ציפי לבני צדקה.
יש טיעון נפוץ שיוצר קו הפרדה בין הכישלון ב7.10 להגן על העוטף ועל ישראל, מה שאפשר לחמאס לכבוש את יישובי העוטף, להכריע את אוגדת עזה ולבצע את מעשי הזוועות הנוראיים ביותר בהיסטוריה הישראלית, לבין התנהלות המערכה מול חיזבאללה (מבצע הביפרים, חיסול נסראאלה וכו') ואיראן. אבל לדעתי זו שגיאה עמוקה. כל שלושת האירועים מבוססים על אותה תפיסה, אותה קונספציה, ושלושתם (חמאס, איראן וחיזבאאלה) מייצגים את כשלונה. כן, שלושתם.
לפני שאנמק את הדלפ המדולפ הזה, צריך קודם להציג מה היא (להבנתי) הקונספציה המדוברת. אז כמו בהרבה דברים בישראל, הקונספציה היא בעצם 3 הנחות יסוד:
1. מדינת ישראל, ככלל, לא צריכה להסיר איומים או לפעול באופן יזום כנגדם (מדינית ובטחונית) אלא לצמצם אותם במערכות טקטיות ובעיקר להיערך עם תוכנית מגירה ליום בו הם יתפרצו, אם יגיע. אנחנו גם נדע מתי זה יהיה בגלל העליונות המודעינית שלנו.
2. באיומיים הבטחוניים על ישראל יש עיקר וטפל. העיקר הוא חיזבאאלה ואיראן, הפלשתינים הם הטפל.
3. גם בתוך האירוע הפלשתיני האיום המשמעותי הוא לא חמאס, אלא הרשות הפלשתינית שמסוגלת באמצעות הלגיטימציה הבינ"ל שלה להוביל להקמת מדינת פלסטינית. זה מה נשקרא תפיסת 'חמאס הוא נכס'.
שלושת ההנחות הללו הובילו אותנו למצב שבו איראן הקימה, בהצלחה לא מבוטלת, טבעת אש מחומשת היטב מסביבנו. זה לא קרה ביום בהיר אחד אלא לנגד עינינו. ב2009 חיזבאללה היה ארגון מוכה אחרי לבנון השנייה, חמאס היה על סף קריסה לאחר שתמרנו לאורכו ולרוחבו עם כמות זניחה של הרוגים לכוחותינו ואיראן לא יכלה לכסות את השמיים בטילים או להיות מדינת סף גרעין. ב7.10 חמאס היה צבא טרור מחומש שמסוגל לפשוט אגודתית, חיזבאללה היה ערוך לכיבוש הגליל ממש על הגבול ואיראן עם 1000 טילים מכוונים על גבולנו. זה כישלון מוחלט.
את מחירי הכישלון הזה אנחנו משלמים מאז ועד היום. כמה המחיר גרוע? כלל האצבע הוא שמה שחשבנו שחשוב לתת לו מענה קיבל מענה סביר, ומה שלא (חמאס) - לא. ויהיה מי שיטען שההשוואה היא מקוממת. נכון, ה7.10 ואחריו היה אסון. אבל מה עם הביפרים? סיכול מדעני הגרעין? איך זה לא הצלחה מסחררת?
ובכן, כמו שסבא שלי היה אוהב לומר - אני האצן הכי מהיר בבית. כשהבית ריק. הנמשל הוא שבוודאי שאם משווים את המערכה נגד חיבזאאלה או איראן ל7.10 נגיד שזה טוב יותר. אבל למה להשוות את זה לשם? אין שום חוק טבע שאומר שישראל הייתה צריכה לאפשר לאויביה להתכונן כך. לשלם כאלו מחירים עצומים בנפש, בכסף ובלגיטמציה בינלאומית רק כדי להצליח להסיר אותם ולו חלקית. משל לאדם שמתעלם מאלף סימני מחלה ומגלה יום אחד שיש לו גידול סרטני עצום, מוכר את כל הונו ומנתק קשר עם משפחתו כדי לממן ניתוח סופר נדיר ויקר שאכן מצליח ולכן מחליט שכל מהלך חייו היה מוצלח ונהדר.
טוב, יהיה מי שיענה, אתה חכם בדיעבד. אבל מי בזמן אמת אמר ככה? התשובה הקלה היא אני, אבל אני בסוף אדם שולי ולא מעניין. יש מי שאמרו את זה בזירה הציבורית. @Tzipi_Livni היא אחת מהן. היא הובילה קול פוליטי משמעותי שהציג אלטרנטיבה תפיסיתית לכל הקונספציה:
1. ישראל לא צריכה לחכות שאיומים יתפוצצו לה בעיניים - היא צריכה ליזום את נטרולם ואת שינוי המציאות האסטרטגית. גם צבאית וגם מדינית.
2. הפלשתינים הם לא אירוע שאפשר להתעלם ממנו. התעלמות תוביל לאסון.
3. את חמאס צריך להשמיד. הטרור הפודמנטליסטי הדתי הוא האויב וכנגדו צריך לפעול. גם באמצעות שת"פ עם גורמים מתונים יותר. לא כי הם חברים שלנו, אלא כי הם האופציה הפחות גרועה.
והיא צדקה. התעלמנו ושילמנו. אפשרנו ושילמנו. ובמציאות, לא הרש"פ הנוראית היא זו ששטפה את היישובים ורצחה כל מה שזז אלא חמאס, הנכס.
ומה המסקנה? לא פרסונאלית. אני לא עובד אצל לבני (ציפי אם את קוראת את זה ורוצה לשלם לי אשמח!!!) והיא לא רצה לפוליטיקה, אלא קונספטואלית. איכשהו מובילי הקונספציה ההיא, שממשיכים להחזיק בה עכשיו, לא רק מנסים להעמיד פנים שדעתם הייתה אחרת אלא מנופפים בכשלונתיהם, אותם אנחנו פוגשים גם עכשיו דרך הארנק וההותר לפרסום והקללות ברחובות בחו"ל, משל היו הצלחה.