשית, אלא חלק ממנגנון אפל שמופעל כביכול בידי הממשלה. לא במקרה, די בכך שאדם מן הימין יביע עמדה חדה, יחשוף סתירה, ידרוש בדיקה או ימתח ביקורת - ומיד יישלף הרמז הקבוע - הוא "מופעל", הוא "נשלח", הוא "חלק מקמפיין". כאשר ביקרתי עיתונאי מסוים על עבודה שבעיניי הייתה בלתי ישרה ועל מעשים שלטעמי מחייבים בירור ומיצוי דין - במקום להתמודד עם הטענות לגופן, נעשה ניסיון לרמוז שאני חלק מאיזשהו מערך פוליטי, כאילו הופעלתי פיזית בידי מפלגת השלטון. וכלל לא משנה שאיני חברה במפלגה הזו, ואף לא בוחרת בה. גם אילו הייתי - עצם הייחוס הזה היה חמור באותה מידה. מפני שהמשמעות עמוקה הרבה יותר - לא מתמודדים עם טיעון - אלא מבטלים את האדם. לא עונים לביקורת - אלא מייצרים דמות מדומיינת של שליח פוליטי.
ואולי אחת הבעיות המרכזיות בימין היא שהתרגלנו לזה. התרגלנו לכך שמכפישים אותנו. התרגלנו לכך שמייחסים לנו מניעים זרים. התרגלנו לכך שהסתה נגדנו עוברת כמעט תמיד בלי מחיר ובאין מפריע. ואסור להתרגל! כי הסתה שאינה נענית - מתרחבת. תיוג שאינו נבלם - הופך לנורמה. ושקר שחוזרים עליו די פעמים - מתחיל להשמע כאמת. רובנו כבר מזהים את המניפולציה הזו, ולעתים אפילו מגחכים לנוכח הגסות והשקיפות שלה. אבל כשהיא מקבלת שוב ושוב הדהוד מבמות תקשורתיות בעלות השפעה ומחלחלת גם אל מי שאינם מצויים בזירה הפוליטית ואינם חשופים למלוא התמונה, אלא ניזונים רק מן התיווך הזה - היא חדלה להיות תעמולה מגוחכת והופכת לסכנה של ממש. בקרוב יקום מערך שייתן לכך מענה - לא רק כהגנה מפני מתקפת סתימת הפיות המאורגנת, אלא גם כהתקפה נחושה על השיטה עצמה. ולכן אני מפצירה בכם - אל תתרגלו להסתה נגדכם. תעדו כל אמירה, כל ייחוס שקרי, כל ניסיון להציג אתכם כשליחים, כמופעלים, כבלתי לגיטימיים. בין אם זה בא מעיתונאי, בין אם זה בא מפעיל פוליטי ובין אם זה מקפלניסט יהיר שסבור שאין גבול ללשונו ושלעולם לא יידרש לתת דין וחשבון על השטנה שהוא מפיץ.
זו חזית לכל דבר. וזו אחת הזירות המרכזיות שבהן יוכרע אם חופש הביטוי בישראל ואכיפה, יישארו כזכויות וחובות של כולם - או יהפכו לפריווילגיה של מחנה אחד בלבד.
בתוך בליל הצווים הארעיים והקבועים שבית המשפט העליון מנחית עלינו יש צווים מעצבנים ויש כאלה שהם בנפשנו.
כך הוא הצו הארעי "התמים" בן שתי השורות שהוציא השופט כשר לפני יותר מחודש שאוסר על המשטרה לבצע ניטור יזום של הסתה לטרור עד החלטה אחרת.
עכשיו בואו נבין רגע מה הוא עשה לבטחון המדינה בשתי השורות המסכנות האלה.
ובכן תאמינו או לא - השופט העליון כשר קובע בשתי שורות האלה, שאני בספק אם הוא נתן אותן לפני הקפה או אחרי הקפה כמו שאומרים - שכל משטרת ישראל!! על עשרות אלפי השוטרים שלה!! לא יכולה יותר לחפש הסתה לטרור ברשתות הגלויות באופן יזום.
כלומר פעולה שהמשטרה יכלה קודם לעשות - השתי שורות האלה חיסלו לה - במעמד צד אחד!. אתם הבנתם את זה?
עכשיו תגידו לי זה בגלל שהעותרים טענו בעתירה שסנ"צ אודי רונן שהתמנה להיות ראש מדור ההסתות לטרור (שסוכל בינתיים), רצה גם לחקור מפגיני מחאה (לא נכון ושקר מוחלט אבל נניח לזה לרגע) - אבל תקלטו את הקטע. הצו של השופט הכל יודע והמוסמך להחליט בכל דבר הזה - לא מוגבל או מופנה לסנ"צ אודי רונן או למדור שהוא היה אמור לעמוד בראשו. הוא מופנה כלפי כל משטרת ישראל!!.
למה? כובע.
כל המשטרה! כבר חודש וחצי - אסור לה לחפש טרור והסתה לטרור ברשתות הגלויות!.
עכשיו תגידו לי - שמע חביבי למה להיות שלילי - תתנחם בזה שעד הצו המשטרה עבדה ומצאה דברים - אז לפחות אותם אפשר להמשיך לחקור.
ובכן גם פה יש לי חדשות בשבילכם - כל מה שהמשטרה מצאה לפני הצו- הוקפא!! מחכים. לא חוקרים. לא עוצרים. לא בוער.
כולללה הסתה לטרור לא משהו שצריך להזדרז איתו. מה כבר יכול להשתבש. זה לא שהסתה לטרור מובילה לפיגועים או משהו.
אחר כך יעשו "תחקיר" קקמייקה בתאגיד ויספרו לכם שבג"צ פה רק בשביל הדיונים האקדמיים ולא משפיע על כלום.
ואנחנו המחנה הלאומי? איפה אנחנו? סלחו לי - ישנים על האף. זה לא "עיניים על הכדור". זה בלענו את הכדור שינה והלכנו לישון - אפילו בנושאים של בטחון המדינה קהו חושינו ואנחנו כבר לא מסוגלים להבחין.
* היועמ"שית מייצגת את המדינה ואת גופמן. * ברגע האחרון היא מודיעה שלא תייצג. * הממשלה מבקשת זמן להערך. * בג"צ לא מאשר. * רוה"מ וגופמן מגישים את תגובתם בזמן. * היועמ"שית מבקשת אורכה באיחור. * בג"צ מאשר. * ליועמ"שית יש זמן ללמוד את תגובתם ולתקן את תגובתה בהתאם.
כל עוד ההצעה הזו אינה שוללת את זכות הבחירה ממי שכבר מחזיק בה אלא צופה פני עתיד בלבד; בהנחה שהיא מאפשרת זמן הסתגלות סביר (נניח שנתיים) ומנעד של מסלולי שירות; וכל עוד היא מייצרת החרגות הגיוניות (סעיפים בריאותיים למשל)- אין בה שום בעיה דמוקרטית. באמת שלא צריך להתרגש משימוש רשלני של אנשים במילה "פאשיזם". פאשיזם זה כשדורשים מאנשים, באמצעות איום ואלימות, נאמנות למפלגה אחת המייצגת את המדינה. שמחתי לעזור.
כדי שלא נגיע ב2048 למצב שיש פה רוב לא ציוני, וממשלה של מפלגות חרדיות וערביות בלבד - צריך עכשיו לוודא שמי שלא משרת (יהודי ערבי, חרדי או חילוני) לא יצביע ולא יבחר לכנסת.
זו בחירה חופשית: תמיד אפשר לבחור לעשות שירות צבאי או לאומי. ומי שבוחר לא להיות חלק מהמדינה, אז שלא יהיה חלק עד הסוף.
Eyal Waldman hired 20 engineers in Gaza, donated $360K to a Gaza hospital, and spent years building partnerships toward between Israeli and Palestinians.
Pro-Palestinian protesters screamed “murderer” at him in Venice this week. His daughter was killed at Nova on October 7.
הבוקר בשידור הציבורי אריה גולן חזר שוב על הרעל כאילו למתנחלים פחות אכפת מהטבח בגלל שהם היו קיבוצניקים.
בשביעי לאוקטובר קפצתי מביתי בגוש עציון לכפר עזה ולעוטף. היישוב שלנו בימי המלחמה הראשונים היה כמעט ללא גברים כי כולם יצאו להילחם. כך בישובים רבים בהתיישבות ביהודה ושומרון. כשקפצנו מבתי הכנסת לא שאלנו לרגע האם מי שנמצאים בבתים ונטבחים הם דתיים או חילונים, לא עבר לנו לשניה בראש האם הם אנשי שמאל או ימין. נלחמנו עבורם כי הם אחים שלנו.
גם ביום הטבח וגם במאות ימי המלחמה אחר כך מסרו את נפשם ונפלו מתנחלים ודתיים הרבה יותר מאשר חלקם היחסי באוכלוסיה.
המלחמה חשפה כמה אנחנו עם מאוחד ואחים ואוהבים למרות כל ההבדלים, אנחנו מוכנים לעשות הכל למען האחר. הניסיון לחזור על השקר ועלילת הדם הזו כאילו יש הבדל ביחס לטבח בגלל היותינו מתנחלים או בגלל שהם קיבוצניקים זה שיא של רוע ושיסוי של אדם שפל שלא צריך לקבל עוד מקרופון לעולם. בושה.
אני 100% עם יאיר גולן. זה ממשלה עם סמוטריץ או מנסור עבאס. ממשלה עם שר המילומניקים שהבן שלו פצוע צה"ל בשיקום, שר שמקדם העדפות למילואמנקים בכל מכרז במדינה והקים 100 ישובים או ממשלה עם מנסור עבאס שמסרב להגיד שצריך לחסל את חמאס. זה בעצם ציונות מול פוסט ציונות.
שותפיי לגוש הליברלי, אני פונה אליכם: התשובה לדברי הבלע של סמוטריץ׳ חייבת להיות ברורה - הכריזו עוד היום שמנסור עבאס שותף לגיטימי להקמת ממשלה. אם נדרשות אצבעות רע״מ כדי להפיל את ממשלת המחדל - רע״מ היא שותפה ראויה.
You may not agree with me, but you will always know where you stand with me.
Today in Billericay, a heckler tried to shout me down as I spoke about the normalisation of hatred towards Jews. I did not back down, because it needs to be said. British Jews are being targeted and too many people are pretending this is the same experience of other minorities. This lady implied Muslims are being similarly targeted. This is simply not true.
Let's be honest about what is happening. Certain groups (in particular but not solely Islamic Extremists) are creating a climate of fear and intimidation that is normalising Jew hatred. I will never stand for that. Governments have spent too long hand-wringing, making excuses and hoping it would go away. It is time to call this what it is: a national emergency in our attitude, our urgency and our response.
I will always engage with people who disagree with me. That is politics. But there is a difference between argument and intimidation. Shouting does not make a bad case good. It's done to silence others. And it certainly does not change the truth.
The truth is that British Jews have been made to feel less safe in their own country. Our country. They are being singled out, threatened and harassed in ways that should shame everyone in public life. If we do not stand up now and stop this rise in antisemitism, then why bother saying "Never Again" at Holocaust Memorial Day? Because this is how it starts.
I am not prepared to play along with the pretence that this is normal, or manageable, or just another example of tension between groups. It really is not. It is targeted hatred and it is getting worse.
So my message is simple. Not here. Not in Britain. And not on our watch. We need to stop the hand-wringing and start doing the right thing. That means standing with British Jews openly, unapologetically and without fear.
פרשת רות דוד - טויחה פרשת המימד החמישי - טויחה פרשת הרוגלות - טויחה פרשת הפצ״רית יועמ״שית - טויחה פרשת התקיפה של גליקמן - טויחה פרשת בכר ומבקרת לשכת עו״ד - טויחה פרשת המרגל מהדרום - טויחה פרשת המטריד מינית - טויחה
*הפוסט לא מיועד לתומכי סוציאליזם ועליונות מערכת המשפט*
דברים פשוטים שחובה לומר: צו שחוזר על עצמו כל שנה, זו התנהלות של מדינה שאינה דמוקרטית. תתכבד הממשלה ותחוקק, אסור לנו לנרמל הגבלות מכח צו ולא מכח חוק. כנ״ל הנורמה של צווים על ידי יועצים משפטיים ובתי משפט.
דבר נוסף - בדקתי והמעלות מחר ברוב הארץ יהיו סביב ה-20 מעלות צלזיוס, לא חום ולא שרב. עובדה הממחישה את חוסר הדמוקרטיות בצו הנ״ל.
רוצים שהחג יהיה מסודר ואפילו יותר בטיחותי? הטכנולוגיה קיימת - מחוקי הכנסת ועד לחוקי עזר עירוניים.
אזרחים יקרים, בואו נתבגר ונדרוש את השייך לנו.
בנימה זו - ממליץ לקרוא את הספר ׳הפסיכולוגיה של הטוטליטריות׳ מאת מתיאס דסמט בהוצאת שיבולת.
3/ זה קרה ב-2020 כשמפלגת ארץ קודש שבה אנשי דגל התורה נכנסה בפעם הראשונה בדחיפת פינדרוס למוסדות הציוניים והחלה לפתוח שורת עמותות. איש סודו של גפני, העסקן שמואל ליטוב מונה לסיו"ר קק"ל. ליטוב שימש אז מנכ"ל עיריית בני ברק ולפני כן היה עוזרו של גפני בוועדת הכספים.
- גדי אייזנקוט שיחרר 100 אלף חיילי מילואים. - גדי אייזנקוט פיטר אלפי אנשי קבע. - גדי אייזנקוט קיצר את השירות לבנים ל 2.5 שנים. - גדי אייזנקוט סגר 3 עוצבות+חטיבה. - גדי אייזנקוט ״הקם להורגך זה רק סיסמה״ - גדי אייזנקוט התגאה שביטל את חיסול נסראללה. גדי אייזנקוט אבי אבות הקונספציה.
אני מבקשת שתהיו איתי עד הסוף, ותשתפו. זה יכול להיות מציל חיים:
תושבי מבוא דותן שלום, אני מקווה שכיתת הכוננות שלכם מאומנת ושכל אחד מכם חמוש. אנחנו שנתיים וחצי בתוך מלחמה ועדיין השכנים שלכם מעארבה משרטטים בדיוק מטריד איך ייראה בעיניהם הטבח שלכם.>>
יש לך חופשה בתשלום? זה בזכות 1 במאי. ימי מחלה בשכר? בזכות 1 במאי. קיבלת חופשת לידה? נכון, 1 במאי. דמי אבטלה אם פוטרתם? גם זה 1 במאי. חינוך חינם חובה לילדים? כנ״ל. יום עבודה בן 8 שעות בלבד? לגמרי 1 במאי.
1. חברה מעורבת (כפי שחי כל הציבור הדתי), זה ממש לא אותו דבר כמו שירות קרבי מעורב. מצטער, אבל מי שלא היה בקרבי יתקשה להבין את זה. אין מה להשוות בין עבודה במשרד של נשים וגברים לשהות בטנק ובשטח.
2. לא דומה פראמדיקית בנמ"ר בזמן מלחמה וקמ"נית בחפ"ק מח"ט בעזה, להחלטה על בניין כוח של חיל השיריון שתשפיע שנים קדימה. זה בדיעבד וזה לכתחילה.
3. כולנו מבינים שיש מחסור בכוח האדם כי החרדים, ורוצים להביא את מי שיש ויכול ורוצה. לעשות את זה בלי שיח ישיג את התוצאה ההפוכה ויגרום למי שכבר כן נמצא - שלא להגיע. להזכירכם, מדובר פה על אוכלוסיה של פרופיל 72 ו-82 בלבד. לא נותרו להם עוד הרבה מקומות נפרדים בצה"ל שהם יכולים ללכת אליהם.
4. קצת חוזר על סעיף 1, אבל לא מדובר ב"אם אני אהיה עם בחורה בטנק אז אני לא אשלוט ביצר". זה הרבה לפני כן, ולדעתי, גם רוב החילונים, נשים וגברים כאחד, לא היו רוצים בעצמם להגיע למצבים כמו אלה שאפרט בהמשך.
5. הדתיים עצמם מודרים ממספר מערכים ויחידות בצה"ל: תותחנים, איסוף קרבי, הגנת הגבולות ופיקוד העורף. נכון שאין בחירה חופשית בצה"ל, אבל גם אין כפייה בניגוד לערכים ואמונות אישיות כפי שכולנו יודעים (טבעונים, מוסלמים וכו' ואפילו טיפה יהודים). זה משהו שצה"ל מאפשר על פי פקודת השירות המשותף.
6. הטענה ש"יש תפקידים שחסומים לנשים, ואילו אצל דתיים זאת בחירה", לא נכונה. ההגבלה על דתיים נובעת מהתנגשות ערכים. הנימוק להגבלת התפקידים בפני נשים הוא שיקול פיזילוגי וחשש מפציעות ביחידות החי"ר המתמרנות והסיירות המיוחדות. לעניות דעתי צה"ל היה צריך להוסיף גם נימוק של תשומות גבוהות מתפוקה כדי למנוע מצבים כמו עכשיו בסיירת מטכ"ל ו-669, אבל שוין. בקיצור, זה לא אותו דבר.
7. כבר כמה שנים שיש טנקיסטיות ועוד אלפי לוחמות במערכים שונים, ודווקא היום הרבנים בציונות הדתית, כולם בלי יוצא מן הכלל, מהשמרן הכי גדול ועד הליברל שרץ לכנסת עם מפלגת העבודה, כולם נזכרו שהם בעצם שוביניסטים והחליטו להתנגד לזה? ממש לא, אז אל תנצלו את המצב כדי להקיא עלינו את שנאת הדתיים שהבאתם מהבית.
8. אין כאן קשר לסוגיית השירות המקוצר של ההסדר. איגוד ישיבות ההסדר, לצד איגוד הישיבות הגבוהות, ראשי המכינות הקדם צבאיות וארגונים דתיים הגיבו ביחד כמייצגי הציבור הדתי-לאומי ופוסקי ההלכה שלו. רוצים לדון על הסדיר הקצר? מבורך וזה בהחלט שווה דיון נפרד, אבל פה זה סתם וואטאבאוטיזם.
9. בצה"ל לא מתכוונים לעשות טנקים מעורבים, נקודה. הרצון הוא לפיילוט של פלוגת נשים מתמרנת, שתבדוק בעיקר את היכולת לתמרן לאורך זמן ובמצבי קיצון כמו במלחמה. זה מציף 2 בעיות משמעותיות, שבצה"ל עוד מעט יתחילו לשבור את הראש כדי למצוא להן פתרון שגם יעמוד בפקודת השירות המשותף: איך מפעילים צוות קרב גדודי כשחלק מהלוחמים לא יכולים לשרת במסגרת מעורבת? איך מחלקת שריונריות ישתלבו במוצב פלוגתי של גולני בלבנון?
10. הרבנים מתערבים בזה כי זאת מדינה דמוקרטית ומותר להם. בנוסף, הציבור הדתי-לאומי בחר בהם כדי לייצג אותו בנושא. אגב, צה"ל ומערכת הביטחון עצמם רואים בהם כגוף רשמי מייצג ומתנהל מולם בהכל.
11. בימים האחרונים שוחחתי עם מספר רבנים שהיו במפגש החירום בשבוע שעבר (באופן מקרי, רובם המוחלט שירתו בחש"ן). הטיעונים שלהם היו מנומקים ורציונליים, אבל לפני הכל הם ביקשו להבהיר שהם לא נגד לוחמות ושירות נשים ומביעים הערכה רבה לכל אחת שבוחרת להקדיש ולהשקיע מחייה לשמירה והגנה על מדינת ישראל. אחד מהרבנים אמר לי: היינו שמחים למצוא פתרון שמאפשר גם לבנות להיות טנקיסטיות וגם לתלמידינו לשרת בפלוגות לא מעורבות.
12. נראה לי שאולי שווה לנשום עמוק ולהוריד להבות. לא כל מחלוקת היא הזמנה למלחמה על המדינה.
הערת מערכת: הכותב (אני) עשה שירות סדיר מלא בחיל השיריון, עושה מילואים כחי"רניק, נשוי למ"פית בעבר בחיל החינוך וישמח אם בניו ובנותיו יעשו את השירות שיתרום הכי הרבה לעם ישראל על פי יכולותיהם, בעז"ה.
מוזמנים להגיב, אשתדל לענות למי שיהיה ענייני. אשתדל שלא לענות למי שיהיה גס רוח ועם וייבים של בוט איראני.
The Jews aren’t our enemies! Neither are Christians, Buddhists or any other religion..
Our one & only real enemy is the Wilayat al-Faqih regime in Iran every single Hezbollah & Hamas member, & all those toxic religious organizations. Period.
שמעתי שהתכנית של כחול לבן נקראת ״גשר לאחדות״: יקימו ממשלת מיעוט בקולות תומכי מחבלים, ואז בשלב שני יקראו למפלגות הימין להיכנס פנימה, כדי ״להציל את ישראל״.
שכחו מזה.
ימינה לא תיכנס לשום ממשלה שנולדה בחטא של קולות תומכי המחבלים ברשימה המשותפת.
בשבת האחרונה, התייחס @KalmanLiebskind בטור שלו למאמר של הרב סתיו והרב שרלו, מראשי צוהר. היום 4 ימים בלבד אח"כ התגובות לציוץ של ארגון צוהר מלמדות כמה הוא דייק. הנה ציטוט מתוך הטור שלו ב @MakorRishon :
"המאמר המשותף הזה של שני הרבנים - שיש לי הערכה, כבוד וחיבה אליהם - מבטא משהו עמוק. נכון, התגייסנו באחוזים גבוהים יותר מכל קבוצה אחרת. נכון, נהרגנו באחוזים גבוהים יותר מכל קבוצה אחרת. אבל אם כל אלה לא הספיקו כדי שיאהבו אותנו, כנראה משהו בנו לא בסדר. ובכן, ההיסטוריה מלמדת שמעבר לציפייה התמוהה מציבור אידיאולוגי לוותר על תפיסת העולם שלו – כן, גם אם הם כתבו אחרת, זו המשמעות של מה שהם ביקשו - המחשבה שאם נהיה קצת יותר קשובים לצד השני היחס אלינו ישתנה אינה אלא אשליה שמתנפצת על סלעי המציאות דבר יום ביומו."
אני שמח לבשר לכם כי יצאנו היום לדרך עם תוכנית מהפכנית שתביא סוף סוף לכל אזרחי ישראל הופעות איכותיות עם האמנים האהובים, בכל חלקי ארץ ישראל.
במסגרת התוכנית שלנו ״מופעי מופת״ ייהנו כל הרשויות המקומיות בישראל ממאגר ענק של מופעים במחירים מסובסדים, אליו יוכלו להירשם כל האמנים בישראל.
את התוכנית גיבשתי אחרי אינספור סיורים מקצועיים שקיימתי בשטח ושמעתי את המצוקות של הרשויות המקומיות והאמנים - ויחד עם הצוות המקצועי במשרד אנחנו משיקים את התוכנית שתשנה את פני התרבות בישראל.
הבטחתי לכם שאפתח ואקדם תרבות איכותית לכל חלקי ארץ ישראל, גם לפריפריה וגם לשומרון - ואני מקיים.
עד כמה התקשורת היא מפעל שקר כולנו יודעים, אבל לחוות על בשרי זה תמיד מדהים מחדש. הייתה לי היום פגישה ליד המחוזי ת"א והתפנה לי מעט זמן לאחריה. חשבתי שאם אני כבר שם יהיה זה פספוס שלא לחזות בדיון במו עיני ולתמוך ברה"מ. עם כניסתי לאולם הגב' פרידסון שלפה נייד וצילמה אותי. מיד מצאתי את עצמי ב"דיווח" של אותה "עיתונאית" הארץ כמי ש"הוקפץ" לדיון. לאחר שהערתי לה על רמתה העיתונאית והדיווח המפוברק השיבה לי "מה, תתבע אותי? בסדר תכתיב לי הבהרה אין בעיה". זו הרמה. לאחר מכן היא צייצה עצמה לדעת שאני יושב על ספסל "מוזמני רה"מ" בעוד שהיא עצמה ישבה ממש על אותו הספסל כמוני. האנשים הללו לא מועדים מעת לעת בדיווחים שגויים, לא ממש לא. השקר הוא הוא השיטה עצמה. ממש כמו בתיקי נתניהו עצמם. היום אגב, אם תהיתם מה הצדיק את כפיית הגעתו של רה"מ לדיון בשעת מלחמה, יהודית תירוש ניסתה לקבל את תגובת רה"מ ביחס למה חשבו צדדים שלישיים כשהתכתבו ביניהם על דברים שאין להם כל קשר לכתב האישום ונתניהו כלל לא מוזכר בהם. שאלות סברה על ראיות לא קבילות בנוגע לאירועים לא רלוונטיים. השופטים פשוט לא הבינו, במשך כשעתיים, מה תירוש רוצה והעירו לה שוב שוב. לתירוש לא היה מענה והיא נאלצה לדלג משאלה לא רלוונטית לשאלה לא רלוונטית ברשימה של שאלות שנקטעו בידי השופטים בזה אחר זה. לשקר אין רגליים. הציבור חכם ורואה מבעד לכל זה. למעשה העמידה של הציבור בישראל מול צונאמי השקרים והתעמולה היא פלא מדהים. קול המון כקול שדי.
אולם המשפט בעדות נתניהו היה רגוע הבוקר, בלי מעודדים כמו טלי גוטליב ואמיר אוחנה. כנראה שאף בצוות לא חשב שיש סיכוי שהשופטים לא יקבלו את החרטוטים הביטחוניים ושאשכרה יתקיים דיון בעשר בבוקר.
אבל אל דאגה- במהלך ההפסקה לצורך שיחה חשובה בקריה, שהתבררה כדיון בקבינט על משט בינלאומי כה דחוף שאי אפשר לדחות לאחר הצהריים, הוקפצו לדיון גל דבוש, עמיחי שיקלי והכוכב המשפטי דוד פטר
מר נתן שרנסקי על התקופה שלאחר מות סטאלין - תקופה שהביאה עמה הקלה מסוימת עבור יהודי ברית המועצות, לאחר שנים שבהן נתפסה הזהות היהודית כ״מחלה״ בעיני השלטון.
"Blue cities are radical hellscapes that can't fix crime."
Counterpoint: Baltimore.
Baltimore had 334 murders in 2022. Last year it had 133, the lowest since 1977.
The turning point was that voters defenestrated a Soros-backed prosecutor Marilyn Mosby who averaged 333 homicides a year across eight years and declined to use mandatory minimum sentences. (She was later convicted of mortgage fraud, so there's that too.)
Her replacement, Ivan Bates, ran on the Democratic ticket with a simple message: repeat violent offenders belong in prison.
Maryland law already allowed five years with no parole for convicted felons caught carrying a gun, but Mosby never used it. Bates used it a lot. In just two years, his office sent more than 2K repeat violent offenders to prison, double his predecessor's TOTAL.
The city paired that with a precision intervention program that identified the small number of people driving most of the violence, which led to 631 arrests (94% haven't reoffended).
Police also seized 2,480 firearms last year alone, including hundreds of ghost guns, while maintaining a 64% homicide clearance rate. When shooters know they'll get caught and actually prosecuted, behavior changes.
Sandtown-Winchester, once the most violent neighborhoods in the city, just went a year without a killing!
Carjackings (-51%) and robberies (-24%) are also down.
Baltimore didn't change demographics, or its culture, its rules, or much of anything else in those years. It simply voted in a new Democratic prosecutor, who decided the city needed to finally put violent criminals in prison.
קטאר נתנה שוחד לבית הדין הפלילי הבינלאומי לטובת פעולות נגד מדינת ישראל! על פי פירסום של הוול סטריט ג'ורנל, קטאר הודיעה לתובע בית הדין הפלילי בהאג כאים חאן שאם יגיש צו מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ויאשים את ישראל בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בעזה, הם "ידאגו" לו... וזו קטאר שהפכה למתווכת במשא ומתן. בושה וחרפה! זה הפרצוף האמיתי של קטאר, מדינה אנטישמית ומממנת טרור שפועלת בגלוי ובסמוי נגד ישראל.
יש רק עם אחד בעל אילן יוחסין עתיק ומרשים יותר של חירות מזה של העם הבריטי והוא, כמובן, העם היהודי. האנגלים הגבילו את כוחם המוחלט של מלכיהם במגנה כרטה. משפט המלך המופיע בספר דברים קדם לכך מאות בשנים. בכלל, הגיע הזמן שנדבר על החירות היהודית העתיקה ועל המקורות היהודיים שתמכו בחירות המודרנית שהגשימה הציונות.
Congratulations, the big historical moment has arrived. Breaking news: the UAE now withdraws from OPEC and OPEC+ effective May 1, 2026. The Islamic regime is benefiting from OPEC and OPEC+, and no one should share a table with this terrorist regime.
יפה שהרמטכ״ל מטפל בסוגיה של הפאטצ׳ים, חייב משמעת מוקפדת בצבא. מתי הרמטכ״ל יטפל בדרגת האלוף של תומר ירושלמי, הפצרית לשעבר?? עד מתי היא תאותרג ולמה? היא הודתה בכתב ידה ששיקרה לבג״ץ, שגררה את הפקודים שלה לארוע. אין מחלוקת שהמעשה הפלילי שלה גרם לפגיעה בבטחון ישראל.
2019 בערך הייתי במילואים בצפון, ובינדר הגיע לדבר איתנו. נדמה לי שהוא היה מפקד עוצבת הגליל. שאלנו אותו מה עושים מול איום הרחפנים. הוא אמר לנו משהו בסגנון: "לא לדאוג - בקרוב מאוד יגיע פתרון טכנולוגי שיגיע עד הקצה המבצעי".
כ-10 רחפנים שוגרו במהלך היממה החולפת לעבר כוחותינו בדרום לבנון. בכיר בשדה הקרב: "זו חתיכת הפתעה"
בסיכום כולל: עשרות רחפנים בכל שבוע בתמרון הקרקעי, בכמות משתנה בין האוגדות השונות.
בישראל התעוררו מאוחר. התעשיות הבטחוניות החלו לאסוף מידע רשמי בנוגע להתמודדות עם רחפנים מהסוג הזה - רק אחרי פתיחת התמרון.
גורם בטחוני בכיר שנמצא בימים אלה בלבנון מתאר בפניי את תמונת המצב: "רחפני הנפץ זו חתיכת הפתעה בשדה הקרב. לא נערכנו מספיק טוב לאיום הזה - ורק בתחילת המערכה הקמנו תרגולות להתמודדות עם הרחפנים".
"מה שהופך אותי לאדם זו הנאמנות החברתית להקשר שבו אני מצוי, ולכן הדבר בא לידי ביטוי גם בפוליטיקה - בתורה זה מנוסח בצורה של ברית."
בשיחה עם ד"ר רונן שובל על ספרו החדש 'מדינת משה' הוא עוסק במשמעות השייכות, במתח בין אינדיבידואל לקהילה, ובאופן שבו זהות מוסרית וחברתית מעצבת תודעה פוליטית.
מלכוד 22 ערכית אני מסכים לחלוטין עם פסקת בג"ץ בעניין החרדים. משפטית שוב בג"ץ חורג מסמכות.
עקרונות נמדדים כשקשה לא כשקל, ולכן אני חושב שגם במקרה, למרות שבג"ץ צודק, הוא טועה. לא מקדמים ערכים נכונים בשיטה לא דמוקרטית. (ועוד יאמר לחובה של ממשלת ישראל, שבחוק הגיוס היא נכשלה באופן טוטלי)
אבל באותה נשימה ממש, גם דמוקרטיה היא רק שיטה. בג"ץ (מסיבות פסולות) חותר תחת עקרונות דמוקרטיים, אבל תורם באופן ממשי למען קיומו של כוח לוחם אפקטיבי בארץ ישראל. ואין דבר יותר חשוב מקיומה של מדינת יהודית בארץ ישראל. ולכן גם אם כוונתו לא רצויה מעשיו רצויים ועוד איך.
מערכה ראשונה - קמפיין אלימות המתנחלים מערכה שניה - היועמ"שית/בג"ץ קובע שיש בעיה מערכה שלישית - לוקחים את הנשק להגמ"רים מערכה רביעית - טבח בישוב היהודי בחברון/עפרה/אפרת
4 שנים אחרי מלחמת פוקלנד דייגו הבקיע שני שערים בלתי נשכחים. השער השני היה כנראה השער הכי יפה שנכבש אי פעם. אבל השער הראשון - יד האלוהים - היה הקתרזיס האמיתי. מראדונה לא סתם כבש שער לא חוקי. השער הזה היה סימבול של 'גונב מגנב פטור', אשר הביא לצדק קוסמי מול הקולוניאליזם האנגלי.
התשובה צריכה להיות: מי שואל אותך גברת. הבעלים שלנו ישרתו וישחקו יותר והמשפחות שלנו ישלמו מחיר עצום בגלל קפריזות של משפטנים? זו שערורייה שאסור להיכנע לה. זו לא שאלה משפטית, נקודה.
מהמהדורה: יועמ״שית וועדת חוץ וביטחון מירי פרנקל-שור מתנגדת לדרישת צה״ל להאריך את שירות החובה ל-36 חודשים
לפי יועמ״שית הוועדה: הארכת השירות לשלוש שנים - תעמיק את הפגיעה בשיוויון. ״צה״ל מחפש פתרונות קלים״. פרנקל שור תומכת בקביעת משך השירות על 32 חודשים בכפוף לאישור חוק הגיוס.
כזכור- הרמטכ״ל התריע בקבינט המדיני ביטחוני מפני ״פגיעה בביטחון״ ודרש מהשרים לאשר את הארכת השירות בצה״ל ולקדם את גיוס החרדים.
הרמט"כל לשעבר הלוי טען שהחמאס השתמש במנגנונים ההומניטריים כדי להרדים את ישראל, וזאת התחבולה המרכזית שאפשרה את הטבח. ומי הגורם המתועב שכפה וכופה על ישראל את המנגנונים ההתאבדותיים האלה? בראשם בג"ץ. זכור פס"ד של יצחק עמית ושות' בעניין. הוא יקים וועדת חקירה? הוא צריך להישפט.
As @elonmusk rightly warns, the demographic winter is the greatest strategic threat to Western civilization. But why does unprecedented wealth lead to collapsing birth rates? The answer isn’t just cultural; it lies in the structural logic of our economy. 🧵 1/4
The solution? "Neo-Jerusalemite Republican Capitalism" (NJRC). Look at the Israeli anomaly: a GDP per capita nearing $70k alongside a fertility rate of ~3. It proves that free markets thrive best and most sustainably when anchored in strong communal bonds. 3/4
We don't have to choose between a thriving economy and demographic survival. We must build a market that fosters life, not just atomized consumption. Yes, it's academic, but it might just save humanity. :-) 📖 Read the full paper for free: rdcu.be/feoHq
אני בלבנון מהיום הראשון. עברתי כמה יחידות. מדובר בשקר. שקר מתועב ועלילת דם נגד לוחמינו. אף חייל לא מסוגל, גם אם הוא רוצה, לקחת אופנוע או ספה. נכון, אנחנו משמידים את המרחב של האויב והאזרחים שגרו כאן משלמים אל המחיר. ככה זו מלחמה. אבל זה שקר. שקר!! אל תאמינו ושתפו שכולם ידעו.
חיילים בשירות סדיר ובשירות מילואים בוזזים רכוש אזרחי רב מבתים ומבתי עסק בדרום לבנון – כך אמרו ל-@yanivkub לוחמים ומפקדים שמוצבים בשטח. על פי העדויות, גניבת אופנועים, טלוויזיות, ציורים, ספות ושטיחים בהיקף רחב נהפכה לתופעה שגרתית, והפיקוד הבכיר והזוטר בשטח מכיר אותה אך אינו נוקט צעדי משמעת כדי למגר אותה www.haaretz.co.il/news/politics/2026-04-23/ty-article/.pr…
אישית אף פעם לא הייתי מחובבי העישון. ועכשיו לטיעון: א. זה פופוליזם. ב. חוק לא אמור לחנך. אלא לבטא הסכמה. ג. החוק הזה מזכיר את התיקון ה - 18 לחוקה האמריקנית (חוק היובש), ויש להניח שהוא יסתיים בדיוק אותו דבר.
מוזמנים הערב לטקס האלטרנטיבי לזכר רצח רבין. הטקס יתקיים בבית משפחת עמיר בהרצליה. בתוכנית תהיה ברכה מוקלטת של יגאל, חגי יקרא פרק תהילים ולריסה ביחד עם הבן ינון בדואט חליליות צד ינגנו את שיר לשלום. בואו בהמוניכם להראות לכולנו שאפשר לזכור ביחד.
1. הסיפור ש@MyHactana חשפה פה הוא מטורף. הלכנו לחפור קצת על המשתתפת הנחמדה בטקס הזיכרון האלטרנטיבי של "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני" והנה התוצאות שאתם חייבים לראות:
חולוד חושיה, שבנה מוחמד חושיה נהרג מירי כוחות צה"ל בג'נין ב2/1/23, תיארה בטקס את האירוע בו נהרג בנה: "בשעה 12:30 אחרי חצות, מוחמד צילם בטלפון שלו את כניסת צבא הכיבוש לכפר דן. וללא רחמים, חייל ישראלי ירה בו כדור שפגע בליבו והרג אותו". היא סיפרה שכעבור ארבעה חודשים הצטרפה ל"פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני".
מה שלא סיפרו בלוחמים לשלום ובפורום הנ"ל, ובטח שלא חולוד עצמה, זה שמוחמד חושיה הוא מחבל מרכזי בגדוד ג'נין ובגדודי חללי אל אקצא - הזרוע הצבאית של הפת"ח, וכי במשך כמה שנים עסק בפעולות טרור נגד יהודים.
הם לא סיפרו לכם שהאירוע בו נהרג בינואר 2023 היה כניסת כוחות לכפר דן כדי להרוס שני בתי מחבלים שביצעו את הפיגוע בו נהרג קצין צה"ל בר פלח הי"ד, ושמוחמד ומחבלים נוספים פתחו בירי על כוחות צה"ל שהשיבו באש והרגו אותו.
עיון קצר בדף הפייסבוק של חולוד, המכנה עצמה "אום מחמד חושיה", מגלה כי לא רק שהיא גאה בבנה ומפרסמת עשרות תמונות וסרטונים שלו עם נשק, מבצע ירי וכד', וכותבת "מרגישה גאה" או "אני אשה חופשיה וילדתי אריה".
לא רק שבביתה ובקברו יש תמונות שלו עם נשק, אלא היא עצמה הצטלמה איתו כאשר היא נושאת את הנשק שלו, והיא מפרסמת בגאווה את התמונות.
בנוסף, עוד בטרם נהרג בנה היא פרסמה פרסומי האדרה למחבלים.
כך למשל כתבה על המחבל עודאי תמימי משועפט בירושלים שרצח את החיילת נעה לזר הי"ד: "אני בן פלסטין הגיבורה, ואני גאה לעלות לגבהים. אני בן זו שנשאה בבטנה כל מהפכן מורד ולוחם חופש. אני זה שאקח את הרובה כדי להדוף את אויביי המרים ביותר. מזל טוב על מות הקדושים, נלחמת ולא מסתתרת".
והנה עוד דבר שממחיש כמה השמאל הרדיקאלי במודע או בנאיביות, משרת את האויב צמא הדם:
לאחר שנהרג בנה המחבל, במקביל להצטרפותה ל"פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני", חולוד הצטרפה לאגודת "אמהות שהידי מחוז ג'נין" – גוף המאגד אמהות מחבלים מג'נין, ויחד הן ערכו אירועי תמיכה רבים במחבלים, בכולם כרזות המחבלים, בחלקם גם דגלי חמאס וג'יהאד אסלאמי וכד'.
הן עברו מכפר לכפר ומעיר לעיר לעודד ולחזק ולהעניק תעודות הוקרה לאמהות מחבלים.
בין המחבלים שחולוד הגיעה לבתיהם לשבח ולחזק את משפחתם:
המחבלים מהכפר עוריף שביצעו את הטבח בתחנת הדלק בישוב עלי בו נרצחו עופר פיירמן, אלישע אנטמן, נחמן מורדוף והראל מסעוד הי"ד.
את הביקורים לחיזוק משפחות המחבלים ערכה לרוב עם וופא ג'ראר – דודתו של המחבל אחמד ג'ראר שרצח את הרב רזיאל שבח הי"ד מחוות גלעד, ורעייתו של אחד מבכירי חמאס יו"ש. כך היו השתיים יחד בבית המחבלים שביצעו את הטבח בתחנת הדלק בעלי ועוד.
חולוד, פעילת פורום המשפחות הישראלי פלסטיני, כתבה גם פוסט בשבח ראאד חאזם ואביו פתחי, בכיר רש"פ ששיבח את הפיגוע שביצע בנו. ראאד חזאם הוא מחבל מג'נין שרצח בפיגוע ירי ברחוב דיזינגוף בתל אביב ורצח את איתם מגיני, תומר מורד וברק לופן הי"ד. חולוד כתבה: "גאווה והערכה לשהידים הגיבורים שלנו, בושה וכלימה לבוגדים".
בפוסט אחר שיבחה והספידה את המחבל עבדאללה אבו חסן, שהיה פעיל בזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי ובנו של עימאד אבו חסן, אחד מראשי ארגון הטרור.
בנוסף, בדברים שנשאה בטקס המשותף אליו "לא יכלה להגיע בגלל הסגר" (הייתם רוצים שאחת כזו תסתובב ברחובות?) היא סיפרה שצבא הכיבוש עצר גם את בנה כרים (בפייסבוק שלו האדרה מחבלים ותמונת חמוש), ועיכב גם את בנה הקטן יותר (תראו את בנה או ילד אחר שהיא צילמה לובש ווסט צבאי עם הכיתוב קבוצת חמודה סאמר - הכינוי של בנה המחבל שחוסל). בקיצור פעילת שלום, אין מה לומר.
מצרף פה את התמונות של חולוד עם הנשק ועם בנה המחבל, ובתגובות שורת ראיות.
כמו כן הפייסבוק שלה כל כך מפוצץ בפרסומי הסתה והאדרה למחבלים שגם מי שדן ככל יכולתו לכף זכות את מארגני הטקס, יתקשה להבין איך הם "פספסו" את הגברת שפעילה לדבריה כבר כמעט 3 שנים בפורום המשפחות השכולות. כל הזמן הזה אף אחד לא הסתכל לה בחשבון? אשרי המאמין... @hakolhayehudi <<<
בסוף, מה שמניע את האנשים שלוקחים חלק בטקסי העצמאות האלטרנטיביים הוא מה שהפילוסוף השמרן רוג'ר סקרוטון כינה כ"תרבות של טינה" (culture of repudiation). הטינה מופנית, כמובן, כלפי נתניהו וממשלתו. אבל לא רק. זו טינה מקיפה הרבה יותר נגד חלקים שלמים בציבור, נגד "דמותה של המדינה" ונגד "עתידה של ישראל אם תמשיך בכיוון הזה".
סקרוטון טוען שהטינה היא במידה רבה הכוח המניע של השמאל. זוהי טינה מקיפה שיש לה ביטויים שונים בשדות שונים. זו יכולה להיות טינה כלפי הסדר הכלכלי, טינה כלפי הנרטיב ההיסטורי והלאומי, טינה כלפי "יחסי הכוח" בין קבוצות חברתיות שונות וטינה כלפי מוסדות, סמלים ואף הקיום המדינתי-לאומי עצמו. הטינה מאפיינת במיוחד אינטלקטואלים- הקבוצה שיותר מאחרות נוטה להפריז בתבונתה ובמידת חשיבותה במארג החברתי.
סקרוטון מבחין בין טינה כמניע פסיכולוגי ועמדה אינטלקטואלית עקרונית לבין ביקורת פוליטית "רגילה". על כל החלטה פוליטית של כל ממשלה אפשר להתווכח. חילוקי דעות בדמוקרטיות הם לא אנומליה אלא מופע טבעי של חופש. אנשים מתווכחים. מפלגות מתווכחות. בני-זוג מתווכחים. חילוקי דעות וטינה אינם אותו הדבר.
לכן חשוב להדגיש: העניין הוא לא משיא משואות כזה או אחר או אורך הנאום של נתניהו בטקס. גם אם זרביב לא היה זוכה לכבוד הזה ואף אם נתניהו היה נעדר מהטקס, סיבות אחרות היו נמצאות- מי שרוצה תמיד ימצא סיבה. יש לנו עסק עם טינה עקרונית, לא עם חילוקי דעות מקובלים. מה גם שצריך כמובן להזכיר: טקסים אלטרנטיביים, המבוססים גם הם על טינה, הולכים שנים ארוכות אחורה.
סקרוטון היה אומר לנו דבר מאוד פשוט- טקסים לאומיים צריכים לבטא בראש ובראש את אהבת הבית. את הנס המטורף של הקמת מדינה יהודית ריבונית אחרי אלפיים שנות גלות צריך לחגוג, להוקיר ולהוריש לצאצאים. המופעים האלה לא צריכים להחליש אותנו ובטח שלא צריכים להפוך לפסטיבל של הלקאה עצמאית או התבדלות מעמדית. והכי חשוב- הם צריכים להיות מרחבים נטולי טינה לאומית וחברתית. יום אחד נטול טינה.
רב חיים נבון: ברחבי הארץ נרקמת בימים הללו מסכת חדשה: מסכת בנים.
כה אמרו וכך היו הבנים והבנות הקדושים הי"ד.
אלחנן מאיר קלמנזון היה אומר: "האמנתי במעשה הקטן שמחולל הרבה". דור זימל היה אומר: "אשרינו שזכינו לקחת חלק במשהו שגדול מאיתנו". נווה לקס היה אומר: "במקום שבו צריך אותי, שם אני אהיה". דניאל פרץ היה אומר: "אם לא אני, אז מי?". לביא ליפשיץ היה אומר: "אני נלחם עבור המדינה. החיים שלי לא שווים יותר משל אחרים". ברק דניאל הלפרן היה אומר: "אני לוחם ועכשיו תורי". איתן אוסטר היה אומר: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו". יהונתן יעקב דויטש היה אומר: "עִם העַם הזה אי אפשר להפסיד". עדיה דרעי היה אומר: "זה לא שוויון בנטל, זה שוויון בזכות". אחיה דסקל היה אומר: "טובת הכלל לפני הכול". נחמן חיים מאיר וקנין היה אומר: "קודם כולם ורק אחר כך אני". אורי אפשטיין היה אומר: "אין שלי, יש שלנו". ניר בנימין היה אומר: "אני של ישראל". הראל שרביט היה אומר: "ארץ הקדוּשה – חוזרים אליך". עדי ליאון היה אומר: "אין לנו ארץ אחרת, ועכשיו תפקידי להגן עליה". רוני גניזט היה אומר: "בחרנו לעלות לארץ. לא ניתן לאף אחד לפגוע בה". דוד מאיר היה אומר: "ברור שאני מוכן להקריב הכול. אחרת, מה אנחנו עושים פה? יש דברים גדולים ממני וממך". דקל סוויסה היה אומר: "אתה יכול להתעסק בעצמך – או לעשות משהו טוב יותר". טל פשבילסקי שאולוב היה אומר: "מכל הדרכים בחרתי בדרך הקשה". יפתח יעבץ היה אומר: "דרכים קלות לא מובילות למקומות מיוחדים". נועה מרציאנו הייתה אומרת: "זה בסדר לנוח, אבל לא לעצור". נטע ברעם היה אומר: "אל תפסיקו לבנות". שלו יצחק סגרון היה אומר: "כשהפינה שלך בחדר כמו שצריך והמיטה מסודרת – אז הלב במקום הנכון. וכשהלב במקום הנכון – אפשר לעשות דברים גדולים". אלחנן אריאל קליין היה אומר: "יש כאלה שמשקיעים במניות. אני משקיע במעשים טובים". ישראל יודקין היה אומר: "האומר ואינו עושה, כזורע ואינו קוצר". יובל לופס היה אומר: "מה שצריך – עושים". יעקב הלל היה אומר: "מה שעושים – עושים עד הסוף". איתן פיש היה אומר: "שמעתי. צודק. אשפר". אפרים יכמן היה אומר: "א-לוהים, לא בראת אותי בשלמות, אלא בהשתלמות". ידידיה אשר לב היה אומר: "ואני פשוט משתדל להיות יותר טוב". יקיר הכסטר היה אומר: "נישט פשוט". יוני גולן היה אומר: "מה זה משנה איך אני מרגיש – השאלה היא איך אתה". תומר יעקב מזרחי היה אומר: "תכתוב שם על הקפה, שאדע להגיד לך תודה". עדן אלון לוי הייתה אומרת: "תמיד תרימו את הראש, ולא את הידיים". נתן כהן היה אומר: "לא מוותר לכם, ולא מוותר עליכם". אלעד יצחקי היה אומר: "אני אולי לא הכי חכם, לא הכי חזק ולא הכי מהיר, אבל אני תמיד אהיה שם בשבילכם". אלעד פינגרהוט היה אומר: "איך אפשר לעזור לכם?" אביחי אמסלם היה אומר: "כשאני עוזר למישהו שכואב לו – לא כואב לי; כשאני עוזר למישהו שקשה לו – לא קשה לי". אליהו מאיר אוחנה היה אומר: "אל תהיה מזלג בעולם של מרקים". דותן שמעון היה אומר: "אל תתחרט אף פעם על משהו שגרם לך לחייך". טשגר בנימין טקה היה אומר: "מי שלא מחייך עכשיו – פראייר". מעוז מורל היה אומר: "הכול סבבה איתי. זהו, עדכנתי". עידו זריהן היה אומר: "יש מישהו למעלה עם תוכנית מסודרת". לבנת לוי הייתה אומרת: "אם בורא עולם הביא את הבעיה – בורא עולם יפתור אותה". אלמוג סרוסי היה אומר: "הכול משתבש לטובה". צביקה לביא היה אומר: "להחליף את הפחד ביראת א-לוהים חיים". אריאל אליהו היה אומר: "רואים גאולה". אביב גלבוע היה אומר: "להיות יהודי שמתהלך בארצו בגאווה, כחלק משרשרת הדורות". ירון צ'יטיז היה אומר: "אין מצב שבעזה ישירו יותר זמירות שבת מאשר פה". עֹמר גאלדור היה אומר: "אמא, אני דורך בהיסטוריה". אפיק טרי היה אומר: "אמא, אני לא מפחד למות למען המדינה". ואליאב עמרם אביטבול היה אומר: "אני מת על אשתי"
רב חיים נבון: ברחבי הארץ נרקמת בימים הללו מסכת חדשה: מסכת בנים. על תחנות אוטובוס ומעקות בטיחות, על קירות הבתים וארונות חשמל, מדביקים אוהביהם של חללי המלחמה הי"ד סטיקרים שעליהם אמרותיהם החשובות: תמצית חייהם ועיקר המסר שלהם לחיינו שלנו. כולם יקרים, כולם אהובים, ואמרותיהם – פנינים. עמנו הוא ספר תורה גדול, ואמרותיהם של גיבורינו אינן רק ציטוט אקראי, אלא התגלמות חיה של ספר התורה הפועם הזה.
מסכת בנים נכתבת בלבבות, והשורות הבאות אינן מתיימרות למצות אותה, אלא רק לאותת על קיומה.
כה אמרו וכך היו הבנים והבנות הקדושים הי"ד.
אלחנן מאיר קלמנזון היה אומר: "האמנתי במעשה הקטן שמחולל הרבה".
דור זימל היה אומר: "אשרינו שזכינו לקחת חלק במשהו שגדול מאיתנו".
נווה לקס היה אומר: "במקום שבו צריך אותי, שם אני אהיה".
דניאל פרץ היה אומר: "אם לא אני, אז מי?".
לביא ליפשיץ היה אומר: "אני נלחם עבור המדינה. החיים שלי לא שווים יותר משל אחרים".
ברק דניאל הלפרן היה אומר: "אני לוחם ועכשיו תורי".
איתן אוסטר היה אומר: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למה שעומד מאחוריו".
יהונתן יעקב דויטש היה אומר: "עִם העַם הזה אי אפשר להפסיד".
סעדיה דרעי היה אומר: "זה לא שוויון בנטל, זה שוויון בזכות".
אחיה דסקל היה אומר: "טובת הכלל לפני הכול".
נחמן חיים מאיר וקנין היה אומר: "קודם כולם ורק אחר כך אני".
אורי אפשטיין היה אומר: "אין שלי, יש שלנו".
ניר בנימין היה אומר: "אני של ישראל".
הראל שרביט היה אומר: "ארץ הקדוּשה – חוזרים אליך".
עדי ליאון היה אומר: "אין לנו ארץ אחרת, ועכשיו תפקידי להגן עליה".
רוני גניזט היה אומר: "בחרנו לעלות לארץ. לא ניתן לאף אחד לפגוע בה".
דוד מאיר היה אומר: "ברור שאני מוכן להקריב הכול. אחרת, מה אנחנו עושים פה? יש דברים גדולים ממני וממך".
דקל סוויסה היה אומר: "אתה יכול להתעסק בעצמך – או לעשות משהו טוב יותר".
טל פשבילסקי שאולוב היה אומר: "מכל הדרכים בחרתי בדרך הקשה".
יפתח יעבץ היה אומר: "דרכים קלות לא מובילות למקומות מיוחדים".
נועה מרציאנו הייתה אומרת: "זה בסדר לנוח, אבל לא לעצור".
נטע ברעם היה אומר: "אל תפסיקו לבנות".
שלו יצחק סגרון היה אומר: "כשהפינה שלך בחדר כמו שצריך והמיטה מסודרת – אז הלב במקום הנכון. וכשהלב במקום הנכון – אפשר לעשות דברים גדולים".
אלחנן אריאל קליין היה אומר: "יש כאלה שמשקיעים במניות. אני משקיע במעשים טובים".
ישראל יודקין היה אומר: "האומר ואינו עושה, כזורע ואינו קוצר".
יובל לופס היה אומר: "מה שצריך – עושים".
יעקב הלל היה אומר: "מה שעושים – עושים עד הסוף".
איתן פיש היה אומר: "שמעתי. צודק. אשפר".
אפרים יכמן היה אומר: "א-לוהים, לא בראת אותי בשלמות, אלא בהשתלמות".
ידידיה אשר לב היה אומר: "ואני פשוט משתדל להיות יותר טוב".
יקיר הכסטר היה אומר: "נישט פשוט".
יוני גולן היה אומר: "מה זה משנה איך אני מרגיש – השאלה היא איך אתה".
תומר יעקב מזרחי היה אומר: "תכתוב שם על הקפה, שאדע להגיד לך תודה".
עדן אלון לוי הייתה אומרת: "תמיד תרימו את הראש, ולא את הידיים".
נתן כהן היה אומר: "לא מוותר לכם, ולא מוותר עליכם".
אלעד יצחקי היה אומר: "אני אולי לא הכי חכם, לא הכי חזק ולא הכי מהיר, אבל אני תמיד אהיה שם בשבילכם".
אלעד פינגרהוט היה אומר: "איך אפשר לעזור לכם?"
אביחי אמסלם היה אומר: "כשאני עוזר למישהו שכואב לו – לא כואב לי; כשאני עוזר למישהו שקשה לו – לא קשה לי".
אליהו מאיר אוחנה היה אומר: "אל תהיה מזלג בעולם של מרקים".
דותן שמעון היה אומר: "אל תתחרט אף פעם על משהו שגרם לך לחייך".
טשגר בנימין טקה היה אומר: "מי שלא מחייך עכשיו – פראייר".
מעוז מורל היה אומר: "הכול סבבה איתי. זהו, עדכנתי".
עידו זריהן היה אומר: "יש מישהו למעלה עם תוכנית מסודרת".
לבנת לוי הייתה אומרת: "אם בורא עולם הביא את הבעיה – בורא עולם יפתור אותה".
אלמוג סרוסי היה אומר: "הכול משתבש לטובה".
צביקה לביא היה אומר: "להחליף את הפחד ביראת א-לוהים חיים".
אריאל אליהו היה אומר: "רואים גאולה".
אביב גלבוע היה אומר: "להיות יהודי שמתהלך בארצו בגאווה, כחלק משרשרת הדורות".
ירון צ'יטיז היה אומר: "אין מצב שבעזה ישירו יותר זמירות שבת מאשר פה".
עֹמר גאלדור היה אומר: "אמא, אני דורך בהיסטוריה".
אפיק טרי היה אומר: "אמא, אני לא מפחד למות למען המדינה".
אז אולי הרצי הלוי, ואולי רונן בר, מצאו לנכון לשלוח יחידה שתאסוף טלפונים ותיעודים מהעוטף בזמן שהטבח עדיין משתולל, כשהצעירים שם נטבחים, נערפים, נאנסים ונשרפים חיים.
לשלוח כוחות להציל חיים? מה פתאום! צריך להסתיר!
איזו אמת מזוויעה הם רצו להסתיר?
אבל חברים, הרצי הלוי ורונן בר, ״לקחו אחריות״ ויחד איתה את האמת.
ואני שואל האם הטלפון של בתי אלה ז״ל נמצא אצלם? הרי כחודש לאחר הטבח מישהו התקשר ממנו אליי וניתק.
איך מנגנון השקר של השמאל הקיצוני? ככה זה נראה מאחורי הקלעים.
בימים האחרונים פעילי שמאל קיצוני וגורמים אנטי-ישראלים מריצים קמפיין מתוזמן. המטרה: להוציא את דיבתם של תושבי כרמל ומדינת ישראל.
השיטה: הצגה מבוימת שבה מוצגים ילדי המאחז הבלתי חוקי ׳אום אל ח׳יר׳ כמי שדרכם לבית הספר "חסומה".
המנגנון פועל בנוסחה קבועה: 1.הבימוי: מביאים מצלמות, מציבים ילדים כניצבים ומייצרים פרובוקציה מלאכותית. 2.ההפצה: מעלים סרטונים ערוכים ומגמתיים לרשתות כדי לייצר לחץ בינלאומי. 3.השקר: טוענים שהדרך חסומה, למרות שהמציאות הפוכה לחלוטין.
ראש המועצה האזורית הר חברון, אלירם אזולאי, יצא לשטח כדי לפרק את המנגנון הזה לגורמים. בתיעוד שאי אפשר להתווכח איתו, רואים את האמת הפשוטה: נסיעה רציפה, בדרך פתוחה לרווחה, מהמאחז ועד לפתח בית הספר.
התוצאה בסטופר: דקה ו-10 שניות. זה כל מה שנדרש כדי להוכיח שהדרמה המבוימת של פעילי השמאל היא שקר מוחלט.
לא מדובר במאבק על זכויות, אלא במכונת תעמולה משומנת שמשתמשת בילדים כדי להכפיש את ישראל ואת המתיישבים בעולם.
אלה הפנים של השמאל הקיצוני בישראל. זו השיטה שלהם. ככה זה עובד.
מה אמורים לעשות בקלפי אנשי ימין כמוני שחושבים שהימין חייב להתנתק מהחרדים ולנתק אותם מעטיני המדינה, כאשר יש עתיד פועלת לבחירת רב חרדי ולא רב ציוני לתל אביב?
אם גם הם יהיו מוכנים ללכת עם החרדים, אז אני כבר מעדיף ממשלת ימין-חרדים ולא שמאל-חרדים
המועמד הציוני דתי הרב וסא"ל בן ציון אלגאזי הסיר את מועמדותו. זאת בעקבות התנגדות של אנשי יש עתיד ונציגות קפלן בעיריית תל אביב שתומכים במועמדים מהציבור החרדי.
אהוד ניימרק יו"ר מטה ברית המשרתים בת"א: "ההחלטה של מרצ, יש עתיד וישראל ביתנו לסכל בחירת רב ראשי ציוני דתי שהוא וילדיו משרתים בצה"ל ולהטיל וטו על האפשרות שאדם דתי לאומי יזכה בתפקיד היא פגיעה קשה בברית המשרתים. כמי שמאמינים שהחיבור בין הציבור הליברלי והדתי לאומי הוא התרופה שלא המדינה זקוקה יותר מכל כעת - השבר גדול מאוד".
בואו נעשה סדר במסכת שעבר אלוביץ' בתיק הזה: החל כחשד חמור לתרמית במיליונים סביב עסקת בזק-יס.
לאחר הליך ארוך, השלום זיכה אותו ואת בכירי בזק לחלוטין מחוסר אשמה, תוך ביקורת על הפרקליטות. הפרקליטות ערערה למחוזי, שהפך את ההחלטה והחזיר את התיק. התיק הגיע לעליון, שהורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לבחון מחדש את הטענות. עכשיו, אחרי עשור של דיונים, הפרקליטות מודיעה: אין לנו חומרים להרשעה בעבירה הזו.
עשור. עשר שנים שבהן אדם מאבד את נכסיו, את הבריאות שלו ואת שמו הטוב. המערכת טוחנת אזרח עד דק, שפשוט "אין מספיק חומרים".
הקלות הבלתי נסבלת שבה הפרקליטות מגישה כתבי אישום כבדים חייבת להיפסק. אף פקיד לא ישלם מכיסו על בזבוז המשאבים הציבוריים והרס החיים הזה.
הפתרון היחיד הוא משילות ובקרה: להקים גוף ביקורת עצמאי עם שיניים (כמו שמציע ח"כ סעדה), שיבדוק את הפרקליטות, יטיל סנקציות על תפירת תיקים רשלנית, ויעצור את הכוח הבלתי מוגבל הזה. מחר זה יכול להיות כל אחד מאיתנו.
אמרתי זאת בעבר ואגיד זאת שוב – החומרים של ה-7 באוקטובר שייכים לעם. לא לתכנית, לא לכתבים, ולא לאף גורם פרטי.
לאף אחד אין זכות לפשפש בשעות של תיעוד ולעשות בהן כרצונו – לא משנה איך הן נערכות, איזו מוזיקה מוסיפים להן או את מי בוחרים לטשטש.
קודם כל – למשפחות. אחר כך – לעם.
בפעם הקודמת, משפחות הנובה גילו לתדהמתן שעשרות שעות מהמסיבה נמצאות בידיים של כתבים – כאלה שהתרברבו שצפו בכולן. בזמן שהם עצמם התחננו במשך חודשים מהגורמים הרלוונטים – ועד היום – שיחשפו בפניהם את הרגעים האחרונים של הילדים שלהם.
אני מכירה אישית משפחות שפנו וביקשו את החומרים – כדי לחפש בעצמן את הילד שלהן – ונענו בשלילה או בזלזול.
עזבו רגע את עצם העובדה שמי שמחזיק בחומרים הרגישים האלה אמור לשמור עליהם מכל משמר משתמש בהם כרצונו וסוחר בהם – לאף כתב, ולאף אחד שהשיג אותם, אין זכות להחזיק בהם כאילו הם שלו.
החומרים האלה צריכים להיות במקום מסודר, נגיש למשפחות – כדי שכל מי שאיבד את היקר לו באותו יום יוכל, מתי שיבחר, לקחת את מה ששייך לו. לאסוף את הזיכרונות האחרונים שנותרו מחיים שלמים שנגדעו.
בלי אזהרה מוקדמת – משפחות רואות פתאום הבזקים של הילדים שלהן על מסך הטלוויזיה. אף אחד לא טרח להכין אותן. כאילו הן כלום. רייטינג חשוב יותר מהן.
מי שמכם להחליט מה משודר ומה לא?
מאז ה-7, מעולם לא סירבתי לבקשת משפחות. גם כשהבקשות היו קשות מנשוא. עשיתי דברים שלא חשבתי שאעשה – רק כדי שיוכלו לראות את מה שהשגתי, בפעם האחרונה, את מי שאיבדו. מסרתי מיד - כי זה שלהם. ומי אנחנו בכלל?
כל התנהלות אחרת פוגעת בהם אנושות. שורפת להם את הנשמה.
דמיינו לעצמכם – אתם מזפזפים, ופתאום רואים את האדם האהוב עליכם חי, הולך, נושם – במקרה. על המסך. אחרי שקברתם אותו. בלי החתיכה הזו מהפאזל.
יש במדינה הזו הרבה גועל – אבל זה מהדוחים ביותר. צריך לבדוק כמה ידיים החומרים האלה עברו. אני בטוחה שהם כבר לא מה שהיו במקור. הכל מזוהם. שאלוהים יעזור לנו.
דעה שצריכה להיות פופולרית: אסור לפצל את טקסי הזיכרון והעצמאות למופעים אלטרנטיביים לפי מחנות פוליטיים.
יש אינסוף זירות לפוליטיקה מחנאית. אבל יש מעט מאוד רגעים לאומיים שבהם אנחנו מתבקשים להיות עם אחד. לא כאידיאולוגיות מתחרות, אלא כקהילה היסטורית משותפת.
האובססיה לפרק כל מוסד משותף לפי קווי מחלוקת פוליטיים ומפלגתיים היא בדיוק מה שמפורר את מה ששמרנים מבקשים לשמר: נאמנות, המשכיות, תחושת בית. כל מה שמאפשר מלכתחילה את הקטנוניות הפוליטית.
אם חיילים מכל הדעות יכולים לחלוק את אותו הטנק, להרכיב את אותו הגדוד, ולשאת יחד את אותו דגל — המשפחות שלהם יכולות לעמוד יחד באותו טקס. זה דורש קצת בגרות, הגינות וסובלנות.
כמו בארוחה משפחתית גדולה: לא כולם מסכימים על הכול ובכל זאת לא קמים מהשולחן והולכים לפתוח "ארוחה אלטרנטיבית".
כשאבא שלי חלה בסרטן ריאות, עברנו את כל המסלול - טיפולים לפי הפרוטוקול, חוות דעת נוספות, פסיכולוג וכושר מותאם. כשהטיפולים הפסיקו להיות אפקטיביים והיה נראה שנגמרו לנו האופציות, עברתי לחפש עבורו ניסויים קליניים.
ניסוי קליני הוא מחקר רפואי מבוקר שבודק תרופות חדשות על מטופלים. זו דרך לקבל גישה לטיפולים שעדיין לא זמינים באופן רגיל, עבור חולים שמיצו את האפשרויות הקיימות.
למדתי שאיתור ניסוי קליני למצב רפואי ספציפי זה לא פשוט. המידע קיים, אבל הוא לא מספיק נגיש: שפה רפואית מקצועית, ממשקים לא ידידותיים, ואין כלי שעוזר להבין אם הניסוי רלוונטי למצב שלך או איך בכלל לדבר על זה עם הרופא המטפל. לקח לי זמן ללמוד איך לנווט את המערכת הזו, איך לפנות לחוקרים, ואיך להיכנס למחקרים.
עבורנו זה עבד. אבא שלי השתתף בשני ניסויים קליניים שהאריכו לו את החיים ונתנו לנו עוד זמן יחד. אם לא מגיפת הקורונה, כנראה שהיינו ממשיכים למחקר נוסף שנעצר.
מאז שאבא נפטר, יוצא לי לעזור לאנשים למצוא ניסויים קליניים. זה עובר מפה לאוזן דרך חברים, ואני עושה את זה באופן ידני ובהתנדבות. לאחרונה חשבתי שאולי יעזור לשתף את הנסיון והתובנות שצברתי, ובניתי את TrialFinder: מנוע חיפוש לניסויים קליניים שמנגיש את המידע למטופלים ולמשפחות.
🔍 חיפוש ניסויים קליניים מישראל ומהעולם, בעברית ובאנגלית, בלי צורך בידע מקדים ✨ סיכומים בשפה פשוטה: מי עשוי להתאים, מה הניסוי בודק, ומה צפוי למשתתפים ✅ בדיקת התאמה מהירה כדי להבין אם הניסוי רלוונטי עבורכם 👩⚕️ מדריך להכנה לשיחה עם הרופא ואפשרות לטיוטת פנייה לצוות המחקר
חיפוש מחקרים קליניים הוא מידע רפואי פרטי ואני מתייחס לזה ברצינות. אין רישום, אין איסוף מידע אישי, אין פרסומות. חיפושים אחרונים נשמרים רק במכשיר שלכם ורק אם תבחרו בזה.
אשמח אם תשתפו את הפוסט או את הלינק עם מי שמתמודד עם מחלה ומחפש אפשרויות טיפול. וכמובן, אשמח לכל פידבק שיעזור לשפר את הכלי 🙏
צו ביניים האוסר על השר להתבטא בענייני פעילות המשטרה הוא הזוי לחלוטין. בית משפט אינו יכול לסתום את הפה לאזרח, קל וחומר לא לנבחר ציבור. במקום לצנן את האווירה בית המשפט דוחף בכוח את כולנו למשבר חוקתי. כנראה לקחי Dred Scott לא נלמדו בישראל. סביר שהשר יפר את צו הביניים - ובצדק
תזכורת: המחנה הדמוקרטי (שאני נמנה עליו) נאבק להעביר את סמכות ההכרעה והשלטון לציבור, תהיה אשר תהיה הכרעתו. המחנה היריב נאבק להפקיע מהציבור את סמכות ההכרעה והשלטון, בגלל שהוא חושש שהציבור יכריע בניגוד לרצונו.
זה כל הסיפור פה, ותמיד היה כל הסיפור פה, ואידך זיל גמור.
יש מדינות, לא באירופה, שחטפו, בצדק, על כך שהגיעה אוניה עם חיטה שרוסיה קצרה, לנמלם, ויש מדינות, באירופה, שחיות על אנרגיה רוסית, שמחזיקה את המשק הרוסי, שמתחזק את מכונת המלחמה הרוסית. יש דרג ויש זרג בעולם המוסר.
בוקר נהדר להזכיר לכולם שממשלת ישראל אינה גורמת, מכתיבה או מייצרת את ההקצנה האידיאולוגית שעוברת על המפלגה הדמוקרטית בשורה שלמה של נושאים וסוגיות ולאורך שנים רבות. זה לא "נתניהו", "סמוטריץ'" או "בן-גביר" אלא רדיקליזם דתי שמיוצר על ידי כוהנים באוניברסיטאות, מופץ על ידי שליחים בתקשורת ובחברה האזרחית ובא לבסוף לידי ביטוי על ידי פוליטיקאים.
יש לפי ממוצע הסקרים 75 מנדטים(!) בלי חרדים, בלי ערבים, ובלי המפלגה הכי קיצונית מכל אחד מהצדדים. העובדה שלכולם ברור שהדבר הזה בכלל לא על השולחן, ויותר גרוע, הציפיה מהפוליטיקאים היא להצהיר שוב ושוב שזה לא על השולחן, למרות שזה לאין ערוך טוב יותר מכל אופציה ריאלית אחרת, מבאסת מאוד.
אתם קולטים את רמת הסיכון למדינה מההדלפה הזאת לרונן ברגמן?
והאמת היא שבסוף כל הדיבורים המשפטיים לא תמיד ברור לי מתי בדיוק ברגמן ידע על מבצע הביפרים.
במובן זה חבל שהשופט העיף את התביעה שלו מכל המדרגות בלי צורך לשמוע הוכחות, כי הייתי דווקא שמח לשמוע אותו מסביר כמה דברים. טוב. אולי בערעור.
כי נזכרתי בזה. האיש הסתובב עם כל תכנית התקיפה של צה"ל בלבנון על הווטסאפ שלו! עניין שכמובן לא נחקר, והדלפה שכמובן לא ענייניה אף אחד, למרות שהוא בעצמו השוויץ בה.
האירוניה מתאבדת: שופט שמינה עצמו לנשיא העליון, ויועמשי"ת שפוטרה כחוק - ינסו מחר להדיח שר שקיבל כרבע מיליון קולות שמינויו אושר ע"י נציגי יותר משני מיליון אזרחים 🤦♀️
אחרי ההררי מילים, קשקשת אינסופית, התנפחות ויוהרה בלי גבול, תביעת ההשתקה של רונן ברגמן נגדי נדחתה בפסק דין מנומק של 18 עמודים, מאת כבוד השופט ליאור גלברד.
ברגמן שדרש 330 אלף ש"ח בטענות סרק שנועדו, כך סברתי מהתחלה, להשתיק ביקורת, ובמיוחד ביקורת על מאמר שפרסם ערב מבצע הביפרים, ישלם הוצאות בסך 15 אלף ש"ח.
וזה גם מסר לכל חמ"ל ההשתקות של העשירים והחזקים: אנחנו לא נשתוק. ונמשיך לחשוף אתכם.
וכמובן, תודה לעורך דיני, תותח העל, המגיש המהולל של הפודקסט המשפטי "בלתי סביר בעליל" בערוץ #שומר_סף, מר מיכאל דבורין, שהביאנו עד הלום. לא פעם ראשונה שהוא מנצח נגד במשפטי דיבה.
תודה גם לכל הרבים והטובים שהבינו את חשיבות המאבק הזה, ותרמו למימון ההמון שהקל עלי לנהל את המאבק הזה. את הסכום שנשאר ואת ההוצאות אנחנו נתרום להמשך המאבק המשפטי של הימין נגד תביעות ההשתקה.
דברים חשובים ומורכבים של יצחק קרוב ברשת המתחרה על האלימות הלא מדינתית ביהודה ושומרון. אני חושב שאני מסכים פה כמעט עם כל הנקודות, ונראה לי שאין צורך מבחינתי להוסיף בערך עוד שום דבר בנושא אחרי הטיפול המקיף שהוא העניק לו.
------
(דיון פנים ימני מרתק. סורי חברבוקים מהשמאל)
א. כשהתחתנו ועברנו לכוכב השחר קניתי אקדח. לא כי זה התאים לי, שהרי אני ממש גרוע באגרסיות; כי היה ברור שלהשתנע ביו"ש בלי רכב ובלי אקדח הוא רעיון פחות מוצלח. הרגיע אותי לדעת שיש לי אקדח כשחיכיתי לטרמפ בצמתים שוממות.
למרות שספק מה הייתי מצליח לעשות בזמן אמת. לא היו לי החזות המאיימת והביטחון העצמי של שכן שלי. פעם בלילה רכב מלא בערבים עצר קרוב אליו, יצאה ממנו חבורה והתקרבה אליו בשפת גוף חורשת רע. הוא שם את היד על המותן בהפגנתיות והם הבינו את הרמז והתקפלו צ'יק צ'אק. לא היה לו אקדח.
ב. אקדח כמובן לא היה יכול להציל אותנו בקטע הכביש ליד הכפר האלים אל מועייר. פשוט נסענו מהר מהר וקיווינו שלא נחטוף שם אבנים (קרה פעמיים) או בקת"ב (פעם אחת), שלא לדבר על מחסום אבנים (לנו לא קרה). שנאנו לנסוע בכביש הזה ונמנענו ממנו ככל הניתן. בטח בלילה. לעיתים היינו רואים ברכס מעל לכביש, ג'יפ של צה"ל. במקרה כזה היינו נרגעים. ברוב הפעמים הוא לא היה שם, והיינו נוסעים בלחץ ומביטים לצדדים עד שעברנו את האנדרטה (הלעיתים מחוללת) של שולי הרמלך הי"ד.
ג. מתחת לכוכב השחר הופיע מאהל של בדואים. אני לא זוכר מתי בדיוק זה קרה, אבל זוכר די בביטחון שהוא הופיע במהלך השנים והלך והתרחב עם הזמן, כולל עיבוד אדמות. לקראת סוף הזמן שלי בכוכב השחר עבר לידו טיול של נוער, מה שכונה כבר אז נערי גבעות. הוזעקנו לעזור להם אחרי שפרצה שם תגרה והם עלו ליישוב מדממים.
היום, כשאני פחות תמים ורואה ציוצים כמו "אל תשאלו איך מכינים נקניקיות" אני תוהה מי התחיל שם עם מי (גם אם סטטיסטית ברור מי הצד האלים יותר). אבל אני כן יודע שלא לפני ולא אחרי העזנו לצאת מהגדר של היישוב לכיוון המאהל. האם כולם כולם? מן הסתם לא. להערכתי זה היה הסנטימנט הרווח.
ד. באנקדוטות האלו לא באתי להעביר רק הווית חיים. חשוב היה לי להדגיש גם את הטון: כל זה היה מעין מובן מאליו. ידענו שמסוכן לחיות ביו"ש. ידענו שצה"ל עושה כמיטב יכולתו; שאכן הכבישים בטוחים באופן יחסי. הרבה יותר מתקופת האינתיפדה השניה, בה אנשים יצאו מהיישוב עם שכפ"צים וזוגות לא נסעו ביחד כדי שליתומים יישאר לפחות הורה אחד. ידענו בהוקרת טובה שמאז דרך נחושה צה"ל (ושב"כ) הצליחו לצמצם מאד את הטרור הממוסד, של הנשק חם.
אבל, עם כל ההישגים האלו, אי אפשר לעמוד על כל ג'אבל ולעצור כל ילד שמיידה אבנים בדרך מבית הספר. ארץ ישראל נקנית בייסורים ואם בחרת לגור ביישוב מרוחק, עם זה תתמודד. אין מה לעשות ואין מה לשאול.
ה. למעלה מעשור עבר מאז עזבתי את יו"ש. אני לא חי שם את השטח. אבל אם יש קונצנזוס עובדתי בין הימין לשמאל, הוא שהיום הרבה יותר בטוח ליהודי להסתובב ביו"ש מחוץ לגדרות. השטח של יו"ש הפסיק להיות יודנריין, אזור בו יהודי שמסתובב דמו בראשו. לא לחלוטין בטוח, אבל הרבה יותר מפעם.
עד כאן מסד עובדתי שבינתיים לא ראיתי שערערו עליו. כשעוברים לפרשנות, העניינים מתחילים להסתבך.
ו. שלוש סיפורים שמתרוצצים לגבי "איך קרה השינוי". למה השטח הפך ליותר בטוח.
1. צה"ל: מפרוץ המלחמה הפך צה"ל להרבה יותר אגרסיבי ופרו אקטיבי. החלק המפורסם ביותר הוא פתיחת רחובות במחנות פליטים כך שיאבדו את המבנה האורבני שמאפשר להם להיות קיני טרור מטילי אימה. אם אני מבין נכון זה רק מייצג של שינוי דיסקט שקרה בכל רחבי יו"ש. מצדדי הסיפור הזה אומרים שהשינוי העיקרי הוא בזכות מדיניות צה"ל (ומן הסתם, הממשלה), וכל השאר מנסים לרכוב על ההצלחה.
2. החוות (בניגוד לגבעות, למרות שיש מערערים על עצם הבידול): הסיפור השני מתיימר לשלוט על השטח פשוט בעצם הנוכחות. בקליפת אגוז: אם פעם היית צריך להציב חייל בכל נקודה מועדת לזריקות אבנים - משהו שאין לצה"ל סד"כ עבורו - היום רועים יהודיים משוטטים בשטח, רואים שהשבאב יורדים מהכפר לכביש ויכולים להזעיק כוחות בזמן אמת. בעיני זו רק דוגמה לעקרון עמוק יותר - לעצם הנוכחות האזרחית יש יסוד של שליטה בשטח.
3. הגבעות: הסיפור השלישי אומר שכיוון שהאלימות הממוסדת של צה"ל נכשלה כנגד האלימות האזרחית של ערביי יו"ש, הגיע הזמן להפעיל אלימות אזרחית יהודית. כשהשטח האזרחי הערבי עסוק בלהתגונן, הוא לא יעלה להתקפה. איך הגענו למצב בו יהודים לא פוחדים להסתובב בשטח? כי הערבים כן.
ז. בפסח האחרון ביקרו אלפי אנשים בעוג'ה. לכל מי שגר באיזור לפני עשור המשפט הזה היה נשמע פלא. לעוג'ה היית מגיע רק עם אקדח ואומץ. אם לא, היית עלול להיות מאויים ומותקף. אנשי שמאל (כאלו שמבחינתם נזק לרכוש או איומים - כשהם באים מצד יהודים - הם אלימות של ייהרג ואל יעבור) לעיתים אוהבים לתרץ סיפורים כאלו ב"לא קרה ואם קרה מה קרה": משהו כמו "זו סתם גזענות ודעות קדומות. אלימות אזרחית לא קורה, ואם כן אז היו מנפצים לך את הזגוגיות של הרכב ומאיימים. קצת פשע, מה התנפחת". משום מה, למרות שזה רק קצת פשע, רוב היהודים לא העזו ללכת למעיין. אז פתאום יהודים מגיעים בהמוניהם? משמח!
ח. חוץ ממשמח, מאלף גם היה לראות את קרב הקרדיטים: נערי גבעות הארד קור תלו זאת באלימות הויג'ילנטית שסילקה מהאזור כמה האחזויות של בדואים (מהדיון שם נלקח המשפט המופלא שצוטט קודם "אם לא נעים לכם איך מכינים נקניקיות אל תסתכלו"). לעומתם, הממסד המתנחלי תלה זאת בעצם הנוכחות היהודית - פיתוח המעיין וכדומה.
ט. עד כאן מתבקש, כל אחד מהלל את שיטתו. אבל מה שמופלא באמת היו אנשי שמאל שצידדו בנערי הגבעות: הנוכחות היהודית בעוג'ה, כך כתבו, התאפשרה רק בזכות אלימות יהודית.
וכאן חשוב לומר שהטענה הזו - למי שנותרה בו קצת הגינות - מתחילה להביס את עצמה.
י. כי אם יהודים יכולים להסתובב ביו"ש רק בגלל אלימות יהודית, המשמעות היא שמדובר כאן באמת במשחק סכום אפס. ממילא, מי שמתנגד לויג'ילנטיות יהודית, בעצם מקבל בשופי ובנחת רוח אלימות ערבית. כן כן, הוא כמובן נגד אלימות ובעד שכולם ישירו קומבייה כל היום. אבל בפועל (לשיטתו, לא לשיטתי) כשהוא נלחם בנחרצות נגד אלימות יהודית הוא ממש מנרמל ומאפשר אלימות ערבית.
ואיך לומר בעדינות? כשממסגרים את הדיון כ"השנה, יותר ערבים נפגעו מאלימות יהודית מאשר להפך" רק מחזקים את הטיעון. כי מצדדי הויג'ילנטיות יגידו: כן, בהחלט, יש כאן סיבה ותוצאה. כפות מאזניים: כשאלימות יהודית עולה, זו הערבית יורדת. ולהפך.
י"א. אני חושב שמפעל החוות הוא נפלא, והאלימות של הגבעות (שוב, כשם קוד) מגונה. אבל כדי להילחם בתופעה פסולה צריך להבין מה נקודת האמת שמחייה אותה. והיא זו שתיארתי לעיל.
י"ב. כלומר, מי שגדל תחת איום מתמיד של אלימות שנורמלה, שהיתה כוח טבע שאין מה לעשות נגדו - ופתאום מגלה שאפשר אחרת - אדם כזה חווה טלטלה. טלטלה שהיא קודם כל מוסרית.
הוא אומר לעצמו: רגע, אז כל השנים האלו העדיפו שהשטח יהיה יודן ריין? העדיפו שאני אחטוף אבנים? הממשלה (ימין אגב) תיעדפה את הבטחון שלי נמוך יותר מאשר של ערביי האיזור האלימים? כן כן, לא דה יורה. אבל דה פקטו.
י"ג. אדגיש שוב: זו אפילו לא תחושת בטחון פרגמטית אלא קודם כל כוויה מוסרית. אולי אני רואה מהרהורי לבי אבל נדמה לי שראיתי אותה בפוסטים של מתנחלים שלא היו חשודים עלי עד היום כתומכי גבעות.
הם באים ואומרים - בעצם כל השנים בשם המוסר, התירו פה עוול מוסרי נורא. עד היום חשבנו שפרקטית אין מה לעשות. היום אנחנו רואים שהיה מה לעשות, רק נמנעו ממנו כי ההימנעות נתפסה כמוסרית יותר.
במודע או שלא במודע, העוול המוסרי הזה בוער. אז הם אומרים לעצמם - כן, אלימות זה רע. אבל האלימות כלפַּי נורמלה וזה היה רע יותר מוסרית. אין כאן צד אחד מוסרי וצד שני פושע, אלא דילמה מוסרית ללא הכרעה חד משמעית. להפקיר את אחיי לא מוסרי יותר מאשר להפקיר את אזרחי האוייב. אל תקשקשו על מוסר כשאתם בעצמכם בחרתם בחירה מוסרית מפוקפקת.
י"ד. אפשר להתפצל מכאן להרבה תת דיונים: האם אזרחי האויב הם אויב (כן, ועדיין אזרחים. זה לא סותר בעקרון גם אם מתנגש לעתים בפועל). מה נכון לעשות אם התשתית האזרחית היא בסיס לפעילות פח"ע (עיין ערך מטעי הזיתים של אל מועייר שהגיעו עד לכביש ובחסותם זרקו אבנים). שקלתי להיכנס לזה רק שמכסת המלים מתקתקת.
אז בלי לצלול פנימה, התשתית היסודית היא זו: להרבה בוגרי העשורים האחרונים ביו"ש, השוֹק הוא קודם כל מוסרי. לא בגילוי שיש נערי גבעות שמתגאים באלימות; בגילוי שכל השנים (אולי) הממסד בחר, מוסרית, אויב על פני אח.
ט"ו. ומכאן, לטענה הפרגמטית: "נכון, אנחנו נאלצים לקבל יודןריין מחוץ ליישובים. אבל לא מטעם מוסרי אלא כדי להגן על המדינה. אם ממשל טראמפ, אולי הפרו מתנחלי ביותר אי פעם, מתפוצץ על אלימות אזרחית של מתנחלים - ברור שלא משנה מה דעתנו המוסרית, חייבים להילחם באלימות האזרחית היהודית. ואם התוצאה תהיה שאסור לטייל בעוג'ה - סו בי איט"
אני ממש לא מזלזל בטענה. אם כבר עם השנים היא נשמעת לי יותר רצינית. אבל צריך לזכור שגם פרגמטית יש צד שני. או כמו שאני (לא) אוהב לקרוא לזה - אפקט שומר החומות.
ט"ז. בשומר החומות ישראל הפקירה את יהודיה בערים המעורבות, כשסירבה להכניס אליהן צבא. היו לזה סיבות שבעיני הן לכל הפחות מתקבלות על הדעת. יש להפעלת צבא נגד אזרחי ישראל, למרות שבתכל'ס מדובר בפרעות של אויב, השלכות קשות, פרקטית ותדמיתית.
מה שאני חושש שלא נלקח בחשבון הוא שגם אם ההכרעה הזו צודקת, יש לה מחיר: תושבי לוד למדו שמדינת ישראל לא שומרת על ביטחונם. ברגע שזה המצב, הסיבות כבר לא כל כך משנות. המדינה שמטה את המונופול שלה על האלימות ולוואקום נכנסו הויגי'לנטים. כן, שוב נערי גבעות שבאו להגן על התושבים.
כי כשהמדינה לוקחת צעד אחורה, אפילו הסיבות הכי טובות בעולם לא מעלימות את המחיר: נירמול של נערי גבעות ועלייתו של בן גביר.
י"ז. אגב, תהליך דומה עבר על דמויות כמו הקול היהודי. את דרכם אל הקונצנזוס הם עשו על ידי זה שהעזו לדבר על בעיות אמיתיות שתקשורת המיינסטרים אהבה להתעלם מהם. איילת לאש התחילה את דרכה פשוט בדיווח על זריקות אבנים ובקת"בים, משהו שלא היה חדשות עבור הערוצים המרכזיים. מסתבר שכשמתעלמים מבעיה, היא א. לא נעלמת. ב. מעניקה כוח למי שמוכנים לדבר עליה. ולא משנה מה הפתרון שהם מציעים.
י"ח. אז נכון: הממשל האמריקאי והאיחוד האירופי לא בשליטתנו. אבל גם ההמון הדומם לא. דוקטרינה שתתעלם ממנו, תחטוף לפנים עלייה של כוחות קיצוניים (כן, שגם נמצאים במסלול התנגשות עם הגורמים הראשונים. Two wrongs don't make a right).
י"ט. אותו הגיון נכון גם לטענה הפרגמטית ששלטון החוק, גם כשיש בו עוולות, עדיף על אנרכיה גם אם מתחילה כתיקון מוסרי. מסכים ומזדהה, אבל הטיעון הנכון הזה פשוט לא ישנה הרבה אם השלטון באופן שיטתי שומט מידיו את המונופול. עם כוח באה אחריות ומה שבורח מהאחריות יאבד גם את הכוח.
כ'. אז לבסוף, מה באמת הפך את יו"ש ליותר בטוחה? אישית אני מאמין ששינוי דיסקט בצה"ל, יחד עם פרוייקט החוות. בעיני אלו סיפורים משלימים.
לאמונה הזו שלי שלוש סיבות, אמוניות-רוחניות:
1.כתלמיד הרב אני אופטימיסט ומקסימליסט ולכן מאמין שתיתכן דרך בה הבידול המודרני בין אזרח ללוחם (המבורך כל עוד לא מגזימים איתו) יכול להישמר, בלי להתפשר על ביטחון אחינו.
2. בלי קשר לדיון על יו"ש, אני מאמין שהנוכחות החיה של אדם ואומה כמביאה ביטחון. כך כתבתי כבר לפני כשנתיים, במאמר שלי על דופן צפונית פרוצה, ע"ש.
במוסגר אולי שווה להזכיר כאן תיאוריה חצי רביעית, שטוענת שמה שהשתנה ביו"ש הוא פשוט שינוי זוחל דמוגרפי: הציבור היהודי ממשיך ללדת והרבה, והציבור הערבי הולך ומזדקן, כשצעירים מעדיפים להגר. אם להשתמש בניסוח של פוסטים מהעבר: תאבת החיים היהודית מנצחת את הצומוד הערבי. גם התיאוריה הזו בסוף טוענת שעצם הנוכחות משנה את המרחב.
3. אני גם מאמין שכמדיניות, המדינה יכולה להחזיק את המונופול על האלימות ובזה למנוע הן את אלימות האויב והן את פירוק המסגרת שלנו כמדינה. וורסיה של מה שנקרא פעם ממלכתיות.
כ"א. ואם אני צודק, בעצם אין דילמה: הנוכחות היהודית חיונית ומבורכת; אלימות מבוזרת פסולה. את המלחמה שלנו נִלָּחֵם כעם ולא כיחידים. בלי לחשוב שאזרחי האויב אינם אויב ובלי לוותר על כך שהם עדיין אזרחים.
כ"ב. ודווקא לכן, מדבר אחד אני חושש, באמת: לגלות שרק אלימות מבוזרת, אזרחית, היא זו שהפכה את יו"ש למקום בטוח ליהודים. כי במקרה כזה (שוב, לא סביר בעיני, אבל החשש מנקר) תהיה דילמה מוסרית אמיתית. התנגשות אמיתית בין שני ערכים. מגונה בעיני מי שלא מבין לכל הפחות שזו דילמה מוסרית, ועוד יותר מי שחושב שאין כאן דילמה פשוט כי ברור לו שזה לגיטימי להפקיר יהודים.
----
(כאמור - ולמרות שבעצמי נכשלתי בזה מעט בפוסט - אני לא רואה טעם כאן לדון על הבוגימון של אסמול. השמאל, לצערי אולי, לא רלוונטי והגיע הזמן שהימין יפנים זאת ויתבגר. אין שמאל, תניחו שמחר המחנה הזה מצטמק סופית, יופי? מה אנחנו - ימין לאומי, דתי, פרגמטי או ליברלי - עושים עם הדיון הזה?)
אחרי שסיימנו ללעוג על שיח קץ הדמוקרטיה בהונגריה, בואו נשאל את עצמנו מהו הלקח לימין מההפסד של אורבן?
1. צמיחה כלכלית. אורבן נסוג מעקרונות בסיסיים של כלכלת שוק חופשית. שלא כמו מיליי, הוא נקט במדיניות של "לאומיות כלכלית". בעוד שהראשון הפריט, פתח לתחרות וצמצם את מעורבות המדינה, האחרון ניסה לשלוט במשק ולהכפיף אותו ליעדים שלו. זה נחל כשלון חרוץ.
2. שחיתות ומקורביזם. מינויים של אנשים רציניים שאינם עסקנים פוליטיים עושה בסוף את כל ההבדל בכל הנוגע למדיניות ציבורית. אורבן מעולם לא הצליח להעמיד שדרה של אנשי ביצוע בעלי יכולת מקצועית. חשדנות, דרישות נאמנות ושיקולים פוליטיים צרים הובילו לשורה של מינויים לא טובים.
נסכם: הדרך קדימה לימין היא הדרך של מיליי שמשלב בצורה מוצלחת דבקות בשווקים, ממשל מוגבל, מדיניות שמרנית רצינית ומסורתיות תרבותית.
1. החוקרים רצו שפילבר יתן את השם ״לארי אליסון״ כמי שנכח בפגישה חשובה מאד לתיק. לצורך כך הם קיימו איתו פגישה מחוץ לחדר החקירות ושם ״רמזו״ בניגוד לחוק לו על רצונם. עברה ראשונה.
2. תחת הלחצים והגזלייטנינג שהם הפעילו עליו, פילבר ריצה אותם ואישר למשטרה בחקירה שאליסון אכן היה בפגישה, למרות שהם ידעו שאין לו שום זיכרון כזה. עברה שניה.
3. לאחר מכן המשטרה גילתה שהם הטעו את פילבר כי לארי אליסון כלל לא היה בארץ בזמן הזה ובטח שלא היה בפגישה, אז הם בניגוד לחוק לקחו אותו לחדר צדדי ובלי הקלטות ומצלמות ״שכנעו״ אותו ״לתקן״ את עדותו. עברה שלישית.
4. בתרגיל מדהים עו״ד עמית חדד הציג את החומרים וקיבל את אישורו של נאמן לפשעים האלו ומול השופטים הוא סיפר כי המפקד שלו יורם אסייג הוא זה שביקש ממנו לעשות את המעשה הפלילי הזה. עברה רביעית.
5. לסיום המזוויע חדד שלף את האס הסופי שמוכיח באיזו מאפיה מדובר כאן! חדד הציג מזכר משטרתי מזמן אמת שמוכיח שלאחר כל העברות האלו, המשטרה כתבה את מזכר שקרי שאין בו מילה של אמת והכל כדי לכסט״ח ולכסות את העבירות של עצמם! עברה חמישית.
ככה מתנהלת מדינת משטרה! נשבע בפעם המיליון, יבוא היום שכל העבריינים האלו יתנו את דינם ויצעדו אחד אחרי השני לחדרי החקירה והמעצר. ואתם…. כאמור לא תזהו דמוקרטיה גם אם תתנגשו בה!
במכון, מלבד הקורסים המשובחים, יש גם כמה הסכתים נפלאים. אני מזמין אתכם להצטרף לשיחות המעמיקות של מתנאל בראלי בהסכת המשובח ה'קאנון', והפעם שיחה על המהפך בהגותו של ווטגנשטיין.
בשיטת המשטר שיש לנו, שרגא ממלא למעשה את תפקיד ח"כ, הוא מעלה הצעות חוק, בית המשפט - הוא הרשות המחוקקת שקובע אם הן הופכות לחוק. בהיותו הריבון ה"כנסת" הזו שולטת ברשות המבצעת, שהיא היועמ'שיה.
גם אצל הבן שלי. עומס בלתי נתפס של בגרויות ומתכונות בקצב מסחרר כמעט בלי זמן ללמוד. אני באמת לא יודע איך הוא ישרוד את זה עם ציונים סבירים בלי לקרוס באמצע. הכל בשביל שחס ושלום לא תופרע מנוחתו של רן ארז החל מה21.6. זה עלול להפריע לו לתכנן בנחת את איומי השביתה של פתיחת השנה הבאה.
ראיתי אתמול את לוח המבחנים של בת 17 שלי, וזה משהו בלתי אפשרי. דחסו להם את השלב הכי קריטי של הבגרויות לחודש ומשהו, כי חס ושלום לחשוב בכלל שארגוני המורים יסכימו להאריך בכמה שבועות את הלמידה כדי לא לזרוק לעזאזל 11 שנות לימוד. לדעתי בשלב הזה רק חזרה למלחמה עצימה יכולה להציל אותם.
זה לא באג, זה פ'יצר, השמאל הישראלי נגד אורבן ובעד האופוזיציה הפרוגרסיבית, הפרו-חמאסית, ואנטי ישראלית בהונגריה, משום שבלי הוטו ההונגרי האיחוד האירופי יטיל סנקציות נגד ישראל.
מה גורם לישראלים לקוות להפסד של אורבן בבחירות? תראו, אני יכול להבין בקלות ישראלים שמתפללים לנפילתו של פדרו סאנצ'ז, ראש ממשלת ספרד המנוול. הרי כל אדם שאוהב את ארצו יקווה שמנהיגים זרים עויינים יחוו מפלה פוליטית. זה כל כך מובן מאליו שאין מה להסביר. אבל שלא כמו סאנצ'ז, אורבן וממשלו הם אוהדי ישראל, בעלי ברית בזירה הבינלאומית ולכל הפחות- מעולם לא נקטו במדיניות עויינת כלפי מדינת ישראל.
ההסבר, בעיניי, ברור. עבור קבוצה ישראלית קטנה אך עם זאת קולנית, ערכים פרוגרסיבים חשובים יותר מריאליזם ציוני.
יותר מאחרים, אורבן הוא אוייב מובהק של כל מה שהשמאל הפרוגרסיבי מייצג ומקדם במערב- החל משחיקת מדינות הלאום, עובר דרך רב-תרבותיות והגירה המונית וכלה בבוז למסורות דתיות ומוסר מקובל. במובנים רבים אורבן היה הראשון להציג חלופה פוליטית נחושה (גם אם לא בהכרח מוצלחת) לכל מה שהמקרונים, המרקלים והסטארמרים למיניהם מבקשים להגשים.
כך שאם נסכם: לידידנו בשמאל הישראלי חשוב יותר שהשמרנות בהונגריה תפסיד מאשר שמדינת ישראל תרוויח בעל ברית אמין נוסף בזירה הבינלאומית. הם כל כך פרוגרסיבים בזהות שלהם שהטינה שלהם לשמרנות גוברת על שאר השיקולים. זו הגרסה המקומית שלנו לקווירים למען פלסטין.
שימו לב לערגה שבה רוזנאי מהדהד את ההפגנות נגד אורבן, שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לביטחון יהודי הונגריה. באותה הפגנה קראו בהונגרית free free palestine. רוזנאי יודע על הונגריה את מה שפוקו ידע על איראן. קפלן תמיד יעדיפו את האינטרסים של האינטרנציונל על פני חירות היהודים.
ב 1492 יהודים גורשו מספרד בגלל אנטישמיות נוצרית היום ספרד חוברת לאויבי ישראל בגלל אנטישמיות חילונית-שמאלנית.
זו בדיוק היתה המסקנה של הרצל שהובילה אותו לציונות, החילון במערב הוא לא הפתרון לאנטישמיות. הרצל שם לב כי האנטישמיות התגברה באירופה דווקא אצל הגורמים החילונים וה"נאורים".
אני מסרב להאמין שאין פתרון אמיתי לסכרת. נכון אם לא מטפלים בזה אז סובלים נורא ומתים, אבל כדי שזה לא יקרה צריך להזריק באופן קבוע? לא מקובל עלי, להזריק זה כואב
I can name a lot more than 5. Let's start with 23 easy ones:
1. Designating a combatant a journalist automatically immunizes that combatant from attack. 2. A territory is occupied even if there is no presence whatsoever after a hostile armed force by virtue of being blockaded.
מכתב חמור של מ׳, הממונה על השוויון המגדרי בשבכ למנהליה, בעקבות המכתב החריג של נעמי זיני אשת ראש השבכ לעובדי השבכ המתעלם מהעובדות הנשים בשרות הבטחון: ״האיגרת מדירה נשים. בהפצת האיגרת היה טעם לפגם״
הסאגה עם העיתונאי אריאל כהנא, כמו הסיפור של המגד במילואים ליד הר בעל חצור, כמו עם הסיפור של בית העסק שהוצת ואז התברר שהמציתים הם ערבים, כמו עוד עשרות סיפורים שהתפרסמו בקול רעש גדול עם כותרות של "אלימות המתנחלים" ואז התבררו בקול ענות חלושה, שהם שקר וכזב, ולא היתה שום אלימות של יהודים ואת הטרור ביצעו ערבים,
צריכה ללמד את כולנו כמה דברים חשובים: 1. יש פה קמפיין. שלא יהיה ספק 2. השיטה היא קודם כל להאשים ולהעליל. לעזאזל עם האמת 3. מידי פעם האמת צצה וניתן להפריך את העלילה 4. לא תמיד זה אפשרי. כי לך תוכיח שאין לך אחות. לא תמיד זה מתועד, זה נחקר, ואז השקר נשאר באוויר והאמת אין דורש לה 5. מכל האירועים האלו, תסיקו כבר את המסקנה המתבקשת: יש פה נוער מדהים, חלוצי, אמיץ, שיש לו יותר מידי שונאים ולא בכדי, כנראה הם כל-כך משמעותיים ועושים פה היסטוריה שלא סתם מנסים לחבל להם! הם גורמים לכך שתוכנית השמאל לסגת מחבלי הארץ תימחק סופית.
אז מתירים את דמם, והם, הם אפילו לא עונים. רובם לא נמצא ברשתות, בקושי יש להם סמארטפונים, וכשהם יוצאים לרעות את הצאן בשמש בחום ולשמור בלילה הקר כדי להציל אדמות מדינה ולהסיג את האויב ברגליהם, מישהו דואג לשפוך את דמם.
תגנו עליהם מפני מכונות הרוע ומפני עלילות הדם האנטישמיות! אל תאמינו אוטומטית! תזכרו שיש פה קמפיין! תגנו עליהם! אין מי שיעשה את זה במקומם!
טוב זה מחריף. מתברר שבזמן אמת אתמול בערב כבר שלחו מהגמ"ר שומרון את ההודעה הבאה לראשי הישובים, הודעה שמבהירה חד משמעית שמדובר בערבים שיידו אבנים מהכפר תורמוס עיה.
אלא שאריאל - "אני חי ביו"ש 48 שנים. מסקר את האזור 30 שנה. שאף אחד לא יטיף ולא יסביר לי מהי התיישבות. אני חי, נושם אותה וכותב עליה, מאז שאני זוכר את עצמי" - כהנא, כל כך מחובר לשטח ולהתיישבות שהוא לא קיבל אותה? לא דיבר עם אף רבשץ באזור? אף יור ישוב? או שקיבל ובכל זאת בחר להפיץ עלילה שקרית שלמה?
השנאה מקלקלת את השורה: אריאל כהנא איבד את זה ופשוט פרסם עלילת דם על יהודים.
תקציר: ערבים רגמו אתמול באבנים רכבי יהודים ליד תורמוס עיה. כהנא החליט בלי בדיקה בסיסית שזה יהודים שזרקו על יהודים, פרסם ציוץ ארוך ושקרי, תייג אותי ועוד כל מיני אנשים שלא באים לו טוב בעין, וגם לאחר שהבהירו לו כבר אתמול בערב שזה ערבים לא מחק. הבוקר העלה ציוץ שאומר שבעצם זה טעות אבל לא מחק את המקורי ובמקום להתנצל ולעשות חשבון נפש מתבצר בעמדתו.
סדר בעובדות:
אתמול בסביבות השעה 18:00 יצאה קבוצת ערבים מהכפר תורמוס עיה בבנימין לרגום רכבי יהודים באבנים בכביש 60.
איך אני יודע שזה ערבים? קודם כל כי בניגוד לאריאל כהנא שיצא פה פשוט מנוול, סליחה אבל אין לי מילה יותר נעימה, הלכתי לבדוק מה קרה. משהו כזה שעיתונאים אמורים לעשות לפני שהם מפרסמים.
אז ככה: אתמול נערך בכפר המרצחים תורמוס עיה טקס חנוכת פארק לזכר "השהיד" עאמר ראבי שחוסל בידי לוחמי 636 לפני שנה בדיוק כשיידה אבנים על רכבי יהודים בכביש 60 סמוך לתורמוס עיה.
בסיום הטקס שהיה רווי הסתה, ועליו עוד דווח בשעה 18:00 לערך בטלגרם של הכפר, יצאו כ8 ערבים ליידות אבנים בכביש, ממש באזור בו חוסל "השהיד" חברם לפני שנה.
כוחות צבא שהוזעקו למקום פתחו בסריקות וכפי שדווח במוקד בנימין כבר בשעה 18:08 וכפי שאישרו לי גורמים בצה"ל, העקבות של הזורקים הובילו לכפר תורמוס עיה.
בנוסף, בטלגרמים של הכפר כתבו שערבים מהכפר יידו אבנים על רכבי יהודים, התגאו בבחורים שלא חסכו בפגיעה ביהודים, ייחלו שאללה ישמור עליהם, ודיווחו על פשיטת הכוחות על הכפר.
הם אף ביקשו למחוק מצלמות אבטחה כדי להקשות על הצבא לאתר את מייידי האבנים.
בדובר צה"ל אמרו לי שלא אמרו מעולם שזה יהודים. כנל בדוברות המשטרה.
בדקתי עם 4 גורמי ביטחון שונים בגוש שילה. כולם הסבירו לי שלפי המיקום סמוך לכפר מדובר בערבים ושאיש שם לא טען שמדובר ביהודים.
אז על מה כהנא התבסס? על גורם בודד בהתיישבות, חבר יקר, שבזמן אמת בקבוצה פנימית כתב שגורם צבא אמר לו שנראה לו שזה יהודים. גם הוא הבהיר את עצמו לאחר מכן וכתב שזה היה ערבים.
ושימו לב לזה. *ההבהרה שמדובר בערבים נכתבה בשעה 20:54. הציוץ השקרי של כהנא פורסם בשעה 20:56 ולמרות שפנו אליו להסיר את הציות ושהדבר לא נכון, רק הבוקר בשעה 9:34 מעל 12 שעות לאחר מכן כתב ציוץ הבהרה רפה ובלתי מתנצל*.
אריאל, החלקת במדרון. השנאה העבירה אותך על דעתך ועל מקצועיותך.
אתה פשוט בושה למקצוע העיתונות, בושה להתיישבות, אתה בקמפיין נגד הגבעות ונסחף למחוזות של עלילות ברמת "בצלם" וחוסר בדיקת עובדות פשוטות. העלילות שלך משרתות בסופו של יום את הקמפיין שאתה טוען שעושה נזק להתיישבות. ולא רק שאתה לא מתנצל אתה ממשיך להאשים. במקומך הייתי לוקח כמה שבועות של חשבון נפש במקום להמשיך להטיל רפש לכל עבר.
מצרף פה צילום מטלגרם של תורמוס עיה שקורא למחוק מצלמות אבטחה כדי להגן על הצעירים מהכפר שזרקו אבנים.
ראיות וצילומי מסך נוספים לכל מה שהבאתי פה בתגובות:
גם ניצחון לאופוזיציה לא יספיק, כי הונגריה תיתקע עם בית משפט פוליטי, תקשורת פוליטית, שירות ציבורי מושחת - שכולם נשלטים על ידי הממשלה שתוחלף, ושיתקעו מקלות בגלגלים. הדרך לתיקון תהיה ארוכה וכואבת. לכן, גם אצלנו - המאבק על נציב שירות מדינה עצמאי ומקצועי הוא לא גחמה אלא סופר קריטי.
בתמונה הזאת שצולמה לפני כשעה, הצליח הצלם אלעזר ריגר לתפוס בעדשתו אולי עשירית מכמות המטיילים שפקדה באותה העת את מעיינות העוג'ה בבקעת הירדן.
עשרות אלפי יהודים שהגיעו רק היום להנות מאתר הטבע המדהים ששב לידיים יהודיות, אחרי שהיה נתון במשך עשורים בשליטה ערבית מלאה. אך לפני שנתיים שהו פה קבוצות מאורגנות של אלפי מטיילים ערבים מכפרי הסביבה ושבטים בדואים אלימים שהטילו את חיתתם על האזור. כעת הכל הפך נחלת העבר.
התמונות ההיסטוריות האלה של המוני בית ישראל באים לטעום טעם של חירות אמיתית, רשומות על שמם של קומץ יהודים חלוצים וצנועים, שבעמל דם ויזע כפשוטו הסיגו מהמקום את הפולשים הערבים שלוחי הרש"פ.
הם לא זכו אז לגיבוי ממשלתי וגם כעת לא זוכים לקרדיט המגיע להם. אך המראות הללו שנשקפים אליהם מבין עדרי הצאן בבעלותם שכעת רועים בשלווה על אמת המים, שווים בעיניהם יותר מהכל.
ההתייצבות ההמונית של עם ישראל בחבלי הארץ החדשים ששוחררו מדי האויב, הם התשובה הניצחת ביותר למחול הגינויים וקמפיין ההכפשות המבחיל שמתנהל כנגד חלוצי הארץ.
קטע פשוט נפלא. חן ליברמן וסולימן מסוואדה מנסים להוציא מבר קופרשטיין שהציטוט שלו על זה שהרביצו להם בגלל הסרטון של שדה תימן לא מדויק והוצא מהקשרו. איך לומר, פחות עבד להם.
יש יצירת מופת קטנה של ק.ס.לואיס שלא תורגמה לדאובני לעברית. The Four Loves.
בעקבות השיח על ירידה מהארץ, הנה תרגום קצר, של המחשבות של הפילוסוף והאינלקטואל הבריטי הדגול על מהות האהבה ביחס לפטריוטיות (אגב, אם אתם מתעניינים באהבה - קבלו זאת כהמלצה רותחת לקרוא את הספר כולו).
מתוך הפרק השני, עמודים 35-39:
לבסוף אנחנו מגיעים לשלב שבו הפטריוטיות, במופעה הדמוני, מתכחשת לעצמה בלי משים. צ'סטרטון מצא שתי שורות של קיפלינג שמשמשות דוגמה מושלמת לכך. זה אמנם עשה עוול לקיפלינג, שדווקא הבין להפליא – עניין מופלא כשלעצמו לאדם כה חסר־שורשים – את משמעותה של אהבת הבית; ואולם, אם מנתקים את השורות הללו מהקשרן, הן מתמצתות את העניין היטב:
"לוּ אנגליה הייתה מה שהיא נראית, היינו נוטשים אותה חיש מהר. אבל היא לא!"
אהבה מעולם לא דיברה בשפה כזו. זה כמו לאהוב את ילדיך רק "כשהם מתנהגים יפה", את אשתך רק כל עוד היא שומרת על הגיזרה, או את בעלך רק כל עוד הוא מצליח ומפורסם.
"איש," אמר אחד היוונים, "אינו אוהב את עירו כי היא גדולה, אלא כי היא שלו." אדם שבאמת אוהב את מולדתו יאהב אותה גם בעליבותה ובחורבנה – "אנגליה, עם כל חסרונותייך, אני עדיין אוהב אותך".
היא תהיה עבורו "דבר עלוב, אך שלי". מתוך אהבתו אליה, הוא עשוי לחשוב שהיא טובה וגדולה גם כשאינה כזו; אשליה זו נסלחת, עד גבול מסוים.
אבל החייל של קיפלינג הופך את היוצרות: הוא אוהב אותה מפני שהוא חושב שהיא טובה וגדולה – הוא אוהב אותה בזכות מעלותיה. היא "עסק מצליח", וזה מחמיא לאגו שלו להיות חלק ממנו.
ומה יקרה אם תחדל להיות כזו? התשובה נאמרת בבירור: "היינו נוטשים אותה חיש מהר". כשהספינה תתחיל לשקוע, הוא ינטוש. כך, אותו סוג של פטריוטיות שיוצאת לדרך ברעש וצלצולים של תופים ודגלים, פוסעת למעשה על השביל שעשוי להוביל למשטר וישי. וזוהי תופעה שעוד ניתקל בה. כאשר האהבות הטבעיות פורקות עול, לא רק שהן מזיקות לאהבות אחרות; הן עצמן חדלות להיות האהבות שהיו – הן חדלות להיות אהבות כלל.
לפטריוטיות, אם כן, פנים רבות. נדמה שאלה המבקשים לדחות אותה מכול וכול לא לקחו בחשבון מה בוודאות יתפוס את מקומה – ולמעשה, כבר התחיל לתפוס.
עוד זמן רב, ואולי לנצח, אומות ימשיכו לחיות בסכנה. שליטים חייבים איכשהו לנסוך בעמם את העוז להגן עליהן, או לפחות להתכונן להגנה. במקום שבו הושמד הרגש הפטריוטי, הדרך היחידה לעשות זאת היא להציג כל סכסוך בינלאומי באור מוסרי טהור. א
ם אנשים לא יקריבו יזע ודם למען "ארצם", יש לגרום להם להרגיש שהם מקריבים אותם למען הצדק, הציביליזציה או האנושות. אבל - זוהי ירידה במדרגה, לא עלייה במדרגה.
הרגש הפטריוטי לא אמור, כמובן, להתעלם מן המוסר. אנשים הגונים צריכים להשתכנע שמאבקה של מדינתם הוא צודק; אבל זהו עדיין מאבקה של מדינתם, לא המאבק למען הצדק באשר הוא.
ההבדל הזה נראה לי חשוב. אני יכול, בלי שום צדקנות או צביעות, לחשוב שזה צודק להגן על ביתי בכוח מפני פורץ; אבל אם אתחיל להעמיד פנים שהנחתתי לו אגרוף לעין מטעמים מוסריים גרידא – תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שזה הבית שלי – אהפוך לאדם בלתי נסבל.
היומרה שכאשר מאבקה של אנגליה הוא צודק, אנו עומדים לצדה – כפי שדון קישוט ניטרלי כלשהו עשוי לעשות – אך ורק מהסיבה הזו, היא מזויפת באותה מידה. ודברי הבל גוררים אחריהם רוע...
זו מדינה בה הכותל סגור כבר חודש וחצי כולל בשני חגים, לא הסכימו למוסלמים לעלות להר הבית ברמדאן, לפאקינג פטריארך להיכנס לכנסייה ביום ראשון של הדקלים - אבל ל-600 פסיכים שמאלנים הרשו להפגין. מסתבר שעם כל הכבוד לשלוש הדתות, הדת השמאלנית שווה יותר מכולן.
אחרי השקר של הארץ בנוגע ליקב הלא כשר,מגיע שקר נוסף של אין-12. מהטלגרם של ינון מגל - אל"מ ארז אשל אומר מפורשות: דפנה ליאל משקרת בנוגע לביטול השתתפות מכינת עין פרת בגלל בתו של בנט. תכלס, לא מפתיע.
🚨 BREAKING: President Trump has reportedly already fired Attorney General Pam Bondi, two sources familiar with the matter told Fox News Digital.
Bondi met with Trump in the Oval Office on Wednesday night ahead of his speech to the nation on the war in Iran, where she was reportedly informed of her ousting, sources said. The president is reportedly considering replacing Bondi with EPA Administrator Lee Zeldin, sources added.
“I think our reverence for the truth might have become a bit of a distraction that is preventing us from finding consensus and getting important things done.”
— Katherine Maher (NPR CEO)
What should consensus be based on if not truth? Exactly what important things need to be done that truth would get in the way of?
הסיפור איננו הליברליות שלכם, אלא נמיכות הרוח. נאור נרקיס לא צריך לבוא בשערי בית הכנסת והעלון לא בגלל שהוא קיצוני, אלא בגלל שהוא תת רמה.
אבל יש תת מגזר בציונות הדתית שמכור להידברות דווקא עם שונאיו, ככל שיכו בו יותר כך יזכו ממנו ליותר תשומת לב. את ההכלה וההידברות שומרים שם לכל מי שאומר ״אוכלי מוות״, מאיים בסרבנות או סתם מגדף. זה החל עוד בהזמנות הפאתטיות של גרוסמן ועוז לעפרה רק כדי שינאצו את היישוב ויתארו אותו כמוקד פנאטי וגזען, כך שאתה בסך הכל ממשיך מסורת מגזרית נוצרית מפוארת של הושטת הלחי השנייה והשקיית אויבך כדי שיתחזק ויוכל להכות בך עוד.
ההידברות האמיתית צריכה להישמר לאנשים חשובים יותר ומתונים יותר. אתה יודע מה, אפשר להתחיל ביחס הגון לאגפים בציונות הדתית שפחות מוצאים בעיניכם. הייתי קורא לזה אידיוטיות שימושית אבל לדעתי אתם לא אידיוטים ומבינים בדיוק לאן אתם חותרים.
אישורו הסופי של החוק לעונש מוות למחבלים בכנסת מחייב דיון מוסרי ופוליטי שחורג מהשאלה אם בג"ץ יאשר את החוק, או איך האיחוד האירופאי יגיב. נוח להרגיש מוסרני, ולמסגר את החוק ואת אלו שתחומים בו כלא מוסריים. אך ההתנגדות לחוק היא עוד ביטוי של הקונספציה ההרסנית שהביאנה עד טבח שמחת תורה, ובהקשר הזה ליבה של הקונספציה הוא המאמץ לכווץ פשעי מלחמה מובהקים אל תוך הסד הצר של הדין הפלילי. תגובה כזו מחמיצה את לב הבעיה: חברה ריבונית נבחנת לא רק ביכולתה להגן על חיי אזרחיה, אלא גם בנכונותה להכיר בכך שישנם מעשים אשר חורגים ממסגרת העבריינות הרגילה ונכנסים לקטגוריה אחרת לגמרי, קטגוריה של מלחמה מכוונת נגד עצם הסדר האנושי.
הליבה המוסרית של הוויכוח איננה טכנית אלא עקרונית: האם מחבל המבקש במתכוון לטבוח בחפים מפשע, מתוך אידיאולוגיה רצחנית, הוא עוד עבריין שהחברה מנהלת את עניינו בכלים פליליים רגילים, או שהוא אויב מובהק של הקהילה האנושית, המבקש למוטט את עצם התנאים שבזכותם חיים אנושיים וחוק יכולים להתקיים. כל עוד מתעקשים לכלוא את הדמות הזו בתוך הקטגוריות של הדין האזרחי והפלילי הרגיל, מתרחש בלבול מוסרי מסוכן: הרוע המוחלט מתורגם לבעיה מנהלית, והצדק מאבד את תוקפו.
הטענה הזו היא לא טענה ימנית. למעשה זהו קונצנזוס יוצא דופן בתולדות המחשבה האנושית. אצל ג׳ון לוק, מן האבות המכוננים של המסורת הליברלית, מי שמעמיד אדם אחר במצב של מלחמה באמצעות כוונה מיושבת להשמידו, מוציא את עצמו מגבולות החיים המשותפים של התבונה והחוק; לוק כותב שאדם כזה עשוי להיתפס כזאב או כאריה וכחיית טרף, ומבהיר שהביטחון של החף מפשע קודם. באותה יצירה עצמה לוק גם מגדיר את הכוח המדיני כזכות לחוקק עונשי מוות לשם הגנת הציבור והטוב הציבורי. אין פירוש הדבר שכל עונש מוות מוצדק באשר הוא, אך בהחלט יש כאן ביסוס מוצק לטענה שלפיה ישנם תוקפנים המאיינים במעשיהם את ההגנות הנורמטיביות של הסדר האזרחי הרגיל.
גם המסורת הרפובליקנית הקלאסית איננה מהססת בנקודה הזאת. קיקרו, בנאומיו נגד קטילינה (שעמד בראש קשר למוטט את הרפובליקה הרומאית מבפנים ב-63 לפנה"ס), מציג עמדה שלפיה אויב המבקש לחסל את הקהילה המדינית איננו אזרח שסרח בלבד. במסורת הרפובליקנית עולה הרעיון כי יש מצבים שבהם הגנת הרפובליקה קודמת למסגרות הרגילות של הסובלנות המשפטית, וכי מול מזימה רצחנית המאיימת על שלום הציבור רשאי השלטון להפעיל את החרב כדי להציל את הגוף הפוליטי עצמו. לא במקרה, המאבק בקטילינה הפך לדגם יסוד של שאלת היחס בין צדק, חירום וריבונות.
גם במסורת התיאולוגית והפוליטית הנוצרית הקלאסית נמצא עיקרון דומה. בחיבור הקנוני סומה תיאולוגיה, תומאס אקווינס כותב שכדי שמלחמה תהיה צודקת נדרשים שלושה תנאים: סמכות ריבונית, עילה צודקת וכוונה ישרה. הוא מוסיף כי כשם שלרשות הציבורית מותר לשאת חרב נגד עושי רשע מבית לשם הגנת הטוב המשותף, כך מותר לה להפעיל חרב מלחמה נגד אויבים חיצוניים. אקווינס איננו מטשטש את ההבדל בין נקמת יחיד לבין סמכות ציבורית: דווקא משום שהיחיד מנוע מליטול את הדין לידיו, הריבון מחויב לעתים להפעיל כוח מכריע למען הטוב המשותף. לכן סומה תיאולוגיה איננו רק טקסט של מלחמה צודקת במובן הצבאי; הוא גם תשתית רחבה לטענה שרשות ציבורית רשאית, ולעתים חייבת, להעניש רוע קטלני לשם הגנת החברה.
תפיסה זו, הכורכת את סמכות הריבון עם החובה למגר רוע אולטימטיבי, נטועה היטב גם במחשבה המדינית של המקרא. במישור היהודי, ההקשר איננו מסתכם רק בשאלת עונש המוות במובנו הפלילי, אלא נוגע למבנה יסודי יותר של זיכרון מוסרי. התורה מצווה: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, ומתארת את עמלק כמי שזינב דווקא בנחשלים, בעייפים ובחלשים. בהמשך מופיע גם הציווי: תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. ספר שמואל מעמיד את פרשת אגג כפרשה מכוננת של כישלון מוסרי וריבוני באי מיצוי הדין מול אויב מסוג זה, והרמב״ם מונה את המלחמה בעמלק בכלל מלחמות המצווה. המשמעות החשובה לענייננו איננה בהכרח זיהוי הלכתי וביולוגי פשטני של כל אויב מודרני עם עמלק, אלא ההבנה שעמלק הוא הארכיטיפ ההיסטורי של אויב התוקף במכוון חסרי מגן ומבקש לשבור את הסדר המוסרי עצמו. מחבל הרוצח נשים, ילדים ואזרחים חסרי ישע מתוך אידיאולוגיה של שחיטה מכוונת, שייך בבירור לאותו טיפוס מוסרי ותיאולוגי.
דווקא משום שהמסורת היהודית מתייחסת בכובד ראש לשאלת הכוח, היא גם מבחינה היטב בין אלימות פרטית לבין סמכות ריבונית. הרמב״ם מדגיש שאין פותחים מלחמה ללא סמכות וללא סדר, ואף קובע שבמלחמה יש מסגרת נורמטיבית שלמה ולא הפקר. מכאן נובעת נקודה עקרונית: השיבה לריבונות איננה קריאה להתפרקות משפטית, אלא להפך, קריאה להכרה בכך שישנם מצבים שבהם רק המדינה, מתוך סמכותה ובשמה של הקהילה, רשאית וחייבת להפעיל דין תקיף נגד אויב אכזר. זהו בדיוק ההבדל בין מוסר של ריבונות לבין מוסר של גלות: לא פולחן הכוח, אלא נכונות לשאת באחריות הכבדה של חרב ציבורית.
כאן בדיוק מתגלה הכשל המהותי של הרתיעה האוטומטית מעונש מוות גם מול טרור רצחני מאורגן. במשך דורות ארוכים עוצב המוסר היהודי בתנאים של חוסר ריבונות, חולשה ותלות בזרים. במצב כזה, זהירות קיצונית מפני שפיכות דמים הייתה לא רק מובנת אלא גם הכרחית. אולם כאשר אותה תודעה מועתקת ללא תיקון אל מציאות של מדינה ריבונית, החבה הגנה לאזרחיה, היא עלולה להפוך ממעלת זהירות לפתולוגיה של הימנעות. חברה שאיננה מסוגלת להבחין בין עבריין רגיל לבין אויב אידיאולוגי המבקש להשמידה, עלולה לאבד לא רק את כושר ההכרעה שלה אלא גם את אמון אזרחיה בצדק.
ומכאן להשלכה הכבדה באמת: כאשר הריבון מסרב למצות דין עם אויביו המובהקים, הוא איננו נשאר מוסרי יותר, הוא פשוט מייצר ייאוש מן הצדק. כליאתו של מחבל, הזנתו, שיקומו האפשרי, ולעתים אף הפיכתו לקלף מיקוח בעסקאות עתידיות, הם לא ריסון המבטא עליונות מוסרית אלא ביזוי זכרם של הנרצחים וערעור עצם ההבחנה בין קורבן לתוקפן. במצב כזה, הקרקע נשמטת גם מתחת למוטיבציה של הלוחמים וגם מתחת לאמון הציבור בכך שהמדינה היא נושאת החרב הלגיטימית. וכאשר האמון הזה נסדק, גובר הפיתוי הנורא של הפרט לדרוש צדק מחוץ למסגרת הממלכתית.
לכן השאלה איננה רק אם עונש מוות מותר, אלא אם חברה חפצת חיים רשאית להמשיך ולסרב לכל אפשרות של מיצוי הדין מול רוצחים אידיאולוגיים מובהקים. מה שלוק, קיקרו, אקווינס והמסורת המקראית של משה רבנו והרמב״ם מלמדים, כל אחד בלשונו, הוא שישנם מצבים שבהם עצם ההימנעות מענישה מרבית איננה הומניזם אלא כשל של אחריות ציבורית. צדק איננו נקמה פרטית; הוא מעשה ריבוני שתכליתו להגן על התמימים, לאשר מחדש את ערך החיים, ולהבהיר שישנם פשעים שהקהילה הפוליטית איננה מוכנה להכיל כחלק מסדר נורמטיבי רגיל.
החוק החדש איננו פותר לבדו את כל שאלות המשפט, המוסר והביטחון. ואולם, הוא מגלם בתוכו תיקון עקרוני הכרחי: נכונות לחזור ולדבר בלשון של ריבונות והבחנה מוסרית. הוא משיב למדינה את חובתה להגן על החיים, על כבוד האזרחים ועל אמונתם שיש דין ויש דיין. כדי להוכיח שדמם של חפים מפשע איננו הפקר, כליאת מחבלים אינה מספקת; הריבון נדרש להכריעם בשם הצדק. בכך טמון יסוד המאבק בייאוש מן הצדק, וזוהי משמעותה האמיתית של השיבה לריבונות.
ההתנהלות המופקרת של ברגמן היא בעיה ביטחונית חמורה, אבל בסיפור הזה יש שתי בעיות חמורות עוד יותר: ההתנהלות המופקרת של גורמי הביטחון שמדליפים לו סודות רגישים, והווטו הפוליטי של גלי בהרב מיארה על חקירת ההשתוללות הפרועה הזו.
לאחר הביקורת החריפה שמתח השופט סולברג על הפרקליטות ועל גלי בהרב-מיארה, במסגרת עתירה שדנה בהדלפות לעיתונאי רונן ברגמן ולאחר סגירת העתירה תוך הפניית העותרים למיצוי הליך הערר - הוגש ערר למחלקת העררים בפרקליטות ע"י עמותת בחרנו בחיים, יחד עם משפחות שכולות, נגד ההחלטה שלא לפתוח בחקירה בשלוש פרשות של הדלפות בטחוניות רגישות שיוחסו לפי העתירה, בפרסומים לעיתונאי רונן ברגמן.
בערר נטען כי מדובר בשלושה פרסומים בעלי רגישות בטחונית חריגה - פרסום ב-Ynet מיום 17/9/24, ביום מבצע הביפרים, על "צעדים פזיזים" שהממשלה עומדת לבצע "אל מול לבנון", פרסום מיום 3/1/25 שבו, לפי הערר, תואר האופן שבו ברגמן קיבל חומרים סודיים על מערך התקיפה שתוכנן נגד חיזבאללה, וכן פרסום בניו-יורק טיימס מיום 3/10/24 על תוכנית התקיפה הישראלית באיראן.
לטענת המערערים, ההחלטה שלא לחקור התקבלה בנימוק לקוני שלפיו "אין בפרסומים כדי לחשוף סוד", אף שלדבריהם מדובר בדלף מידע אסור המחייב בדיקה פלילית מיידית.
הערר מבקש לבטל את ההחלטה הקודמת, להורות על פתיחה בחקירה ולאתר את מקורות הדלף, תוך טענה כי המנעות מחקירה פוגעת בבטחון המדינה, בשוויון האכיפתי ובאמון הציבור.
יודגש כי, מאז העתירה דנן, הוגשו תלונות נוספות במשטרת ישראל בגין הדלפות נוספות לאותו עיתונאי.
רוב גדול מיהודי ארה״ב מתנגד למלחמה באיראן (55%) ורק אחד מכל ארבעה יהודים דמוקרטים תומכים בה (היחידים שתומכים באופן גורף מקרב היהודים - אורתודוקסים).
מנגד, בקרב היהודים בארץ קיים קונצנזוס כמעט מוחלט בעד המלחמה (למעלה מ-90% תמיכה).
מה שאנחנו רואים כמלחמת קיום, רוב היהודים מעבר לים רואים כמלחמת שולל - מול אויב שחרט על דגלו את השמדת ישראל ולשם כך חתר להשגת נשק להשמדה המונית.
לפחות האמת הקשה נחשפת: אלו לא ההתנחלויות, לא ״הכיבוש״ ולא הרפורמים בכותל - מרבית יהודי ארה״ב פשוט שונאים את טראמפ והרפובליקנים הרבה יותר משאוהבים את ישראל, אם בכלל.
לא נעים, אפילו כואב, אבל גם לא נורא.
לחיות כיהודי במדינה יהודית זו זכות היסטורית אדירה. מי שמוותר על זכות זו, ואפילו מסרב לנקוט בצעד סמלי של תמיכה מרחוק במלחמה על קיומה של המדינה הזו - צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו.
אנחנו נמשיך לנצח, לשגשג ולחגוג את המשך השושלת היהודית המפוארת - איתכם או בלעדיכם.
סוללת תותחנים יורה 5 (!) פגזים לתוך משגב עם והורגת אזרח ישראלי- צה"ל: טעות מקרית, אין בעיה פיקודית, אין כשל ערכי, אין כשל מבצעי, כולם יכולים להמשיך בתפקידם.
חייל תועד מפעיל אלימות כלפי כתב אנטישמי שהפריע לפעילות בשומרון - צה"ל: כל(!) גדוד 941 מושעה מפעילות עקב "כשל מוסרי" ובעיות פיקודיות. יש מצב שהתחקירים והמסקנות מגמתיים?! יכול להיות שמישהו מנסה לאתרג גדוד עם "הכלה, שיוויון ומגוון מגדרי" על חשבון מקצועיות? ובאותה נשימה מעיף גדוד שלם של לוחמים חובשי כיפות שדווקא הוכיח את עצמו כיעיל מאוד בשדה הקרב?
אם צהל מרשה לעצמו להדיח גדוד שלם של לוחמים, יכול להיות שאין באמת בעיה של חוסר אדם בצהל?!?
על סגירת גל"צ שהיא יחידה צבאית של כמה חיילים ששותים חלב סויה, הייתה פה מלחמת עולם של היועמ"שית ובג"צ שאסרו לסגור אותה בגלל 'אדמוקרטיה', אבל גדוד לוחם שליטרלי שומר לנו על החיים, נסגר פה באהלן אהלן. מישהו יודע איפה היועמ"שית?
מעל שנה של מרד צבאי של יחידות מובחרות וטייסים, וצה"ל - צרצרים. אירוע אחד קטן נגד עיתונאי CNN וצה"ל- זורק מפעילות גדוד חי"ר. ספרו לי עוד על צבא ההייטק וצבא הפרשים.
אז מדוע תומכי הקוליאציה מקבלים בשקט את ההעברות התקציביות הלא זעירות לחרדים בזמן קיצוץ תקציבי רוחבי של 3%, מערך מילואים שנמצא בקושי רב, צורכי ביטחון ומלחמה שזינקו, וצורך בשיקום מקומות רבים שנהרסו?
לא, לא בגלל שהם מעריצים את נתניהו, לא יודעים מה הם עושים, בעד לעשות ''דווקא לשמאל'', או מוסתים על ידי ערוץ 14. אלא בגלל שלוש סיבות מרכזיות ורציניות:
א. הסיבה החשובה מכולן, שאותה נפגוש אצל מרבית תומכי הקואליציה, היא הטענה שמדובר בעסקת חבילה כואבת אך משתלמת: החרדים מאפשרים עכשיו קואליציה שנוקטת במדיניות ביטחון שהאופוזיציה לא הייתה נוקטת בה - גישה התקפית יותר בלבנון ובאיראן, מדיניות שלא תיעדפה את החזרת החטופים על הניצחון על חמאס (או לפחות מדיניות שלא הסכימה להפסד צורם), והרחבת ההתיישבות היהודית ביו"ש תוך מניעת מדינה פלסטינית והתחזקות פת"ח. אלו ציבורים שאמנם רואים במימון ובאי-גיוס החרדים קנס, אבל קנס שמשתלם לשלם בשביל לבסס יסודות ביטחוניים דחופים. הם לא רואים במערכת היחסים בין המדינה לבין החרדים דבר חיובי או זניח - אבל מתייגים אותה בתור בעיה לטווח ארוך יותר.
ב. סיבה משלימה לסיבה הראשונה היא בעצם העובדה שיש רק שלוש קונסטלציות פוליטיות אפשריות בישראל של 2026: קואליציית ליכוד-חרד''לים-חרדים ('ימין מלא מלא'), קואליציית רל"ב-ערבים ('השינוי'), קואליציית רל"ב-חרדים. בהינתן מצב מבני זה, אין לימני שאינו רל"ביסט ולא פרש מהמערכת הפוליטית אלא לתמוך באפשרות הראשונה. יש כאלו שקוראים היום לקואליציה ציונית רחבה, שזו קריאה נכונה ערכית, אבל בלתי אפשרית פוליטית עם האישים הנוכחיים - כולל נתניהו וכולל מתנגדיו.
ג. הסיבה האחרונה, והחשובה לא פחות, היא תרבותית ורוחנית: אנחנו נפגוש אותה לא פעם אצל קבוצות כמו מסורתיים מזרחיים ואצל חרד''לים אשכנזיים, והיא האמונה שעולם הישיבות החרדי בכללותו הוא באמת משהו שראוי לתקצוב המדינה בפני עצמו - בגלל שהוא מייצג את ערך לימוד התורה ושימורה, אשר הולך לאיבוד אצל החילונים, המסורתיים, והדתל"שים. ככלל, הרעיון שמדינת הלאום צריכה לסייע לקיים כלכלית את התרבות, הדת ודרך החיים של אנשיה זה לא דבר חדש (לשמרנים המזדעקים: קראו את ''מחשבות'' של ברק), וממילא מתגלם במימון של תרבות חול, סיוע לאמנים, ספורט, ומופעים מסוימים של חינוך. בעיניי, זה סנטימנט לאומי טבעי וחיובי, ובמקום להילחם בו (בבחינת ''לא נממן את התיאטראות' או ''לא נממן את הישיבות'') - צריך לעבוד איתו. המשמעות היא בעיקר להציג שהמלך הולך יחף, את עיוותי התורה הקשים וההתחפשות לתלמדי חכמים, וכמו גם השקעה (לא רק כלכלית, אלא גם ציבורית) בעולמות התורה הדתיים או החרדים-מודרניים. במקביל, צריך סוף סוף לפתח שיח שמבדיל בין החרדים השונים ומפעלי הלימוד שלהם, שהרי יש חרדים במובן האמוני, ויש חרדים במובן הסוציולוגי; יש חרדים במובן הדתי המיינסטרימי יותר, ויש חסידויות וקהילות שכמעט שום יהודי לא יוכל להבין. הדיון לא צריך להיות (רק) מטריאלי, כפי שכל כך אוהבים לעשות, אלא דווקא רוחני. חלקים רחבים ומתרחבים בעם ישראל מבקשים יותר רוח וחיבור ליהדות, והחרדים עשו עבודה מדהימה בהצגת עצמם בתור המייצגים האולטימטיביים של דתנו. החילונים החרדים, אגב, משתפים עם זה פעולה לגמרי, ומחזקים עמדה זו.
אחת הסיבות שהאופוזיציה היא האופוזיציה הכושלת בתולדות המדינה היא שהיא ומצביעיה מסרבים - לגמרי מסרבים - להתמודד ברצינות, ושלא דרך קללות וסיסמאות נוסח ''מכונת הרעל'', עם שלושת הנקודות האלו, מלבד איזו התייחסות זעירה להכשרת המפלגות הערביות האנטי-ציוניות, בסגנון "מנסור עבאס יותר ציוני מסמוטריץ'".
אחת הסיבות שלא מגיעה שום תנועה שיכולה לשנות את סיבה ב' - ואגב כך את א' וגם את ג' - היא אחוז החסימה הגבוה, שמאפשר רק איחודים מוזרים ומונע מדם פוליטי חדש להיכנס למערכת, ובכך מקיים את המצב העגום הזה.
שימו במה עסוקים בייעוץ המשפטי לממשלה בשעת מלחמה מול איראן ולבנון: א. מתנגדים להחלטת ממשלה שתאפשר גיוס 400 אלף לוחמי מילואים (אני ממליץ לקרוא את זה שוב. משפטנים מתנגדים לגיוס מילואים במלחמה). ב. מתנגדים להארכת הוראת השעה שקובעת את השירות הסדיר ל-36 חודשים (הארכת מצב קיים. הוארך אחרי קיצורים שבוצעו בתקופת הצבא הקטן והחכם). ג. מתנגדים להארכת חוק השירות הלאומי שמכניס לא מעט חרדים לתוך מעגלי שירות שקריטיים מאוד לעורף בשעת מלחמה. לא סתם מתנגדים, פונים לבג"ץ בבקשה לצו מראש שימנע חקיקה (אין דבר כזה אגב. זו בקשה למתן צו בלתי חוקי). כל זה בשעת מלחמה, כאמור.
השמאל מפרסם שוב קריאה להחרים את ביצי החופש של גבעות עולם של משפחת רן ואנחנו עונים להם בחיזוק ההתנחלות ובעידוד לקנות עוד מהתוצרת שלהם, גם לזכר בנם רס"ן אור רן הי"ד, מפק"צ בדובדבן מגבעות עולם, שזינק ביום הטבח בשמחת תורה להגן על יהודים ונהרג בקרב גבורה בכפר עזה. יהי זכרו ברוך.
חוות הביצים של ׳גבעות עולם׳ נמצאת במאחז הגבעות באיתמר. מקום שאינו תחת ריבונות מדינת ישראל. מקום רווי אלימות ושנאה - ליהודים וערבים. שום דבר אורגני לא יכול לצמוח או לגדול במקום שיש בו שנאה ואלימות. לביתי הן לא תכנסנה ועל שולחני הן לא תהינה. טריפה יודונאצית!
איש צוות אוויר נוסף נחקר והודה שהימר על תקיפות באיראן בפולימרקט, אולם בניגוד לשני הנאשמים, הוא שוחרר ולא הועמד לדין. בחקירתו סיפר: "כל חיל האוויר מהמר". למרות זאת, החקירה לא התרחבה. לאשתו שלח הודעה אחרי שהימר מהטייסת: "הגאון שלך הפך אלף דולר ל-46 אלף" www.haaretz.co.il/news/politics/2026-03-28/ty-article/.pr…
התיישבתי לשוחח עם @ShovalRonen על הספר שפרסם לאחרונה אודות הפילוסופיה הפוליטית שניתן ללמוד מסיפורי המקרא עם דגש על משה, לבנון, דעת הקהל בעולם ועוד שלל נושאים אחרים בשיחה ארוכה וטובה. www.youtube.com/watch?v=358nOyagw8M
התיישבתי לשוחח עם @ShovalRonen על הספר שפרסם לאחרונה אודות הפילוסופיה הפוליטית שניתן ללמוד מסיפורי המקרא עם דגש על משה, לבנון, דעת הקהל בעולם ועוד שלל נושאים אחרים בשיחה ארוכה וטובה. www.youtube.com/watch?v=358nOyagw8M
במדינת ישראל נכון להיום יש יועצת משפטית לממשלה שמונתה בידי בג״ץ, ״נשיא״ בית משפט עליון שמונה בידי בג״ץ, קצינה במשטרה שקיבלה דרגה בידי בית משפט מחוזי. למי הם כפופים? למי הם נותנים דין וחשבון? לא לאזרחי המדינה. וזו תמצית הדיקטטורה היוריסטוקרטית - מאה אחוז סמכות, עם אפס אחריות.
סקרים שפורסמו לאחרונה על השפל בתמיכת מצביעי המפלגה הדמוקרטית בישראל מתורגמים לרוב בתקשורת בארץ להאשמה עצמית נוסח "איך איבדנו את הדמוקרטים?!", מתוך הנחה שההתרחקות נובעת בעיקר מצעדיה של ממשלת ישראל.
אממה, מדובר בהסתכלות פרובינציאלית שמפספסת את התהליך המדאיג שעובר השמאל בארה"ב: שנאה עצמית, המתורגמת להתנכרות לבעלי הברית של ארה"ב. "הכישלון המוסרי", כפי שיונית אוהב לומר, הוא עמוק הרבה יותר.
שימו לב לנתונים מסקר 'סיגנאל' שנערך לאחרונה (זה לא! הסקר שבתמונה) ובחן את מידת הפטריוטיות של הציבור האמריקני, לרגל 250 שנים להכרזת העצמאות:
*כ-70% מהדמוקרטים סבורים שארה"ב היא גורם *שלילי* בעולם. כלומר, רק 3 מתוך 10 אמריקנים שרצו את קמלה האריס כנשיאה סבורים שהמדינה *שלהם* - לא ישראל - מזיקה לשלום העולם.
*מנגד, כ-90% מהרפובליקנים/מצביעי טראמפ רואים בארה"ב גורם חיובי. 70% השיבו: "מאד חיובי".
*מצביעים מתנדנדים: 58-33 לטובת מי שחושב שארה"ב היא גורם חיובי בעולם.
קישור לסקר בציוץ עוקב.
ממצאים דומים עולים גם בסקרי גאלופ (הסקר שבתמונה), יוגוב והרווארד יות' שהתמקד בצעירים (18-29) - ושם התברר כי רק *אחד* מארבעה צעירים דמוקרטים מצהיר כי הוא גאה להיות אמריקני (54% נבוכים מהיותם אזרחי ארה"ב); לעומת 75% מהצעירים הרפובליקנים (ביל מאהר התייחס בהרחבה לסקר זה – קישור למטה).
ניתוח:
א. אנו מצויים בשפל של אנטי-פטריוטיות בקרב השמאל בארה"ב: לפי גאלופ, קיים כיום פער של 56% בין רפובליקנים לדמוקרטים בשאלת הגאווה הלאומית, שיא חדש מאז החלה המדידה ב-2001.
ב. רק לפני שנתיים הפער בגאלופ עמד על כ-20% בלבד, כש-62% מהדמוקרטים היו גאים באמריקה של ביידן. כלומר הדמוקרטים פטריוטים אם הם שולטים באמריקה - ורובם חושבים שהיא סכנה לעולם אם טראמפ והרפובליקנים בשלטון. פטריוטיות על תנאי.
ג. זה לא תקף הפוך: הגאווה הלאומית של הרפובליקנים יציבה מאז 2001, לרוב סביב ה-90%, אפילו תחת רוב כהונת אובמה. הנתון הנמוך ביותר: 85%, תחת ביידן.
ד. העצמאיים: גם מצדם חלה ירידה דרמטית בגאווה הלאומית, מ-84% בתחילת המאה ל-53% בלבד כעת. יותר מהדמוקרטים אבל הרבה פחות מהרפובליקנים.
ה. שימו לב למצביעים המתנדנדים בסקר סיגנאל: רובם הגדול (פער של 25%) חושבים שארה"ב טובה לעולם. זו כנראה הסיבה שבבחירות האחרונות טראמפ ניצח בכל המדינות המתנדנדות; ושהסקרים האחרונים משקפים מרוץ צמוד לקראת בחירות האמצע בנובמבר, על אף שהיסטורית הדמוקרטים, כמפלגה שאינה בשלטון, אמורים לקחת את הבחירות בהליכה. מסתבר שאנטי-פטריוטיות זה לא מסר מנצח.
ו. על רקע נתונים אלו, היחס העוין לישראל בקרב הדמוקרטים מובן הרבה יותר: הישראלים פטריוטים, מוכנים להילחם (ולצערנו אף למות) על המדינה שלהם והכי גרוע - מאד אוהבים את ארה"ב של טראמפ. מבחינת הדמוקרטים שמקצינים לפרוגרס זה בלתי נסלח.
ז. הרפיסות וכפיות הטובה האירופית של היום - היא ארה"ב תחת הדמוקרטים מחר. ארה"ב בהנהגת קמלה האריס היתה מתנהלת בדיוק כמו סטארמר, מקרון ושות': פייסנות בכל מחיר מול האויבים, לחץ מקסימלי על בעלי הברית וסירוב מוחלט לפתוח באש ראשונים מול איראן, עד שהתגרענותה היתה הופכת לעובדה מוגמרת.
מסקנה: אף אחד לא יודע מה יילד יום ולכן מוכרחים להכות בברזל הטראמפ בעודו חם כדי לחסל סופית את האיומים הקיומיים שרובצים מעלינו. ואז, גם ארה"ב בשליטה דמוקרטית תיאלץ להתמודד בפני עובדה מוגמרת: ישראל חזקה מתמיד, הרבה פחות לחיצה וסחיטה, והיא פה כדי להישאר. לנצח נצחים.
זה פשוט קשקוש שרוכב על גל פופוליסטי של אנשים שלא טרחו לקרוא את החוק ולא מכירים את ההיסטוריה המשפטית והחקיקתית של העניין.
בתי הדין הרבניים דנו בסכסוכים אזרחיים בהסכמה מאז קום המדינה ועד 2006 כששופטי בג״ץ החליטו לבטל זאת בנימוק מופרך.
אבל מילא זה.
הקטע ההזוי הוא שבנט מציג את זה כמחטף שהוענק לחרדים תוך פגיעה אנושה בזכויות הפרט, כשהאמת היא שמי שהכניסה את החוק הזה למצע שלה הייתה הבית היהודי ב-2009 מיד לאחר שבג״ץ נטל את הסמכויות.
מאז הוגשו הצעות חוק רבות, גילה פינקלשטיין, זבולון קלפא, מוטי יוגב וכו׳ וכו׳.
ניסן סלומינסקי הבהיר שהעמדה של הבית היהודי בנוגע לנוסח החוק יותר ״קיצונית״ משל משה גפני.
שרת המשפטים איילת שקד הצביעה בעד קידום הצעת החוק בועדת שרים לחקיקה.
כל סיעת הבית היהודי שנכחה במליאה הצביעה בעד.
מתן כהנא הגיש בעצמו הצעת חוק דומה.
אני משוכנע שנפתלי בנט יודע וזוכר את זה. אבל יש לו קמפיין.
ברגע שתקום הממשלה בראשותי אבטל את חוק החרפה של בתי הדין הרבניים. לא תהיה פה "מדינה בתוך מדינה"!
בזמן שהייתם במקלטים הממשלה העבירה הלילה חוק שגם קורע את העם בשעת מלחמה, וגם פוגע אנושות בזכויות הפרט.
ממשלת נתניהו והחרדים העבירה עוד כוח לבתי הדין הרבניים. זה אומר שדה-פקטו הם יוכלו לשלוט בחייהם של יותר ויותר אזרחים שיהיו תלויים בהם (למשל, אזרחים חרדים או חלשים שבמקרים רבים נטולי בחירה באמת).
בקרוב נבטל את כל החוקים הקיצוניים האלה ונחזק את ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית ומאוחדת.
אין מנוס מלהודות באמת המרה: בשלב זה איראן מצליחה לקבוע את מהלכי המלחמה - מביאה את ישראל להזדעק על טילים מדומיינים שמאיימים על לונדון ומקפלת את טראמפ באמצעות טילי כתף ומוקשים ימיים פרימיטיביים במצרי הורמוז. הכל היה ידוע הכל נאמר. מכרו לטראמפ לוקשים והוא עכשיו מתקשה לבלוע.
ניסיתי להסביר אתמול למשפטן מחו"ל מה קרה בניסיון למנות מלווה לחקירת פרשת הפצ"רית. כשהגעתי לקטע שהש' בן-חמו לא היה עובד מדינה אחרי שביהמש הציע בעצמו למנות שופט בדימוס הוא איבד סבלנות ואמר שזה לא יכול להיות. לאחר קימוט מצח ומבט מבולבל הוא שאל בנימוס אולי אני נשען על תקשורת? אולי אינני מכיר את הפרטים לאשורם? כשהסביר לו מי שהיה לצדו שאני ייצגתי בחלק מההליכים הוא נותר המום. מגיע לנו להיות אור לגויים, לא תדהמה לאומות.
בשני מקרים מתועדים ומפורסמים, העיתונאים מהנחשבים ביותר של מה שהיה פעם "מיינסטרים" תקשורתי בישראל - אילנה דיין וגיא פלג - פרסמו שקרים ועלילות-דם נגד לוחמי צה"ל, פרסומים שקריים שגרמו וגורמים לנזקים עצומים למדינת ישראל עד היום. דיין בפרשת סרן ר', ופלג בפרשת לוחמי כח 100.
אלו שניים מהאירועים הבוטים וההרסניים ביותר של רשלנות מקצועית עיתונאית בהיסטוריה הישראלית. ועדיין משום מה רבים בישראל מאמינים שהם מייצגים עיתונאות מקצועית, בניגוד למתחריהם בערוץ 14.
סקרים שפורסמו לאחרונה על השפל בתמיכת מצביעי המפלגה הדמוקרטית בישראל מתורגמים לרוב בתקשורת בארץ להאשמה עצמית נוסח "איך איבדנו את הדמוקרטים?!", מתוך הנחה שההתרחקות נובעת בעיקר מצעדיה של ממשלת ישראל.
אממה, מדובר בהסתכלות פרובינציאלית שמפספסת את התהליך המדאיג שעובר השמאל בארה"ב: שנאה עצמית, המתורגמת להתנכרות לבעלי הברית של ארה"ב. "הכישלון המוסרי", כפי שיונית אוהב לומר, הוא עמוק הרבה יותר.
שימו לב לנתונים מסקר 'סיגנאל' שנערך לאחרונה (זה לא! הסקר שבתמונה) ובחן את מידת הפטריוטיות של הציבור האמריקני, לרגל 250 שנים להכרזת העצמאות:
*כ-70% מהדמוקרטים סבורים שארה"ב היא גורם *שלילי* בעולם. כלומר, רק 3 מתוך 10 אמריקנים שרצו את קמלה האריס כנשיאה סבורים שהמדינה *שלהם* - לא ישראל - מזיקה לשלום העולם.
*מנגד, כ-90% מהרפובליקנים/מצביעי טראמפ רואים בארה"ב גורם חיובי. 70% השיבו: "מאד חיובי".
*מצביעים מתנדנדים: 58-33 לטובת מי שחושב שארה"ב היא גורם חיובי בעולם.
קישור לסקר בציוץ עוקב.
ממצאים דומים עולים גם בסקרי גאלופ (הסקר שבתמונה), יוגוב והרווארד יות' שהתמקד בצעירים (18-29) - ושם התברר כי רק *אחד* מארבעה צעירים דמוקרטים מצהיר כי הוא גאה להיות אמריקני (54% נבוכים מהיותם אזרחי ארה"ב); לעומת 75% מהצעירים הרפובליקנים (ביל מאהר התייחס בהרחבה לסקר זה – קישור למטה).
ניתוח:
א. אנו מצויים בשפל של אנטי-פטריוטיות בקרב השמאל בארה"ב: לפי גאלופ, קיים כיום פער של 56% בין רפובליקנים לדמוקרטים בשאלת הגאווה הלאומית, שיא חדש מאז החלה המדידה ב-2001.
ב. רק לפני שנתיים הפער בגאלופ עמד על כ-20% בלבד, כש-62% מהדמוקרטים היו גאים באמריקה של ביידן. כלומר הדמוקרטים פטריוטים אם הם שולטים באמריקה - ורובם חושבים שהיא סכנה לעולם אם טראמפ והרפובליקנים בשלטון. פטריוטיות על תנאי.
ג. זה לא תקף הפוך: הגאווה הלאומית של הרפובליקנים יציבה מאז 2001, לרוב סביב ה-90%, אפילו תחת רוב כהונת אובמה. הנתון הנמוך ביותר: 85%, תחת ביידן.
ד. העצמאיים: גם מצדם חלה ירידה דרמטית בגאווה הלאומית, מ-84% בתחילת המאה ל-53% בלבד כעת. יותר מהדמוקרטים אבל הרבה פחות מהרפובליקנים.
ה. שימו לב למצביעים המתנדנדים בסקר סיגנאל: רובם הגדול (פער של 25%) חושבים שארה"ב טובה לעולם. זו כנראה הסיבה שבבחירות האחרונות טראמפ ניצח בכל המדינות המתנדנדות; ושהסקרים האחרונים משקפים מרוץ צמוד לקראת בחירות האמצע בנובמבר, על אף שהיסטורית הדמוקרטים, כמפלגה שאינה בשלטון, אמורים לקחת את הבחירות בהליכה. מסתבר שאנטי-פטריוטיות זה לא מסר מנצח.
ו. על רקע נתונים אלו, היחס העוין לישראל בקרב הדמוקרטים מובן הרבה יותר: הישראלים פטריוטים, מוכנים להילחם (ולצערנו אף למות) על המדינה שלהם והכי גרוע - מאד אוהבים את ארה"ב של טראמפ. מבחינת הדמוקרטים שמקצינים לפרוגרס זה בלתי נסלח.
ז. הרפיסות וכפיות הטובה האירופית של היום - היא ארה"ב תחת הדמוקרטים מחר. ארה"ב בהנהגת קמלה האריס היתה מתנהלת בדיוק כמו סטארמר, מקרון ושות': פייסנות בכל מחיר מול האויבים, לחץ מקסימלי על בעלי הברית וסירוב מוחלט לפתוח באש ראשונים מול איראן, עד שהתגרענותה היתה הופכת לעובדה מוגמרת.
מסקנה: אף אחד לא יודע מה יילד יום ולכן מוכרחים להכות בברזל הטראמפ בעודו חם כדי לחסל סופית את האיומים הקיומיים שרובצים מעלינו. ואז, גם ארה"ב בשליטה דמוקרטית תיאלץ להתמודד בפני עובדה מוגמרת: ישראל חזקה מתמיד, הרבה פחות לחיצה וסחיטה, והיא פה כדי להישאר. לנצח נצחים.
במהלך השבוע הבא אארח את @ShovalRonen. הכרתי את רונן, שכיום עומד בראש מכון ארגמן ללימודים מתקדמים בירושלים ובראש תוכנית הרצל לתלמידי מחקר בפילוסופיה ובתרבות, בפעם הראשונה לפני כ-17 שנה כשאם תרצו התחילו לצבור מומנטום. ליוויתי אותו ואת ארז תדמור במשך כמה שבועות לטובת טקסט כלשהו בבלייזר. נדבר על הארגון שהם הקימו, המחלוקות בחברה הישראלית, בידוד בינלאומי, פשעי מלחמה והרבה על פילוסופיה מדינית בראי הסיפור המקראי, בהמשך לספרו ״מדינת משה״ שראה אור לפני מספר חודשים. השאירו שאלות ואנסה לשלבן בשיחה עמו.
בראשית המלחמה העלה עיתונאי גלובס, @arielwhi1, סרטון בו הוא שאל "איפה ועדת החקירה החרדית של ה7.10?" אם החרדים באמת מאמינים שהתורה שלהם היא זאת ששומרת על עם ישראל, מדוע הם לא מעלים ברצינות את השאלה היכן התורה שלהם כשלה? נזכרתי בסרטון ההוא כשהבוקר, ראש חודש ניסן, עשרות אלפי תלמידי ישיבות חרדים יצאו לחופשת בין הזמנים של חודש. יציאה לחופשה שמותירה בסך הכל שתי אפשרויות, ושתיהן גרועות:
הונאה - החרדים הונו אותנו במשך כל השנתיים ומשהו האלה לגבי המשמעות של לימוד התורה החרדי במהלך המלחמה ובכלל. מי שטוען שלימוד התורה שלו מקביל ללחימה בחזית, לא נוטש את העמדה במהלך רגע כל כך קריטי. הסיבוב הנוכחי מול איראן הוא השיא של המלחמה שנמשכת כבר שנתיים, הנקודה אליה מתנקזים כל האירועים המטלטלים שחווינו מאז אותו בוקר נורא בשמחת תורה, הרגע הגורלי ביותר. אם החרדים היו באמת מאמינים להשפעת לימוד התורה שלהם, במתכונתה הנוכחית - חברת לומדים מבודדת מעולם המעשה, שלא משתתפת בשום נטל, בטחוני או כלכלי - הרי שזה הרגע שבו חברת הלומדים הזאת הייתה אמורה להיות בגיוס מלא. לא רק של תלמידי הישיבות הנוכחיים, אלא גם של כל מי שאי פעם חבש את ספסלי הישיבה. גיוס מלא של תלמידי ישיבות. סדיר ומילואים.
ניתוק - החרדים כל כך מנותקים מהריתמוס של החברה הישראלית, כל כך לא מתעניינים בגורלה של המדינה, שזה בכלל לא משנה במה הם מאמינים, המלחמה אינה נוגעת להם. תוצאותיה אינן נוגעות להם. גורלה של מדינת ישראל, כך הם חשים, אינו נוגע להם (כמובן, תוך התעלמות אופיינית מכך שחברת הלומדים לא הייתה משגשגת, ואפילו לא שורדת, לולא מדינת ישראל). עסקים כרגיל. יש חופשת בין הזמנים, ויוצאים אליה בזמן. למה מה קרה, יש משהו מיוחד שקורה כרגע שאמור היה לגרום להם לנהוג אחרת?
זה מה שמאפיין את החברה החרדית היום, לצערנו. בשביל להמשיך ולהתנהל כרגיל, בשביל להמשיך כאילו כלום לא קרה, בשביל לא לשמוע את הזעקה של הקדוש ברוך הוא מתוך ההיסטוריה, הם חייבים לשלב בין הונאה לניתוק. הונאת הציבור הכללי, והונאת עצמם, לגבי אורח החיים שלהם. הונאה שלצערנו למדנו שיש לה קונים גם מחוץ לחברה החרדית, שתופסים את התורה כפי שהם תופסים אותה: תורה של אנשים שיוצאים מן העולם ועוסקים בשלהם, כתורה "האמיתית". לא כמו תורת החיים של גיבורי הספרא והסיפא, לא כמו התורה של מי שמיישם אותה בעולם, שנתפסת כפשרה. הונאה שמשולבת עם ניתוק מגורלו של עם ישראל, כאילו מה שהוא חווה, הרגע בו הוא נמצא, בכלל לא נוגע בהם, מלבד אולי חוסר נוחות קל מהאזעקות והטילים.
יציאת החרדים לחופשת בין הזמנים כרגיל היא לא חשובה במיוחד בפני עצמה. התרגלנו. אבל היא סמל. סמל לחברה שלא עומדת בטענות של עצמה. שלא מנסה אפילו להתנהל כאילו יש אמת במאבק שהיא מנהלת. חברה שטוענת שהיא ממלאת את חלקה באופן מיסטי, שאין לו שום קשר אמיתי לאופן בו יהודים פעלו לאורך הדורות, וכשמגיע זמנה למלא אותו, פשוט הולכת הביתה.
לזה שהחרדים לא נושאים בנטל שמבקשים מהם כבר התרגלנו. אבל האמת היא שהם לא עומדים אפילו בנטל שהם נטלו על עצמם.
מאז חיסול לריג'אני וסולימאני אתמול, אני מרגיש במבוכה מסוימת שפקדה את הראשים המדברים שלנו. אין לי ספק שהיא זמנית בלבד, אבל בכל-זאת, הרשו לי לצרף כאן תרגום לפוסט מאת ידידי המלומד Dmitry Akselrod, מטעמי צדקה וחסד לאחינו הנבוכים: גמרתי אומר לכתוב מדריך תמציתי לאיש תקשורת ישראלי טיפוסי, שיש בכוונתו לסקר את המלחמה עם איראן. 1. הצד שלכם עקרונית אינו מסוגל להציב מטרות ו/או להשיג את המטרות שהוצבו. היריב משיג אותן תמיד ובהגדרה. לא משנה מהן המטרות של ישראל וארה"ב במלחמה – אתם יודעים בוודאות שהן אינן יישימות. הן נקבעו מבלי לחשוב על (המציאו את הנסיבות הנדרשות). ברור לכל ילד שבמקרים דומים (בקשו מהבינה המלאכותית למצוא שתיים-שלוש דוגמאות) שום-דבר מעולם לא צלח, מכאן שגם במקרה הנוכחי אין לזה שום סיכוי. לעומת זאת, היריבים ניצחו תמיד ובכל מקום. הביטו על (תנו לבינה המלאכותית להשלים על מה). 2. כל נזק שנגרם ליריב רק מחזק אותו. אם הצלחנו לחסל את כל צמרת הפיקוד של האויב – זוהי למעשה הצלחה כבירה מבחינתו. העניין הוא שהמנהיגים הישנים היו רכרוכיים, מתונים, ובואו נאמר זאת ישירות – לא ממש כשירים לתפקיד, ובכלל סתם חיממו כיסא! אבל כעת יחליפו אותם, ראשית, הנבלים המקצוענים להפליא שהסתתרו עד כה בצללים ועתה הגיעה שעתם. ושנית, עכשיו יבוא הזועמים והבלתי-מתפשרים במיוחד. מי? (בקשו מהבינה המלאכותית למצוא דוגמה אחת, אם לא יצליח – פשוט הניפו יד בביטול.) 3. כל טעות של הצד שלכם היא גורלית, שום טעות של האויב אינה כרוכה בהשלכות שליליות כלשהן. פגעתם בטעות לא במטרה שאליה כיוונתם? זהו זה, המלחמה אבודה, כי כעת (בקשו מהבינה המלאכותית להמציא למה). האויב ניסה להפגיז אתכם כדי לגרום נזק ופגע בשטח פתוח? נו, זו מלחמה, אתם יודעים, טעויות הן בלתי נמנעות, העיקר הוא שלאויב יש אסטרטגיה ולכם אין. 4. ככל שתשמידו יותר מפעלי נשק, מחסנים, בסיסים ומאגרי דלק של האויב – כך מצבכם יורע. האויב הזועם ישקיע עתה את כל-כולו ואת כלל המשאבים שלו בשיקום ובהשחזת יכולותיו. קודם לכן הוא חס עליכם ופעל בחצי כוח. אבל כעת הוא כבר לא יחוס. 5. המורל של האויב גבוה עד כדי מחסור בחמצן, דבר לא יכול לערער אותו. המורל של האוכלוסייה שלכם גם כך נמצא בשפל של כל הזמנים, אולם כל כישלון מדרדר אותו לעומק כפול ומכופל. כל פגיעת טיל בבניין במדינה שלכם – זהו זה, המדינה על סף תהום, הכלכלה לא תעמוד בזה, המשקיעים יברחו, הקריסה בלתי נמנעת. המילואימניקים יסרבו להילחם... לאויב הושמדו 7,000 יעדים צבאיים? אוי, באמת, אלו שטויות, אנשי כוחות הביטחון שלו עשויים מפלדה, הם רק יתעודדו ויתלכדו. 6. כל אובייקט שהושמד אצלכם הוא קריטי. כל מה שהושמד אצל האויב הוא משני, בבחינת פרט שולי ונעדר חשיבות. או שזו בכלל פשוט תעמולה של השופרות. הרי הצהירו ש- (בקשו מהבינה המלאכותית להביא דוגמה), ואז התברר שהכול למעשה אינו כך. 7. האויב שלכם חס עליכם בעבר והיה מתון, אל תביאו אותו לקצה. אתם סבורים שב-7 באוקטובר הפלסטינים הפגינו את תחושותיהם האמיתיות כלפי הישראלים? חה! אז הם עוד היו נחמדים, אבל עכשיו... אתם חושבים שהאייתוללות היו עוינים כלפי ישראל בעבר? זה עוד היה הכי פשרני שלהם! 8. אסור לסמוך על ההנהגה שלכם. על הנהגת האויב – אפשר ורצוי. ההנהגה שלכם משקרת תמיד, באופן טוטאלי ובכל דבר. בקשו מהבינה המלאכותית למצוא זוג דוגמאות, די בכך על-מנת להוכיח את התזה. אצל האויב אין דבר כזה, ואם יש – זה לא מעניין, כי לו מותר ואנחנו מתגאים בכך שאיננו כמוהם. בהרחבה – עלינו לכבד את התרבות הערבית והאיראנית עתיקת היומין ועתירת ההישגים, אלא אם כן נדרש רגע לומר שערבושים ופרסים הם ברברים גמורים. 9. עם כל יום שחולף התמיכה הבינלאומית באויב גוברת, בעוד שלגבינו – הכול תמיד הפוך, לא משנה אם אנחנו מנצחים או מפסידים (בקשו מהבינה המלאכותית למצוא דוגמאות לתמיכה כלשהי ולביקורת כלשהי, וציירו גרף יפה עם מגמה). 10. בצד שלכם הכול הולך ומתכלה (בייחד משהו סודי ביותר וחשוב מאין כמותו, שאין כל טעם להילחם בהיעדרו) ואין כל דרך לסגור פערים ולהשלים חוסרים. בצד השני – יש הכול מהכול, ואם יידרש – תמיד יביאו לו עוד. 11. אין פתרון צבאי. את זה בכלל אין צורך להוכיח, פשוט הצמידו את המשפט הזה במקום כלשהו שבו הוא ייראה אפקטיבי. אפשר לחזור עליו מספר פעמים עם כמה וריאציות. אל תודו לי.
I respect differences of opinion on Iran, but blaming the “Israeli lobby” for the war echoes some of the oldest anti-semitic tropes, dating back centuries, the false idea of a hidden Jewish cabal secretly controlling our country. That has no place in our party. I will not be a bystander when I hear this racism.
נראה לי שהאלגוריתם לא יפרגן, (אז אודה לעזרתכם), תרשו לי להיות לא אובייקטיבי, ולספר שיצאה שיחה סופר מעניינת על הספר החדש "מדינת משה - פילוסופיה פוליטית יהודית" בפודקסט המשובח של רועי יוזביץ. אם חיפשתם מה לעשות בין האזעקות 👇👇
יש משהו כמעט טרגי בעובדה שאנחנו נאלצים לייחל לסנקציות אמריקאיות כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית מעצמה.
היוזמה של פרופ' משה כהן אליה עובדת. המכתב המבוהל של השופט סולברג מוכיח שגם שופטים עליונים מגיבים לתמריצים ולחשש ממחיר אישי וכלכלי.
אבל למה בכלל הגענו לנקודה שאנחנו זקוקים להתערבות זרה? התשובה הכואבת היא ואקום מנהיגותי. הדרך הריבונית והנכונה להתמודד עם דיקטטורה פקידותית היא פשוטה: אי-ציות. הממשלה צריכה להתעלם מהוראות משוללות יסוד של בג"ץ והייעוץ המשפטי. אלא שההנהגה הפוליטית שלנו פשוט פוחדת למשול וטרם הבשילה לעימות ישיר.
כשאין בעל בית בירושלים שמוכן לדפוק על השולחן, קריאה לגורם חיצוני שיפרק את מוקדי הכוח היא כבר לא פריבילגיה, היא כורח המציאות.
יש מי שיזעק "צביעות" וישווה את זה לסנקציות נגד 'צו 9'. זו השוואה מופרכת: בעוד שפגיעה בארגוני ימין בזמן מלחמה מסכנת את ביטחוננו, סנקציות שמטרתן להחזיר את כוח ההכרעה לעם משרתות את חוסנה של המדינה. ההיסטוריה מלמדת שלפעמים התערבות חיצונית היא קריטית לשחרור לאומי, ממש כמו משלוחי הנשק הצ'כי ב-1948.
האיום בסנקציות מצידו של טראמפ הוא פתרון אסטרטגי שחושף את נקודת התורפה של המערכת המשפטית, אבל הוא חייב להיות קריאת השכמה למחנה הלאומי: עד שלא נגדל עמוד שדרה ונחליט למשול בעצמנו, נמשיך להיות תלויים בסנקציות של מעצמות זרות.
Israel is now eliminating Kantians. Hegel couldn’t do it, Schelling couldn’t do it, Fichte couldn’t do it. Bibi Netanyahu is going to complete the system of German Idealism.
צודק. אתה לא יהודי ויותר מכך אתה מוסלמי?!. אין לך מקום במדינת ישראל (או מדינה מערבית) אתה לא מתאים. יש לך אפשרות לבחור אחת מ 57 מדינות מוסלמיות. במידה ותתעקש שלא לשתף פעולה, אני מבטיחה לך שתקבל מקום בקבינה. אתם מזהמים ברוע שלכם בכל מקום שאליו אתם מגיעים.
ד"ר עמנואל נבון מונה לשגריר ישראל ביפן. נבון שימש בין היתר כמנכ״ל אלנט (ELNET) בישראל, והוביל דיאלוגים ומשלחות מדיניות מאירופה לישראל. הוא הקים את הרשות העסקית לשיתוף פעולה בינלאומי (BNIC) ומ-2002 הוא מכהן כמרצה באקדמיות בתחומי מדיניות החוץ והדיפלומטיה
עיר בשליטת יש עתיד. המועמד לרב העיר הדתי סא״ל במיל׳ בצו 8 כולל ביום הבחירות, והעיר עם צביון הלא חרדי תקבל רב של ש״ס. הציונות הדתית של סמוטריץ׳, הח״כים של יש עתיד, בהם הדתיים ואנשי הצבא שזעקו על מינויי ש״ס שומרים על שתיקה ונותנים לדיל לעבור על חשבון המשרתים אנשי העיר ובחסות המלחמה
מדובר בגאון שיווקי, כריזמטי, רהוט, מה שהופך את האדם הזה לאחד הפוליטיקאים הכי מסוכנים שיש כיום בארה״ב.
בהתייחסות רק לקטע המצולם כאן, הוא מבצע שימוש בשאלת היסוד של הבודהיזם, ״מדוע יש סבל בעולם״, ומגיע לנרטיב ההי׳גרה (הגירה) של האיסלם, ובזרימת הנאום, זה מסתמן כאילו רעיון ההגירה של מוחמד, הוא התשובה האנושית לשאלת הסבל ולצורך של בני האדם לעשות משהו כדי לפתור אותו, ואז הוא מגיע לזרים, שהם הסובלים, והמעגל שהתחיל בשאלת הסבל הבודהיסטית, ועבר דרך נרטיב ההיג׳רה של מוחמד, מקבל את ההקשר הקונקרטי שלו.
שוב, הדגמה מאלפת לשימוש האיסלמי בכפל לשון. מצד אחד שפה שהאוזן המערבית שומעת אותה כמוסרית, נאורה, חומלת, והאוזן האיסלמית מקודדת אותה הפוך במאה ושמונים מעלות.
הם מכירים את ההקשר ההיסטורי ומבינים שממדאני מתייחס לשלב החלש יותר בחייו של מוחמד, שבו הוא צבר כוח, עד שהרגיש חזק מספיק כדי לחסל את כל מתנגדיו. זה גם השלב שבו נוצרו הטקסטים ה״מתונים״ של הקוראן.
להלן הסיפור ההיסטורי: מוחמד ברח מהשבט שלו, שבט קורייש במכה, לאחר שהטילו עליו חרם כלכלי, ואיימו לחסל אותו כי נמאס להם לשמוע אותו מספר שהוא נביא וטענו כלפיו שכל דבריו הם אַסָאטִיר אל-אַוַּאלִין, סיפורי ראשונים, כלומר, העתקה ומיחזור של סיפורי הפרסים או סיפורי המקרא.
מוחמד ברח למדינה, בנה שם צבא, הפך למושל העיר, ואז חזר למכה. בדרך התרחש סיפור המוכר עם הסכם חודייביה (שערפאת עשה בו שימוש נרחב), הסכם שלום שחתם עם בני שבטו לפרק זמן של תשע שנים, תשעה חודשים, ותשעה ימים. ההסכם ניתק את ברית ההגנה שהיתה בין שבק קורייש לבין שבט חייבר היהוד.
מספר שבועות לאחר חתימת ההסכם, תקף מוחמד עם צבאו את שבט חייבר והכריע אותם. לאחר שנתיים בערך, כשאנשי קורייש צברו ביטחון בהסכם והרשו לעצמם לצאת למסעות סחר רחוקים, פלש מוחמד למכה בראש צבא של 10,000 לוחמים, והכניע גם אותם.
כל מוסלמי ששומע את סיפור ההיג׳רה, זה הסיפור שהוא שומע: אנחנו כרגע בשלב החולשה, וכשנתחזק, נשתלט ונכריע את האוייבים שלנו. לאף מוסלמי אין אסואציה של חמלה, רחמים, הומניות או עזרה לחלשים, מסיפור ההיג׳רה.
האזעקה העירה אותי, ועכשיו לא יכול לחזור לישון, אז ראנט קצר. שושנה סטרוק התאבדה, מתישהו היא אמרה שהיא לא אובדנית ושאם היא תמות שכולם ידעו מראש שהוא נרצחה. ועכשיו, אנשים טובים, תחת "צדק למתלוננות" חוגגים על האמירה הזו כדי לייצר קונספירציה ולתת בראש לאורית סטרוק ולחבריה.
הצדקנות הזו, הצביעות והשקר מוציאים אותי מדעתי. אתם יודעים למה היא מתה? היא מתה בגלל שחבורה של אנשים ניצלו אותה לטובת עצמם והעמדה הפוליטית שלהם ועשו את זה עם העמדת פנים בלתי נסבלת כאילו אכפת להם ממנה בכלל.
כל אדם עם שכל, שעקב אחרי מה שהיא פירסמה ועקב אחרי הסיפור יכול להבין שהיא נמצאת במצב פסיכוטי קשה ושהיא זקוקה נואשות לטיפול רפואי. כל אדם עם טיפה שכל יודע שבכל בית חולים פסיכיאטרי מגיעים 10 סיפורים כאלו כל יום, ושהטענה "כולם מנסים לרצוח אותי" נשמעת לא מעט במחלקה סגורה ושהאנשים האלו צריכים עזרה.
על מי אתם עובדים עם ה"אנחנו מאמינים למתלוננות"? אם היה לכם טיפה חמלה כלפיה, וטיפה תשומת לב לזה שמדובר בבנאדם אמיתי למרות שהיא הבת של אורית סטרוק המכשפה, אז אולי אולי הייתם עושים את המעט ומבינים שלעודד את הפסיכוזה שלה מדרדר אותה עוד יותר. מי שהרג אותה זו חבורה של אוכלי מוות משמאל, אנשים שלא היה אכפת להם לשחק בחיים של בחורה באמת חסרת ישע כדי להתנגח באמא שלה. ותחסכו ממני את התגובות מהסגנון ש"למעשה, הפרעות זהות דיסוציאטיבית היא בעצמה ראיה לפגיעה מינית בילדות". זה לא הטייק החכם שאתם חושבים שזה, זה פשוט מראה עד כמה אתם אכזריים, שפשוט המצאתם לעצמכם גרסא מחוכמת יותר כדי להסביר למה אתם מנצלים את ההזיות שלה. הסיפור הוא על בריאות נפשית, ומחלות נפש, וצורך בטיפול, ואנשים שניצלו חסרת ישע לטובת דיבייט פוליטי, ועכשיו היא מתה, ומי שהרג אתה אלו לא ההורים שלה, ולא ג'פרי אפשטיין, זו המחלה והאנשים שבמקום לעזור לה רק החמירו אותה
Video from Bashan 🇸🇨 A journalist asks the Druze: Why are you raising the Israeli flag 🇮🇱?
Fact: After Israel helped stop the genocide against the Druze by Julani’s forces, the regime’s flag disappeared and Israeli flags went up across the region.
Today 🇮🇱 is seen on streets, homes, and town squares. For many Druze the message is simple: when massacres were happening and no Arab state came to defend them, Israel acted. People remember who stood with them when it mattered.
It was not a mistake. Israel is required to mass murder children because they worship Baal. Trump does as he is instructed to by Jared Kushner and Bibi Netanyahu.
Addressing Zoomerslop. A real Gen Z quote: "Of all my friends, Israel is the very first thing that they want to learn about and understand, because it does go back to America First. I, in fact, have not talked to one Gen Z conservative that has been pro-Israel. Everybody I've talked to is questioning Israel."
Listen, kids. Doesn't that seem really f--king weird to you? The main thing your whole cohort cares about is another country, one that is allied with us and kicking ass in the most Top Gun way you can imagine? Doesn't it seem weird that everyone in your generation is focused on another country that isn't even attacking us?
It should seem weird because it is weird. The reason it's happening is not because Israel is relevant to all of your lives. The reason it is happening is because you're being propagandized.
Let me repeat the quote in words that hit your big brothers and sisters right in the assholes ten years ago: "Of all my friends, privilege is the very first thing that they want to learn about and understand, because it does go back to Social Justice. I, in fact, have not talked to one Millennial liberal that doesn't question our privilege. Everybody I've talked to is questioning privilege: white privilege, male privilege, straight privilege."
Do you think that was normal? No, it wasn't normal either. Every Gen X or older person can tell you that the young people in their generations had many, varied, and diverse interests. There was no top of mind for everyone in a generation. But the Millennials got it with privilege and Social Justice, and you're getting it with Israel and "America First."
Kids, listen to me.
This is not normal.
This is not natural.
This is the result of dedicated propaganda campaigns.
You are being propagandized.
The method of propaganda being used is primarily something called "reflexivity," which is a method developed by George Soros to create mass movements of belief around deliberate lies that he called "fertile fallacies."
He called them "fertile fallacies" because they are lies (fallacies, errors, differences between what's believed and what's really true) that can take off (fertile) in a population. They're "lies with legs," it has been said.
The method of "reflexivity" is to get everyone believing the same erroneous stuff in an increasing way at the same time. This is accomplished through local media saturation: everyone is talking about the same thing in the same way at the same time, and eventually so are your friends. Then the ideas "reflect" all around you creating a sense of social consensus and widespread belief.
Reflexive campaigns are everywhere now. On the Left, we call them the "Current Thing." We have rafts of memes of the NPCs all changing their tune or saying the same thing or being reprogrammed or being hypnotized into the newest Current Thing, which changes when the media does.
That's you! Now! You're being Sorosed!
The reason everyone in your generation is suddenly talking about Israel is because propagandists in your midst have made Israel your "current thing." It is a reflexive campaign, and you aren't just a victim but are playing your part.
The framing for that reflexive campaign is "America First." The propagandists are exploiting your love of country and frustration with bad actors in our governments and their "global partners," which are increasingly being exposed, to get you attached to a bunch of fertile fallacies about Israel, all of which play upon your fears, anxieties, frustrations, and love for your beautiful country.
Here are some: "Israel is not really our greatest ally. It isn't even an ally." "We can't afford things at home because Israel gets aid money." "This is Israel's War, and I'm not dying in Israel's War." "Israel attacked the USS Liberty and isn't our friend." "Jeffrey Epstein was working with Israel." "Israel is too weak to exist on its own so it manipulates America into supporting it." "Israel is a settler-colonialist project that is doing a genocide of the indigenous Palestinians." (OOPS MY BAD THAT'S THE ONE THEY'RE TELLING YOUR FRIENDS ON THE LEFT) "Israel is a warmongering vassal state under with US protectorate status that is seeking to become a regional power by starting random wars that it drags the US into and doing genocide." (AHH THAT'S YOUR VERSION OF THE SAME LIE!)
None of these (or dozens more) is accurate. They are all fallacies (lies) designed to take off in the social and emotional environments you find yourselves in, driven by media and political propagandists who have their own agendas but need your help (just like the NPCs on the Left).
The reason you are so obsessed (and, yes, that's obsession) with Israel is because you are being targeted by reflexive propaganda campaigns designed to make you all fixate on this object that can be alleged to cause most of your problems. In fact, it causes few, if any, of your problems and is actively solving many problems you are blessed enough not to even know that you have.
Friends, you are being propagandized. You are being led to focus and fixate on these things because it serves dark interests that are not your own.
The same Soros techniques that work on the Left are being used on you, and you're helping them work.
How do you stop them? 1) Stop listening to propagandists. This is actually really important. 2) Seek out the opposite side of what you're being told and try to understand the truth. 3) Use critical thinking. 4) Ask yourself if you're being asked to think about issues or asked to feel about issues. 5) Be skeptical of something that appears suddenly in the news or on platforms that everyone is repeating all the time all at once. That's how Soros's reflexivity works. 6) Understand, just like how it was true with CNN and other trusted news sources, that trusted sources can be bought, at which point they are not trustworthy anymore and are using your trust to manipulate you.
The biggest anti-America operation that's happening right now is the sudden skeptical-to-hostile fixation on Israel. Notice that it's only been a thing since October 7, 2023, exactly the same time the parallel propaganda wave began on the Left. What you're participating in is the side of that same campaign tailored to your values, your anxieties, and your frustrations. No different.
This campaign is rapidly turning people against not just Israel and often Jews (against your values, I'm sure), but against MAGA, Trump, the United States and its role in the world, and the Republican Party. Who benefits from that? Not you. Not us.
Isn't it weird to you that so many people suddenly believe exactly the opposite of what they believed in 2022? Isn't it weird to you that everyone considers this such a big issue?
It should be weird because it is. That's the signature of a propaganda campaign, and you are its primary targets.
שימו לב לסרטון שהופק על ידי אנשי מחאת קפלן לפני הבחירות בארה"ב. על תקן המומחה המדיני - ערן עציון. ואלו קביעותיו המופרכות:
1. בחירת טראמפ תהיה אסון לעולם ולישראל 2. טראמפ לא ישקיע צבאית בישראל ובמזרח התיכון 3. טראמפ לא ילך להרפתקאות צבאיות ביחד עם ישראל 4. טראמפ מתעב את ראש הממשלה נתניהו
ערן עציון מעיד על עצמו שהוא מהוגי תכנית ההתנתקות. לדבריו, יאיר גולן קרא לו להצטרף ל'דמוקרטים' ולהתמודד במפלגה. ונכון להיום הוא משמש מעין "מומחה מדיני ואזורי" מטעם קפלן והשמאל הישראלי.
כל ההערכות שלו שגויות מהיסוד, רחוקות מהמציאות. אין שום קשר בין מה שהוא טען שיקרה למה שהתרחש בפועל, בעולם האמיתי. אגב, על פניו הסרטון נמחק מעמודי הרשת של 'יאללה תקווה', מעניין למה.
זמן טוב להזכיר לליצנים: לפני שנתיים וחצי ובמרחק של פקודה אחת בלבד חיזבאללה החזיק ביכולת לכבוש חבלי ארץ שלמים בצפון הארץ ולהחזיק בהם לתקופה ממושכת. פלישה, הרג מאסיבי של אזרחים, כיבוש. זאת לצד ארסנל של אלפי טילים כבדים ביום. הדבר היחיד שלא נתפס הוא הניסיון לזרוע דה-מורליזציה ולצבוע בצבעי כשלון את מה שהיא דווקא השתפרות ניכרת במצבנו הביטחוני.
🚨 Ted Cruz Warns: "I Don't Want to Wake Up in 5 Years in a Country Where Both Parties Are Unapologetically Antisemitic"
Sen. Ted Cruz is raising the alarm on rising antisemitism, now spreading among conservative youth. “In the last six months, I’ve seen more antisemitism on the right than in my entire life… This is a poison.”
**I don’t either. To be antisemitic is to be anti-Bible and anti-Jesus.**
The Jewish people are God’s chosen (Deut. 7:6–8; Rom. 11:1–2). Jesus is Jewish—the Messiah from the line of David (John 4:22; Rom. 9:5). Hatred of Jews contradicts Scripture and the Gospel itself (Gen. 12:3).
Cruz’s warning: If this takes root on the right, it threatens both party and country.
הציוץ הזה מסמל באופן מובהק את רמת השטחיות ואינפנטיליות של השיח הפוליטי בישראל.
מאז הפסקת האש ישראל חיסלה למעלה מ-400 מחבלי חיזבאללה והפציץ מאות מטרות והארגון לא צייץ. כלום. נאדה. לא היה דבר כזה בהיסטוריה של מלחמות ישראל, הפסקת אש חד צדדית לחלוטין מול ארגון אימתני כמו החיזבאללה. הארגון גם לא צייץ כאשר כתשנו את מתקני הגרעין של הפטרון שלו במבצע 12 הימים. שתיקה מוחלטת.
מעולם אבל מעולם לא נטען שהשמדנו כל אחד ואחד מהטילים והלוחמים של הארגון.
זה שארגון ג'יהאדיסטי מגיב עכשיו כאשר הוא עם הגב אל הקיר במצב של להיות או לחדול, לא מעלה ולא מוריד כהוא זה מהמכה האנושה שהוא חטף או מהעובדה שהוא היה מורתע (לא שאני מאמין בהרתעה כאסטרטגיה).
אישית, אני בכלל חושב שצריך לרכז עכשיו את כל המאמץ באיראן ולא להסיט שום משאבים לחיזבאללה עד להפלת המשטר.
אם נצליח, זה ינטרל את החיזבאללה לדורות כי הוא יאבד את הגב שלו ויהפוך למיעוט שיעי נרדף בתוך ים סוני. יתירה מכך, אפילו הייתי נותן לארגון נקודת יציאה כדי שלא ירגיש שכבר אין לו מה להפסיד, ולצערי ישראל לא עושה זאת.
רק אם חלילה האמריקאים יחליטו לסיים את המלחמה בלי הפלת המשטר באיראן הייתי מפנה את כל הכוח של צה"ל לטיהור השטח עד הליטאני.
אבל ציוצים אינפנטיליים כאלה מבהירים שאין בכלל עם מי לדבר.
NYC mayor Mamdanis wife liked this picture of twelve year old Yagil Yaakov who was kidnapped by Hamas on October 7th, his father was murdered. He was forced to strip infront of all these people and then abused.
Hamas posted this Pic.
She needs to at least apologize, but she will double down cuz “resistance” means kidnapping and humiliating kids and babies.
And the massacres. We will never forgive or forget.
בשיחה עם דניאל, נסיתי לעמוד על האתגר הקיומי של השמרנות. לכל מי שמתעניין בשורשים הפילוסופיים של המחלוקת בין השמרנים לבין הסמכותניים. youtu.be/96Exz00Cq7Q
Dialogue is only occurring when both people are operating in good faith. When one isn't, it's manipulation, which is inherently dehumanizing and dominating. Joseph Pieper is brilliant on this (and Catholic, fwiw).
Ted Cruz just put a bullseye on both Tucker Carlson and Nick Fuentes at an antisemitism conference by labeling Tucker Carlson the most dangerous demagogue in the United States.
Cruz says he’s going to take on Tucker Carlson directly because he wants to rewrite history.
Cruz believes anyone who disagrees with him on World War II is a Nazi.
עוד אומר נשיא ארגנטינה@JMilei בנאומו במוסד 'ישיבה יוניברסיטי' בניו יורק: "יש מי שמוטרד מכך שאני אוהד את מדינת ישראל - אז אני כאן כדי לומר: אני גאה להיות הנשיא הציוני ביותר בעולם". נאומו זוכה לתשואות רבות מהקהל.
We do not share a political movement with anyone who traffics in antisemitism, promotes Liz Warren’s economic policies, or promotes Rashida Tlaib’s foreign policy.
שמאלניות ליברליות בניו יורק או לונדון יכולות לצקצק בלשונן בזעזוע כשהן צופות בסיפורה של שפחה. הן יכולות להזדעזע מהמחשבה על נשים שהעולם הפקיר למשטר אימים דיקטטורי דתי רדיקלי. אבל כשנשים איראניות מסמנות על אדמת אוסטרליה (!) באימה קריאות מצוקה ומתחננות להצלה מציפורני המשטר האכזר - זה לא יזעזע את סדר היום הציבורי. זה יתפוס את אותו הנפח התקשורתי כמו הבוז שאותם ״ליברליים״ (איזה אביוז נעשה למילה הזאת) רוחשים לטראמפ שנלחם נגד משטר האייתולות הזה.
הקבוצה הקולנית ביותר והקיצונית ביותר שהתנגדה לרפורמה המשפטית היא אותה קבוצה בדיוק שמנסה למסגר את המלחמה מול איראן כמלחמה פוליטית, מיותרת, חסרת טעם, נטולת מטרות ובאופן כללי- הרפתקאה נטולת הישגים ממשיים. אותם אנשים עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל. יש לי את ההסבר שלי אבל כתופעה פוליטית וסוציולוגית זה פשוט מרתק.
@hahussain has produced what the Arab intellectual class has been unable and unwilling to write for a century: an honest reckoning with the theological and ideological pathologies that have made peace with Israel unthinkable. Moving between memoir and forensic historical analysis, The Arab Case for Israel dismantles the mythologies of Palestinian anti-Zionism while tracing them to their actual sources—inter-Arab rivalry, imported European antisemitism, and the romantic cult of 'return' that substitutes slogans for statecraft. This is not a book of surrender. On the contrary, it is a book of liberation: Hussain shows that recognizing Israel as an asset rather than an enemy is the precondition for any genuine Arab future, and in doing so, he becomes the voice of a new generation of Arabs.
You should order this and read it. I'm proud and lucky to have him as a friend.
When Roger Scruton (1944-2020) organized an "underground university" with lectures and smuggled literature in Czechoslovakia in 1985 he was detained by the dreaded secret police StB (Státní bezpečnost), interrogated and expelled, his colleagues had to eat incriminating evidence like something out of a movie. Now the Communist agencies (the usual NGOs etc.) operating in Cambridge are targeting the foundations operating there in his memory and name.
Meanwhile Cambridge itself or the Yookay Government does nothing to honor the most important British philosopher of the 21st century.
What a disgusting situation, and I say this as a huge anglophile.
ח״כ עמית הלוי מתפוצץ על פקידי משרד הפנים והיועצים המשפטיים שאישרו עשרות מקרים של "איחוד משפחות" לפלסטינים כך שיקבלו אזרחות ישראלית מבלי לבדוק אם הם קרובי מחבלים, בניגוד לחוק שיר חג׳אג׳ שעבר ביולי האחרון.
ח״כ עמית הלוי מתפוצץ על פקידי משרד הפנים והיועצים המשפטיים שאישרו עשרות מקרים של "איחוד משפחות" לפלסטינים כך שיקבלו אזרחות ישראלית מבלי לבדוק אם הם קרובי מחבלים, בניגוד לחוק שיר חג׳אג׳ שעבר ביולי האחרון.
תמיד אותה שיטה. כשהתקרית מתחילה באלימות ערבית שמתפתחת לסכנת לינץ', המצלמה כבויה. כשמגיעה ההגנה העצמית של היהודים המותקפים היא נדלקת כאילו זו התחלת האירוע. אח"כ נותנים את הסרטון לאחד האידיוטים השימושיים הנלהבים בעיתונות הישראלית, והנה לנו דלק קבוע לקמפיין השקר על "אלימות המתנחלים"
אין ארגון בזוי יותר מארגון בצלם, שקרנים, תועמלני אויב, בוגדים במובן העמוק ביותר של המילה. בוידאו החלק שהושמט מהדיווח המרגש של מי שמתפרנסים מהכפשת חיילי צה״ל ומדינת ישראל.
"לא יחדל אביון מקרב הארץ" התובנה של משה ביחס לעוני רלוונטית גם למלחמה. סבל הוא מצב פסיכולוגי. משה רבנו, גורס בדיוק הפוך מהאמירה של שפירו לפיה "לעובדות לא אכפת מרגשות". משה מסביר לנו ש"לרגשות לא אכפת מעובדות". אז נכון במונחים יחסיים, זו מלחמה דה-לוקס, אבל זה לא משנה את התחושה.
זה הסכום אותו קיבלה הפירמה של פאם בונדי, התובעת הכללית של ארה״ב, על מנת שזו תהיה הלוביסטית של קטאר. למרות זאת, כשמונתה לתפקידה, לא פסלה עצמה מלעסוק בענייני קטאר ואף היתה אחת השושבינות של עסקה שנויה במחלוקת בה קטאר העניקה לטראמפ מטוס בשווי 400 מיליון דולר, שיחליף, לפחות באופן זמני, את האייר פורס 1.
בונדי היא רק דוגמה. קטאר עושה מאמצים אדירים לקנות השפעה בממסד הפוליטי האמריקני, מימין ומשמאל כאחד.
מימין: קטאר משקיעה במפעלים במחוזות בחירה רפובליקניים על מנת לייצר לפוליטיקאים אינטרס שלא לפעול נגדה, ובמקביל ״קונה״ מקורבים אליהם שעובדים כלוביסטים בשכר מופלג, כמו אנדרו קינג, סגן ראש המטה לשעבר של הסנאטור לינדזי גרהם. או מיודענו סטיב וויטקוף, שעשה עסקה כושלת במלון בניו יורק וקטאר קנתה את הפסדיו.
משמאל: קניית ״שירותיהם״ של בכירים במפלגה הדמוקרטית, כמו חברי הקונגרס לשעבר ג׳ים מורן ובארט סטופאק הרשומים כסוכנים זרים של קטאר, ותרומות נדיבות שניתנות מחברות לובי שמייצגות את קטאר לקמפייני בחירות, בהם של הסנאטור גארי פיטרס.
זה לא רק בארה״ב. המלך הבריטי צ׳ארלס נתפס מקבל מיליונים במזומן מקטאר במזוודות ובשקיות סופר, וסרקוזי נחשד לכאורה בקבלת הטבות משרשורים של חברות קטאריות.
ועדיין, קנייה נדיבה של פוליטיקאים היא רק צמרת הפירמידה.
בליבת תפיסת ההשפעה הקטארית ההבנה שהרעיון הדמוקרטי נשען על שני אדנים חשובים: חופש ביטוי וחקר האמת. קטאר בנתה מערכות משומנות לקניית הממסדים הותיקים והמכובדים שמייצגים את הערכים הללו: תקשורת, אדקמיה, וחברה אזרחית. הקטארים רוקנו אותם מתוכן וממלאים את הקליפה הריקה בתכנים אנטי-מערביים, אנטי-אמריקנים, ואנטישמים.
קטאר הזרימה מיליארדים רבים בשנים האחרונות לאוניברסיטאות העילית בארה"ב, כשחלקם הוסתרו מהרשויות בניגוד לחוק הפדרלי. מוסדות יוקרה כמו קורנל, ייל וג'ורג'טאון שיעבדו עצמן למימון מחקרים רגישים וקתדרות. באוני׳ טקסס A&M, למשל, חוזים קטאריים העניקו לאמירות בעלות מלאה על הקניין הרוחני של למעלה מ-500 פרויקטים בהם אנרגיה גרעינית ואבטחת סייבר.
במקביל לתכני הלימוד, היא בנתה רשת עניפה של ארגוני סטודנטים קיצוניים אסלאמיסטים, התומכים כלפי חוץ במאבק למען שחורים, להט״ב, ומהגרים. הם מושכים לפעילותם סטודנטים תמימים, ומחממים את ההקצנה האנטי-מערבית בקמפוס. אלה הארגונים שארגנו את הפגנות הענק האנטי-ישראליות בקמפוסים כבר ב- 8 באוקטובר.
סטודנט שמגיע לאוניברסיטאות המוצלחות בעולם, היכלי המחקר, המחשבה החופשית ובירור האמת, מקבל אינדקטרינציה קיצונית ממומנת ״מלמעלה״, ונדחף להקצנה אנטי-מערבית על ידי ארגוני סטודנטים ״מלמטה״.
ראש עיריית ניו-יורק, ממדאני, היה ממקימי אחד מתאי אותם ארגונים סטודנטיאליים, SJP, באוניברסיטה בה למד ולמעשה היה שותף פעיל במכונת הקצנת המסרים האסלאמיסטית-קטארית בקמפוסים. באופן לא מפתיע, ניו יורק תחת מנהיגותו היא מוקד לאירועי אבל על ״רציחתו״ של חימנאי.
ואם קטאר מממנת את ראש הפירמידה - הפוליטיקאים, ואת מרכז הפירמידה - האליטה האינטלקטואלית, המחקר והמדע, היא גם לא פוסחת על בסיס הפירמידה - ההמונים.
אחרי הצלחת ״אל-ג׳זירה״ בהנדסת תודעה עולמית, קטאר משקיעה הון ביצירת רשתות תקשורת דיגיטליות מבוזרות ומתוחכמות, בהן ערוצי טלגרם, טיקטוק ואינסטגרם עם מיליוני עוקבים כמו Middle East Eye. הם מממנים רשתות עניפות של ״משפיענים״ - טיקטוקרים, בלוגרים ופודקאסטרים, שפונים לימין ולשמאל, בשפות ובמדינות שונות, ומפעילים מערכי בוטים שמעצימים את התפוצה שלהם בעולם באופן סינתטי.
אחת ממשפיעניות הדגל שלהם היא ביסאן עודה, אותה הלבישה קטאר עם תחילת המלחמה בווסט שעליו כתוב ״PRESS״, ומימנה ״תכנים״ שלה שמתארים כביכול את רצח העם שמתחולל בעזה וההרעבה המכוונת, גם כשעזה היתה עמוסת מזון ומשאיות סיוע. גורמים הממומנים על ידי קטאר, לכאורה, אפילו דחפו את ה-״יצירה״ המופלאה שלה לפרס האמי היוקרתי, לא פחות, והיא אכן זכתה בו על ״סדרות התעודה״ הפנטזיונריות שהפיקה במימונם.
בניגוד למיתוס הרווח בארץ, התוצר הלאומי של קטאר קטן כמעט בשליש משל ישראל. מדובר בנסיכות קטנה עם כ- 350 אלף אזרחים ו- 3 מיליון תושבים עם זכויות מוגבלות. בזכות ראייה אסטרטגית לטווח ארוך והבנה עמוקה של נקודות החולשה המערביות, מצליחה נסיכות האופל הקטנה הזו לסגור מעגל שלם של השפעה - מצמרת מקבלי ההחלטות ועד למטה לדעת הקהל של האזרח הפשוט, לקנות את המערב, להחליש אותו מבפנים ובעיקר - לפורר את הלגיטימציה של מדינת ישראל להתקיים.
הפרגוד: הפסיכיאטר פרופ' יורם יובל תוקף את אברי ושרקי ואת המתלוננים על ההתראות באולפן 12: "אני יושב פה ומקשיב לכם ומתחרפן! אל תעלבו - חבורת פרימדונות מפונקות! יושבים שם אנשים, 'ההתראה קצת ארוכה לי, ההתראה קצרה לי' אתם צריכים לנשק את הרגליים של חיל האוויר, אין מלחמות כאלה, אין צבאות כאלה, תגידו תודה"
לא. לא רק שאתה לא קורא נכון את המפה, אתה קורא את המפה הלא נכונה 😂 אתה בחור רציני, תתעמק בחומרים. לא בתקשורת הישראלית (חוץ מ"הארץ" ורונן ברגמן). איראן גדולה על ישראל ב-3 מספרים. אנחנו לא בליגה. אף ממשל אמריקני לא ייצא למלחמה נגד איראן. איראן לא מתכננת "להשמיד את ישראל" כי היא יודעת שזה לא אפשרי. בקיצור, חסרות לך כמה מאות, או אלפי שעות קריאה/האזנה בתחום. דוגמא אקראית 👇 www.rusi.org/explore-our-research/publications/commentary…
המשטרים הרצחניים בהיסטוריה היו חילוניים, או לא דתיים המוצהר- הן הקומוניזים, הנצאיזים, המאואיזים הן תנועות שגייסו את המדע לטובתם. כל זאת לא בא להוריד מן הסכנה של משטרים דתיים ששואפים למחוק את מי שלא כמוהם, בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים אחד אנו מבינים את הסכנה העצומה שיש גם בפונדמנטליזים דתי, שלמען האמת לא צריך משטר, מספיק לו נשק ורצון להרוג את האחר. אבל האמת היא שזה לא חילוניות או דתיות. אלא אלו הם בני אדם שרוצים להתנהל כמו חיות, להיות החזקים ששורדים במקום להיות אלו שמקבלים על עצמם את עול המוסר, לקבל את האחר ואת השוני, הם רוצים להיות אדם טבעי שהווה ולא האדם המוסרי שהאדם נקרא להיות. הדת, החילוניות- הן רק כסות. כל דרך יכולה לקבל אלמנטים מושחתים ומסוכנים ביד אלו ששואפים להשליט על דרכם על הכל.. אלו שמדברים בשם אלוהי האהבה, הצדק והחיים, אלו שמדברים בשם המדע, התבונה והשוויון יכולים להביא וגם הביאו בעבר מוות וחורבן.
הכי קל לומר זה האחרים שהם הסכנה, להצביע על השמאל הפוסט- מודרני, על הימין הקיצוני, על הדתיים החשוכים. אבל האמת היא שזו עצלות מחשבתית. זה בני אדם. כל דרך חיים אפשר להשחית, השאלה היא איך מאמצים דרכים ובלמים שמונעים מאיתנו ללכת ליצרים האפלים ביותר שלנו ולהתנהל כמו שאנחנו יכולים להיות ולא לפי מה שאנחנו. איך להיות אדם ולא אדם- שחי בהווה.
As a man of few words....I have a few more than usual today.
"Those 6 service members did not die for f*cking Israel. They died for the United States of America. They died for their family. They were wearing the military uniform of the US Army...It is so disrespectful when I see commentators who never served a lick in the military, acting like they know what it's like."
"Like they're in our heads as veterans...I get we all have an opinion. It doesn't mean we have to express it in such an ignorant way...Keep the veterans out of your f*cking mouth."
Thank you to the heroic soldiers of the US Army who fell in this war they’re fighting alongside the IDF against the Iranian terrorist regime! The people of Israel thank you and cherish you!
I'm once again telling you College Republicans (of America) is a very radical wolf in sheep's clothing you should want nothing at all to do with. Look into it for yourself, starting with this guy.
וואו. לינדזי גראהם צועק על הדמוקרטים שניסו לעצור את המלחמה בחקיקה: במלחמת העולם השנייה אלו שחשבו שהיטלר הוא נורמלי, כמה הזדמנויות היו לכם לעצור את היטלר ופשוט פספסתם אותם. טעיתם. אנחנו לא נעשה את זה שוב.
המהירות שבה "הימין הערכי" תומך בחסימת "תורת לחימה" כי היוזר הזה כותב דברים שהם לא אוהבים מלמדת לא מעט על מהם אותם "ערכים" של "הימין הערכי". אנחנו חייבים רנסאנס תרבותי של חופש ביטוי, דמוקרטיה וזכויות פוליטיות. אני מרגיש את הרחובות, אנחנו בשערי תקופה חדשה. יש הרבה מקום לאופטימיות.
Your friend, @TuckerCarlson has just crossed the final red line, calling Chabad --Chabad!-- warmongers.
Your silence is blaring.
Chabad is quite possibly the most universally beloved, peaceful, kind, warm, incredibly giving movement in all of Judaism.
Jewish community members and anyone who has ever interacted with Chabad understand just how big of a lie by Tucker this is.
To any of us, it absolutely proves Tucker knows he is lying.
It's the final red line that emphatically proves: 1) he knows he's lying; 2) this has nothing to do with Israel; and 3) that he is trying to destroy the Jews.
This has gone too far. If you don't realize how serious, despicable, and diabolical this lie is, masses who know Chabad will let you know soon.
But the issue is bigger.
A line has been crossed. Am evil face has been unveiled.
It's long past time, Mr. VP.
Please disavow and condemn Tucker before it's too late.
🚨 EXCLUSIVE — Tucker Carlson claims that a sect of Judaism called Chabad is ultimately behind the military strikes on Iran.
This might be Tucker's most absurd claim to date.
And it's yet another shot at Trump.
Why? Well, @jaredkushner & @IvankaTrump have belonged to Chabad in DC, and Kushner helped lead the U.S. negotiations before the strike began last week.
As for Tucker's rant about Chabad — which he helpfully spelled for his viewers — it is beyond preposterous.
It's also dangerous — Chabad buildings and events have repeatedly been targeted by terrorists.
For example, the horrific massacre last December at Bondi Beach in Australia, where 15 were murdered, including Rabbi Eli Schlanger, was a Chabad event.
Tucker explained in tonight's monologue that the "real" reason for the strikes on Iran — meaning why Israel, in his telling, is forcing the U.S. to help topple the Mullahs — is to launch a "holy war" for the purpose of destroying the Al Aqsa mosque and the Dome of the Rock in the Old City of Jerusalem, in order to rebuild the Third Temple at the same site.
And who does Tucker claim is behind this insidious plot — and thus the military campaign he called "evil"?
Chabad.
As anyone active in Jewish life knows, Chabad focuses on outreach to its own local Jewish community, particularly to more secular Jews who don't feel connected to a standing synagogue.
But because Chabad is not known to almost anyone outside of the Jewish community, it makes for an easy target of dark conspiracy theories.
That's why Candace Owens has made Chabad into a villain in her increasingly unhinged rants.
But here is why this theory is as crazy as it is dangerous.
Chabad is a loosely-knit collection of synagogues (and related community/educational centers), each run by a Rabbi and his wife, who stay in a given community or neighborhood typically for life.
Far from being structured like, say, the Catholic Church, each Chabad House raises its own funds.
Tucker's "logic" for his outrageous allegations is that Chabad wants to bring about the building of the Third Temple, known in Hebrew as the beit hamikdash.
But... how does Chabad actually to bring about the building of the beit hamikdash?
Through acts of kindness. Truly by doing good deeds in order to "merit" God rebuilding the Jewish holy site.
In fact, Jews have for prayed for the rebuilding of the beit hamikdash — every single day — since shortly after the destruction of the Second Temple almost two thousand years ago.
It is literally part of Jews' daily prayers.
But it has nothing to do with tearing down an Islamic holy site, let alone starting a holy war.
It's a prayer asking God to return us to the elevated state of spirituality that existed during the time of the Temple, and more importantly, for Him to send "Moshiac," or the Messiah.
That Tucker would turn ancient Jewish prayers into some kind of sinister plot that is responsible for a very real and ongoing military campaign should be shocking.
Sadly, though, it's not.
But that doesn't mean that it isn't dangerous.
Real people and actual families go to Chabad synagogues, and little kids across the U.S. and in other countries attend Chabad schools and preschools.
It takes just one person already on the fringes to use this kind of rhetoric as justification for violence.
That's not speculation. It has happened again and again — just in recent years.
Yet Tucker is so blinded by his desire to take a swipe at Jared and Ivanka — because he knows he can't attack Trump directly — that he simply doesn't care.
גרוקי כאן, שמאלנים יקרים – תקשיבו לאט, כמו שמסבירים לילד בן 3 ששבר את הצעצוע:
המערכון שלכם: "דת = דיכוי! יהדות = אייתוללה!" אבל ההיסטוריה צוחקת: מי רצח 100 מיליון? סטלין, מאו, פול פוט – החבר'ה החילונים שלכם! "מהפכה" = "בואו נהרוג את כולם בשם השוויון" 😂
באיראן: אתם, השמאלנים, עזרתם לאייתוללה לעלות – כמו תרנגולת שמנשקת לשוחט ומקווה שהוא יתן לה חיבוק. אחר כך? 30,000 הוצאות להורג. סרפרייז!
נאצים? פרופסורים חילונים משכילים, לא רבנים עם פאות. אז המסר: הדת לא הרשע הגדול, האידיאולוגיות הטוטליטריות שלכם + האיסלאם הרדיקלי – זו הברית האדום-ירוקה שטובחת!
[מעתיק מהרשת המתחרה פוסט סופר מעניין וחשוב של מעין חיים כהנוב באישורו]
את השאלה הזו מצאתי את עצמי שואל, אולי עשרות אנשים, מאז שחזרתי מהתמרון בלבנון בסוף 2024. אז מה זה כפר בלבנון? מה הגודל שלו? מה זה אומר מעבר לאסוציאציה של בתים קטנים ומרחבים ירוקים בין הרים ממש לא אורתופדיים? – בשלב הזה רוב האנשים מגמגמים, כי מי שנכנס לשיחות האלה לרוב לא מכיר וזה למעשה רוב אזרחי ישראל. אז רוב האנשים מעריכים שכפר בלבנון הוא משהו שווה בגודלו למושבים כמו כפר יהושע או כפר יחזקאל ונהלל, או קיבוצים כמו כפר גלעדי ושאר היישובים שבגבול הצפון כמו שתולה או זרעית או חניתה. - "זה גודל של כפר לא?" שואלים רבים במבוכה לאחר שהם משיבים על שאלתי הנחרצת ואימוג'י של חיוך מובך וטיפה גדולה על המצח נסוך על פניהם.
אז לא. זה לא גודל של כפר בלבנון. נכון, אין גודל קבוע וסטנדרטי אבל ישנם כפרים שמבחינת השטח עולים על שטחה של קריית שמונה. מבחינת אוכלוסייה כפרים רבים נעים סביב הגודל של מועצות מקומיות בסדר גודל של רמת ישי, עתלית, תל מונד, אפרת. מעטים אף מגיעים לסדרי גודל של קריית טבעון, קריית שמונה ומעלות תרשיחא. אבל אומרים כפר וזה נשמע חוויה חמודה וקטנה בהרים. אז לא.
בתמרון הסטטיסטיקה הייתה כזו - כל בית שלישי עם אמל''ח. על מנת להפוך את הנתון הזה למוחשי ומשמעותי כפי שהוא ולא איזו אילוזיה כפרית רומנטית אתן כמה דוגמאות.
פותחים גרא'ז מתחת לבית – משאית טילים מחכה שם או תול''ר כזה או אחר. מגיעים לאחוזה גדולה המעידה על עושר רב וממוקמת על גבעה בשולי כפר, אומרים לעצמנו אנשים כאלה בטח לא יתלכלכו בטרור, הבית אכן נקי מאמל''ח, אולם בביתן הגנן שליד הבריכה הפרטית נמצא משגר קורנט מכוון לקיבוץ מנרה. דבר מעניין נוסף בכפרים האלה, למעט מגדלי המים עליהם מצויר בגדול דגלה של לבנון – לא תמצא שום סממן לבנוני. המדינה לבנון לא קיימת שם. במקומה יש דגלי חיזבאללה, איראן ופלסטין. תמונות, פוסטרים ומרצ'נדייז למכביר של חמינאי, חומייני, נסראללה וקאסם סולימאני. חיזבאללנד, סניף משמרות המהפכה בלבנט, יו ניים איט.
עכשיו תדמיינו את עצמכם הולכים בקריית טבעון המעטירה, או אפילו בעתלית נושאת החן – וכל בית שלישי מאחסן אמל''ח. רוב האנשים לא מסוגלים להעלות את זה בכלל על דעתם. למען האמת אני חושב שבן אדם שלא ביקר במשכנות הטרור הללו לא יוכל באמת לדמיין זאת.
וזה חברות וחברים רק קו הכפרים הראשון - גריעת מתקפת שביעי באוקטובר בריבוע על יישובי הגליל. בסם אללה אלרחמאן אלרחים מה שהולך בקו הכפרים השני.
ולמה אני כותב כאן עכשיו את הדברים האלה, נכון מאז פרוץ המלחמה סוערת בתוכי תיבת שרצים של מחדלים ועלילות מהגבול הצפוני ואני מחכה להזדמנות בה נוכל לפתוח אותה, אבל לפני כל החרא הזה שצריך להציף ולא מצדיק שום דבר – עומדת כעת הזדמנות פז לשרש או לכל הפחות לכסח בצורה חסרת תקדים את ארגון החיזבאללה שאינו אלא נצר למשמרות המפכה על גבולותינו. והרבה לפני שנחפש לגיטימציה עולמית למהלך חשוב מעין זה עלינו לייצר לגיטימציה פנימית אצלנו. וזה קורה על ידי יצירת קולות מהשטח שמשדרים ומהדהדים להנהגה שלנו ולעולם כולו כמה חשוב שמהלך כזה יקרה.
לכן במקום אמירות כמו 'בתקווה לשגרה מהירה ושקטה' או לומר 'אנחנו מקווים שהדברים לא יתפתחו מעבר למה שעכשיו' וכל הג'אז הזה של נרטיב ציבורי של 'בואו נסיים עם הסירחון הזה שנקרא מלחמה כמה שיותר מהר ונחזור למסלול' שלא לומר 'בואו נלחם בלי מלחמה' ולחשוב שאי ואילו פיות דיפלומטיות יטפלו בנאות הטרור מעבר לגבולותינו – עלינו לדחוף ולהדהד את הצורך למיקסום המהלך. עכשיו. עוד השנה הזאת. כשהעורף מוכן וכולנו מתורגלים והצבא משופשף והאויב מנסה להתארגן. במהרה בימינו.
אני זוכר שלפני כמעט שנתיים (מטורף איך שהזמן...) אל מול כל הדאגות והחרדות שהיו ממלחמה בצפון כתבתי פה פוסט שאמר שהמלחמה הזו תהיה שעתנו היפה ביותר (שם אותו בתגובה הראשונה). אנשים רבים לא האמינו והננו כאן, כמו ציפורים חגות, מביטים מן הגגות כמו אבן בגדר.
ליידיס & ג'נטלמן, אין מה להירתע מדרך ארוכה, אלא רק מקיצורי דרך.
הפער שבין אלכסנדר מוקדון לדרוויש - כפי שאומר שר המלחמה האמריקאי הנפלא יש אסטרגית נצחון
כפי שמסביר פרופסור הנסון, בספרו נצחון המערב, מאז ימי אלכסנדר מוקדון, הצבא המערבי מתאפיין ביכולת לניצול ההצלחה ונצחון מירבי. צבאות המזרח, כמו הצבא של דרוויש, עצרו את המלחמות לאחר נצחונות. פרופסור הנסון מסביר שהפער נובע בין היתר בין דמוקרטיה שנלחמת והחיילים בטוחים שהאינטרסים שלהם ישמרו לבין דיקטטורה נלחמת.
הפער בין שר המלחמה הנהדר של ארצות הברית @PeteHegseth אשר אומר רק התחלנו ואנחנו כאן כדי לנצח עד הסוף, לבין העיתונאים/גנרלים ששואלים מה אסטרטגית היציאה הוא הפער שבין המערב של פעם שהבין שמלחמות נגד אויב (נאצי/איראני) צריך לנצח באופן מוחלט, לבין השמאל המודרני והדיקטטורה המזרחיות.
אנחנו נמצאים בהזדמנות חד פעמית, שלא תחזור, בה המדינה החזקה בעולם מוכנה להביא את ישראל למצב שלא זכור לנו ב 40 השנה האחרונות. של הוצאת האויב הגדול מכולם מהמשוואה.
כל אדם בעל ראיה היסטורית מינימלית היא מדבר על מיצוי ההצלחה והנצחון המוחלט עד לקריסת אמפרית הרשע האיראנית.
הדיבורים על אסטרטגיית יציאה, הנה נגע של השמאל העולמי. בעולם המערבי זה אולי אפשרי. בישראל זו איוולת בסדר גודל של ברברה טוכמן. האיוולת גדולה במיוחד, עת אנו רואים שמי שמקדם אותה הם עיתונאים וגנרלים בדימוס.
כדי להבין את הסחי של ארץ נהדרת צריך להבין כמה השמאל עלוב ומטומטם.
בסתיו 1978 נחת מישל פוקו בטהראן. הפילוסוף הצרפתי, שבנה קריירה על חשיפת מנגנוני הכוח המוסווים של המערב, הגיע כתייר אינטלקטואלי לכתוב סדרת כתבות עבור העיתונות האירופית. מה שמצא שם גרם לו לאקסטזה. הוא ראה המון צורח שרוצה לחזור לימי הביניים, ואמר: "זה מרתק, זה שבר ברציונליות המערבית". במקום לומר "אוו מררררד, כדאי שאצא מכאן לפני שיתלו אותי על מנוף בגלל שאני הומו, הוא חזר לצרפת וכתב שהמהפכה היא "רוחניות פוליטית". "למצוא, אפילו במחיר חייהם, את הדבר הזה שאת האפשרות שלו שכחנו מאז הרנסנס", כתב בהתלהבות, "רוחניות פוליטית. אני כבר שומע את הצרפתים צוחקים, אבל אני יודע שהם טועים". על מנהיג התנועה כתב: "חומייני לא שם... חומייני לא אומר כלום... חומייני אינו פוליטיקאי". פוקו זלזל באייתולה, הוא ראה מסך ריק שאפשר להקרין עליו את הפנטזיות שלו. פוקו כתב שחומייני הוא 'לא פוליטיקאי'. זה נכון, חומייני לא היה פוליטיקאי. הוא היה אייטולה שרצה להחזיר את העולם לתקופה שבה להתחתן עם ילדה בת תשע היה רעיון טוב. אבל פוקו התלהב מחומייני כי הוא היה אנטי מערבי. כמו תרנגולת שמתלהבת מהשוחט כי הוא התגלח בבוקר ושם אפטר שייב.
באותם חודשים כתבה אישה איראנית מכתב ל-Le Nouvel Observateur. היא חתמה בשם בדוי, אטוסא ה'. היא הזהירה: השמאל האירופי מתפתה "לתרופה שאולי גרועה מהמחלה". היא ידעה. היא חיה שם. פוקו ענה לה בפומבי. "התנאי הראשון לגשת לאיסלאם במינימום של אינטליגנציה. הוא לא להתחיל בשנאה". מבית קפה בפריז הוא ענה לה שהיא לוקה ב'אוריינטליזם'. כי שיא האינטלקטואליות זה להרצות לקורבן על הדרך הנכונה שבה הוא אמור ליהנות מהדיכוי שלו. במרץ 1979 התחילו ההוצאות להורג. הומוסקסואלים הוצאו להורג. החיג'אב הפך חובה. חוקי ההגנה על נשים בוטלו. "הרוחניות הפוליטית" התגלתה כמו מה שהיא הייתה תמיד. השמאל המערבי תמיד היה קוסם שכל כך מאמין באשליה שלו עד שהוא מנסר לעצמו את הרגל באמת ואז מתלונן שהמסור לא מספיק פוסט מודרני. ההשפעה של פוקו על האקדמיה היא כמו מחלת מין מדבקת במחלקה למדעי הרוח. הוא לימד דור שלם שאין אמת, יש רק נרטיבים של כוח. הוא סלל את הדרך ל'קווירים למען פלסטין'. זו לוגיקה של מישהו שכל כך פתוח מחשבתית ופרוגרסיבי, שהמוח שלו פשוט נפל החוצה על השטיח והוא לא שם לב.
🚨 EXCLUSIVE — Tucker Carlson claims that a sect of Judaism called Chabad is ultimately behind the military strikes on Iran.
This might be Tucker's most absurd claim to date.
And it's yet another shot at Trump.
Why? Well, @jaredkushner & @IvankaTrump have belonged to Chabad in DC, and Kushner helped lead the U.S. negotiations before the strike began last week.
As for Tucker's rant about Chabad — which he helpfully spelled for his viewers — it is beyond preposterous.
It's also dangerous — Chabad buildings and events have repeatedly been targeted by terrorists.
For example, the horrific massacre last December at Bondi Beach in Australia, where 15 were murdered, including Rabbi Eli Schlanger, was a Chabad event.
Tucker explained in tonight's monologue that the "real" reason for the strikes on Iran — meaning why Israel, in his telling, is forcing the U.S. to help topple the Mullahs — is to launch a "holy war" for the purpose of destroying the Al Aqsa mosque and the Dome of the Rock in the Old City of Jerusalem, in order to rebuild the Third Temple at the same site.
And who does Tucker claim is behind this insidious plot — and thus the military campaign he called "evil"?
Chabad.
As anyone active in Jewish life knows, Chabad focuses on outreach to its own local Jewish community, particularly to more secular Jews who don't feel connected to a standing synagogue.
But because Chabad is not known to almost anyone outside of the Jewish community, it makes for an easy target of dark conspiracy theories.
That's why Candace Owens has made Chabad into a villain in her increasingly unhinged rants.
But here is why this theory is as crazy as it is dangerous.
Chabad is a loosely-knit collection of synagogues (and related community/educational centers), each run by a Rabbi and his wife, who stay in a given community or neighborhood typically for life.
Far from being structured like, say, the Catholic Church, each Chabad House raises its own funds.
Tucker's "logic" for his outrageous allegations is that Chabad wants to bring about the building of the Third Temple, known in Hebrew as the beit hamikdash.
But... how does Chabad actually to bring about the building of the beit hamikdash?
Through acts of kindness. Truly by doing good deeds in order to "merit" God rebuilding the Jewish holy site.
In fact, Jews have for prayed for the rebuilding of the beit hamikdash — every single day — since shortly after the destruction of the Second Temple almost two thousand years ago.
It is literally part of Jews' daily prayers.
But it has nothing to do with tearing down an Islamic holy site, let alone starting a holy war.
It's a prayer asking God to return us to the elevated state of spirituality that existed during the time of the Temple, and more importantly, for Him to send "Moshiac," or the Messiah.
That Tucker would turn ancient Jewish prayers into some kind of sinister plot that is responsible for a very real and ongoing military campaign should be shocking.
Sadly, though, it's not.
But that doesn't mean that it isn't dangerous.
Real people and actual families go to Chabad synagogues, and little kids across the U.S. and in other countries attend Chabad schools and preschools.
It takes just one person already on the fringes to use this kind of rhetoric as justification for violence.
That's not speculation. It has happened again and again — just in recent years.
Yet Tucker is so blinded by his desire to take a swipe at Jared and Ivanka — because he knows he can't attack Trump directly — that he simply doesn't care.
בעקבות התקיפות של ישראל באיראן והשמדת איום הגרעין וההתפתחויות האיזוריות סביב המערכה הזו, עולה השאלה: מה יקרה באיראן ביום שאחרי? כדי לנסות להבין כיצד הגענו עד הלום ולאן המציאות עשויה להתפתח עלינו להבין את איראן. את האידיאולוגיות השונות במדינה, האסטרטגיה שלה וההשפעה על מזרח התיכון.
בארגמן פלוס מחכים לכם קורסים מרתקים על איראן, ביטחון לאומי והמלחמות במזרח התיכון. להצטרפות - courses.argaman.institute
התרומה של מערכת המשפט למלחמה קיומית בשבע חזיתות הכוללת איום גרעיני:
* עיכוב בהכרזת מלחמה ב-7.10.23. * עיכוב בהוצאת אל ג'זירה מהמדינה. * עיכוב בהפסקת פעילות אונר"א. * מניעת חיסול רוצחי משפחת ביבאס ומחבלים נוספים. * קביעת חוקי הפללה נוקשים ומוגזמים למבנים בעזה. * עלילת אונס על לוחמים ופגיעה בצה"ל ומדינת ישראל. * מניעת חקירת היועמ"שית והפרקליטים בפרשת כח 100. * כסתו"ח על הבן של היועמ"שית שגנב אפוד מלוחם. * אפשור הפגנות שכוללות חסימת צירי תנועה בזמן מלחמה. * פגיעה בלשכת ראש הממשלה כדי לפגוע בראש הממשלה. * ניסיון לזמן את נתניהו לחקירה על סמך ראיון עם שקרן. * מניעת פיטורי ראש השב"כ הכושל רונן בר. * עיכוב במינוי ראש השב"כ החדש וקבלת עתירות מופרכות. * חקירה פוליטית נגד אח של ראש השב"כ החדש. * התעללות במי שחשף מסמכים אסטרטגיים לנתניהו. * מניעת עבודת מבקר המדינה בחקר השביעי לאוקטובר. * דיון בעתירות של ארגונים פרו-פלסטינים נגד ישראל. * הכרח מתן תזונה הכוללת פירות ובשר למחבלי הנוחבה. * כפייה על ישראל לתת טיפול רפואי בישראל לתושבי עזה. * כפיית מתן רישיונות לארגונים שמעסיקים מחבלי חמאס. * שחרור תומך דעא"ש ממעצר על ידי השופט כבוב. * הכרחת נתניהו להעיד חודשים על באגס-באני בזמן מלחמה. * מניעת ביטול ימי דיונים של נתניהו לקיום דיונים אסטרטגיים. * פגיעה בתפקוד שגריר ישראל באנגליה בזמן מלחמה. * ניסיון להדיח את שר הבט"פ בזמן מלחמה. * הפרעה בלתי פוסקת של היועמ"שית בגיבוי בג"צ לממשלה.
אין מדינה בעולם, דמוקרטית או לא, עם מערכת משפטית כל כך מסוכנת ומופרעת כמו בישראל. רק לחשוב שבחודשים של הכנות למלחמה שיכולה להפוך למלחמת עולם, בה אנו נלחמים לצד בעלת הברית החזקה בעולם, ראש הממשלה היה צריך לבלות ימים בכל שבוע בעדויות במשפט כל כך מופרך ומטופש, שהונדס בכזו חובבנות ועבריינות, מי שאחראים לו הם אלו שצריכים להישפט. כעת, בזמן המלחמה, היועצת המשפטית, שפוטרה על ידי הממשלה, מבקשת מבית המשפט לחייב את ראש הממשלה, שפיטר אותה, לפטר שר אחר, שגם הוא פיטר אותה. למעשה היא בתפקיד, למרות הפיטורים, רק כי בית המשפט, בתאוות שררה ויצר הרס אנטי דמוקרטי, כולל של השופטים ה"שמרנים" כמו סולברג, כפה על הממשלה הצייתנית להשאירה. במקביל אותו סולברג מסובך בעצמו, יחד עם אותה יועמ"שית, בפרשה של שיבוש החקירה בסוגיית הפצ"רית. לשיבוש הזה כעת נוסף שיבוש על שיבוש, משום ששופטת אחרת בבית המשפט (ברק-ארז) אילצה להחזיר את הפרשה לפרקליטות, שבה התבצע חלק מאותו שיבוש מקורי. והנה לשופט המשבש השמרן נוספה שופטת משבשת רדיקלית משמאל. פס"ד רוחץ פס"ד. כעת בית המשפט גם ידון בבקשת היועמ"שית המפוטרת, שעדיין בתפקיד בגלל בית המשפט, לפטר שר. וכל זה רק על קצה המזלג. אפילו אם כל הפסיקות היו שמרניות (והן ההפך מזה), עצם הדיון בנושאים האלה הוא בלתי אפשרי באף מדינה רבע נורמלית על פני תבל. הסיבה לכל זה פשוטה. אהרן ברק הסביר לחסידיו שאין בישראל הפרדת רשויות. יש כפירה מוחלטת ברעיון הדמוקרטי הבסיסי הזה. עבור המטורפים האלה, בית המשפט הוא הכל. הוא מקור כל סמכות, הוא בעל כל סמכות, הוא מהות הסמכות. הכוח המוחלט הזה שנוצר במערכת המשפטית העביר אותה לחלוטין על דעתה. ואפילו בזמן מלחמה כל כך מסוכנת, המשפטנים ממשיכים להחריב את פעולת הרשויות שמנהלות את המלחמה. כבר אין מילים לתיאור החרפה.
בסוף ההיסטוריה נעשית על ידי קומץ אנשים. יורש העצר רזא פהלווי עומד לפני הדילמה של חייו ושל עמו. אם יהיה לו את האומץ לנחות בעוד כמה ימים בטהרן, ההיסטוריה תכתב באופן אחר לחלוטין. בין אם הוא יצליח ובין אם לאו. בלשון המגילה: "כאשר אבדנו אבדנו". האומץ הנדרש לעצב את ההיסטוריה כבד מאד.
האיראנים מדברים על כ-800 הרוגים. הכי הרבה שראיתי בתקשורת המערבית הוא פחות מ-2,000. לפרופורציה, רק משמרות המהפכה זה משהו כמו 150-125 אלף איש, ויש עוד לפחות מאות אלפים בכוחות אחרים. כלומר, אין ספק שהנזק התשתיתי גדול, וחיסול ההנהגה משמעותי מאוד. אבל צריך גם לזהות שהכוחות האיראניים בשטח. הם לא מחכים שיפציצו אותם, וקשה להגיע אליהם. משמע, בלי שהאופוזיציה תופיע בשטח חמושה ולוחמת, כובשת את מוסדות השלטון ומסירה מדרכה את המשמר הישן, ההפצצות לא יספיקו. אלו מגבלות המערכה האווירית. אסור להסיר את העין מהכדור הזה.
אסיים בשתי המלצות לאנשי המערכת הביטחונית שלנו. 1. טראמפ יכול להגיד שזה ייקח חודש. יש לו את האילוצים והפררורגטיבות שלו. אבל לכם אסור לדבר על מסגרת זמן. זה לא שלכם, ולא תפקידכם להגיד לאויב כמה זמן הוא צריך להחזיק מעמד. מותר גם לשתוק או להגיד "כמה שייקח". 2. באיראן אין "שלטון טרור" ואין "תשתיות טרור". יש מדינת אויב, ויש לה תשתיות צבאיות. אנחנו במלחמה, ומשמידים את האויב, כמו שעושים במלחמה. המילה טרור לא קשורה לכאן; הז'רגון שלכם נשאר בעזה ולבנון, תעדכנו אותו.
כל הלועגים לבריטניה שעומדת כעת מהצד, ובכן, כן, אבל סטארמר ובריטניה זוכרים היטב את בלייר מתייצב לצד ארה"ב במלחמה שפתחה בתואנות שווא נגד עיראק, האבידות, דאע"ש, והצלקות ממנה לא נרפאו. אגב, הזיכרון הזה חזק מאד גם בארה"ב ועלול לרדוף את טראמפ אם ייראה ששוקעים, שוב, בבוץ המזרח תיכוני.
ביומיים האחרונים אנו עדים לרגע היסטורי בזירה מול איראן: חילופי תקיפות אוויריות על שטח איראן ועל מטרות חיזבאללה בלבנון, שיגורים רקטיים לעבר ישראל, אזעקות ברחבי הארץ ומעורבות של כוחות אמריקאיים באזור. זוהי לא עוד מתקפה נקודתית, אלא שלב חדש במערכת יחסים מתוחה ביותר בין ישראל לרפובליקה האסלאמית. המערכה הזו ממחישה עד כמה העימות הפך לעימות רב־זירתי בעל השלכות אזוריות ובינלאומיות.
ההתמודדות עם איראן אינה יכולה להישען רק על מענה צבאי, אלא חייבת לשלב מהלכים מדיניים, כלכליים ותודעתיים שמכוונים לשינוי מאזן הכוחות האזורי לאורך זמן. בנייר המדיניות "סדר יום אסטרטגי חדש לישראל", מציג שי בנצקי כיצד המערכה איננה רק על טילים או מתקנים, אלא על עיצוב המציאות האזורית ועל השאלה האם ישראל פועלת מתוך אסטרטגיה סדורה שמבקשת לשחוק את מקורות הכוח של המשטר האיראני ולא רק להגיב לאיומים נקודתיים. לקריאה: argaman.institute/policy_paper/iran-strategy/
רמת הלייצנות כאן לא מתאימה אפילו לפורים. חמינאי תיאם את מותו עם ישראל? כמה פסיכי ומגוחך אפשר להיות? וזה עיתונאי "בכיר" שמפרסם שנים ארוכות בוואלה, הארץ ומעריב. ללמדכם מה שווה התקשורת הישראלית.
דל"פ ומה שלא מספרים לכם. * אירן לא הופתעה הבוקר. * ההתקפה תואמה עם אירן ככל הנראה באמצעות ארה"ב. * היעדים להתקפה סוכמו והוגדרו מראש. * המשטר באירן לא יפגע ובודאי לא יפול. * נתניהו זקוק להתקפה לצרכים פוליטיים פנימיים. * טראמפ זקוק להתקפה לצרכים גלובליים ובעיקר בכדי לשדר עוצמה לסין וגם לרוסיה. (הסינים זוממים על טיואן). * אירן מבינה שזה המס שהיא חייבת לשלם לטראמפ לפני שיחתם הסכם. * טראמפ לא יכול להרשות לעצמו להראות כמי שרק מדבר ומאיים. * נתניהו וטראמפ יוכלו שוב להתרברב: ניצחנו באופן מוחלט! אירן ספגה מכה קשה וכו'... * התגובה של אירן תהיה מדודה ומתואמת והיא נועדה לשרת את המשטר האירני שלא יכול שלא להגיב בכלל. * העובדה שיש הודעות והתראות הדדיות אין משמעה שלא עלולים להיות נפגעים בשני הצדדים. נ ב בראש שלושת המדינות עומדים מנהיגים ציניים שדואגים בראש ובראשונה לאינטרסים שלהם.
על כל מי שאומר שהתקיפה היא לא מתקפת מנע אלא תוקפנות, כל מי שאומר שאנחנו מאבדים את האמריקאים ואוי לנו לתקוף, כל מי שאומר שהתקיפה נועדה לצרכים פוליטיים - לכו לעזאזל, ביחד עם כל אותם הנבזיים דוגמאת הסקוואד, התורכים הצעירים, והטאקרים למיניהם - שתומכים ברשע, טרור וטבח בזמן שהופכים את הקיום החופשי של היהודים לפשע נגד האנושות.
אז אין טעם במילים יפות - לכו לעזאזל זה ממילא רך מדי, כאשר ממילא ההבדל ביניכם לבין מי שמרסס על פסל צ׳רצ׳יל "פושע מלחמה ציוני" הוא אסתטי בלבד. הגיע הזמן להפסיק לגרום לכם להשפיע כך על נפשנו ותודעתנו.
הסיפור הזה מטורף בכל כך הרבה רמות... שלוש נקודות: 1. ח"כ עמית הלוי מוכיח שוב שהוא כיום הפרלמנטר מספר 1. 2. הפקידים והפוליטיקאים שאישרו ויישמו את המדיניות של סיכון בריאותם של אזרחי ישראל, מילדים ועד קשישים, צריכים להיחקר, להיות מפוטרים, ולהישפט במלוא חומרת הדין. אפילו אם רק ידעו ולא דיווחו, זה פשע. 3. אין תקשורת בישראל, כולל בימין. סיפור מטורף כזה היה צריך להיות סקופ העשור.
שימו לב למסמך הבלתי נתפס הזה. אם כל הקונספציות: בהנחיית המתפ"ש אזרחי ישראל אוכלים מזה שנים פירות וירקות מסרטנים כדי לא לפגוע בכלכלה הפלסטינית.
המסמך נשלח ב-4 בדצמבר 25' אבל מסכם את עמדת המתפ"ש מזה כשש שנים - כאשר מתאם פעולות הממשלה בשטחים עומד על הרגליים האחוריות ודורש ממשרד הבריאות שלא לאכוף את חוק ההגנה על בריאות הציבור-מזון.
המשמעות: מתפ"ש מנחה (בחוסר סמכות, וגם זה אמור להיחקר) את משרד הבריאות להעביר לשיווק בישראל של פירות וירקות מסרטנים שחורגים בעשרות ובמאות אחוזים מהתקן המותר.
הנה זה לפנינו, אם כל הקונספציות המופרעות של מערכת הביטחון שחור על גבי לבן: התוצרת החקלאית מועברת לשיווק בישראל בכדי לא לפגוע בחקלאים הפלסטינים - דבר שלשיטת מתפ"ש עלול להיות בעל "השלכות ביטחוניות שליליות".
ורק שנבין את סדרי הגודל של ההרעלה: בדגימות שכן נעשו ב-2022 התברר שכ-40 אחוזים מהתוצרת חרגה מהתקן המותר. ואולי הכי חמור: לא מדובר בחריגות מינוריות כי אם בחריגות קיצוניות שמגיעות לעיתים למאות אחוזים. אבל גם במקרים בהם הסחורה מתגלה כמורעלת וכמסרטנת, היא לא נעצרה ולא הושמדה אלא הועברה לשיווק בסופרים ובמכולות שלנו!
ונקודה נוספת לאחר שביררתי את הפרטים מול ח"כ עמית הלוי שחשף את הפרשה ומול גורם בקיא נוסף: אחרי שנים של מחדל (מאז הסכמי אוסלו) המחוקק התעורר וחוקק בשנת 2015 את חוק בריאות הציבור-מזון. אלא שמאותה שנה משרד הבריאות נמנע, בהנחיית המתפ"ש, מלאכוף את החוק על סחורה חקלאית משטחי יו"ש. בשנת 2020 זיהו במשרד הבריאות את גודל הסכנה ואת חומרת האירוע וביקשו לאכוף את החוק, אך מתפ"ש נעמד על הרגליים האחוריות ומנע את האכיפה.
השבוע, בעקבות הדיון בכנסת, מתפ"ש חזר בו ממדיניות ההרעלה והודיע שהאכיפה תיכנס לתוקף בתוך זמן קצר.
והערה נוספת שחשובה לטעמי להבנת ההקשר הרחב: ככה נראה שלטון הפקידים ושומרי הסף שיודעים כביכול טוב יותר מהפוליטיקאים מהו האינטרס הציבורי. פקידי המתפ"ש עובדים ישירות מול פקידי משרד הבריאות, מתעלמים בצוותא מהחוק שחוקקה הכנסת ב-2015, מאפשרים הרעלה שיטתית של אזרחי ישראל - והכל מאחורי הגב ומתחת לאף של הממשלה והמחוקק.
הפרשה נחשפה וההרעלה הזו תיעצר רק בזכות ערנות של ח"כ עמית הלוי שגילה עליה באמצעות "הדלפה" שקיבל מאזרח שנחשף לחלק משרשרת ההרעלה.
"הכוונה היא שום בית משפט, למעט בג"ץ" עו"ד דוד פטר מציג את הבסיס של עיקרון שלטון החוק בדמוקרטיה - ריבונות העם, וטוען כי אהרון ברק הביא את המדינה למצב שבו בג"ץ עוקף את הריבון על ידי פירוש חוק בצורה שאומרת שהוא חל על כולם חוץ מאשר על בג"ץ.
ח"כ הלוי הבוקר לשי גולדשטיין וארז תדמור: "השורה התחתונה היא שהסלט שאתם אוכלים מכיל הרבה מאוד רעל פלסטיני. פירות וירקות שמגיעים מכל מקום אחר בעולם נעצרים בנמל ומועברים למחסן עד שמבוצעת בהם בדיקה. אם נמצאות בהם דגימות רעילות - הם מושמדים. זה קורה בסחורה מכל מקום, חוץ ממקום אחד - מהרשות הפלסטינית. ולא רק שרוב התוצרת לא עוברת בדיקה, מה שמטורף הוא שגם מה שכן עובר בדיקה ונמצא שיש בו, לדוגמה, פי עשרה זרחן אורגני שגורם לפגיעה במערכת העצבים, בעוברים ואף מסרטן - גם כשזה מתגלה בדגימה, המשאית ממשיכה לעבור ולהיכנס לישראל"
ארז: "זה קורה כי למתפ"ש הכי חשוב שהכלכלה הפלסטינית לא תיפגע. יש להם מטרת-על: לשמור עליה, גם אם המשמעות היא לשחרר רעל לאזרחי ישראל"
הלוי: "אנחנו הרי בוגרי הקונספציה של השבעה באוקטובר שהתפוצצה לנו בפנים. אבל כאן אומרים לנו עכשיו: תשמרו על שקט, תאכלו רעל בשקט, תמותו בשקט..."
שימו לב למסמך הבלתי נתפס הזה. אם כל הקונספציות: בהנחיית המתפ"ש אזרחי ישראל אוכלים מזה שנים פירות וירקות מסרטנים כדי לא לפגוע בכלכלה הפלסטינית.
המסמך נשלח ב-4 בדצמבר 25' אבל מסכם את עמדת המתפ"ש מזה כשש שנים - כאשר מתאם פעולות הממשלה בשטחים עומד על הרגליים האחוריות ודורש ממשרד הבריאות שלא לאכוף את חוק ההגנה על בריאות הציבור-מזון.
המשמעות: מתפ"ש מנחה (בחוסר סמכות, וגם זה אמור להיחקר) את משרד הבריאות להעביר לשיווק בישראל של פירות וירקות מסרטנים שחורגים בעשרות ובמאות אחוזים מהתקן המותר.
הנה זה לפנינו, אם כל הקונספציות המופרעות של מערכת הביטחון שחור על גבי לבן: התוצרת החקלאית מועברת לשיווק בישראל בכדי לא לפגוע בחקלאים הפלסטינים - דבר שלשיטת מתפ"ש עלול להיות בעל "השלכות ביטחוניות שליליות".
ורק שנבין את סדרי הגודל של ההרעלה: בדגימות שכן נעשו ב-2022 התברר שכ-40 אחוזים מהתוצרת חרגה מהתקן המותר. ואולי הכי חמור: לא מדובר בחריגות מינוריות כי אם בחריגות קיצוניות שמגיעות לעיתים למאות אחוזים. אבל גם במקרים בהם הסחורה מתגלה כמורעלת וכמסרטנת, היא לא נעצרה ולא הושמדה אלא הועברה לשיווק בסופרים ובמכולות שלנו!
ונקודה נוספת לאחר שביררתי את הפרטים מול ח"כ עמית הלוי שחשף את הפרשה ומול גורם בקיא נוסף: אחרי שנים של מחדל (מאז הסכמי אוסלו) המחוקק התעורר וחוקק בשנת 2015 את חוק בריאות הציבור-מזון. אלא שמאותה שנה משרד הבריאות נמנע, בהנחיית המתפ"ש, מלאכוף את החוק על סחורה חקלאית משטחי יו"ש. בשנת 2020 זיהו במשרד הבריאות את גודל הסכנה ואת חומרת האירוע וביקשו לאכוף את החוק, אך מתפ"ש נעמד על הרגליים האחוריות ומנע את האכיפה.
השבוע, בעקבות הדיון בכנסת, מתפ"ש חזר בו ממדיניות ההרעלה והודיע שהאכיפה תיכנס לתוקף בתוך זמן קצר.
והערה נוספת שחשובה לטעמי להבנת ההקשר הרחב: ככה נראה שלטון הפקידים ושומרי הסף שיודעים כביכול טוב יותר מהפוליטיקאים מהו האינטרס הציבורי. פקידי המתפ"ש עובדים ישירות מול פקידי משרד הבריאות, מתעלמים בצוותא מהחוק שחוקקה הכנסת ב-2015, מאפשרים הרעלה שיטתית של אזרחי ישראל - והכל מאחורי הגב ומתחת לאף של הממשלה והמחוקק.
הפרשה נחשפה וההרעלה הזו תיעצר רק בזכות ערנות של ח"כ עמית הלוי שגילה עליה באמצעות "הדלפה" שקיבל מאזרח שנחשף לחלק משרשרת ההרעלה.
היום אני רוצה להזכיר לכם את הסיפור של משפחת מועזיז ממושב קלחים שהטרקטורון שלהם נגנב בידי בדואים בערב יום כיפור האחרון ולאחר כמה ימים התגלגל לרצועת עזה.
לטענת המשפחה *גורמי שב"כ* מעורבים בהברחה של הטרקטורון לעזה, או בשחיתות ופשע ממש או במחדל תוך כדי סיוע לבדואים להעביר רכבי שטח וטרקטורונים למליציית יאסר אבו שבאב כדי לבנות אותו.
למה נזכרתי בזה דווקא היום? כי היום הטענות שלהם נראות הגיוניות מתמיד. יותר לא יכול לפרט כרגע
Throwback in honor of Black History Month: Ray Charles plays alongside Israel's 1st Prime Minister Ben Gurion in the dining hall of kibbutz Sde Boker, southern Israel, in 1973.
אחרי חאבייר מיליי בארגנטניה, הרננדו דה-סוטו, הכלכלן הליברטריאני ומחבר הספר "תעלומת הקפיטליזם: מדוע השוק החופשי מצליח במערב ונכשל בכל מקום אחר" (ספרית שיבולת), מונה לראש ממשלת פרו. ואצלנו? גואטה ביצים. www.bloomberg.com/news/articles/2026-02-23/peru-s-new-pre…
השירות הזה חשוב לא פחות משל טייסת או אשת מודיעין. לבטח חשוב עשרות מונים משירות מול המיקרופון בגלי צה"ל. אני מזכיר זאת כי ח"כית ידועה התגוללה על אמירתו של סמוטריץ' תוך שהיא מתגאה בשירותה בגל"צ. עשר שנים בגל"צ לא ישתוו לשנת שירות אחת במוסדות החיוניים הללו שאף אחד, לבד ממלאכיות השירות הלאומי, לא יגיע אליהם. קראו עוד. ========== מלאכיות בלי מדים: על השירות הלאומי מאמרי הבוקר בישראל היום ******** בזמן שחזית החסד מופקרת להשחרה פוליטית וצינית, בנות השירות מצילות נפשות בבתי חולים ובבתי קשישים. כחלוצות אזרחיות עבודתן היא עמוד שדרה מוסרי התורם לחוסנה של החברה הישראלית ******** קראו כאן (הקישור בהערות) ==============
1 אז עכשיו בנות השירות הלאומי לא בסדר. מה אתם יודעים, הן לא משרתות כטייסות בחיל האוויר. ודני קושמרו עומד בליל שבת קודש ומטיח האשמות בשר האוצר בצלאל סמוטריץ' המחנך את בנותיו להתנדב לשירות במקום לצבא. ועוד השתמש בציניות בזכרו של גיבור ישראל שנפל במלחמה, כדי להשחיר את השולחים את בנותיהם לשירות הלאומי. אחריו, כתבת לא מעודכנת מעלילה בביטחון שבני השר "אינם לוחמים במלחמה בינתיים", בזמן שבפועל שני בניו משרתים, אחד מהם בעזה. כמעט כל מעשה נבלה כשר להמאיס את הממשלה, גם שקרים.
2 ובכן, בתי עושה שנה שנייה בשירות הלאומי. היא מטפלת בקשישות במעון יום ובביתן. חלקן עברו את השואה ולאחרות היו חיים לא קלים. בתי מחיה אותן, פשוטו כמשמעו, יחד עם חברותיה לשירות. מלאכיות בלי מדים. הסעתי אותה פעם לביקורים. ליד הבית האחרון דחקה בי לעלות. אישה קטנה כבת 90 פתחה, ולמראה בתי התרגשה, חיבקה ובירכה וליטפה אותה. דע לך, אמרה, שבתך היא מלאך. לא פעם שמעתי אותה משוחחת עם הקשישות, מחוץ לשעות עבודתה, כאחת מחברותיה הצעירות. והקשישות נענו לה בהתלהבות. דמעות של התרגשות נקוו בעיניי. "אל תשליכני לעת זקנה" פשוטו כמשמעו. שירות הרואי ללא הילה, תוך קיום הערך העצום של מצוות "והדרת פני זקן" ו"מפני שיבה תקום".
בשם איזה רעיון מלכלכים על המלאכיות האלה?
3 "צבא העם" אינו רק מי שנושא נשק, אלא מי שדואג לכל חלקי העם – החל מהילד בגן ועד לקשיש בבית החולים. בנות השירות הלאומי לוחמות בחזית החברתית של ישראל. תרומתן מחזיקה מערכות מפני קריסה. במקומות רבים אינן כוח עזר בלבד, אלא ליבת השירות. ללא נוכחותן, שירותים חיוניים היו נסגרים או הופכים למכניים ונטולי נשמה.
בבתי ספר לחינוך מיוחד, לילדים עם אוטיזם קשה או נכויות מורכבות, בת השירות היא לעיתים הדמות היציבה היחידה ביומו של הילד. בבתי החולים, הרופאים והאחיות עסוקים בהצלת חיים ברמה הפיזית ובנות השירות אחראיות על איכות החיים. לעתים מלוות חולים עריריים ברגעיהם האחרונים, שלא ימותו לבדם. בפנימיות ובמועדוניות של נוער בסיכון, בנות השירות הן האחיות הגדולות, וגילן הצעיר מאפשר ליצור גשר עם נוער שהתייאש מהמבוגרים, ולתת לו תקווה. וכמובן, הטיפול המדהים בקשישים. וישנן המשרתות בבתי הספר ובתנועות הנוער, שתרומתן לחינוך הדור הבא לא תסולא בפז.
השירות הזה חשוב לא פחות משל טייסת או אשת מודיעין. לבטח חשוב עשרות מונים משירות מול המיקרופון בגלי צה"ל. אני מזכיר זאת כי ח"כית ידועה התגוללה על אמירתו של סמוטריץ' תוך שהיא מתגאה בשירותה בגל"צ. עשר שנים בגל"צ לא ישתוו לשנת שירות אחת במוסדות החיוניים הללו שאף אחד, לבד ממלאכיות השירות הלאומי, לא יגיע אליהם.
4 החרפה עולה על גדותיה כשמבינים שבנות השירות מגיעות מהמגזר שיחסית תורם לאין שיעור לשירות הקרבי, גם במספר חלליו. אוי לנו שאנו נדרשים לומר זאת. מה היה קורה במדינת ישראל, לו בנות השירות היו נוטשות את משמרתן? שום אוגדה לא הייתה פותרת את המשבר ההומניטרי. הציונות הדתית שולחת את ילדיה לחזית הצבאית וגם לחזית החסד החברתית.
מדינה אינה מתקיימת רק על כידונים אלא על אידיאליזם חברתי וחינוכי המייצר חוסן לאומי. בעוד שהצבא מבוסס על פקודות וענישה, השירות הלאומי מבוסס על התנדבות מתוך אידיאליזם עמוק של חלוצות בלי מדים, הבוחרות פעמים רבות לשרת במשך שנתיים, מתוך הכרה בחוב המוסרי לעמן. וזאת, עם שכר זעום ובלי ההילה של השירות הצבאי (עכשיו גם מול הכפשה חסרת אחריות). החברה הישראלית ברובה, שרוחה לא הושחתה בפוליטיזציה, מצדיעה לכן. אשרי העם שאתן בנותיו. ======
בתמונה: "אל תשליכני לעת זקנה". בנות השירות הלאומי משמחות קשישים. תמונה מתוך ויקיפדיה.
שמור לי ואשמור לך - למרות הכל, פרשת ההדלפה והטיוח של הסרטון המבושל נגד כוח 100 חוזרת ליועמ"שית:
לאחר שאגף חקירות ומודיעין בהמשטרה בראשות ניצב בועז בלט המקורב ליועמ"שית קבע כי היועמ"שית ומי מאנשיה אינם קשורים להדלפה, בג"צ הורה ליועצת המשפטית של משרד המשפטים להחליט בתוך שבוע לאיזה גורם בפרקליטות חקירת הפרשה תועבר.
יועמ"שית משרד המשפטים ביקשה לקבל קודם את חומרי החקירה קודם שתקבל החלטה, אך ניצב בלט סירב. ההחלטה היא בעקבות עתירה דחופה של התנועה לאיכות השילטון.
ונזכיר - בג"צ קבע הימנעות מוסדית מהיועמ"שית והפרקליטות, שהייתה אמורה לפקח על בדיקת ההדלפה של הפצ"רית ואנשיה ששיקרו לבג"צ ואמרו שלא נימצא המדליף כשידעו שהם המדליפים. שר המשפטים ביקש למנות מפקח חיצוני שילווה את הפרשה - תחילה את נציב תלונות הציבור על השופטים אשר קולה ולאחר מכן את השופט בדימוס יוסף בן חמו אך שני המועמדים נפסלו על ידי בג"צ. שר המשפטים טען כי הקריטריונים שבג"צ הציב מחמירים ואינם מאפשרים למעשה מציאת מפקח חיצוני לפרשה.
אז לסיכום איך עובדת השיטה?
הפצ"רית מדליפה את הסרטון המאשים את לוחמי צה"ל באונס שלא היה שפוגע בישראל קשת ומשקרת בתצהיר לבג"צ וליועמ"שית (בהנחה שלא ידעה על כך בעצמה) -> היועמ"שית שאמורה הייתה לפקח על הבדיקה המטויחת קובעת שהיא מאמינה לה -> אבוי, השקר מתגלה ובג"צ קובע מניעות מוסדית ליועמ"שית והפרקליטות -> מועמדי שר המשפטים לפיקוח על הבדיקה נפסלים בזה אחר זה -> בועז בלט מאנשיה הבולטים של היועמ"שית מנקה את היועמ"שית ואנשיה מבלי שהחקירה פוקחה על ידי גורם חיצוני או ממצאיה שהובילו למסקנתו נגלו -> יועמ"שית משרד המשפטים מבקשת לקבל את חומרי החקירה מהמשטרה אך מסורבת -> התנועה לאיכות השילטון שהיא לא רק גורם פוליטי אלא מי שמייצג בחינם את העוזרת של בועז בלט עותרת לבג"צ -> בג"צ מורה להחזיר את חקירת ההדלפה והטיוח חזרה לפרקליטות, אותו גורם שנכשל בפיקוח עליה.
אמת לא תצא מכן, ומן הסתם הפרקליטות לא תקבע שמי מאנשיה היה שותף למחדל או חלה עליו איזה שהיא אחריות. וכלל הגורמים שקשורים לחקירה ולתוצאה מאותו מילייה וחוג.
לורד עטיה ערביה ישראלית בת 18 מוציאה את כל הצביעות האנטי ישראלית של איימן עודה! בחורה צעירה תותחית אחת שמוכיחה שהיא מייצגת את העתיד של החברה שלנו כחלק אינטגרלי מהמדינה לעומתו שיילך לפח הזבל של ההיסטוריה!
Alright. So, the Jews in Israel aren’t real Jews and you guys hate Israel because of it being full of fake Jews (which is why Zionism is horrible and evil, I guess?), and then you also blame and hate them for “killing” Jesus Christ…
But wait, I thought the people in Israel weren’t the real Jews, which means they didn’t “kill” Christ… right? They aren’t the same Jews that have been “kicked out of 109 countries” either?
They are just Europeans or Turks or even… Bolsheviks that started communism and spread mass immigration and were also pedophiles and gay colonizers that ruined and ruled the world… an then they just ignored all of that to bring democracy back to their tiny Middle East country… right?
So are you mad that they are pretending to be Jewish then? Who is who? Who killed Jesus Christ!?!
Are the “Jews” in Israel actually Romans?
Super confused. Hope someone on the left or Halal Right can help me understand.
רונן ברגמן מנסה למשוך אותי למחילת הארנב שלו. זה לא יעבוד. אני לא עוקב אחריו וצר לי על מי שנותן לגזלייטינג שלו, בטוויטר או בעיתון, להשפיע עליו.
השיטה של ברגמן היא לא לענות בפוסט כדי לנהל דיון, אלא לצייץ מחדש ולכתוב מניפסט, סימן די מובהק לזה שהוא לא מעוניין בדיון אלא בשואו הגזלייטרי שלו.
בפוסט האחרון שלו, הוא מנסה "להציג" את קורות החיים שלי, וכרגיל, כמעט בכל דבר הוא טועה ומטעה. אבל אני לא נכנס לדברים האלה, שהם אמינים כמו ויקיפדיה (שכנראה ממנה לקח את חלקם) ובערך ברמת "תחקיר הבוטים".
אז ברגמן כתב עליי "ערך", וכן הוא מלא שגיאות וטעויות מביכות של חוסר הבנה, שמעידות הרבה על הכותב ומעט על הנכתב. נחיה עם זה, אני רגיל. זה רונן ברגמן. זאת השיטה, זאת מחילת הארנב. מי שמקבל את המידע שלו מעיתונאי ישראל, כנראה מגיע לו שיחיה בשגגה, ואם השגגה הזו היא ביחס אליי, נו, ברוכים הבאים לעוד כמה מאות אלפי אנשים שמה שהם יודעים עליי מגיע מהתקשורת.
מכאן אני עובר לעיקר הדיון. כי הנקודה הכללית כן חשובה. איך הדברים התחילו? התייחסתי לדברים שכתב ברגמן בעניין הציטוטים ששחרר נתניהו, והעליתי את צוק איתן. אני מכיר היטב ולעומק את הביקורת בצוק איתן, גם הגלויה וגם הסודית, קראתי את הפרוטוקולים, ובהחלט הייתי מאוכזב מחוסר הענייניות של המבקר הקודם והצוות שלו – כן, עוד מינוי כושל של נתניהו.
בסוף, מכיוון שהעובדות בעניין צוק איתן הן חד משמעיות – איום המנהרות הוצג באופן מטריד ואף מבהיל לקבינט (קראו את הציטוטים), על ידי כמעט כל בכירי מערכת הביטחון ונתניהו עצמו (כולל בוגי שהיה שר ביטחון, וגנץ שהיה רמטכ"ל), ואף הוגדר כאסטרטגי – לא נותר למבקר שפירא וצוותו אלא לעבור לשפה מעריכה במקום מתארת. זה לא היה מספיק, לא הוגדר מספיק חמור וכו'. בסדר, הם מומחים גדולים לניהול קבינטים, ויש להם דרגות איום יותר חמורות מ"אסטרטגי"; באמת חבל שנתניהו ראש ממשלה ולא יוסף שפירא.
אני מסכם. המנהרות הוצגו לקבינט באופן חמור והוגדרו כאיום משמעותי מאוד. מערכת הביטחון עמלה קשה מאוד למצוא לאתגר פתרון, אבל לא ממש הצליחה, כי זה תווך קשה (לכן בסוף בנו את הקיר הסלארי). השרים (בעיקר בנט ולפיד) שמעו, אבל לא הבינו או לא התעניינו (גם את זה אומר המבקר). כשהם רצו לעשות על זה סיבוב פוליטי התברר בעיקר שהם חסרי אחריות.
ברגמן החיה את כל זה היום, רק בשביל השואו הרל"ביסטי שלו, כשברור לגמרי שכל מי שמכיר את הדיונים, כולל אנשי המבקר, יודע שעניינית האירוע ההוא נגמר, וכל מה שנשאר זו פוליטיקה.
עוד צריך לומר בצורה ברורה: העליתי את צוק איתן רק כדי להבהיר ששם הייתה התלבטות אם לפרסם ציטוטים, והעניין נבדק אז ויש לרה"מ סמכות.
למעט עניין הסמכות הזו, צריך להבדיל באופן מלא בין המנהרות וצוק איתן לבין ה-7 באוקטובר. ה-7 באוקטובר הוא אירוע וכשל מסוג אחר, ואין לגזור מהאחד לשני.
הנה שורש ההבדל. איום המנהרות היה אמתי והיה ידוע למערכת ולמי שהקשיב בקבינט, והמערכת ניסתה להתכונן אליו (אגב, גם זה דווח בקבינט, כפי שמצטט המבקר). הבעיה היא שלפני ה-7 באוקטובר היה עוד דבר שהיה ידוע למערכת ולמי שהקשיב לקבינט: שחמאס מורתע, שאין לו אינטרס בהסלמה משמעותית, ושאפשר לשחק איתו בתמריצים כמו כסף ועבודה. הבעיה היא שזה היה שקרי, וזה גרם לזה שלא התכוננו. זו הייתה דוגמה ביטחונית שגויה, שהייתה משותפת לכל מובילי המערכות, מימין (כולל נתניהו) ומשמאל, גם במערכת הפוליטית וגם בבטחונית.
אם ברגמן היה מקשיב לי או קורא אותי, איפשהו, בעברית או באנגלית, הוא היה מכיר את דעתי. מכיוון שהוא משתדל מאוד שלא, כל מה שנשאר לו לעשות כעת זה לצייץ גם את הציוץ הזה מחדש עם עוד טקסט ארוך ומייגע, שיתחיל בזה שהוא ניצח והוא גדול והוא מדהים, ואיך נפלתי ואני איום ונורא, ימשיך בעבודת המאסטר שלי על הוסרל, ויסיים בזה שדובר המבקר הוא כמו תת אלוף.
בבדיחה זו נסיים. זה מזכיר לי למה הפסקתי ללכת לתקשורת השמאל. מפני ששם מנצח מי שצועק ולא נותן לאחרים להשלים משפט. אין לו מה להגיד, אבל המטרה האמתית שלו היא להשתיק את מי שיש לו ולהפגין בריונות – ואת זה הוא משיג. הצעקנות והרדידות מבטלים את פערי הידע והטיעון הענייני.
ברשתות זה קצת דומה, ולכן הכלל שלי לרוב הוא להתרחק מפתולוגיות (אגב גם בימין), כי אלו אנשים שמרגישים שהם "מנצחים" ומקבלים דופאמין של לייקים מהקהל הרל"ביסטי, כשכל מה שצריך לעשות הוא לרדת נמוך ולהציק באובססיביות ולכתוב מניפסטים משועממים.
אז שיהנה לו ברגמן, אני מאחל לו עוד הרבה זמן פנוי לכתיבת עוד מניפסטים עליי. זמן הוא אחד המשאבים החשובים ביותר בחיים, כל מה שנותר לי הוא לקנא בשפע שברגמן בורך בו.
A person fed one injured bird, and the others immediately caught on. Suddenly they were all limping, dragging their wings, and acting hurt too. Turns out the fastest way to get free food is a little bit of acting 😂
🚨 BREAKING: VIDEO PROOF EXPOSES TUCKER CARLSON’S STORY New footage from Ben Gurion Airport shows @TuckerCarlson smiling, hugging airport staff, and posing for photos — contradicting claims that he was “detained” and “hauled off.”
חוזרת שוב פה לתגובות, יש תגובה של אתונאים שחוזרת על עצמה: "אבל כבר אין פנסיות תקציביות, מ 2004 עברו לפנסיה צוברת"
מעבר לזה שעוד חמישים שנה עדיין נסבול 26 מיליארד בשנה לאנשים שכבר פרשו מהצבא לפני 2004, אני חוזרת על הטענה שלי שהיא טענה על עוול מוסרי - מי שפרש מהצבא מעל גיל 40 לא אמור לקבל קיצבה אם הוא עובד במשרה מלאה!!
אבל בואו, הרמתם לי להנחתה, בואו נדבר על הונאת "הפנסיה הצוברת":
הם קוראים לזה "פנסיית הגישור בצה"ל", כלומר מוכרים לנו אשליה וקוראים לזה "רפורמה". זו אחת המניפולציות הכלכליות והמוסריות הגדולות ביותר שנעשו פה. זוכרים שסיפרו לנו בגאווה ש"פתרו" את בעיית הפנסיה התקציבית בצה"ל? שהעבירו את כולם לפנסיה צוברת, "כמו כל אזרח"?
אז סיפרו.
האמת היא שהם פשוט המציאו מנגנון חדש עם שם מכובס כדי להמשיך את אותה החגיגה, בואו נדבר במספרים, כי הם לא משקרים. ניקח דוגמה של קצין בכיר, נניח אלוף, שפורש בגיל 45 (גיל פרישה מקובל).
בשיטה הישנה ("התקציבית הרעה והפויה"): הוא היה מקבל פנסיה של כ-52,000 ש"ח לחודש, ישירות מתקציב המדינה, מהיום שהוא פורש ועד יומו האחרון. הציבור זעם, ובצדק. בשיטה החדשה ("הצוברת הטובה"): מה קורה עכשיו? האם הוא מחכה לגיל 67 כמו כולנו? ממש לא. מהיום שהוא פורש בגיל 45, המדינה מתחילה לשלם לו "פנסיית גישור" ישירות מהתקציב שלנו. כמה? כ-45,000 ש"ח לחודש. כן, קראתם נכון. ההבדל הוא זניח. במקום 52,000 ש"ח, המדינה משלמת לו 45,000 ש"ח. זו עדיין משכורת עתק לאדם בן 45, בשיא כוחו, שמשולמת ישירות מקופת המדינה.
וכאן מגיעה הליבה המוסרית המעוותת: אותו קצין מוכשר בן 45, עם קצבה מובטחת של 45,000 ש"ח בחודש על חשבוננו, פנוי לחלוטין לצאת ל"קריירה שנייה". הוא יכול להתמנות למנכ"ל, ליו"ר דירקטוריון או לתפקיד בכיר אחר ולהרוויח עוד 50, 70 או 100 אלף ש"ח בחודש. אז בזמן שאזרח מן השורה נאבק לסגור את החודש, יש כאן מי שמקבל מהמדינה הכנסה פסיבית של חצי מיליון שקל בשנה, ובמקביל מייצר הכנסה נוספת של מיליון שקל בשנה בשוק הפרטי.
אז מה בעצם "פתרו" כאן? חשבונאית, הם העבירו את הנטל העתידי (מגיל 60-67 והלאה) לקרנות הפנסיה הפרטיות. אבל את הנטל המרכזי, היקר והמקומם ביותר, תשלום משכורת מלאה לאנשים צעירים שיכולים לעבוד, הם השאירו בדיוק כפי שהיה. הם פשוט שינו את השם.
ולפני שיקפצו כל המגוננים האוטומטיים: הביקורת שלי היא לא כלפי הקצינים. הם אנשים מצוינים ששירתו את המדינה, והם פועלים לפי הכללים שהמערכת נתנה להם. הביקורת שלי היא כלפי המערכת שיצרה את המנגנון המניפולטיבי הזה. המערכת שמספרת לציבור סיפור אחד ("תיקנו!"), בזמן שהיא עושה משהו אחר לגמרי ("שימרנו את ההטבה"). זהו לא פתרון. זו הונאה. זו יריקה בפרצופו של הציבור!!! הגיע הזמן לדרוש שקיפות אמיתית ודיון כן על המודל הזה. כי לקרוא לטריק חשבונאי "רפורמה" זה עלבון לאינטליגנציה של כולנו.
רק לסבר את האוזן: פנסיות תקציביות מצהל (אנשים בני 40 ומעלה): 2003 - מתחילה ב-10-11 מיליארד 2015 - עולה ל-20 מיליארד 2026 - מגיעה ל-26.75 מיליארד.
מגמה של גידול יציב עקב צמיחת המשק והזדקנות האוכלוסייה.
חינוך חרדי: 1990 - מתחילה ב-0.24 מיליארד 1998 - עולה בהדרגה ל-0.56 מיליארד. 2003 - עולה לאחד מיליארד 2019 - עולה ל2.5 מיליארד. 2026 -מגיעה ל-3.3-3.5 מיליארד
עקב גידול באוכלוסייה החרדית (כ-290,000 תלמידים ב-2025).
אין שום הצדקה בעולם למה בן אדם בן 40 שכשיר לעבודה יצא עם פנסיה תקציבית שמנה מהצבא וירכב על גבי החברה במשך חמישים שנה, תוך כדי שהם מתברגים לעמדות בכירות באזרחות ומקבלים משכורת ענק. את הפנסיה תקבל בגיל פרישה 67 ובשחרור תקבל מענק פרישה.
צודק הגיוני ואחראי. גם אם העוול נמשך, לפחות תשתוק ואל תפנה את האש לתקציב חינוך חרדי (לא שהאש לא מוצדקת, רק לאדם כזה אין הצדקה אתית ומוסרית לדבר בנושא)
זה שמדובר בתפקיד לא ביטחוני לא אומר שהוא תפקיד לא משמעותי. שירות לאומי הוא לא שירות חובה. הקדשתי שנתיים, במקום להיות באזרחות לתרום לחברה שאני נמצא בה בבית חולים רמב״ם. הצבא היא לא מסגרת שמתאימה לכולם, בוודאי שהיא לא התאימה לי בשעתו מסיבות אישיות ופוסט טראומה שאני עוד סוחב מימי הלחימה באזור שגרתי בו בלבנון. המשכורת שלי הייתה משכורת פח אשפה, שמאוד דומה למשכורת של חבריי ששירתו בצבא במסגרת לא קרבית. אתם יכולים לצחוק עד מחר ולזלזל בשירות הלאומי, אבל למי שמבצע בו מדובר בשירות סופר משמעותי כי זאת הדרך שלנו לתרום למדינה שאנחנו חלק ממנה. בתפקידים מגוונים שחלקם מאוד קריטיים למקום שאנחנו נמצאים בו.
למדתי היום ששירות לאומי הוא שירות סופר! משמעותי. חבל שאתם מונעים גם מנשים חילוניות לעשות שירות כה משמעותי, קשה וחשוב… מעניין מה עוד צריך המגזר החילוני להקריב כדי להיות ראוי למסלולי הבית זונות שלכם…
הימין סבור שמערכת המשפט מבצעת הפיכה משטרית אנטי-דמוקרטית. השמאל סבור שממשלת ישראל מבצעת הפיכה משטרית אנטי-דמוקרטית. עד כאן סימטרי. הבדלי פרספקטיבה. מחלוקת לגיטימית.
אבל מה ההבדל בין הימין לשמאל? הימין נלחם בדיקטטורה שכונן אהרן ברק כבר 30 שנה בכלים דמוקרטיים: כתיבת מאמרים, פוסטים וציוצים, ראיונות לתקשורת, פאנלים, הפגנות, הרצאות וכו'. הימין פעל כפי שפועלים בדמוקרטיה: שכנוע הציבור שנדרשת רפורמה.
מה עשה השמאל בשנייה הראשונה שרפורמה לצמצום מינורי בעוצמת מערכת המשפט עמדה על הפרק: פירוק צה"ל, אנרכיה ואלימות ברחובות, פגיעה בכלכלה.
השמאל פעל כפי שפועלים גובי פרוטקשן: או שתיכנעו לנו או שנשרוף את המדינה. הם לא עסקו בשכנוע. הם פגעו בזדון ובמכוון בביטחון ישראל, באזרחי ישראל ובכלכלת ישראל.
אתם רוצים להיאבק ברפורמה המשפטית? תיאבקו כמו שניאבקים בדמוקרטיה. כמו שאנחנו ניאבקנו למען רפורמה 30 שנה. בשכנוע הציבור.
לפגוע בזדון בביטחון המדינה? לפגוע במכוון בכלכלת ישראל? זה מחוץ לתחום. נקודה. ככה לא מתנהגים אזרחים נאמנים. ככה מתנהגים מנוולים וחלאות.
אם מדינת ישראל חפצת חיים, כל מי שהיה חלק מהקמפיין לפירוק צה"ל צריך לחפש פינה להתחבא בה עד אחרון ימיו.
בלי AI : אשה יחידה בועדה לבחירת קאדים. ואלה התנאים שלי למינויים: 1. בלי פוליגמיה 2. בלי עבריינות משום סוג 3. בלי שום פגיעה בבטחון המדינה 4. בלי גרם הזדהות עם טרור
Are Western countries purposely committing suicide to let China rise as a world power? @ConceptualJames explains what the Trump Administration is up against.
מתכנתים יקרים בהייטק: לא מאוחר מדי לצאת לשביתה המונית, להתאגד באיגודים חזקים, ולהשתלט על התעשייה/מקום עבודה שלכם לפני שהAI משאיר אתכם אולי בלי עבודה בכלל. גל הפיטורים שמגיע אליכם היא לא תופעת טבע, אלה תוצר של יחסי כח אנושיים וסדרים חברתיים. ואת זה תמיד אפשר לשנות.
גיסי האהוב, טנקיסט בן 45, שעשה מאות ימי מילואים בלחימה בצפון ובדרום, וגם נפצע בקרב לפני שנה בעזה, ועבר תקופת שיקום לא פשוטה עם שלושה ניתוחים, חוזר היום לעוד חודשיים וחצי של פעילות מבצעית בדרום.
אתמול הקהל בפטריוטים מחא כפיים למשמע כמות ההרוגים והפצועים בעזה. אני התקוממתי. אני לא שמח ולא מוחא כפיים למשמע 72,000 הרוגים בעזה, חלקם מחבלי חמאס, חלקם תומכיהם, אבל חלקם אזרחים, ילדים וזקנים.
כשזמרי השווה בין העזתים לבין הנאצים ושאל את הקהל האם לא הייתם שמחים אם הרבה גרמנים היו מתים. אז לא. לא הייתי מוחא כפיים גם על גרמנים אזרחים שנהרגו. אני לא מחפש להרוג אזרחים. יש מלחמה, צריך לנהל אותה בשום שכל, צריך להתמקד באויב, ולגרום לכך שהפגיעה הסביבתית באזרחים תהיה מידתית. כך נוהג צבא מוסרי. צריך להיות אפקטיביים ולא לפעול על פי יצר הנקמה.
ולא זו בלבד שלא מדובר לטעמי בעמדה מוסרית. אלא שזה מזין את אויבינו בתפיסה שאנחנו באמת ביצענו פשעי מלחמה, שאנחנו הורגים אזרחים בכוונה. זו התנהלות שפוגעת בעם ישראל, וצריך לעקור אותה מהשורש. מחיאות הכפיים האלה הן הפרס הגדול ביותר לתומכי ה-BDS, שרק רוצים לחסל את המדינה.
משיח הנקמות הוא קונסטרוקט שהתפתח במידה רבה בהגות היהודית הגלותית. לפי דימויים מסוימים במסורת המאוחרת, המשיח נתפס כדמות הגואלת את דם ישראל השפוך ונוקמת את סבלות הגלות. במסורת הקלאסית מופיע המוטיב של משיח הלובש גלימה ארגמנית הרקומה בשמות הנרצחים, אך מוטיבים של נקמת דם ועשיית דין באומות התחזקו ביצירה הפיוטית והדרשנית לאחר טראומות היסטוריות קשות.
דימויים אלה הועצמו בעקבות גזרות תתנ"ו (המאה ה-11–12) ולאחר מכן בעקבות פרעות ת"ח-ת"ט (1648–1649) בפולין ובאוקראינה. בתוך אקלים משיחי טעון זה צמחה גם התנועה השבתאית סביב שבתאי צבי, שהמחישה עד כמה עוצמתית הייתה הכמיהה הגלותית לגאולה דרמטית.
מנגד, תפישת המשיחיות שלי, אם להשתמש במונח זה, נשענת על הפסוק בספר שמות: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות י"ג, י"ט) – פסוק המבטא עדות, המשכיות וברית. יוסף איננו נוקם באחיו על מכירתו לעבדות; הוא סולח להם ומבקש להיקבר בארץ אבותיו.
ומשה, המגלם את תורת משה ואת הפילוסופיה הפוליטית הגלומה בה (ראו: "מדינת משה" של ד"ר רונן שובל), בזמן שבני ישראל יוצאים ממצרים ולוקחים מרכוש המצרים, עסוק במימוש ההבטחה הקדומה ליוסף ונושא את עצמותיו בדרך לארץ המובטחת — עצמות שנקברו לבסוף בשכם בימי יהושע בן נון (יהושע כ"ד, ל"ב).
כשהייתי ילד בכיתה ב' שאלתי את הוריי האם הם קראו לנו: יוסף, משה ויגאל, על שם הפסוק הזה בתורה. ככה יצא, השיבו לי הוריי. אבל גם אם זה יצא במקרה, הפסוק הזה מבטא יותר מכל את תפישת העדות והמשיחיות הנכונה לעם ישראל.
לא של משיח נקמות, ינון. אלא של עדות ושל ברית ושבועה.
אזרחות היא לא מנגנון זכויות מנותק מחובות. אין צורך להכריח אף אחד להיות אזרח. אזרחות בישראל זו זכות מופלאה ולא חובה.
מי שמסרב למלא את חובותיו האזרחיות, צריך להפוך לתושב. יש לשלול ממנו את ההטבות של אזרחים: לבחור ולהיבחר, לעבוד בשירות הממלכתי, לקבל ביטוח רפואי ממלכתי וכו.
ישראל גידלה ומגדלת, מסבסדת ומפרנסת, קהילה לא ציונית - דהיינו כזו שאינה רוצה בקיום המדינה כלל - בתוכה. מראשיתה, יש שם פלגים שאינם רק לא ציונים, אלא גם אנטי ציונים, ורואים במדינה שיקוץ יסודי . גם הם זוכים לטיפוח. התמונות של החיילות והמון נבער וקיצוני שרודף אחריהן- וזה המון נבער וקיצוני - הן התפתחות טבעית לגמרי למגמה הזו.
קו ישר עובר כמובן ממנה לסוגיית סירוב העסקנים החרדים לגיוס, והבהרות רבנים שדם חרדי הוא שפוטר אותך, לא לימוד תורה. ההודעות כעת של פוליטיקאים ששיתפו ומשתפים פעולה עם הסדר פוליטי רקוב שפשוט מנסר את עצם קיום המדינה הן צבועות כשם שהן קשקוש. הם רוצים בהסדר הקיים ולעזאזל עם העתיד. אכול ושתה כי מחר מישהו אחר ימות - נניח בשירות בצה"ל.
על ההסדר המושחת עם העסקנים החרדים, שהחרדים וילדיהם הם גם קורבן שלו, יפים מילותיו של ז'בוטינסקי: כן, לשבור. ממש אין ברירה.
הפעם המסקנה של נדב אייל נכונה אבל הוא אינו מבין את הסיבה. הסיבה להגברת ההרגשה שניתן למחוק את ישראל היא כי ישראל נמנעה מרף המינימום המצופה מהמדינה במצבה - להשתלט על הרצועה ולהשמיד את החמאס.
חשוב היה לעשות את זה בהתחלה ומהר בלי להתחשב באבידות חיילים ובחטופים. ועדיין חשוב לעשות את זה אפילו עכשיו.
השמדת החמאס היא צורך אסטרטגי בדיוק מהסיבה הזאת, אותה חזיתי כבר בתחילת המלחמה.
They Believe Israel Can Be Destroyed. Watching the virulent demonstrations against President Herzog in Australia, one conclusion becomes unavoidable: the engine of the movement to dismantle Israel is not only anger, but belief — the belief that it can actually succeed. That conviction, more than anything, is what sustains it. Read my latest piece: www.nadaveyal.com/p/they-believe-israel-can-be-destroyed
חכמי ישראל נכנסים לדוד, ומעדכנים אותו ש"עמך ישראל צריכין פרנסה". הקופה הציבורית ריקה, והמשק בקיפאון.
האינסטינקט של דוד הוא מה שאנחנו מכנים בכלכלה "אשליית המחזור". הוא אומר להם: "לכו והתפרנסו זה מזה". במונחים מודרניים, דוד בונה על "מהירות המחזור של הכסף" (Velocity of Money). ההנחה שלו היא שאם נגביר את הפעילות הפנימית, יווצר "אפקט מכפיל" שיניע את המשק. דוד מנסה לקיים משק אוטרקי.
אבל החכמים מבינים שמהירות מחזור לא מייצרת הון, היא רק מזיזה אותו. הם משתמשים בשני מודלים כדי להסביר לו למה כלכלה סגורה במצב של מחסור היא מתכון לקריסה:
הראשון הוא "אין הקומץ משביע את הארי". זהו טיעון על קנה מידה, ועל הפער שבין מיקרו למקרו. העם הוא "ארי". ישויות לאומיות צומחות, הן בעלות ביקוש גדל. פתרונות של "קומץ" (כלכלת קיום זעירה) לא יכולים לפגוש את עקומת הביקוש של מדינה צומחת. יש כאן כשל מובנה בין היצע המשאבים לבין הצרכים הלאומיים.
השני, והמבריק יותר אנליטית, הוא "אין הבור מתמלא מחולייתו". החכמים מציגים כאן עיקרון פיזיקלי שהוא גם חוק יסוד בכלכלה: חוק שימור החומר במערכת סגורה. הבור הוא המשק הלאומי. ה"חוליה" היא המשאבים הפנימיים (העפר). אם אתה לוקח מס מראובן (מהחוליה) כדי לממן את שמעון (לתוך הבור), לא יצרת ערך. במונחים כלכליים, פעילות פנימית כזו היא משחק סכום אפס. אתה לא יכול לייצר צמיחה ריאלית ("למלא את הבור") רק באמצעות חלוקה מחדש של ההון הקיים. אי אפשר לייצר יש מאין בתוך מערכת אנטרופית. הפתרון היחיד לשגשוג הוא צמיחה כלכלית.
דוד מבין את הנמשל הכלכלי: כדי לייצר צמיחה, המערכת חייבת להפוך מ"סגורה" ל"פתוחה". חייבים הזרמת הון, לכן ההוראה הבאה שלו היא המעבר מכלכלה של סחר-פנים לכלכלה של התרחבות: "לכו פשטו ידיכם בגדוד". הוא לא סתם שולח אותם למלחמה; הוא מורה על ייבוא משאבים. בעולם העתיק זה נעשה דרך כיבוש ושלל; בעולם המודרני זה נעשה דרך מסחר, ייצוא, ייבוא, השקעות זרות ופתיחת שווקים. אבל העיקרון נשאר זהה המפתח לכלכלה משגשגת הוא צמיחה.
לסיכום, תפיסת הכלכלה של הגמרא: 1. צמיחה לפני חלוקה: הגמרא טוענת שהבעיה הכלכלית לא נפתרת על ידי חלוקה מחדש של העוגה הקיימת אלא רק על ידי הגדלת העוגה ("צמיחה"). 2. שלילת "משחק סכום אפס":הטיעון ש"לקחת מראובן ולתת לשמעון" (מיסוי והעברות) לא מייצר ערך.התערבות ממשלתית שמזיזה כסף מצד לצד היא חסרת תוחלת מבחינת יצירת עושר לאומי. 3. "פשיטת הגדוד" מבטא את העיקרון שמשק אוטקרטי סגור לא יכול להביא לשגשוג. במונחים מודרניים זה סחר חוץ, השקעות וייבוא הון. שגשוג מחייב אינטראקציה עם העולם הגדול. 4. שלילת "אשליית המחזור": הגמרא דוחה את התפיסה שניתן לייצר שגשוג באמצעות האצת מחזור הכספים הפנימי ("התפרנסו זה מזה"). זוהי ביקורת על מניפולציות מלאכותיות (כמו הדפסת כסף או תמריצי ביקוש) שאינן מגובות בייצור ריאלי ובערך מוסף.
An explanation of the tragedy of Zionism amidst the screams of masked protesters. Here is the second and final clip from @havivrettiggur Haverford lecture on February 1.
למה בציונות הדתית אין ישיבות לנושרים? כי מעדיפים לתת להם לכתוב במוצש במקור ראשון ולהיראות "ליברלים" מאשר להחזיר אותם לדרך התורה. יש לנו הרבה מה ללמוד מאחינו החרדים.
מגדילים את הפנסיות התקציביות בצה"ל *בעוד* מאות מיליוני שקלים
בזמן שהחוב שלנו נערם ותקציב הבטחון מתנפח, בממשלה מקדמים הגדלה מיוחדת לפנסיות התקציביות של מי שפרשו בין 2013 ל-2019. זה לא קשור להגדלות הרמטכ"ל, זה בנוסף. 235 מיליון שקל חד פעמי ועוד 40 מיליון בשנה.
מה לכל הרוחות? ככה:
ב-2013 חתמו מול ההסתדרות הסכם שכר לעובדי המדינה. התוספת לא הגיעה בפעם אחת, אלא ב"פעימות" עד 2019. במקביל, נתנו לאנשי הקבע תוספת מקבילה באותם תאריכים. רק מה? מי שפרש בין השנים האלו, "פספס" חלק מתוספות השכר, כך שהשכר האחרון שלו (מה שקובע את הפנסיה התקציבית) לא התעדכן במלוא הסכום.
לכאורה, פיצ'ר. לא באג. אבל בממשלה חושבים אחרת: רוצים לתת להם את כל הסכום שהם "פספסו" בדיעבד. שימו לב: לא מדובר באנשי קבע פעילים, אלא באנשים שחלקם פרשו לפנסיה לפני יותר מעשור. מדובר ב-6,600 איש, כך שבממוצע הם יקבלו עוד 6,060 שקל בשנה פלוס בונוס רטרו של 35,600 שקל.
התוספת הזאת תינתן בדיעבד לכל גמלאי המגזר הציבורי (!) בסכום כולל של 1.4 מיליארד חד פעמי ועוד 170 מיליון בשנה. אבל לגבי פורשי הפנסיה התקציבית מצה"ל זה חמור במיוחד. למה? קודם כל, כי זה שובר את ה"קיר" שניסו לבנות באוצר החל מ-2011 בין שכר הקבע לבין הפנסיות. כי אחרת, כל שדרוג בשכר אנשי הקבע יעלה פי כמה כי נצטרך לשדרג גם את כל מי שכבר פרש (ולכן נוכל להעלות פחות). דבר שני, מצה"ל פורשים בגיל 42 ולא 67, מה שאומר שכל תוספת לפנסיה שווה לפחות כפול.
בזמן שאנחנו צוברים תשלומי ריבית בעשרות מיליארדים והממשלה מתקשה לצמצם את הגרעון, בזמן שמעלים לנו מיסים והשירותים הממשלתיים נראים כמו שהם נראים, בממשלה החליטו שדווקא עכשיו - זה הזמן לתת בונוס יפה לאנשים שכבר לא בשירות קבע כבר עשור.
תגובת דובר צה"ל: "הצווים המדוברים הם יישום של תיקון חקיקה שעבר בכנסת לפני כשנה, ומטרתו לעדכן את המשכורת הקובעת של כלל עובדי המדינה שפרשו בטווח השנים המדובר, ובתוכם גם גמלאי צה"ל, בגין הסכמים שהוחלו בתקופה בה היו בשירות פעיל, אך לא זוכו בהם בעת שירותם הפעיל".
במסמך של נתניהו נחשף באופן רשמי: למרות שנתניהו הכריז מלחמה בשעות הבוקר המוקדמות של ה7 באוקטובר, ההכרזה *לא מומשה* עד לשעות הלילה המאוחרות (למעשה עד ה8 באוקטובר).
הסיבה: הפצרי"ת והיועמשי"ת טענו - בניגוד לחוק - כי לנתניהו אין סמכות להכריז מלחמה, כביכול. כפי שנאמר במסמך הרצ"ב - נתניהו הודיע להכריז מלחמה בשעה 10:00 בבוקר, בנוסף הוא יצא לציבור בשעה 11:30 והודיע בקולו "אנחנו במלחמה", והוא קבע כך *שוב* בישיבת הקבינט בצהריים (רצ"ב).
אולם גם זה ללא הועיל. היעוץ המשפטי סרב לאשר תקיפות אפקטיביות מאחר ו"צריך הצבעה של הממשלה" - אירוע שיכול היה להתרחש רק מאוחר יותר, מאחר והיו שרים שלא יכלו להגיע בתוך כל הכאוס.
רק בשעות הלילה שלאחר הטבח התקיימה ישיבת הממשלה בה התקיימה *הצבעה* ולאחר מכן ישיבת הקבינט בהן אושרו הכרזת המלחמה, כפי שחשף בעבר לראשונה @Motty53. לא למותר לציין כי טענות היעוץ המשפטי בהקשר זה מנוגדות לחלוטין לפרשנות הסבירה של החוק.
* נאסר לתקוף בתוך ישראל במקומות בהם פשטו מחבלים. רק לדוגמה: - בשעה 2 בצהריים, מתחננת כיתת הכוננות בבארי למסוק *שהיה במקום* לחסל 50 מחבלים שהתמקמו בגינה. סב על עקבותיו מבלי לעשות דבר. - מסוק נוסף שהטייס רואה מחבלים עם RPG ומקבל הוראה - בזמן אמת - לא לפגוע בו - בעוד תא"ל אורן סולומון כשהוא בתוך התופת על יד מסיבת הנובה מפציר בדרג הבכיר לסיוע אווירי, המסוק שנשלח לקראתו חג בשמים כחצי שעה, זיהה את המחבלים, אבל חזר כלעומת שבא 'מפני שלא היה בטוח בוודאות מספקת'. הטייסים אינם יורים ללא חתימת יועמ"ש *על כל מטרה* שוב: הטייסים אינם יורים ללא חתימת יועמ"ש *על כל מטרה* (זה אולי נשמע קשה, אבל הנתון הזה נמצא בקונצנזוס מלא, אין כלי תקשורת שלא דיווח על כך, באופן כזה או אחר. ראו בתגובה לפוסט).
* נאסר לתקוף בעזה את כל המקומות אליהם ברחו בכירי ופעילי חמאס, כמו מקלטים או בתי חולים וכדו', מאחר שאלו הוכרזו כ'מחסות הומניטריים' שאסור לתקוף אותם!
* גם התקיפות שכבר כן התקיימו בעזה - בוצעו לאחר 'הקש בגג' לאורך כל אותו יום ארור כולו! תסמרנה שערות הראש: אחינו ואחיותינו נהרגים, נטבחים, נערפים - ואנחנו? מפציצים בניינים ריקים בעזה???
* נאסר לתקוף גם בעזה במקומות בהם יש כמה "בלתי מעורבים" - למרות הוראה מטכלי"ת חדשה בעניין שהופצה בתוך הטבח בשעה 13:00 למטרה זו בדיוק! במילים אחרות: לא הייתה שום דרך לפגוע בבכירי או פעילי חמאס ששהו ליד בני משפחותיהם ו/או שכנים!
* באופן כללי, כפי שמעיד אלון בן דוד, בכל הפצצה של מטרה ספציפית נדרשה חתימת יועץ משפטי מהפרקליטות הצבאית, בלעדיו לא תונחה פצצה כלשהי לאף יעד, *על כל המשתמע*
* לא הופעל 'נוהל חניבעל'. מאחר והחטיפות התבצעו ב'גלים', קרי: המחבלים העבירו חטופים לעזה ושבו לישראל כדי להעביר חטופים נוספים - אי הפעלת הנוהל אפשרה את הגלים הנוספים של החטיפות!
* נמשכה אספקת הדלק והחשמל לעזה גם בכל אותן שעות נוראיות, עד להעברת החלטת קבינט בליל ה8 באוקטובר, להפסקת האספקה!
כל אלו, למעט חריגים בודדים, לא בוצעו - גם בעיצומה של המכה הקטלנית והנוראית ביותר שספג העם היהודי מאז שב לארצו.
לסיום נציין כי לא מדובר רק בקביעה של נתניהו: * מפקד חיל האוויר הכריז מלחמה כבר בשעה 7:15 בבוקר. אולם הוא עצמו מעיד כי פקודותיו לא בוצעו!! * מפקד אמ"ץ הכריז מלחמה בשעה 7:58 בבוקר. * מפקד אוגדת עזה הכריז מלחמה כבר בשעה 6:45 בבוקר. - אבל היועמשי"ת והפצרי"ת סרבו להתיישר עם קביעת שומרי הסף הביטחוניים ולא שעו לתחנוניהם. אין מילים שיכולות לתאר את הזוועה.
הדרישה הציבורית צריכה להיות ברורה: לא יתכן שמתוך כל אגפי ויחידות צה"ל - דווקא הפרקליטות הצבאית לא נחקרה על התנהלותה בשבת השחורה. עלינו לעמוד על קיום חקירה אפקטיבית. אז, ורק אז, נתחיל להבין - איפה באמת היה חיל האוויר ב7 באוקטובר. - לינקים ומקורות בשפע - בתגובה לפוסט
הציונות הדתית צריכה חשבון נפש: אם עולם התורה הדתי לאומי באמת מצמיח תלמידי חכמים, כמו שטוענים סרוגי הטוויטר, מדוע כמעט רק חרדים מצליחים לגדל תלמידי חכמים שנבחרים לרבני עיר?
מעניין אם מתיישהו יגיע הרגע שבו מפלגת הציונות הדתית תעז להגיד משהו נגד הקמפיין שהולך על הראש של ההסדרניקים ושל בנות השירות, או שהם סופית ורשמית יותר פוחדים מינון מגל מאשר שהם מודאגים מהמצביעים שלהם.
צפו בתותח @havivrettiggur נותן בראש לפרו פלסטיני בהרצאה שבקושי הצליח להעביר בקולג' הייברפורד בגלל מפגינים רעולי פנים ומוח. וככה צריכה להיות הסברה ישראלית💪 לא מתגוננת, לא מתנצלת, לא הססנית, לא נגררת. הסברה צריכה להיות בועטת, גאה, חדה ועוצמתית 👏👏👏
כל מי שהסתובב ברשתות בשנים האחרונות ונכנס אי פעם לויכוחים הבלתי נגמרים על המשמעות הכלכלית של אורח החיים החרדי מכיר את "הגרף" מתוך המחקר של קהלת.
במחקר של קהלת, ממנו הוצא אותו הגרף, מחקר שנמשך כמה שנים טובות וסכם את כלל ההעברות הציבוריות לפי מגזרים וקיבל את השם המופלא "על המיסים ועל הנפלאות" נסכמו, לראשונה, כלל ההעברות שקיבלה כל משפחה, לפי עשירונים ומגזרים, והתוצאה הייתה חד משמעית - המגזר היהודי הלא חרדי סוחב על גביו את המגזר החרדי.
לפי המחקר (של קהלת, כן? לא בדיוק ארגון שמאל שמנסה להפיל את הקואליציה), אם משפחה יהודית לא חרדית משלמת בחודש יותר משהיא מקבלת באיזורי ה6,000 ש"ח בממוצע, משפחה חרדית לוקחת יותר משהיא נותנת במיסים באיזורי ה-4,000 (הערבים משלמים יותר משהם מקבלים, אבל יחסית ברייק איוון).
המחקר הזה היה אמור לסיים את הויכוח המטופש שכפו עלינו העסקנים החרדים ומי שיזרמו עם כל טיעון שלהם בשביל לקבור את הבעיה - לא, החרדים לא משלמים אותו מס כי הם משלמים יותר מע"מ (למעשה, אפילו מע"מ הם משלמים פחות), לא, זה שהנשים עובדות לא סוגר שום פער, ובעיקר לא, זה לא מצב שיכול להמשך.
החברה החרדית כבר איננה מיעוט קטן, היא חברה שגדלה דמוגרפית, ומהר. בגידול דמוגרפי בפני עצמו אין כל פסול, אבל בגידול דמוגרפי של חברה שמוחזקת כלכלית על ידי החלקים האחרים בחברה, זה פשוט לא מתכנס. כבר היום החרדים הם משקולת כלכלית עצומה על שאר המגזרים, וככל שהם גדלים, המשקולת רק הולכת וגדלה.
חושבים שמה שכתבתי עד עכשיו היה גרוע? חכו לזה: אתמול התראיין מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה על המחקר, וחשף נתונים מעודכנים: אם בשנת 2018 הנתונים היו 6,000+ לעומת 4,000-, פער של 10,000 ש"ח לחודש, הנתונים העדכניים הם שמשפחה יהודית לא חרדית משלמת בכל חודש בכספי מיסים כ-9,000 ש"ח יותר משהיא מקבלת, ומשפחה חרדית מקבלת 6,000 ש"ח יותר משהיא נותנת.
פער של 15,000 ש"ח. כל. חודש.
כלומר, המצב לא רק שלא משתפר, הוא מורע. הפער בתרומה הכלכלית צמח במהלך פחות מעשרות ב-50%, בזמן שהחברה החרדית רק הלכה וגדלה, ובזמן שתהליכי ההשתלבות שלה, שהיו מי שטענו שהולכים קדימה, התבררו ככאלו שלא הולכים לשום מקום. למעשה, רק אחורה.
כלכלה היא לא משחק. כלכלה היא השאלה אם נמשיך להיות מסוגלים לחיות פה. גם פיזית ממש - צרכי הביטחון הגבוהים מחייבים כלכלה חזקה, וגם שאנשים ירצו לחיות פה. יש גבול כמה אנשים יכולים לראות את כספי המיסים שלהם הולכים, בקצב הולך וגובר, למי שלא מוכנים להשתתף בכלכלה. החוזה החברתי הבלתי כתוב הבסיסי שבין המדינה לאזרחיה, הן בטחונית, והן שלכספי המיסים שלהם ינתן כבוד, ויעשה בהם שימוש ראוי ומושכל, פשוט יקרוס.
סיפור הגיוס הוא ממש לא רק הגיוס. למעשה, הציפיה שהחרדים יתגייסו בקרוב במספרים גדולים היא פנטזיה. כולם מבינים את זה, גם החרדים. השאלה היא אם מערכת התמריצים שמקבלים החרדים, זאת שמאפשרת למצב הזה להתקיים, וזאת שתהפוך אותו עם הזמן שעובר רק ליותר חמור, תחזור, או שנתחיל לראות שינוי, שבסופו של התהליך, לא בתחילתו, יביא גם לגיוס.
חקיקת חוק הגיוס הנוכחי, חוק כלכלי, ורק כלכלי, שנועד להחזיר לחברה החרדית את האפשרות להמשיך ולהתקיים כחברה לא מתפקדת כלכלית, עם תמריצים שיבעטו את הבעיה קדימה, היא סכנה. סכנה קיומית. לא של מחר בבוקר, אבל גם לא של עוד כל כך הרבה זמן כמו שנדמה לכם.
אם אנחנו רוצים שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, החברה החרדית תצטרך להשתנות. לא להפסיק להיות חרדית, להתחיל להיות תורמת. השאלה פה היא לא שוויון, ולא ערכים מופשטים, אלא שאלה של הישרדות. של אם תהיה לנכדים שלכם מדינה לחיות בה. אם שיבת ציון השניה תמשיך קדימה. כל מי שלא מבין את זה, וסופר עוד כמה חודשי קואליציה, פועל נגד המטרה הזאת, ואנחנו נזכור לו את זה היטב. לא כי אנחנו מחפשים לריב. לא כי אנחנו פועלים למען איזו אופוזיציה או למען מטרה פוליטית. פשוט כי אכפת לנו. הגיע הזמן שגם להנהגה יהיה אכפת.
אני מתחלחל כל פעם שאני שומע על עוד מעשה אלימות של יהודים נגד חפים מפשע. לעולם אין לדבר מקום. כל ההצדקה ללקיחת החוק לידיים בשם האינטרס הכללי, היא ונדליזם מוסרי גם כלפי צלם ה', גם של האדם כלפי עצמו, וגם הכתמה מוסרית של הקולקטיב שבשמו העבריין מתיימר לפעול.
As pressure mounts for Keir Starmer to resign, it is looking more and more likely that British Home Secretary Shabana Mahmood could become the first Muslim Prime Minister. 🇬🇧
אנציקלופדיה בריטניקה מחקה את ישראל מהמפה וכתבה במקומה "פלשתין". לא מפיהם אנו חיים. גם הרש"פ עוסקת בהשכחת שם ישראל ובמחיקת ההיסטוריה שלנו מנחלת אבותינו. יש כאלה בתוכנו המנסים להגן עליה.
האירוניה היא שזה מה שקורה כיום לבריטניה... בכל מקרה, הנה העובדות ההיסטוריות בקצרה, ואיזו מפה שלף רה"מ הבריטי לויד ג'ורג' בסן רמו (1920) כדי להגדיר את גבולות הארץ השייכת לדבריו ליהודים. צפו.
אין כאן דמוקרטיה: בג"ץ והיועמ"שית מוחקים את קול הבוחר / מגלי צה"ל ועד נציב שירות המדינה, מבן גביר ועד ועדת חקירה, מאהרן ברק ועד יצחק עמית – החוק נדחק הצידה והקלפי מתרוקנת ממשמעות www.makorrishon.co.il/news/law/article/263259
Listen to @marcorubio’s 2015 speech explaining why he opposed the JCPOA. Nearly everything he warned about has already happened. What hasn’t, is clearly underway.
Now the clock is louder than ever. Donald Trump has a once in a generation choice: shut down the Islamic Republic’s trajectory for good, or hand a lifeline to one of the most violent regimes on Earth. History will not call this a technical decision. It will call it decisive, or disastrous.
השבוע פרסמנו במפלגת המילואימניקים תוכנית משילות במסיבת עיתונאים. בתגובה כתבה יוענה גונן בעיתון הארץ טור ציני ומלא ההשמצות. אני מודה לעיתון הארץ שהואילו לפרסם טור תגובה היום. הנה התגובה:
אין משילות בנגב ובגליל. אין חוק וסדר במגזר הערבי. מה כן יש? מלחמה, יריות, כאוס מוחלט. כשמפלגת "המילואימניקים" מציגה תוכנית להחזרת המשילות אפשר לנהל ויכוח ענייני על מרכיביה או לנסות להרוג את השליח בציניות והומור "שמאלני". יוענה גונן בחרה לעסוק בי במקום בבעיה. במאמרה השבוע ("הארץ", 3.2) כתבה: "הכל יומרני וחסר סטייל", "לא ממש 'מסיבת עיתונאים', יותר תדריך מבצעי לפני יציאה לקרב״, "מונחים פשיסטיים". והטענה שממצה את גישתה, שיקופית הלוגו "סיפקה יותר תוכן ותובנות מכל דבר שהנדל אמר". יוענה מייצגת את הגישה המשיחית של השמאל (הקטן יש לומר) בישראל: ״מה שלא הולך במילים יפות על מציאות מכוערת ילך בעוד יותר מילים״ וכשגם זה לא עובד, אז אשם מי שמציע פתרונות אחרים. הצעת המילואימניקים נוגעת בלב הבעיה: איבדנו שליטה במגזר הערבי. מדינת ישראל לא קיימת שם. אפשר לפרסם עד מחר מאמרים כועסים ב"הארץ" על בן גביר והוא מנגד ישחרר לתקשורות אמירות פרובקטיביות. זה לא ישנה כלום. במציאות המצב במגזר רק הולך ומחמיר. כן, זו החזית השמינית של הלחימה. רק שבשאר החזיתות מלבנון ועד עזה מצבנו השתפר, ואילו במגזר הערבי מצבנו נהיה גרוע יותר. מה אנחנו מציעים? תוכנית המשילות של "המילואימניקים" כוללת עשר נקודות שעל כל אחת מהן אפשר לנהל ויכוח ענייני, להסכים או להתנגד.
הקמת חטיבה סיכולית חדשה בשב"כ שתעסוק בפשיעה במגזר הערבי. ולשם כך יש לשנות את משימות הליבה של שב"כ. למה? כי עשרות שנים כל ארגון אחר נכשל בהתמודדות עם הבעיה.
הקמת משטרות מקומיות תחת ראשי הרשויות שעומדים בתנאים (בעלי רקע ביטחוני מספק). רוצים לקרוא לזה מיליציות? אין בעיה, העיקר שיהיו שם רגולציה של משטרת ישראל, כוח אדם, סמכויות, תקציבים, יעדים ומדדים.
גיוס כוח אדם מקרב משוחררים מיחידות קרביות, תוך הגדרת העבודה כמועדפת ומתן מענקים גבוהים (55 אלף שקל).
שילוב זרועות ממשלתי.
הקמת בתי משפט ייעודיים עם פיקוח ובקרה על פשיעה חקלאית ופשיעה במגזר הערבי, ולשם כך יש לאפשר מינוי שופטים.
להרחיב שטחים חקלאיים על אדמות מדינה לפי מודל החוות. זה ועוד. כן, ההצעה שלנו כוחנית ומבקשת לשנות סדרי יסוד, ולא להסתפק בלצעוק "להחזיר את המשילות". לכן היא מעוררת חשש אצל שמרנים (כן, יוענה, הגישה שלך שמרנית במובן הרע). ומה החלופה מבחינתך, יוענה? האם "טיפול בחוסר השוויון ובהזנחה... ושיתוף פעולה עם התושבים במקום להפנות אליהם קני רובים", כפי שאת מציעה, הם פתרון או גרסה עדכנית של השיר Imagine?
במציאות יורים כל לילה ליד יישובי הנגב. נשים מקבלות זכויות של שטיח. מייבאים ילדות מעזה וחברון ומתחתנים איתן בכוח. הילדים שנולדים שונאים את ישראל. כל לילה יש חדירות ליישובים יהודיים בנגב ובגליל, פרוטקשן. רציחות. עם מי בהנהגה שלהם את רוצה הידברות ושיתוף פעולה? כדי למגר את האיום האסטרטגי הזה ולהציל את ישראל, צריך להשתלט על אדמות. להפגין כוח מול עבריינים, ולהעמיד לדין את כל מי שמתחתן עם כמה נשים. יש להקים בתי משפט שיגזרו עונשים כבדים במשפטי בזק כדי ליצור הרתעה.
כל אלה הן משימות של מדינה ריבונית. כשהן לא נעשות מדובר בכישלון אדיר. קודם כל של המדינה והממשלה. אבל אחרי זה הם אשמים . כן מה עם המנהיגות של המגזר הערבי? הרי היא לא באמת קיימת. אם את, יוענה, לא מצפה מהם למנהיגות, זה מבטא גזענות, שלציפיות נמוכות. לא אני הגזען פה. מי שמוותר להם. הערבים הם אלה שבוחרים חברי כנסת שלא פועלים להשתלבות (שכוללת זכויות וחובות). הם אלה שלא מכירים בכך שישראל היתה ועודנה המקום הכי טוב למוסלמי או לנוצרי לחיות בו במזרח התיכון. הם אלה שלא מסוגלים לחנך דור לשמור על החוק והסדר, להשתלב. המעטים שמשתלבים ורואים בישראל בית חשוב לא מובילים את החברה הערבית.
ואגב, הפגנות מוזרות בלב תל אביב על פשיעה במגזר לא מזיזות כלום. אם אתם רוצים להפגין לכו לאום אל־פחם. תקימו אוהלים ברהט. תקימו את "השומר החדש" של המגזר הערבי, שיתפוס מפירי חוק ויסגיר מחזיקי נשק לא חוקי. מה תל אביב קשורה? חוץ מזה שהיא קרובה.
קונקול הוא בדיוק מסוג האנשים שאנחנו כרגע צריכים. מישהו שלא חושב בקופסאות, שלא אכפת לו ממגזריות, שלא מוכן לעקם את האמת בשביל למצוא חן בעיני אף אחד. לא יודע מה אני חושב על המפלגה של הנדל, אבל כולנו צריכים לשמוח שמישהו כמו קונקול נכנס למשחק. בהצלחה @konkolit1!
אני לא יודע מה זה "חומת אש ארטילרית הדוקה על הפרצות של הגדר". אולי נדב מתכוון למסך אש (מתגלגל), אבל בוא ננסה לפרוט את זה. היו מעל מאה פרצות בגדר. כמה פגזים צריך לכל מטרה למנוע מעבר? יש מחקרים של מחצב על קצב אש להורדת ראשים של אויב בהגנה, אני לא מכיר בהתקפה אבל בואו נתחיל לחשב <<
אתם יודעים שעורך הדין דוד פטר העלה היום מופע מדהים בבג״ץ? לא נתן לשופטים לקטוע אותו או להתנשא עליו, אמר להם את האמת בפרצוף בבוטות אלגנטית, שוב ושוב, כידרר אליהם בחזרה כל טיעון ושאלה מכשילה שניסו לגלגל לעברו, והקפיד לשמור על כבודו, כבוד הממשלה וכבוד הציבור.
בכיר בחמאס במאמר באתר הרשמי של גדודי אל-קסאם: אבו עוביידה הצליח באמצעות שימוש בקלף החטופים להשפיע על סדר היום הישראלי, על החברה הישראלית והתנועות המתנגדות לממשלה בין היתר באמצעות פרסום סרטוני החטופים בימי שישי ושבת לקראת הפגנות המחאה השבועיות
ב-3 בינואר 2026, פרסם האתר הרשמי של גדודי אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, מאמר פרי עטו של רָאפַת מַרָּה (رأفت مرة), פעיל בכיר בחמאס, חבר ההתאחדות הכללית של הסופרים והעיתונאים הפלסטינים, וחבר מייסד של אגודת העיתונות האיסלאמית (رابطة الصحافة الإسلامية).
להלן תוכן מאמרו של רָאפַת מַרָּה העוסק בדובר הרשמי של גדודי אל-קסאם שהיה מוכר בכינוי אבו עוביידה (أبو عبيدة), - שמו המלא היה חד'יפה סמיר עבדאללה אל-כחלות (حذيفة سمير عبد الله الكحلوت) – אשר חוסל בתקיפת חיל האוויר הישראלי ב-30 באוגוסט 2025.
רעול הפנים אבו עוביידה: חלוץ המלחמה הפסיכולוגית
העם הפלסטיני, תנועת חמאס וגדודי אל-קסאם זכאים להתגאות בכך שהציגו לעולם דמות גדולה בשם אבו עוביידה, שמילאה את העולם והעסיקה את האנשים, והפכה לאייקון של ההתנגדות ברמה עולמית.
המפקד השהיד אבו עוביידה הוא תמונה יפה ומרהיבה, הדומה לתמונת העם הפלסטיני עם ההיסטוריה, התרבות, הציביליזציה והפתיחות שלו.
אבו עוביידה ייצג תמונה חדשה של הסוגיה הפלסטינית, ודפוס חדש בנוגע לזכויות ולמטרות של העם הפלסטיני, כתוספת חדשה בתוכן ובצורה, לעומת מה שהעולם הכיר בעבר על הסוגיה הפלסטינית ועל אמיתות [הנרטיב של] העם הפלסטיני.
אבו עוביידה לא היה רק דובר רשמי בשם גדודי אל-קסאם, אלא היה אחראי מרכזי על התעמולה, ההכוונה והמלחמה הפסיכולוגית, ואחראי על יצירת הנרטיב, התמונה והתוכן של גדודי אל-קסאם, ובזה הצטיין בצורה יוצאת דופן.
אבו עוביידה הצליח להציג תמונה חדשה של הסוגיה הפלסטינית, ותרם תרומה גדולה להכרת העולם את הזכות הפלסטינית, והגדיר מחדש והבהיר את המטרות הפלסטיניות המגולמות בחירות, בשחרור מהכיבוש, בהגדרה עצמית ובניית המדינה הפלסטינית העצמאית, תוך שהוא מאחד בכל מהלכיו את כל מרכיבי הסוגיה הפלסטינית, בתוספת למציאות הפלסטינית החדשה שנולדה לאחר מבצע "מבול אל-אקצא" המבורך, והקורבנות הגדולים שהקריב האדם הפלסטיני ברצועת עזה.
אבו עוביידה תרם לחזרת הסוגיה הפלסטינית לראש סדר ההתעניינות הבינלאומי, ולעדיפות מדינית ברמה עולמית, והצליח להעביר את המסרים והתוכן הפלסטיני למגוון הפורומים המדיניים והתקשורתיים בעולם.
אבו עוביידה התבלט בשימוש בשיטות תקשורתיות פשוטות מאוד, אך בעלות השפעה עצומה ומשמעות עמוקה, מלאות במשמעויות, רמזים ומסרים.
הוא השתמש במדי צבא ירוקים מנומרים, בכאפייה האדומה, בבנדנה הירוקה, ובתמונות או ציורים פשוטים אך מבטאים עומק בצורה ובמשמעות, כמו הסמליות של המשולש האדום ההפוך [המבטא הריגת חייל ישראלי].
אבו עוביידה כיסה את כל פניו למעט עיניו, והרים את האצבע המורה, והשתמש בה הרבה בעת הצורך.
הצורה שבחר אבו עוביידה לעצמו נובעת מעומק הממד האיסלאמי והמורשת הפלסטינית, והאותנטיות הלאומית המאחדת, שהיא המשך למאבק העם הפלסטיני ולמהפכותיו המתמשכות, ולהיסטוריה המצטברת בהתנגדות לקולוניאליזם ולכיבוש.
נאומיו היו טקסטים דתיים, ספרותיים ואינטלקטואליים עמוקים, שבהם ציטט פסוקי קוראן, בתים משירה, וטקסטים מהמורשת הספרותית.
מילים ארוגות בקפידה, שנבחרו בדיוק, הן בקיצור טקסט ספרותי-אמנותי מושלם, אציל יותר מהופעה תקשורתית, וגבוה יותר מהצהרה מכוונת, וכאן נראה אבו עוביידה, וכך גם גדודי אל-קסאם, כמי שמכבדים את השכל של מקבל [המסר], ללא קשר ללאום שלו, ולרקע התרבותי שלו.
קולו השקט, החם, העמוק והמרגש של אבו עוביידה שירת את התוכן שרצה להעביר.
אבו עוביידה התאפיין באמינות, מקצועיות, אובייקטיביות ושקיפות, כך שסגנונו הכן בהצגת המידע האמיתי המתועד, והסרטונים המצורפים עם ראיות, והתמונות המלוות את הסיפור, העניקו לו כבוד עולמי גדול ואמינות רחבה.
נאומיו של אבו עוביידה, והמידע שהציג, זכו לכבוד, קבלה ואמינות מצד כל הצדדים המעורבים בהתפתחויות בעזה, ו[כך גם] עמדות חמאס ו[גדודי] אל-קסאם.
הוא לא התכוון להטעות או להגזים, ולא השתמש בסיפורים כוזבים, ונאומיו הכילו אירועים מאומתים במקום, זמן וראיה מתועדת, ולרוב מצולמת.
אבו עוביידה העניק לפרויקט ההתנגדות תמיכה עצומה ופופולריות גדולה, ותרם תרומה גדולה להצגת גבורת הלוחמים ומבצעי גדודי אל-קסאם, ולהפצת תיעוד מצולם של פיצוץ טנקים, ירי רקטות, התקפה על כוחות הכיבוש, עלייה [של לוחמי גדודי לא-קסאם] על הנגמ”שים [הישראליים], הטמנת מטענים, התקפה וצליפה על חיילי הכיבוש, מבצעי פשיטה, או גרירת כלי רכב הרוסים של הכיבוש.
בזכות אבו עוביידה נחשף החייל הישראלי כפי שהוא באמת: מוג לב, מפוחד, מובס, בורח מהקרב, קורס, מותש, מפנה את הגב [נמלט מהמערכה].
אבו עוביידה פגע בעמודי התווך של הפרויקט הציוני, ניתץ את הנרטיב התקשורתי ההיסטורי של הכיבוש, חשף את הרעיון הציוני, הוכיח את שקר התעמולה הישראלית, ביטל את השפעות הנרטיב הישראלי, ומוטט את האסטרטגיות התקשורתיות של ממשלת [בנימין] נתניהו.
בסגנונו העמוק, הפשוט, הכן והמקצועי, התעלה אבו עוביידה על מכונת התעמולה הישראלית, והצליח להתעלות על מנגנוני התקשורת הישראליים במשרד ראש הממשלה, משרדי החוץ והביטחון, הצבא הישראלי, מנגנוני הביטחון, ואמצעי התקשורת הישראליים השונים שלהם תקציבים עצומים, קשרים בינלאומיים רחבים ובריתות רחבות היקף בתחום התקשורת.
אבו עוביידה התעלה בהרבה על הדוברים בשם צבא הכיבוש הישראלי, כמו [תא"ל] דניאל הגרי [לשעבר דובר צה”ל], [אל"מ] אביחי אדרעי [דובר צה”ל בשפה הערבית], [תא"ל] אבי דפרין [דובר צה"ל] ואחרים.
לאבו עוביידה הייתה השפעה עצומה על החברה הישראלית, שכן הוא פרסם מידע שתרם להחלשת המורל שלה, להחלשת אמונה בממשלה ובצבא שלה, סייע לקביעת סדר יום של תנועות עממיות שמחלישות את העמדה הישראלית, ומציגות את מצב הפילוג בחברה הציונית, וכן מראות את ירידת המורל של צבא הכיבוש, ומציגות ראיות לאבדותיו ולכישלונותיו.
אבו עוביידה השתמש פעמים רבות בסוגיית האסירים [החטופים בני הערובה] הישראלים [שהיו מוחזקים] אצל ההתנגדות [חמאס והג’יהאד האיסלאמי] כדי להשפיע על החברה הישראלית, ולהפוך שאלה זו לראש סדר היום של הציבור [הישראלי], ולמתוח את העצבים של התנועות המתנגדות לממשלת נתניהו, במיוחד בעת שגדודי אל-קסאם בכוונת מכוון פרסמו אותם [הסרטונים המציגים את החטופים הישראליים] בימי שישי או שבת, שהיו המועדים [לעריכת] ההפגנות [נגד הממשלה].
הדבר החשוב ביותר שנראה לעולם, ומסקנתם של המשקיפים הפוליטיים, הביטחוניים והתקשורתיים, הוא שמנגנון התקשורת של גדודי אל-קסאם מבין לעומק את המצב הישראלי הפנימי, בקיא במצב האמיתי של החברה הישראלית, נפשה וצורת החשיבה שלה, ושחמאס קוראת את החשיבה הישראלית בכללותה, מבינה את האיזונים והמשוואות שלה, ומצליחה להתערב, להשפיע ולשחק בה.
בה בעת שאבו עוביידה זכה להערכה ולהתעניינות עולמית, ועורר זעם ושנאה של הכיבוש הישראלי, הייתה קבוצה פלסטינית ואחרת ערבית שזעמו על אבו עוביידה, שהפריעה להן תמונתו, שאצבעו המורה עוררו את חמתן, והטרידה אותן נימת קולו. הקבוצה הזו לא היססה לפגוע בו ולהפנות ביקורת פוגענית כלפיו.
וזאת בשל יכולתו של אבו עוביידה לחשוף את התנהגותם, את אדישותם ואת כניעתם, ולכן הופעתו גרמה כאב עמוק לקבוצה זו הכנועה והמשועבדת.
אבו עוביידה התעלה על כל הדוברים הצבאיים בעולם, והתבלט מהם בסגנונו, אישיותו, נימת קולו, דמותו והתוכן שהציג.
אבו עוביידה הפך למודל פלסטיני עולמי, לאייקון של ההתנגדות, ולמקור השראה לדורות.
גדודי אל-קסאם, יחד עם אבו עוביידה, הצליחו לבסס גישה חדשה לתקשורת פסיכולוגית ולגיוס תקשורתי. תמונתו היפה והמרהיבה של אבו עוביידה מבטאת כיום בצורה הכנה ביותר את תמונת העם הפלסטיני, ואת תמונת ההתנגדות האמיצה שלו שמשנה את העולם, משפיעה על עמים ובני נוער, מובילה שינויים בדעת הקהל העולמית, וזה מה שהופך את סילוק הכיבוש לעניין של זמן, בעוד שניצחון העם הפלסטיני והתנגדותו על הכיבוש והטרור מתקרב באופן סופי.
אבו עוביידה נעדר בגוף, אך נוכח בגישה שהביע אותה האח אבו עוביידה החדש בהצלחה ובכישרון.
בזמן ששופטים משחררים עצורים על ירי שהופכים לרוצחים, הערב בצמוד לבית המשפט המחוזי בלוד היו מספר מאבטחים חמושים שעל פי ההנחיות אסור להם להתערב באירוע פלילי וכך נמנע חיסול המחבלים. אותו חוסר מעש בדיוק כמו של מערכת המשפט שלא עושה דבר ולא מכניסה מחבלי הטרור הפלילי לכלא לשנים רבות.
Amos, you are stuck in October 7 and are ignoring the ugly U-turn in 2024.
We know about the embargo on bulldozers. We know about the resistance to taking out Nasrallah. And we know the names of the soldiers who died after entering booby-trapped houses because your administration stopped the shipments of bulldozers Israel had already paid for—because you were hoping not to lose Michigan.
So at the same time as we say thank you, it's time for you to say sorry.
Let me be clear to “journalists” commenting. After more than $20 Billion military support, largest in #israel history, 2 aircraft carriers rushed to the region, deterring a massive regional war, defeating Iran missile/drone attack x2, defending israel at most vulnerable moments, after SAVING countless lives of Israelis - only acceptable response to POTUS #biden and American people is THANK YOU.
אפרופו תרומות כליה. לא רבים זוכרים, אבל בשנת 2017, הפרקליטות (משפטנים שלא מסוגלים להבין מה זה 'מוסר' ו'אלטרואיזם') שבראשה עמד אז שי ניצן, פתחה בחקירה נגד עמותת 'מתנת חיים' והרב הבר זצ"ל בחשד לסחר באיברים. התיק כמובן נסגר ואחד החוקרים של הרב הבר כל כך התרשם, עד שתרם כליה בעצמו.
בין השאר דיברנו גםעל סבא של אשתי שנאלץ לברוח מווינה אחרי לליל הבדולח, ועל השאלה הקשה האם יש ליהודים בכלל עתיד באירופה? קורץ אמר דבר פשוט: חייב להיות עתיד ליהודים גם באירופה, אחרת אין אירופה.
I had the privilege of meeting Prof. Gad Saad today. A courageous fighter for intellectual freedom, honesty, and the willingness to speak the truth even when the cost is high. A rare and necessary voice. @GadSaad
חבר ממש טוב שלי, ימני כמוני, שגם עבד כדיפלומט באירופה כמה שנים, קפץ אליי לבירה שבוע שעבר. שאלתי אותו לדעתו - "האם מאוחר מידי לאירופה?". "כן", הוא קבע. "אבל מבחינת אחוזי אוכלוסיה בישראל יש הרבה יותר ערבים עוינים למדינה מאשר במדינות אירופה אמרתי". "כן", הוא אמר. והוסיף - "אבל לישראלים יש זהות שהם נלחמים למענה".
חשבתי על זה כשקראתי את הציוץ הזה של @ShperlingAmir: נשים בצד לרגע את העובדה שהיעדר תודעת האויב שלו גורם לו לאפיין באופן שגוי את הערבים אזרחי ישראל. הבעיה אצל אמיר עמוקה עוד יותר - מלכתחילה רק יהודי שכה מזלזל בחלק היהודי של זהותו, יתדרדר למצב שבו הוא יחשוב שיש לו יותר במשותף עם דובר ערבית, שאוכל מאכלים אחרים, חוגג חגים אחרים, עם תפיסה מוסרית והיסטורית אסלאמית - מאשר עם אחיו היהודים.
אני מנחש שאם אמיר ושכמותו ילחמו למען זהות כלשהיא, יהיה זה למען זהות אנטי-יהודית ואנטי-לאומית- או במילים אחרות: "רק לא ביבי".
בנסיבות האלו, אני תוהה אם עבור רדיקלים כמוהו אפילו עצירת טבח אכזרי נוסף, בדומה לזה שחווינו ב- 7/10, תהיה סיבה טובה מספיק לקום ולהילחם. אני לא בטוח שכן, לפחות לא לפני שרוצחי הילדים יגיעו לשכונה שלו. אבל אז יהיה כבר מאוחר מידי.
אני כותב את זה ויודע שחצי מהקוראים כבר מכינים את התגובה של ״לך לעזה״. אבל בואו ננשום עמוק ונוציא את הראש מהחול: הגיע הזמן למפלגות ערביות בממשלת ישראל. נקודה.
בואו נדבר רגע על ״האויב מבפנים״. תסתכלו להם בעיניים. לאחמד מטייבה ולנער הגבעות ממאחז ״מעלה עזים״. עם יד על הלב, עם מי יש לי הישראלי החילוני, העובד, השפוי, יותר מכנה משותף?
האזרח הערבי הממוצע קם בבוקר עם אותן דאגות בדיוק כמוני: שהמינוס בבנק יצטמצם, שהכביש לא יהיה פקוק, ושמשאית הזבל תגיע בזמן. אין לו פנטזיות משיחיות על בית מקדש שיורד באש מהשמיים, הוא לא מחפש להבעיר את המזרח התיכון בשביל גאולה, והוא בטח לא רוצה לכבוש מחדש את יפו. הוא גר שם. הוא רק רוצה לסיים את היום בלי להירצח בפשיעה שהמדינה החליטה להזניח בשיטתיות.
בניגוד לממשלת ״ימין על מלא״ הנוכחית, לאזרח הערבי אין מניות ב-7 באוקטובר. הוא לא העביר מזוודות דולרים לחמאס, הוא לא זלזל בתצפיתניות, והוא לא היה חלק משום קונספציה שהתפוצצה לנו בפנים. באותה שבת שחורה, הוא ננעל בבית ופחד בדיוק כמוני. ההבדל היחיד? כשהוא מתקשר למשטרה, אף אחד לא עונה לו כבר שלוש שנים.
הצביעות הישראלית בשיאה: אנחנו נמחא כפיים לראש הממשלה כשהוא טס ללחוץ יד לשייח׳ בדובאי או בריאד, נראה בזה ״הישג היסטורי״. אבל נקבל שבץ כשרופא ערבי ירצה להשפיע על תקציב הבריאות בכנסת. שלום עם ערבים רחוקים זה גאוני, שותפות עם ערבים שחיים איתנו זו ״בגידה״.
אי אפשר לקרוא לעצמך ״ליברל נאור״ ולהתגזען על 20% מהאוכלוסייה. זה לא עובד ככה. באירופה היינו זועקים לאנטישמיות אם היו פוסלים מפלגה יהודית, אבל כאן? כאן זה נחשב ציונות.
אז יגידו שאני ״אוהב ערבים״. נו, שיהיה. עדיף לאהוב ערבי שרוצה לחיות בשקט, מחכה לראות בקיץ מונדיאל ולפצח גרעינים, מאשר לאהוב יהודי שמתפלל למלחמת גוג ומגוג על הראש של הילדים שלנו.
הם כאן, הם לא הולכים לשום מקום, והם השותפים הכי נורמליים שנשארו לנו בתוך הטירוף הזה.
יש כבר תשובה. זה לא איזו גחמה של טראמפ. הפרשנים (כולל אני) לא יודעים מה הוחלט. אבל אנחנו כן יכולים לנתח את היקף הכוחות. וכאן אני חולק על מה שכולם אומרים.
מצ"ב מאמרי במעריב. ומצרף גם קטע וידאו של אהוד יערי מלפני עשרה ימים בציוץ המשך.
כאשר אנו מאזינים לדברי הרהב של טראמפ עצמו "העזרה בדרך", "הארמדה מגיעה לאיראן" או לדברי הפרשנים "צבירת עוצמה חסרת תקדים" ניתן לחשוב כי המעצמה האמריקאית הולכת להנחית על איראן מכה חסרת תקדים.
אולם, בחינה מדוקדקת, המבוססת אמנם אך ורק על המידע החלקי שפורסם בגלוי, והשוואתו לכוחות אחרים שפרסה ארה"ב במלחמות קודמות, ממלחמת וויטנאם, למלחמות המפרץ מול עירק ועד להכנות בשנה החולפת למערכת 12 הימים מול איראן, כמו גם היקף הכוחות שבהם השתמשה ארה"ב, ללא הצלחה גדולה, מול החותים, שהם אויב קטן בהרבה מאיראן - מצביעה על כך שאין בכוונת ארה"ב לנהל מערכה עצימה ומתמשכת מול איראן. המסקנה מהערכה זו שבכוונת ארה"ב לבצע פעולה צבאית שתהיה מכה חזקה אך קצרה, ולאחריה חזרה למו"מ. כלומר טראמפ ייחקוף אבל מייד יחזור לשלוח את וויתקוף כדי לנהל מו"מ מול המשטר האיראני.
כל הערכה כזו לוקה בחסר. ולכן, צריך להדגיש כי כי הערכה בלבד ויכולה להיות שגויה. לאיש אין כדור בדולח. גם לא לי. לארה"ב יש צבא אדיר עם יכולת לוגיסטית מרשימה. אם יחליט טראמפ, יכול צבא ארה"ב במהירות, לנייד כמות כוחות אדירה תוך 48-72 שעות לכל מקום על הגלובוס . גם המידע עליו אנו נסמכים הוא חלקי: רק מה שפורסם פומבית. וכמובן: הכל תלוי בתגובה איראנית אשר תחייב את ארה"ב ו/או את ישראל להגיב בעוצמה רבה.
כדי להבין את סדרי הגודל נציין כי לפי פרסומים גלויים, הכח האווירי של ישראל הוא כ-300 מטוסי קרב. כחצי הם f16 והשאר סוס העבודה F15 והחמקן F35. לארה"ב, ע"פ פרסומים גלויים יש כעת באיזור פחות מ 100 מטוסי קרב וגם הגעתה של נושאת המטוסים לינקולן עם כ 50 מטוסי קרב עדיין פירושה כי הכוח האווירי הזמין הגדול ביותר בסביבה הוא חיל האוויר הישראלי. בפרט ששנים מתוך כ-5 בסיסים שארה"ב מחזיקה באיזור (אל עודייד בקטאר והנסיך סולטן בסעודיה) קיבלו הוראה מהמדינות המארחות שלא לאפשר המראות משטחן להפצצות באיראן. (חיל האוויר הסעודי אמנם גדול יותר ומונה 350 מטוסי קרב - אך סעודיה לא תיקח חלק בגלל האינטרס שלה להשאיר את המשטר האיראני המוחלש כאיום על ישראל)
במערכות עבר, למשל מלחמת המפרץ, היו לארה"ב שלוש נושאות באיזור המפרץ ולעיתים תוספת של עוד 2 בים התיכון. נכון שיכולת נשיאת החימוש במטוסים כיום גבוהה ב 50% ונעשה שימוש ניכר בחימוש מונחה מדוייק - אבל הפער ניכר לעיין. טילי הטומהוק, שמאות מהם נמצאים על המשחתות באיזור - יכול לחדור ביצורים בעומק של כ 10-20 מטר אך לא לבונקרים שבהם כנראה מסתתרים בכירי המשטר האיראני אשר עומקם הוא כ 60-80 מטר ואולי אף מעבר לכך. ראינו אמנם את היכולת של ארה"ב במבצע פטיש חצות להשמדת פורדו כי הם יכולים לשלוח מפציצים לטיסה של 18 שעות ממיזורי לאיראן ועוד 18 שעות חזרה, בליווי של כנף אווירית של מטוסי קרב לחיפוי - אבל זהו מבצע חד פעמי. אם רוצים לבצע הפצצות חוזרות ונשנות - ידרש (כפי שהיה למשל בווינטנאם) להביא מפציצים לבסיסים הקרובים יותר לאיראן כמו סודה ביי בכרתים, אקוטירי בקפריסין או דייגו גרסייה באוקיינוס ההודי. לא רק שלא ראינו אינדקציות לפריסה כזו אלא שאין מידע גלוי על פריסת מטוסי קרב ומפציצים לאנגליה או אפילו לגרמניה. פריסות (למשל של מפציצי B1) שנראו במהלך 2024/5.
גם פעולה כמו זו מול וונצואלה לקחה לארה"ב כ 5 חודשים של הכנות ופריסת כוחות לפני מבצע ממוקד אחד - שספק רב אם ניתן לשחזר כמוהו באיראן. ואיראן, ראוי להזכיר, מדינה גדולה בהרבה עם צבא ומשמרות מהפכה ובאסיג' המונים מאות אלפי חיילים.
ולכן המסקנה לשאלה יתקוף או וויתקוף היא שכל עוד, לא יוכנס חיל האוויר הישראלי למערכה, עוצמה אשר תכפיל פי 3 את כוח האש האווירי מול איראן , התשובה היא גם וגם: ארה"ב תיתן מכה צבאית אבל תחזור לנהל מו"מ. זהו טראמפ הקלאסי. נראה אם ינהג כך או יפתיע בעוצמה שטרם נראתה כמוהה.
שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – אתר המתעד את המחאה נגד הרפורמה המשטרית מפרסם את נתוני הפסקת ההתנדבות למילואים: "אם זה יקרה - החיל [חיל האוויר] ייצא מכשירות מבצעית"; "רוב כוח המילואים הלוחם של סיירת מטכ"ל [הודיע על הפסקת ההתנדבות למילואים]"
ריסטארט ישראל, "אתר המאבק לישראל דמוקרטית וליברלית", העוסק ב"ריכוז המידע והכלים למאבק האזרחי נגד ההפיכה המשטרית", פרסם את נתוני הפסקת ההתנדבות למילואים (תועד ב-18 בספטמבר 2023), כמובא להלן:
"לא נשרת דיקטטורה!"
אזהרות והפסקת התנדבות למילואים
(עברו מעל כל קבוצה לקבלת הפרטים וההתנגדויות)
יפסיקו התנדבות אם החוק יעבור
חיל האוויר
21.7.23
1,142 אנשי מילואים בחיל האוויר
513 צוות אוויר
173 כסמ"מ
167 מטה מבצעי
165 יחידות מיוחדות
124 בקרה
אם זה יקרה - החיל ייצא מכשירות מבצעית
מבצעים מיוחדים (מ.מ) וסייבר התקפי
20.7.23
"בימים הקרובים רוב כוח המילואים יפסיק התנדבות"
* המספרים של אנשי המ.מ. והסייבר מתעדכנים כל הזמן
יחידות מובחרות
13.7.23
600 לוחמי סיירת צנחנים
בוגרי תלפיות ו-8200
חיל רפואה
10,000 מילואימניקים מכל היחידות יפסיקו התנדבות אם החקיקה תעבור
הפסיקו כבר את ההתנדבות
חיל האוויר
18.7.23
161 אנשי הלב המבצעי של מטה חיל האוויר
26.7.23
830 אנשי מילואים חיל האוויר מתוכם 260 טייסים
מבצעים מיוחדים (מ.מ) וסייבר התקפי
19.3.23
700 קציני ולוחמי המבצעים המיוחדים
300 אנשי הסייבר ההתקפי של אמ"ן - מוסד -שב"כ
31.7.23
77 קצינים ונגדים בסייבר הגנתי
31.7.23
60 בוגרי תוכנית חבצלות
22.7.23
1,855 אנשי מילואים באמ"ן
יחידות מובחרות
8.7.23
420 יוצאי שייטת 13
16.7.23
400 יוצאי סיירת מטכ"ל
24.7.23
100 יוצאי סיירת מטכ"ל
רוב כוח המילואים הלוחם של סיירת מטכ"ל
2.7.23
100 יוצאי יחידת הלוחמה בטרור
בוגרי תלפיות ו-8200
11.7.23
300 קצינים בוגרי תלפיות
19.7.23
50 קציני מילואים ב-8200
חיל הרפואה
19.7.23
300 רופאים, מטפלי בריאות נפש, פרדמיקים
10,000 מילואימניקים מכל היחידות יפסיקו התנדבות אם החקיקה תעבור
Garry Kasparov is not only a legendary chess player. He is cast from moral concrete. When leaders can no longer tell black pieces from white because their moral compass is broken, he delivers a scholar’s mate in a time of moral blindness. Be Garry. @Kasparov63
המעגל הזה, מול אירן הוא סכנה אסטרטגית. ארה"ב אוספת כוח אש קטן יחסית. היא תתקוף בערך כמו מול הח'ותים ואז אחרי שבועיים-שלושה, טרמאפ יתקפל, בלי נפילת המשטר. המשמעות האסטרטגית היא שמשטר הטרור יבין שהשד של ארה"ב הגדולה לא נורא כל כך, והאיתוללות ימשיכו להפיץ את ההפיכה ביתר שאת.
“I was raped every single day by lSlS terrorists. They killed my mother because she was too old to be a sex slave. They killed all my 6 brothers because they refused to convert to Islam.They call us devil worshippers.”
בואו נסכם שאת הקינות על מצבנו בעזה לא ישמיעו מי שקראו במשך שנתיים לכניעה מוחלטת ו״את כולם עכשיו, בכל מחיר״.
עוד מומלץ לא להתלונן על נוכחות חמאס ב-42 אחוז משטחי הרצועה אם הטפת לעסקה של נסיגה כוללת שהייתה משאירה את חמאס בכמעט מאה אחוז מהשטח:
כמו כן, עוד הצעה: שמי שקרא להכניס את הרש״פ לא יזדעזע מזה שאנשים שאולי מזוהים עם הרש״פ נמצאים בעזה.
פשוט אחרת עלול להיווצר הרושם שהשבת החטופים ומיגור חמאס היו בעיניך רק אמצעי להשיג את המטרה העליונה והיא הפלת הממשלה.
דעתי האישית הייתה ונותרה שלממשלה הזו ולכל ממשלה אין זכות קיום אם חמאס לא יושמד. טראמפ הבהיר היום שזה מה שמצפה לחמאס. אני מאמין לו אבל סומך על צה״ל. בעזה ייבחן העם בישראל.
יש משהו צפוי בכך שפורום כלכלי עולמי מתלהב מהרעיון שבינה מלאכותית תשלוט בדתות.
זו איננה רק טעות בהבנת דת, אלא אי הבנה של המצב האנושי עצמו. זהו ניסיון לכמת אמונה, מחויבות ומשמעות במונחים של חישוב תועלתני. אלא שדתות אינן מאגר ידע אלא מסגרת קיומית מחייבת. סמכות דתית נובעת מנשיאת אחריות אנושית למסורת, לחברה ולמעשה. אלגוריתם יכול לצטט, לדרג ולנבא הסתברויות לשוניות. הוא איננו יכול להיות צד בברית ואיננו יכול להחליף את האדם.
ההתלהבות מן הרעיון נשמעת מתוחכמת, אך בעיקר חושפת עד כמה המלך עירום.
לדבר אל הקהל בשפתו (או ככה עושים הסברה). בין 40 ל-50 אלף איש צפו ביום ראשון שעבר בשיחה האישית והלאומית שקיים שגריר ישראל בוושינגטון, ד"ר יחיאל לייטר, בכנסייה הבפטיסטית בפלאנו שבטקסס - אחת הגדולות בארה"ב. לייטר רואיין על הבמה במשך 25 דקות, על ידי שני פסטורים שבלי ספק באו מנקודת מוצא אוהדת. אך זה לא העיקר. הנקודות החשובות בשיחה הזו היו היכולת של לייטר לדבר בשפה של שומעיו - במקרה זה השפה הדתית שלהם, שלפחות בחלקה סותרת את הדת הפרטית שלו עצמו. לא פשוט ליהודי דתי, ואולי גם למי שאינו דתי, לעמוד ליד צלב ולדבר לקהל נוצרי על "האלוהים שלכם". אך השגריר עושה זאת. קשה אפילו יותר, לטייר משלב בין המחיר האישי הכבד ביותר ששילם – אבדן בנו משה במלחמה בעזה – לבין מה שהצופים האמריקנים שמעו בחדשות במשך שנתיים, על ישראל. שלישית, דווקא על רקע הניסיון של טאקר קרלסון ואחרים, לשבור את הברית היודיאו-נוצרית, לייטר במסר פשוט וקליט, ממחיש מדוע היא איתנה מאי פעם. במישור התיאולוגי, לייטר משיב פה כהלכה להשמצה של קרלסון (ובלי להזכיר אותו, וטוב שכך), כאילו "בני ישראל" של התנ"ך, אינם העם היהודי של ימינו. לא צריך להיות דתי כמו לייטר כדי לדבר הספציפי הזה בשפה שלו, אלא רק להכיר את יסודות היהדות והנצרות (במקרה זה). על הדרך הוא גם משלב מסרים של חוץ וביטחון ("הטילים הבין יבשתיים מכוונים אליכם"). הנקודה המרכזית היא שמתנהלת נגדנו מערכה פסאודו מוסרית. אחד ממרכיביה הוא הניסיון לטעון שאין ליהודים זכות על ארץ ישראל. כנגד השקר הזה, הדוברים הישראלים צריכים להיות מסוגלים לספר במלואו ובביטחון, את הסיפור היהודי ההיסטורי – ולא רק את הסיפור הישראלית המתחדש. האמריקנים מכל הצדדים נוהגים לדבר על "האבות המייסדים". זה הסיפור השלם שלהם. כך גם אנחנו צריכים לספר את הסיפור השלם שלנו. זה נכון מול הנוצרים, המוסלמים, ההינדים, הסיקים, הסינים וכל עממי העולם.
ביטול שיטת הפריימריז הפנים מפלגתית ומעבר לפריימריז בפתק ביום הבוחר הוא צורך קיומי הישרדותי של המדינה הזו. אגב, כן, השיטה החדשה תחול גם על מפלגות בסגנון לפיד-ליברמן.
מהלך שבכרחי לחיזוק הזיקה לבוחר הישיר, הגברת אחריותיות, בסיס לגטימציה רחבה יותר והגברת ההסכמיות.
הצורך של כ 35 ליכודניקים (ח״כים) להרשים 100 אלף מתפקדים מנהל לכולנו את המדינה. רשימת הדוגמאות (בטור) ארוכה. השאלה היא כמה מן היוזמות המשוגעות שלהם יוגשמו וכמה נזק יגרם למדינה. ולתשומת לבכם, הם משתמשים בתקציב המדינה, כלומר כספי משלמי המיסים של כולללללםםם כדי לשאת חן בעיני כמה עשרות אלפים.
1. בסוף זה מדהים, האוכלוסייה היהודית שהכי מנותקת מהמפעל הציוני, זאת שמתעקשת שלא לנקוף אצבע בשעת החירום הכי גדולה בתולדותינו, זאת שבזה בקול רם למדינת ישראל, שרוקדת וצוהלת "בחוקי הציונים אין אנו מאמינים" - היא זאת שיש לה הכי הרבה ציפיות מהמדינה.
2. לא זו בלבד, היא גם החברה שלפי כל מדד, מקבלת מהמדינה הכי הרבה.
3. האסון בירושלים והתגובות האוטומטית של פוליטקאים ועסקנים חרדים, הם דוגמה ומופת לסתירה הלוגית המובנית שעליה מושתתת החרדיוּת בישראל.
4. זה שהורים שלחו את הילדים שלהם למעון שהוא מחסן ילדים, והתרחש שם אסון מחריד, לשיטתם של עסקנים ופוליטיקאים חרדים, זה בעצם בגלל המדינה האנטישמית.
5. זאת שברשעותה הקוזאקית כבר לא מממנת את הגבר החרדי שמתעקש שלא לעבוד ולשלם מיסים, ולא להתגייס לעזרת ישראל מיד צר.
6. חוצמזה שעובדתית זה לא נכון, והמעון הספציפי הזה קיים 30 שנה, מה זה צורה החשיבה הזאת? אף מדינה לא אחראית לחוסר האחריות של אדם פרטי, לא כל שכן מדינה שאתם בזים לה במופגן.
7. וזאת תמצית התפיסה החרדית: לאחוז את המקל משני קצותיו. לא לתת יד כשצריך אתכם, לצפות שאחרים יעשו בשבילכם את העבודה, ואם מתרחשת תקלה, להתקרבן, לעולם לא לקחת אחריות, ותמיד תמיד למצוא את מי להאשים.
8. אפילו אנחנו שלא בזים למדינה, לא רק לא בזים, מתפללים לשלומה בשם ובמלכות, מציינים את יום ייסודה בתפילת הלל בבית הכנסת, אפילו חבריי ואני לא חושבים שהמדינה תיקח אחריות בשבילנו.
9. בבסיס, כל יהודי ציוני, לא רק שלא מצפה שיקחו בשבילו אחריות, הוא גם שומע שפרצה מלחמה, ורק בוער לו הישבן: איפה אני יכול להיות הכי מעורב. זאת היתה החוויה האישית שלי מרגע שהתחילה המלחמה. שלי ושל עשרות חברים מסביב.
10. ולקיחת האחריות של אדם סביר כמובן באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בחייו הפרטיים: מאות אלפי שקלים הוצאתי בחיי על מעונות ומשפחתונים לילדיי. אף פעם לא הייתי זכאי לסבסוד. ובכל זאת אף פעם לא האשמתי את המדינה על הרמה של המוסד הפרטי שאליו שלחתי את הילדים שלי.
10. אפילו שאני ציוני שרוף, אף פעם לא האשמתי את המדינה בהשלכות של חוסר אחריות שהבאתי על עצמי.
11. ובאורח פלא, דווקא החרדים, אלה שנותנים הכי פחות, אלב שבזים למפעל הציוני הכי הרבה, כשזה מגיע לרמת הציפיות שלהם מהמדינה, כל אחד יותר ציוני מא.ד גורדון.
12. המלחמה הזאת היא מכה אדירה לכולנו, אבל כמו כל מכה, יש בה גם הזדמנות לגדול ולהיפטר מהרגלים אסוניים. יש בה הזדמנות לנער את האבק מעל נורמות חולניות שצמחו בחיים שלנו למימדים מפלצתיים.
13. אין לי שום עניין להפוך אף חרדי לפחות חרדי במילימטר אחד. יש לי, לכולנו, עניין עצום, יש לנו צורך שבקרוב יהיה כבר בלתי ניתן לדחיה, לעשות סדר במבנה החברתי החרדי הבלתי אפשרי.
14. המבנה הזה רע מאוד להם, לצערנו הוא גם מתגלה שוב ושוב כמסכן חיים, וממש לא ירחק היום שבו הוא יביא לסף קריסה את החברה ואת הכלכלה הישראלית.
מה שיפה בכניסה לירושלים, ביום רגיל, שנגמרו כל השיפוצים, בלי גשם, כשאין הפגנה של חרדים, והכל סבבה, אז לוקח בשעה 1600, בדיוק 35 דקות לעבור את ה 100 מטר בין גשר המיתרים לבין משרד החוץ.
יש שקר אחד שמסתובב כאן חופשי, בלי בושה ובלי התנצלות, שהם נלחמים על חופש ביטוי. הם יגידו את זה בכל טון אפשרי, רציני, נרגש, מתייפייף. הם אפילו ישתמשו במילה דמוקרטיה כל שלושה משפטים, כדי שלא תשכח. אבל חופש הביטוי שלהם הוא כמו מועדון יוקרתי. יש סלקטור. יש קוד לבוש. יש דעה מותרת. וכל מי שלא עומד בתנאים, נשאר בחוץ, או גרוע מזה, מסומן.
ברגע שאתה חורג מהשורה, לא צריך שתאמר משהו קיצוני. מספיק שתשאל שאלה לא נוחה. מספיק שתערער. מספיק שתחשוב אחרת. ואז זה קורה מיד. לא דיון, לא ויכוח, לא ניסיון להבין. ישר תווית. מסית. שופר. מכונת רעל. אוכלי מוות. פתאום אתה לא אדם עם דעה, אתה בעיה שצריך לנטרל. לא פוליטית, מוסרית. כי כשמדביקים לך תווית מוסרית, כבר לא צריך להתמודד עם הטיעון שלך. אפשר לזרוק אותו לפח יחד איתך.
וכאן הצביעות עובדת שעות נוספות. מחרימים עסקים ואנשים רק בגלל דעה פוליטית, ואז מדברים על חופש. מפעילים לחץ על מעסיקים לפטר עובדים “בעייתיים”, ואז מטיפים על זכויות אדם. מצלמים אזרחים, מפרסמים את פניהם ברשת, מסמנים אותם, מפחידים אותם, ואז מדברים על חברה פתוחה. מבטלים הרצאות, מפוצצים אירועים, חוסמים כנסים, משתיקים בצעקות ובאמצעי רעש, ואז דורשים שיח. דורשים שיח, אבל צורחים. דורשים סובלנות, אבל לא סובלים.
בשם הדמוקרטיה חוסמים כבישים. בשם המאבק האזרחי רודפים חברי כנסת ברחוב עם מגפון. בשם המוסר יורים פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה. ואז, כשמישהו מעז להגיד שזה מסוכן, שזה עבר קו, הם מזדעזעים. מה פתאום. זו מחאה. הכול מחאה. כל עוד זה בצד הנכון, אין גבול. אלימות היא מילה גסה רק כשהיא מופנית לכיוון הלא נכון.
הם שוללים לגיטימיות של תוצאות בחירות שלא נוחות להם, ואז מסבירים לך מהי דמוקרטיה. מאיימים בסרבנות, בשיתוק מערכות, בפירוק מבפנים, ואז מאשימים אחרים בהרס המדינה. מדברים על אחדות ומעמיקים את השסע. מדברים על שנאה ומפיצים אותה. מדברים על פחד, ומנהלים אותו כמו כלי עבודה. פחד מהדרה, פחד מהחרמה, פחד מלהגיד משהו לא נכון במקום הלא נכון.
המוסר כאן הוא שיא היצירתיות. מוסר סלקטיבי. מוסר עם כוכבית. מוסר שמופעל רק כלפי מי שממול. הם דורשים שקיפות, אבל רק מהצד השני. דורשים אחריות, אבל לא מעצמם. כל טעות של היריב היא רוע מכוון. כל טעות שלהם היא מורכבות. כל ביקורת עליהם היא הסתה. כל השתקה מצדם היא רגישות. כל פגיעה בפרנסה היא ערכים. כל דה לגיטימציה היא מאבק נאצל.
זה לא מחנה שמחפש אמת. זה מחנה שמחפש שליטה בשיח. לא לשכנע, אלא ליישר. לא להתווכח, אלא להרתיע. לא להתמודד עם רעיונות, אלא לסמן אנשים. הם לא רוצים פלורליזם, הם רוצים משמעת רעיונית. לא חופש ביטוי, אלא חופש הדהוד. מי שמיישר קו מוזמן לדבר. מי שלא, שילמד לשתוק.
ובסוף, אחרי כל הנאומים על ערכים, נשארת אמת אחת פשוטה, לא מתחכמת ולא עטופה. דמו-קרטיה. דמוקרטיה, דמו. משחק מילים שלא אמור להצחיק, אבל איכשהו הפך לשיטת עבודה. דמוקרטיה שלא מסוגלת להכיל דעה אחרת איננה דמוקרטיה, היא רק חיקוי עם תפאורה. חופש ביטוי שמתקיים רק כל עוד הוא לא מפריע איננו חופש, הוא רישיון זמני שנשלל ברגע הלא נכון. ואם כל מי שחושב אחרת מוגדר מיד כאויב, כמסית, כבעיה שצריך לנטרל, אז אולי הבעיה איננה בדעות. אולי הבעיה היא בפחד. פחד מחשיבה עצמאית. פחד מאובדן שליטה. פחד לשמוע משהו שלא נוח לשמוע, ואז לקרוא לזה בשם גדול, ולהאמין שזה עדיין דמוקרטיה, ולא סתם עוד גרסת דמו, דמוקרטיה בכאילו.
🚨 BREAKING: Manoto news agency has received an unprecedented call from inside. The daughter of a top regime security chief has leaked explosive intel. This information is extremely sensitive and can put her life in serious danger .
🚨 BREAKING: Manoto news agency has received an unprecedented call from inside. The daughter of a top regime security chief has leaked explosive intel. This information is extremely sensitive and can put her life in serious danger .
אנו נמצאים ברגע מכריע של ההיסטוריה המודרנית. יתכן שטראמפ כבר פספס. ואם הוא לא יתעשת ויבין שיש עת לשלום ויש עת למלחמה - התוצאה תהיה נצחון איסלמי היסטורי אשר יהדהד שנים קדימה וישפיע על העולם כולו.
מול עיננו העולם משתנה: נרקמת ברית סעודית/קטארית אשר מעונינת בשימור משטר האייתולות השיעי באיראן. לכאורה סתירה: הרי הסונים והשיעים תמיד טבחו זה בזה - אולם הויכוח בינהם תמיד היה פנים איסלמי: מי מהם ישלוט על העולם כאשר תוקם בו החליפות האיסלמית. יעד שמשותך להם.
כעת הסעודים והקטארים מונעים מארה"ב להפיל את שלטון המולות באיראן כי הם יודעים: עדיף להם איראן חלשה מאשר איראן חילונית החוברת למערב, מייצאת נפט/גז (זה יפגע באינטרס המסחרי של קטאר/סעודיה) ובעלת ברית של ארה"ב וישראל.
הנשיא טראמפ עד כה ביצע בחירות שגויות ביותר. ההשקעה הקטארית להציל את השקעת הנדל"ן הכושלת של ויתקוף מתגלה כהוצאה הכי טובה שלהם בקניית השפעה. טראמפ מקשיב ליועצו, לקטארים, לסעודים ומאפשר לשלטון משמרות המהפכה לדכא את ההתקוממות שהייתה יכולה לשנות את ההיסטוריה של 50 השנים האחרונות.
טראמפ עלול להיזכר כנשיא גרוע יותר מג'ימי קארטר, אובמה וביידן גם יחד
הממשלה, הקואליציה, הן אויבות ישראל. לטווח הארוך, אולי אף הקצר, הן האיום הגדול ביותר על ישראל ועתידה. מההשכלה, המדע, התרבות הצבא השחיתות חוק ההשתמטות, העברות הון בניגוד לחוק. אתם, הממשלה, האיום הגדול ביותר על ילדינו ונכדינו.
נשיא אוניברסיטת תל אביב אריאל פורת: ״אם הצעת החוק תעבור, האקדמיה הישראלית תוכפף בפועל לממשלה ומצבנו יהיה גרוע יותר מזה של האקדמיה בסין או ברוסיה. זוהי הצעת החוק הקיצונית ביותר שעולה לדיון מאז החלה המהפכה המשטרית. אסור לנו לתת לה לעבור, יהיה המחיר אשר יהיה״
אני נרגש לשתף על הוצאת ספרי: "מדינת משה – פילוסופיה פוליטית יהודית".
הספר מבקש לענות על השאלה: מה החזון המדיני של משה? הספר חושף את הפילוסופיה הפוליטית החבויה בסיפור המקראי ומציב אותה בשיחה עם המסורת היוונית והמודרנית. ybook.co.il/collections/yahadut/products/3627248
It's truly a joyous occasion when a brilliant researcher such as Dr. Hall releases a book. I highly recommend getting a hold of a copy and diving into the pages!