צופה ב"מצעד הגינויים" של מובילי הקטסטרופה - נתניהו, בובות מה שהיה הליכוד במה שהיה הממשלה, יוסי דגן וקולקציה של תומכי התנחלויות, טרור, נישול, טרנספר, נאכבה, מלחמת גוג מגוג ו-ביאת המשיח.
יש רק סיבה אחת שבגללה נזעקה דווקא עכשיו שורת העבריינים ותומכיהם הזו "לגנות". יודעים מה היא?
הסנקציות האמריקניות.
הם הבינו, באיחור, שהמציאות התהפכה על ראשיהם. ש"החגיגה" נגמרת. שהממשל האמריקני על סף החלטות דרמטיות, שמשמעותן עבור תעשיית ההתנחלויות והטרור תהיה אנושה. זה התחיל בטפטוף, עם סנקציות "בוטיק" על טרורריסטים ספציפיים. אבל התשתית להפללת חלקים גדולים והולכים של תעשיית הנישול, הגירוש, "אלימות המתנחלים" והטרור היהודיסטי - התשתית הזו הונחה.
נתניהו וראשי המתנחלים יודעים שכאשר יונחת הגרזן האמריקני, תפרוץ מהומת אלוהים. הקרקע תישמט מתחת לכל התשתית הלא-חוקית, הבלתי-לגיטימית והמעוותת מוסרית שהם בנו במשך כ-50 שנה. וזה - ולא חלילה עוד פיגוע טרור בעוד כפר פלסטיני, מן הסוג שמתרחש מדי לילה כבר יותר משנה - מדיר שינה מעיניהם.
לרוע מזלם, מספר מגמות-על מתלכדות באופן חסר תקדים, היוצר מצב חדש -
1. ה-7/10 הוא עבור העולם המערבי קו פרשת מים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בוושינגטון וברוב הבירות האירופיות נפלה החלטה לא לאפשר יותר את מדיניות "ניהול הסכסוך" של נתניהו ושל רוב ממשלות ישראל. לפתע התברר להם שיש מבחינתם מחיר למדיניות הזו, מחיר שמשלמים לא רק קורבנות טרור ישראלים וקורבנות טרור-מתנחלים פלסטינים. זה מחיר פוליטי ואסטרטגי עבור אותם מנהיגים במערב, והוא הפך גבוה מדי. ההבנה הזו מיתרגמת לאט למדיניות ופעולה - החל מאמברגו נשק על ישראל (איטליה, הולנד, בריטניה), דרך הצבעות במועצת הבטחון ובמוסדות האו"ם, צעדים כלכליים שונים (החרם הכלכלי הטורקי הוא דוגמא בולטת. טורקיה אמנם איננה מדינה מערבית אבל היא חברה בנאט"ו), וסנקציות פיננסיות וכלכליות, הן אישיות על מתנחלים ספציפיים והן על ישויות מסחריות העושות עסקים עם ההתנחלויות. הם עדיין לא הלכו את כל הדרךף להפללה מלאה וגורפת של כל ההתנחלויות. אבל הכיוון ברור, והקצב יואץ ככל שהאירועים בשטח ידרדרו.
2. ההפיכה המשטרית והנסיגה הדמוקרטית החמורה בישראל - העולם הדמוקרטי מבין יותר ויותר את חומרת המצב, את ה"פוליניזציה" וה"ארדואניזציה" של ישראל. "שותפות הערכים" המפורסמת - הבסיס המוסרי שעליו הושתתו מערכות היחסים בין הציונות ההיסטורית, ואז מדינת ישראל, לבין העולם המערבי, הדמוקרטי-ליברלי - מתערערת במהירות. והמייצגים הבולטים של "ישראל החדשה", האנטי-דמוקרטית, פורעת-החוק, הטרוריסטית, הסוררת, ה- Rogue State - הם המתנחלים ותומכיהם. כלומר, בעוד כאן בארץ מנסים הללו לזרוק את האשמה על "קומץ נערים", ש"אינו מייצג את השומרון", התמונה המצטיירת בעולם הפוכה. התמונות על המסכים עוברות מג'ית לעזה ובחזרה, מהרוגים ופצועים פלסטינים קורבנות טרור מתנחלים באיו"ש, להרוגים ופצועים פלסטינים מאש צה"ל בעזה. וכמובן שעבור הצופים אין אבחנה בין השניים. ולא, שום "הסברה" לא תעזור כאן, משום שאנחנו לא בסיבוב הראשון של המשחק, אלא בסיבוב ה-57.
החיבור בין בן גביר וסמוטריץ לבין הטרוריסטים על הגבעות, הישיבה של בן גביר וסמוטריץ בממשלה, מהלכי הסיפוח וההתנחלויות החדשות, הנסיונות למוטט את הרשות הפלסטינית, הסירוב המתמשך של נתניהו לסיים את המלחמה בעיסקה, התמוטטות שאריות שלטון החוק באיו"ש, ההרג הנרחב של חפים מפשע בעזה, החלשת צה"ל ומערכת הביטחון ע"י נתניהו ושותפיו - כל ה"תהליכים" הללו מתחברים עבור מנהיגי המערב, בדיוק כפי שהם מתחברים עבורנו, הרוב הישראלי הבלתי מיוצג. המשפט המיתולוגי של שר החוץ המיתולוגי אבא אבן - "לישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים" מוטח בפרצופם של מנהיגי ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי מדי יום, כמו אבן על שמשת רכב בחווארה. עוד אחת ועוד אחת. וזה הגיע להם עד כאן.
3. לכך מצטרפות המגמות ארוכות-הטווח בזירה המשפטית. חוות הדעת ההיסטורית של ה-ICJ נתנה את החותמת המדינית-משפטית הרשמית העליונה למה שממילא הבינו אותן מדינות - הכיבוש הישראלי באיו"ש, וההתנחלויות שם, אינם מדיניות "זמנית" ואינם "צורך בטחוני". הם נסיון מתמשך ועיקש וחסר מעצורים לקבוע את גבולות מדינת ישראל בכוח, בניגוד מוחלט לציווי המרכזי של המשפט הבינלאומי - Acquisition of territory by force. ביקשתי מקלוד להסביר בתמצית מה אומר העקרון הזה, שכל תלמיד בכל בית ספר ישראלי אמור להכיר, אבל כמובן שלא תמצאו אותו בשום תוכנית לימודים -